בית סימני השאלה – AFC South / פריים-טיים זק

 

המשך סיקור הקבוצות לקראת עונת ה – NFL  והפעם בית ה- AFC  דרום.

בניגוד חריף לבית ה- NFC  דרום עליו כתבתי בשבוע שעבר ובו 3 קוורטרבקים שנאבקים להגדרת מורשתם בין הגדולים בכל הזמנים (דרו בריס כבר שם, ראיין וניוטון מקווים להיות), הרי את הקבוצות בבית ה-AFC דרום מובילים 4 קוורטרבקים שעדיין לא ברור אם יהיו קוורטרבקים פותחים בליגה בעוד שנתיים / שלוש, אם משיקולי פציעה ואם בשל שאלות של יכולת. בהתאמה, ובשל החשיבות הגדולה של עמדת הקוורטרבק בפוטבול המודרני, גם הקבוצות בבית פותחות את העונה עם סימני שאלה גדולים לגבי יכולתן להצליח ולהתקדם, וכן לגבי הרכב רוסטר השחקנים ועתיד הצוות המקצועי.

בשנה שעברה שלח הבית באופן מפתיע שתי קבוצות לפלייאוף   (עם קצת עזרה מהקבוצות האחרות בבית ומשיבוץ המשחקים הקל יחסית, עם מפגשים עם ה – NFC מערב וה- AFC  צפון). גם השנה יש סיכוי שזה יקרה (מפגשים עם ה- NFC  מזרח ובעיקר ה-  AFC  מזרח בטוח יעזרו…) אבל צריך לקוות שהמאבקים בתוך הבית יהיו יותר מעניינים מבשנים האחרונות כי לכל הקבוצות והקוורטרבקים יש הרבה מה להוכיח.

ג'קסונוויל ג'גוארס

היגוארים היו ההפתעה הגדולה של ה- AFC  בשנה האחרונה. לאחר עונה עגומה עם מאזן של 3 – 13 ב-2016 החליפה הקבוצה את המאמן הראשי (דאג מרון שהגיע למעשה כבר בסוף 2016), ביצעו רכש מדויק ויעיל (בין היתר ה-DE קלאיס קמפבל והקורנרבק איי-ג'יי בויה), גייסו גבוה בדראפט את הרץ לאונרד פורנט ויצאו לדרך עם תקוות לעונה טובה יותר למרות יכולתו הבינונית של הקוורטרבק בלייק בורטלס. עם זאת, הם עצמם הופתעו מהתוצאה – בהובלת יחידת ההגנה ששיחקה ברמות היסטוריות, הקבוצה טסה לרקורד של 10 – 6 , הוכתרה כאלופת הבית ובפלייאוף ניצחה בסיבוב הווילד קארד את הבילס 10 –  3 במשחק ללא התקפות, ניצחה בסיבוב השני את פיטסבורג 45 – 42 במשחק (כמעט) ללא הגנות ובגמר החטיבה הובילו מול ניו-אינגלנד ברבע הרביעי רק על מנת להכנע לעוד קאמבק של מי-אם-לא טום בריידי שסיים להם את העונה.

ההגנה של ג'קסונוויל היתה הטובה ביותר בליגה לפי מדד DVOA, בעיקר מול משחק המסירה (למעשה, הם היו בין הקבוצות הגרועות בליגה בהגנה נגד ריצה). היא איפשרה לקבוצות שמולה להשלים רק 170 יארד במסירה למשחק (השניה אחריה, בפער עצום – מינסוטה עם 192) בקוורטרבק רייטינג של 68.5, מספר המקביל לביצועי הקוורטרבק הגרוע בליגה (דשון קייזר מקליבלנד). אפשר לומר שבממוצע ההגנה הפכה כל קוורטרבק שעומד מולה למקביל לדשון קייזר… עם צמד הקורנרבקים הטוב בליגה (איי-ג'יי בויה שכבר הוזכר וג'יילן ראמזי המצויין) ומשחק קו הגנה מעולה (בראשות קלאיס קמפבל) שהשיג 55 סאקים, דבר שהקנה לקבוצה את הכינוי "סאקסונוויל", הצליחה ההגנה להשתלט על רוב המשחקים ולאפשר להתקפה לא יותר מממוצעת להגיע למצבי ניצחון. ההגנה של ג'קסונוויל הצליחה לשמור על כל השחקנים החשובים לקראת עונת 2018 כך שהיא תמשיך להיות מפחידה ודומיננטית גם השנה.

נקודת התורפה של גקסונוויל היא בהתקפה וליתר דיוק בעמדת הקוורטרבק, בעיה שיצרה להם דילמה לא קטנה לקראת העונה. בורטלס השיג רק 223 יארד למשחק והיה לא יותר מסביר ברוב המשחקים וגרוע בחלקם (למשל במשחק הפלייאוף מול בפאלו בו מסר רק ל-87 יארד והפך לקוורטרבק הראשון במאה ה-21 שמנצח משחק פלייאוף עם פחות מ-100 יארד במסירה). בלית ברירה, היגוארים נאלצו להסתמך על משחק הריצה (ביצעו 2260 מהלכי ריצה – כמעט 100 יותר מהבאה אחריה) ועל הרוקי לאונרד פורנט שהשיג מעל 1000 יארד בריצה. הנוסחה הזו שכבר חשבנו שחלפה מהעולם – הגנה חזקה עם משחק ריצה דומיננטי א-לה שיקאגו של שנות ה-80 – השיגה כאן תוצאות מרשימות.

בסופו של דבר החליטה הקבוצה לא לפרק נוסחה מנצחת, השאירה את בורטלס, התחזקה נקודתית ומקווה לשחזר את השנה שעברה, בתקווה להגיע שלב אחד רחוק יותר – עד הסופרבול.

ג'יילן ראמזי

יוסטון טקסנס

העונה של יוסטון התחלקה באופן ברור לשני חלקים – עד 2 בנובמבר ואחריו. בתאריך זה הודיעה הקבוצה שהקוורטרבק הרוקי הסנסציוני דשון ווטסון נפצע באימון וסיים את העונה. נכון לאותה נקודה היתה הקבוצה במאזן של 3 – 4 והציגה פוטבול מרהיב שגם ניצח משחקים למרות עוד פציעה מסיימת עונה (במחזור החמישי) של שחקן ההגנה הדומיננטי ג'יי-ג'יי וואט. משם והלאה הקבוצה קרסה, ניצחה עוד משחק אחד בלבד וסיימה במאזן מביך של 4 – 12.

מדהים לראות את רמת התלות של קבוצה שהיתה לא רעה קודם לכן (ב-2016 יוסטון הגיעה לפלייאוף ואף ניצחה בווילד קארד) בקוורטרבק רוקי, אבל דשון ווטסון באמת שיחק ב-6 המשחקים שפתח בהם בצורה נפלאה, כך שהרבה אנשים – גם כאלה שלא אוהדים את יוסטון – הגדירו את פציעתו כרגע שובר הלב של העונה. ההתקפה השיגה ב-6 משחקים אלה 34 נקודות למשחק (!) וווטסון השיג טאצ'דאון ב- 9.3% מהמסירות (לשם השוואה, המספר המקביל בקריירה לאהרון רוג'רס, המוביל בקטגוריה בין הקוורטרבקים הפעילים, הוא 6.4% ). כנראה שווטסון לא יוכל לשחזר את המספרים האלה השנה אך הטקסנס מקווים שיחזור לרמה שהציג לפני הפציעה ויוביל את הקבוצה במשך כל העונה ובשנים הבאות. ד'אנדרה הופקינס, אחד התופסים הטובים בליגה (שהצליח להשיג ב-4 השנים האחרונות מעל 1200 יארד לעונה כשעבד עם אוסף הקוורטרבקים החלש שיוסטון הציגה בתקופה זו) יהיה שם לעזור לו.

גם בהגנה יוסטון מקווה לשובו של כוכב פצוע בכושר מלא אך שם התמונה מורכבת יותר. ג'יי-ג'יי וואט היה בדרך להיות שחקן הגנה היסטורי (השיג 3 פעמים את תואר שחקן ההגנה של העונה – דבר שהשיג לפניו רק לורנס טיילור האגדי), לפני שפציעות עצרו לו את הקריירה. בשנתיים האחרונות הוא שיחק רק 8 משחקים ומאד ייתכן שכבר לא יחזור לרמות שהציג בתחילת העשור. למרות זאת, גם אם יצליח לשחק רק ברמה סבירה, יש ליוסטון שחקנים נוספים שיכולים להחזיר אותה להיות בין ההגנות הטובות בליגה, ביניהם הליינבקרים ג'דבון קלאוני וויטני מרסילוס (שבעצמו חוזר מפציעה קשה).  בכל מקרה, וואט ימשיך להיות המנהיג הרגשי והמצפן המוסרי של הקבוצה ושל העיר כולה, לאחר שבמהלך 2017 הפך לגיבור אמריקאי כאשר גייס 37 מיליון דולר (כולל תרומה אישית נדיבה) לנפגעי הוריקן הארווי שפגע קשות ביוסטון באוגוסט 2017.

אם כל הפצועים יפתחו היטב את העונה ויישארו בריאים במהלכה, יוסטון יכולה להגיע לפלייאוף (גם בעזרת לוח המשחקים הקל בליגה), ולהיות אופטימיים מאד לגבי העתיד.

ג'יי-ג'יי וואט

טנסי טייטנס

טנסי הצליחה לסיים במאזן סביר (9 – 7), להשתחל לפלייאוף ואף לנצח משחק ווילד-קארד בשנה שעברה למרות נסיגה גדולה ביכולתו של הקוורטרבק שלה, מרקוס מריוטה (שירד מרייטינג של 96 בעונה הקודמת ל-79 בשנה שעברה – אחד הגרועים בליגה). בעונתו השלישית ציפו ממריוטה (שנבחר 2 בדראפט ב-2015) לעונת פריצה ובדיעבד קרה בדיוק ההיפך. גם החולשה היחסית של התופס הרוקי קורי דייויס שנבחר חמישי בדראפט ונאבק בפציעה במהלך רוב העונה תרמה לתחושת האכזבה. רק היציבות שהפגין הטייט-אנד המצטיין דיליני ווקר (שהגיע לפרובול) והפריצה של הרץ דרק הנרי בעונתו השניה בקבוצה (שפיצתה על הכישלון היקר בהבאתו של דמרקו מאריי) היו נקודות אור בהתקפה. גם ההגנה לא הבריקה במהלך השנה, והיתה רק במקום ה-21 בליגה (טובה מול ריצה, חלשה מול מסירה).

אז איך טנסי הגיעה לפלייאוף? בית חלש ולו"ז משחקים קל עזר לה מאד. הקבוצה ניצחה 5 משחקים בתוך הבית (כולל במחזור האחרון מול גקסונוויל, במשחק שהיה משמעותי רק עבור טנסי), ו-3 משחקים מול הנמושות של בית ה-AFC  צפון (כולן חוץ מפיטסבורג). זה, בנוסף לניצחון על סיאטל המתדרדרת, אפשר לה להגיע ל-9 ניצחונות וב-  AFC  זה הספיק כדי להגיע לפלייאוף למרות יכולת  בינונית ומטה.

לקראת העונה החדשה החליטה הקבוצה לשנות כוון ומינתה למאמן ראשי את מייק וראבל הצעיר (שהיה מאמן ההגנה של יוסטון) במקום מייק מולארקי. היא גם הביאה כמאמן התקפה את מט לפלר מהראמס. למרות כמה החתמות טובות (מלקולם באטלר הקורנרבק מניו-אינגלנד ודיון לואיס שיחזק את דריק הנרי במשחק הריצה) ודראפט סביר (בעיקר של שחקני הגנה), הקבוצה וצוות המאמנים יצטרכו זמן להתגבש ועיקר הפוקוס הוא לטווח הארוך. הקבוצה מקווה שהשינויים יעזרו למריוטה למצות סוף-סוף את הפוטנציאל שלו ולהוכיח שהוא יכול להיות הפרנצ'ייז קוורטרבק של הקבוצה לשנים הבאות. גרף ההתקדמות שלו והתאקלמות צוות המאמנים יקבעו אם העונה הקרובה תוכתר כהצלחה או כישלון – הרבה יותר ממספר הניצחונות של הקבוצה או הגעה מקרית לפלייאוף (כמו בשנה שעברה).

מרקוס מריוטה

אינדיאנפוליס קולטס

גם השנה לא היתה שום סיבה לשמוח באינדיאנפוליס. הקוורטרבק המבטיח (לשעבר?) אנדרו לאק היה שוב פצוע כל העונה , מחליפו ג'קובי בריסט שהובא מניו אינגלנד לא הצליח להכנס לנעליו והשיג רייטינג של 82 ורק 174 יארדים למשחק, וכך הלכה לאיבוד עוד עונה מצויינת של פראנק גור (שבגילו המתקדם השיג כמעט 1000 יארד בריצה) ושל התופס המעולה טי-ויי הילטון. גם בהגנה הקבוצה, כהרגלה, היתה הגרועה בליגה מול המסירה ובסך הכל במקום 27 לפי מדד ה- DVOA. הקבוצה הצליחה לנצח רק את יוסטון (פעמיים – שתיהן אחרי הפציעה של ווטסון), את קליבלנד (כמובן) ואת סן פרנסיסקו (לפני הגעת גרפולו, בהארכה) וסיימה עם מאזן 4 – 12.

לקראת העונה הנוכחית התקווה הגדולה היא לשובו של לאק בכושר מלא (בינתיים הוא לא מבריק במשחקי ההכנה – די הגיוני אחרי שנה וחצי של היעדרות מהמגרשים). המאמן צ'אק פגאנו פוטר ולאחר סאגה של מינויים (ג'וש מקדניאלס, מאמן ההתקפה המבוקש של ניו אינגלנד, חתם והתחרט…), מונה פרנק רייך, שהיה מאמן ההתקפה של פילדלפיה בשנה האחרונה והביא איתו צוות עוזרים מוכשר אך חסר ניסיון. לא בוצעו חיזוקים משמעותיים בצוות הקורנרבקים בהגנה שהיה הגרוע ביותר בליגה. פרנק גור עזב ולקבוצה אין גם רץ אחורי משמעותי… התמונה די ברורה.

הקבוצה הולכת למהלך יסודי של בניה מחדש (בעיקר דרך הדראפט) והמטרה העיקרית של העונה הנוכחית היא לברר אם הבניה הזו יכולה להיעשות סביב אנדרו לאק או לא. לצורך כך שתיים משלושת הבחירות הראשונות של הדראפט האחרון נוצלו לחיזוק קו ההתקפה הנוראי (בעיקר הבחירה השישית, הגארד קוונטין נלסון) כדי לנסות לשמור את הקוורטרבק השביר של הקבוצה על הרגליים. כל מי שאוהב פוטבול יחזיק ללאק אצבעות, כי במיטבו הוא אחד השחקנים המרגשים והמרתקים בליגה. כך או כך, עם לאק או בלעדיו, הקבוצה תהיה השנה בין החלשות בליגה.

אנדרו לאק

לפוסט הזה יש 15 תגובות

  3. ולדי קוגן

    28 אוג 2018 07:35:55

    תודה רבה.אחד הבתים היותר מעניינים, יוסטון והיגוארס יכולות לעשות רעש, טנסי קבוצה בינונית במקרה הטוב.הקולטס שלא יסמכו על לאק,בנאדם לא שיחק שנה,יקח לו זמן להיכנס לקצב.אולי שווה להקריב עוד שנה בשביל בחירת דראפט טובה.

  4. נתן

    28 אוג 2018 08:45:19

    עוד נקודה חשובה, שלושה תופסים משמעותיים של ג'קסונוויל עזבו ועוד אחד (לי) נפצע בצורה שנראית די רצינית. כמו שזה נראה התקפת המסירה שלהם הולכת להידרדר עוד יותר, מה שאומר עוד עומס על פורנט והרגליים שלו, בתקווה שיישאר בריא יותר מבעונה הקודמת.

  8. פאקו

    28 אוג 2018 11:44:32

    תודה זק, אחלה סקירה. ממש חבל על לאק, היה אחת ההבטחות הגדולות ביותר.
    וסעמק, הזכרת לי את גמר ה-AFC בין ג'קסונוויל לניו אינגלנד. ישבתי בבאר ספורט בסן אנטוניו וראיתי את המשחק באווירה אדירה, עד הקמבאק של הפטס האלו. מזל שהסופרבול תיקן.

  10. אפלטון

    28 אוג 2018 11:51:17

    תודה רבה.
    מקווה שלפחות עונה אחת הטקסנס יצליחו להימנע מפציעות.
    יוסטון יכולים לסיים במקום הראשון בבית

  12. שחר דלאל

    29 אוג 2018 05:25:57

    ג'קסונוויל, איזו קבוצה!
    מזכירה את ההגנות הגדולות של הרייבנס והברס, כשהיא מעתיקה אותם גם בעמדת הק"ב. אך בניגוד לשתיים שהוזכרו קודם, הפעם זה מתוכנן.
    בורטלס חתם על חוזה חדש ונמוך משמעותית מיתר הקווטרבקים הפותחים בליגה (שאינם בחוזה רוקי) מה שמאפשר להם להמשיך ולשחק עם שחקנים כמו קמפבל ובוייה. הם ימשיכו להתבסס על משחק הריצה ויקוו שבורטלס יצליח לנהל את המשחק בצורה חכמה. הוא אולי לא ינצח להם משחקים אבל הם בונים על זה שהוא גם לא יפסיד…

    לגבי לי – כבר עלו השערות (בעיקר ע"י חברו לקבוצה, ראמזי) שהפציעה שלו נבעה מתיקול מוזר של שחקן ההגנה שניסה להתחמק מפאול על תיקול עם הראש (החוק החדש בליגה). זאת סוגייה שיצטרכו לתת עליה את הדעת לראשונה מאז הפציעה של בריידי לפני כמה שנים.
    השאלה השניה שצריך לשאול היא האם דז בראיינט יסכים להגיע על חוזה מינמום (או קרוב לזה) כדי להציל לעצמו את הקריירה

    1. רביב פייג

      29 אוג 2018 12:41:48

      אני מנסה להתחמק מלהצהיר כל פעם שתופס נפצע בקבוצה מסויימת שזה יכול להיות מקום טוב לדז. אבל אם אני במקומו, נראה לי שג'קסונוויל מקום טוב להתנסות קצת בנצחונות פלייאוף. בניגוד לשנים עם דאלאס.

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט