פרויקט הופס לקיץ: סיכום העשור. הפעם – טניס (חלק א') / עמיחי קטן

 

את סיכום העשור בטניס נחלק לשלושה חלקים:
1. הטניס הישראלי.
2. סבב הנשים – WTA.
3. סבב הגברים – ATP.

הפוסט הזה יוקדש לטניס הישראלי.

את 2009 סיים הטניס הישראלי במצב הטוב ביותר בתולדותיו – שחר פאר התקרבה לטופ 10 בסבב הנשים, דודי סלע הגיע לשמינית גמר ווימבלדון ולמקום 30-40 בסבב הגברים, אנדיוני היו מניה בטוחה, אמיר וינטרוב הוביל דור של צעירים מבטיחים, ונבחרת ישראל העפילה לחצי הגמר של גביע דיוויס, לאחר ניצחון ענק על רוסיה ברבע. ההפסד לספרד, בלי שלושת שחקני הטופ 10 שלהם – נדאל, ורדאסקו ופרר – התקבל בהבנה, בעיקר מפני שההתמודדות הייתה על חימר.
את 2019 יסיים הטניס הישראלי כשהנציג היחיד בטופ 100 הוא יוני ארליך בן ה-42 בסבב הזוגות. שחר פאר כבר פרשה, דודי סלע מתקשה להתאושש מפציעות, אנדי רם כבר פרש מזמן, הדור הצעיר בהובלת אמיר וינטרוב לא משחק כבר שנתיים, וגם בשיאו הוא לא הגיע לטופ 150 ונבחרת הדיוויס נאבקת על הישרדות בדרגים משניים. גם בהסתכלות על העתיד קשה לראות שמות בולטים, למעט ישי עוליאל, שגם הוא מדורג בערך 600 בעולם, לעומת בני גילו, כמו פליקס אוגר-אליאסים, המדורג 23 בעולם. בקיצור, המצב לא טוב.

דירוג עשרת הטניסאים הישראלים המובילים בעשור:

10. בן פתאל:
הצעיר בן ה-22 מתחיל בתקופה האחרונה להגיע להישגים בטורנירי צ'לנג'ר, ועל פי גילו הצעיר הוא צפוי להמשיך להתקדם.
הסיבה העיקרית שהוא בדירוג היא המחסור בטניסאים ישראלים רלוונטיים.
9. עידן לשם:
גם הוא בן 22. ביחס לבן פתאל יש לו 2 יתרונות – הראשון הוא דירוג קצת יותר גבוה, כולל דירוג שיא 249. השני הוא יותר ניסיון במשחקי גביע דיוויס עם הנבחרת.
8. דניס חזניוק:
דורגה בשיאה 200 בעולם, וזכתה ב-20 טורנירי פיוצ'ר, וזה הספיק כדי להיות המדורגת הישראלית המובילה לזמן קצר, אך נודעה בעיקר בגלל דברים שאמרה נגד שחר פאר ב-2012 שגררו את השעייתה מנבחרת הפדרציה למשך 4 שנים.
7. ישי עוליאל:
עיקר הציפיות מעוליאל בן ה-19 הן לקריירה עתידית, בוודאי יותר מהדירוג הנוכחי בשלהי הטופ 600, אבל ההישגים שלו בטורנירי הילדים והנוער מספיקים כדי להיכנס כאן. זה כולל את היותו היחיד שזכה בטורניר האורנג' בול גם עד גיל 12 וגם עד גיל 14, בנוסף לעוד כמות יפה של תארי נוער, והגעה לגמר אליפות אוסטרליה בנוער ב-2017.
6. אמיר וינטרוב::
בסוף העשור הקודם היו ממנו לא מעט ציפיות, אבל רק פעם אחת הוא הצליח לעבור את המוקדמות בטורניר גראנד סלאם – אוסטרליה 2013, אז הגיע לסיבוב השני. מעבר לזה, ההישגים המשמעותיים שלו הם ניצחונות בגביע דיוויס על שחקנים בכירים, ביניהם מילוש ראוניץ' הקנדי.

5. יוליה גלושקו:
גלושקו מעולם לא הגיעה לגבהים של שחר פאר, שמדורגת מעליה ברשימה, אבל הצליחה לשמור על יציבות הטווח של 150-200 בדירוג. הבלחה אחת של גלושקו ב2012-2014, שכללה עלייה לסיבוב השלישי באליפות ארה"ב 2013, וברולאן גארוס 2014, הספיקה כדי להביא את גלושקו לדירוג השיא שלה, 79. ב-2018 היא הצליחה לעבור את המוקדמות של אליפות ארה"ב ולהעפיל לסיבוב השני, שם הפסידה לנעמי אוסקה היפנית, שזכתה בטורניר בסופו של דבר.
גלושקו מתחילה את הרשימה המצומצמת מדי של הטניסאים הישראלים שהצליחו להגיע להישגים מסוימים גם בסבב הבכיר של הטניס.
4. שחר פאר:
פאר הסתובבה בסוף העשור הקודם בערך במקומות 25-30 בדירוג, לאחר דירוג שיא של 15 בשנת 2007. ב-2010 שחר פאר התאוששה משנתיים פחות טובות, וחזרה לטופ 20, ואף סיימה את השנה במקום ה-13 בעולם. בתחילת 2011 פאר אפילו הגיעה לדירוג השיא שלה, 11, והייתה מרחק ניצחון אחד מהטופ 10. משם החלה ההידרדרות שלה, בתוספת פציעות, ועד סוף 2011 היא מצאה את עצמה במקום ה-37 בעולם. למרות ניסיונות רבים, שחר פאר לא הצליחה להתאושש מהמומנטום השלילי, ולאט לאט צנחה יותר ויותר בדירוג, עד שב-2016 היא הפסיקה להתחרות ושנה אחרי זה הודיעה על פרישה רשמית.
השנה וחצי הראשונות של העשור היו הטובות ביותר בתולדות ישראל במסגרת היחידים, אבל הזמן הקצר מדי שם ממקם אותה כאן בדירוג ולא גבוה יותר.

3. אנדי רם:
חלק מהצוות הידוע "אנדיוני" שהיה אחד הטובים בעולם בסבב הזוגות למשך כמה שנים, מה שמיקם את אנדי רם, ביחד עם זה שמעליו בדירוג, במקום ה-5 בעולם בשיאם, שהיה ב-2008, בנוסף לזכייה באליפות אוסטרליה ובאינדיאן וולס באותה שנה, ובסינסינטי בשנה קודם לכן. הפרישה שלו ב-2014 ביחד עם ההישגים של יוני ארליך בנפרד לאחר מכן גורמים לכך שיוני מדורג מעל אנדי כאן, אבל 2 הזכיות שלו בגראנד סלאם בזוגות מעורבים – ווימבלדון 2006 ורולאן גארוס 2007 – ממקמות אותו כנראה מעל יוני בדירוג היסטורי כללי יותר.
2. יוני ארליך:
גם הוא חלק מהצוות הידוע "אנדיוני" שרשום לזכותו רבע גמר באולמיפיאדת לונדון 2012, לאחר ניצחון בשמינית על האלופים האולימפיים, רוג'ר פדרר וסטאן וואורינקה משוויץ, ועומדים ביחד על מאזן 17:5 במשחקי זוגות בגביע הדיוויס. ב-2015, בגיל 38, הגיע יוני ארליך, ביחד עם פיליפ פצ'נר הגרמני לחצי גמר ווימבלדון לאחר שעלו מהמוקדמות, וביחד עם עוד כמה תארי צ'לנג'ר מהשנים האחרונות, זה מה שמקנה לו את המקום מעל אנדי בדירוג הזה.
1. דודי סלע:
הטניסאי הבכיר של ישראל בעשור האחרון, זה שנשא על הגב שלו את כל הטניס הישראלי בתקופות שאין עוד אף ישראלי בטופ 400 של הדירוג, והביא כמה הישגים מכובדים. אין ספק שדודי לא עמד בכל הציפיות שהיו ממנו, בעיקר אחרי עונת השיא ב-2009, אבל עוד שלוש העפלות לסיבוב השלישי של גראנד סלאם, בנוסף להגעה לשני גמרים מהסבב הבכיר, ובעיקר היותו הנציג היחיד של ישראל בסבב העולמי לאורך חלקים מהעשור, והיכולת שלו לעשות את זה בכבוד, זה מה שהופך אותו לטניסאי הישראלי המוביל של העשור.

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 16 תגובות

  1. אהרון שדה

    28 יול 2019 07:21:23

    תודה רבה חיים.
    מצער להתבונן עד כמה הלכנו אחורה בעשור הזה .
    לאחר שבעשור שנות ה80 היה לנו את גליקשטן וגם פרקיס ובלום
    ובעשור ה 90 את מנסדורף (שהחל בסוף שנות ה 80 אף הוא) יחד עם שאריות בלום ופרקיס.
    בעשור הקודם היו לנו כאן את שחר פאר בשיאה אנה סמאנשובה וגם ציפי אובזילר בנשים .
    ובגברים את הראל לוי ונועם אוקון בנוסף לצמד אנדיוני וגם סלע הצעיר .
    בקיצור לא נשאר כמעט דבר נקווה לעשור עתידי טוב יותר.

  2. Berch

    28 יול 2019 08:33:04

    תודה על הסקירה
    רק צריך כוכב אחד נוצץ וזה יקח את הספורט הזה קדימה.
    מחכים לפריצה המטאורית של ישי אוליאל
    🙂

  3. אסף

    28 יול 2019 08:42:52

    אכן ענף שהלך אחורה, אולי ענף הספורט היחידי הכי תובעני שיש ,לרוב הטניסאים הישראלים גם אין ממש תמיכה פיננסית מה שמקשה עוד יותר להתרכז במשחק עצמו בלבד ובצדק המקצועי נטו וזה בטוח לא תורם להישגים.

  4. אבי טרכטמן

    28 יול 2019 08:44:10

    תודה רבה.
    נדמה לי אבל שמשהו שלא הודגש מספיק, הוא עד כמה הטניס הישראלי היה הישגי בגביע דייויס העשור. בערך פי מיליון ממה שהשחקנים השיגו ברמה האינדבדואלית.

  5. אלכס דוקורסקי

    28 יול 2019 09:49:45

    חיים, תודה רבה. מעניין מאוד. חיבבתי מאוד את הראל לוי, שהוא הטניסאי הישראלי הטוב ביותר (מבין הגברים) בעשור הראשון של המאה. שחקן מעולה, שפציעות טורדניות פגעו בהתתקדמותו.

    לגבי דניס, חושב שהיא מוכשרת ומקווה שתצליח להשתפר. הפרישה שלה בגמר אליפות ישראל, במצב של נקודת משחק לחובתה, היתה קצת מוזרה, אם להיות כן.

  6. שחר אלוני

    28 יול 2019 13:14:37

    טניס זה ענף מאד תובעני, מי שלא מגיע נניח לגבהים של סלע, מתקשה אפילו להחזיר את ההוצאות של הטיסות לטורנירים בחו"ל לאורך זמן ומאמן לאורך זמן.
    כחובב שחמט, ראיתי שיש דמיון מסוים בין צורת הדירוג של שחקנים, דירוג אישי לפי רייטינג (מד כושר) שנקבע לפי תחרויות.
    מעניין המצב של ישראל בשחמט (הצמרת העולמית שם מאד צפופה, אתה צריך להיות מחשב על כדי להיות מדורג נניח 300-400 בעולם, ואתה מסודר אם אתה במיקום כזה וכמובן רב אמן וחבר נבחרת במקרים רבים)
    ישראל היום בשחמט ללא שחקן בצמרת העולמית ממש (לאחר הירידה היחסית של גלפנד שהיה בצמרת הגבוהה כולל סגן אלוף עולם במשך קרוב ל30 שנה). יש לישראל 4 שחקנים בכירים שקרובים למד כושר 2700 (כלומר בסביבות מקום 50-60-70 בעולם) ועוד הרבה רבי אמנים חזקים.
    השגים בעשור:מדליה אולימפית ב 2010, גלפנד סגן אלוף עולם (קרוב לזכיה בדו קרב שקול) ב 2012, גלפנד וגם סוטובסקי ורודשטיין עם זכיות בטורנירים חזקים.
    ועם זאת קשה לראות איך משחזרים את ההשגים של גלפנד בעתיד הנראה לעין

    1. ינון יבור

      28 יול 2019 16:07:28

      אם כבר הרמת את הכפפה:
      מה לדעתך עוצר את ישראל מלהוביל בתחום הזה? בכדורגל/טניס/דברים אחרים אפשר להאשים את המתקנים וההשקעה בציוד ובכלל. בשח אין את ה"תירוץ" הזה. אז למה לא מובילים בעולם?

      1. שחר אלוני

        28 יול 2019 23:17:52

        שאלה יפה,
        האמת שאנחנו די בצמרת, זה ענף מאד רווי, יש באולימפיאדה 140 משלחות בגברים ו 140 בנשים, ואנחנו שווים בסביבות מקום 10 בעולם כנבחרת.
        הרבה מזה זה תשתית השחמט במזרח אירופה/רוסיה, אבל יש גם כשרונות ישראלים
        בסופו של דבר אנחנו מדינה קטנה יחסית עם קרוב ל 0 השקעה ממשלתית בשחמט, ועדיין יש לנו שחקן שגדל במערכת המקומית (תמיר נבאתי) שנראה עדיין לפני השיא והוא לא רחוק מ 2700, ומדורג בסביבות 60-70 בעולם, ולפעמים 50
        המדינות המובילות הן רוסיה כמובן ואיתה סין, הודו, הונגריה, צרפת, אנגליה, וגם ארה"ב בזכות שחקני חיזוק שהיגרו אליה (זהב אולימפי פעמיים)

  8. Ido

    28 יול 2019 15:05:04

    איזה קטע, אתמול אני פותח ערוץ הטניס והיה סלע מול קרוגר באיזה צלנגר באמריקה. סלע פתח 6:1 ואז קרוגר לקח שובר שיוויון ואז בשלישית סלע מתחיל לדבר אל עצמו בעברית.
    מה זה החרא הזה , זה נגבית הראשונה שאני פוגע..
    כיוון שזו היתה הפעם הראשונה שאני רואה את סלע משחק ולא מול כלים כמו נאדאל או צונגה… הופתעתי מההגשה שלו שנראית בעוצמה של מועדונים וגב יד עם יד מקופלת שזה גם סימן היכר של מועדונים. איך הוא הגיע כל כך גבוה עם שתי מגרעות כאלו זה חידה בעייני.
    שמשהו יסביר לי.

    1. חיים

      28 יול 2019 16:42:38

      יש לו כמה יתרונות אחרים.
      אני זוכר את הניצחון שלו על איזנר בווימבלדון לפני שנתיים – היה משהו כמו 30:0 באייסים…

  9. מייקי

    30 יול 2019 11:26:15

    תודה חיים,

    סיכום עשור לא יכול להיות שלם, לדעתי, בלי להזכיר הגעה לחצי גמר הדייויס ב-2009. פסגת הקריירה של דודי, וכנראה גם של אנדיוני, וודאי מבחינה רגשית: ניצחון מול רבבת אוהדים ביד אליהו (איך קראו לו אז?…)

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט