שחקנים שאסור לשכוח/ אוסטין "פאוורס" קרוז'ר

כשהודיעו לי בקיץ על חידוש הפרויקט, הוצעו לנו מספר שמות של שחקני עבר שבהחלט הותירו חותם, כולל מספר חבר'ה עם סיפורי רקע מרתקים.

עם זאת, בחרתי לספר לכם על שחקן שגם אם שכחתם, באמת, אבל באמת שאי אפשר להאשים אתכם.

אז מי היה אוסטין קרוז'ר?

קרוז'ר היה פורוורד מוצק (2.06 מ', 106 קילו), אשר גילה יכולת קליעה די מרשימה מבחוץ ומקו העונשין, בטח יחסית לגובהו.

צריך לזכור שבשנות ה-90 המאוחרות שחקנים גבוהים שידעו לקלוע טוב עדיין לא נחשבו לדבר רגיל, ועונתו האחרונה במכללות (34.9% מחוץ לקשת, 88% מהעונשין) בהחלט הוכיחה שהוא יכול לקלוע.

וכך, בדראפט 1997 החליטה אינדיאנה לנצל את הבחירה ה-12 כדי לבחור בקרוז'ר, בוגר מכללת פרובידנס, אשר סיים 4 עונות במכללות עם ממוצעים של 12.6 נק' ו-5.3 ריב' למשחק.

ההתחלה

קרוז'ר הגיע לאינדיאנה של רג'י מילר הגדול, שלאחר 3 עונות מוצלחות תחת המאמן האגדי לארי בראון סבלה מעונה בינונית שהסתיימה במאזן שלילי.

עקב הכישלון היחסי בראון עזב את תפקידו ופינה את מקומו ל-לארי בירד בעונת הבכורה שלו כמאמן ראשי.

על רקע הצלחת הקבוצה ויכולת טובה של הוותיקים, קרוז'ר, שהיה למעשה בחירת הדראפט הראשונה של בירד, לא קיבל יותר מדי דקות, שבר את רגלו במהלך חימום, וגם בעונה השנייה המגמה נמשכה.

וכך, לאחר שנתיים בהן בעיקר צפה מהספסל באינדי מפסידה פעמיים ברצף בגמר המזרח, קרוז'ר הגיע לעונתו השלישית בליגה בידיעה שעונה רפויה נוספת עלולה לסיים את דרכו בליגה.

לבקשתו של השחקן הפייסרס אפילו ניסתה להעביר אותו בטרייד לוושינגטון שבסופו של דבר לא יצא לפעול, לשמחת שני הצדדים.

הפריצה הגדולה

עונת 1999-00 הייתה ה-עונה של הפורוורד, שהפך לשחקן השישי של הקבוצה ולאחד מחביבי הקהל.

לאחר שנפרדה בטרייד מאנטוניו דיוויס, הפייסרס חיפשה שחקן שימלא את מקומו ברוטציה.
מי שנקרא לדגל היה קרוז'ר, שהעלה באותו קיץ כ-8 ק"ג בזכות אימוני כושר מפרכים, והוכיח באימונים כי הוא מוכן לתפקיד.

הפייסרס סיימה עם המאזן הטוב במזרח בזכות עונה טובה של ג'יילן רוז, ריק סמית ורג'י מילר הוותיקים, והפעם הצליחה לצלוח את המזרח בדרך לגמר ראשון בהיסטוריה של המועדון.

ב-81 משחקים קרוז'ר קלע 10.3 נק' למשחק, והיווה איום מחוץ לקשת עם 36.2%.

וזה היה רק הסיפתח.

סדרת הגמר הפגישה את הפייסרס עם הלייקרס החזקה (שתזכה ב-3 אליפויות רצופות) עם שאקיל אוניל בשיאו, ואשר קרוז'ר ניצל את המעמד כדי להתפוצץ עם 15.2 נק' ו-6 ריב' למשחק ב-54% מעולים מהשדה (כולל התפוצצות אישי במשחק מס' 2 עם 24 נק').

מאוחר יותר קרוז'ר הצטרף לרשימה של שחקנים שסדרת פלייאוף טובה סידרה להם חוזה טוב, שכן הפייסרס החליטה להעניק לו חוזה מפנק על סך 51 מיליון דולר ל-7 שנים (במושגים של אז, לא מעט).

הדעיכה

כאשר לארי בירד הסכים לקבל על עצמו את משרת אימון הקבוצה, הוא הודיע מראש כי אינו מתכוון לשמש בתפקיד למעלה מ-3 שנים.

בירד כידוע, הוא אדם שעומד במילים שלו ולכן אחרי אותה עונת שיא הוא פינה את מקומו לשחקן עבר גדול אחר – אייזאה תומאס.

לאחר עוד עונה על תקן השחקן השישי של הקבוצה, קרוז'ר איבד את אמונו של תומאס והפך לשחקן רוטציה שולי למדי.

הקבוצה עצמה לא הצליחה להתרומם יותר מדי, וקרוז'ר, שהיה עכשיו אחד המרוויחים הגדולים בקבוצה, לא הצדיק את החוזה שניתן לו.

באותה תקופה כבר היו לא מעט דיבורים על טרייד, אבל לא היו קבוצות שממש התעניינו בשחקן שנראה שאיבד את יכולתו לתרום כשחקן רוטציה.

רנסאנס

לשמחתו של קרוז'ר, בשנת 2003 חזר לארי בירד לקבוצה בתור נשיא המועדון, ויחד עמו הגיע ריק קרלייל לתפקיד המאמן הראשי.

תחת קרלייל התפתחה הפייסרס לחבורה לוחמנית עם הגנה חזקה, כאשר לקרוז'ר נשמר מקום של כבוד ברוטציה לצד הכוכבים החדשים – ג'רמיין אוניל ורון ארטסט, כשרג'י מילר הותיק מנסה להמשיך ולתרום ובעיקר לא להפריע לכוכבים העולים להשתלט על הקבוצה.

את עונת 2004-5 קרוז'ר אף התחיל כשחקן חמישייה, ופתח את העונה בסערה ביחד עם הקבוצה (מאזן 2-7). הבעיה הייתה שהפתיחה הסוערת של הקבוצה נקטעה בבת אחת, כאשר בניגוד לסיפור של קרוז'ר האלמוני יחסית כשחקן, זה היה אירוע בלתי נשכח.

ב-19 לנובמבר 2004 הגיעה אינדיאנה למגרשה של האלופה המכהנת מדטרויט, והייתה טובה ממנה בהרבה כשקרוז'ר עצמו צולף 15 נק' כמעט ללא החטאה.

לקראת הסיום נדחף רון ארטסט על ידי בן וואלאס, במה שהיווה את הסיפתח לקטטה הגדולה בתולדות הליגה.

קרוז'ר עוד הספיק לעלות ליציעים במטרה למשוך את ארטסט חזרה למגרש ולהפריד בינו לבין האוהדים, אך הנזק כבר נעשה.

כתוצאה מהשעיות ממושכות לשחקני הפייסרס, הקבוצה נאלצה הקבוצה לבצע התאמות מחדש, מה שהוביל לדחיקת קרוז'ר מהחמישייה בחזרה לספסל, ולירידה במעמדו.

בסופו של דבר, בשנת 2006 החליטה הפייסרס לוותר על שירותיו של אחד מחביבי הקהל ושלחה אותו עד לדאלאס בטרייד.

לאחר 9 עונות בשורות הפייסרס קרוז'ר לא הצליח למצוא את מקומו בליגה, ותקופות קצרות בדאלאס, גולדן סטייט, מילווקי וסן אנטוניו הסתיימו ללא הצלחה מקצועית.

בגיל 33 הוא נפלט מהליגה, וסיים את הקריירה עם ממוצעים של 6.8 נק' ו-4 ריב' למשחק.

אז למה אסור לשכוח את קרוז'ר?

מבחינת הנתונים היבשים, קרוז'ר לא עשה שום דבר מיוחד.

הוא לא זכה בתואר אישי או קבוצתי, מעולם לא הוביל קבוצה, וגם הממוצעים שלו לא מרשימים, אבל הוא בהחלט יכול לשמש כמודל לחיקוי עבור שחקנים צעירים שהקריירה שלהם לא התחילה כפי שציפו, כולל בחירות לוטרי.

נכון, יש היום כמה דוגמאות חיות לכוכבי על שהתחילו כשחקני ספסל, אבל לא לכולם יש את הפוטנציאל לכך, ולקרוז'ר בהחלט לא היה את זה.

ובכל זאת, עם המון עבודה קשה וחוסר אגו קרוז'ר הצליח להשתלב בשתי קבוצות מצליחות של הפייסרס, להיכנס ללבם של האוהדים.

כיום קרוז'ר משמש כפרשן כדורסל מכללות, ונכנס להיכל התהילה הצנוע של מכללת פרובדינס.

לפוסט הזה יש 26 תגובות

  1. גיא רוזן

    18 יול 2019 07:46:32

    אי אפשר בפנים חתומות לרשום על קרוז'ר "אחלה שחקן". כי הוא לא. בינוני ביום טוב. אבל הפייסרס של 00'?
    זו באמת הייתה אחלה קבוצה. זו הייתה הנאה צרופה לצפות בהם, כולל באותו הפסד כואב בפיינלס.
    וקרוז'ר?
    לזכותו צריך לומר שהוא היה חלק מהותי מאותה קבוצה נהדרת.
    .
    בכלל, ההופעה שלהם באותו פלייאוף שווה פרק מיוחד של "שחקנים שאסור לשכוח".
    מי זוכר מה טרוויס בסט עשה אחרי הקדנציה שלו בפייסרס (עזב את הפייסרס עונה אחרי אותו פיינלס) ?
    מי זוכר לאן נדד דייל דייויס האימתני אחרי הקדנציה הנהדרת שלו באינדיאנה?
    מה עוד הספיק מרק ג'קסון לעשות אחרי שעזב את אותה קבוצה קשוחה (רציתי לכתוב "מוכשרת". אבל, נו באמת…)?
    .
    תודה, רון. בחירה מושלמת לפוסט "שחקנים שאסור לשכוח".

    1. אסף

      18 יול 2019 07:56:24

      או לאן נעלם ריק סמית'ס ההולנדי האגדי שבעיניי ממש צריך להופיע בפרויקט הזה.. אם לא אמור להופיע מוכן לכתוב עליו במקרה של אישור החרגה…
      בכלל אינדיאנה בשנים תחת בירד כמאמן הייתה קבוצה מרתקת . רון תודה רבה על האזכור לשחקן שבשום צורה אחרת לא היה מקבל בשום אתר אחר במה יפה ומכבדת כזו כמו שנתת לו כאן.

      1. המשגיח

        18 יול 2019 08:49:26

        האמת שאהבתי את הקבוצה עם ג'רמיין אוניל וארטסט יותר.
        אני באמת חושב שאם לא הקטטה הם היו מגיעים לעוד גמר (וכנראה שמפסידים, אבל עדיין).

            1. עידו גילרי

              18 יול 2019 12:49:49

              תשלח פרחים לדור.

            2. דורון שאוהבכם

              19 יול 2019 01:30:52

              כיף של שירשור, קורה הרבה שגילרי רון אסף מדברים עם אחרים, קשה שלא לחייך ולהתפעל

  2. bobby

    18 יול 2019 08:45:30

    רון, זה בהחלט שחקן שאני באופן אישי לא יכול לשכוח. מהסיבה הפשוטה שבחיים לא שמעתי עליו 😅 וזה למרות שבתקופתו כן התחלתי לעקוב אחרי הליגה.
    אבל בהחלט כתבת יפה מאוד, ולדעתי זה אחלה כשאוהד נותן במה לשחקן רוטציה חביב ששיחק בקבוצה שלו ונתן את הלב והנשמה כנגד כל הציפיות ממנו כשחקן שולי.
    אני אישית כאוהד יוסטון בכיף הייתי כותב עכשיו על צ׳אק הייז (היי, גם הוא לבש 44)

  4. amitlahev

    18 יול 2019 10:31:50

    אחלה בחירה! כתוב מצוין.
    אני הכרתי את השחקן הזה בזכות ההערצה שלי לרג'י מילר (כפי שניתן לראות מהגרבטר העתיק שלי..) וגיליתי שחקן שהסטטיסטיקה שלו לא הייתה מרשימה במיוחד אבל הוא אחד מאלה שאתה רוצה איתך בקבוצה בגלל הדבק, הזהות וההערכה מהקהל. שחקנים כמוהו הם הסיבה שאינדי אף פעם לא הייתה במוד טאנקינג (ע"ע הטור המצוין של מנחם מהיום בבוקר).

  5. עידו גילרי

    18 יול 2019 10:53:08

    מבחינתי הוא תמיד היה האוייב בגלל המאבקים הקבועים עם יוקון של שפר ואלן בביג איסט של פעם כשגוד שאמגוד האגדי לצידו. איך לומר פרייאר הוא כן היה.
    אחד מהסטרץ' פור הראשנים בליגה ושחקן שציפיתי ממנו דווקא להצליח יותר. בסופו של דבר הוא תמיד יוכל לספר לנכדים איך הוא קלע יותר מקובי ברייאנט בסדרת גמר שלמה…

  8. סימור סקגנטי

    18 יול 2019 13:27:29

    סיפור חביב 🙂 מהקבוצה הגדולה ההיא של הפייסרס אהבתי במיוחד דווקא את דייל דייויס, שחקן ששמעון היה מזדהה איתו – לא יודע לקלוע, בקושי לוקח ריבאונדים, רק עושה ההגנה והולך מכות כמיטב המסורת של הכדורסל במזרח. הוא אפילו הגיע לאולסטאר באותה העונה! אחרי ההפסד ללייקרס בגמר אינדיאנה התחילה בפירוק ובנייה מחדש והוא נשלח בטרייד משונה לפורטלנד שחיפשה גופות שאפשר לשים בצבע נגד שאק. בתמורה לאולסטאר הפייסרס קיבלו צעיר גבוה שלא עשה כלום בארבע שנים שלו בליגה, את ג'רמיין אוניל, במה שהתברר דווקא כהברקה של ההנהלה

  12. אדוש

    18 יול 2019 22:02:35

    אם אני לא טועה, בפלייאוף של 2000 בדרך לגמר הוא שרף את הניקס באחד מהמשחקים בסדרה בינהם. קלע שלשות מכל עבר. על כן לעולם לא ישכח.
    למרות זאת תמיד היה חביב בעיני

  13. דורון שאוהבכם

    19 יול 2019 01:34:27

    עייף ולא מספיק תמיד לקרוא, מציין כי השירשור למעלה הצחיק כמו רבים אחרים כשאתם מדברים ועונים אחד לשני הקוראים נהנים יותר.
    תודה רבה רון שאני אוהב תמיד
    אינדיאנה של האחים דייויס ריק שלחמה יפה גם בגורדן אהובה עלי ומוערכת מאד

  14. דורון שאוהבכם

    19 יול 2019 01:36:57

    מחכה כמו עידו ואחרים לריק סמית ההולנדי הלא מעופף והמסתורי
    טוב אני עייף אז סלחו אם לא דייקתי
    אוהב אתכם ואת אנשי 2 האתרים הנהדרים

  16. Berch

    21 יול 2019 08:53:32

    שחקן משלים לא רע בכלל (כשקיבל הזדמנות)
    נראה שהיה טיפוס שקט וביישן שהיה עובד קשה ומחכה להזדמנות.
    כיף של טור
    🙂

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט