האגדה על שם בובאן מריאנוביץ' – דווין גורדון / תרגום Smiley

האגדה על שם בובאן מריאנוביץ' – דווין גורדון / תרגום Smiley

האגדה על שם בובאן מריאנוביץ'

בובאן מריאנוביץ' עם גובה של 2.22 – זה לא צחוק! – והוא הסקורר הכי יעיל בהיסטוריית ה-NBA. הוא גם מחליף לאורך הקריירה. האם זה מטריד אותו? פחות ממה שאתם חושבים.

דווין גורדון / ESPN

ינואר 31, 2019

מאמר מקורי: http://www.espn.com/espn/feature/story/_/id/25833685/the-legend-boban-marjanovic

בובאן בדיוק קיבל מכה בראשו. זה קורה. זאת לא הפעם הראשונה, וזאת לא תהיה גם האחרונה. כאשר אתם בגובה של 2.22, זאת עובדה בחיים: הראש שלכם תמיד בסכנת התנגשות. עדיף להיות בחוץ, אבל היום, מחוץ למתקן האימונים של הקליפרס, מגרש החניה מלא עם ארבע משאיות אוכל ובערך ותריסר של שולחנות פיקניק מהשמש של פלאיה ויסטה על ידי שמשיות מלבלבות כמעט בדיוק בגובה של בובאן.

זהו אחר הצהריים בתחילת אוקטובר, שבועיים לפני פתיחת העונה הרגילה, ובמשך 15 דקות עכשיו, בובאן עובר משולחן לשולחן, לוחץ ידיים עם עובדי הקליפרס. דוק ריברס ממש כאן, עומד ליד המדרכה. ג'רי ווסט, הלוגו של ה-NBA בכבודו ובעצמו, נמצא כאן. מרצ'ין גורטאט ניגש למשאית של הברביקיו בסגנון טקסס ואז ניגש למשאית המתוקים. טוביאס האריס, חברו הטוב ביותר של בובאן בקבוצה, מקבל סלט חיוור מאחת המשאיות. בובאן רעב, קיבתו הסרבית הגדולה ריקה ו-132 הקילוגרמים שלו מתדלדלים – האימון בדיוק הסתיים – אבל הוא לא אכל במשך זמן מה. הוא עדיין יהיה פה לעוד שעתיים מעכשיו. הוא יהיה האחרון לעזוב. הוא יעזור לסדר חזרה את הכיסאות.

בכל שולחן, אנשים מסתדרים כדי ללחות (את ידו של בובאן). "אתה חייבים ללחוץ את ידו!" מישהו מפציר בשותפו לשולחן. זה קצת מטריד לשמוע מישהו אומר זאת בקול רם ככה – אולי טיפה מזכיר גן חיות – אבל מצד שני, הבחור צודק. באמת כדאי לכם ללכת וללחוץ את ידו. זה נותן תחושה. בובאן אוהב לגרוף את ידו השמאלית על הימנית, זאת שבלעה את ידכם, וכפות הידיים שלו, באופן מפתיע, רכות וקרירות, יוצרות גולם בגודל אסטרואיד עם מרקם קופצני כמו של מזרני קספר. זה היה כל כך נחמד, רציתי להתכרבל פנימה ולנמנם מעט.

בובאן אוהב ללחוץ ידיים. הוא מקבל את המבט הזה בכל פעם, אני יודע, נכון? בפניו יש כל כך הרבה עור כשהוא מחייך, הלחיים שלו מתקמטות שבע פעמים ומעלות גומות עגולות כמו ג'ק ניקולסון כג'וקר, רק שחיוכו של בובאן מספק את ההפך מכך. כאשר משהו מענג אותו, מה שקורה לעתים קרובות, הוא יתן הבעה גבוהה של "וווואאאווווו!" כמו ריק פלייר שפותח מתנת יום הולדת. בנקודה אחת במגרש החניה, הוא מתכופף כדי לברך מישהו ופוגע עם מצחו בחופה, ואז הוא צוחק לפני שמישהו ידאג שזה לא יהיה בסדר לצחוק.

"נתקעתי במטרייה", הוא אומר, משפשף את מצחו, כל 14 הקמטים בלחייו מתרוממים ויוצאים החוצה, וכל האחרים צוחקים גם כן.

המבטא שלו כבד, והוא נמצא רק ארבע שנים בתוך קריירת הכדורסל האמריקאי, והאנגלית שלו עדיין נלמדת תוך כדי תנועה ("אני חושב שלמעשה זה נהייה גרוע יותר", מתבדח אחד העובדים של הקליפרס). זה לא בגלל מחסור באימון. בובאן הוא הפרפר החברותי הכי גדול בהיסטוריה האנושית. דמיינו שכל מי שאתם פוגשים – כולם – שמחים מהמראה שלכם בלבד. עכשיו דמיינו שאף פעם לא נמאס לכם מזה. זה בובאן.

אכן, בובאן מריאנוביץ' כנראה יהיה הבחור הכי פופולרי ב-NBA נכון לעכשיו בהתבסס על הסכמה מוחלטת. כולם אוהבים את בובאן. יש לו אפס שונאים. הוא המיס את הלבבות ההפכפכים של הטוויטר הקשור ב-NBA ואילף את הטרולים הנמצאים באינספור פורומים של רדיט הקשורים ל-NBA. אפילו יש לו ברדיט פורום משלו: תמונה של בובאן מחזיק מספר דברים בידיו הענקיות והמסיביות. זה נקרא בובאן מחזיק דברים. זה הפך לויראלי עם וידאו שלו ושל האריס עושים את מה שהם מכנים כ"ריקוד מרק העוף". הוא הפך לויראלי כאשר קליפ שלו עוטף את הכדור בכף ידו מעל ראשו אנתוני דיוויס, המתנשא לגובה של 2.08, כשהוא מנופף בידיו בחוסר אונים עד אשר הוא מבין כי בובאן משתעשע איתו ואז הוא מתחיל לצחוק. הוא הפך לויראלי כאשר תמונה שלו עומד ליד קריסטין צ'נוות', שהיא, בעמידה, מגיעה למותניים של בובאן. בקיץ האחרון, הוא כיכב יחד עם האריס בסדרת הריאליטי החדשה והמצויינת, המופע של בובי וטובי, מכתב אהבה בן שלושה פרקים של הזוג המוזר ב-NBA.

ואז יש את מכת המחץ, הסימן האמיתי שאנחנו בנוכחות של אייקון NBA טוב לב ואמיתי, שלא לדבר על הליהוק הגאוני לתפקיד הניצב: בובאן בעל תפקיד קטן של מתנקש רע בג'ון וויק 3, חלק ההמשך בסדרת האקשן, שיוצא לקולנוע במאי.

בובאן ניגש לכל שולחן במגרש החניה, אבל הוא לא פוגע בעוד מטרייה עם מצחו. ואז הוא לוקח עיקוף קצר כדי לרמות ללא בושה במהלך משחק קליעה לחור מול עוזר הג'נרל מנג'ר של הקליפרס, מארק יוז. "הוא משב רוח רענן, אני  מכנה זאת", ג'רי ווסט אומר. "אבל אני חושב שהדבר שאנשים לא יודעים לגביו זה כמה הוא מיומן. הוא שחקן כדורסל ממש טוב".

סוף סוף, כאשר הקהל מתחיל להתדלדל, בובאן מתיישב עם שתי צלחות של מזון: חתיכת פיצה, שזה מה שהוא רוצה לאכול, וקערה של ירקות אורגנים, שאותם הוא אוכל בגלל שזה חשוב לטוביאס. "הוא משחק היטב, הוא נראה טוב", בובאן אומר. "אולי הם עוזרים לי". לבסוף, הוא מניח את הסלט בצד בגלל שמזלג הפלסטיק שלו קטן מדי. "אני לא יכול לאכול את המזלג הזה".

אנשים ממשיכים לגשת אליו, וכולם שואלים את אותה השאלה. הם שואלים לגבי ג'ון וויק ("אתה צפית בסרטים מסוימים יותר מפעם אחת? כאשר צפית, אני יודע מה הם אומרים", בובאן נלהב, במה שאני חושב שהוא משחזר כל מילה משני הסרטים הראשונים של ג'ון וויק). הם שואלים אם יצא לו לירות במישהו. ("אני בסרט, וזהו זה", בובאן אומר בשמחה זדונית. "אני לא יכול להוסיף"). הם שואלים איך קיאנו ריבס באמת (הוא מאוד נחמד, בובאן אומר). אנשים שואלים על חברו טוביאס (מעולם לא שמעתי עליו, בובאן אומר).

אבל העניין שאנשים הכי רוצים לדעת זה האם בובאן הולך לשחק יותר העונה. האם הוא הולך לקבל אי פעם הזדמנות אמיתי? או שמא בובאן, דרך איזו התפתחות אבולוציונית של הגורל, מתגעגע לרגע שלו?

Image may contain: 4 people, people playing sport, basketball court and shoes

חייו של בובאן מריאנוביץ' הם אגדה מודרנית: הענק העדין עם שם פרטי מדיסני שדרך הגינות וקסם בלתי נגמר הפך להיות גיבור עממי. אבל הקריירה שלו הייתה הרבה פחות מסיפור. הוא בקבוצתו השלישית בארבע שנים. כשהוא לקראת העונה הנוכחית, הוא פתח רק בשישה משחקים. הוא היה בריא כמעט למשך מחצית מהקריירה שלו. הוא לא סיפור טרגי הוא משהו. בובאן מרוויח 7 מיליון דולר לשנה. יש לו בית במנהטן ביץ'. שני ילדים. הוא מסודר.

אבל במונחים היסטוריים של כדורסל והגבול הדק של מי שמסיים כאגדה ומי מתנדף כהערת שוליים צבעונית, כן, בובאן הוא דמות טרגית. המציאות היא שבכל עידן אחר, הוא היה יכול להיות מפלצת נקודות, כנראה אול-סטאר ואולי אפילו להגיע להיכל התהילה – אבל בעידן הנוכחי, הוא נדחק לגבולות של חוסר יכולת לשחק. יותר מדי מגושם, יותר מדי איטי כדי לרדוף אחרי כל חדי הקרן המשחקים מעל הטבעת וקוברים זריקות ניתור מה-3. כאותו הרגע בהיסטוריית הליגה כאשר ה-NBA הפכו זאת לפחות או יותר כנגד החוק לשמור על אנשים, זה מוזר שאחד הסקוררים היעילים בהיסטוריה של ה-NBA – זוהי עובדה משעשעת, דרך אגב – לא מסוגל להיכנס למגרש בגלל ההגנה שלו.

זה לא רק כישלון של הדמיון או סצינה מאחד מאותם סרטי ספורט שבו המאמן המקובע מסרב לשחק עם הכישרון הקוסמי שיושב לו בסוף הספסל. בובאן נשלח החוצה על ידי גרג פופוביץ' והספרס. סטן ואן גנדי החתים אותו על חוזה לשלוש שנים בדטרויט. ריברס ו-ווסט עשו עבורו טרייד ללוס אנג'לס. המוחות הכי טובים במשחק הכדורסל רואים את הפוטנציאל שלו. אבל עד עכשיו, הוא היה כמו חרב שאף אחד לא מסוגל לשלוף החוצה מהאבן, או כמו פזמון מטורף שלא מזמין לאף שיר.

הבעיה היא לא ממש מה שבובאן מסוגל או לא מסוגל לעשות – זה כיצד הוא עושה זאת. עם המקרה היוצא מן הכלל של יאו מינג, ה-NBA מעולם לא ראו גבוה עצום שהוא כל כך מיומן. הוא משחרר את הזריקה שלו במגע של נוירוכירורג. הוא נוטע את עצמו בלואו-פוסט כמו דמוגורגון מ-Stranger Things. הוא חוסם זריקות כאילו ממימד אחר.

הוא גם פשוט לא מסוגל לרדוף אחרי סטרץ'-5 החוצה על קשת השלוש ולא מסוגל להתחרות מקו בסיס אחד לשני מול הקצב והריווח בהתקפה. הוא משנה משחק בנוכחות שלו ברגע שהוא נכנס … אבל באותו רגע שהוא נכנס, המאמן היריב הולך נמוך ומנסה להריץ אותו על המגרש. אם קבוצות מגיעות לזריקות, והקליפרס לא, זה עובד.

ואז, לפעמים, הקליפרס הם אלו שרוצים לרוץ. נוכחות פיזית כמו בובאן יכולה להניע את כל ההתקפה, אבל היא גם יכולה לגרור אותה למטה.

אבל ישנה תקווה. בתקופה של 12 חודשים, הקליפרס השילו מעצמם את השלישייה שהובילה את הארגון – תחילה כריס פול, ואז בלייק גריפין ולבסוף דיאנדרה ג'ורדן, שעזב לדאלאס דרך היותו שחקן חופשי בקיץ שעבר והפעם לא שינה את דעתו. כולם הניחו שהקליפרס יכתשו והעבר העגום יחזור. במקום זאת, הם היו ההפתעה של האזור המערבי. חברו הטוב של בובאן, האריס, הוא שחקן כנף ורסטילי בגובה 2.03, והוא, שלא כמו בובאן, נולד לתוך העידן המושלם לסט היכולות שלו ופורח להיות שחקן שעל גבול האול-סטאר. בינתיים, המתח ההרסני שהצטבר מסביב לקבוצה, תוצאה של היריבות בין פול לגריפין, נגמר. הקליפרס משוחררים ושמחים עכשיו. ללא גבולות.

מצב הבנייה מחדש של הקבוצה גם פותחת הזדמנויות ליותר דקות משחק עבור בובאן: כדי להחליף את ג'ורדן, הקליפרס הביאו בטרייד את גורטאט, בן ה-34, גבוה בר שימוש אשר ביצוע חסימות היא המעלה החיובית היחידה שלו בתקופה הזו. מריאנוביץ', מצד שני, הראה ניצוצות של דומיננטיות במהלכה של העונה שעברה, כשהוא צובר 18 נקודות ב-15 דקות במשחק חוץ בפברואר מול הנאגטס ומסיים את העונה עם ריצה של ארבעה משחקים בהם היה קרוב להשיג ממוצעים של דאבל-דאבל.

"רק לשמור להישאר גדול", ריברס עונה לי כאשר שאלתי כיצד מריאנוביץ' יכול להרוויח יותר זמן פרקט. הוא מונה את כל הסיבות הרגילות מדוע בובאן לא יכול לשחק 35 דקות (התאמה, קצב, מהירות רגליים, וכו'). אבל הוא גם מבהיר שדברים יהיו שונים העונה הזו.

"אנחנו מתכננים להשתמש בו".

Image may contain: 2 people, people smiling, people standing

בלילה הבא אלפים של אוהדים מלוס אנג'לס נוהרים להונדה סנטר עבור ההזדמנות להיות נוכחים במו עיניהם לדגימה הפיזית היחידה במינה אשר מטילה את סחורתה על בני התמותה הפשוטים ב-NBA, וגם בגלל שלברון ג'יימס הולך להיות שם.

התמודדות הקדם עונתית בין הקליפרס ללייקרס מאבדת כמות ניכרת של התלהבות כאשר הכרזה הקודמת למשחק מבשרת שלברון ילבש בגדים אזרחיים הערב. אבל עבור האוהדים המשוגעים שנשארו עד הסוף, בובאן מספק קמצוץ של חשמל, כאשר הוא משחק שבע דקות ברבע הרביעי וצובר 11 נקודות ושישה כדורים חוזרים. ברור, זה מול החמישייה השלישית של הלייקרס – אבל הוא מטיל בהם הרס.

ואז הגיע ערב הפתיחה במשחק ביתי מול הנאגטס. אפילו למרות שהקליפרס הפסידו בתשע, המנצח הבלתי מעורער של הערב היה מריאנוביץ', שקלע 18 נקודות ב-18 דקות, כולל הטבעה ראויה לציון משלוש סיבות: 1. הוא עשה זאת מול שני שחקני הנאגטס. 2. הוא הטביע כל כך חזק שהוא עיקם את הטבעת, מה שגרם להפסקה של חמש דקות. 3. רגליו מעולם לא עזבו את הרצפה. ממש כך: הוא הטביע ללא ניתור.

במשחקם השני של הקליפרס, ניצחון מול הת'אנדר החסרים את ראסל ווסטברוק, הוא קלע 13 נקודות ב-16 דקות כאשר לוס אנג'לס ברחו ברבע האחרון. אבל אז הוא ישחק רק 10 דקות במהלך שלושת המשחקים הבאים ומקבל דקות אחרונות בשני המשחקים שלאחר מכן. הוא מקבל דקות בכל ערב, כן, אבל הוא עדיין האחרון ברוטציה, הבחור שקרוב להיות מחוץ אליה.

אנחנו מתכננים להשתמש בו.

אולי זה היה כל מה שדוק התכוון אליו, ממש כך, לא יותר. בובאן משחק. אבל לעזאזל, הוא משחק. במהלך שלושת השבועות הראשונים של העונה, הוא קלע ב-76 אחוז, בקצב של 36 דקות הוא שני רק לסטף קארי וקמבה ווקר, שובר טבעות ומטריף את האוהדים. אפילו המהפכה האנליטית שהפכה את ה-NBA לגלריה של זריקות מה-3 – והפכה גבוהים כמו בובאן לשרידים קדומים. אחרי הכל, ליבת אי היעילות בלקיחת זריקה ל-2 מאשר ל-3 מתנדפת אם אתם קולעים ב-76 אחוז מאותם זריקות ל-2. כפי שכריס הרינג מ-fiveThirtyEight הצביע באביב האחרון, בובאן מריאנוביץ הוא למעשה, על בסיס מספר דקות, הסקורר הכי יעיל בהיסטוריה של ה-NBA.

"זוהי מתמטיקה פשוטה", האריס אומר. "אבל כולם הופכים את זה למסובך יותר. הוא יכול להיות שחקן דומיננטי בליגה הזו".

החברות בין בובאן וטוביאס – בובי וטובי – התחילה מאותה הנפש של זוגות אגדיים אחרים: כאשר בובאן ניגש לטוביאס ואומר לו, "אני לא אוהב אותך".

בובאן הוא גבר שמרבה במילים, רובם שמחות אבל אף אחת מהן לא מרסקת, ובניסיונו המוגבל עד לאותו הרגע, הוא מצא כי טוביאס יותר מדי שחצן כדי שהוא יחבב אותו. ולכן, כפי שעושים הכרות, הוא אמר לו.

"אני ככה די הופתעתי", האריס אומר לפני משחק בפילדלפיה ביום שלאחר ליל כל הקדושים. עד שהגיע ללוס אנג'לס בחורף האחרון, האריס בילה את הקריירה שלו בתחנות הכי פחות מתוקשרות על המפה, נבחר על ידי שארלוט, הועבר למילווקי, נשלח לאורלנדו באמצע עונתו השנייה, ואז לדטרויט באמצע עונתו החמישית, ואז שוב באמצע עונתו השביעית ללוס אנג'לס. כתוצאה מכך, אוהדים ברחבי הליגה מגלים עכשיו עד כמה ההתאמה שלו ללוס אנג'לס מושלמת. מבריק, מצחיק, ובמילה אחת , חולמני, האריס הוא גם שחצן – ונולד כפרפורמר. במילים אחרות, הוא לא רגיל שאנשים לא אוהבים אותו. "זאת הייתה הפעם הראשונה", הוא אומר.

הוא ומריאנוביץ' יושבים אחד ליד השני על קו הבסיס, קושרים את נעליהם ומושכים את מגני הברכיים למעלה לפני אימון הזריקות. מריאנוביץ' לוקח קרדיט על מוצאו של הסיפור הזה, אבל הוא מתנצל כדי ללכת לזרוק על מנת שהאריס יוכל לספר את הצד שלו.

האם היה אכפת לך? אני שואל. האם זה הפריע לך?

"כן, זה בהחלט הטריד אותי", האריס אומר. "הייתי ככה, 'זה כואב. הבחור הזה לא מחבב אותי?'"

אז כיצד זה התחיל להשתנות?

האריס מגחך ונותן לי מבט כאילו, בחייך. "הוא רק לא חיבב אותי, כאילו, יום אחד".

ואז פשוט הצלחת לשנות זאת עם הקסם שלך?

"פחות או יותר".

ממרחק, אל הציניקנים הקשוחים של היקום הספורטיבי, החברות של בובי וטובי יכולה להיראות מעט כאילו היא ערוכה יותר מדי לטלוויזיה. ילד שחור מאיסליפ, ניו יורק, וענק סרבי מבולייבאק, עיירת כפרית בת 2,332 תושבים. חברים הכי טובים? באמת? אם אתם מבלים מעט זמן מסביב לקליפרס, ובכן, אתם תראו זאת בעצמכם. זה ממש חמוד. הם תמיד יושבים אחד ליד השני. בחדר ההלבשה. לפני אימוני הזריקות. הם עושים מתיחות ביחד במתקן האימונים. "אני המנהל והסוכן שלו", האריס אומר. "הוא מתרבות חיים אחרת, מדינה אחרת, הוא נחשף לכל כך הרבה דברים שונים, ואני אהיה ככה, 'לא, הבחור הזה לא בסדר' או 'זה לא הדבר הנכון'".

בקיץ האחרון, כאשר החברות המציאותית הקומית שלהם הוצגה ביוטיוב עם המופע של בובי טובי, זה הפך ללהיט מיידי. בפרק השני, כאשר בובי טובי הולכים ל-SoulCycle לשיעור ספינינג, אבל האופניים היחידות שנשארות עבור בובי הם אלו של המדריך ואז – טוויסט מפתיע! – הוא צריך ללמד את הכיתה וטובי לא מבסוט מזה, זה כאילו הפרק שמגבש אותם.

מספר שעות לאחר מכן, באותו הלילה בפילדלפיה, הסכר סוף סוף נפרץ אצל בובאן: ג'ואל אמביד הוא כוח בלתי עציר, משאיר את ריברס ללא אופציות מלבד לשים מולו חפץ בלתי עביר. ב-14 דקות של המחצית הראשונה, אמביד סחט שלוש עבירות מהסנטר המחליף מונטרזל הראל. דוק רמז על כך לפני המשחק שאולי הוא ינסה את בובאן על אמביד אם העניינים ישתבשו, ועכשיו, כאשר נותרו שתי דקות לסיום המחצית הראשונה וגורטאט בבעיית עבירות, הפצע מדמם. הזמן של בובאן.

"הנה הוא מגיע", אני שומע מישהו קורא מאחורי. "הנה בובאן".

מריאנוביץ' פותח את המחצית השנייה על הפרקט ומשיג שלוש הזדמנויות במין קלות נינוחה שגורמת לאיש העיתונות של הסיקסרס, היושב במרחק של כיסא אחד ממני, לתהות "מדוע הוא לא פתח?" הוא בחור קירח מפילי וחירש באוזן אחת, אז הוא צריך להפנות את ראשו כלפי כדי שישמע אותי צועק שהיעדר זריזות הצעדים של בובאן הצידה מונעת ממנו לשחק מול הרכבים נמוכים. עדיין, במהלך שבע הדקות, בובאן קלע שש נקודות ב-3 מ-4 ניסיונות וקטף ארבעה כדורים חוזרים, מוביל את הקליפרס כל הדרך חזרה מפיגור 22, הקבוצה משווה את התוצאה כאשר נותרו 5:11 דקות לסיום הרבע השלישי. מאחורי הסל הנמצא בצד השני, נוצר באז ביציע העיתונאים, כאשר אחראי הקליפרס על היחסים עם התקשורת, כריס וולאס, מתרוצץ מסביב באושר. "רואים?" הוא צורח. "מה אמרתי לכם?" הגענו לפסגת בובאניטי.

אמביד מתחיל להניע מחדש, כאשר הוא קובר זריקה מ-3 שאותה הקליפרס אתגרו אותו לקחת, והסיקסרס בוחרים בשתי הדקות האחרונות. כאשר דוק סוף סוף מושיב אותו כאשר נותרו מספר שניות, שיערו של בובאן נראה כמו סמרטוט שחור ופניו מדוכאים, מתקמטים למבט זועף.

ביום שלמחרת, דוק מציב אותו בחמישייה הפותחת.

בובאן מחזיק בטלפון ומתבונן ב"בובאן מחזיק דברים" עד שהוא מגיע לתמונה של בובאן מחזיק טלפון, מה שגורם לו להוציא עוד הנחת וואו! בסגנון ריק פלייר. אני מוציא את הטלפון שלי ולוקח תמונה שלו מתבונן בתמונה שלו בטלפון שלו כדי שאוכל לפרסם זאת ב"בובאן מחזיק דברים", ובכך להשלים לולאת מאוריץ קורנליס אצ'ר.

בובאן מחזיק דברים כבר קיים שלוש שנים, ונכון לכתיבה הזו, יש 2,500 מנויים ו-55 פוסטים. אבל איכשהו אף אחד מעולם לא אמר לבובאן לגבי זה. עד עכשיו, בובאן מעולם לא הביט בבובאן מחזיק דברים. ולכו תבינו, בובאן אוהב זאת.

לפוסט הזה יש 13 תגובות

  1. סמיילי, תודה רבה על עוד תרגום נהדר.
    בובאן שחקן משעשע (מודה שעד לפני שקראתי את הכתבה לא שמעתי על איך ולמה הוא כל כך מצחיק), נראה אדם נחמד ושהיית פשוט רוצה לשבת איתו על כוס קפה (בשבילו מיכל קפה).
    בקיצור, תודה ועל הכבוד על תרגום מעולה ומעניין, אתה עושה עבודת קודש.

  2. תענוג של תרגום.
    אני מת עליו ומאד שמח בשבילו.
    עד לפני 100 שנה היו לוקחים אותו ומכריחים אותו להרוג אנשים ולשבור דברים, וההפך.
    ה NBA הוא קריירה חלופית חביבה לאנשים בגודל שלו
    🙂

  3. וואללה סמיילי. גרמת לי לחייך מהמילה הראשונה עד האחרונה. לבובן יש חוש הומור מלבב ביותר מה שעושה ממנו בחור אהוב ומקובל, אבל לצערי עושים ממנו יותר בדיחה משחקן כדורסל. לדעתי ניתן להוציא ממנו הרבה יותר.
    מי שלא קורא את סיפוריך לא יודע מה הוא מפסיד!
    תודה גדולה מאד, סמיילי!

  4. מעולה סמיילי תודה. יכול להגיד שהוא ללא ספק הבנאדם הכי נחמד שפגשתי ברחבי הליגה (ביחד עם ארני גו׳נסון מ-tnt). תמיד שאל לשלומי והתעניין בי, עוף נדיר בליגה, תרתי משמע.

    1. עידן כיף לקרוא תגובה כמו שלך כי זה נותן זווית שרוב הקוראים לא מכירים בכלל על הליגה הזאת. יהיה נחמד אם מעת לעת תרשום על חוויותייך ממפגשים עם שחקנים, פרשנים וכו' מרחבי הליגה

  5. בובאן הוא אליל מוזהב, ואני חוזר על זה לא מעט. עושה רושם של איש מקסים שיוצר אווירה נעימה מסביבו, שווה יותר עוד כמה מובים בהתקפה.
    תודה רבה על תרגום של כתבה מעולה, סמיילי

  6. תודה לקוראים ולמגיבים.
    לבובאן יש הרבה מה לתרום על המגרש, אבל עושה רושם שגם בפן החברתי (שלא תמיד מקבל מספיק קרדיט) הוא נכס לכל קבוצה

    1. כמו ביל ליימביר האהוב שלך, בלי ספק השחקן הכי נקי וחף מפשע שאי פעם שיחק, היה ראוי לו פרס השחקן הספורטיבי בכל שנה משנותיו בNBA

כתיבת תגובה

סגירת תפריט