פרויקט הופס לקיץ: סיכום העשור בטניס – חלק ג' – סבב הגברים / עמיחי קטן

 

החלק השלישי של סיכום העשור יעסוק בסבב הגברים. תיאור קצר של מבנה הטורנירים, ולאחר מכן אזכור האירועים המשמעותיים של העשור, דירוג השחקנים הגדולים של העשור, כלומר על סמך הישגי העשור הזה בלבד, ולא דירוג הטניסאים הכי גדולים בסך הכל, שם התוצאה שונה ממה שיקרה כאן. הפוסט הבא, שיהיה האחרון, יעסוק במשחקים הגדולים של העשור.
כמו בסבב הנשים, יש את ארבעת טורנירי הגראנד סלאם ששווים 2000 נקודות דירוג ואת אליפות הסבב ששווה עד 1500 נקודות דירוג. בסבב הגברים יש 9 טורניר מאסטרס 1000 – 5 על משטחים קשים, 3 על חימר ו-1 באולם. חוץ מזה יש טורנירים מהסדרה הבינלאומית זהב ששווים 500 נקודות דירוג ומהסדרה הבינלאומית ששווים 250 נקודות.

דירוג האירועים החשובים של העשור:

5. חואן מרטין דל פוטרו והפציעות:
הפריצה הגדולה של דל פוטרו הארגטינאי התחילה ב-2009, וניתן להראות את זה ברצף המפגשים שלו נגד פדרר באותה שנה. ברבע הגמר של אליפות אוסטרליה פדרר דרס אותו 6:3 6:0 6:0, בחצי גמר הרולאן גארוס זה כבר הלך ל-5 מערכות, אבל פדרר ניצח בדרך לזכייה, ואילו באליפות ארה"ב הם כבר נפגשו בגמר, אחרי שדל פוטרו דרס את נדאל 6:2 6:2 6:2, ואז דל פוטרו הוא זה שניצח במערכה החמישית. הוא כבר עלה למקום הרביעי בדירוג העולמי עד שהחלה הבעיה הגדולה ביותר בקריירה שלו – הפציעות.
במשך 9 חודשים רצוף ב-2010 דל פוטרו לא שיחק בגלל פציעה, כולל איבוד ההזדמנות להגן על התואר בארה"ב. 2011 הייתה שנת התאוששות עבור דל פוטרו, שלא הצליח להתחרות עדיין במדורגים הבכירים, אבל סיים את השנה במקום ה-11, אחרי שכבר דורג 485 כמה חודשים בלבד לפני כן. ואז הגיעו המשחקים האולימפיים, כשפדרר המדורג ראשון בעולם שיחק נגד דלפו בחצי הגמר במשחק הארוך ביותר בהיסטוריה של 3 מערכות, ובו פדרר ניצח 19:17 את המערכה השלישית המכרעת במגרשי ווימבלדון, כאשר המערכה השלישית לבדה לקחה 2:43 שעות. דל פוטרו הצליח להתאושש מההפסד ולנצח את נובאק דג'וקוביץ' כעבור יומיים ולזכות במדליית ארד אולימפית.
את 2013 דל פוטרו פתח טוב ולמרות וירוס שמנע ממנו להשתתף בעונת החימר הוא הצליח לחזור לטופ 5, וזאת אחרי העפלה לחצי גמר ווימבלדון, והפסד דרמטי שם לדג'וקוביץ'. נראה היה שמאבקו לחזור לצמרת הושלם. עד שהוא מצא את עצמו פצוע שוב, והפעם זה היה רציני יותר, כאשר למעט ניסיון קאמבק כושל בתחילת 2015, דל פוטרו לא שיחק שנתיים בסבב, אבל הוא לא התייאש.
הקאמבק של דל פוטרו לסבב ב-2016 לא זכה ליותר מדי עניין כשכולם התעניינו בשליטה אז של דג'וקוביץ' בסבב, עליה נדבר בהמשך, אז דלפו מצא את הדרך שידברו עליו – לנצח את דג'וקוביץ'. המקום היה המשחקים האולימפיים בריו בסיבוב הראשון, אז דל פוטרו גבר על דג'וקוביץ' ב-2 שוברי שוויון. הוא המשיך עד לחצי הגמר, שם גבר גם על רפאל נדאל, ולמרות ההפסד לאנדי מארי בגמר, דל פוטרו חזר לעניינים ולמוקד העניין בסבב. דל פוטרו גבר על מארי בחצי גמר גביע הדיוויס בדרמה גדולה של 5:07 שעות והוביל את ארגנטינה לגמר נגד קרואטיה. בגמר הוא ניצח את משחק היחידים הראשון שלו, אבל ארגנטינה נקלעו לפיגור 2:1 והוא נקלע לפיגור 2:0 במערכות נגד מארין צ'יליץ', אבל הוא הצליח לראשונה בקריירה לחזור מפיגור 2 מערכות, והוביל את ארגנטינה לזכייה ראשונה אי פעם בגביע הדיוויס.
ב-2017 הקאמבק של דל פוטרו מעט התעכב והוא הגיע לאליפות ארה"ב בשלהי הטופ 30 של הדירוג. בשמינית הגמר הוא מצא את עצמו בפיגור 2 מערכות נגד דומיניק תים, ולטענתו היה חולה ושקל לפרוש, אבל החליט להיאבק עוד קצת למען הקהל, ובסופו של דבר הצליח לנתח, לאחר שהציל 2 נקודות משחק. ברבע הגמר הוא כבר היה נראה בריא לחלוטין כשהצליח לגבור על הטניסאי הטוב ביותר בסבב באותה תקופה, פדרר, ולקח גם מערכה נגד נדאל בחצי גמר, אבל שם נדאל העלה הילוך וסגר עניין בדרך לזכייה. פדרר הספיק לנקום בדל פוטרו גם בשנחאי וגם בבאזל עד סוף השנה.
את 2018 דל פוטרו פתח עם זכייה ראשונה בקריירה בטורניר מאסטרס 1000, כשגבר על פדרר בגמר אינדיאן וולס והגיע גם לחצי הגמר במיאמי מיד לאחר מכן. דל פוטרו הגיע לחצי גמר הרולאן גארוס ולרבע גמר ווימבלדון, בשניהם הפסיד לנדאל, אבל כשהצליח לנצח את נדאל ולעלות לגמר אליפות ארה"ב, לראשונה מאז 2009, הוא פגש מולו את נובאק דג'וקוביץ', שגבר עליו די בקלילות. למרות זאת, דל פוטרו עלה לראשונה בקריירה למקום השלישי בעולם, אבל אז הוא נפצע שוב. ניסיון קאמבק אחד ב-2019 לא צלח.
חואן מרטין דל פוטרו הוא כישרון ברמה של הגדולים ביותר, כפי שהוא הוכיח בכמה הזדמנויות שונות, אבל הפציעות שלו מנעו ממנו להיות הגלגל החמישי הקבוע בצמרת הסבב.
4. סטאן וואורינקה והפריצה המאוחרת:
בתחילת העששור וואורינקה היה בעיני אנשי הטניס ההוא השוויצרי שזכה ביחד עם פדרר בזהב אולימפי בזוגות, ושחקן שזכה לביקור או שניים קצרים בטופ 10. ב-2013 הוא התחיל להוכיח שגם הוא שווה משהו. בשמינית הגמר של אליפות אוסטרליה הוא פגש את דג'וקוביץ', האלוף המכהן והעתידי, וגרר אותו ל-5 מערכות ול-12:10 קשוח במערכה החמישית. וואורינקה הגיע לררבע גמר הרולאן גארוס ובהמשך לחצי גמר אליפות ארה"ב, ונכנס לטופ 10 שוב, הפעם ל-5 שנים רצופות.
ב-2014 שוב נפגשו וואורינקה ודג'וקוביץ' באליפות אוסטרליה, ושוב המשחק הגיע ל-5 מערכות, אבל הפעם השוויצרי הצליח לנצח, ובהמשך גם לנצח בגמר את המדורג 1 בעולם, נדאל, בדרך לזכייה מפתיעה ביותר שהעלתה אותו פתאום למקום השלישי ומעל פדרר בדירוג, לראשונה בקריירה. בהמשך השנה וואורינקה הפסיד לפדרר ברבע גמר ווימבלדון וירד למקום הרביעי בדירוג, אבל פדרר "החזיר לו טובה" בהחלטה לזכות באותה שנהה בגביע הדיוויס, כאשר וואורינקה המדורג 4 ופדרר המדורג 2 שיחקו ביחד והיו בלתי מנוצחים.
וואורינקה שמר על מקומו בצמרת גם בשנים הבאות כולל זכייה ברולאן גארוס ב-2015 ובאליפות ארה"ב ב-2016, וחזר למקום השלישי בעולם בתחילת 2017, עם הגעה לחצי הגמר באוסטרליה ולגמר ברולאן גארוס, אבל אז נפצע ולקח לו זמן להתאושש מהפציעה. הדחה בסיבוב הראשון של הרולאן גארוס ב-2018 הצניחה אותו ישירות מהמקום ה-12 בעולם עד ל-250. בהמשך וואורינקה החל בהתאוששות והגיע לרבע גמר הרולאן גארוס ב-2019.
אם היו שואלים מישהו מי יהיה זה שיצליח לשבור את שלטון הביג 4 ולזכות ביותר מגראנד סלאם אחד היו עולות כמה אפשרויות. וואורינקה לא היה אחד מהם. היכולת שלו לעשות את זה בגיל לא מאוד צעיר הופכת את זה לאחד מהסיפורים הגדולים של העשור.
3. אנדי מארי בווימבלדון:
ב-1936 השלים פרד פרי הבריטי זכייה שלישית ברציפות בווימבלדון. מאז כל טניסאי בריטי שהגיע לצמרת נשא על כתפיו את המשקולת הזאת, אבל אף אחד מהם לא היה כל כך קרוב, למעט טים הנמן שמצא את עצמו פעם אחת בטעות בחצי גמר, אחרי שפדרר ניקה בשבילו מהלוח את פיט סמפראס, אבל גם הוא הפסיד לגוראן איבניסיביץ'. אנדי מארי סומן בגיל צעיר בתור האחד שיגאל את הגאווה הבריטית והחל לעשות צעדים בכיוון. ב-2008 ההפסד לנדאל ברבע הגמר התקבל בהבנה, במיוחד אחרי שנדאל המשיך לזכייה. ב-2009 מארי הגיע לחצי גמר ראשון בלונדון, אבל הפסיד לאנדי רודיק במפתיע, הפסד שהתקבל באופן סביר רק לאחר שגם פדרר עבד מאוד קשה נגד רודיק בגמר. בשנתיים הבאות שני הפסדים לנדאל בחצי הגמר, בניגוד למקומות אחרים שם מארי הסתדר יפה עם נדאל, הראו שאולי מארי תמיד יפסיד בחצי גמר או גמר של גראנד סלאם, בעיקר בווימבלדון.
שנת 2012 סומנה כהזדמנות הגדולה. אחרי שנדאל הודח בסיבוב השני, מארי מצא את עצמו ללא יריבים גדולים עד הגמר, ובאמת הצליח להעפיל לגמר גראנד סלאם רביעי, וראשון בווימבלדון. בחצי הגמר השני פדרר, בדרך כלל חביב הקהל, גבר על דג'וקוביץ', בדרך למשחק היחיד בקריירה של פדרר מול קהל לעומתי. פדרר פתח קצת מבולבל ומארי ניצל את זה לזכייה במערכה ראשונה אי פעם בגראנד סלאם, אבל פדרר התאושש וניצח את המשחק ב-4 מערכות. באותו רגע היה נדמה שבדור הזה תמיד יהיה מישהו שיעצור את מארי בדרך.
חודש לאחר מכן הגיעו המשחקים האולימפיים, בדיוק באותו מקום בלונדון. מארי גבר על דג'וקוביץ' בחצי הגמר, ופגש את פדרר, הפעם כמדורג 1 בעולם, שגבר על דל פוטרו בחצי גמר שהוזכר לעיל. הפעם מארי החליט שהתואר הזה שלו ודרס את פדרר 6:2 6:1 6:4 והעלה את קרנו לפחות באולימפיאדה אם לא גראנד סלאם, ככה לפחות חשבו… אף אחד לא הופתע כשמארי העפיל לגמר אליפות ארה"ב, בערך חודש נוסף לאחר האולימפיאדה, במיוחד אחרי שתומאס ברדיץ' הדיח את פדרר כדי להפסיד למארי בחצי, אבל נובאק דג'וקוביץ' היה יריב חזק מדי עבור מארי, ככה לפחות היה נדמה, בעיקר כשאחרי 2 מערכות צמודות שמארי לקח, דג'וקוביץ' דרס ב-2 המערכות הבאות וחזר למשחק. הפעם מארי הבין שזה רגע האמת שלו ובמערכה החמישית העלה הילוך בדרך ל-6:2 וזכייה בגראנד סלאם ראשון.
לווימבלדון של 2013 מארי הגיע מדורג שני, ומצא את עצמו פתאום במצב נוח אחרי ההדחות המוקדמות של נדאל ופדרר והיריב הכי קשה בדרך היה פרננדו ורדאסקו, בניגוד לדג'וקוביץ' שעבד מאוד קשה בחצי גמר. דג'וקוביץ' סומן לפני הטורניר בכלל, ולפני המשחק בפרט, כפייבוריט, אבל אפילו מערכה הוא לא לקח בדרך לזכייה ראשונה של בריטי בווימבלדון הגברים מאז 1936. מארי הוביף זכייה שנייה בווימבלדון ב-2016 ובהמשך דורג ראשון בעולם במשך קרוב לשנה, אבל אין ספק שאלה היו רגעי השיא של הקריירה שלו ושל ווימבלדון בשנים האחרונות בכלל.

2. השליטה החלקית של נובאק דג'וקוביץ':
במהלך העשור הנוכחי לנובאק דג'וקוביץ' היו 3 תקופות שונות בהן הוא היה השחקן ששלט בסבב, או לפחות בגראנד סלאמים, כאשר בכל אחת מהתקופות האלה הוא זכה באליםות אוסטרליה, ווימבלדון ואליפות ארה"ב, ובאחת מהן הוסיף גם זכייה ברולאן גארוס, ובכך היה לראשון מאז רוד לייבר שמחזיק במקביל בכל ארבעת הסלאמים.
את 2010 דג'וקוביץ' סיים צמוד לפדרר במאבק על המקום השני בעולם, ואף אחד לא ציפה למה שיקרה בהמשך. נולה השלים זכייה שנייה באוסטרליה, כמו ב-2008, שוב עם ניצחון על פדרר בחצי הגמר, שזה פחות הפתיע, והמשיך ללא הפסדים עד הרולאן גארוס, כולל זכייה באינדיאן וולס, מיאמי, מדריד ורומא. כולם המתינו לגמר הגדול בין דג'וקוביץ' הבלתי מנוצח ובין נדאל מלך החימר, אבל בחצי הגמר הגיע פדרר הגדול מכולם וניצח את דג'וקוביץ', בדרך לכפסד חמישי לנדאל בפריס. דג'וקוביץ' זכה גם בווימבלדון, אליפות ארה"ב, ואוסטרליה ב-2012, כאשר בכולם הוא ניצח את נדאל בגמר, אבל היה ניכר שההפסד ברולאן גארוס שבר את שיא הדומיננטיות שלו, ובהמשך הגיעו הפסדים בגראנד סלאם לנדאל, פדרר וגם אנדי מארי.
דג'וקוביץ' נע בתקופה הזאת בין המקום הראשון לשני, כאשר נדאל ופדרר נמצאים לידו בסירוגין, עד שהגיעה התקופה השנייה.
זכייה בווימבלדון 2014 הספיקה לדג'וקוביץ' כדי לפתוח את 2015 במקום הראשון, והוא פתח את השנה בדומיננטיות קרובה לזאת של 2011, למעט הפסד לאנדי מארי. נדאל סבל מבעיית פציעות ואמנם הצליח לשחק, אבל נוצח על ידי דג'וקוביץ' ברולאן גארוס לראשונה. דג'וקוביץ' הצליח להפסיד לוואורינקה בגמר במשחק חלש ביותר שלו, שהשתלב טוב עם הכושר המצוין של וואורינקה. נולה המשיך לניצחונות על פדרר בגמר של ווימבלדון וארה"ב ואחרי זה בחצי גמר אוסטרליה 2016 ביחד עם ניצחון על מארי בגמר. הפעם ברולאן גארוס נדאל פרש כבר בסיבוב השלישי וגם פדרר לא היה בשטח, ודג'וקוביץ' הצליח לנצל את זה בדרך לזכייה ברולאן גארוס היחיד שלו עד כה. מיד לאחר מכן דג'וקוביץ' הפסיד בסיבוב השלישי של ווימבלדון, בסיבוב הראשון של המשחקים האולימפיים ובגמר אליפות ארה"ב, ותוך חצי שנה מיום ההחזקה בכל הגראנד סלאמים, הוא איבד לאנדי מארי את המקום הראשון בעולם.
אחרי שנתיים של היעלמות וצניחה למקום ה-21 בעולם חיכה דג'וקוביץ' להזדמנות כדי לחזור לעניינים. בווימבלדון 2018 הוא קיבל אותה.
אחרי הגרלה קלה שסידרה לו חצי גמר ראשון אחרי כמעט שנתיים הוא נפגש עם נדאל שדורג אז ראשון בעולם. דג'וקוביץ' שלט במשחק, אבל בכל פעם נדאל חזר לעניינים, עד שבסוף נולה הצליח לקחת את המערכה החמישית בתוצאה 10:8 בדרך לגמר נגד קווין אנדרסון, וזכייה בגראנד סלאם מספר 13. באליפות ארה"ב היריב העיקרי של דג'וקוביץ' היה דל פוטרו שנקלע ליום חלש בגמר, ונולה ניצל את זה לעוד זכייה. באוסטרליה נולה כיסח את נדאל 6:3 6:2 6:3 בגמר בדרך לזכייה שביעית באוסטרליה, 1 יותר מפדרר.
כרגע דג'וקוביץ' מחזיק בפער די גדול בפסגה, אבל הוא עם אותה כמות תארים כמו פדרר שעוד שבוע בערך חוגג 38, וחטף תבוסה מנדאל במפגש האחרון ביניהם ברומא, ככה שקשה לומר שהוא דומיננטי כרגע. בקיצור, זה מאוד מרשים, אבל לא מתקרב לדומיננטיות של פדרר בעשור הקודם.
1. הקאמבק של פדרר וגם נדאל:
פדרר שמר על יציבות בצמרת במשך שנים ארוכות. הוא החזיק בפסגה הכי הרבה זמן הן בכלל והן רצוף, והוא מחזיק בכל רצף אפשרי כולל 14 שנים רצופות בטופ 10. 2 פציעות ב-2016 גרמו לכך שפדרר ימצא את עצמו מסיים את השנה במקום ה-17 בגיל 35 אחרי 4 וחצי שנים רצופות ללא זכייה בגראנד סלאם. מהצד השני נדאל כמעט 3 שנים לא עבר את הרבע גמר של גראנד סלאם ולא מצליח להישאר בריא, ושניהם מתחילים להבין שאולי זה נגמר. באוקטובר 2016 הם מקיימים ביניהם משחק ראווה לרגל פתיחת האקדמיה של נדאל, וגם בגלל שזאת הדרך היחידה שלהם כנראה להיות יריבים, לפחות על פי מה שפדרר אמר.
באוסטרליה פדרר מדורג 17 ונדאל מדורג 9. שניהם מקבלים הגרלה נוחה ל-2 הסיבובים הראשונים, אבל אז זה מתחיל להיות קשה. פדרר מקבל את תומאס ברדיץ' המדורג 10 שהגיע בעבר להישגים יפים, כולל ניצחון על פדרר בווימבלדון, ואילו נדאל מקבל את סשה זברב הצעיר, שבעוד חצי שנה ידורג 3 בעולם. פדרר עוד צריך לעבור אחרי זה גם את המדורגים 4 ו-5 וואורינקה ונישיקורי, ואילו נדאל את המדורגים 3 ו-6 ראוניץ' ומונפיס, וגם את דימיטרוב שיסיים את השנה שלישי, בדרך לגמר ביניהם שאיש לא האמין שיכול לקרות שוב. הגמר עצמו התנהל בתבנית דומה להרבה מפגשים אחרים ביניהם – פדרר משחק יותר טוב ושולט ברוב המשחק, אבל נדאל משיג שבירה במערכה החמישית ומנצח. הפעם פדרר החליט שהשבירה במערכה החמישית לא סוגרת עניין ומפיגור 3:1 חזר לניצחון 6:3 וזכייה בגראנד סלאם מספר 18.
אחרי 7 חודשים שניהם דורגו 1 ו-2 בעולם וחילקו ביניהם את כל הגראנד סלאמים בשנה וחצי הבאות. פדרר ניצח את נדאל עוד 3 פעמים ב-2017 והמאזן ביניהם שעמד אז על 23:11 מוחץ לטובת נדאל עומד היום על 24:16 שבהתעלם מה-14:2 של נדאל על חימר מראה יתרון קל דווקא לפדרר ובמכלול רק יתרון קל לנדאל. פדרר גם חזר למקום הראשון לתקופה קצרה, לראשונה מאז 2012.
הסיפור הזה הוא הכי גדול כי מדובר בקאמבק של השחקן הגדול בהיסטוריה ושל זה שתמיד היה הסגן שלו, בלי קשר לשאלה מי השני בהיסטוריה, שגם את הקאמבק שלהם עשו ביחד, וגם אז פדרר הצליח להאפיל על נדאל.

דירוג השחקנים הגדולים של העשור:

10. דוד פרר:
הישגים – גמר ברולאן גארוס (2013). גמר אליפות הסבב (2007)
הנציג של הדור שלא ממש הצליח להפריע לביג 4, אבל בכל זאת הגיע להישגים יפים. פרר עצמו דורג לזמן מה שלישי בעולם, והיה היחיד שאיים על נדאל ברולאן גארוס בתקופה שפדרר היה אחרי השיא. הוא זוכה למקום כי הוכיח יציבות יותר מברדיץ' ואחרים.
9. קווין אנדרסון:
הישגים – גמר ווימבלדון (2018) גמר ארה"ב (2017)
אחרי שניצח את פדרר בווימבלדון אחרי פיגור של 2 מערכות אנדרסון הוכיח שהוא ראוי להגיע לשלבים הרחוקים של גראנד סלאם ולא רק בגלל הגרלה קלה. הוא עשה את זה פעמיים מה שהוכיח שזה לא מקרי, וזה מספיק בשביל המקום כאן.
8. דומיניק תים:
הישגים – גמר רולאן גארוס (2018, 2019)
הסגן של נדאל על חימר בשנים האחרונות שמצליח בכל שנה גם לגבור עליו. פעמיים ניצח את דג'וקוביץ' ברולאן גארוס ולולי מעט חוסר מזל היה מגיע רחוק גם בארה"ב ומתקדם קצת יותר בדירוג
7. חואן מרטין דל פוטרו:
הישגים – זכייה באליפות ארה"ב (2009) גמר בארה"ב (2018) גמר אליפות הסבב (2009)
את סיפורו סקרנו בהרחבה, ורק נציין שהוא זכה בגראנד סלאם והגיע לעוד גמר אחד ובשיאו הוכיח שהוא יכול להתמודד עם כולם.
6. מארין צ'יליץ':
הישגים – זכייה בארה"ב (2014) גמר בווימבלדון (2017) ואוסטרליה (2018)
אמנם ניצח את נישיקורי בגמר בו הוא זכה, אבל זה היה אחרי ניצחון בחצי על פדרר, ככה שלא ניתן לגמרי לזלזל בזה. פדרר גם בלם אותו בשני הגמרים האחרונים שלו, אבל באוסטרליה בשנה שעברה הוא לפחות גרר את פדרר למערכה חמישית.
5. סטן וואורינקה:
הישגים – זכייה באוסטרליה (2014) רולאן גארוס (2015) וארה"ב (2016) גמר ברולאן גארוס (2017).
נמצא בטווח שבין הזוכים החד פעמיים, שהוא לא אחד מהם, ובין הביג 4, שהוא גם לא אחד מהם בגלל חוסר היציבות. כמעט בכל שנה יש לו לפחות הדחה מוקדמת אחת בגראנד סלאם, בניגוד לכל אחד מאלו שמעליו…
4. אנדי מארי:
הישגים – זכייה בווימבלדון (2013, 2016) ובארה"ב (2012) גמר באוסטרליה (2010, 2011, 2013, 2015, 2016) ברולאן גארוס (2016) בווימבלדון (2012) ובארה"ב (2008) זכייה באליפות הסבב (2016)
למשך תקופה לא קצרה הוא היה שווה ערך לאלו שמדורגים מעליו, מה שהפך אותם לביג 4, וגם העובדה שהוא כמעט תמיד הפסיד בגמר או בחצי לא מונעת ממנו להיחשב טניסאי בעל מעמד היסטורי, אם כי הוא באמת יכול להסתכל לאחור על איזה משחק או שניים שהיו משנים לו את הקריירה.
3.רפאל נדאל:
הישגים – זכייה באוסטרליה (2009) רולאן גארוס (2005-2008, 2010-2014, 2017-2019), ווימבלדון (2008, 2010) ארה"ב (2010, 2013, 2017). גמר באוסטרליה (2012, 2014, 2017) ווימבלדון (2006, 2007, 2011) וארה"ב (2011) גמר באליפות הסבב (2010, 2013)
המאבק על המקום השני בדירוג הזה היה מאוד צמוד והוכרע רק בווימבלדון האחרון… נדאל הגיע לטיפה יותר הישגים בעשור הזה, בעיקר אם מחשיבים את 2010 המצוינת של נדאל, אבל נעלם מהסבב לתקופות ארוכות מדי ולא הצליח לשמור על יציבות, בניגוד לפדרר שבכל עונה מאז 2003 הגיע לפחות לחצי גמר גראנד סלאם אחד, נדאל לא הגיע לחצי במשך כמעט 3 שנים. נדאל שלט לחלוטין בחימר בתקופות הטובות שלו, גם אם שיאו על החימר היה ב-2006, ואין ספק שרשימת ההישגים שלו מאוד מרשימה, אבל אם החימר והדשא היו מקבלים מעמד שוויוני יותר לא היה כאן קרב ופדרר כנראה היה מגיע ל-25 גראנד סלאמים לפחות.
2. רוג'ר פדרר:
הישגים – זכייה באוסטרליה (2004, 2006, 2007, 2010, 2017, 2018) רולאן גארוס (2009) ווימבלדון (2003-2007, 2009, 2012 2017) וארה"ב (2004-2008) גמר באוסטרליה (2009) רולאן גארוס (2006-2008, 2011) ווימבלדון (2008, 2014, 2015, 2019) ארה"ב (2009, 2015) זכייה באליפות הסבב (2003, 2004, 2006, 2007, 2010, 2011) גמר באליפות הסבב (2005, 2012, 2014, 2015)
כל מי שראה את פדרר משחק עד 2009 יודע שפדרר עבר את שיאו מזמן. הוא משפר אלמנטים מסוימים, אבל טיפה נחלש באחרים. מי שראה את פדרר של העשור הקודם ראה את שחקן הטניס הכמעט מושלם, והיום פדרר הוא רק אחד השחקנים הטובים בעולם. העובדה שפדרר כביכול היה צריך לפרוש ב-2012 והיום הוא עדיין מדורג שלישי בעולם היא לא רק מדהימה, אלא גם מחזקת את מעמדו כשחקן הגדול בהיסטוריה. פדרר מוביל על דג'וקוביץ' ונדאל כמעט בכל הפרמטרים הסטטיסטיים לא רק היום, אלא גם בהשוואת הגיל. פדרר דורג מעל נדאל בעיקר בגלל היציבות, אבל גם בגלל שאיש לא האמין שהוא יהיה כאן וישמש מורה הדרך של הטניס המודרני.
1. נובאק דג'וקוביץ':
הישגים – זכייה באוסטרליה (2008, 2011, 2012, 2013, 2015, 2016, 2019) רולאן גארוס (2016) ווימבלדון (2011, 2014, 2015, 2018, 2019) ארה"ב (2011, 2015, 2018) גמר ברולאן גארוס (2012, 2014, 2015) ווימבלדון (2013) ארה"ב (2007, 2010, 2012, 2013, 2016) זכייה באליפות הסבב (2008, 2012, 2013, 2014, 2015) גמר אליפות הסבב (2016, 2018)
בעשור הקודם דג'וקוביץ' היה הגרסה המוקדמת של ניק קיריוס. ההוא המאוד כישרוני שהצליח לנצח את פדרר בגראנד סלאם בדרך לזכייה, אבל שעושה בלאגנים ונוטה להתעצבן ולפרוש ממשחקים. ב-ההישג הגדול שלו זה שהוא מתחרה בפדרר של העשור הקודם, גם אם יש לו פיגור מסוים מאותו פדרר, שאין ספק שקיים. דל פוטרו ואנדי מארי סומנו בתור השחקנים המובילים של אותו דור, ורק אחריהם דג'וקוביץ' והיכולת שלו לעקוף את כולם בסיבוב ולהגיע ל-15 גראנד סלאמים בעשור (כמו פדרר ב-6 וחצי שנים). בשנים האחרונות נולה מפגין חוסר יציבות יחסי שמונע ממנו לאיים באמת על פדרר, אבל אם הוא יחזיק יותר מפדרר בסבב יהיה לו סיכוי.

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 53 תגובות

  1. IDO

    30 יול 2019 07:13:59

    אחלה חיים. באופן האחרון עבדתי מול נובאק וסטן ווארינקה, ולא תמצא ספורטאים עם רגליים על הקרקע יותר מהם.
    כיוון שטניס בסוף היום זה משחק מנטלי נובאק הוא המחבט מספר אחד, ובדרך להיות העז.

  2. עידן

    30 יול 2019 07:26:35

    תודה גיא
    העשור שנולה שלט בו עם הפסקה באמצע עם הבעיות האישיות והפציעות.
    לדעתי יעקוף בסופו של דבר את פדרר אם לא תהיה פציעה ארוכה.
    כבר בעוד חודש יקח את הגראנד סלאם בארצות הברית ויהיה עם 17
    פדרר בגילי(הוא יחגוג 38 באוגוסט ואני בספטמבר) אולי יצליח לגרד עוד גראנד סלאם אחד בשנה הקרובה והדגשים הם על המילים אולי ולגרד.נדאל אולי יקח עוד 2 בצרפת אבל גם שם אמור ליפול בסופו של יום
    אז אנחנו עם פדרר עם 21 במידה ויצליח לגרד נדאל עם 20 בסוף הקריירה ונולה יסיים את 2019 עם 17 לדעתי עוד חודש בארצות הברית.
    במידה ולא תהיה פציעה כבר בסוף 2021 או תחילת 2022 הוא אמור להיות שיאן הגראנדסלאמים וגם במידה שזה יתעכב קצת יש לו עוד שנים לתת עד שיעקוף כי הוא הצעיר מבין השלושה
    זוהי כמובן רק תחזית שמתבססת גם על הדור הבינוני ומטה שגדל בשנים האחרונות(זברב טים קיריוס ועוד)שלא מצליח להדיח את פדרר בגיל 38 ואת נדאל שכבר מפורק פיזית
    השלישייה של פדרר נדאל ודיוקוביץ היא השלישייה הגדולה גם בכל הזמנים הרבה מעל סמפראס אגאסי לנדל בקר ושאר החבורה.

    2. קאווי הוא קייזר סוזה או סייבורג תוצרת סקיינט?

      30 יול 2019 08:36:06

      סאמפראס מנגב את נאדל. רפא ככ אוברייטד. לדעתי כרגע סאמפ עולה גם על נובאק. פדרר כרגע העז. אם נובאק יעבור אותו נחיה ונראה. אני גם חושב שרוזה התחרה מול יריבים קשים יותר בקריירה.

        1. הציפור הנדירה

          30 יול 2019 12:36:34

          אין לך מושג מי היה סמפראס. יכולת הדיוק שלו הייתה מדהימה ומגוון החבטות שלו היה לא פחות מפדרר, והמנטליות לא פחות משל נולה.

          1. ארי

            30 יול 2019 13:43:13

            צפיתי שנים בסמפרס ובנדאל. אי אפשר להשוות בכלל את היציבות של נדאל לזו של סמפרס. נדאל במשך שנים מגיע לשלבים האחרונים בכל טורניר ועל כל משטח. סמפרס מעולם לא התקרב ליציבות כזו.

            1. הציפור הנדירה

              30 יול 2019 14:23:23

              ספראס סיים 6 שנים רצופות במקום ראשון בעולם והיה במשך 9 שנים ברציפות לפחות מקום שלישי ובמשך 10 או 11 שנים לפחות מקום שישי ובמשך 11 או 12 שנים בעשירייה המובילה. כך שגם הוא היה מאוד יציב

            2. חיים

              30 יול 2019 14:29:42

              נדאל מעולם לא הגיע יותר מ-3 פעמים רצוף לחצי גמר של אותו גראנד סלאם, למעט הרולאן גארוס. סמפראס היה שותף די קבוע בחצאי גמר.

            3. אור

              30 יול 2019 18:43:42

              סמפראס גם לא התמודד עם פדרר ודג'וקוביץ', עם כל הכבוד לאגאסי וחבריו

    3. חיים

      30 יול 2019 10:33:28

      אני לא רואה שום סיבה בעולם שדג'וקוביץ' ימשיך לקחת סלאמים ב-2021-2. הסגנון משחק של דג'וקוביץ' מבוסס על העובדה שהוא הצעיר מבין היריבים העיקריים בסבב – נדאל הפציע ופדרר הזקן. לכן הוא מאוד התקשה ברולאן גארוס נגד תים שהוא יריב ראוי על חימר, וצעיר יותר מנולה.
      בכל מקרה, נולה יכול לעקוף את פדרר במספר הסלאמים, למרות שאני כרגע מהמר שלא, אבל פדרר יישאר העז, לפחות בעיני מי שצופה בטניס ולא רק סופר תארים.
      אני רק מזכיר שנולה צעיר מנדאל בשנה בלבד, ושניהם לא הכי בריאים בעולם, בניגוד לפדרר שגם בגילו בקושי נפצע וכרגע הוא השחקן עם הכי הרבה משחקים, ניצחונות ותארים בסבב השנה.

    4. הציפור הנדירה

      30 יול 2019 12:43:26

      ביכולת ממש לא הרבה יותר מסמפראס שהדיוק שלו ומגוון החבטות שלו היו לא פחות מאצל פדרר והמנטליות שלו לא פחות משל נולה.

    1. חיים

      30 יול 2019 10:27:35

      פדרר ביתרון די גדול.
      נדאל עדיף על סמפראס – סמפראס על חימר זה כמו השפיות הנפשית של ניק קיריוס – לא קיים, והפער ביניהם על המשטחים המהירים הוא קטן מאוד.

      1. הציפור הנדירה

        30 יול 2019 12:51:22

        אם היו בתקופה מקבילה מתמודדים אחד נגד השני אז הפער לטובת פיסטול פיט בווימבלדון וארה"ב היה בולט כי יכולת ההגש ורוץ לרשת הייתה הרבה יותר טובה משל נדאל ויכולת הדיוק שלו גם מרשימה יותר והיכולות שלו מושלמות לדשא ומשטח קשה.

        1. חיים

          30 יול 2019 13:07:36

          במקרה שלהם זה מאוד תלוי באיזה תקופה היו משחקים. היום המשטחים איטיים מדי עבור פיסטול פיט, אבל לפני 20 שנה נדאל היה עף בשמינית של ווימבלדון

  6. חיים

    30 יול 2019 09:27:28

    בעשור הזה יש יתרון די ברור לנולה, אבל:
    1. פדרר של העשור הקודם טוב בהרבה מנולה בשיאו וגם הרבה יותר דומיננטי.
    2. פדרר הזקן של העשור הזה עדיף בהרבה על נולה הצעיר של העשור הקודם.
    3. אני בכלל לא בטוח שנולה יעבור את פדרר בכמות הסלאמים, ואפילו די משוכנע שאין לו עוד הרבה בקנה.

  7. אבי טרכטמן

    30 יול 2019 09:43:57

    אחלה טור, אבל בשנתיים האחרונות, אין לנולה שום חוסר יציבות (בטח יחסית להיסטוריה של הטניס). אגיד זאת כך – נולה הוא לא רק השחקן הטוב של העשור, הוא גם השחקן הכי טוב באיזשהו עשור עגול שהוא (יותר מפדרר בעשור הקודם, יותר מלנדל בשנות השמונים, יותר מסמפראס בשנות התשעים).
    וכן, יש לו טניס משעמם, אבל בעיניי אישיות מלבבת.

    מה שכן, אני לא בטוח שנולה יכול לקחת עוד 4 או 5 גרנד סלאמים. זה נראה כמו מעט, אבל זה המון, ובגיל 32 אני בספק, גם אם כרגע לא נראה שיש מישהו שיכול לקחת גרנד סלאמים כי כל הדורות אחר כך, נראים כמו כלום. (אולי אוג'ר אליאסים??)

    בכל מקרה, טור נפלא וסדרה נהדרת.

    1. חיים

      30 יול 2019 10:24:58

      בעניין היציבות:
      לפני שנה וחודש נולה דורג 21 בעולם. במשך כמעט שנתיים הוא לא עבר את הרבע גמר בשום גראנד סלאם ולא זכה בשום טורניר גדול.
      פדרר היה בטופ 10 במשך 16 שנים רצוף.
      לגבי השוואת העשורים:
      הנתונים של נולה קצת פחות טובים מאלו של פדרר בעשור הקודם וקצת יותר טובים מאלו של סמפראס בשנות ה-90. אם נזכיר גם את העובדה שפדרר זכה בגראנד סלאם הראשון שלו ב-2003 נראה שלפדרר יש יתרון עצום על טווח של 5-7 שנים.
      2 יתרונות יש לנולה:
      1. 4 גראנד סלאמים רצופים – היחיד חוץ מרוד לייבר בעידן הפתוח, אבל הדרך לעשות את זה הייתה בסך הכל שנדאל יבוא פצוע לרולאן גארוס, מה שלא קרה בתקופת השיא של פדרר.
      2. יותר זכיות בטורנירי מאסטרס 1000 – רק מאז 2009 הסבב מחייב לשחק בהם (חוץ ממונטה קרלו שעדיין לא חובה) ובתקופת השיא של פדרר הוא שיחק בפחות טורנירי מאסטרס, ולכן הוא זכה בערך ב-6 פחות מנדאל, לו יש אחד יותר מנולה.
      מבחינה אישיותית – לשלושתם יש אישיות מלבבת, אבל גם בתחום הזה אני מעניק את העדיפות לפדרר ונדאל, פשוט כי הם יותר.
      עוד יתרון של נולה – הוא עובד עם חברה ישראלית שמייצרת לו את המדרסים.
      שחקנים שיכולים לקחת גראנד סלאם בקרוב:
      תים, ציציפאס ואוג'ר אליאסים הבולטים לדעתי, אבל גם ותיקים יותר כמו צ'יליץ', ראוניץ', נישיקורי ודימיטרוב יכולים, ואולי אפילו וואורינקה או אפילו זברב או קיריוס אם משהו מתחבר בראש לשבועיים.
      בכל מקרה, גם פדרר יכול לזכות לפחות בעוד תואר אחד…

      1. אבי טרכטמן

        30 יול 2019 17:33:00

        אכן, לנולה היתה תקופה של שנה וחצי בערך בה הוא לא היה טוב בכלל. אבל לא נראה לי שזה קשור ליציבות אלא לבריאות (ע"ע נדאל כמעט מדי שנה, בחצי השני שלה). בסופו של דבר, פרט לשנה וחצי התמוהים האלה, בהם ג'וקוביץ' לא נראה טוב פיזית (כלומר, עזוב על המגרש. הוא היה נראה רזה וחלוש פיזית בלי קשר) הוא הגיע מדי שנה להישגים משמעותיים בכל הגרנד סלאמים מאז 2011 (וכאמור, פרט לשנת 2017). הוא יציב כמו שור, כשהוא בריא, וזה קרה בשמונה מתוך 9 השנים האחרונות.
        לגבי השוואת העשורים. המציאות מראה שאתה טועה (אם כי זה די קרוב).

        נולה בעשור הנוכחי:
        15 סלאמים
        8 גמר סלאמים
        28 מאסטר סיריז
        4 אליפויות עולם (או גביעי סוף עונה, או איך שלא קוראים לזה).
        59 תארים בסך הכל
        5 פעמים סיים את השנה כמס' 1 בעולם, וסביר להניח שיעשה זאת גם השנה (6 פעמים)

        פדרר בעשור הקודם:
        15 גרנד סלאמים (שוויון)
        6 גמרים של גרנד סלאם (עדיפות לנולה)
        16 מאסטר סיריז (ופה לדעתי ההבדל הגדול בין השניים)
        4 גביעי סוף עונה (שוויון)
        61 תארים (יתרון קטן לפדרר, אבל קודם כל – דג'וקוביץ' עדיין לא סיים את העשור, וסביר להניח שיזכה בשני התארים האלה השנה, ושנית – התארים של נולה איכותיים יותר בגלל המאסטרס סיריז 1000)
        5 פעמים סיים את העונה במקום הראשון (שוויון…. לפחות עד סוף השנה הנוכחית…)

        לגבי האישיות. אנעארף. לנולה היו הרבה בעיות בתחילת הקריירה, אבל מכל מה שאני שומע מהם מחוץ למגרש, פדרר נראה לי כמו שוויצרי טיפוסי ומשעמם (ואני יודע, כי גרתי בשוויץ 5 שנים לצערי). נדאל נראה חביב אבל משעמם תחת. בסופו של דבר, הייתי שמח הרבה יותר לשתות בירה עם נולה.

  8. אהרון שדה

    30 יול 2019 10:34:18

    חיים קודם כל תודה רבה על כל סדרת הכתבות הזו .
    אבקש להוסיף כמה דברים .
    1. לדעתי היה כדאי להתייחס רק להישיגי העשור הזה ולא כלל הקריירה כך ההשוואה הייתה ברורה יותר .

    2. בצד סיפורי העשור הייתי מספר את הסיפור זל אייזנר .
    שב 2010 ניצח את מאסו 68-70 במערכה 5 בסיבוב השני בווימבלדון למשחק הארוך בהיסטוריה.
    ובחצי גמר 2018 הפסיד לאנדרסון 26-24 במערכה המכרעת למשחק חצי גמר הארןך בהיסטוריה של כל הסלאמים .
    בעקבות כך הגיע השינוי המתבקש והוא הגבלת המערכה המכרעת והכרעתה בש"ש כפי שקרה לפני מספר שבועות בגמר בין דיוקוביץ לבין פדרר.

    1. חיים

      30 יול 2019 10:59:57

      1. יכול להיות, אבל נדמה לי קצת מנותק, בעיקר כשאצל פדרר ונדאל זזה המשך ישיר, לפחות בתחילת העשור.
      2. תחכה לפוסט של המשחקים הגדולים שם יוזכר גם המשחק הארוך בהיסטוריה – לדעתי שינוי החוקה יותר רלוונטי לתוצאה – הגמר השנה – וקצת פחות לגורמים – המשחק של אנדרסון ואיזנר.

  9. סתם

    30 יול 2019 10:49:48

    מומחי טניס. האם התחושה שלי, שדלפו כשיר היה בפירוש נותן פייט משמעותי לשלישיה, נכונה? או שזו סתם אהדה ארגנטינית… הוא תמיד נראה לי הפספוס הכי גדול של עולם הטניס. וגם חתיכת טיפוס בתור בונוס…

    1. חיים

      30 יול 2019 11:02:35

      אני בהחלט מסכים:
      ניצח פעמיים את דג'וקוביץ' במשחקים האולימפיים (כולל בקרב על הארד), פעמיים את פדרר ופעמיים את נדאל באליפות ארה"ב, ואחראי לעוד כמה משחקים ברמה גבוהה נגדם – רולאן גארוס 2009 + 2012 נגד פדרר, ווימבלדון 2013 נגד דג'וקוביץ', אליפות ארה"ב 2017 נגד נדאל ועוד.

  11. ארי

    30 יול 2019 13:38:24

    מאמר מעוות לחלוטין.
    1. איך אפשר שלא לציין את הזכיה העשירית של נדאל ברולאן גארוס כאירוע המרכזי של העשור? הישג היסטורי שספק אם יחזרו עליו
    2. ההישגים של נדאל בעשור הנוכחי גדולים בהרבה מאלה של פדרר, הן בכמות הזכיות בסלאמים, הן בכמות תארי המסטרס, בכמות הזמן שבילה במקום ה1, ועוד ועוד. מעבר לזה, בניגוד למה שכתבת, נדאל לא יצא מהעשיריה הראשונה אפילו פעם אחת בעוד שפדרר יצא גם יצא… לשים את פדרר לפני נדאל ברשימת שחקני העשור זו פשוט שערוריה.
    3. ההשוואה בין מה שפדרר עושה בגיל 38 לשני יריביו פשוט לא רלוונטית, כי, ובכן, הם טרם הגיעו לגיל הזה…
    השוואה שכן מעניינת היא לראות מה פדרר עשה בגיל של נדאל ונובאק – 32-33. רמז: ספי, סטחובסקי, רוברדו.
    4. הקביעה שפדרר של העשור הקודם היה טוב בהרבה מנולה – על סמך מה? נולה בשנת 2010 היה בגיל 23… לשם השוואה, פדרר עצמו פרץ לטופ רק בגיל 22. באותה מידה שניתן לומר שפדרר בעשור הזה מעבר לשיאו, ניתן לומר שנולה עוד לא היה בשיאו בעשור הקודם. אם אתה מעוניין לכתוב טור אובייקטיבי, כדאי להוציא החוצה תפיסות אישיות שנובעות מאהדה לשחקן מסוים ואינן מגובות בשום נתון.
    5. המאזן ראש בראש של נדאל-פדרר הינו חד משמעית לטובת נדאל. אין שום היגיון להוציא החוצה דווקא את משטח החימר. אגב, אם מוציאים את שנת 2017 אל מחוץ למשוואה אז נדאל מוביל גם במאזן של כל המשטחים חוץ מחימר (למה להוציא את 2017? מאותה סיבה שאתה מפריד בין חימר לשאר המשטחים – כי זה נוח לך).
    אם בכל זאת מנסים למצוא הטיות סטטיסטיות בנתונים, אז מן הראוי להפריד בין כל ארבעת המשטחים עליהם משחקים טניס: חימר, דשא, קשים outdoor, קשים indoor. המשטח הראשון והשלישי הנם המשטחים המרכזיים עליהם משחקים טניס בימינו (למעלה מ75% מהטורנירים מתקיימים על משטחים אלה), ועליהם המאזן חד-צדדי בצורה מפחידה לטובת נדאל. בשני המשטחים הנישתיים האחרים, פדרר מוביל בגדול. השונות הזו מראה שזו גם הדרך הנכונה להתבונן בנתונים.
    6. הגיע הזמן שאוהדי פדרר יבינו שטיעון כמו "פדרר הוא השחקן האהוב עלי ומשחק את הטניס היפה והמושלם ביותר בעיני, ולכן הוא הגדול בהיסטוריה" הוא פשוט לא רלוונטי. הגדול מכולם הוא זה שמחזיק בשורת ההישגים המרשימה ביותר. כרגע זה פדרר, מחר זה עשוי להיות נדאל, ומחרתיים זה יכול להיות נובאק. simple as that.

    חבל שלא הצלחת לשים בצד את הרגשות שלך כאוהד בזמן כתיבת הטור הזה.

    1. חיים

      30 יול 2019 14:25:13

      1. זה בהחלט הישג משמעותי ומרשים, שמהווה חלק מהקאמבק שלנדאל ב-2017 שהוזכר והיה משני לזה של פדרר באותה שנה, בגלל הסיטואציה, אבל בפני עצמו זה לא היה אירוע משמעותי כל כך, בוודאי באופן הקליל שזה נעשה.
      2. לנדאל יש יתרון קל בתארים, ואילו לפדרר יש יתרון במונחי יציבות ודירוג – נדאל היה במשך כמעט חצי מהעשור מדורג 5 ומטה, לעומת פדרר שכמעט ולא יצא מהטופ 3.
      3. אתה צודק שאי אפשר לדעת מה יקרה לנדאל ונולה בגיל 38, אבל אם כבר מציינים את סטחובסקי אז תשווה אותו ללוקאס רוסול וסם קוורי, ובמקרה של רוברטו ללוקה פוי ופוניני, ואת ספי לדניס איסטומין. לכל אחד מהם היו הפסדים מוקדמים ליריבים נשכחים, ואם כבר עובדות – לפדרר זה קרה קצת פחות.
      4. פדרר זכה בעשור הקודם ביותר גראנד סלאמים ממה שדג'וקוביץ' זכה בעשור הנוכחי, וזה כשפדרר פרץ אחרי שעבר שליש מהעשור. ברור שנוחה היה רחוק משיאו בעשור הקודם, ולכן זאת השוואה לגיטימית לפדרר של ה-3-4 שנים האחרונות, או יותר, ויש יתרון ברור לפדרר.
      5. ידוע לכל מי שמבין בטניס שיש הבדל גדול בין המשטחים. זה לא אומר שצריך לבטל את החימר, אבל אפשר לשים לב שהיתרון של נדאל על פדרר הוא רק על חימר, בעוד שהם צמודים בשאר המשטחים. נדאל מוביל 8:6 במשטחים קשים פתוחים – יתרון קל, אבל לא כזה שאומר משהו משמעותי. ברור שהמאזן ביניהם הוא יתרון לנדאל, אבל לא כזה שהופך עולמות.
      6. יש 2 מטרות לספורט – בידור והישגים. תחום ההישגים הוא בוודאי החשוב יותר במדידה, אבל אי אפשר להתעלם מכל מה שמסביב.
      תודה על כל הטיעונים שהעלית ואילצת אותי להגיב – אבל בדורה התחתונה אתה טועה.

      1. ארי

        30 יול 2019 14:46:17

        1. אני לא רואה שום סיבה למה הקאמבאק של נדאל היה פחות משמעותי מזה של פדרר בשנה הזו. ובראי היסטורי, הזכיה ההיא של נדאל היא הישג שאי אפשר לתאר כלא משמעותי. לא מבין איך העובדה שזה הושג בקלות קשורה לכאן.
        2. נדאל סיים ב2010, 2013 ו2017 את השנה במקום הראשון במירוץ. פדרר לא עשה זאת לדעתי אפילו פעם אחת. נכון, היו לו שנתיים קשות אבל גם אז הוא לא הידרדר אל מחוץ לעשיריה הראשונה בניגוד לפדרר בשנת 2016.
        3. ומילמן וציציפאס וטסונגה וברדיך… לא בטוח שלפדרר זה קרה פחות
        4. לא הבנתי למה יש יתרון ברור.
        5. וודאי שיש הבדל, אבל אין שום היגיון לשים את החימר מול כל השאר. יש הבדל גדול בין משטח קשה איטי עליו משחקים באינידאן-וולס לבין דשא למשל. כפי שכתבת, לנדאל יש ייתרון על משטח קשה פתוח ועל חימר. זה שונה משמעותית ממה שכתבת למעלה, בהתחשב בעובדה שאלה שני המשטחים השכיחים בסבב.
        6. וודאי שלבידור יש משמעות אבל מכיוון שזה לא מדיד זה לא רלוונטי כמדרגים שחקנים על פי ההישגים שלהם.
        תודה על התגובה המהירה, אבל אתה מאוד לא משכנע.

        1. חיים

          30 יול 2019 15:25:06

          1. ההישג הזה בוודאי משמעותי, אבל הוא לא בטופ 5 של העשור, כי לא היה הרבה עניין סביב זה, בגלל הקלות שבה זה הושג. הקאמבק של פדרר משמעותי יותר כי הוא היה הרבה יותר דרמטי ובודדים האמינו שדבר כזה יקרה. הקאמבק של נדאל היה שחזור של 2013.
          2. פדרר בילה מחוץ לטופ 10 בדיוק טורניר אחד. נדאל סיים את השנה ראשון, אבל פדרר היה ראשון בכמה הזדמנויות שהן לא סוף השנה – בשיטת הדירוג הזאת אין כל כך הבדל.
          3. את זה אמרתי אחרי בדיקה. מאז הזכייה הראשונה שלו פדרר הגיע 53 פעמים לרבע גמר גראנד סלאם ו-45 פעמים לחצי גמר מתוך 61 גראנד סלאמים. נדאל הגיע 39 פעמים לרבע גמר ו-32 פעמים לחצי גמר מתוך 52 גראנד סלאמים. דג'וקוביץ' הגיע 43 פעמים לרבע גמר ו-34 פעמים לחצי גמר מתוך 51 גראנד סלאמים. פדרר יוצא עם האחוזי הצלחה הכי גדולים.
          4. כי פדרר זכה ביותר תארים על פני פחות זמן של רלוונטיות.
          5. הסיבה היא שזה נכון לגבי נדאל נגד כל יריב בכיר בסבב ולא רק פדרר – נדאל מוביל על דג'וקוביץ' 17:7 על חימר שזה פער רק קצת יותר קטן. אפשר להשתמש בהרבה כלי מדידה, אבל אין ספק שגם הכלי הזה אפקטיבי והוא מראה שהיתרון המשמעותי של נדאל הוא רק על חימר. בכל שנה שמרבית המפגשים בין פדרר לנדאל היו מחוץ לחימר לפדרר היה מאזן טוב יותר באותה שנה – 2007, 2012, 2015, 2017.
          6. אם 95% מהאנשים מסכימים שפדרר מוביל בצורה משמעותית בתחום הזה כנראה שיש בזה צדק.

          1. ארי

            30 יול 2019 16:02:26

            1. לא יודע איפה היית כשזה קרה אבל עולם הטניס, פשוטו כמשמעו, עצר את נשימתו כשזה קרה. זכותך פחות להתעניין בחימר, אבל להגיד שלא היה עניין סביב זה… נו באמת…
            2. גם במספר השבועות במקום ה-1 נדאל מוביל בצורה משמעותית בעשור הזה על פדרר.
            3. אתה מתייחס לעשור הנוכחי בלבד?
            4. נו אז? האם יציבות לאורך זמן מעניינת או פיק של דומיננטיות? אתה לא עקבי בטיעונים שלך.
            5. הדינמיקה של מאזן הראש בראש בין פדרר לנדאל ובין נדאל לנובאק שונה לחלוטין. בעוד שבאחרונה, יש דומיננטיות של נובאק במשטחים שאינם חימר, בראשונה יש דומיננטיות של נדאל בשני המשטחים השכיחים בסבב. לא מבין למה אתה מתעקש על הנקודה הזו כשהוכחתי לך שאתה טועה בה לחלוטין.
            6. נו, אם אוהדי פדרר נדרשים לטיעון הזה, אז כפי שמישהו אמר פעם: "הם מפחדים"…

          2. ארי

            30 יול 2019 16:28:41

            שים-לב שאחרי שטענת שאין משמעות להסתכלות על שנה כעל יחידה בפני עצמה בנקודה 2, לפתע בנקודה 5 יש לזה המון משמעות עבור מאזן הראש בראש שלהם. לא נראה לי שזה עובד כל כך.

      2. הציפור הנדירה

        30 יול 2019 14:50:00

        יש היגיון בלהייחס למאזן חימר בנפרד כי הוא סוג מאוד מסוים משל משטח שהרבה יותר איטי מהאחרים ועל משטחים מהירים לנדאל רק חמישה תארים ולפדרר 19.

  12. הציפור הנדירה

    30 יול 2019 14:38:49

    למי שמזלזל בסמפראס, אז נכתוב שכפי שכבר כתב עידו, ממומחי הטניס באתר (אני חושב שיש יותר מעידו אחד), בתגובה שלו במסגרת דיון בתגובות באחד ממאמרי הטניס שלו באתר שלסמפראס היה מגוון חבטות כמו לפדרר (ולמשל הייתה לו חבטת כף יד נפלאה וגם בחבטת גב היד היה מצוין וגם בחבטות החזרה והעברה היה נהדר והיה מעל כולם בהגש ורוץ לרשת). לכך יש להוסיף שגם חכמת המשחק שלו הייתה לא פחות מפדרר ושהמנטליות שלו הייתה לא פחות משל נולה וכמה מהניצחונות ההירואים ביותר בתולדות הטניס הם שלו. וגם היציבות שלו והקור רוח היו ברמה הגבוהה ביותר כשהוא סיים שש שנים רצופות במקום ראשון ותשע שנים לפחות במקום שלישי ועשר או 11 שנים במקום שישי לפחות ו-11 או 12 שנים רצופות בעשירייה המובילה.
    וראו מאמר זה שהוא מאמר הטניס הטו:
    https://bc-running.com/bcrunning/?p=1265

    1. חיים

      30 יול 2019 14:44:43

      אין ספק שסמפראס הוא אחד מהענקים, אבל אני חושב שכל השלישיה מדורגת מעליו היסטורית.
      הוא קצת פחות מגוון וטכני מפדרר (רק קצת) והסגן של פדרר בווימבלדון ובשוויון 5 בארה"ב…

  14. הציפור הנדירה

    30 יול 2019 15:00:22

    בתגובה 12 שכחתי להוסיף שיכולת הדיוק של סמםראס הייתה מדהימה ולא פחות מפדרר או כל אחד אחר. לאחר משחק נגדו אמר בקר דברים בסגנון זה גם אם הציטוט לא מדויק: "זה לא יאומן! 44 פעמים הוא יכה את הכדור לעבר הקו ו-44 פעמים הכדור ינחת בדיוק על הקו!"

    1. אבי טרכטמן

      30 יול 2019 17:40:20

      בדיוק, פדרר הוא השחקן מס' 3 בעשור באופן מאד מאד מובהק.

      גרנד סלאמים: 12 מול 5 לטובת נדאל
      מאסטר 1000: 19 מול 12 לטובת נדאל
      גמר גרנד סלאם בלי זכייה: 6 מול 5 לטובת נדאל
      סיום שנה במקום הראשון בעולם: 3 לעומת 0 לטובת נדאל
      המקום היחיד בו לפדרר יש יתרון הוא בלונדון, שם הוא ניצח פעמיים (לעומת 0 של נדאל.

      אבל באמת שזה אפילו לא קרוב, וכמו שארי כתב – אין ספק שהמאמר (הטוב אמנם) הוא לא באמת אובייקטיבי.

      1. חיים

        30 יול 2019 20:44:34

        כמו שציינתי בפוסט – בין אמצע 2014 לתחילת 2017 נדאל פשוט נעלם – היו אמנם כמה פציעות קלות, אבל הוא נעלם מהסבב ובמשך תקופה משמעותית הביג 3 היה דג'וקוביץ', פדרר ומארי. אני מסכים שהכותב (כלומר אני) אוהד את פדרר, אבל לי נראה יותר הגיוני לבחור את פדרר שבכל שנה מאז 2001 היה בצמרת (למעט תקופה של טורניר אחד, וגם אז בגלל פציעה), לעומת נדאל שהצליח להיעלם בשנים שהיו אמורות להיות שנות השיא שלו.

  17. ארי

    30 יול 2019 16:18:17

    אגב, האמירה לפיה "אם החימר והדשא היו מקבלים מעמד שוויוני יותר לא היה כאן קרב ופדרר כנראה היה מגיע ל-25 גראנד סלאמים לפחות" מגוכחת לאור העובדה שיש סלאם אחד על דשא ואחד על חימר…
    וגם "פדרר מוביל על דג'וקוביץ' ונדאל כמעט בכל הפרמטרים הסטטיסטיים לא רק היום, אלא גם בהשוואת הגיל". בגיל 33 לפדרר היו 17 סלאמים. לנדאל באותו גיל יש 18, ולנובאק בגיל 32 יש 16.
    מאמר מביך.

    1. אהרון שדה

      31 יול 2019 04:41:17

      ארי לא במקום לכנות את המאמר כמביך .
      תמיד יהיו וויכוחים על דירוגים שכאלו וניתן לחלוק בצורה מכובדת .
      הוא הביא טיעון אתה הבאת טיעון אחר .
      לא צריך לריב .
      חיים כל הכבוד ותודה רבה.
      נפלא .

  18. אהרון שדה

    31 יול 2019 04:37:21

    תודה בכל הוויכוח על השלישייה וגם סמפארס אני חוזר על מה שאמרתי בעבר.
    1. נאדל ודיוקוביץ קטנים מפדרר בחצי עשור ויותר ולכן סביר להניח שאם היו בני אותו הגיל פדרר היה מנצח אותם יותר שכן אין חולק שיש הבדל לשחק בגיל 38 לעומת 33 או 32

    2. איכות היריבים לדיוקוביץ את נאדל אין היום יריבים של ממש למעט פדרר בן 38 שכן דל פטרו ומארי פצועים …לאורך זמן רב בעשור ומבחינת דיוקוביץ גם נאדל פצוע.לאורך זמן רב .

    3. וזה מוביל למסקנה שלא רק מספר תארי גרנד סלאם או מאזן ישיר הוא הקובע אלא איכות היריבים .
    קצת קשה להשוות באופן פרטני באיכות יריבים בטח על פני קריירה שלמה אך כאן אין לי ספק שלפדרר בחלקו הראשון בקריירה היו יריבים איכותיים בהרבה מאשר יריביו נאדל ודיוקוביץ בחלקם השני בקריירה .
    ובמובן זה מה שסבל מיריבים הטובים ביותר ללא ספק הוא סמפארס .
    שכשהיה צעיר התמודד מול קורייר ואגאסי ועדיין הספיק למצוא עצמו במאבקים גם עם אדברג בקר מקנרו ועוד .
    ובסופה של קריירה עוד פגש עצמו מול פדרר שלא לדבר על כך שפגש מומחים נקודתיים למשטחים השונים (פגש הכוונה לאו דווקא שיחק אלא היו באזור המאבק) כמו קוורטן , מןסטר ובורגרה ברולן גרוס או איבנסיביץ ושטיך בדשא של ווימבלדון .

    4. מכיוון שכותרת המאמר הוא סיכום העשור ולא סיכום היריבות בין השלישייה אני חושב עדיין שהיה צריך להתייחס ולציין רק את אירועי העשור.
    אין לי ספק שדיוקוביץ בראש והמקום השני צמוד עם יתרון קל לספרדי ( אך בסיכום קריירה השוויצרי ראשון ).

    5. תופעת העשור שלי היא באמת הגילאים המבוגרים בהם פורשים השחקנים .
    נכון בעבר קונורוס פרש בגיל 40 לערך …אבל הזכייה האחרונה שלו בסלאם הייתה בגיל 32 .
    סמפארס פרש בגיל 30 . גם האחרים עד לכל היותר 32 הפסיקו להיות רלוונטים ובמובן זה משהו השתנה ( אגב זה נכון לכל תחומי הספורט בעשור כשאנו רואים למשל את הדומיננטיות של לברון /רונאלדו).

    6. התופעה המשנית היא היעדר התחרות לשלישייה שבאות לידי ביטוי במספר פרמטרים .

    1. אבי טרכטמן

      31 יול 2019 10:01:38

      סליחה, אבל זה פשוט לא נכון.
      לא היה עידן ב 50 השנים האחרונות (מאז 68) שהיה חלש כל כך כמו עונות 2000-2005. העונות, בהן סמפראס כבר כמעט פרש דה פאקטו, אגאסי היה זקן, ותכל'ס כל מה שבאמת היה הוא קוורטן (טוב על חימר, הרבה פחות טוב ויציב במשטחים אחרים), הנאט קייס שהוא מראט סאפין (אבל איזה כשרון…) , גמד אוסטרלי אחד, והגרסה המוקדמת יותר של אייזנר (נו, רודיק).
      וכן, עוד כמה בינוניים, כמו קורצ'ה, מגנוס נורמן, חואן קרלוס פררו, קוריה

      נגיד זאת כך, עונת 2004, בה פדרר לקחת לא פחות מ 3 גרנד סלאמים, היתה בדיחה (מאסו, יואיט, סאפין, קוריה ורודיק היו השחקנים הטובים ביותר באותה שנה פרט לפדרר. סליחה, אבל זו בדיחה)
      עונת 2005, בה פדרר לקח עוד שני סלאמים, גם היא היתה בדיחה לא מצחיקה (רודיק, נלבנדיאן, לוביצ'י'ץ, סאפין, אגאסי בן 200, פוארטה ויואיט היו השחקנים המובילים באותה שנה פרט לפדרר… טוב, ופרט לעוד שחקן אחד שפתאום פרץ, השור ממיורקה כמובן).

      בקיצור, הוא לקח 5 סלאמים מול כלום. נו באמת.

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט