מיק פנינג – גולש הגלים האוסטרלי המפורסם – פורש / תורגם Smiley

מיק פנינג – גולש הגלים האוסטרלי המפורסם – פורש


מיק פנינג, גולש הגלים האוסטרלי המפורסם (בעיקר זכורה תקרית תקיפת הכריש בתחרות WSL בדרום אפריקה ב-2015), בעל 3 תארי אלוף עולם, הודיע כי יפרוש לאחר תחרויות ה-Quiksilver Pro Gold Coast  וה-Rip Curl Bells Beach באוסטרליה. מדובר בגולש אדיר, בעל סגנון ייחודי, ואחד הטובים בעולם. בהחלט אגדה חיה.

לינק לוידאו של פנינג מותקף ע"י הכריש: https://www.youtube.com/watch?v=VCe5RjQpXyY

להלן 2 תרגומים, כתבת רקע וראיון שנערך עמו לרגל פרישתו.


תודה לך מיק פנינג

מאמר מקורי: http://worldsurfleague.com/posts/308413/thank-you-mick-fanning

כריס מאורו

פברואר 28, 2018

הקריירה בת ה-17 שנים של מיק פנינג נחגגת בכל רחבי המדיה החברתית לאחר שאלוף העולם 3 פעמים הודיע שהוא הולך לפרוש ולא להתחרות יותר בצורה מלאה לאחר תחרות ה-Rip Curl Pro שנערכת ב-Bells Beach באפריל. זוהי אותה תחרות שהאגדה האוסטרלית התחיל בה את הקריירה המקצוענית שלו אז ב-2001, כשהוא ניצח לאחר שגלש רק כי קיבל כרטיס פתוח לתחרות.

See the source image

"הסבב העניק לי כל כך הרבה אבל אני צריך אתגר חדש", ככה הודיע מיק בחשבון האינסטגרם שלו. "אני עדיין אוהב את המשחק אבל לא יכול למצוא יותר את המוטיבציה ואת המסירות הנדרשים כדי להתחרות עבור התואר העולמי".

לאלו אשר צפו בפנינג מקרוב זה לא ממש הלם. לאחר 15 שנים ברציפות בסבב העולמי בהם השיג 22 ניצחונות בתחרויות ושלוש זכיות בתואר העולמי, הוא סבל מרכבת הרים רגשית ב-2015 לאחר שהותקף על ידי כריש באמצע הגמר ב-Jeffreys Bay ביולי, ולאחר מכן איבד את אחיו, פיטר, בדצמבר, באמצע של עוד מירוץ לתואר העולמי.

כדי לנקות את ראשו, פנינג בילה את רוב 2016 רחוק מסצנת התחרויות. אף על פי שחזר ל-Jeffreys Bay כדי להשיג את ניצחונו הרביעי במקום האגדי, ולשים את תקרית הכריש מאחוריו, הוא בילה את שארית השנה כשהוא מטייל למקומות בהם עוד לא היה, כמו אלסקה, ומבלה בביתו. הוא חזר באופן מלא ב-2017, אבל לא באמת הצליח להדליק את עצמו. החיוך עדיין היה שם, וכך גם הגלישה הנקייה יוצאת הדופן שלו, אבל המוטיבציה של מיק הייתה בהחלט חלשה. זאת הייתה עונתו הראשונה ללא ניצחונות מאז 2011.

עכשיו, כשהוא החליט לפרוש באופן סופי, אוהדיו בכל רחבי העולם מברכים אותו על קריירה יוצאת דופן, ומודים לו על כך שהיה מקור בלתי נלאה של השראה במשך כל השנים. פנינג נהפך להיות אחד מגיבורי הספורט האוסטרלים בגלל האגדתיות של אומץ הלב שלו לאחר שהתמודד עם מצוקות.

See the source image

ב-1998, כאשר הוא היה אחד מהכישרונות האוסטרלים העולים מתוך גלישת החובבנים, אחיו הגדול של פנינג, שון, נהרג בתאונת רכב. שון לא רק היה חברו הטוב של מיק, אלא גם הגיבור שלו, והמכה הייתה הרסנית.

כאשר איבד את שון, כל החלומות שחלקו על להפוך להיות גולש מקצועני, נהפכו להיות הרבה יותר חשובים, והקריירה של פנינג קיבלה תפנית של התחלה יוצאת דופן כאשר ניצח בתחרות של Bells Beach ב-2001. בשנה שלאחר מכן, שהייתה שנתו הראשונה, הוא ניצח עוד תחרות גלישה בסבב, כאשר ניצח בפעם הראשונה שלו, מתוך ארבע, את התחרות ב-J-Bay בדרך לסיים את השנה במקום ה-5.

לאחר שסיים במקום ה-4 בשנה שלאחר מכן, פנינג נחשב למתחרה רציני על התואר העולמי, אבל סבל מפציעה ברוטלית: הוא קרע את כל שריר ההאמסטרינג שלו במלואו מעצם האגן, כאשר הוא קורע את כל הרצועות המחוברות לישבן. מיותר לציין, שהדבר הכריח אותו לשבת בחוץ במשך כל העונה, וזה נראה בהתחלה כאיום על הקריירה שלו.

פנינג תיאר את הניתוח לטיפול בפציעה במהלך ראיון ב-2004 עם מגזין Surfer. "הם פורסים את החלק האחורי של הישבן שלך ומקלפים את זה בחזרה. ואז הם קודחים לתוך עצם הישבן שלך ושמים, כאילו, סוג של קרס במקום. זה כל כך חזק, שהרופא אמר שהוא הרים אותי מהשולחן רק בעזרת הקרס. ואז הם תופרים את הרצועה על הקרס הזו".

באופן יוצא דופן, בתחילת 2005, פנינג חזר לכושר מלא. הוא חגג את חזרתו בתחרות הראשונה של הסבב העולמי אשר נערכה במגרש הביתי שלו, תחרות ה-Quiksilver Pro Gold Coast. ואז ניצח שוב בתחרות שנערכה באי Reunion, וסיים את העונה – וזו שאחריה – במקום ה-3 בעולם.

עד ליום הזה, קשה להתעלם מהנתון הסטטיסטי יוצא הדופן של מיק פנינג: הוא סיים בחמישייה הפותחת אחד עשרה פעמים. זה בלתי נתפס, ברור, ונתן לו את הזכיות בתארים העולמיים ב-2007, 2009 ו-2013, אבל זה משהו שיעריכו אותו יותר ככל שיחלפו השנים.

הרגעים הטובים ביותר בקריירה של פנינג הם רבים מדי מכדי לספור, אבל אחד הטובים שבהם הוא ללא ספק המקצה בשנת התואר העולמי האחרון שלו ב-2013, כאשר הוא השיג תוצאה מושלמת ב-Pipeline. זה שם אותו בקטגוריה של הטובים ביותר, עם טום קארן, אנדי איירונס, קלי סלייטר ומארק ריצ'ארדס שהם המתחרים היחידים בגברים עם שלושה זכיות או יותר בתואר העולמי.

See the source image

22 הזכיות של פנינג בתחרויות בסבב כוללות כמובן את ארבעת הזכיות שלו ב-Jeffreys Bay, דרום אפריקה, כמצוין למעלה, וארבע נוספות ב-Bells, עם עוד שתיים ב-Snapper, Trestles וגם בצרפת (כמו גם במקומות אחרים). ביחד, הם זה שם אותו במקום ה-4 של כל הזמנים. ומי יודע – עם שתי התחרויות האחרונות שלו, ב-Snapper וב-Bells Beach, לפניו, אולי יש לו עוד.

האם זה לא יהיה כבוד.


מיק פנינג: "איבדתי את המוטיבציה להתחרות"

מאמר מקורי: http://worldsurfleague.com/posts/308421/mick-fanning-ive-lost-the-drive-to-compete

worldsurfleague.com

פברואר 28, 2018

כאשר מיק פנינג מכריז על פרישתו מהסבב העולמי – לאחר, כלומר, שיתחרה ב-Quiksilver Pro Golg Coast וב-Rip Curl Pro Bells Beach בחודש הבא – האוסטרלי, זוכה שלוש הפעמים באליפות העולם, מהרהר על הקריירה הבלתי נשכחת שלו. הנה כמה מהדברים שעלו בראשו בזמן שהוא תולה את חולצת התחרות שלו.

אתה עדיין גולש בכזו רמה גבוהה, למה עכשיו זה הזמן לסיים קריירה כה נפלאה?

מיק פנינג: אני מרגיש כאילו הגלישה שלי עדיין טובה מאוד, אז הסיבה העיקרית עבורי, היא שאני פשוט איבדתי את הדחף להתחרות יום אחרי יום. זה משהו שאני עושה כבר במשך 17 שנים, ואפילו לפני זה, במהלך ה-QS [סבב המוקדמות] וגילאי הנוער, ובגלל שאני מרגיש שאיני יכול יותר לתת 100%, אני פשוט לא נהנה מזה כל כך כפי  שנהניתי מזה בעבר. אני עדיין אוהב לגלוש, ואני עדיין מאוד נרגש לגבי זה, אבל מרגיש שיש חלקים אחרים עבורי שעלי להדגיש בשלב הזה בחיי. זאת הסיבה הגדולה, אין לזה שום קשר ליכולת הגלישה שלי או משהו כזה, זה פשוט התמריץ האישי.

מתי התחלת באמת להרגיש שאתה כבר קרוב לסוף של הקריירה שלך?

אני כנראה התחלתי לחוש לגבי זה במהלך 2013/14 ולחלוטין יותר ב-2015. ותמיד הרגשתי שהיו זמנים שפשוט יכולתי לקום וללכת ולהיות שמח. בסיומה של 2015 פשוט הייתי תשוש, הייתי במירוץ לתואר במשך שלוש שנים ברציפות וברור שהיו דברים שקפצו באותה שנה וגבו מחיר מרמות האנרגיה שלי, אבל זאת לא הייתה תגובה ללא מחשבה באותה שנה. ההחלטה לקחת שישה חודשים של חופש הייתה בהחלט מפחידה, לקח לי המון זמן ואומץ כדי להיות בסדר עם המעשה הזה. אבל זה בהחלט השתלם. ברגע שהתחלתי ללכת ולעשות את המסעות השונים הללו, לגלות חלקים שונים על מה שהגלישה מהווה עבורי, מצאתי כי הצד השני של זה הוא הרבה יותר מהנה והרבה יותר מלא בהגשמה עצמית. גרם לי ממש לרצות ללכת ולהמשיך לרדוף אחרי זה. אבל גם נלחמתי בתוך זה, האם הלכתי מוקדם מדי, או שעזבתי מאוחר מדי. דיברתי עם פרקו [גולש הסבב הוותיק וחברו של פנינג, ג'אל פרקינסון] קצת בסוף 2016 והוא היה כאילו, 'תחזור, תחזור', וגרם לי להידלק מחדש. בכל מקרה, ממש מוקדם ב-2017 הרגשתי, כן, זה כבר לא עבורי יותר.

ביודעך כי 2017 הולכת להיות השנה האחרונה שלך, האם זה השפיע כיצד ניגשת לעונה?

תמיד הייתי מאוד ממוקד במחשבה עם הדרך בה אני מתחרה ובדרך בה אני מיישם את עצמי, כך ש-2017 הרגישה כמו שנה שבה הייתי שם אבל היה לי יותר כיף בלצפות באנשים אחרים מתחרים, יותר כיף בעזרה לבחורים אחרים בסבב מאשר לעצמי. חתרתי לגלים במקצי התחרות ולא ממש היה אכפת לי, זה היה קצת כמו, אם אני מנצח – אני מנצח, ואם לא – אז לא משנה. פשוט לא הייתה לי התשוקה לצאת החוצה לשם ופשוט להרוס מישהו. זה פשוט היה שונה, וברוב הזמן הרגשתי כאילו אני באמת ללא רצון מיוחד וזה לא הרגיש נכון עבורי. התרכזתי יותר בראייה של מה שקורה באותו הרגע, לבנות מחדש חברויות שהיו לי במהלך השנים ולבלות יותר זמן עם כל אותם אנשים בכל אותם מקומות שונים. בהחלט נהניתי מהחלק הזה בביטחון, אבל בסופו של יום פשוט הרגשתי שאני מייצר תשוקה שפשוט לא שם יותר.

עשית את ההחלטה ש-2017 הולכת להיות העונה המלאה האחרונה שלך, אבל ה-Pipeline לא היה היכן שתכריז או תגלוש באירוע האחרון שלך. מה הייתה החשיבה מאחורי ההחלטה הזו?

תמיד היה במוחי שהאירוע האחרון שלי בסבב הולך להיות Bells. שם התחלתי את הקריירה, זה היה הניצחון הראשון שלי בסבב והרגשתי ממש בטוח שם. ברור שהבית מדהים, אבל תמיד הרגשתי הרבה יותר לחץ שם, היכן שאני יכול יותר להתרחק ב-Bells ולהיות יותר חד מחשבה שם. Bells הוא פשוט מקום שאני מרגיש מאוד מחובר אליו, ושזה הבית של Rip Curl זה חלק חשוב מכך בנוסף.

מהי המוטיבציה שלך עבור שתי התחרויות האלו? הזכרת שהיית צריך לייצר מוטיבציה ב-2017, אבל כמה חדור מוטיבציה אתה כדי לסיים את אותן שתי תחרויות אחרונות כאילו אתה בשנים שזכית בתארים?

כאשר אלו שתי התחרויות האחרונות שלי, ואני יודע שאלו הן שתי התחרויות האחרונות, שזה שונה עבורי. תמיד רציתי ללכת ולתת את הטוב ביותר שלי, אבל המטרה הגדולה ביותר עבורי זה פשוט לצאת לשם ולגלוש היטב, להיות נוכח באירועים האלו וממש להרגיש זאת בפנים, להרגיש את הקהל ואת האווירה, ולהרגיש את התחושה של להיות שם בפעם האחרונה.

See the source image

האם יש לך פרפרים בכך שאתה הולך לגלוש בשני האירועים האחרונים?

לא, בכלל לא, באמת! כשאני עובר על כל הקריירה שלי שם כנראה שיגיעו תחושות חרדה, אבל אם להיות באמת כנה, ב-2017, זה פשוט לא קרה. פשוט התעוררתי והלכתי לגלוש, ואם הגלשן שלי לא היה 100 אחוז, הייתי כאילו לא משנה, לא חשוב, זה לא באמת הפחיד אותי. עברתי בשנה שעברה את המחשבה שזו הולכת להיות השנה האחרונה שלי בה אני גולש בכל אחד מהמקומות, ככה שהיו לי הרבה תחושות כאלו. להיות בבית כנראה ירגיש שונה, אני לא יודע, אבל אני פשוט הולך להתרכז בגלישה שלי וליהנות מהרגע בזמן שאני יכול.

הרבה גולשים שלקחו את ההחלטה הזו לפרוש לקחו החלטה שהם לא הולכים לחזור לשם שוב. האם אתה הולך להיות כזה, או שאתה חושב שאם יתנו לך את ההזדמנות לכרטיס חופשי, תהיה מוכן לחזור?

דיברתי עם מספר אנשים על קבלת כרטיס חופשי ודברים כאלו, ואם זה יגיע מעצמו, אני חושב שאצטרך להסתכל במראה ולשאול את עצמי  אם אני רוצה לעשות זאת. זה לא שאני רוצה לוותר על להתחרות בעצירה מוחלטת, אני פשוט ללא מוטיבציה לעשות זאת במשך שנה שלמה יותר. ב-2016, בה עשיתי רק תחרויות נבחרות, הרגשתי הרבה יותר טוב בגלל שפשוט הייתי צריך לעשות סוויץ' במשך שבועיים, ואז זה נגמר. ככה שאם זה יעלה, אז אני אראה מה קורה באותו הרגע, אבל בשלב הזה אני פשוט רוצה לגלוש.

מה היו הפידבקים שקיבלת מחבריך על ההחלטה הזו?

אני בהחלט הרצתי את זה עם כמה אנשים שונים בסבב וקיבלתי מגוון של תגובות – חלקן היו, 'אתה עדיין גולש כל כך טוב, למה אתה עושה זאת?', ואחרים פשוט יכלו לראות זאת בתוכי ולראות שפשוט אני כבר לא שם. אבל ההחלטה הכללית פשוט באה ממני, אם אתה מחפש השפעה חיצונית, אתה אף פעם לא באמת תקבל תמונה צלולה. זה היה מגניב בנוסף, כי במקצים בהם ידעתי שהם האחרונים שלי שם, יכולתי לספר למישהו אחר בשקט. זה פשוט היה מאוד מגניב לחלוק את הרגעים האלו עם האנשים האלו במקומות שונים.

כל כך הרבה הישגים מדהימים בקריירה שנמשכה כמעט 20 שנים. מהו הדבר שאתה הכי גאה בו?

עבורי, זה הכל היה התמדה ופשוט לתת את כולי. רציתי לוודא שנתתי הכל, שכאשר אשים את ראשי על הכרית בלילה שלא יהיו לי חרטות. אליפויות עולם וניצחונות במקצים היו כולם מדהימים, אבל כנראה שהדבר הגדול ביותר שיהדהד אצלי היה ב-2015 כשחזרתי ממקצה רבע הגמר מול קלי [סלייטר] וכל חברי הטובים והמשפחה שלי היו שם. בגלישה כבר ניצחתי הכל, אבל באותו הרגע הרגשתי שממש ניצחתי בחיים, וזה היה מאוד מיוחד.

כשהיית צעיר, ניצחונות בתחרויות מגדירות אותך וזה מה שהכי אכפת לך ממנו, אבל כשאתה מתבגר זה יותר החברויות שלך לאורך הדרך שבאמת הן החלק המכריע של מה שעשית?

מאה אחוז כך. כשאתה מתבגר אתה פוחז ואתה קצת פרחח וכל מה שאתה רוצה לעשות זה להביס את הגיבורים שלך ולנצח בעיקרון את כל מי שאתה מתחרה מולו – אתה כמו כלב עם עצם, אתה רוצה לקבל כל חתיכה אחרונה מזה. אבל כשאתה עובר על הקריירה שלך, המטרות משתנות. במהלך השנים האחרונות עדיין מאוד רציתי לנצח אנשים אבל זה היה יותר על הופעה אישית. הייתי מדבר עם אנשים אחרים שעזבו את הסבב והעניין שהם לא מתגעגעים לצד התחרותי של הדברים, אלו הן החברויות שהיו להם במהלך הדרך שאליהם הם הכי מתגעגעים. אני לחלוטין בר מזל שהצלחתי להתחיל ולסיים את הקריירה שלי עם חברים שהלכתי אתם לבית הספר. החברויות האלו לא פשוט ימותו כי איני בסבב יותר. אני מרגיש שעכשיו שכבר אני לא צריך לדאוג לגבי המקצה הבא או על הדבר הבא, אני יותר ברגע ובשיחות עם אנשים, ולתת להם הרבה יותר זמן, וזה ממש מדהים.

מה הוא המקצה הגדול ביותר שלקחת בו חלק?

היו כל כך הרבה! אחד כדי לזכות בתארים העולמיים, אחד כדי לנצח בתחרויות, אבל אני חושב שהשיא שלהם כולם היה עם ג'ון ג'ון [פלורנס, אלוף העולם הנוכחי] וקלי [סלייטר]. זה היה מדהים והגלים היו לחלוטין מטורפים, ועבורי, הייתי האנדרדוג במקצה. כולנו סיימנו כשהשגנו גלים ממש טובים ואיכשהו אני סיימתי ראשון. לגלוש מול הבחור שתמיד ניסיתי לחקות אותו ורציתי לנצח אותו, ואז לנצח אותו ובנוסף לנצח את הבחור שהוא כנראה הגולש הטוב ביותר בעולם כיום, בתנאים האלו, זה היה לחלוטין שער ענק שבעטתי פנימה.

בהקשר לקריירה שלך, האם גלשת אי פעם מקצה יותר קשה מזה?

לדעת שאחי נפטר מוקדם יותר בבוקר, כל הלחץ של כמה שהמקצה הזה או ההוא חשובים פשוט יצא החוצה מהחלון וזה נהפך לפשוט לצאת ולגלוש. באותו היום, פשוט היה לי את הביטחון בעצמי שזה לא משנה מה הולך לקרות, לא  משנה איזה גל יגיע, פשוט היה לי את הביטחון הזה בעצמי וידעתי שהוא מסתכל עלי, אז פשוט הלכתי על זה! ביום רגיל אני קופץ לחימום, אבל ביום ההוא אני חושב שהייתי הכי רגוע שאי פעם הייתי כשאני מתחרה, פשוט ידעתי שהגלים יבואו.

See the source image

היה שם גל אחד עליו גלשת, שהגחת מתוך כדור הקצף והסתכלת לעברו. באותו רגע מה עבר לך במחשבותיך?

היום הזה היה ענק. במקצה הראשון שלי מול ג'יימי אובריין פשוט הרגשתי מאוד כבד על הגלשן, היו שם כל כך הרבה רגשות שרצו בתוך גופי. אבל קיבלתי את הגל הזה, הסתכלתי לשמיים והרגשתי שהכל פשוט ירד ממני. כשעברתי תחרויות לאחר מכן, אותו גל בו הגחתי מכדור הקצף שלו והרמתי את ידיי למעלה זה הרגיש כאילו יש לי חיבור אמתי עם פיט במקום הזה. זה היה כאילו חלקתי את הרגע אתו בממד רוחני. זה פשוט היה מציאותי, כולנו מדברים על להיות באותו הרגע, ועבורי זה היה אחד מאותם הזמנים.

מי היה היריבות הכי גדולה שלך?

הגעתי לסבב כבחור בן 19 חצוף, הייתי מספיק בר מזל להצטרף לסבב עם כמה מחבריי הטובים ביותר – ג'ואל פרקינסון, דין מוריסון והדג'י [נתן הדג']. הייתי די חצוף, או למעשה די חוצפן, פשוט רציתי לנצח את כולם! אני זוכר בפעם הראשונה שגלשתי במקצה הראשון שלי ב-Teahupo'o נגד קלי, חתרתי לכיוון הגל, פספסתי אותו, ואז חתרתי לעבר גל אחר וראיתי אותו מנופף. בכל יום אחר הייתי פשוט מוותר, אבל בגלל שקלי היה שם הייתי כאילו מכוון מטרה, אני הולך על זה! זאת הייתה הגלישה המפחידה בחיי, אבל עבורי פשוט היה לי את הדבר הזה שאני מתחרה מול קלי. זה לא היה משהו אישי, זה היה יותר מכך שרק רציתי לבחון את עצמי מול הטוב ביותר. הוא תמיד היה עצום – מוקדם במהלך הקריירה שלי הלכנו כמה פעמים אחד נגד השני, ואז היה לו את הרצף הזה שהוא פשוט השמיד אותי ופשוט הנהנתי בראשי וחשבתי כיצד אני יכול לנצח אותו. ואז במהלך סוף הקריירה שלי, במיוחד שנה שעברה, הלכתי לגלוש מולו שלוש או ארבע פעמים, ועדיין הייתה את היריבות הזו אפילו ששנינו כבר זקנים ועייפים, הוא היה בחור שממש הייתה לי מוטיבציה לגלוש מולו. אנדי איירונס היה גם כן אחד כזה, הוא היה בחור שאף פעם לא באמת הצלחתי לנצח. בכל פעם שהייתי חושב שהנה הצלחת לנצח, הוא פשוט היה חוזר ופשוט משמיד אותך. הרצון והתשוקה שלו לנצח היו דברים שאין שני להם, אני חושב. אבל כנראה שהיריבות הכי גדולה שלי והבחור ששם שמתי הכי הרבה רגשות והכנות לכיוונו זה פרקו. מאז שהיינו בני 13 אנחנו מתחרים אחד בשני מתחרויות נוער, לאליפויות מדינה ותארים באוסטרליה, הוא היה הבחור שתמיד רציתי לנצח ממש. עד היום הזה אם אנחנו באותו המקצה, אני ממש רוצה לנצח אותו!

זה די ייחודי שיש לך חבר מבית הספר אתו אתה הולך במשך כל הקריירה שלך – מהתחרויות בגילאי הנוער, ואליפויות עולם. איך היחסים של עם ג'ואל כיום?

היחסים שלי עם ג'ואל כיום הם מדהימים. אנחנו התחרינו אחד בשני בכל דבר מאליפויות נוער, אליפויות אוסטרליה, אליפויות עולם לנוער ולמעשה באליפויות עולם. התנגחנו אחד בשני לאורך כל הדרך זה בטוח, אבל עכשיו זה מדהים. אני חושב שעבורי, כשג'ואל זכה באליפות העולם שלו מעולם לא הייתי ככה גאה בחבר. לראות מישהו משיג משהו אותו הוא ניסה להשיג כל כך הרבה זמן והיה קרוב כל כך הרבה פעמים, זה היה ממש לא יאומן. אני חושב שמאותו רגע ואילך, שנינו נתנו למחסומים לרדת אחד עם השני ושנינו פשוט חזרנו למצב כפי שהיינו בו כשפשוט היינו ילדים. שנינו חזרנו למצב בו היינו ילדים חצופים, והתחלנו לחלוק יותר אחד עם השני. התחלנו ככה, ואז עברנו תקופה קשה בה שנינו נלחמנו על האליפויות, שבדרך כזו או אחרת הפריעה לחברות בינינו, ואז המעגל נסגר שוב כששנינו גולשים יחד ופשוט נמצאים שם אחד עבור השני הרבה יותר, שזה די מגניב.

למה אתה הכי מצפה כשאתה מסתכל על חייך רחוק מהסבב?

הדבר הכי גדול עבורי, כשאני עוזב את הסבב, זה ללמוד מחדש. הייתה לי שיחה עם ג'ון ג'ון לא מזמן בה הוא אמר, 'אתה מפחד?', ועניתי לו, 'כן'. אבל זה פשוט אחד מהדברים הללו. זה כמו שאתה מגיע לסבב לראשונה, העולם שלך נפתח ואתה זוכה ללמוד הכל שוב פעם מחדש. כל דבר הוא חדש ומלהיב ואני ממש לא יודע מה הולך לקרות. כל מה שאני יודע הוא שאני הולך לגלוש ולנסות למצוא גלים מדהימים. אבל אני בנוסף הולך ללמוד על עצמי בגלל שבמקום שיהיה לי לוח זמנים בו אני יודע איפה אהיה בכל זמן בשנה, אני צריך ליצור כזה עכשיו לעצמי. אני צריך ליצור את הרגעים הללו כדי להישאר בכושר, או כדי להתמקד בדברים אחרים בחיים, ועבורי זה באמת מרגש.

See the source image

מה עצה הטובה ביותר שלך שתעביר לגולש שאפתני מקצוען, עכשיו שאתה בסיומה של הקריירה התחרותית שלך?

יש לי כל כך הרבה עצות לתת לעצמי בזמן שאני מתבגר, אני אחד שאף פעם לא התבייש מכדי לשאול. אם משהו היה קופץ לראשי ולא ידעתי זאת, הייתי שואל מישהו, ואם הם לא היו יודעים אני הייתי מתחיל לעשות חיפוש לגבי זה. כשגדלתי אמי תמיד אמרה, פשוט תן את כולך ואף פעם אל תוותר, וזה היה פחות או יותר זה. אני זוכר שהיה לנו שלט על המקרר שלנו, 'לעולם לא להרים ידיים', והייתה צפרדע שלא מוותרת לרדת בגרון של שקנאי, וזה היה הדבר שלנו, מעולם לא וויתרנו. כשנכנסתי לחלק המאוחר של הקריירה שלי, זה היה פשוט לחוות את הרגעים. להיות מסוגל לעשות את ההבחנה מתי להיות מרוכז על דרך אחת ומתי להתרכז ולנסות להכיל את הרגעים הללו. אחד מהרגעים הגדולים ביותר שלמעשה עצרתי והסתכלתי סביב על הקהל היה ב-2013 כשחתרתי למקצה הראשון מול סי ג'יי הובגוד. כשחתרתי החוצה, הסתכלתי לאחור לחוף ב-Pipeline, והיו שם כל כך הרבה אנשים ושהמקצה החל הם פשוט הריעו. הייתי צריך להתמקד במה שהולך במים אבל עצרתי והסתכלתי. זה פשוט היה אחד מאותם רגעים כשפשוט נדהמתי, הייתי כל כך בר מזל להיות במקום הזה, להיות עד לא רק לאנשים על החוף אלא גם לגלים בנוסף. היו גם מספר רגעים אחרים כמו זה, אבל זה אחד שממש חרוט אצלי בזיכרון.

כמתחרה, כיצד אתה רוצה להיזכר?

כמתחרה, איך אני רוצה להיזכר או איך אני הולך להיזכר?! (צוחק). אני מנחש שפשוט רציתי לתת את כולי, מעולם לא רציתי להשאיר משהו מאחור. אנשים יושבים שם ומדברים על הריכוז שלי וכל הדברים הקטנים האלה אבל עבורי, זה היה יותר ההכנה. לא הייתי הגולש הכי מוכשר בהשוואה לאחרים, אבל ידעתי מה עלי לעשות כדי להגיע לרמת ההופעה כדי להתחרות נגד האנשים הכי טובים בעולם. אולי זה זה, שתמיד נתתי את כל מה שהיה לי. אם זאת הדרך שבה יזכרו אותי, מגניב, אבל דבר נוסף שהוא חשוב הוא שתמיד רציתי להיות ספורטאי למופת. להיות ספורטאי למופת תמיד היה עניין חשוב עבורי. אני זוכר שכילד, בגיל 13, גלשתי בצורה די רעה והפסדתי במקצה. אני זרקתי את הגלשן שלי, סוחב אותו כאילו מדובר בגור כלבים ואמי פשוט נתנה לי מכה בראש והיא אמרה, 'אם אתה הולך אי פעם להמשיך ככה, שוב, אני לא הולכת להביא אותך יותר שוב אל החוף'. מאותו רגע ואילך, התחלתי ללחוץ ידיים עם המתחרים שלי, ופשוט להיות כנה, לשחק לפי החוקים.

למי אתה צריך להודות? ברור שזה מסע יחיד בנקודה מסוימת, אבל היו המון אנשים שעזרו לך במהלך הדרך?

ישנם כל כך הרבה אנשים שצריכים לקבל ממני תודה, בתקווה שלא אפספס מישהו. בראש ובראשונה, אמא ואבא – הם תמכו בנו למרות שהם לא ממש ידעו מה זה גלישה. אני זוכר שאבי היה אומר לנו למצוא עבודה אמתית, ואז הוא ראה את ההזדמנויות שהיו לנו וזה פשוט שינה את דעתו. אני זוכר את היום בו הוא אמר שהוא מאוד גאה בנו שהלכנו בדרך שלנו, זה היה מאוד מיוחד. ברור שכולם ראו את אמי בתחרויות וכמה תשוקה וכמה היה אכפת לה, לא רק עבורי, אלא עבור כל המשפחה. היא תמיד הייתה שם בחוץ כדי לוודא שאנחנו מספיק קרובים לחוף אבל בנוסף פשוט ווידאה שאנחנו שמחים, וזה היה ממש מגניב.

אחיי ואחותי – ראצ'ל, פטר, אדוארד ושון – בלעדיהם לא הייתי מוצא את החוף. בלעדיהם מעולם לא הייתי הולך לגלוש. הם תמיד התייחסו אלי כמו אל בטלן חשוף במקלחת – עבורם לא הייתי מישהו מיוחד, אני פשוט מיק הקטן. זה הרגיש שתמיד היה לי על מי לסמוך איתם, והם לימדו אותי כל כך הרבה שיעורים לחיים וכל מיני אזורים שונים, שהיו מאוד מגניבים בנוסף, אז אני מודה להם על זה. החברים שלי, הם די עזרו לי לנתב את הרצון שלי להמשיך – דין מוריסון, ג'ואל פרקינסון ודיימון הרווי. כשגדלנו, כולנו התחרינו חזק אחד בשני ותמיד הייתי מגיע שלישי או רביעי, אבל זה היה הדבר שהפך אותי ונתן לי את הרצון לנסות חזק יותר בפעם הבאה.

מי עוד? המאמן פיל, פיל מקנמרה. המוטו שלו היה שאם אתה רוצה לעבוד כדי להיות טוב יותר, הוא תמיד יהיה שם כדי לעזור לך. הוא אף פעם לא דחף אותך לעשות משהו שאתה לא רוצה והסבלנות שלו להסביר הכל במילים זה דבר מדהים. הוא היה מנטור נהדר עבורי, לא רק בגלישה אלא גם בחיים שזה היה נהדר. על הרבה דברים בחיים התייעצתי אתו, אז תודה לו. החברים שלי, כל מי שגדלתי אתו עזר לי להפוך למי שאני היום. להגיע מ-Coolie, או אם זה ממקום אחר בעולם, פשוט אנשים שהראו לי את הצד הכיפי של החיים, בנוסף.

See the source image

זה נראה שאתה, יותר מאשר אנשים אחרים, נהנית מהנאמנות המדהימה הזו עם הספונסרים שלך בנוסף. זה נראה שיש לך את אותם מדבקות על הגלשן מאז שאתה בן 15, אם לא צעיר יותר. האם התמיכה הזו היא רחוב דו סטרי, בגלל שזה נראה כמו עצה שאתה יכול להעביר לגולש שאפתן שרוצה להיות מקצוען.

בוודאי. הנאמנות והתמיכה שקיבלתי מהספונסרים שלי פשוט הייתה מדהימה. ברור שישנם זמנים טובים וישנם זמנים רעים, אבל בסופו של יום, הם פשוט תמכו בי במה שרציתי לעשות ובמה שרציתי להשיג. וזה תמיד נהדר שיש לך את התמיכה הזו, זה דבר אחד פחות שצריך לדאוג לו. אבל למרות שמדובר בנותני חסויות אני יצרתי יחסי חברות נפלאים איתם ועם החברות הללו. כפי שאמרת, יש לי גלשנים מאז שאני בן 16 או 17, שעדיין יש עליהם את אותם מדבקות כמו היום. הוספתי כמה פה ושם, אבל זה תמיד היה משהו שקיבלתי תמיכה מדהימה ומקבלים מישהו שתומך בהגשמת החלום, זה קשה שלא להכיר להם תודה.

ב-2017, השנה המלאה האחרונה שלך בסבב העולמי, נסחפת החוצה מהמירוץ על התואר אבל לחלוטין היה לך מושב מצוין כדי לצפות באיך שהמירוץ על התואר התפתח. מה המחשבות שלך המצב הנוכחי של הגלישה המקצוענית?

ב-2017 קיבלתי מושב בשורה הראשונה ולהיות האוהד הכי גדול בעולם. זה היה בלתי יאמן. המצב הנוכחי עכשיו הוא מעבר למה שחלמנו עליו, מאיך שהתחלתי את הסבב לפני 17 שנה להיכן שהוא עכשיו, זה עף מעבר לגג. יש לך בחורים כמו ג'ון ג'ון פלורנס, פליפה טולדו וגבריאל מדינה שעושים דברים, שאם היית אומר שזה מה שהולך להיות בעוד  20 שנים, כולם היו בטח, 'תפסיק לעשות סמים אחי'. הייתי מספיק בר מזל להיות בשורה הראשונה עבור [האוסטרלי] ג'וליאן וילסון שניצח בטהיטי, וזה היה שיא חשוב מאוד עבורי ב-2017. ה-WSL עושה עבודה מדהימה ביצירת הסבב למקצוענים וזהו אחד הארגונים הכי טובים בעולם ואני ממש נרגש לראות לאן זה ילך בעתיד. אבל כנראה שאף פעם אני לא אנסה שום דבר מהמהלכים שהם עושים, בגלל שאני אוהב את הברכיים והקרסוליים שלי! אפילו שאני לא הולך להיות בסבב, אני עדיין הולך לצפות בתחרויות שארצה לראות, ואצפה בגולשים שארצה לראות ועדיין אהיה המעריץ מספר אחת.

מיהם הבחירות שלך לזכות בתואר ב-2018?

אני חושב שזה בהחלט הולך להיות מירוץ מרובע ב-2018. ברור שג'ון ג'ון פלורנס, פעמיים אלוף עולם, אני מרגיש כאילו הוא סוף סוף הכל התחבר לו לאחר כמה שנים מוזרות – והוא בלתי ניתן להשגה בכל מיני אספקטים שונים עכשיו. פליפה טולדו גדל לתוך הסבב והדברים שהוא עושה זה בלתי נתפס. ולצערי ג'וליאן וילסון נפצע בכתף, הרגשתי כאילו הוא בונה מומנטום טוב מאוד. בין ארבעתם, הרגשתי כאילו הם פשוט צעד אחד לפני כולם. יש להם משהו שמניע אותם שלא רואים לעתים קרובות. זה הולך להיות מאוד מרגש.
(הערת מתרגם: מיק שכח פה גולש רביעי, כנראה גבריאל מדינה הברזילאי או אולי ג'ורדי סמית הדרום אפריקאי).

ובסבב של הנשים, מה אתה אומר על ההתפתחות של הגלישה שלהן, וגם הבחירות שלך למירוץ לתואר ב-2018?

הסבב של הנשים הוא מדהים, פשוט מרגש. הנשים שמעורבות במירוץ לתואר כל שנה הן פשוט מרגשות לצפייה, וזה תמיד הולך צמוד עד הסוף. יצא לי לבלות זמן עם טיילר רייט בשנה שעברה בצרפת, ולראות את הדרך בה היא מתקתקת את הדברים, זה לא יאמן. הרבה אנשים לא זוכים לראות זאת, היא כל כך חכמה וכל כך נלהבת בתוך תוכה. ממש הולך להיות קשה לנצח אותה שוב. אני פשוט חושב שככל שהיא נמצאת יותר זמן בדירוג כמספר אחת, ככה הולך להיות לה יותר נוח. אני מרגיש שסטפני גילמור הולכת לתת שנה ענקית. לא ראיתי את זה במשך מספר שנים, אבל אפשר לראות שהיא חזרה למצב של זכייה בתואר העולמי שנה שעברה וזה דבר מרגש ודי מפחיד עבור הבנות האחרות. ברור שקאריסה מור, שלוש פעמים אלופת העולם, היא לחלוטין מדהימה. ואז סאלי פיצגיבנס, אני מרגיש שסאלי למדה הרבה על עצמה בשנה שעברה ולמדה מה צריך כדי לנצח, וזה מרגיש שתהיה לה עוד שנה מאוד חזקה. ככה שהן כנראה ארבעת הבחירות שלי, אבל ישנן כל כך הרבה בנות אחרות שהייתה להן שנה יוצאת מהכלל – קורטני קונלוג, לאקי פיטרסון, אני חושב שהיא הולכת להיות איום גדול וסייג' אריקסון, שסוף סוף מצאה את ההילוך הנכון ומשתפרת בכל אירוע. יש כל כך הרבה בנות מדהימות שם שכדאי לראות.

לסיום, דיברנו הרבה על מקצי תחרות גדולים ואירועים מיוחדים. אבל כדי לסכם, כיצד אתה רואה את הקריירה שלך? כמה כיף זה היה? נלחם על התואר העולמי, מטייל עם חברים, רואה את העולם ופשוט בעיקרון נהנה מכל זה?

לאחר כל כך הרבה שנים בסבב, זה היה ממש כיף. זאת הייתה רכבת הרים על-בטוח, יש לך את השיאים ואת המורדות. אבל אתה יודע, כאשר אני מביט חזרה על הזמן שלי בסבב זה זיכרונות מדהימים – מלבנות את עצמי כדי להתחרות, לניצחונות במקצים וניצחונות בתחרויות, לחגוג עם חברים ופשוט לראות מקומות שמעולם לא חשבתי שאני אגיע לשם. אני למעשה לא הייתי על מטוס עד לגיל 13 – וזה היה רק מטוס צ'רטר – בגלל שהתלוננתי כל כך הרבה שלא הייתי אף פעם על מטוס. עכשיו, אני לא יכול לרדת מהם. כל כך הרבה זיכרונות נהדרים, מכל כך הרבה מקומות מדהימים, עם אנשים שאני בכנות מוקיר. אלו הדברים שאקח עמי, אלו פשוט הזיכרונות שיחזיקו מעמד לנצח. על איזה בירה או שתיים כאן או שם הם תמיד יקפצו והסיפורים האלו תמיד ישאירו חיוך על פני.

See the source image


לינק להודעת הפרישה: https://www.instagram.com/p/Bfu8xJOl2Z1/?utm_source=ig_embed

 

לפוסט הזה יש 15 תגובות

  1. תודה סמיילי. חפש את הראיון שהוא נתן השבוע לדנטון בערוץ 7. שעה של שיחה אישית. יש לו סוג של פיצול אישיות. יוגין זה האני המתחרה שלו שחותך גלים הולך מכות מוציא את כולם משיווי משקל בגלל הגישה של האקס

    איזה גלום יש בריוניון חבל על הזמן. כדהגעתי לאוסטרליה הלכתי לגלוש בבל ביץ'. זה היה בשבילי חלום שהתגשם

  2. תודה סמיילי נהדר.
    גולש מהגדולים אבל משום מה לא גולש שריגש אותי. מאוד טכני וסולידי, אבל היה חסר לו אלמנט הסיכון או הייחודיות כדי להיכנס לדרגה של הגדולים באמת. בהחלט ניצל את הכישרון שלו הכי הרבה שאפשר.
    טאג' בארואו לדוגמא הרבה יותר אהבתי לראות, למרות שהיה הרבה פחות כשרוני. גלישה זה סוג של אמנות או סוג של חוויה אישית, ולדעתי ההפיכה של זה לספורט עם ניקוד וטכניות פוגעת בהנאה מצפייה. הגולשים המרגשים באמת הם אלו שלא מעניין אותם הניקוד
    אלא רק לתפוס את הגל המושלם ולהיות בתוך הרגע

    1. גולש חכם וטכני שבא עם "תכנית משחק" כדי להיות יעיל ולנצח. לא כל כך "ספקטקולרי" ומלהיב, אבל דוגמא לכוח רצון ומוטיבציה פנימית

  3. תודה רבה על הכתבה, שאני לפעמים צולל עם הרובה גומיות בבת גלים מלבד דגים רגילים מכל הסוגים החיה הכי מוזרה לכאורה שראיתי זה צב ים ענקי שהגיח מצפון לכיוון דרום סנטימטרים ממני בעומק של כשש מטר , מעניין מה חשים שיש כריש בסביבתך ?

  4. תודה. כמה נהניתי! שמעתי עליו הרבה. בתריסר השנים בפלורידה עוד גלשתי קצת, אבל הייתי כבר בשנות ה-70 ומה שחיסל אותי היו כיווצי שרירים ברגעים הבלתי נעימים ביותר.

  5. תודה לקוראים ולמגיבים.

    מיק פנינג הוא סוג של אגדה באוסטרליה שזו ארץ בא כל ילד וילדה פשוט יודעים לגלוש.
    יש כל כך הרבה כישרון גלישה שם, אבל רק אלו בעלי המוטיבציהוההתמדה מצליחים להתגבר על התחרות הגדולה ולהגיע למקצוענים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט