ביל סימונס, עיתונאי הספורט הטוב בעולם לדעתי, כתב על משחק 7, שאתה לא מנצח משחק 7, אתה שורד אותו.
אני בטוח שכל מאמן, שחקן או אוהד שחווה משחק 7 מרגיש בדיוק ככה, יותר מאשר השמחה על הניצחון יש תחושת הקלה על זה שאחרי ששיחקת עונה שלמה ועוד 3 סיבובי פלייאוף ועוד 6 משחקים ועוד 3 רבעים ועוד 11 וחצי דקות, לא הרסת לעצמך את הכל ב-30 השניות האחרונות.
הסיטואציה הזאת היא בעיני הסיטואציה הכי מזוקקת של מהות הספורט, כל המאמצים, כל הכאבים, וההצלחות הכל מתנקז לשנייה אחת, לזריקה אחת, לבעיטה אחת, לחבטה אחת, הכל יכול להיות לחינם או שאתה יכול לזכות בהכל, עד כדי כך הרגע הזה הוא גדול, עד כדי כך משחק 7 בגמר NBA הוא גדול.
אז כהכנה למשחק הלילה, ומאחר ואני לא מסוגל לקרוא יותר על משחק 6 (המשחק הזה שבר את ליבי יותר מכל משחק אחר מאז ה 4-0 שברצלונה חטפו ממילאן כשהייתי בן 9 בגמר ליגת האלופות), מוצגות להנאתכם ושימושכם אנקדוטות ועובדות שליקטתי מזכרוני הקודח ורחבי המרחב הקיברנטי בנוגע למשחקי 7. ברשותכם נמנעתי מלכתוב את סיפור משחקי 7, בגלל ריבוי הכתבות מסוג זה והתמקדתי בהיבטים צדדיים יותר אך גם מעניינים יותר בעיני.
משחקים צמודים שהולכים לקבוצה הביתית: מתוך 63 סדרות גמר רק 16 הלכו למשחק 7. ב-35 השנים האחרונות היו 6 כאלה, ורק באחת ניצחה קבוצת החוץ (וושינגטון את סיאטל ב-78), עם זאת ה-5 משחקים שניצחו קבוצות הבית היו בהפרש ממוצע של 6 בלבד, כך שמה שלא יהיה צפויה דרמה. באופן כללי אגב התקיימו 112 משחקי 7 עד היום, ובהן ניצחה הקבוצה הביתית ב-79% מהמקרים.
סידרת הגמר הזאת שהייתה אהובה עליי מהטיפ אופ הראשון, תימדד מעתה ועד עולם אך ורק מול 6 הסדרות האחרות שהלכו למשחק שביעי, ואלה שעוד יבואו בעתיד, אם נראה הלילה משחק צמוד, התעלות או קריסה של לברון וכדורסל טוב ,הסדרה הזאת תיזכר כגדולה מכולן, העיתון usa today כבר מדרג אותה במקום השלישי, אחרי מפגשי הסלטיקס לייקרס של 84 ו-69.
סקור נמוך: בשתי סדרות הגמר האחרונות שהלכו למשחק 7, משחק 7 היה המשחק עם הסקור הכי נמוך או השני הכי נמוך בסדרה עבור שתי הקבוצות. אולי זה בגלל שהלחץ מדבר ואולי זה בגלל שהמאמץ ההגנתי מגיע לשיאים ולרמת עקביות לא אופיינית למרבית המשחקים, אפילו בגמר ה-NBA, אבל בכל מקרה, לפחות בסדרות הללו ראינו סקור נמוך באופן חריג לסידרה.
מקור התמונה: interbasket,net
לא בהכרח זמנם של הכוכבים הראשיים: ב-84 היו אלה מקסוואל וורת'י שהובילו את הקבוצות שלהם ולא קארים, מג'יק ובירד. ב-88 דומארס וורות'י הובילו את הקלעים ולא מג'יק ואייזאה. ב-94 אולאג'ואן אומנם לקח את הרוקטס על גבו, אבל בניקס יואינג לא היה הקלע או הריבאונדר המוביל כאשר דירק הארפר קולע 23 עבור הניקס שירדו מנוצחים. 2005 הייתה של דנקאן וקשה לבדוק את זה בדטרויט לה כזכור לא היה כוכב בולט של ממש. ב-2010 קובי שהיה הכוכב הבלתי מעורער של הלייקרס היה חלש מאוד, ופיל ג'קסון בחר את רון ארטסט ל-MVP של משחק 7 האחרון שראינו.
גם במשחקים בהם הכוכבים הראשיים היו דומיננטיים, אף אחד מהם לא קלע מעל 25 נקודות. למעשה, ב-35 השנים האחרונות רק פעם אחת קלע שחקן מעל 25 נקודות במשחק 7 של גמר, זה היה ג'יימס וורת'י.
מנגד ראוי לציין שגם ללברון וגם לדנקן יש היסטוריית משחקי 7 מפוארת.
האם לברון ישבור את הרצף? האם מיאמי יכולה לנצח כשלברון קולע 25 או פחות? נגלה הערב.
איך מתמודדים עם לב שבור: שתי קבוצות הגיעו למשחק 7 אחרי שהפסידו הזדמנות להכריע את הסדרה במשחק 6, והפסידו במשחק צמוד. ראוי לציין שגם משחק 7 האלה היו צמודים (הניקס הפסידו לרוקטס והפיסטונס ללייקרס). עוד ראוי לציין שב-4 המקרים שקדמו לשניים האלה, הייתה זאת הקבוצה שהפסידה במשחק 6 שחגגה בסיום.
ממי אפשר ללמוד: שני שחקני משחקי ה-7 הגדולים בהיסטוריה הם ביל ראסל (10-0) וסאם ג'ונס (9-0), אותו ג'ונס מחזיק יחד עם וילקינס את שיא הנקודות למשחק 7 – 47 נקודות. אם מישהו רוצה לקבל השראה, לקראת המשחק היום, אלו הם הענקים אליהם הוא צריך לשאת את עיניו. אגב, אין לי ספק שג'ורדן היה הופך להיות שחקן משחקי 7 הגדול בהיסטוריה, רק שהוא לרוב לא היה צריך.
טוב נו אם אתם מתעקשים: ג'ורדן מעולם לא נזקק למשחק 7 כדי לנצח גמר, אבל הוא שיחק 3 פעמים במשחק 7, הפסיד פעם אחת ניצח פעמיים והחזיק ממוצע של 33.7 נקודות ו-7.7 ריבאונדים. לברון מחזיק מאזן של 2-1 וממוצע דומה של 34.3 ו-8.3 ריבאונדים. לקובי יש מאזן של 1-5 אבל הוא מחזיק ממוצע של 22 נקודות בלבד ומשחק 7 מסריח במיוחד נגד בוסטון.
אה ושמרתי את הכי טוב לסוף, אסיסטים? ג'ורדן – 7 קובי – 5 לברון – 3.3, דיון על מי הופך את השחקנים שלידו לטובים יותר מישהו?
וממי לא ללמוד: אולי המקרה המוכר ביותר הוא ג'ון סטארקס שהסריח את הרצפה ביוסטון בצורה מחפירה עם 0-11 מהשלוש ו-2 מ-18 בסה"כ, ישאל השואל למה ריילי השאיר אותו על המגרש בכלל? למה לא הוציאו ממנו את הכדור בכוח? התשובה שלניקס של השנה הזאת פשוט לא היו יותר מדי כלים, אולג'ואן סגר באותו משחק מצויין את יואינג, וסטרקס האומלל נאלץ להיכנס לספרי ההיסטוריה מהצד הלא נכון. נדמה לי שזה היה אחד ממשחקי ה-NBA הראשונים שקמתי אליהם עם אבא אוהד ניקס, כך שהזיכרון הוא דיי טראומטי.
דניס ג'ונסון, שזכה להכנס להיכל התהילה (גם בזכות התקופה בבוסטון), נאלץ לברוח שנים מהזיכרון של ה- 0-14 במשחק השביעי שבו הפסידה לאחרונה קבוצה ביתית משחק 7 בגמר NBA.
מה עושה השחקן הטוב בעולם בערב המשחק החשוב ביותר שלו: צופה בבוב ספוג עם ילדיו מסתבר, כך לפי הטוויטר של אחד העיתונאים שמסקר את הסדרה. אני חייב להגיד שזה הרגע שבו אני הכי מחבב את לברון מאז שהוא הגיע לליגה.
טריפל דאבל: אפשר כמעט להוסיף את הביטוי הזה כשם אמצעי של לברון בסידרה הזאת, בהיסטוריה היו 5 כאלה במשחקי 7 (פיפן, ווסטברוק, ווסט, בירד, וורות'י)
ולסיום, לברון אמר אתמול: "הרגע הזה גדול, אני רוצה להיזכר כאחד הגדולים…האליפות בשנה שעברה היא הדבר הקשה ביותר שאי פעם עשיתי".
שני דברים שבולטים מהציטוט הזה:
1.כל מי שטען שלברון לא חושב על מקומו בהיסטוריה יכול לקפל את הדגל הזה.
2.לברון רואה את המשחק כמו מלך, במונחים של אני, אני ואני.
עכשיו רציתי לבקש מכל קורא לעצור לרגע, ולהבין שהוא יקום היום ב-4 בבוקר כדי לראות אירוע שמתרחש בממוצע פעמיים בעשור. אז תיהנו מזה, מי ששואב את ההנאה שלו משנאת לברון או ההיט שיבושם לו, מי שאוהד שרוף של מיאמי או סן אנטוניו ומתעל את האנרגיות שלו לנחס את שחקן היריבה שעומד על הקו שיהנה וכך גם מי שמגיע למשחק הזה כניטרלי ואולי במהלך המשחק דווקא יגלה סימפטיה לצד כזה או אחר.
הכי חשוב, תהנו.
גל אל-איי
20 יונ 2013 19:02:39משחק 7 נגד הסלטיקס בסטייפלס סנטר ב-2010 עדיין צרוב לנו הלייקרים היטב בזיכרון. קובי הסריח מהשדה עם משהו כמו 25 אחוזי קליעה. פאו-פאו קטף 24 ריבאונדים ומי שניצח את המשחק היו וורלד פיס שקלע כמדומני 20 כולל שלשה גדולה ברבע האחרון; דרק פישר, וו אלס, עם שלשה דומה; ומי אם לא סשה ווצ'וביץ, היפיופ היורו ובעלה של הטניסאית היפה בתבל ממנהטן היץ', שדייק בשני העונשין האחרונות וחתם ניצחון מונומטאלי. מנחם בטח לא התרגש כמו שאנחנו כאן, באל-איי.
מעניין מתי נגיע למעמד בפעם הבאה. אולי כשמנחם יהיה בן 90.
נעם
20 יונ 2013 19:07:15כתיבה מעולה! למרות שקראתי רק מהאמצע חחח
היו משחקי 7 בסדרת גמר שנגמרו בהארכה?
גל אל-איי
20 יונ 2013 19:11:46למי שצופה בווידאו: בערך בדקה 4 ניתן לחזות באבי לרנר, אחד המפיקים הגדולים בהוליווד ואחד האוהדים הכי שרופים של הלייקרס לעולם ועד. יושב ליד הספסל של הלייקרס (משהו כמו מאה אלף דולר לשנה, אני מעריך) ובד"כ עומד, מקלל וצועק. גבוה עם רעמה לבנה. רק שתדעו…
Mbk
20 יונ 2013 19:18:31אם סן אנטוניו יקחו משחק 7 בחוץ הם יעצימו את האגדה של עצמם
מצד שני אם מתאים למישהו להפסיד משחק 7 בבית זה לה ברוו
משחק 7 ראשון שאני אצפה בארצות הברית
מנחם לס
20 יונ 2013 19:49:43המשחק ה-7 הכי מתסכל בחיי היה ה-7 ביוסטון, כשהניקס הגיעה 3-2, והייתי שם 5 ימים של סבל. באחרון פט ריילי עשה שגיאה איומה כשעשה תרגיל עבור ג'ון סטארק מה-3 (שהסריח כל המשחק) בשעה שעל הספסל ישב דייויס, קלע השלשות הטוב של העונה אז. הייתי בלפחות 12 משחקי 7 בשנותי כאן.
סוסמעץ
20 יונ 2013 20:36:42אין סיכוי רב..
אבל
GO SPURS!!!
נתן
20 יונ 2013 23:38:09אולי תנסה להסתיר/למתן/להפחית את השנאה ללברון? לא שאכפת לי כמו שזה נהיה נדוש וחוזר על עצמו. העברת פוסט שלם בלי מילה על סאן אנטוניו. יש פה מספיק מגיבים שחושבים ששנאה זה סוג של חובה בספורט, לא בא לך להתעלות קצת?
שחר
21 יונ 2013 02:55:43אוהו זה נכון, למרות שהכתיבה מקצועית וקולחת הסימפטיה לג'יימס אינה מטפטפת מהמקלדת, בלשון המעטה, אם כן, כולי תקווה שגם הערב ישבר ליבו של דור [אכזרי מדי?]
נריה
21 יונ 2013 03:08:04לא רואה בעיה בשחקן שמחפש את מקומו בהיסטוריה. גם קובי מחפש את האליפות ה-6 שלו כדי להשתוות לג׳ורדן במספר. אז מה? אם זה מה שיתן ללברון את הדרייב לניצחון (ואני מקווה שכך) מה זה משנה?
כל הסטטיסטיקות למשחקי בית חוץ במשחק 7, זה אוברייטד. נכון שיש קהל מאחורה. אבל שחקנים טובים, לא סומכים על זה.
ניב
21 יונ 2013 03:09:22לא כולם חייבים לאהוד או להקרין סימפתיה למאימי ואני לא חושב שמר בלוך הכישרוני כותב דברים לא נכונים אז למה לנסות להסתיר זאת?