ליגת המכללות: כל מה שרציתם לדעת ולא העזתם לשאול / ערן שור

 

בעוד שבועיים מתחילה עוד עונה של ליגת המכללות. בניגוד ל-נבא, שכבר הפך לבן בית בישראל, המכללות הן עדיין האחות החורגת. לא כותבים עליהן כמעט בתקשורת הספורט, חוץ מתקופה קצרה בסוף שנות השמונים, שבה שיחקו שם כמה צעירים ישראלים מבטיחים (בעיקר שפר והנפלד ביוקון), ונראה שלאף אחד כמעט בתקשורת הממסדית לא ממש אכפת ממה שקורה שם. יש תמיד קצת התעוררות כשמגיע המארץ' מאדנס, אבל גם אז רוב אוהדי הכדורסל הישראלים לא ממש יודעים מי נגד מי והרבה פעמים קשה ממש להתחבר בשלב כל כך מאוחר. וגם פה בהופס אין הרבה תוכן על המכללות, למרות הניסיונות הראויים להערצה של מנחם.

אז בפוסט הזה ובעוד שניים או שלושה שיגיעו בקרוב אנסה לשים קצת זרקור על הליגה לקראת העונה המתקרבת. נתחיל עם עשר שאלות ותשובות (Q&A באמריקאית), בניסיון לעשות קצת סדר במי נגד מי. לא ניכנס כאן לשאלות של החשיבות הכלכלית לאוניברסיטאות, הניצול של אתלטים צעירים שלא מקבלים תשלום, או ההשפעה התרבותית. במקום, אנסה להתמקד בקצרה בחלקים שרלוונטיים להבנת הליגה ויקלו אולי לעקוב קצת אחרי מה שהולך שם.

בינינו, יש מן הסתם באתר הזה מומחים גדולים ממני לכדורסל המכללות, בראשות מנחם. כך שתיקונים ותוספות יתקבלו בשמחה בתגובות.

 

 1. מכללות או אוניברסיטאות?

בארה"ב, החלוקה בין מכללה (college) ואוניברסיטה פחות חד-משמעית מבישראל. כשתלמיד תיכון אמריקאי מסיים בית ספר ומחליט להמשיך ללימודים גבוהים, אומרים שהוא הולך לקולג'. המילה הזו כוללת בתוכה גם את אוניברסיטאות העילית של ארצות הברית, כמו הארוורד וסטאנפורד, אבל גם מכללות קטנות יותר, שלא מציעות לימודים לתארים מתקדמים (באנגלית, liberal arts colleges), ואפילו מכללות קהילתיות (community college), שבהן לומדים רק שנתיים.

 

2. כמה מכללות עם קבוצות כדורסל יש בארה"ב?

בארה"ב יש יותר מ-4,000 מוסדות להשכלה גבוהה (יותר מ-5,000 לפי חלק מההגדרות).

ליותר מ-1,000 מהם יש קבוצות כדורסל באחד משלושת הדיוויז'נים, ובנוסף יש גם ג'וניר קולג'ים (JUCOs).

זה מתחלק בערך ככה:

  • מספר מכללות בג'וניור קולג'ים: מעל ל-200.
  • מספר מכללות בדיוויז'ן 3: בערך 450.
  • מספר מכללות בדיוויז'ן 2: מעל ל-300.
  • מספר מכללות בדיוויז'ן 1: 351.
  • מספר שחקנים בדיוויז'ן 1: קרוב ל-5,000.
  • מה שאומר שבכל שנה רק בערך אחוז אחד מכל שחקני המכללות בדיויזיה הראשונה נבחר בדראפט הנבא.

כדי לא להתפזר, מעכשיו והלאה נתמקד רק בדיוויז'ן 1.

 

 

3. מה הרמה של ליגת המכללות?

מדי פעם שומעים טענה שבסך הכל הרמה במכללות די נמוכה, משהו כמו הליגה הלאומית או הארצית בארץ. ומצד שני, מנחם טען כאן לא פעם שחלק מהמכללות יכולות להתמודד בשווה ואף לנצח קבוצות יורוליג. אז מי צודק? האמת, שכולם כנראה. בעיקר בגלל שהשונות במכללות, אפילו אם מסתכלים רק על דיוויז'ן 1, היא גבוהה מאוד. למרות טווח הגילאים הצעיר, יש מכללות שמסוגלות לדעתי לתת פייט טוב לקבוצות אירופאיות לא רעות. אחרות יתקשו להתמודד מול מכבי רעננה מהליגה הלאומית.

העניין הוא שגם בתוך הדיוויז'ן 1 יש מעמדות ברורים. חלוקה די מקובלת, אם כי לא בדיוק רשמית, היא בין היי-מייג'ור, מיד-מייג'ור, ולואו-מייג'ור. ההיי-מייג'ור כולל את ששת הקונפרנסים (ליגות) הבכירים: אטלנטיק, ביג איסט, ביג 10, ביג 12, פסיפיק 12, והקונפרנס הדרום מזרחי (SEC). כמעט כל המכללות הבכירות משחקות באחד הקונפרנסים הללו ונדיר שמכללה שלא מגיעה מקונפרנס היי-מייג'ור זוכה באליפות, או אפילו מגיעה לפיינל-פור. האלופה האחרונה מקונפרנס שנחשב למיד-מייג'ור הייתה נדמה לי UNLV, וזה קרה כבר לפני כמעט 30 שנה.

גם הרוב הגדול של השחקנים שמגיעים בסופו של דבר ל-נבא, בטח אלו שהופכים לכוכבים, באים ממכללות ההיי-מייג'ור. יש כמובן גם חריגים, כמו סקוטי פיפן, סטיב נאש, סטף קרי, בן וואלאס, דניס רודמן, ודמיאן לילארד. אבל עם השנים, ועם השיפור בסקאוטינג ויכולות האיתור והחיזוי (בעיקר של המכללות הגדולות, שמשקיעות בזה הרבה כספים), המקרים הללו הופכים ליותר ויותר נדירים.

 

4. אז איך זה שחלק מהשחקנים נראים טוב יותר ב-נבא מאשר במכללות?

לא מעט מכוכבי הנבא נראו משמעותית טוב יותר ואפילו קלעו יותר בשנת הרוקי שלהם ב-נבא מאשר בשנה האחרונה שלהם במכללות. מי למשל? ג'ורדן, דנקן, ווסטברוק, אנתוני דייויס ולאחרונה גם אמביד, קא"ט, דווין בוקר וכמובן דונובן מיצ'ל. לפחות לכאורה, זה די מפתיע. הרי הרמה במכללות ללא ספק נמוכה יותר, ובנוסף רוב השחקנים שמגיעים ל-נבא היו הכוכבים של המכללה שלהם אבל ב-נבא הם חלק מקבוצה של כוכבי מכללות לשעבר, חלקם עם ניסיון ובגרות של הרבה שנים בליגה. אז למה זה קורה? כל מיני סיבות. בחלק מהמקרים, כמו אלו של אמביד ומיצ'ל למשל, השחקן מגיע ל-נבא בדיוק כשמגיע זמנו להבשיל ולהתפוצץ. אבל הרבה פעמים נראה לי שזה קשור יותר לשיטה והכללים. בעניין השיטה, אנתוני, קא"ט ובוקר למשל שיחקו בקנטאקי, שבאופן מסורתי בשנים האחרונות אוספת קבוצות כוכבים אבל לא משחקת בסגנון משחק שמאפשר להם להראות את כל הרפרטואר ההתקפי שלהם.

מעבר לזה, גם הסגנון והחוקים במכללות לא מקלים על חלק מהשחקנים להתבלט. קבוצות מסויימות שומרות רק איזורית, שלא פעם מנטרלת את כוכבי היריבה, בעיקר הגבוהים (סירקיוז היא דוגמא בולטת). זמן המשחק קצר יותר (40 דקות בשתי מחציות במקום 48 דקות בארבעה רבעים). וגם שעון הזריקות הארוך יותר לא עוזר. אפרופו שעון הזריקות, רק לפני שלוש שנים הורידו אותו סוף סוף ל-30 שניות. לפני כן זה היה 35, ועד לשנות ה-90' 45 שניות. וזה עוד טוב, כי עד ל-1985 לא היה בכלל שעון זריקות… זו אחת הסיבות המרכזיות שמשחקי המכללות לא היו בעבר כיף גדול לצפייה (יחד עם עוד כל מיני חוקים מוזרים, כמו האחד פלוס אחד בזריקות עונשין).

 

5. מי הן "מכללות הדם הכחול"?

אפילו כשמתמקדים רק במכללות ההיי-מייג'ור (יש 75 כאלו), עדיין יש שוות ויש שוות יותר.

מכללות הדם הכחול הן מכללות העילית (האצולה אם תרצו) של כדורסל המכללות. מכללות שמשלבות מסורת מפוארת, יכולת גבוהה בהווה, קהל אוהדים גדול ונאמן, משאבים כלכליים אדירים, ויכולת לפתות את טובי הפרוספקטים מבתי הספר התיכוניים. אם אתם רוצים שמות, אז לזה אין תשובה אחת מדוייקת. נראה לי שהייתי כולל את דיוק, צפון קרולינה, קנטאקי, אינדיאנה, קנזס, ו-UCLA. אולי גם קונטיקט, לואיוויל, ווילאנובה. ביחד הן זכו ב-48 מתוך 80 התארים בהיסטוריה של ליגת המכללות. מה שמעניין בשמות הללו הוא שאין כאן אחידות מבחינת יוקרה אקדמאית. דיוק למשל היא אחת האוניברסיטאות הכי יוקרתיות בארה"ב, אוניברסיטה פרטית עם שכר לימוד שערורייתי ותנאי קבלה מחמירים. גם צפון קרוליינה ו-UCLA נחשבות לאוניברסיטאות עילית, למרות שהן קצת פחות אליטיסטיות. קנטאקי, קנזס, לואיוויל וקונטיקט, לעומת זאת הן אוניברסיטאות ציבוריות, שלא נספרות בד"כ בין האוניברסיטאות המובילות בארה"ב.

 

6. באיזה גיל מגיעים הסטודנטים למכללות?

לכאורה, יש לעניין הזה תשובה ברורה. בגיל 18, כשילדים ישראלים (יהודים) הולכים לצבא, האמריקאים בני גילם הולכים לקולג'. בפועל, הדברים מסובכים יותר ויש מגוון גדול בעניין הזה, שמביא לחוסר אחידות. בגלל ששנת הלימודים מתחילה בספטמבר, הרבה מילידי החצי השני של השנה האזרחית מסיימים בית ספר והולכים לתיכון רק בגיל 19. למעשה, במקומות רבים מחשיבים את כל מי שנולד בשנה אזרחית X כ"קלאס אוף 19+X." לדוגמא, מי שנולד בשנת 1999 הוא קלאס אוף 2018. זה אומר שמי שנולד בינואר, יכול למעשה להגיע למכללה כשהוא כבר כמעט בן 20. הפרוספקטים המובילים, לעומת זאת, אלו שצפויים להיבחר לאחר שנה בתיכונים, מעדיפים בדרך כלל לעשות re-classification, כלומר להקדים את סיום הלימודים בשנה. במקרים כאלו (למשל אר ג'יי בארט או הסנטר צ'ארלס באסי השנה), השחקן מתחיל לפעמים את שנת הלימודים במכללות כשהוא בן 18. ואז יש גם שחקנים בינלאומיים. סבי מיכאיליוק האוקראיני, למשל, הרוקי של הלייקרס, התחיל את הלימודים בקנזס כבר בגיל 17 וסיים את הקולג' אחרי 4 שנים בגיל 21.

 

7. וכמה שנים הם נשארים שם?

רוב הסטודנטים בארה"ב נשארים במכללות ארבע שנים, משך הזמן הסטנדרטי לתואר ראשון. האתלטים המצטיינים, אלו שממשיכים ל-נבא או לליגות מקצועניות, לא פעם חותכים לפני סוף התואר. אבל יש גם לא מעט מקרים שבהם זה נמשך יותר מ-4 שנים. למשל, סטודנט שרוצה לעבור למכללה אחרת מחוייב בשנת צינון (אלא אם כן הוא עומד לפני השנה האחרונה שלו), שאחריה הספירה מתחדשת. זה למשל היה המקרה של איגור קולשוב, שהתחיל באריזונה סטייט, עבר שנת צינון, שיחק שנתיים ברייס, ולבסוף עבר לשנה אחרונה בפלורידה. זו גם הסיבה שהוא כבר כמעט בן 24, והוא לא היחיד. יש גם שחקנים שמסיימים את התואר שלהם בגיל 25 ואפילו 26, חלקם בגלל שלא הצליחו לסיים את כל קורסי החובה בתוך 4 שנים. בקיצור, שחקן יוצא קולג' יכול להיות בן 19 (אם הגיע בגיל צעיר ועשה וואן-אנד-דאן) או באמצע שנות ה-20 שלו.

  

8. כמה זמן נמשכת עונת המכללות ואיך עובד הלו"ז?

מדובר כאן על אחת העונות היותר קצרות בספורט. מתחילים בנובמבר, ועד אמצע מרץ רוב השחקנים כבר הולכים לים (או לעשות סקי אם אתה במינסוטה). בנוסף, בהשוואה ל-נבא, שבו משחקים בערך כל יומיים, במכללות משחקים בדרך כלל לא יותר מפעמיים בשבוע, ובסך הכל, העונה הרגילה כוללת משהו כמו 30 משחקים. רוב המכללות הגדולות מתחילות בהילוך נמוך, עם מספר משחקים קטן יחסית בנובמבר ודצמבר, כשרוב המשחקים מול קבוצות חלשות יותר (לרוב לא מהיי מייג'ור קונפרנס). בסביבות ינואר העניינים מתחילים להתחמם, כשהקבוצות עוברות ללו"ז של שני משחקים בשבוע, רובם מול קבוצות מהקונפרנס שלהן. בראשית מרץ מתחילים טורנירי הקונפרנס, שבהם מתמודדים בשיטת המפסיד יוצא. האלופה של כל קונפרנס מבטיחה לעצמה מקום בריקוד הגדול, טורניר המכללות שבו נקבעת האלופה, שמתקיים בין אמצע מרץ לתחילת אפריל.

 

9. מי מגיע לשחק בריקוד הגדול של מארץ' מאדנס?

זה אחד הדברים היותר מסובכים בכדורסל המכללות. בסך הכל, משתתפות בטורניר במארץ' מאדנס 68 מכללות. 32 מתוכן הן האלופות של כל אחד מהקונפרנסים (ליגות) בדיוויז'ן 1. 36 האחרות נבחרות על ידי וועדה מסדרת, כמו בימי מפא"י העליזים (או במפלגות החרדיות עד היום). הועדה מתחשבת כמובן במאזן הכולל של המכללה במהלך העונה, אבל גם בחוזק היחסי של הקונפרנסים ובחוזק היריבות שפגשה (וניצחה) כל מכללה. לא משימה פשוטה, והרבה פעמים זה נגמר בתלונות של מכללות שלא זכו להגיע לריקוד הגדול. 8 המדורגות אחרונות פוגשות זו את זו למשחק שבו המפסידה הולכת הביתה והמנצחת מצטרפת ל-60 המכללות האחרות לשלושה סופי שבוע קסומים (שני מחזורי משחקים בכל אחד מהם), שבהם משחקים על החיים ועל המוות. ארבעה נצחונות שווים פיינל פור. שישה שווים אליפות.

 

10. איך לעזאזל עוקבים אחרי הדבר הענק הזה?

למכללות, כמו ל-נבא, יש אתר כמובן. אני אישית מעדיף את האתר של ESPN (גם ל-נבא אגב). הבעייה העיקרית היא שיש יותר מפי 10 מכללות מקבוצות נבא, וביום מסויים יכולים להיות גם 100 משחקים ויותר. לכן צריך לדעת מראש מי המכללות המעניינות יותר ולנסות להתביית עליהן ולעקוב אחרי הלו"ז שלהן. מכללה יכולה להיות מעניינת בגלל שיש לך איזה קשר רגשי אליה. למשל אם למדת שם (או מישהו מהמשפחה). או אם הגיעו משם שחקנים שחביבים עליך ל-נבא, לישראל, או ליורוליג. אופציה אחרת, שרבים מאמצים, היא לברר איפה משחקים שחקנים שצפויים להיבחר בדראפט הקרוב ולנסות לעקוב אחרי המכללות הללו וההתקדמות של השחקנים בהן.

 

11. מי הן הפייבוריטיות ואחרי מי כדאי לעקוב?

על כך בפוסט הבא.

 

טוב, אז ברור שזה לא "כל מה שרציתם לדעת". אפשר למשל לכתוב פוסט שלם על הצדדים היותר שליליים של כדורסל המכללות (וספורט המכללות בכלל) – הניצול של שחקנים צעירים לצורך רווחים, השקעות העתק של אוניברסיטאות על חשבון דברים חשובים יותר, הפרות הכללים בקריצת עין, שבשנה האחרונה התפוצצו בקול גדול, הזילות של התארים האוניברסיטאים, ועשרות הפרשיות המטוייחות של ניצול מיני, זנות, ותקיפה מינית. אבל לא נראה לי שפתיחת העונה זה הזמן והמקום. ואם יש עוד שאלות שלא נענו כאן, התגובות הן המקום המתאים. חוכמת ההמונים של הופס ללא ספק יכולה לספק תשובות.

לפוסט הזה יש 37 תגובות

  1. הסתכלתי רק כותרות נהדר .
    אני הייתי שמח אם הייתה כאן פינת מכללות שמסקרת את כל העונות
    זו יכולה להיות אפילו פינת מעורב של מנחם שכל פעם תדבר על עונה אחרת במכללות אך לפי סדר כרונולוגי.
    ושבה יסופר.
    על הדברים הבאים
    א. מי פייבוריטיות של תחילת העונה
    ב. מי השחקנים שדובר בהם בתחילת העונה
    ג. מה הם עשו בפועל
    ד. מה קרה בפועל מבחינת אלופה כוכבים
    ה. תיאור קצר של הריקוד הגדול בדגש על פיינל פור וגמר .
    ו. השחקנים שיצאו משנה זו לדראפט וכן על האלו שנהיו אול סטרים בנ.ב א
    ועוד על זה הדרך .
    זה יכול להיות פרויקט ייחודי בטי ובטח באתרים בעברית

    1. כן, הייתי. לא היה כוחות, אבל הייתה חוויה נחמדה. 10,000 איש במשחק אימון של קולג'ים. זאיון מדהים. אכתוב על זה עוד קצת בהמשך.

  2. עוד נקודה חשובה שהרבה פעמים נוטים להתעלם ממנה בדיונים בנושא הקולג'ים כאן. כל אחת (למעט אייבי ליג) מ-350+ האוניברסיטאות של דיביזן I מחלקת מלגות ל-13 שחקנים רובם ישבו על הספסל רוב הקריירה ולא ימשיכו לקריירה מקצוענית, אבל הכדורסל ישלם את דרכם להשכלה.

    1. נכון מאוד. מכיר לא מעט כאלו (גם כאן באוניברסיטה שלי) ועבורם זו עסקה נהדרת. החכמים מנצלים את זה למלגה באוניברסיטה טובה, משהו שיכול להיות שווה גם 150 או 200 אלף דולר על פני ארבע שנים באוניברסיטאות היוקרתיות כמו מישיגן. אפילו האייבי ליג שינו את המודל הכלכלי לאתלטים ולמרות שאין מלגות אוטומטיות, יש תמיכה כלכלית מאסיבית מאוד, שמספקת תחליף הולם ומאפשרת להם לגייס פרוספקטים מובילים, בתנאי שיש להם את הציונים המתאימים.

  3. נהדר ערן!
    ליגת המכללות היא ליגה שבאופן אישי אני מאוד אוהב ומתחבר, אך אני מבין את יתר האנשים, שאין להם חיבור רגשי למכללה (כפי שציינת, זה היה שונה בשנות ה-90 עם הנפלד ושפר).

    לגבי הג'וניור קולג'ים – אלה לא בדיוק מכללות/ אוניברסיטאות אלא מזכירים יותר מכינה ארוכה שבסופו של דבר תכין אותך לקולג' אמיתי. הקורסים אומנם יוכרו בחלקם, אבל הם מיועדים בעיקר לאנשים שלא השיגו את הציונים הדרושים להתקבל לאוניברסיטה "רגילה".
    דווקא בהקשר לפוטבול מכללות התפקיד שלהם יותר מעניין, מכיוון שיש לא מעט שחקנים מוכשרים שבוחרים במודע לעשות את השנה הראשונה שם כדי לצבור דקות משחק (שלא יקבלו כפרשמנים במכללה גדולה). אחד הבכירים שעשה את זה היה ארון רוג'רס מגרין ביי.

      1. קיבל רק הצעה להיות walk-on באילינוי, כנראה בגלל הממדים הפיזיים שלו בזמנו. אבל בכל מקרה המהלך שלו לא נחשב ייחודי, כי בתקופתו כמעט ולא היו ק"ב ששיחקו בשנה הראשונה במכללות, אז הם בחרו ללכת לג'וניור קולג' כדי לצבור זמן משחק.

    1. חלק מהסטודנטים בג'וניר קולג'ים באמת מחפשים דרך לאוניברסיטאות (בהחלט נכון עבור רוב האתלטים). לאחרים, לעומת זאת, זה כל ההשכלה הגבוהה שיקבלו בחיים, חלקם בגלל היעדר יכולת (אקדמית או כלכלית) להמשיך לאוניברסיטה, אחרים בגלל שאין להם מוטיבציה לעשות מעבר לזה. יש לי ידידה שמלמדת באחד מאלו בארה"ב והמגוון של הסטודנטים רחב מאוד. לא בדיוק מקביל למכינות הישראליות.

  4. תודה רבה על פוסט מאיר עיניים! יש לי שאלות –
    מי מחלק את המכללות לדיויז'נים?
    מי מחלק להיי מיד ולואו בתוך הדיוויז'ן?
    החלוקה לליגות – היא גיאוגרפית או חלוקה אחרת?
    טכנית – נגיד אני רוצה לעקוב אחרי מכללה כלשהי, איך אני יודע לאיזה דיויז'ן ואיזו רמה ואיזו ליגה היא שייכת? (כמו שאני פותח בוקס סקור של שחקן ויודע בדיוק איך לקרוא אותו, האם יש איזו דרך לקריאת הנתונים הללו?

    תודה

    1. החלוקה לדיווי'נים היא עניין מסורתי, אבל יש בו גם גמישות. עם השנים, נוספו לא מעט מכללות, בעוד שאחרות צנחו לדיוויז'ן נמוך יותר. החלוקה להיי-מייג'ור ומיד-מייג'ור היא לחלוטין עניין של מסורת, וכמו שאמרתי זה גם לא דבר רשמי. בכל קונפרנס היי-מייג'ור יש גם קבוצות חלשות יותר (ובמיד-מייג'ורס יש גם קבוצות חזקות). אבל עצם השייכות לקונפרנס שנחשב היי-מייג'ור מבטיחה למכללה עניין ויכולת גיוס שאין בדרך כלל לקבוצות מקונפרנסים שנחשבים לנחותים יותר.

      לגבי החלוקה לליגות, כן יש כאן עניין גיאוגראפי, אבל צריך לקחת גם את זה בעירבון מוגבל, כי מדובר כאן אחרי הכל על ארה"ב. בפאק-12 למשל (קיצור לפאסיפיק 12) יש קבוצות שממוקמות בוושינגטון (המדינה) ואחרות באריזונה. המרחק הוא יותר משהו כמו 2,500 קילומטר.

      לגבי המעקב, באתר הרשמי של ה-NCAA יש חלוקה לדיוויז'נים ואפשר לקבל אינפורמציה על כל הקבוצות בכל אחד מהדיוויז'נים.

    2. המכללה עצמה יכולה להחליט לאיזה דיביזיון היא מעוניינת להשתייך (ונדמה לי שב-NCAA מקבלים או דוחים את הבקשה). אחרי שניצחתי כמאמן את אליפות המכללות דיביזיון 2 ב-1974, ואז בטורניר "אליפות האלופות" (טורניר של 4 בין אלופות דיבזיות 1, 2, 3, וליגת NAIA (ארגון שונה מה-NCAA) ניצחנו אותו עם נצחון בגמר על האווארד יוניברסיטי (מוושינגטון) לא ראיתי סיבה להישאר בדיביזיה 2 (אבל נשיא האוניברסיטה של אדלפי הזהיר אותי שהוא לא מגדיל לי את מספר הסטפנדיות שהיו לי (4 לשנה) למספר של דיביזיון 1 (שהביה אז 7 לשנה).
      לקח שנתיים עד שה-NCAA אישרה לנו מעבר לדיביזיה 1 (אבל ר-ק בכדורגל. בכל שאר מקצועות הספורט נשארנו בדיביזיה 2). ב-1976 עלינו לפלייאוף של דיביזיה 1, אבל הפסדנו לסיינט ג'ונס בפנדל מאד מפוקפק, ואז פרשתי כמאמן.
      אדלפי נשארה בדיביזיה 1 בכדורגל מ-1976 עד 2006, ואז חזרה לדיביזיה ה-2.

      1. מנחם תמיד כשחושבים שסיפרת כבר את הכל, מגלים שזה רק קצה הקרחון…
        הסיפור על הווארד הוא ייחודי מאוד בנוף של ליגת המכללות, משום שהיתה הקבוצה הראשונה שזכתה באליפות NCAA DI ונחשבת לקולג' שחור (HBCU). מעניין מאוד יהיה לשמוע את הסיפורים מאחורי הטורניר הזה.

    3. לגבי השאלה הראשונה שלך – המכללות הן אלה הבוחרות לאיזה קטגוריה להשתייך. בגדול החלוקה נובעת מסיבות כלכליות לפי הכללים הבאים:
      דוויז'ן 1 – חייבים להחזיק 14-16 קבוצות ספורט (משתנה בגלל הפוטבול) של נשים וגברים(ביחד). כמו כן, יש לך אפשרות להעניק מלגות ליותר ספורטאים בסכומים גבוהים יותר.
      דוויז'ן 2 – חייב להחזיק לפחות 10 קבוצות ספורט, יש מגבלה על כמות המלגות שניתן להעניק לשחקני פוטבול.
      דוויז'ן 3 – אין בכלל מלגות ספורט ושם העסק חובבני לגמרי. בדרג הזה נמצא המון אוניברסיטאות מובילות מבחינה אקדמית (לדוגמה: קאל טק) או כאלה שהיו גדולות מאוד בתחילת המאה ה-20 אך בחרו במהלך הדרך שלא להעניק מלגות לספורטאים ולשמור על כל העסק כחובבני לחלוטין (לדוגמה: אוניברסיטת שיקאגו או הסיטי קולג' של ניו יורק).

      לאורך ההיסטוריה היו מכללות שעשו את המעבר לשני הכיוונים, כאשר ברוב המקרים הפוטבול הוא זה שמניע את תהליך המעבר.

      ישנן עוד ליגות שלא כפופות ל-NCAA (ונחשבות קטנות יותר), אבל זה כבר שלב מתקדם הרבה יותר, עם הרבה יותר שונות בין הדרגים.

  5. ערן, במילה אחת: מצויין
    בשתי מילים: בדיוק בזמן

    וזאיון ויליאמסון הוא שחקן ששיחק תיכון בספרטנבורג, עיר שכנה לגרינוויל, אולי 5-6 ק"מ מביתי! לדוק ישנם העונה (נדמה לי) את 4 מ-5 הפרשמנים שדורגו בין 5 הראשונים בשנה שעברה בתיכונים.

    1. תודה מנחם. בזמן הגיוס שלהם, וויליאמסון, בארט ורדיש באמת היו מדורגים בשלושת המקומות הראשונים בתיכונים (לפי ESPN ועוד כמה). הרכז שלהם, טרה ג'ונס (האח של), היה מדורג בטופ-10. אכתוב עוד על דיוק בהמשך, כי באמת מדובר כאן על משהו יוצא דופן.

      1. הבעל של חברה טובה של גייל , ברט גרטווד, היה בזמנו ADMISSION DIRECTOR של NYU (תפקיד מכובד מאד) והיום הוא עוזר ב-ADMISSION בדוק במשרה חלקית (הם גרים היום בראלי), כשהוא מקבל מקרים "מיוחדים". בין המקרים המיוחדים נמצאים אתלטים מעולים שששבסקי (או מאמן הפוטבול) רוצה עם ציונים גבוליים, ועליו למצוא בבקראונד שלהם כל מיני "נסיונות חיים" שיעזרו לו להעביר אותם מעבר THE HUMP כמו שאומרים. למשל – התנדבות לילדי מצוקה, פרוייקטים מיוחדים וכו'. הוא למעשה שלח לזאיון ויליאמסון רשימה של ITEMS שעליהם הוא יוכל לקבל נקודות שיעזרו לו TO GET OVER THE HUMP. אחרת אפילו מייקל ג'ורדן לא יכול להתקבל וששבסקי לא יכול לעשות מאומה בנידון. כמובן שברט יודע שהמטרה היא לעזור לאחד כמו זיאן (שהיה סטודנט בינוני; ישנם גרועים ממנו), והוא מנסה לעזור, אבל הנקודה התחתונה היא שבכל מקרה על התיכוניסט להגיע לסף המינימלי כדי להתקבל לדיוק, או לכל אוניברסיטה אחרת כי ה-NCAA מקפידה על כך.

  6. בפוטבול וכדורסל (שלא כמו בכדורגל – ואולי עכשיו גם בכדורגל) אתה לא יכול סתם לבקש לעבור לדיביזיה ה-1: עליך להיות בעל איצטדיון בגודל מסויים, ולהיות בעל אולם בגודל מסויים (או רשות להשתמש באולם בגודל מסויים, כמו שסיינט ג'ונס השתמשה משך שנים במדיסון סקוור גארדן), וכן לתת מספר מסויים מינימלי (בפוטבול הוא גדול מאד) של מילגות לשנה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט