דיבור עצמי על פאור-פורוורדים / מנחם לס


למה פורטלנד תפתיע העונה בגדול

 ראשית הרוסטר החדש:

LaMarcus Aldridge c 28 6-11
8 Luke Babbitt SF 24 6-9 225 Nevada
5 Will Barton SG 22 6-6 175 Memphis $788,872
88 Nicolas Batum SF 24 6-8 200 $11,295,250
18 Victor Claver SF 24 6-9 224 $1,330,000
23 Allen Crabbe SG 21 6-6 210 California $825,000
19 Joel Freeland PF 26 6-10 225 $2,897,976
12 Terrel Harris SG 26 6-4 190 Oklahoma State $884,293
11 Meyers Leonard C 21 7-1 245 Illinois $2,222,160
0 Damian Lillard PG 23 6-3 195 Weber State $3,202,920
15 Robin Lopez C 25 7-0 255 Stanford $5,904,261
2 Wesley Matthews SG 26 6-5 220 Marquette $6,875,480
3 C.J. McCollum PG 21 6-4 200 Lehigh $2,316,720
41 Thomas Robinson PF 22 6-10 237 Kansas $3,526,440
4 Nolan Smith PG 25 6-2 185 Duke
11 Earl Watson PG 34 6-1 199 UCLA $884,293
5 Mo Williams PG 30 6-1 195 Alabama $2,652,000
4 Dorell Wright SF 27 6-9 205 $3,000,000
Coach: Terry Stotts

 

בואו נתחיל מהגבוהים:

*למרכוס אלדרידג'. כל מילה מיותרת.

*מאיירס ליאונרד – ה-1'7 מאילינוי בשנתו השנייה, אחרי שלקראת סיום העונה שעברה שיחק סנטר מצויין עם שיפור מחלט ממשחק למשחק.

*רובין לופז – מתקרב לרמה של אחיו בצעדי ענק.

*ת'ומאס רוביסון. עדיין לא ראיתם קמצוץ ממה שהצעיר הזה יכול לעשות – ואני מבטיח לכם שהעונה יעשה.

אני לא יכול לחשוב על יותר משתיים-שלוש רביעיות טובות מאלה בכל הליגה.

נעבור לפוינט גארדים:

*דמיאן לילארד – בדרך לסופר-סטאריות, עם כמעט נגיעה בדריק רוז בריא.

*סי. ג'יי מקולום – לא אתפלא אם יוכיח את עצמו כפוינט גארד הטוב ביותר בכל הדראפט האחרון.

*מו ויליאמס – השחקן הוותיק, בעל הנסיון, שוטר-קילר עם גאטס וביצים. שוטינג גארד? רק תבקש.

*נולן סמית' – פרודוקציה של דיוק. ווינר בכל הרמות מלבד NBA.

*אירל ווטסון – מבוגר, מנוסה, יוטיליטי פלייר.

שוטינג גארדס וסמול פורוורדס:

אולי החולייה החלשה בשרשרת, אבל חזקה מספיק להגיע לסיבוב שני בפלייאוף. ג'יי ג'יי היקסון יחסר, אבל דורל רייט ימלא הרבה מהחסר:

*ניקולאס באטום – הצרפתי האתלט הנפלא.

*ווסלי מת'יוס – אחד מטובי השוטינג גארדס בליגה. אין מה להוסיף.

*דורל רייט – אחד מקולעי השלשות הטובים בליגה שהגיע מהסיקסרס.

ועכשיו שלושת הצעירים המוכנים לפרוץ – לוק באביט, אלן קראבי, וויקטור קלאבר.

*********

מה שהמנכ"ל ניל אולשיי עשה עם הבלייזרס היה REFURBISH – שיפוץ, בדק-בית, ושיפור. איך היה אומר מומי? הוא עשה "רמונט". הוא לא עשה REBUILT. נו סיר. הוא לא הרס ועשה לידה מחדש. ברגע שכל השמועות והרינונים על עזיבת למרכוס אולדרידג' התנופפו ונעלמו ברוח כמו בלון מלא מימן שהחוט הקושר אותו לידיה של ששונה'לה הקטנה בת ה-7 ושלושה חודשים ברח לה מהיד (והיא בוכה ומייללת עד היום) – אולשיי אמר לעצמו: אוקיי. מה צריך.

לחמישיה לא היה צורך להוסיף הרבה. אבל היה צורך לחזק את הספסל. היום ישנו לכל שחקן מחליף ברמתו, או כמעט ברמתו. ושחקן כמו מו ויליאמס יכול פתאום להיכנס, לקבור 30 נק', ולהשכיח את דמיאן. מה שהוא עשה היה צעד שאני מגדיר כגאוני: לקח קבוצה בינונית-פלוס, ועשה ממנה קבוצה טובה מאד מבלי להפכה לגרועה מאד בזמן שינוי האדרת.

 

בעל הקבוצה הוא אחד מעשרת עשירי העולם. אתם לא מאמינים? לכו לפורבס ותחפשו תחת השם פול אלן. שותף לשעבר של מיקרוסופט שמכר אותה יחד עם ביל גייטס לפני שאפל וגוגל קרעו לה ת'תחת (אגב, מיקרוסופט פיטרה את המנכ"ל שלה והיא מבטיחה צמיחה מחדש). אבל עשירים לא ממהרים לזרוק כסף. הוא אולשיי החליטו לעבוד לאט, אבל על בטוח, ולהשאיר כסף – CAP ROOM – ל-2015, שאז הבלייזרס יהפכו לתותחים אמיתיים בליגה. אבל אני כבר מדרגם – תצחקו כמה שתירצו – מקום 4 במערב. חמישי מינימום. עם בסיס של אולדרידג'-באטום-לנארד אתה יכול לרוץ רחוק בשכונה. כל מה שאתה זקוק זה לתוספות, והתוספות הגיעו.

אם אתם זוכרים

 

 

 

 

 

r final 13 games to finish a dismal 33-49. But during the off-season, GMNeil Olshey didn’t sit idly, content with a starter-heavy roster that collapsed down the stretch. The Blazers totally refurbished their bench, and now they’re one of many teams hoping for a place in next season’s Western Conference playoffs.

*** *** ***

Things didn’t start well this summer in Portland. There were rumors thatLaMarcus Aldridge was looking to force a trade to Chicago, and Cleveland evendangled the No. 1 pick for his services. Aldridge has since denied the rumors his agents were looking to get Chicago interested, but it said something that people even entertained the notion Aldridge wanted out.

Olshey didn’t panic trade Aldridge after reports surfaced he was unhappy, though. Instead, he set about reconstructing his team so their core starters, Aldridge, Lillard,Nicolas BatumWesley Matthews and [insert center of your choice: J.J. Hickson, or Meyers Leonard] weren’t playing catch up after the league’s worst bench came off the floor.

Hickson signed with Denver, and so the 5.3 points per 100 possessions the Blazers gave up with him on the court, per NBA.com, was extricated from the center position, something he was unprepared to handle at just 6-9 and with the paint-averse Aldridge sharing the front-court. Meyers Leonard remained, but Olshey had a plan. He traded the rights to rookie Jeff Withey plus cash to the Pelicans, who were in the process of bringing Tyreke Evans on board with a four-year $44 million contract that’s still leaving NBA followers scratching their heads. Olshey knew Dell Demps was under the gun from owner Tom Benson to get better, and with Anthony Davis as New Orleans’ front-court player of the future, he made a smart offer for Robin Lopez.

While Lopez doesn’t put up the numbers of his twin in Brooklyn, he is a solid center with the size and the tenacity you want near the basket. The rangy fro of Lopez stands at 7-0, and he doesn’t mind bruising down low, something Aldridge can’t, or won’t, do. Bringing Lopez to the Pacific northwest allows the Blazers to get a solid rebounder and defensive presence to pair with Aldridge.

But Olshey wasn’t done upgrading Portland’s disastrous bench, and the next move he made really stuck it to the GM most consider one of the brightest in the league.

Houston GM Daryl Morey was desperate to clear enough cap room so when their Houston Hall-of-Fame contingent pitched Dwight Howard on becoming a Rocket, they’d have the money to sign him to a four-year max contract. The only way to do that was to trade a top-five pick in the 2012 draft, power forward Thomas Robinson. Olshey gave up two future second-rounders and the draft rights toKostas Papanikolaou and Marko Todorovic to bring Robinson to Portland. It was a cagey move to acquire a top-five talent from just a summer before. It also doubled as a way to spell Aldridge, or pair the young Robinson with Aldridge as a de facto front court presence if Lopez needed a break and Portland wants to go small.

Keep read

The Robinson trade might have been the best move of the summer by Olshey and the Lopez deal might be the most under-appreciated; seriously, Lopez moves a lot better than his brother does on defense and while he’s not exactly a low post presence on offense, he understands space and sets smart screens. For a team that finished in the bottom third of the league in offensive rebounding last season, his presence will also be huge while Aldridge drifts outside the paint for those mid-range jumpers he loves.

At the same time as the Lopez and Robinson deals, Olshey was also signing free agents, Earl Watson and Dorell Wright, while inking deals for rookies Allen Crabbe and C.J. McCollum. July 10-11 were two big days in Portland because Olshey basically revamped his team’s entire second string.

Instead of D-Leaguers coming off the bench for the start of the second quarter, now coach Terry Stotts has legitimate talent to grow, in Robinson and point guard McCollum. He also has a legitimate center in Lopez that doesn’t mind playing offensive second fiddle to Aldridge in the post and is someone who will do all the little things you need without bitching about lack of touches.

Watson is a pro’s pro who will be steady off the bench for Lillard and who can tutor McCollum — a possible 6-3 steal as the No. 10 pick and someone who was very well-spoken when we spoke with him at the rookie photo shoot. McCollum also presents intriquing off-guard capabilities if Matthews needs a break and Stotts doesn’t want to go to Will Barton, a guy that was dreadful last year, with the team giving up 12.3 points per 100 possessions when he was on the court, per NBA.com.

Wright’s signing was also big because Batum’s lone backup last year, Victor Claver, left a lot to be desired. With Claver in for Batum — who struggles with back issues — the Blazers gave up 9 points every 100 possessions, per NBA.com. Wright also sported the highest PER of his career last season in Philadelphia. While all the plus/minus figures mentioned don’t do a perfect job assessing individual performance, Portland’s starters were overwhelmingly better in that capacity when compared to their bench players.

Olshey could have patted himself on the back and sat tight for training camp after that July 10-11 stretch, but he wasn’t done. With a back-court that had plenty of options at point with Watson and the rookie McCollum, but also one that was still lean at shooting guard, he waited until most free agents had been signed. Then, withMo Williams looking around wondering why no one was interested in a capable shooting guard, Olshey got him at just two years and $5.4 million, with the second year a player option. Williams can also play point if Lillard and Watson go down and McCollum isn’t ready.

Boom. The Trail Blazers are now deep at both guard positions and in the front court.

Keep reading to see why the i

ile Damian Lillard is the cornerstone of Portland’s team both now and in the future, they’re still going to struggle next season. The Blazers missed out on an opportunity by failing to offer a deal for Nikola Pekovic, who would have upgraded their front court a lot more than Lopez. But they have leapfrogged many in their conference by improving their woeful bench. A core of Batum, Lillard and Aldridge is a foundation Olshey and Co. are hoping can grow together over the next two seasons before Aldridge’s contract ends.

Aldridge is in his prime, Batum is one or two years away, and Lillard was old for a rookie last year, but that maturity translated on the court, too. He can run an NBA offense and his pick-and-roll skills should be deadly next season with a year of NBA action under his belt. But the one thing that was preventing the Blazers from really having a shot at making the postseason and giving their fans something to think about besides failed draft picks and injured stars, was their bench.

In just a few quick months, Olshey — who also did a good job removing the stigma attached to the Clippers after taking over for GM/coach Mike Dunleavy, Sr. in the summer of 2010 — should be applauded for building this team up, rather than dealing Aldridge and starting from scratch with just Lillard and Batum. The Blazers are solid now, they just needed some key bench pieces, which Olshey was able to acquire. But it’s a far from perfect group, even now.

Last season the Blazers finished dead last in the league defending in the paint, giving up a remarkable 47 paint points every 100 possessions, per NBA.com. They were also a bottom five team in opponents points off turnovers. Lillard will improve his ball-handling and make smarter decisions so as to limit the turnovers, and the addition of Robin Lopez will ensure there won’t be as many easy paint points next season. But this team is far from perfect, and they’re going to be bad on defense again. Just how bad depends on the additions.

Lillard can get sloppy with the ball, and he’s not running and gunning, either. The Blazers were near the bottom of the league in points off turnovers and fast break points themselves last season, per NBA.com. The Blazers also let opponents shoot an effective field goal percentage of 51.19 (via hoopdata), with only the Kings, Bobcats, Cavaliers and Pelicans worse last season. That won’t change dramatically with all their bench additions. But that bench was so bad, it’s worth wondering if the moves made this summer will have an overall affect where the starters are playing harder knowing the guys that are backing them up can get it done too.

This Portland team will still be on the cusp of the playoffs just like Dallas, New Orleans, and Minnesota, but you have to like their chances after they did so well to get into playoff contention last season before imploding down the stretch. Remember, take away those final 13 losses, and the Blazers were near .500 at 33-35 with a month to play. That’s with the league’s worst bench, too. It’s not too crazy to envision them playing a lot better in the season’s final month with rested starters and a team that’s 9 or 10 players deep, rather than last seasons’ mess.

This team might not be a threat to advance out of the first round of the playoffs, but with so many bad breaks over the last half decade, fans can finally be excited. The Blazers are looking a lot better right now, and it’s only a matter of getting it done on the court. They have the personnel now to compete, they just have to make it happen.

[HoopsWorld numbers and NBA.com stats were used in this post]

Do you think with all their off-season moves the Blazers are legitimate threats for a final playoff spot out West?

Follow Spencer on Twitter at @countcenci.

Follow Dime on Twitter at @DimeMag.

Become a fan of Dime Magazine on Facebook HERE.

 

http://www.nba.com/blazers/sites/blazers/files/imagecache/slider_image/content/images-topstory/2013/08/batumlagrid822.jpg

 

 דיבור עצמי על פאור-פורוורדים

 

בא לי לדבר עם עצמי היום, יום הולדתי. על מה אדבר? על אשתי הנהדרת? מה יש לי לומר עליה?

-ראשית, אחרי 40 שנות נשואין אני עדיין אוהב אותה, והיא החברה הכי טובה שלי (פלוס גדול)

-אשה נהדרת עם לב זהב (פלוס גדול)

-אם נהדרת לבנות ולבנים (פלוס גדול)

-סבתא שאין טובה ממנה לנכדות ונכדים (פלוס גדול)

-סבתא-רבה לנינים ונינות (פלוס גדול)

-אוהדת לייקרס (מינוס גדול, גדול, גדול, גדול, גדול – שמנתרל את כל הפלוסים!)

טוב, נעזוב את העניינים האישיים בצד. אני מאושר עם חיי, עם אשתי, עם בנותי, נכדותי, וניני. אני בריא. אני אוהב את אמריקה. אני אוהב את ישראל. אני בריא ובכושר מצויין לזקן כמוני בן 76 (הרופא אמר לי אחרי ה-'פיזיקל' וכל בדיקות הדם שהגוף הוא של אחד בן 56, אבל המוח…המוח של בן 5.6!)

אז בואו נעזוב את זה ונעבור לדבר החשוב באמת – הופס. חשבתם פעם על הגאון שהמציא את הכינוי HOOPS לכדורסל? מעניין מי הוא.

אז משום מה בא לי לדבר עם עצמי על הפאור פורוורדס של הליגה. למה? כי לדעתי זו העמדה החזקה ביותר היום בליגה, כשרק הפוינט גארדים מגיעים – אולי – לדרגתם באופן יחסי. אבל למי בא לדבר על גמדים כשיש גברים אמיתיים לדיסקוס?

קודם כל, מי הוא הפאור פורוורד הטוב בליגה? אני לא יודע 'מי הטוב ביותר'. אבל אני יודע את מי הייתי בוחר ראשון. אז שוב, אומר זאת לאט-לאט, כך שגם האשך, גם הגיון בריא, גם דדי, וגם MBL  (סליחה, MBK…סליחה, MBX…או משהו כזה. נדמה לי MBK נשמע הכי טוב!) יבינו:

אני לא מדרג את הפאוורים לפי 'טיב'. אני רק מדרג אותם לפי הסדר שאני הייתי בוחר בהם, לו הייתי בעל קבוצה חדשה המתחיל מאפס, ונתנו לי את כל הפאור פורוורדים לבחור מהם. הבנת, אשך, או עלי להסביר זאת שוב?

 

1. קווין לאב

 

אני בוחר את קווין לאב ראשון. אני יודע שהוא החמיץ את רוב עונת 2012-13 אבל זה רק מוסיף למסתוריות. הוא הוורסטילי מכולם. כשיחזור בריא העונה הוא יהיה הפאור פורוורד עם ה-SIZE הטוב ביותר: לא גבוה מדי ולא נמוך מדי. גוף מצויין להגנה והתקפה, ובשניהם הוא הריבאונדר הטוב מכל מספרי 4. הוא גם השוטר הטוב מכל 4 אחר בליגה. החולשה היחידה שלו היא בשמירה אישית 'אחד-על-אחד', אבל אם תשאלו את מומי, אז אפילו למונה ליזה ישנם חסרונות (ואם תשאלו את הדוק הקשיש, לדעתי היא אחת הנשים המכוערות שחיו באירופה).

Hi-res-5918786_display_image

הוא בן 24. הסטטיסטיקה שלו היא 18.3 נק' למשחק. ריבאונדים? 14.0. הדבר היחיד המונע ממני לצאת מעורי הם הפציעות. אני לא חושב שהוא מין 'נוטה לפציעות'; פשוט מזל רע. תראו: שחקן שהוא גדול בקידוח שלשות, והוביל את הליגה בריב' למשחק. הדבר היחיד שיש לי נגדו הוא אי היכולת להביא את הוולבס לפלייאוף. להגנתו? לא היתה לו את הקבוצה לפלייאוף בגלל פציעות (רוביו וכו'). אבל העונה עם קבוצה מלאה, הוא חייב להביא את מינסוטה עמוק בפלייאוף או שאני מוציא אותו מהחמישייה הראשונה של הפאוורים.

*************************

הערה גדולה: אחרי פרסום המאמר MBL (או MBK) שלח לי מסר: "אני מבין את הכוונה, אבל מה עם אנטוני דייויס"?

אוי, גוועלט! שכחתי את ה-UNI-BROES אנטוני! אז הוא ניכנס בכבוד במקום שני. לקבוצה החדשה שלי שאני בונה הוא הניבחר השני, וכל אחד יורד מקום!,

***********************

2. למרכוס אולדרידג'

 

גם הוא לא הביא את פורטלנד לפלייאוף, וזאת לא אשמתו. לא היו לו כלים. יש לו SIZE, יש לו אתלטיות, ויש לו ג'אמפר לא רע מ-6 מטרים. הוא לא הטוב ביותר בשום דבר מיוחד, אך בסך כל היכולות הוא הפאור פורוורד שבא מיד אחרי לאב. ולא, לא שכחתי זאבים וותיקים כטים דאנקן, דריק נוביצקי, וקווין גארנט – אבל גילם, והשחיקות של גופם, מעמידים את שני הראשונים אחרי לאב ואלדרידג' , ובערך בחמישייה השנייה או השלישית של הפאוורים, בעוד שגארנט נופל אחורנית בכמה מספרים.

Hi-res-7002898_display_image

 

בן ה-28 הזה יושב על 21.1 נק', 9.1 ריב', ו-1.2 חסימות מהעונה שעברה. הוא יכול לתת ללאב מלחמה על הכסף אם יתחיל להימנע מזריקות רחוקות ויתחיל להבין שמקומו בצבע ולא בשום מקום אחר.
הסטטיסטיקה המבהילה שלו היא שהוא זרק יותר מכל שחקן אחר ב-NBA ממרחקים של 5 עד 8 מטרים, והוא קלעי פחות מבינוני מהמרחקים הללו. ה-543 זריקות שלו משם קברו את ה-475 של השני מהמרחקים הללו –  דמר דרוזן.

 

3. קנת' פאריד

 

אני רואה מגרינוויל את הפנים המשתאות של מאות גולשים המושכים בשערותיהם וצורחים, 'מה? הדוק נפל על ראשו? הוא כבר 52 שנה ב-NBA ויש לו הבנה של בדואי במאהל בסעודיה בן 9'. כל מי שאני אומר זה שאם אני מאמן ב-NBA, אני בוחר שלישי בקנת'. נוביצקי, דאנקן, גארנט? שהילד הבדואי ייבחר. אני לא בונה לי בית זקנים. אין לי את הסטטיסטיקה שלו, ואני לא מתכוון ללכת לחפש אותה כי היא בוודאי לא  מרקידה הרים וגבעות. אבל אני רואה את בן ה-23 הזה כאחד הפאור פורוורדים האתלטיים והסוערים ביותר בליגה. ריבאונדר פר-אקסלנס. שחקן הגורם מהומות תחת הסל, ואני מת שמייק ששבסקי יראה בו מה שאני רואה, ויכניסו לנבחרת לאליפות העולם וא"כ לאולימפיאדת ריו.

 

 

4. בלייק גריפין

בחירה קשה, אבל אני בוחר בו רביעי. הבעייה של בלייק גריפין היתה שהוא הגיע לליגה עם מין אאורה של 'הדבר הבא'. הוא הגיע מהמכללות אחרי פציעה שהשביתה אותו עונה שלמה, ואז בגלל מעופיו לשמיים חשבו שהוא מין קרל מלון עם ניתורים של ד"ר ג'יי. ברור שהוא איכזב כי הוא לא קרל מלון ולא ד"ר ג'יי. הוא בלייק גריפין, צעיר שהגיע לליגה מאד אוברייטד. ולכן הוא היווה אכזבה די גדולה. אבל אז עשו ממנו 'כשלון גדול', ובעונה שעברה הוא הפך לדעתי למאד אנדרייטד, ואני נותן לו צ'אנס העונה להראות לי שהוא שייך לחמשת הראשונים לפני זאק רנדולף ופאו גאסול. האתלטיות שלו וניתוריו לא מפסיקים לנקר בראשי "אל תשכח את בלייק! הוא בדרך לקרוע את הליגה!", אבל זה לא קרה. הוא לא קרע את הליגה. הוא פשוט  שיחק מצויין עם שורת סטטיסטיקה של:

 18.0 points, 8.3 rebounds, 3.7 assists, 1.2 steals, 0.6 blocks, 22.4 PER

הציפיות ממנו היו לא ריאליות לחלוטין, ולכן אנשים לא שמו לב כמה שיפור היה במשחקו, ובעיקר במשחק ההגנה שלו כשממגן ללא מושג הוא הפך לאחד הטובים בליגה ב-ISOLATION.

 

 

5. כריס בוש (אחרי היסוסים רבים אני בוחר בו לפני דמרכוס קאזנס)

 

עוד בחירה שתוריד אותי לרמה של אסקימוס בן 7 בקוטב הצפוני. אבל אני מקווה שאתם מסוגלים להיות רציניים לרגע ולהקשיב לבנאדם שמנסה להכניס מעט הגיון לראשיכם במקום שתצחקו, תלעגו, ותבטלו את כריס בוש הזה כ-"בושית", ומה לא. ראשית הסטטיסטיקה:

Per-Game Stats: 16.6 points, 6.8 rebounds, 1.7 assists, 0.9 steals, 1.4 blocks, 20.0 PER

ואת כל זה הוא השיג כשהוא ה-GO-TO השלישי בקבוצה, וכשריי אלן היה על הפארקט, כרביעי! לעשות את המספרים שלו כשלברון משחק חלקי משחק רביפ כפאור פורוורד הוא הישג עצום. ראשית, המספרים האלה כמיקשה אחת טובים מאלה של גארנט, רנדולף, דייויד לי, פאו גאסול, סרג'י איבקה או פול מילסאפ. לטים דאנקן  ונוביצקי היו מספרים דומים, אך הם כבר לא פקטור עבורי; לקבוצתי לא הייתי בוחר בהם היום. רק לג'אש סמית ודייויד ווסט הצעירים יחסית כמו בוש בן ה-28 ישנה סטטיסטיקה כזאת.  לדמרכוס קאזן ישנה אפילו סטטיסטיקה טובה יותר אבל לבוש יש דבר שלהם אין: שתי טבעות. רק בגלל ימיו בטורונטו כשהיה קולע 25 נק' למשחק אנשים חושבים שהוא בירידה. הי, אחא, אתה שוכח שבכל סידרת פלייאוף הוא שמר על סנטרים גבוהים כמוהו או יותר, והוא היה הכוכב שהציל את מיאמי בריבאונדים ומשחק הגנה יעיל ביותר שניתרל את דאנקן, ובמשחק הששי והשביעי העפיל עליו. הוא היה במלחמות העולם ובשתיים האחרונות יצא מנצח. אני רוצה אותו בקבוצתי יותר מכל אחד אחר שלא ניבחר עדיין.

 

 

השאר:

 

6. דמרכוס קאזינס

7.  זאק רנדולף

8. טים דאנקן

9. ג'אש סמית'

10. פאו גאסול

11. דריק נוביצקי

12. דייויד לי

13. קווין גארנט

14. פול מילסאפ

15. סרג'י איבקה

 

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 65 תגובות

  1. מזל טוב ד"ר
    גם אויל כמוני הבין את הפוסט
    לדעתי הרעיון טוב , אבל קאזינס מדורג גבוה מידי , הוא טרם הוכיח את יכולתו
    איפה לעזאל אנתוני דיווס ? הוא חייב להיות טופ 6

  2. וואו. שכחתי ממנו. אני מכניס את ארנטוני דייויס מס' 2 וכל אחד יורד אחד למטה. אני הולך ישר למאמר ומוסיף הערה.
    אתה יותר חכם א]פילו ממומי החבר שלך שפגשת במטוב!

  3. זה חבר ?
    פגשתי בו ובסילבי באקראי לפני מספר חודשים.
    אולי נפגוש בו בשנית בכנס ההופס .
    אין ספק שהוא מצחיק , אי אפשר היה לפספס . הוא וסילבי עשו יותר רעש במטוס מהמנוע של הבואינג .

    ברור שדיוויס חייב להיות מדורג גבוה , רק שיעשה משהו עם הגבה.

  4. אנטוני דיוויס הושמט די בצדק מגיע לו לא יותר ממקום 6,7 . הוא עדיין צריך להוכיח את עצמו.
    קנת פריד מקום שלישי מוגזם לחלוטין. הוא שם כי לס נהנה לעשות רעש. הוא אנדרסייז , אין לי ספק שאעדיף את בוש (שמדורג נמוך מידי) על פני דיוויס או פאריד.
    נראה לי שהויכוחים על מיאמי עשו ללס משהו , בוש נדפק לגמרי ברשימה. במה אלדריג עולה עליו? תן לבוש לשחק בפורטלנד הוא יעשה אותו דבר ואולי אפילו יותר..
    קזינס הוא סנטר. הוא לא צריל=ך להיות ברשימה כמו שלברון וכרמלו לא ברשימה. אם קזינס ברשימה למה לא להכניס גם את הורפורד?
    על פי הנחת העבודה שלך הלגטימית לחלוטין , אינך מעונין בזקנים כך שמיקומם ברשימה מיותר לחלוטין.
    תודה על המאמר.

  5. מזל טוב דוק

    למרות ניסיונותיך להסביר, לא בטוח שהבנתי לגמרי את כוונתך.
    אם אתה מתחיל מאפס, למה לא שמת את בוש ראשון?

  6. אני לא תופס מאלדריג', אני מסכים עם הנזיר שבוש עולה עליו, סתם עושים לו עוול.
    אבל באמת? ה-PF זאת העמדה הכי חזקה היום? אני חושב שה-PG לוקחים בגדול ואחרי זה ה-PF לא בהפרש גדול מעל SF

  7. כרמלו אנת'וני ולברון ג'יימס הם סמול פורוורדס? המשחק משתנה וההגדרות גמישות.
    אולי כדאי לבחור בשחקן לעמדה 4 מישהו שיש לו יתרונות ברורים (קווין לאב) או מישהו שגמיש בעמדות אותן הוא יכול למלא (כרמלו).
    אני חושב שזו הסיבה שבגללה דיוויד ווסט לא מופיע ברשימה – בגלל שהוא "רק" פאוור פורוורד, ובגלל שאתה לא צפוי לפגוש בו בסמטה חשוכה ולכן לא חושש להסיר אותו מרשימת הטופ 10 שלך 🙂

  8. לדעתי PG ואז SF ואז אחר כך PF
    יש כיום הרבה מאוד SF טובים בליגה יש את לברון דוראנט פול גורג' איגודלה כרמלו פירס צאנדלר פראסונס ועוד

  9. מזל טוב דוק.

    קודם כל, אם מדובר בקבוצה חדשה – אנתוני דייויס נבחר ראשון. נקודה.

    מעבר אליו, הדירוג שלי –

    אולדריג'
    לאב
    גריפין
    מונרו
    פאריד
    איבקה
    פייבורס

    האחרים לא מעניינים אותי אם אני מרכיב קבוצה חדשה – מי בגלל גיל, ומי בגלל חוזה מופרך.

    קאזינס הוא סנטר.
    אם אתה מדרג אותו כ פוואר פורוורד כי הוא יכול לשחק בעמדה הזו, אז אתה צריך להוסיף גם את כרמלו ולברון, ואולי אפילו את הווארד שלדעתי ישחק הרבה 4 בתחילת העונה עד שיוסטון יבינו שזה לא עובד, ובקיצור – הבלגן לא ייגמר ועדיף להוציא את כל אלה שהם לא מספרי 4 טבעיים.

    1. מונרו ופייבורס לפני ראיין אנדרסון?
      מילא לפני דירק, מאותה סיבה שגארנט הזקן לא ברשימה. אבל האם דירק נוביצקי לא שינה כלום בליגה? האם לשחקן המשתפר של העונה ב-2012, קלע שלשות שמדייק ב-39%, אין מקום בתפקיד ה-4?
      אם בחרתם את לאב בגלל השלשות (בנוסף לריבאונדים) אז תזכרו שהוא קלע 22 אחוז בשנה שעברה וצריך להוכיח שעדיין "יש לו את זה".

  10. אנדרסון לא שייך לקליבר הזה של שחקנים – בטח כשמדובר על להתחיל קבוצה.

    הוא שחקן משלים מצויין אבל לעולם לא יוכל להוביל קבוצה או אפילו להיות השחקן מספר 2 בקבוצה אלופה כמו שהאחרים ברשימה יוכלו להיות, ולמשחק שלו כבר אין לאן להתפתח – אין לו את הפוטנציאל לתת קפיצה ביכולת ולפתח אלמנטים חדשים בארסנל.

    אם אני מנסה לתמצת את זה – הוא לעולם לא יהיה אולסטאר.
    האחרים ברשימה הם כבר אולסטארים, או בעלי סיכוי מצויין להיות כאלה.

  11. אני מסכים שכפאוור פ.גאסול לא מספר אחד בליגה אבל עשירי!!!
    בוש חמישית, דיויד לי ברשימה אבל ווסט בחוץ?
    לאב קולע שלשות? התכוונת זורק שלשות אבל לא פוגע.
    הרשימה שלי נכון ליכולת נוכחית:
    דאנקן
    ראנדולף
    כרמלו – אין לו תפקיד אחר
    לברון – אם הוא רוצה
    גריפין
    נוביצקי
    גאסול – מספר אחד כסנטר.
    ווסט
    בוזר

    1. חבושה שקרן !
      יש לך פוסטר של הפופסור ואתה חרמן עליו
      לא בושה לאהוב ביסלי טאקו , היום העולם פתוח זה לא רוסייה !

      1. אתה צודק לא הכחשתי מעולם 🙂 אבל בחייאת דינאק, כמה שבועות עוד נחגוג לו יומולדת. הדוק הזה צריך צומת לב כמו תינוק

  12. כל אחד ודעתו. לצערי שכחתי את דייויד ווסט. דדי, בדבר אחד לא התחשבתי כלל והוא החוזים. התחשבתי רק ביכולת, פוטנציאל, וגיל.

  13. בליק גריפין מספר אחד
    אם אני מרכיב קבוצה אני בוחר אותו
    האחרים כבר יבואו אחריו
    שלא נדבר על קהל
    עם כל הכבוד ללאב או ל אולדרידגים

    אם האולם שלי יהיה מלא – השחקנים המשלימים יבואו

  14. ראבק על איזה אכזבה אתה מדבר
    השחקן ההזה לבד לקח מועדון שלא היו מסקרים מלבד לצחוק על בחירת הדראפט שלה ל אימפרייה
    משיכת כוכבים .
    לא רואה אף אחד ברשימה הזאת אפילו עם הפוטנציאל קרוב לשלו

    לאב חוץ מאת השם קווין לא מביא איתו כלום
    אולדרידג סוחב עם עצמו אפילו אגו

  15. ה 5 שלי אם אני צריך לבחור היום

    1. בלייק גריפין – אם לא הסגל הרחב מאוד של הקליפרס, ובעיקר אם הוא היה בעל אגו, המספרים שלו היו גבוהים משמעותית.
    הוא חזק, בעל מוסר עבודה אדיר (עובד מאוד קשה כדי להחלים ולהתגבר על פציעות), לא נרתע ממלחמה עם מפלצות (ע"ע זאק ראנדולף) ועדיין יש סיכוי לא רע שהוא עוד יהיה ה 4 הטוב בליגה.

    2. אנטוני דיוויס – יש לו את זה.

    3. קווין לאב.

    4. סרג' איבאקה – הוא הולך לעשות קפיצת מדרגה בשמירת אחד על אחד, הוא סולידי בהתקפה, והוא ה 4 החוסם הטוב בליגה.

    5.אולדריג'.

    1. המשגיח, אני מניח שאתה המשגיח מהתגובות בוואלה..
      אם תוכל להסביר בבקשה מאיפה לך המידע שאיבאקה הולך לעשות קפיצת מדרגה בשמירת אחד על אחד? או שזה על תקן מגיד עתידות..

    2. מי זה בדיוק בסגל הרחב של הקליפרס שעוצר את בלייק גריפין ?

      איזה סקוררים אימתניים שלא ידעתי עליהם מסתתרים שם יותר מבקבוצות אחרות ?

      אם כבר, אז הסטטיסטיקות של גריפין רק מרוויחות מהנוכחות של כריס פול.

      בלעדיו היה לבייק הרבה יותר קשה לקלוע, שלא לדבר על מה שהיה קורה לאחוזי הקליעה שלו בלי הדאנקים שפול מסדר לו על ימין ועל שמאל.

      מוכשר ומלהיב ?
      כן.

      אבל זה לא סיבה להגזמות מופרכות או לבחור אותו נכון לרגע זה במקום אנתוני דייויס לקבוצה חדשה.
      עם כל העבודה הקשה של גריפין, המשחק שלו התקדם מעט מאד מעבר לאתלטיות עד לרגע זה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט