צלילה לעולם אחר / אפלטון

צלילה לעולם אחר

 

קחו נשימה עמוקה, כנסו איתי מתחת לפני הים, אני עומד להכיר לכם ספורט מעולם אחר. עולם שבו חוקי הפיזיקה מעגלים פינות, הביולוגיה משתנה, עולם שבו אתם עפים, מרחפים ללא חמצן. כאן בני האדם לא שולטים, הם רק מבקרים לזמן קצר.

הצלילה החופשית,( A-Ponia – ללא נשימה ביוונית) בסגנונה הספורטיבי, הולכת ותופסת תאוצה בעולם ובארץ בפרט. היא מחולקת לכמה סגנונות השונים באפשרות העזרים המלאכותיים בהם ניתן להשתמש (סנפירים, משקולות, חבלים) ובמטרה הסופית (צלילה אופקית, אנכית, מרחק או זמן).

זה לא ספורט- יגידו רבים. אתם לא מנצחים אף אחד. אין ניקוד. זה אפילו לא באולימפיאדה רחמנא לצלן! אז מהו ספורט? אני אשיב. בעולם שבו אתלטים מזריקים חומרים אסורים על מנת למתוח את שיא יכולתו הגופנית של האדם, עולם שבו אוליגרכים קונים אליפויות. מה יותר ספורטיבי מאדם בודד אשר אומר- "אני ארד לבד, למקום שבו לא ביקר בן אנוש מעולם".

ספורט הצלילה החופשית הוא למעשה מקצוע שהתפתח מהכרח.  בשבט הבז'או ממלאזיה הידועים בכינויים "צועני הים", ילדים בגיל שבו אנו הולכים לגן חובה כבר צוללים מעל 5 דקות בנשימה אחת בעומק 20 מטר על מנת לצוד דגים. שליית פנינים מעומקים עצומים התבצעה במצרים העתיקה כבר 3500 שנה לפני הספירה הנוצרית.

 

הספורט כיום הוא שילוב של יכולת פיסית ומנטלית בלתי רגילה. על הספורטאים להרגיל את גופם  לתנאי קיצון כמו לחצים אטמוספרים שיכולים למחוץ את הריאות ומחסור בחמצן לשרירים, ללב ולמוח. הדרך היחידה לעשות זאת היא בעזרת כושר פיסי עילאי ובעזרת כח המחשבה. הצולל מכניס את עצמו למדיטציה עמוקה לפני הכניסה למעמקים. הרוגע הוא הכרח, לא מותרות.

כיצד עושים זאת?

אצל כל היונקים קיים "רפלקס הצלילה". רפלקס זה מכניס את הגוף למצב של חסכון בחמצן על מנת להעלות את כמות הזמן אותה ניתן לבלות מתחת לפני המים. ההשפעות של רפלקס זה גדולות יותר במים קרים מאשר במים חמים והוא משפיע על 3 תהליכים בגוף:

הדף של הופס בפייסבוק, תנו לייק

  • בראדיקארדיה – האטה בקצב הלב (של עד חמישים אחוזים בבני אדם)
  • היצרות של כלי הדם הפריפריאליים – הגבלה עד הפסקת זרימת הדם לחלקים החיצוניים של הגוף כדי לשמר דם וחמצן לאיברים החיוניים ולמוח בפרט.
  • העתקת דם – הזרמת פלאסמה (נוזל הדם) לחלל בית החזה (בין הסרעפת לצוואר) כדי למנוע קריסה של הריאות תחת לחץ גבוה בצלילות עמוקות.

בעזרת הכנסת הגוף למעין "טראנס" הצוללים המובילים בעולם יורדים כיום ל270 מטר מתחת לפני הים (!) ומעל 20 דקות ללא נשימה. חייבים להזכיר כי צלילה חופשית בעומקים של מעל 5 מטר עדיף שלא תעשה ללא הדרכה נכונה על מנת שלא לפגוע בעצמנו.

 

 

אם הסכנות כה גדולות אז למה צלילה חופשית? ז'אק מאיול, הצוללן עליו התבססה הדמות בסרט האלמותי "Le Grand Blue" אמר: "צלילה חופשית היא השקט. השקט שבא מבפנים". מוסיף דן זלגלר, אחד הצוללנים הבכירים בארץ: "התפתחותו של כל צולל חופשי מורכבת משלושה שלבים עיקריים. בראשון הוא מחפש סיבות ותירוצים להגיע אל העומק, כאשר הוא מגיע לשם הוא עובר אל השלב השני בו הוא מחפש הצדקה להמצאותו שם – בעומק. לכשמצא בתוך עצמו את התשובה, עובר הצולל החופשי אל השלב השלישי והאחרון בו הוא מחפש סיבה טובה לעלות בחזרה אל פני המים."

ולסיכום ציטוט מפי האחד והיחיד המשורר הדגול הומר סימפסון: "היי הבן אדם הזה לא נושם! אנשים לא נושמים בדרך כלל?"

 

…plunging down
Into their green and glassy gulfs, and making
My way to shells and seaweed, all unseen
By those above, till they waxed fearful; then
Returning with my grasp full of such tokens
As showed that I had searched the deep

Lord Byron, With a Swimmer's Stroke

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 72 תגובות

  3. מנחם לס

    21 יול 2013 06:00:39

    אפלטון, בספורטס אילוסטרייטד לפני איזה 4-5 שנים היה ספור אדיר על צלילה חופשית ועל "אלוף העולם" מבראזיל (נדמה לי) או ממדינה דרום אמריקאית אחרת שצוללת צעירה התאהבה בו והוא בא. הוא צלל למשהו בסביבות 290 מטר, והיא מללה ל-300 מטר. מרוב קנאה כשהיא סימנה לו שהיא סיימה את הצלילה והגיע הזמן למשוך אותה החוצה הוא חתך את החבל או החבל "התחלק" לו, בקיצור היא סיימה את חייה עם שיא העומק.
    הוא לא הודה בשום דבר וטען שזה היה האובדן הגדול בחייו.

    אם מישהו היה מצליח למצוא לי את הלינק למאמר ב
    SI ARCHIVES או משהו כזה, יש לי מי שיתרגם. אחד המאמרים המדהימים שקראתי בחיי.
    כשהייתי בן 9 (ב-1946) אוניית המעפילים "חיים ארלוזרוב" פרצה את המצור הבריטי ובפול ספיד עלתה על החוף בבת גלים. האנגלים כבר חיכו עם ג'יפים ומכוניות משא (אני נולדתי וגדלתי בחוף התכלת 9 בבת גלים והאונייה פרצה ממש מול ביתי, אולי 200 מטר מהחול). אני זוכר הכל כאילו קרה אתמול. משך 3 שנים האונייה היתהב מגרש המשחקים הגדול שלנו. אבל בחודשים הראשונים הדרך היחידה לעלות לאונייה היה לצלול עד התחתית – אולי איזה 10-12 מטרים מקו המים – ורק בודדים מאיתנו הצלחנו לצלול, לשחות למטה לחור שהיה, לשחות דרך החור הגדול ולהגיע לחדר המכונות. אני בטוח שכל העסק לקח לנו אולי דקה שלמה, והיינו ילדים ממש. אני סובל כבר מגיל 20 מצפצוף קבוע באוזניים הנקרא בשפה רפואית "טנייטיס". בד"כ זה קורה רק בגיל מבוגר. מומחי אוזניים רבים שלא מצאו סיבה חושבים שאולי הצלילות היום-יומיות העמוקות הללו פגעו איך שהוא בעצבי השמיעה בגלל לחץ מים או השד יודע מה.
    אחרי 55 או 60 שנה הצלצול הפך לחלק מחיי ואני "לא שומע אותו" אלא אם אני מקשיב לו, כמו עכשיו.

  4. אפלטון

    21 יול 2013 06:06:39

    טעות שעשיתי בשיאים:
    השיא של 270 מטר הוא בצלילה מאוזנת. בצלילה לעומק השיא הוא 240 מטרים אבל בסגנון צלילה מסוכן שיצא מהתאחדות הצלילה החופשית (שימוש במשקולת לירידה מטה ומצוף לעלייה).
    השיא הנוכחי הוא 120 מטרים בירידה בעזרת חבל בלבד

    https://www.youtube.com/watch?v=PUcpzf0rbAw

  5. מנחם לס

    21 יול 2013 06:06:45

    הילד הראשון שצלל היה חגי אגם לבן ז"ל שהיה מבוגר ממני ב-4 שנים. ילד אמיץ שאין כמוהו. הוא הראשון שמצא את החור, וכשהחליט לצלול, הוא למעשה לא יודע מה יש בצד השני של החור בתוך האונייה. אולי חדר אטום? למזלו (וברוב טפשותו הייתי אומר) הוא הסתכל למעלה וראה אור עמום וידע שיש ואוויר מעל המים באונייה, וכך הוא יצא מהצלילה ישר לחדר המכונות. כמה ימים אחרי זה (אני כבר לא זוכר כמה זמן) התקנו סולם חבלים לילדים שלא היה להם אומץ לצלול.

    1. אפלטון

      21 יול 2013 06:12:31

      וואו, מה עשו עם האונייה הזו אתה יודע? איך לא עושים בארץ עוד אתרי צלילה כמו הסטי"ל באילת זה מעבר לבינתי. עוד אתר תיירותי מעולה, ממש ריף מלאכותי שיביא עוד דגים וצוללים

      1. מנחם לס

        21 יול 2013 06:17:01

        ניסו למשוך אותה ולא הצליחו. אז ניסרו אותה, חתכו אותה, אבל הבסיס של האנייה עדיין נמצא תחת המים. כנראה שחיל הים ציווה להסיר אותה כי היא היתה ממש מול ביתי שהיה האחרון לפני הגדר של מחנה חיל הים.

  7. מנחם לס

    21 יול 2013 06:27:27

    ניסיתי למצוא נאת הסיפור ולא הצלחתי, אך מצאתי שהוא פורסם ב-2003 ולא "לפני 3-4 שנים" כפי שחשבתי. ככל שיותר מזדקנים הזמן עובר יותר מהר. אני בטוח שישנה דרך למצוא את הסיפור. תאמינו לי שהוא שווהב מאמץ. אולי אחד הגולשים הצעירים הגאונים יידע איך למצוא אותו.

  8. מנחם לס

    21 יול 2013 06:47:21

    מצאתי מאמר בשם THE DEADLY DIVING שהודפס בספ]ורטס אילוסטרייטד ב-27 לאוקטובר, 2003 אבל אני לא מצליח להעלות אותו. אני גם לא בטוח באלף אחוז שזה המאמר שאני מחפש.
    זה הכל ב
    SI VAULT

  10. ינון יבור

    21 יול 2013 07:36:00

    בילדותי החזקתי 3 דקות, שנחשב ממש הרבה אז. פשוט צפתי כמו גופה כדי לא לאמץ את הגוף. צלילות של מעל 50-60 מטר נראות לי מופרכות תמיד. הלחץ הוא נוראי כבר ב-5 מטר. איך מחזיקים פי 10-20?

  11. אלעד אייל

    21 יול 2013 11:24:30

    אני ראיתי את סרט הטבע על השבט המאלזי הזה שמשם התמונה של הילד עם הרובה בתמונה למעלה. השבט הזה חי בבתים מעל המים וזה באמת מדהים לראות איך בני האדם האלה הנסתגלו לחיים בים. הים שם הוא רדוד ומלא שוניות וכשהם צוללים הם מגיעים לקרקעית ופשוט מהלכים על הסלעים בחיפוש אחר דגים. אותי מעניין איך הגוף מסתגל ללחצים האלה ולהצטברות החנקן בדם ?

    תודה אפלטון על הכתבה המרתקת הזו.

    1. codi

      22 יול 2013 18:00:40

      עד כמה שידוע לי הבעיה של החנקן היא רק בצלילה עם בלונים שבתוכם מעורבב עם החמצן גם חנקן.. אבל בצלילה חופשית אין כמות גבוהה מהרגיל של חנקן בדם ולכן אפשר לרדת ולעלות במהירות יחסית מבלי להסתכן בהתנפחות החנקן בוורידים.

      1. holden

        23 יול 2013 01:34:37

        ממש לא,
        אסור לרדת במהירות ועוד יותר אסור לעלות במהירות,
        כל 10 מטר נוסף לחץ של אטמוספירה על הגוף והעצמות,
        חייב לבצע קומפרסיה, יענו השוואת לחצים, אם תביט בסרטון שצירפתי תראה בבירור כיצד אודרי הצעירה מפמפמת מהאף במטרים הראשונים בשעת ירידתה,
        צולל שלא מיומן וירד ויעלה במהירות לא יצליח להגיע ל 15 מטרים ולהישאר חי,
        זו תורה שלמה שלא כאן המקום להרחיב.
        זה ספורט שדורש המון ריכוז ושלוות נפש של נזיר בודהיסטי,
        בצלילה חופשית המהירות היא מהשטן.

    1. אפלטון

      21 יול 2013 16:21:12

      הי יותם, כיום כמעט בכל מועדון צלילה בארץ עושים קורסים של צלילה חופשית. רק תבדוק שהם עומדים בתקנות של AIDA שזו התאחדות הצלילה הבין לאומית וזה אומר שהם עובדים בתקנות הבטיחות המחמירים ביותר.

  13. המשגיח

    21 יול 2013 12:57:56

    נהניתי לקרוא.

    אלעד אייל – ראית את הסרט במקרה דרך האינטרנט? אם כן, אתה זוכר איפה? אשמח ללינק.

    אני לא יודע אם יצא לכם לראות את הסדרה של BBC על הגוף האנושי.
    הנה קטע שהדהים אותי בפעם הראשונה שצפיתי בו ועד היום מרתק אותי.
    http://www.youtube.com/watch?v=fbSCSHzXkrI

    מעניין לא?

    2. אפלטון

      21 יול 2013 16:57:15

      המשגיח- הסרט המדהים שאלעד מדבר עליו הוא מסדרה של הBBC :
      Human Planet. בגלל זכויות יוצרים אי אפשר לשים את כולו באינטרנט אבל בלי קשר שווה לקנות את מארז הDVD של הסדרה. פשוט מדהימה.
      הקטע המדהים הוא שהילדים בשבט הזה פיתחו יכולת לכווץ את האישונים בצורה שמאפשרת להם ראייה תת ימית טובה יותר מהאדם הרגיל והם לא צריכים מסיכות או משקפי צלילה. ממש עולם המים

      1. אלעד אייל

        21 יול 2013 17:05:32

        נכון עכשיו אני נזכר. זה באמת מדהים לראות איזו יכולת הסתגלות יש לכל יצור לסביבתו. מעניין האם בעוד כמה דורות יהיו גם שינויים פיזיולוגיים בולטים לעין כמו בעולם המים (האם זה אפשרי בכלל)? מעניין מה דרווין היה אומר עליהם. בטח היה מביא אותם כדוגמא לתיאוריה שלו.
        אגב סדרות של הBBC

        1. אלעד אייל

          21 יול 2013 17:09:02

          נקטעה לי ההודעה באמצע. יש גם סדרה מדהימה של ה BBC על איי גלפגוס, שהם בעצם מעין סרט נע מעל פתח געשי בקרום כדור הארץ, מה שיוצר מצב בו כל אי מתחיל בהר געש, ובמשך השנים מתרחק משם והופך ללא פעיל אך גן עדן לבעלי חיים, ובסוף מסיים את חייו כשהרוחות והים מפוררים אותו והוא שוקע שוב למצולות הים. מדהים ומרתק ביותר לראות וללמוד.

          שוב תודה אפלטון הנושא מעניין ביותר, תודה על השיתוף

          1. אפלטון

            22 יול 2013 05:11:48

            היי אלעד, לא קשור לספורט אבל הזכרת לי, כשהפלגתי בדרך לגרנדה היה שטח עגול על המפה שהיה אסור להפליג מעליו, שזה ממש מעצבן כי צריך לעשות חתיכת עיקוף. מתברר שזה הר געש תת ימי פעיל במיוחד, בזמן התפרצות משתחרר גז מתאן שמשנה את הרכב המים ואת יכולת הציפה שלהם, מה שמסוגל להטביע מכליות ענקיות בכמה דקות. הסבר פשוט למשולש ברמודה שלא כולל חייזרים 😉

  14. אלעד אייל

    21 יול 2013 14:00:13

    ראיתי את הסרט נדמה לי באחד מערוצי הטלויזיה. אני חושב שזה היה חלק מסדרה של הbbc על בני אדם וההסתגלות שלהם לסביבות חיים שונות. אני לא זוכר את שם הסדרה. חיפשתי ביו טיוב ובגוגל אבל לא מצאתי פרטים על השבט הזה או על הסרט

  18. holden

    21 יול 2013 16:25:15

    מנחם, חוף התכלת זה הרחוב שכיום נקרא:רציף פנחס מרגולין?
    היכן שהקופת חולים היום ?ממש בכניסה לחוף הדתיים הישן?

  19. holden

    21 יול 2013 18:49:47

    התחלתי לקרוא קצת על זוג הצוללנים הפנטזיונרי הזה,
    הגבר לא היה ברזילאי, הוא היה מקובה, אהב אהבת נפש את זוגתו,
    לשניהם היה את אותו התחביב,
    הגבר אכן "הואשם" לא בגרימת מותה הישיר, אלא בזה שהוא כביכול גרם ואילץ אותה להתמקצע ולהסתכן עוד ועוד ולרוץ מעבר לקצה הגבול של האדם.

    בתחקיר שנערך הבנתי שהיה חסר אוויר בבלון הציפה, היו שטענו שכל צוות הבטיחות היה שתוי, כמו כן אודרי שהתה כאלפית שנייה יותר מדי בעומק של 200 מטרים וזה שימש לה כרועץ.
    סיפור עצוב, ממש רומיאו ויוליה של האל פוסיידון,
    מצרף קליפ שמראה את הצלילה האחרונה של אודרי

    http://www.youtube.com/watch?v=tvJ1hV1BKL8

    1. אפלטון

      21 יול 2013 23:34:16

      האמת היא שצלילה חופשית היא בריאה וטובה כמו ואף יותר מלעשות יוגה ומדיטציה. הבעייה מתחילה כשלא עושים זאת נכון ולא שמים את חסמי הבטיחות המתאימים, כמו בכל ספורט. יש חוקים, וצריך לעמוד בהם על מנת לשמור על בטיחות המשתמש.
      הכתבה שאני מתרגם היא סיפור מיוחד במינו שמזכיר את סיפור אפולו במיתולוגיה היוונית. אני מקווה שיהיה לי זמן לתרגם את הכל כי היא ממש ארוכה אבל פשוט כתובה נפלא

  23. holden

    21 יול 2013 20:41:52

    כזאטוט בן 8 בערך, כמה שבועות לפני פריצתה של מלחמת יום-הכיפורים נהגנו ללכת למזח של הדייגים ששכן ממש על מנחת המסוקים של בית חולים רמב"ם, בתור ילדים התגנבנו דרך גדר התיל ושחינו כ 200 אלכסונית לעבר "החוף- השקט", החוף השקט נחשב בשנות השבעים כמקום המפגש של כל המי ומי בחיפה ,
    אם זה כדורגלנים בעיקר ממכבי חיפה, אם זה בסטיונרים משוק תלפיות, אם אלו אנשי העולם התחתון וגם אנשי קבע,

    נהנגנו לשחות לרפסודות בתור ילדים, הרפסודות היו פלטות מעץ שעוגנו בחבלים ובמצופים לקרקעית החולית, להערכתי העומק מהרפסודה לקרקעית היה בין 3.5 -5 מטר לערך.

    נהנגנו לעשות תחרות בין כל ילדי השכונה מי האמיץ שירהיב עוז ויצלול ממש עד לקרקעית, ההוכחה הניצחת שנגענו בחול היתה:
    טוב, היינו חופנים בכוח בכף היד חופן של חול וממהרים (למרות שזו טעות) לחזור חזרה לפני הים,
    עד היום אני זוכר שבתור ילד ההילה הבהירה מלמעלה שקרני השמש חוודרים דרכה היתה מחזה מרהיב,
    במהלך העלייה רוב גרגרי החול התמוססו בין האצבעות, אולם תמיד כשהגעתי למעלה איכשהו היה על כף ידי מין אסופה של כמה גרגרים שהיוו עדות על ההישג שזה עתה עשיתי.

    אלו היו הצלילות הראשונמות שלי ללא אביזרים מלאכותיים,
    בהמשך עם השנים רכשתי לבד כמה מיומניות וצללתי הרבה עם רובה גומיות מול המכון לחקר ימים ואגמים בחוף שקמונה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט