ברוכים הבאים למשפחת הכדורסל של מאנו – זאק לואו / תרגום Smiley

See the source image

מאמר מקורי: http://www.espn.com/nba/story/_/id/17262551/manu-ginobili-built-legacy-love-team-storied-career

זאק לואו / ESPN

אוגוסט 12, 2016

לפני ארבע שנים בלונדון, חברי הקבוצה המזדקנים של דור הזהב הארגנטינאי ישבו בחדר ההלבשה ובכו על הפסדם המר במשחק המשוגע על מדליית הארד לרוסיה. שני השחקנים הגדולים של האומה, לואיס סקולה ומאנו ג'ינובילי, אספו את עצמם ודברו על לזכור את אותו הרגע.

"אני מעדיף להפסיד איתכם מאשר לנצח עם קבוצה אחרת של שחקנים", ג'ינובילי אמר תוך כדי שהוא דומע. סקולה אמר את אותו הדבר.

"כולם בכו אפילו יותר", נזכר אנדרה נוצ'יוני. "מעולם לא ראיתי משהו כזה בחדר הלבשה. ידענו שזו ההזדמנות האחרונה שלנו לעשות משהו גדול".

השחקנים לאחר מכן עשו את מה שהם עשו בכל לילה שהם היו ביחד: יצאו ביחד לארוחת ערב ארוכה ורועשת. "זה חוק: ניצחון או הפסד, יש ארוחת ערב קבוצתית", אמר פאבלו פריג'יוני, הרכז של הקבוצה ב-2012. "כדי לחגוג ביחד, או לבכות ביחד".

12 האנשים בכו ביחד באותו לילה בלונדון, בהנחה שסקולה, ג'ינובילי ונוצ'יוני שיחקו באולימפיאדה האחרונה שלהם שמונה שנים לאחר שהובילו את ארגנטינה למדליית זהב היסטורית באתונה. הם גם חגגו. הם הרימו כוסית אחד לשני, לנסיעות באוטובוס ולטיסות הקונקשנים המגוחכות ברחבי דרום ומרכז אמריקה בשנים הראשונות האלו, ועבור מה שדור הזהב השיג.

"הדברים שנאמרו באותה ארוחת ערב – הסיפורים, האהבה, הדמעות שזלגו", ג'ינובילי אמר. "אלו הדברים שמאחדים את האנשים לנצח".

החברה הוותיקים נזכרו בארוחת ערב אחרת, בקיץ של 2002 בסטקייה של רות' כריס באינדיאנפוליס, שעות לאחר שיוגוסלביה ניצחו אותם במשחק על מדליית הזהב באליפות העולם של FIBA. השחקנים היו נסערים באותו הלילה. הם כעסו על השריקות בדקות המכריעות ועל המזל הרע של ג'ינובילי שסבל מפציעה בקרסול בחצי הגמר.

כאשר המשקאות זרמו עם השיחות, האווירה השתנתה. אף אחד בבית לא חלם שארגנטינה תסיים אי פעם במקום השני בתחרות כדורסל עולמית. הם הרגו את הנבחרת הבלתי מנוצחת של ארה"ב בשלב הבתים, וכאשר הם חזרו לסוויטות שלהם לאחר אותו ניצחון, הם קיבלו צהלות אהדה מכל משלחת לאומית בכל קומה. הם היו צעירים, והאולימפיאדה ב-2004 הייתה מעבר לפינה.

"ארוחת הערב החלה בנקודה הכי נמוכה של החיים שלנו", סקולה אמר. "ובסופו של דבר, זה הפך למסיבה".

אר סי ביופורד, הג'נרל מנג'ר של הספרס, צפה בזה כשהוא במרחק של מספר שולחנות. הוא לא יכול היה לישון לאחר המשחק על מדליית הזהב, והגיע לרות' כריס כדי לסעוד לבדו. הוא ישב והיה מרותק מהאחווה של הקבוצה הארגנטינאית. "פשוט בהיתי בהם", ביופורד אמר. "זאת הייתה האווירה הקבוצתית הכי טובה שאי פעם ראיתי". הוא לבסוף ניגש ואמר שלום לג'ינובילי, שעמד להתחיל את עונתו הראשונה בסן אנטוניו בעוד מספר חודשים.

הספרס בחרו את ג'ינובילי כמעט בטעות בבחירה ה-57 ב-1999. ביופורד תחילה שם את עינו על ג'ינובילי במהלך אליפות העולם מתחת לגיל 22 שנערכה באוסטרליה ב-1997. הוא היה שם כדי לצפות בשחקנים אחרים. הוא מעולם לא שמע על ג'ינובילי. "הוא היה כמו סוס צעיר שם", ביופורד אמר, "פשוט עושה דברים מטורפים. כמה מזה היה הגיוני, וכמה מזה לא".

הספרס זכו בתואר ב-1999, והם קיוו לשמור על הסגל היקר שלהם ביחד, הם לא רצו לבחור בדראפט מישהו שיכול לקבל הזדמנות להיכנס לקבוצה שלהם בעונה הבאה. הם עשו החלפה על בחירת הסיבוב הראשון, ולקחו סיכון על ג'ינובילי רק לאחר שנכשלו למצוא עסקה הוגנת לבחירה שלהם. הם אפילו בחרו בחור נוסף שאפשר לשמור, ג'ורדון גיריצ'ק, 17 מקומות לפני ג'ינובילי. "היינו ברי מזל לחלוטין", ביופורד אמר.

הם היו מופתעים לגמרי כאשר ג'ינובילי התפוצץ. גרג פופוביץ' היה עוזר המאמן של ארה"ב ב-2002, והוא היה נרגש סוף סוף לקבל את ג'ינובילי לסן אנטוניו. "אמרתי לטימי [דאנקן], הבחור הזה מגיע, ואף אחד בארה"ב לא יודע כמה הוא טוב", פופוביץ' נזכר. "וטימי עשה לי את כל הקטע הזה של הרמת גבה שהוא עושה".

"שמעתי זאת בעבר מפופ לגבי בחורים אחרים", דאנקן אמר. "הייתי ככה, 'שיהיה, אנחנו נראה'".

כולנו ראינו עכשיו, לאחר ארבע שנים לאחר האחווה הזו בארוחת הערב בלונדון, ואיכשהו אנחנו עדיין צופים – בריו, ובסן אנטוניו.


כשהוא היה בן 16, עמנואל ג'ינובילי היה בערך אכזבה משפחתית. אחיו הגדולים עזבו את בית ילדותם בבאיה בלנקה, חממת כדורסל ארגנטינאית בשנות ה-70 וה-80, והלכו לשחק באופן מקצועי. אבא שלהם, חורחה, היה מאמן אגדי.

ג'ינובילי היה ילד נמוך ורזה, שלא הצליח להתקבל לקבוצה המקומית. "היו אולי 15 ילדים רק בעיר שלנו שהיו טובים ממנו", אמר פפ סאנצ'ז, שגדל עם ג'ינובילי ושיחק בעמדת הרכז בנבחרת האולימפית שזכתה ב-2004. אבל אפילו אז, ג'ינובילי הראה את העקשנות והיצירתיות הגאונית שיהפכו אותו לכוכב לאחר שחווה פרץ גדילה משמעותי.

"הוא היה הולך לסל, מתרסק, נעמד וזורק את זריקות העונשין, ושוב מתרסק והכל שוב פעם", סאנצ'ז אמר. "הוא היה כל כך קטן. הוא היה שביר".

ג'ינובילי תמיד שיחק בקצב אחר מהקצב הנורמלי, ודמיין מסירות שאף אחד אחר אפילו לא שקל למסור. הוא שונה. אולי כדורגל מחווט לו את החוטים בראש, הוא איזה גנטיקה מבורכת בבעלותו שמאפשרת לו מבט וצפייה ייחודית. ג'ינובילי לא בטוח. אבל כילד של מאמן בבאיה בלנקה, הוא היה מוקף במומחים שרתמו את עצמם ליכולתיו. לפני שהוא היה בן 5, מאמן מקומי אחד הכניס את ג'ינובילי לתוך פרויקט מדעי אישי.

הוא נתן לג'ינובילי משקפיים מיוחדים עם עדשות שחסמו את שדה הראייה לרצפה, ככה שג'ינובילי לא ראה היכן הוא מכדרר. הוא הלביש את ג'ינובילי בכפפות שמכהות את התחושה בכף היד של הכדור, מה שאילץ את ג'ינובילי לשלוט בכדור בעזרת אצבעותיו. "הייתי בן 4, מכדרר מסביב למטבח ולובש את הדברים הללו", ג'ינובילי אמר כשהוא צוחק. "הייתי ניסוי".

כאשר גופו של ג'ינובילי השיג את מוחו, הוא פרץ מהתודעה המקומית לתודעה הלאומית – בקושי. הוא הצליח להתקבל לנבחרת הארגנטינאית של מתחת לגיל 22 בגלל שלכמה שחקנים מעליו היו בעיות עם לוחות הזמנים.

"הוא לא היה משהו מיוחד", נוצ'יוני אמר. "אבל אפשר היה לראות שהוא נע בצורה אחרת מאנשים רגילים. כמו נחש".

בסוף שנות ה-90, הוא היה טוב מספיק כדי לשחק באופן מקצועי באיטליה, אבל אפילו המאמנים שם לא ידעו למה לצפות ממנו. וירטוס בולוניה החתימה אותו כשחקן חופשי לפני העונה בשנת 2000 רק לאחר שהמטרה העיקרית שלה עשתה שינוי כיוון כמו של דיאנדרה ג'ורדן, אמר אטורה מסינה, עוזר בספרס שהיה המאמן הראשי בבולוניה.

"הוא היה עושה דברים מדהימים באימון, אבל הייתם תוהים: האם הוא יכול לעשות זאת במשחקים?" מסינה אמר. "חשבתי שהוא יכול להגיע ל-NBA, אבל מעולם לא יכולתי לחזות משהו כמו מה שקרה".

See the source image

בליגות מקצועניות ברחבי העולם, ג'ינובילי וחברי קבוצתו הארגנטינאים פרחו. בכל קיץ, הם התאספו לאיזשהו טורניר בינלאומי והשאירו רושם מחשמל שמשהו מיוחד נבנה. הם התאימו על המגרש, דור של כוכבים שאיכשהו כולם שיחקו בעמדות אחרות, ושאהבו להיות אחד עם השני.

הפדרציה הלאומית של ארגנטינה הפעילה אמצעים מעטים, אבל השחקנים התענגו על הנסיעות הזולות. במשחקי האימון לפני אליפות העולם ב-2002, הנבחרת שיחקה במשחק ראווה במקסיקו סיטי. הפדרציה קבעה כל כך הרבה טיסות וקונקשנים, המסע מבואנוס איירס לקח 33 שעות. הם למעשה יכולים היו להגיע למלון שלהם תוך 32 שעות ו-40 דקות, אבל כמה שחקנים אהבו את הרעיון של הגעה בדיוק על השעה ה-33. הם ביקשו מנהג האוטובוס לחוג במעגלים במקסיקו סיטי למשך 20 דקות, כוונו את השעונים, וספרו לאחור עד "הגעתם הרשמית".

"כל הקבוצה צחקה", סאנצ'ז אמר. "אבל מאנו צחק יותר מכולם. הייתי ממש, 'מה לא בסדר עם הבחור הזה? הוא כוכב! הוא השחקן הכי טוב שלנו! הוא אמור לבקש את הטיפול המלכותי!' אבל ככה הייתה הקבוצה שלנו".

(אפילו לאחר שהשיגו את מעמד הכוכב ב-NBA, ג'ינובילי וסקולה מעולם לא דאגו לגבי נסיעות יוקרתיות. במהלך משחק ב-2010, טייסון צ'אנדלר, אז עם המאבס, ניגש לג'ינובילי בין זריקות העונשין. הוא ראה את ג'ינובילי מחנה את המיני-ואן שלו לפני המשחק. "אתה נוהג במיני-ואן?" צ'אנדלר שאל. "חשבתי שאני היחיד!" ג'ינובילי צחק. "יש לי תאומים", הוא אמר לצ'אנדלר. "סקולה גם כן נוהג באחד!")

השחקנים הפכו את אהבתם אחד לשני ותרגמו זאת אל המגרש. לאף אחד לא היה אכפת מהסטטוס האישי, או ממספרים. לפני אליפות העולם ב-2006, נוצ'יוני, שחקן חמישייה ב-NBA אז, אמר למאמן שאפילו לא יטרח לסדר עבורו תרגילים.

"יש לנו מאות סיפורים כמו זה [עם 33 השעות]", סקולה אמר. "זה מה שהופך אותנו לקבוצה שאנחנו".

לג'ינובילי לא הייתה איזושהי הכרות עם מישהו מסן אנטוניו כאשר הוא הגיע בסתיו של 2002.


הספרס בחנו אותו מיד. במהלך אימון במחנה האימון, ג'ינובילי וסטיב קאר, אז בן 37, עשו החלפות בשמירה אחד על השני בתרגול פיק-נ'-רול עם קווין וויליס שמבצע את החסימה. וויליס, שאולי הרגיש רחמים אל קאר, הגיע לחסימה רך, כשהוא גורם למייק בודנהולצר, אז עוזר בספרס, לצרוח עליו.

קאר וג'ינובילי החליפו תפקידים, כאשר ג'ינובילי בהגנה. וויליס שיטח את ג'ינובילי, כשהוא מעיף אותו לרצפה על גבו. "עכשיו זאת חסימה", וויליס צעק לבודנהולצר, שחקנים ומאמנים נזכרו. ואז הוא הסתכל על ג'ינובילי: "האם זה לא בסדר, טירון?"

כולם ציפו לתגובה של ג'ינובילי. אפילו בעולמם של הספרס, שחקנים בינלאומיים היו צריכים לשבור מוסכמות לגבי קשיחותם ולגבי האתלטיות שלהם. "פשוט לא היו הרבה שחקנים בינלאומיים שהשפיעו איכשהו ב-NBA", ביופורד אמר. "במיוחד לא בתפקיד ה-SG. היה הרבה כמו: האם מאנו אמיתי?"

"מאנו אפילו לא נרתע", קאר אמר. "הוא התרומם והמשיך לספוג את זה. הוא ידע שהוא צריך להרוויח את מקומו. כולם הבחינו בזה".

הדחף לא פסק. סטיב סמית וברוס בואן נלחמו עם ג'ינובילי על דקות משחק, ובואן שיחק איתו עם טריקים מלוכלכים כאשר הם התמודדו אחד מול השני באימון. "ברוס פשוט חבט בו ללא הכרה במשך כל העונה", דאנקן אמר, "וזה לא שהם שרקו על זה עבירות. מאנו פשוט המשיך. זה מתי שלבסוף אמרתי, 'הוא הולך להיות בסדר'".

ג'ינובילי גבר גם על בואן. באחד המשחקים הראשונים של ג'ינובילי מול הלייקרס, קובי בראיינט ניגש בחשאי אל בואן ושאל לגבי ג'ינובילי, בואן נזכר, "דבר איתי יותר על הילד הלבן". בואן הזהיר את בראיינט, "אה, אתה הולך לראות. הוא לא ילד לבן, ויש לו כמה דברים".

ג'ינובילי לא התנהל כאילו מגיעה לו איזושהי זכות מיוחדת, הוא עבד וגבר על כולם באימון, במיוחד במשחקים פנימיים, כאשר הוא משחק כאילו מדובר במשחק 7 בגמר ה-NBA. ממש בתחילת ספטמבר 2007 לקראת סופו של משחק מקרי בין הספרס לכמה שחקנים חופשיים, ג'ינובילי צלל בין שלושה שחקנים לכדור אבוד והסיט אותו לחבר לקבוצה. השחקן קלע, ופופוביץ', שצפה במתרחש, עצר את המשחק למרות שהוא טרם הסתיים.

הוא אסף את כולם ושאל אותם, "מה המהלך הזה מסמל עבורכם?" פופוביץ' אמר שג'ינובילי רצה לנצח יותר מכל אחד על הפרקט, ואם הספרס רוצים לזכות באליפות שנייה ברציפות לאחר זכו בתואר ב-2007, הם כולם צריכים לשחק חזק בצורה שכזו. פופוביץ' הלך, וכולם חשבו שהנאום הסתיים. פתאום, הוא חזר: "ומאנו: זה ספטמבר לעזאזל. אל תעשה זאת שוב פעם בספטמבר".

"אם להיות כנה הייתי מפוחד ומבוהל איך הוא יחזיק מעמד לאורך זמן", פופוביץ' אמר. "אני מקבל צמרמורת כשאני חושב על זה עכשיו".

דאנקן צחק על הזיכרון הזה. "דברים כאלו קורים עם מאנו", הוא אמר. "זה היה כאילו, 'מאנו, בחור, תירגע. אנחנו רק מנסים לצאת בחתיכה אחת מהאימון'".

כל אחד בפסרס רצה לנצח, אבל אף אחד לא סבל מהפסדים כל כך קשה כמו מאנו – במיוחד כשהוא הרגיש אשמה. לאחר שקבוצתו של סאנצ'ז, פנאתנייקוס, גברה על קבוצתו של ג'ינובילי בגמר היורוליג ב-2002, ג'ינובילי לא עזב את ביתו במשך שבועות, סאנצ'ז נזכר. במשחק 7 בחצי גמר המערב ב-2006 מול דאלאס, ג'נובילי סחב את סן אנטוניו ליתרון של 3 נקודות בשניות האחרונות לפני שעשה פאול בלתי רצוני על דירק נוביצקי שהלך לסל, ונוביצקי השווה את המשחק, והמאבס ניצחו בהארכה ואת ג'ינובילי לא ניתן היה לנחם. הוא הרגיש שהוא הכשיל את מייקל פינלי ואת פבריצ'יו אוברטו, הסנטר של דור הזהב שחתם בסן אנטוניו בעיקר בגלל ג'ינובילי, בניסיון הכי טוב שלהם לזכייה בתואר ה-NBA.

דאנקן כל כך דאג, שהוא התקשר למאליק רוז, שחקן הספרס לשעבר וחבר קרוב של ג'ינובילי, ושאל את רוז אם הוא יכול לבדוק מה קורה איתו. "אני לא אומר זאת בקלות, אבל כולנו אמרנו אחד לשני: אנחנו צריכים לתמוך במאנו", אמר שון מרקס, הג'נרל מנג'ר של הנטס ומחליף בספרס באותה העונה. "היינו צריכים להוריד ממנו את המועקה. כולנו התקשרנו, שלחנו הודעות, ניסינו לבלות איתו".

הוא שקע בדיכאון במשך כל הקיץ. "אני לא חושב שמעולם ראיתי בנאדם שכל כך קשה עם עצמו", ביופורד אמר. "הוא אולי המתחרה הכי גדול שהיינו עדים לו פה".

אפילו הספקנים כבדו את האש שבערה בג'ינובילי בעונתו הראשונה, והם למדו לאהוב אותו בשל כך – והצורה בה ג'ינובילי בחן את פופוביץ' הקשה לעיכול. ג'ינובילי פשוט לא התאים לסן אנטוניו. הוא שיחק בקצב גבוה שהיה מעבר לקצב הספרס האיטי, שהיה עם שיטת לואו-פוסט וקודם כל הגנה.

הוא זרק מ-3 מוקדם בהתקפה, משהו שפופוביץ' לא סבל אז, אפילו עם שחקנים היו חופשיים. הוא הקפיץ מסירות בין הרגליים של המגינים, משליך זריקות מרחוק בהתקפת מעבר, ומהמר על חטיפות בהגנה. פופוביץ' שנא זאת. "הייתי כל כך עקשן", הוא אמר. "הייתי צריך לרסן אותו. 'היי, אתה לא יכול להפוך את זה. אתה לא יכול לקחת את הזריקות אלה'. כל הזבל הטהור הזה". הוא התוודה לילה אחד כלפי בודנהולצר: "אני לא חושב שאני יכול לאמן אותו", בודנהולצר נזכר.

כל זריקה מנעה את משחק הפוסט של דאנקן. באימון, המאמנים שמו את ג'ינובילי בצד הרחוק מהכדור ואמרו לו: "אתה זורק מפה, כאשר טימי מוסר לך".

"זה היה כל כך מתסכל בשנה הראשונה, לחכות בפינה", ג'ינובילי אמר. "רציתי את הכדור, לקבל החלטות. הייתי בן 25, ורציתי להשתלט על העולם בסערה. חשבתי שידעתי כל דבר".

See the source image

הוא מרד במעט בכל ערב. הוותיקים היו מקרקרים על זה. לא משנה מתי ג'ינובילי עשה משהו מטורף, וויליס, קאר ודני פרי, המחליפים הוותיקים, היו צועקים בפה אחד: "הוא איש אכזר!" במהלך צפייה בוידאו שלפני משחק, פופוביץ' הראה קליפ של מהלכים של ג'ינובילי בסיכון גבוה, מסירות במתפרצת שיצאו מחוץ לתחומי המגרש ואמר לו שלא ינסה זאת שוב, שחקנים נזכרו.

במשחק הבא, הוא קיבל את הכדור בסיטואציה דומה, עשה תנועה למסירה, ומשך את הכדור לאחור ועצר לתת מבט לעבר פופוביץ'. הספסל השתגע.

ג'ינובילי המשיך לקחת זריקות מחוץ לשיטה ההתקפית ולהמר על חטיפות בהגנה. הוא לא הצליח לעזור לעצמו. הוא לא הבין זאת עד שפופוביץ' היה צועק עליו, אבל ג'ינובילי עמד לנצח במלחמה. "אתם מבינים שהיו שם דברים יותר חיוביים מאשר שליליים", פופוביץ' אמר. "הוא ווינר מטורף. הגעתי למסקנה הזאת שצריך ללכת יותר בדרכו מאשר בדרכי".

אפילו ההימורים המשוגעים שלו בהגנה היו יותר מחושבים ממה שהם נראו. ג'ינובילי קורא את המשחק מהר יותר מכל אחד אחר. הוא בדרך כלל יודע מה עומד להגיע, ומותח את הזרועות שלו לתוך קווי המסירה באלימות. ברט בראון ומאמנים אחרים בסן אנטוניו מחשיבים את ג'ינובילי כשחקן ההגנה הכי טוב בלחתוך קווי מסירה, גם אם הוא יוצא מהעמדה שלו כדי למנוע אותם.

"הוא פשוט נתן לעצמו רשות לשחק כיצד שהוא רוצה", דאנקן צחק על כך. "הוא הכה אותנו עד שנכנענו. פופוביץ' היה מורט את שערותיו, אבל בסופו של דבר כולנו ראינו שמאנו צעד לפני כל אחד אחר".

ג'ינובילי השיג ממוצע של 9.4 נקודות למשחק ב-28 דקות מהספסל במהלך הריצה של הספרס לתואר ב-2003, אבל במהלך השנתיים הבאוץ, הוא הסיר כל ספק לגבי מקומו בהיררכיה של המשחק.


לאחר הישמע הבאזר בניצחון הארגנטינאי על ליטא במשחק על מדליית הארד באולימפיאדה ב-2008, קרלוס דלפינו, שחקן הכנף הארגנטינאי, לקח את כדור המשחק. הוא ארגן עסקה עם השופטים לפני המשחק שאם ארגנטינה מנצחת, הוא יקבל את פיסת ההיסטוריה הזו.

זה היה פיצוי על האולימפיאדה ב-2004, בה ארגנטינה גברה על ארה"ב – שוב – בדרכה למדליית הזהב, גולת הכותרת בהיסטוריה של הכדורסל העולמי. ג'ינובילי חטף את כדור המשחק לאחר הניצחון במשחק על מדליית הזהב מול איטליה והחביא אותו בחדרו במלון לפני שהנבחרת עשתה את דרכה לכפר האולימפי באתונה כדי לחגוג.

אף אחד לא יצא נקי לאחר מה שקרה מאוחר יותר באותו הלילה. בנקודת זמן אחת במהלך המסיבה, שניים מחברי קבוצתו של ג'ינובילי נכנסו לחדרו במלון, חטפו את כדור המשחק של מדליית הזהב, והתגנבו למשטח הקשתות האולימפי. הם החליטו שזה יהיה כיף לזרוק את הכדור רחוק ככל האפשר, כאשר הם משאירים את הכדור באתונה לאיזה עובר אורח מזדמן שיגלה זאת.

"כולם אמרו לי מאוחר יותר, 'נוצ', עשית משהו רע עם הכדור!'" נוצ'יוני אמר, כשהוא צוחק. "אבל אני בכנות יכול להגיד לסנגורי, 'אני לא זוכר. לא הייתי שפוי'".

"האמת יצאה לאור בסופו של דבר", סקולה אמר. "מי שעשה זאת ווידא שמאנו יקבל את הכדור בבייג'ינג".

ג'ינובילי ראוי לאותו כדור מ-2004. הוא השיג ממוצע של 19 נקודות ב-58% קליעה, והשמיד במהירות את אוסף השחקנים של הנבחרת האמריקאית בחצי הגמר עם 29 נקודות ב-9 מ-13 מהשדה. הריחוף, בזווית, בזריקת הניצחון מול סרביה בשלב הבתים, היווה נקמה על אותו הפסד ב-2002 באינדיאנפוליס, וכנראה הרגע הכי זכור שלו מהקריירה:

"בכל פעם שהיינו בצרה, פשוט מסרנו את הכדור למאנו במגרש", אוברטו אמר. "זה היה הפתרון שלנו".

הוא לא קיבל את אותו מרחב תמרון בסן אנטוניו, אבל הוא הרוויח את האמון של פופוביץ' בעונת 2004-05. היו לו ממצועים של 19 נקודות וארבעה אסיסטים למשחק בסדרת שהלכה לשבעה משחקים מתישים מול דטרויט בגמר של 2005, כאשר בדרך כלל הוא השחקן שאליו הלכו בדקות ההכרעה.

"הוא אמור היה להיות ה-MVP של אותה הסדרה", בודנהולצר אמר.

"לפחות MVP משותף, עם טימי", ביופורד הוסיף.

הוא פתח בחמישיה בכל משחק ששותף בו ב-2005, כולל כל שבעת המשחקים מול דטרויט, ובלבל את כל מגיני הכנף הערמומיים במשחק הסינקופי שלו ועם ארסנל הטריקים שבבעלותו. "אנשים תמיד שואלים אותי מי היה הכי קשה לשמור", אמר ראג'ה בל. "אני אומר קובי. זה מה שאנשים רוצים לשמוע. אבל האמת היא, זה כנראה יהיה מאנו. הוא היה מאיץ להילוך רביעי, מגיע לידך, מחזיר להילוך שני כדי שתרוץ לתוכו, ואז הוא היה לוקח זריקה משוגעת. עשיתי קריירה מללמוד שחקני התקפה. ואותו לא הצלחתי לפצח".

"הוא משחק בין הכדרורים", אמר דניס לינדסי, הג'נרל מנג'ר של הג'אז שבילה חצי עשור בסן אנטוניו. "היצירתיות שלו מפוצצת את המחשבה".

עולם ה-NBA הודיע, ג'ינובילי קיבל את הופעתו הראשונה באול-סטאר. "לא ממש חשבתי שאני שייך לשם", ג'ינובילי אמר. "זה לא היה המשחק שלי. אבל אהבתי שזכיתי לראות איך זה מרגיש להיות שם".

זה הציג נושא חריג: שחקני אול-סטאר לא עולים מהספסל, אבל עם הספרס שחיפשו התקפה ביחידית הספסל שלהם מוקדם בפלייאוף של 2005, פופוביץ' החזיר את ג'ינובילי לתפקיד השחקן השישי במהלך שמונת המשחקים מול דנבר ומול סיאטל. צוות המאמנים אהב כיצד הרוטציות זורמות.


באמצע עונת 2006-07, זה היה ברור אצל המאמנים ובמשרדי ההנהלה: הספרס טובים יותר כאשר ג'ינובילי עולה מהספסל. לא הייתה דרך לחלק מספיק נגיעות בכדור בין דאנקן, לטוני פרקר וג'ינובילי כאשר הם חלקו את המגרש, והתקפת סן אנטוניו גמגמה בדקות המנוחה שלהם. צוות המאמנים הרגיש שג'ינובילי, אפוף ברוח דור הזהב, יקבל יותר בקלות את התפקיד מהספסל מאשר פרקר.

הדיון היחיד היה אם זה הוגן לעשות מהלך כזה על שחקן כה מוצלח. פופוביץ' שאל באופן אישי את ג'ינובילי בינואר. "אני לא חושב שאי פעם הודיתי בזה, אפילו לצוות שלי, אבל אם מאנו היה מחליט שזה לא בשבילו, הוא היה שחקן פותח. לא משנה מה הוא היה אומר, הוא היה עושה זאת. הוא ראוי לזה", פופוביץ' אמר.

ג'ינובילי הנהן בהסכמה, ועזב את הפגישה. השמועה התפשטה לשאר השחקנים. "זה הדהים אותי", דאנקן אמר. "אתם צוחקים? זה מאנו! הוא לא יכול שלא לפתוח".

ג'ינובילי הקריב לטובת איזון הרוטציה של הספרס, וחיזק את האתוס של הקבוצה-מעל-כולם שהיה אצל כל שחקן שהגיע מאז לסן אנטוניו. "היה לו תפקיד חשוב כמו לטימי ביצירת התרבות שלנו", ביופורד אמר. "כאשר מאנו ג'ינובילי עלה מהספסל, זה קשה לכולם ליילל מדוע הם לא שחקני חמישייה, או לאיזה תקפיד הם מיועדים. תראו את הבחור הזה, ואז תדברו איתי".

"אי אפשר להתלונן", דאנקן אמר. "זה היה תקדים".

לפופוביץ' יש רק תמונה אחת שתלוייה במשרד שלו באולם ה-AT&T: זריקה של ג'ון האבליצ'ק, השחקן שמסמל יותר מכל את השחקן השישי.

ג'ינובילי ידע שההחלטה הזו תפגע בו. הוא דורג במקום ה-193 בנקודות, ממש מאחורי מטה וורלס פיס, ג'ו סמית וסטפן ג'קסון. הוא נבחר בדיוק פעמיים לאול-סטאר. הוא יכול היה להשיג יותר מבחינה אישית כשחקן חמישייה עם יותר דקות.

במהלך ארוחת ערב אחת בעונה ההיא, בואן בעיר כי המעבר הזה נראה שעובד, ג'ינובילי קטע אותו: "ברור שאתה חושב זאת. אתה עדיין שחקן חמישייה".

"זה לקח ממני הכל", בואן אמר. "לא הייתה לי תשובה. משחקים את המשחק הזה בגלל שרוצים לפתוח. אפילו מאנו. זה השאיר אותי בתחושת אמפתיה".

אבל מה שהרגיש כמו הקרבה התברר כמשהו שעובד ברמה האישית. זה הגביל את הדקות של מאנו, ושומר על גופו. המאמנים בסן אנטוניו הזהירו כי סגנון המצערת-המלאה של ג'ינובילי לא מתאים תחת הדקות הנדרשות עבור הסטטיסטיקה של שחקן היכל התהילה (ג'ינובילי נעול בתוך היכל התהילה, רק כדי שיהיה ברור).

"מאנו לא בנוי לדקות רבות כשחקן חמישייה", אמר צ'ים אנגלווד, עוזר ותיק בספרס. "הוא משחק במהירות כפולה. אם ל-NBA היו 35 משחקים בעונה, כמו במכללות, הוא היה אחד מ-10 השחקנים הכי גדולים אי פעם".

ג'ינובילי קיבל את מלוא התמיכה להפוך למאנו הארגנטינאי כאשר הוא הקפטן של יחידת הספסל, מה ששחרר אותו להראות במלואו את גאוניות משחק הפיק-נ'-רול כפי שעולם הכדורסל לא ראה מעודו.

"ידעתי שאני הולך לשחק פחות", ג'ינובילי אמר, "אבל בדקות האלה ששיחקתי? הייתי האופציה המרכזית. ונהניתי מתשומת הלב הזו. ניצחנו. היה לנו כיף. בסופו של דבר התאהבתי בתפקיד הזה".

ג'ינובילי המציא מסירות NBA ספציפיות, או לפחות עיוות מסירות קיימות ככה שזה הפך להיות מאפיין שלו. הוא ביצע מסירות עין עקומה אדירות שלא נראו מאז מג'יק ג'ונסון, אבל לעידן של משחק הפיק-נ'-רול המרווח. ג'ינובילי החליק מסביב לחסימות, עלה למסירה, כשהוא מביט לקלעי החופשי בצד החלש – וברגע המדויק שהמגן הולך לכיוון הזה, נותן כדור לחוסם שמתגלגל חופשי לטבעת:

"הוא הביא את המסירה הזו לליגה", טיאגו ספליטר אמר. "לקרוא כל כך הרבה דברים באותו הזמן? אי אפשר ללמד את זה".

"נהגנו לצחוק ולומר, 'אה, הוא עשה לו מאנו' במסירות האלו", בודנהולצר אמר. "הפכנו זאת לפועל".

הוא יכול היה גם להפוך זאת: בוהה באיש הגדול, מטעה את ההגנה לצופף פנימה, ולהעביר את הכדור לקלעי שנמצא בכנף:

"אני בקבוצה שלו, והוא מטעה אותי לחלוטין", אמר מאט בונר.

הפיק-נ'-רול הזה החייה את הספרס לאחר שהיה נדמה שהליגה חלפה על פניהם. ג'ינובילי לא היה הכוח היחידי שהניע את ההתקפה מהפוסט לאזור החוץ – פרקר, פופוביץ', דאנקן ומייק דאנטוני, כולם עזרו – אבל הוא היה בין החשובים והמאחדים.

"הזיכרון הכי טוב שלי ממאנו", דאנקן אמר, "היינו צופים בו מהספסל, בהלם מוחלט מהמהלכים שהוא היה מסוגל לראות".

ג'ינובילי ופרקר התמחו במשחק מסירות בסגנון הכדורגל כאשר פרקר מעביר את הכדור לג'ינובילי בצד המגרש, ואז רץ למרכז הצבע כמו שהוא עושה בכל התקפה של הספרס, ומחכה למסירה המפתיעה כאשר המגן לא היה מוכן לכך:

זה עושה לי עור ברווז רק מלחשוב על המסירה הזו", בראון אמר.

הספרס קראו לזה בסופו של דבר "waek fly", ואלו ששיחקו ואמנו במקומות אחרים מצאו שאין אפשרות לשכפל זאת.

"מאנו הוא היחיד עם האומץ למסור את זה", בודנהולצר אמר. "זאת אולי המסירה החביבה עלי אי פעם. עבדנו על זה [באטלנטה], אבל אני חושב שהצלחנו בזה פעם אחת במשך כל העונה".

פרקר חשב לעשות זאת עם הנבחרת הצרפתית הלאומית. "זה לא עבד בלי מאנו", הוא אמר.

אחרי כל כך הרבה זמן ביחד, פאטי מילס מצא את הקצב של למסור-ולחתוך כדי לדמות לפרקר:

http://media.video-cdn.espn.com/gifs/gif/DM_160517_2Q_2_58_2_53_Blind_pass_again_2gif.gif

"אתה רק קורץ וממצמץ עם מאנו, חבר", מילס אמר.

מילס וג'ינובילי הפכו למרכז "קבוצת ארוחת הערב של האומות המאוחדות" בספרס, יחד עם ספילטר ובוריס דיאו. הם אכלו בחוץ בכל ערב במשחקי החוץ – לג'ינובילי יש חוק "ללא שירות חדרים" – ועשו תורות בבחירת המסעדות. כאשר מילס הצטרף לספרס ב-2011, ג'ינובילי הכין לו שאלות לגבי הילידים האוסטרליים. אמו של מילס היא אבוריג'נית, ואבא שלו הוא מאיי מיצר טורס.

ג'ינובילי סקרן מטבעו. הוא לומד פורטוגזית בגלל ספליטר. הוא אוהב אסטרונומיה. הוא עוקב אחרי תופעות בחלל שעשויות להראות מאיזשהו מקום בו הספרס נמצאים בדרכים. קבוצת האומות המאוחדות בילתה בלילה מושלג על הגג של מגרש חניה בדנבר, כשהם צופים בכוכבים נופלים, מילס אמר.

כאשר אוברטו התכונן לקראת ניתוח לב ב-2009, הוא שאל את ג'ינובילי להתלוות אליו לפגישה עם הרופאים. "ידעתי שהוא יעשה מחקר וישאל שאלות טובות יותר ממני", אוברטו אמר. ג'ינובילי נשאר בבית החולים במהלך הניתוח של אוברטו.

אדריאן פנזה, פרופסור ארגנטינאי למתמטיקה וסופר שמחשיב את עצמו כהיסטוריון כדורסל בינלאומי, נותן לג'ינובילי לקרוא את מאמריו. פעם אחת הוא הציג לג'ינובילי חידה: כמה אנשים צריכים להיות באותו החדר כדי שיהיה סיכוי של לפחות 50% שלשניים מהם יש את אותו תאריך הלידה? התשובה: 23. ג'ינובילי לא האמין. הוא החל לבחון את הפתרון לפני כל משחק של הספרס בכך שסרק את סגלי הקבוצות, שם רשום תאריך הלידה של כל שחקן – 30 בסך הכל. "אני עדיין עושה זאת לפני כל משחק", הוא אמר.

שלא בכוונה, בארוחות הערב הללו העביר את התרבות של דור הזהב לסן אנטוניו. הכימיה זלגה אל המגרש. "אף אחד בכדורסל לא שאל אותי יותר לגבי משפחתי", מילס אמר. "זה גרם לנו לבטוח אחד על השני על המגרש. זה היה ענק".

הספרס לא היו בטוחים שהם יכולים להתאושש לאחר ההפסד ההרסני שלהם בגמר 2013 מול מיאמי – וחוסר ההסבר למשחקו של ג'ינובילי במשחק 6 לפני הזריקה המפורסמת של ריי אלן – אלמלא בנו כזה קשר של אהבה ואמון. ג'ינובילי איבד שמונה כדורים והיה בעל מדד הפלוס-מינוס הנמוך ביותר עם 21- במשחק. הוא עדיין תוהה על אותו הערב הזה, במיוחד לאחר שזה קרה אחרי ההופעה הכי חזקה שלו בפלייאוף במשחק 5.

"הראש שלי הפיל אותי בפעם הראשונה", הוא אמר באביב. "נרגעתי לאחר משחק 5. הרגשתי סיפוק עצמי. זה הפך אותי לחלש. זה מעולם לא קרה. הראש שלי תמיד היה מה שהניע אותי".

מילס ישב שני תאים מג'ינובילי לאחר אותו המשחק, וראה שהוא מדוכא, שראשו קבור בין ידיו. כל הקבוצה והמשפחות שלהם הלכו לאיל גביאנו במיאמי באותו הלילה לארוחת ערב. ספליטר, דאנקן, פרקר וג'ינובילי ישבו באותו השולחן כאשר פופוביץ' ניגש לכל אחד באותה ארוחה לתת מילים של עידוד.

אף אחד בשולחן של ג'ינובילי דיבר. "הם הגישו את האוכל, ולאף אחד לא היה אכפת", ספליטר אמר. "פשוט הורדנו מבטים. לא יכולנו להסתכל אחד לשני בעיניים. פשוט רצינו להיות קרובים אחד לשני".

לאחר עוד הפסד צמוד במשחק 7, דאנקן מצא את ג'ינובילי, "הייתי צריך לתפוס אותו בראש, לומר לו, 'זה בסדר. אנחנו הולכים להיות בסדר'".

שלושה שבועות מאוחר יותר, פריג'יוני פגש את ג'ינובילי בארגנטינה והוא בירך אותו עוד משחק גמר כאשר הוא מאוחר בשנות ה-30 שלו. ג'ינובילי לא יכול היה לקבל את מילות הברכה. הוא לא דיבר עם מרבית חברי קבוצתו הארגנטינאים על הגמר של 2013 במשך חודשים, עד שהוא שלח לחלקם אימייל שמסביר מה קרה כשהוא מבטיח להם שהוא יתאושש.

הוא החלים, ברור, וכך גם הספרס. ההתאוששות בשנה שלאחר מכן כאשר הם מוחצים את מיאמי בתצוגה של משחק כדורסל קבוצתי. ג'ינובילי שיחק עם אותה שמחת חסרת מעצורים. להגיע לתחתית הבאר בשנה הקודמת לא השפיעה על משחקו עם פחד או זהירות.

חבריו הישנים אוהבים זאת, אפילו את ההתנגשויות המפחידות ואבודי הכדור השטותיים. "אני מעדיף את מאנו בצורה הזו", אוברטו אמר. "אני לא יכול לדמיין את מאנו לא לוקח סיכונים מטורפים". הם צפו בהנאה צרופה בג'ינובילי, כשהוא משחק עם סדק בעייתי מבזיק שוב להטבעה מפלצתית כל כריס בוש במשחק האחרון.

כולם כבר ויתרו על הניסיון לשכנעו לשנות את משחקו בכל דרך אחרת. לפני מספר שנים, סאנצ'ז דקלם רשימה של כוכבים שנשארו בריאים בכך שקיבלו על עצמם תפקידים מוגבלים יותר והפחיתו את מה שהעזו במשחקם. ג'ינובילי גיחך.

סן אנטוניו הזדעזעו בעונה שעברה, כאשר במשחקו הראשון שלאחר שחזר מפציעה קשה במפשעה שסיכנה את הקריירה שלו, ג'ינובילי ניסה לסחוט עבירת תוקף – קטגוריה בה הוא הוביל את הקבוצה תריסר פעמים. "לפעמים אני מקווה שהוא יהפוך לאחד הרכזים הגאונים האלו כדי שהוא יכול להמשיך לשחק עד גיל 55", מסינה אמר. "אבל הוא ישחק עד הסוף כמו מאנו".

"אני פשוט משחק את המשחק בצורה היחידה שאני מכיר", ג'ינובילי אמר. "ואין לי שום חרטות".

זה ישאר ללא קשר למה שיקרה באולימפיאדה הזו. ארגנטינה במאזן 2-0 בשלב הבתים כאשר הם הגיעו כאנדרדוג הזקן., אבל היכן שהם יסיימו זה מעבר לנקודה עכשיו. הותיקים באותה ארוחת ערב בלונדון לא חשבו שהן יהיו ביחד בריו. ג'ינובילי לאחרונה הסתכל על תמונה שלו ושל סקולה מהטורניר הראשון שלהם כחברים לקבוצה מ-1996, ונזכר במה שהם חלקו במשך מעל ל-20 שנה – הטיסות, הארוחות, הדמעות, חגיגות היין.

"הדברים האלה יותר חשובים מאשר התוצאות", הוא אמר.


הודעת הפרישה של ג'ינובילי:

ג'ינובילי נבחר בפרויקט אגדות הכדורסל II – במאמר נהדר שכתב דור בלוך.

תרגום המאמר של לואיס סקולה – איך אנחנו משחקים כדורסל בארגנטינה.

לפוסט הזה יש 29 תגובות

  1. גם בירד שהיה מקביל למג'יקידע למבור מסירות עין עקומה ועןד מסירות נפלאות וגם הוא היה שחקן שידע לראות את המגרש ולצפות שני מהלכים קדימה.

    1. אידיוט כפייתי – תפסיק לדחוף את חולניות הסלטיקס שלך לכל חור. פה מדובר על גאון ספרס בשם מאנו, לא על אגדת סלטיקס בשם בירד.

  2. תרגום מעולה
    אחד הפוסטים הכי טובים בפרויקט הפוסטים המתורגמים אפשר ללמוד המון על ג׳ינובלי והגדולה שלו כאדם מהפוסט הזה
    שחקן שיש לו אופי ויופי הוא שלט ביד רמה באירופה כששיחק בקנור בולוניה
    הבחירה שלו בדראפט בסוף הסיבוב השני היא אחת הפאשלות הגדולות בתודלות הדראפטים
    כיום הוא היה נבחר טופ 8 בעיקר בגלל שכבר לא מזלזלים בשחקנים מאירופה

  3. מעולה סמיילי,תודה רבה!
    אין ספק שאין דבר כזה יותר מדי ממאנו כמו שאנחנו צורכים כאן בימיומיים האחרונים. אחד ,יחיד ומיוחד.

  4. תרגום מעולה סמיילי.
    אולי אנחנו גם אוהבים במיוחד את מאנו בגלל שכארגנטינאי הצבעים של האוהדים שלו זה כחול לבן 🙂

    1. רק אל תשכח שאם הפלסטינים יקלטו את זה ויפגעו פתאום אז לא תהיה להם ברירה והם יעברו להיות בצבעי שחור אדום ירוק..

  5. תודה סמיילי.
    הכתבה והתירגום מדהימים.
    הגדולה של מנו היא ברמה כזאת, בארגנטינה עושים סקרים, שמדברים עליו הספורטאי הכי גדול בכל הזמנים.
    קשה לי להאמין שימשיך להתעסק בכדורסל, כי במהלך החיים הוא קנה שדות מחוץ לבאיה בלנקה, ואומרים שהוא רוצה לחזור לארגנטינה ולהתעסק בזה.
    Gracias manu#

כתיבת תגובה

סגירת תפריט