מה גרם לדראז'ן פטרוביץ' להיות פורץ דרך ובלתי נשכח – זאק לואו/ תרגום Smiley

מה גרם לדראז'ן פטרוביץ' להיות פורץ דרך ובלתי נשכח

זאק לואו / כותב בכיר ב-ESPN

פברואר 28, 2018

מאמר מקורי: http://www.espn.com/nba/story/_/id/22590062/zach-lowe-drazen-petrovic-lasting-basketball-legacy-nba

Image may contain: 1 person, playing a sport
הרגע בו סטפן קארי החליט להיות הקלעי הטוב בעולם

ברגע שקט אחד במהלך מחנה האימונים של הנבחרת הסלובנית לפני ריצת האליפות שלהם באליפות אירופה האחרונה בקיץ, מאמן הקבוצה, איגור קוקוסקוב, לקח הצידה את לוקה דונציץ', הכוכב בהתהוות שלו, עבור שיעור בהיסטוריה.
דונציץ' אפילו לא נולד כאשר דראז'ן פטרוביץ' נהרג בתאונת דרכים לפני 25 שנה. ראשי הכדורסל הוותיקים של הכדורסל המזרח אירופאי מוודאים שהדור החדש יכיר את פטרוביץ' מעבר לסרטוני היוטיוב ההרואיים והמפוצצים.

"לא כל כך אכפת להם כמו לדור שלנו",  אומר דינו ראג'ה, ששיחק בנבחרות הלאומיות החזקות של יוגוסלביה וקרואטיה עם פטרוביץ' לפני שהלך בדרכו ל-NBA. "אבל כל מי שרוצה לשמוע, אנחנו נספר לו".

קוקוסקוב סיפר לדונציץ' כיצד, במהלך ריצת האליפות של יוגוסלביה ב-1989 בזאגרב, יוגוסלביה (עכשיו קרואטיה), פטרוביץ' היה מתעורר לפני 6 בבוקר, גורר את עוזר המאמן לתוך הפורשה 911, ונוהג לאולם לאימון בזמן שיתר חברי קבוצתו ישנים. הוא היה חוזר שעתיים או שלוש לאחר מכן, נוטף זיעה, ואוכל ארוחת בוקר עם חבריו הישנוניים.

"עם כל המטרות האלו שמונחות לפניו", קוקוסקוב נזכר במה שאמר לדונציץ', "אתה צריך לשמוע את הסיפורים האלו. אתה צריך לדעת מה זה דורש".

זה אולי מה שנשכח מפטרוביץ' כאשר אנחנו מעלים זיכרונות לגבי עלייתו הקצרה אך המדהימה, יהירה וטרגית לשחקן על ב-NBA (כפי שהנטס עשו מחוות הוקרה לזכרו ביום שני בלילה): העבודה שהוא השקיע כדי להגיע לשם. זה מה שאפיין את פטרוביץ' עבור אלו שהכירו אותו הכי טוב, ולזמן ממושך. כילד, פטרוביץ' התעקש לשחק מול ילדים גדולים יותר, אומר נבן ספאחיה, שגדל באותו הרחוב כמו פטרוביץ בסיבנק, קרואטיה, ואימן בכל רחבי העולם – כולל עם ההוקס תחת מייק בודנהולצ'ר, ועכשיו משמש כמאמן ראשי במכבי תל אביב.

באמצע שנות ה-80, לאחר מחנה האימונים של הנבחרת הלאומית בסראייבו, השחקנים שגרו במה שנקרא היום קרואטיה היו לוקחים נסיעת אוטובוס לילית, של שש שעות, לביתם. אמו של פטרוביץ', ביסרקה, הייתה מחכה לאסוף אותו בערך ב-6 בבוקר, נזכר סטויקו וראנקוביץ', אולי חברו הקרוב ביותר של פטרוביץ' בקבוצה. וראנקוביץ' היה ממשיך הלאה לזאדאר. כשפטרוביץ' היה יורד מהאוטובוס, וראנקוביץ' היה שואל אותו מה הוא הולך לעשות בבוקר.

"פשוט ציפיתי ממנו לומר שהוא הולך לישון", וראנקוביץ' מספר. פטרוביץ' היה הולך לאולם, ממש באותו הרגע, כדי לזרוק כמה מאות זריקות.

"מנקודת המבט של מוסר עבודה ושיפור, אני שם אותו בכיתה של [דירק] נוביצקי", אומר ריק קרלייל, שהיה עוזר מאמן בנטס במהלך השנתיים וקצת עונות של פטרוביץ'.

ההתמכרות לעבוד המשיכה עם פטרוביץ' כאשר הלך לפורטלנד, בתחנתו הראשונה ב-NBA, כאשר חימם את הספסל מאחורי קלייד דרקסלר, טרי פורטר, דני יאנג ולאחר מכן גם דני איינג'. הוא היה מתקשר לולאדה דיבאץ', חברו לקבוצה מיוגוסלביה, אשר שיחק בלוס אנג'לס, שבאותו אזור זמן, ככה שהם שמרו על אותן שעות.

פטרוביץ' רשם רק 967 דקות בעונתו הראשונה, וחוסר זמן המשחק שלו הטריד את חברי קבוצתו ואוהדים ביוגוסלביה אשר העריצו אותו. הוא סימל את התקווה שמישהו שלא בעמדת הסנטר מאירופה יכול לשחק ב-NBA, והוא נכשל. הגארד האירופאי היחידי שהצליח להשאיר איזשהו חותם באותו הזמן היה  שארונס מרצ'ולניוס, והוא לא היה כוכב. היו אז סטראוטיפים שגארדים בינלאומיים איטיים מדי ל-NBA. אנשי הצוות בסאן אנטוניו זוכרים כיצד הטילו ספק אפילו עשור לאחר מכן, כאשר הם בחרו בדראפט את מאנו ג'ינובילי.

"מה שהוא עשה היה בלתי אפשרי בזמן ההוא", ספאחיה אומר. "הוא היה חלוץ".

"לפני דראזן, [זה היה כאילו שהליגה אמרה] בכלל לא רצו אותם כאן", מספר קני אנדרסון, ששיחק עם פטרוביץ' בניו ג'רסי. "זה היה כאילו, אתה רך". פטרוביץ' היה רעב להוכיח שכולם טועים. הוא יכול היה לחיות חיים נוחים כשחקן הטוב ביותר [באופן גורף] באירופה. "הוא אמר לי, 'אם אני לא אנסה את ה-NBA, אני אתחרט על זה למשארית חיי'", אומר ספאחיה, שהיה קרוב לפטרוביץ' עד יום מותו.

טוני קוקוץ', הצעיר בארבע שנים מפטרוביץ', עקב כיצד פטרוביץ' ודיבאץ' מסתגלים ל-NBA – גם אם זה עלה לו בהרבה שעות שינה.

"היינו נשארים ערים כל הלילה כדי לצפות בולאדה ובדראז'ן, במיוחד כאשר ולאדה שיחק בגמר [ה-NBA ב-1991]", קוקוץ' נזכר. "זה היה די עצב שדראז'ן לא שיחק הרבה".

אמיליו קובאציץ', סקאוט של הסאנס ששיחק בנבחרת הלאומית של קרואטיה עם פטרוביץ' ב-1993, היה במכללה באריזונה בתחילת שנות ה-90, וזוכר כיצד סרק טבלאות סטטיסטיקה בכל יום בתקווה להבחין בעליה כלשהי בדקות המשחק של פטרוביץ'.

"לא היו לנו גארדים מאירופה ב-NBA", קובאציץ' אומר. "לראות אותו על הספסל זה היה סימן רע".

מאמן פורטלנד לא סמך על ההגנה של פטרוביץ', והם לא טעו. פטרוביץ' היה עקשן, ואהב לומר שהוא קלעי כל כך טוב ולכן הוא לא צריך לשחק הגנה. פורטר וקוקוסקוב התווכחו בשמחה על כך כאשר שניהם היו בצוות המאמנים של דטרויט באמצע שנות ה-2000.

"טרי נהג לומר, 'היינו צריכים לומר לו [סימן קריאה] להתחיל לשחק הגנה!'" קוקוסקוב צוחק. "אמרתי לטרי שהוא לא היה חייב לשחק הגנה. ההתקפה שלו הייתה ההגנה הכי טובה!"

זאת עדיין הייתה בעיה כשהוא הגיע לניו ג'רסי. "הוא לא שם ז** על ההגנה", צוחק ריק דלטרי, מאמן הכושר של הנטס. "הייתם יכולים לשים שם גם קונוס. לפחות מישהו היה עלול למעוד בגלל הקונוס".

אבל פטרוביץ' יכול היה לקלוע מכל מקום, והוא התעקש שהוא ישגשג אם הבלייזרס יתנו לו לשחק. הוא כיוון את כעסו לעבודה, כדי שהוא יהיה מוכן כאשר הזמן שלו יגיע.

איינג' ופטרוביץ' נהפכו במהרה לחברים לאחר שסקרמנטו העבירה את איינג' לפורטלנד ב-1990, והם היו עורכים תחרויות קליעה לאחר האימונים. המפסיד היה קונה צהריים. הם היו זורקים 50 זריקות ל-3, כולן בתנועה, מחכים את התנועה של יציאה מחסימה עבור זריקת ניתור ל-3. "אני אולי הייתי מנצח 3 מתוך 12 פעמים", איינג' נזכר. "אם לא הייתי קולע 44 או 45 מתוך 50, לא היה לי שום סיכוי".

לאחר ארוחת צהריים אחת (אותה איינג' קנה) במהלך מחנה האימונים, איינג' ופטרוביץ' הלכו לדירתו של פטרוביץ' כדי לבלות בין שני האימונים של אותו היום. איינג' נרגע לתוך כיסא פוף ונרדם. הוא התעורר כאשר פטרוביץ' עורך אימון על אופניים במהירות גבוהה. "הוא פשוט היה כל כך מונע מרצון", איננג' מספר. "לא לשחק הטריד אותו יותר מכל מי שאי פעם פגשתי".

See the source image

רוחו והאתוס שלו לעבוד כל הזמן לא נפגעו, פטרוביץ' היה מוכן להתפוצץ כאשר פורטלנד העבירה אותו בינואר 1991 לניו ג'רסי בעסקה שכללה שלוש קבוצות עבור וולטר דיוויס – שהיה אז בן 36 (איינג' היה, ועדיין, נדהם מהטרייד. "כולנו ידענו שדראז'ן הוא שחקן נהדר", הוא אומר).

הוא עלה מהספסל תחילה, אבל הנטס החלו לפתוח עם פטרוביץ' בעונת 1991-92, והוא הגיב עם ממוצע של כמעט 21 נקודות למשחק. הוא זרק ב-44 אחוז מרחוק, שני בליגה, עם 3.3 ניסיונות ל-36 דקות – הישג שמעט מאוד בחורים הגיעו אליו באותו עידן.

"כשהוא היה מחמיץ זריקה ל-3, לא יכולת להאמין לכך", אומר ויליס ריד, מנהל הנטס באותו הזמן. "היית שם עליו את הכסף".

פטרוביץ' זרק ב-43.7 אחוז מה-3 בקריירה, השלישי הכי טוב בהיסטוריית הליגה, מאחורי סטיב קאר ויוברט דיוויס. כל קרואטי עם איזשהו קשר לכדורסל נראה שיודע את הסטטיסטיקה בעל פה.

"הוא היה אחד מהראשונים לזרוק בערך מטר ומטר וחצי מאחורי הקשת, והוא עשה זאת כשהוא רץ המהירות ויוצא מחסימות", קרלייל מספר. "זה היה לחלוטין מטורף. הוא היה מושלם לגמרי למשחק היום".

הוא היה מוסר טוב שיכול היה להריץ מתפרצות, ולתת מסירת עין עקומה. כמה מעריצים, כולל ג'ורג' קארל, שאימן אותו לקדנציה קצרה באירופה, השוו אותו לפיט מארביץ'.

פטרוביץ' היה בלתי ניתן לשמירה מחצי המרחק, מבלבל מגנים עם כל מיני הטעיות זריקה והטעיות כדור. ורנון מקסוול קרא לפטרוביץ' השחקן הכי קשה שהוא אי פעם שמר, אפילו יותר ממייקל ג'ורדן.

פטרוביץ' שפע בכריזמה. הוא כיווץ אגרופים וצעק לאחר קליעות מ-3, הוא הרים את שתי ידיו מעל לראשו. הוא הלך ראש בראש עם ג'ורדן, מצביע מספר סנטימטרים מפרצופו של רג'י מילר לאחר שקבר עליו שלשה, וגרם למקסוול לקבל עבירות טכניות

"אני חושב שורנון רצה להילחם בו פעם אחת", אנדרסון נזכר.

תאמינו לכך או לא, ב-NBA יש גרסאות מנוגדות של פטרוביץ'. באירופה, הוא התנהל ביהירות ושמחה לאיד עם שחצנות מוגזמת של נבל מהתאבקות.

"שנאתי את האומץ שלו כילד", אומר קובאציץ', שגדל בזאדאר, שם המועדון המקומי החשיב את עצמו עליון על מועדונו של פטרוביץ' בסיבניק – עד שקבוצתו של פטרוביץ' החלה לזכות בתארים מקומיים. "הוא היה עושה פרצופים. הוא היה מבצע את החגיגות שלו. זה היה נוראי. הוא היה מגיע לעיר שלנו ומביך אותנו".

וורן לגארי, סוכנו של פטרוביץ', התחנן בפני פטרוביץ' למתן את ההתנהגות שלו ב-NBA. "הולכת להיות לך מטרה על הגב בכל מקרה, אז אל תעשה זאת קשה יותר", לגארי נזכר במה שאמר לו. "הוא היה מטורף באירופה".

פטרוביץ' כנראה לא היה צריך אזהרה. היה לו יותר מדי כבוד כלפי ה-NBA, והבנה כמה קשה להיות טוב שם. קרלייל שיחק עם לארי בירד בבוסטון, וכעוזר מאמן בנטס, הציע מספר פעמים לפטרוביץ' להכיר את בירד. פטרוביץ' דחה זאת. "הוא היה כל כך ביראת כבוד, הוא פשוט לא יכול היה להביא את עצמו לכך", קרלייל אומר.

פטרוביץ' עדיין התנהג בליצנות קלה. לפני משחק נגד בוסטון, פטרוביץ' הציע לקרלייל – שלמד מספר דברים בקרואטית – לגשת לוראנקוביץ', שהיה בשנתו השנייה עם בוסטון, ולתת לו הודעה. קרלייל חשד שפטרוביץ' הולך לסדר אותו, אבל הלך לבדו. הוא מצא את וראנקוביץ' ואמר, "אתה גדול [מילת קריאה]". וראנקוביץ' בהה בקרלייל וצעד קדימה. קרלייל הסתובב וראה את פטרוביץ' "באופן מעשי מתגלגל על הרצפה, מצחוק", הוא נזכר (קרבות המתיחות של פטרוביץ' בנבחרת הלאומית של יוגוסלביה היו אגדיים, וכמה מהטובים ביותר – מעבר ללחיצות על אזעקות השרפה ושפיכת דליי מים קרים אחד על השני – לא ממש מתאימים לפרסום, קוקוץ' מספר, בעודו נקרע מצחוק).

פטרוביץ' שמר על אותו מוסר עבודה אפילו לאחר שנהפך לכוכב. בקיץ של 1991, הוא נשאר בניו ג'רסי כדי לעבוד עם דלאטרי במקום לחזור לקרואטיה, דלאטרי נזכר. דלאטרי היה חייב ללמד את פטרוביץ' להוריד עומס – לנטוש את הריצה האינסופית ואת האופניים, ולהתמקד בתרגילי כדורסל. "הוא היה הורג את עצמו", דלאטרי אומר. "זה היה מזיק. הייתי חייב להגיד לו, 'אתה לא רץ מרתון. אתה לא בטור דה פראנס' ".

הנטייה שלו להעמיס אימונים תורגמה לפציעות שהיה צריך לתחזק. כשאחת מברכיו כאבה, הנטס קבעו טיפול ביתי שבו פטרוביץ' מחבר מכונת אולטרסאונד, שם קרם על ברכו, ועובר על פני האזור הכואב עם פני המכשיר השטוח והמבריק. הוא היה אמור לעשות זאת במשך מספר דקות, אבל פטרוביץ' הבין כי אם יעשה זאת במשך זמן רב יותר הוא יקצר את זמן ההחלמה, לפי דלטארי וג'ון ספולסטרה, אז יועץ עבור הנטס. הוא עבר על ברכו במשך זמן כה רב, עד שהוא סיים עם מספר כוויות על העור שלו.

See the source image

בקיץ שלהם ביחד, דלטארי התמקד בתרגילי הגנה. פטרוביץ' הופיע כל יום, ועשה הכל. הוא ביקש לעזוב מוקדם יום שישי אחד מבלי לומר לדלטארי מדוע, והבטיח לחזור כרגיל ביום שני הבא. דלטארי לא ידע עד שבועיים לאחר מכן, אבל פטרוביץ' חזר לקרואטיה לקצת יותר מיום כדי לבקר את משפחתו בזמן שמלחמת האזרחים ביוגוסלביה הייתה בנקודת רתיחה.

"הוא כנראה ידע שהייתי אומר לו להישאר ליותר משבוע", דלטארי מספר. "הוא וג'ייסון קיד הם הטובים ביותר בהם נתקלתי במונחי עבודה".

הכל התחבר בעונת 1992-93, כאשר פטרוביץ השיג ממוצע של 22.3 נקודות למשחק, קלע ב-45 אחוז מעבר לקשת, ונבחר לחמישיית ה-NBA השלישית. הוא אפילו השתפר בהגנה. הוא עשה כל תוך כדי התמודדות עם התפרקותה של יוגוסלביה, ששחקה את יחסיו עם חבריו לקבוצה הסרבים – כולל דיבאץ'".

הוא עזב את ה-NBA באותו הקיץ, חוגג ניצחון, מוכן להוביל את קרואטיה באליפות אירופה. הקבוצה התאספה בוורוצ'לאב, פולין, בסוף מאי לטורניר המוקדמות. הרבה מהשחקנים נהפכו לכוכבים עד אז, והם מצאו מלון מקומי כדי ללון – לא ראוי. הם רטנו על כך באימון הראשון, ועמדו על כך שיש להחליף מלון.

פטרוביץ' שמע מספיק. הוא אסף את כולם במרכז המגרש והודיע להם שלא יהיה מלון אחר. הם חייבים לקבל זאת, ולהתאמן חזק.

"אף אחד לא הוציא מילה לאחר מכן", אומר קובאציץ', שהיה בקמפיין הרציני הראשון שלו עם הנבחרת הבוגרת. "זוהי ההגדרה למנהיגות. הייתה סביבו הילה מיוחדת. אני לא יודע כיצד להסביר זאת. אני לא יכול להשתמש במילים לזה. מעולם לא הרגשתי ככה כלפי אף שחקן אחר".

לא היה להם חדר משקולות בתוך או קרוב לאולם, אבל ללא ידיעתם של שאר הקבוצה, פטרוביץ' כבר הסתובב ברחבי וורוצ'לאב כדי למצוא אחד, ראג'ה מספר.

קרואטיה ניצחה בטורניר, וטסה כקבוצה לפרנקפורט, גרמניה, לטיסת המשך חזרה לזאגרב. בדקה האחרונה, פטרוביץ' החליט לעזוב את הקבוצה בפרנקפורט ולבלות קצת זמן עם חברתו, קלרה סזלנטזי. כמה מחברי הקבוצה אפילו לא שמו לב כי פטרוביץ' עזב עד שהמטוס נחת ואז הם הבחינו בחסרונו. הם היו צריכים להמתין על האספלט יותר משעה כאשר צוות המטוס חיפש את תיקיו של פטרוביץ'.

באותו אחר הצהריים, סזלנטזי הסיעה את פטרוביץ' וחברתה, הילאל אדיבל, בזמן שמכוניתם התנגשה במשאית שסטתה מהמסלול והתנגשה ברכב. שתי הנשים סבלו מפציעות קשות. פטרוביץ' נהרג בזירה.

כולם זוכרים מתי והיכן הם היו כאשר הם שמעו את החדשות, אם כי לא זוכרים הרבה. קובאציץ' ישן בזאגרב כאשר חבר לקבוצה, ווליקו מרסיץ', דפק בחוזקה על דלתו, מעיר אותו, ומדווח לו על החדשות.

"אשתי אומרת שהתקשרתי אליה בוכה, אבל שכחתי זאת", קובאציץ' מספר. "הרבה מהדברים הוצאתי החוצה. זה יותר מדי טראומתי".

ספאחיה חיפש את פטרוביץ' במסעדה שבבעלות פטרוביץ' בזאגרב מספר שעות קודם לכן, מצפה שחברו יהיה שם. ספאחיה חזר הביתה. מאוחר יותר באותו הלילה, הטלפון צלצל. זה היה איש צוות מהמסעדה.

"נפלתי", ספאחיה  נזכר. "בכיתי כל הלילה".

קוקוץ' רק התעורר בבית חולים באזור שיקגו לאחר ניתוח כריתת שן כשהוא מבחין בפרצופו של פטרוביץ' בטלוויזיה. הוא הניח כי ESPN מריצים סיפור חדשותי בנוגע לסיטואציה בחוזה של פטרוביץ'. היו שמועות כי פטרוביץ'  יחתום ביוון לאחר הסכסוך על החוזה עם הנטס. כאשר קוקוץ' הגביר את הווליום, חרב עליו עולמו. תחילה, הוא קיווה שבגלל אזורי הזמן השונים והפרטים הכלליים, הסיפור אולי אינו נכון.

"היינו אמורים לשחק עוד ארבע או חמש שנים ביחד עבור הנבחרת הלאומית", קוקוץ' נזכר. להזדקן ביחד היה אמור להיות גולת הכותרת ליחסים שהחלו שפטרוביץ' היה כוכב מוכח, וקוקוץ', שצעיר ממנו בארבע שנים, זרח לתוך משבצת האירופאי המבטיח ביותר מאז ארווידס סאבוניס.

כדי למנוע אישהו מתח בין שני זכרי האלפא, מאמני הנבחרת הלאומית שמו אותם באותו החדר בארגנטינה לפני אליפות העולם ב-1990. הם היו נשארים ערים עד מאוחר בלילה, קוקוץ' נזכר, מדברים על איך יתאימו ביחד – איך קוקוץ' ימצא את פטרוביץ' בנקודות שהוא אוהב, והיכן קוקוץ' אוהב לחתוך כאשר פטרוביץ' עם הכדור.

פטרוביץ' נהרג לפני עונתו הראשונה של קוקוץ' ב-NBA. קוקוץ' עדיין תופס את עצמו חולם על מפגש עם פטרוביץ' במשחק של הבולס מול הנטס. "זה יכול היה להיות כל כך כיף", קוקוץ' אומר. "בתור מי שמכיר את דראז'ן, הוא היה שמח לבעוט לי בישבן, ולהתחרות עם מייקל וסקוטי (קוקוץ' ועוד כמה מקורבים לפטרוביץ' לא ממש האמינו שהוא יעזוב את ה-NBA).

כוכבי כדורסל מזרח אירופאי שפרשו רואים זאת כחובתם להמשיך את מורשתו של פטרוביץ'.

"יהיו אנשים שלא יסכימו אתי ויכעסו עלי", קוקוסקוב אומר, "אבל דראז'ן כנראה היה [האירופאי] הטוב ביותר בהיסטוריית ה-NBA".

זה מחשבה שנתונה למחלוקת עם מה שדירק נוביצקי השיג, אבל אף אחד לא יכול להתווכח שהשפעתו של פטרוביץ' כגארד ששבר תוויות קונבציונליות. "אחרים השיגו יותר", ספאחייה אומר, "אבל דראז'ן הוא השחקן הכי חשוב בהיסטוריה של הכדורסל האירופאי".

דאג לי הרגיש את ההשפעה הזו. הוא היה שחקן מחליף לפטרוביץ' בנטס אשר לא הצליח למצוא זמן משחק ב-NBA. לי ופטרוביץ' התחברו במהלך תחרויות קליעה. לאחר מותו של פטרוביץ', לי עבר לזאגרב לשחק עבור מועדון הכדורסל של ציבונה לבקשת משפחתו של פטרוביץ'. אחיו של פטרוביץ', אלכסנדר, אימן את הקבוצה, ולי חשב על לשחק בזאגרב – וללמוד מה פטרוביץ' מסמל שם – כאילו מדובר במחווה אישית.

"אנשים היו ניגשים אלי ברחובות רק כדי לחבק אותי ולגעת בי, רק בגלל שהייתי חבר של דראז'ן", לי מספר.

כולם חושבים על מה שהוא יכול היה להשיג – כמה בחירות לאול-סטאר וכמה שלשות הוא היה קולע, כמה רחוק הנטס יכלו להגיע עם אנדרסון, פטרוביץ' ודריק קולמן.

אנדרסון מסגר חולצה של פטרוביץ', ורכש חולצות המראות גרסת אנימציה של פטרוביץ' וקולמן מהמשחק המקורי NBA Jam. "הלוואי שהיה לנו עוד זמן ביחד", אנדרסון אומר. "הלוואי והייתי שואל אותו יותר על מה שקרה במדינתו. אני מנסה להנציח את שמו עכשיו".

במהלך שלוש העונות שאימן באטלנטה, ספאחייה היה נפעם באיזו תדירות שחקנים צעירים ומאמנים היו שואלים לגבי פטרוביץ' ברגע שהיו מבינים שספאחייה והוא גדלו ביחד. "זה בלתי יאמן", ספאחייה אומר. "השם שלו עדיין חי".

שחקנים צעירים ממדינות יוגוסלביה לשעבר גם כן עוזרים. גוראן דראגיץ' לובש מספר 3 כמו פטרוביץ' עבור הרוקטס והנבחרת הלאומית של סלובניה. "הוא הגיבור שלי", דראגיץ' מספר. "התחלתי לשחק בגללו".

אביו של דאריו סאריץ' שיחק עם פטרוביץ' במועדון של סיבניק, והיה מספר לבנו סיפורים על פטרוביץ'. כילד, סאריץ' צפה בקלטות ישנות של פטרוביץ' משחק. בלילה במיטה, הוא היה קורא קטעי עיתונות על פטרוביץ'

"כל שחקן בעיירה שלי – התחלנו לשחק כדורסל בגללו", סאריץ' אומר.

דיבאץ' עזר בהפקת הסרט הדוקומנטרי 30 על 30 ב-2010, "פעם אחים" (Once Brothers), המספר על הפירוק של הנבחרת הלאומית של יוגוסלביה, במטרה להראות כמה טוב פטרוביץ' היה. הוותיקים קצת חוששים שהדור החדש לא ממש יבין זאת – הזמן חולף, אחרי הכל – אבל הם בטוחים שפטרוביץ' היה כל כך טוב, וכל כך ממגנט, שמעמדו בהיסטוריה של הספורט מעולם לא ישתנה.

"אני לא חושב שמעריצי כדורסל אמתי", דיבאץ' אומר, "אי פעם ישכחו את דראז'ן".


קישור לסרט הפנטסטי – מומלץ ביותר(!!!) – Once Brothers:

https://vimeo.com/36827025

See the source image

לפוסט הזה יש 29 תגובות

  1. אמריקאים מתרכזים רק במה שמתרחש בגבולות ארצות הברית
    התיחסות למספרים של פטרוביץ ב NBA בלבד היא עוול גדול
    הוא היה הסקורר הכי גדול בכדורסל האירופאי
    הוביל את ציבונה לזכיות בגביע אירופה 85ו86
    תרגום נהדר לפוסט

  2. דראזאן היה הקוץ בתחת הכי גדול בכדורסל האירופאי.
    כולם ידעו כשהם הגיעו לארץ כי ברקוביץ הוא הכוכב באירופה ,כלומר עד שדראזאן הגיע.
    ברקוביץ חטף קלע נכנס לסל עם ליי אפים יפהפיים והיה בלתי עציר ,הכוכב הבלתי מעורער מהפינה או מחתי מרחק או בפריצה ,איש לא יכל לעצור אותו באירופה עם המהירות הכוח המתפרץ העליה החזקה מהמקום והיד הרכה.
    ואז הגיע דראזאן.
    דראזאן אע שקלע מרחוק או שהחל את הכניסה לסל איפה שהוא מאחורי קו השלוש ,איש באירופה לא יכל לשמור עליו .
    כשרלע חמישים נק בנבא כולם ידעו שהוא רק מתחיל .
    עם ההטעיות של קטש השליטה בכדור באויר הגובה הבלתי נתפס והקליעה ,הוא היה דווין בןקר של היום ,רק הרבה יותר קבוצתי מבוקר .
    כולם שמחו שעזב לנבא , כל עוד שהיה באירופה לא היה סיכוי לאף קבוצה מול ציבונה זאגראב .
    תודה סמיילי אתה ענק .

    1. השחקן הבא אחרי דראזאן עם יכוולות דומות היה המקדוני פיטר נאומובסקי. ששיחק בתורכיה.
      המנטליות עבודה המזרח אירופאית הזו ,מה שעשתה את דראזאן נאוצובסקי וכן גם ברקוביץ וארואסטי ממוצא בולגרי מנטליות שהיתה בזמן יהושע רוזין מושרשת גם כאן בארץ,ברקוביץ עבד לא פחות קשה מדראזאן ,וכנל עודד קטש .
      מתי שהוא מסרחי או דון שימון החליט כי עבודה עברית לא מענינת אותו והרס את מקדש הכדורסל הביתי ישראלי הזה לטובת לגיון זרים .
      הוא לא הרס רק למכבי אלא לכל הקב בענף .
      מאז נפל דבר ,אני לא זוכר שחקן ישראלי שעבד כל כך קשה כמו מיקי מוטי קטש.
      היו דיבורים על הנפלד ,שפר ,גלעד ,שלושתם שיחקו אצל קלהון בקונטיקט .
      אבל זה לא היה אותו הדבר ,הם לא נתנו את אותה התפוקה בארץ כאילו לשחק בארץ זו פחיתות כבוד .
      הסיפור על דראזאן סיפור האנדר דוג הוא בדיוק הסיפור על הכדורסל הישראלי ,נכון שגם כספי עובד קשה כדי להיות שם ,אבל לא ממש לא אותו דבר ,הוא לא משקיע אפילו לא קרוב למה שהיה כאן בעבר .

        1. ממה שאני מכיר .
          מאיך שאני מכיר , לפי ההתפתחות האיטית של כספי כשחקן ,
          לפי חוסר היכולת שלו להוביל את הנבחרת.
          הוא לא קרוב למה שהיה כאן בעבר ,ולא במקרה, המנטליות עבודה בארץ השתנתה .

        2. לא השתכנעת ,לך לעיקרון הפירמידה, חפש עוד עשריח שחקנים ישראלים מובילים בארץ היום ותשוה לעשרים שחקנים ישראלים מובילים לפני שלושים שנה .

  3. תודה, סמיילי! יופי של מאמר. שאפו.
    פטרוביץ' היה תזכורת שגם חבר'ה לבנבנים ודי רזים יכולים להמטיר אש על ראשם של היריבים. יחד עם כריס מאלין, עוד לבן עם קילר-אינסטינקט וחוצפה של שכונה, הוא היה אחד הסמלים של הניינטיז בשבילי. אגדה. ואני ממליץ בחום רב לראות את הסרט של דיבאץ… ולחשוב גם על המדינה הקטנה והמצ'וקמקת שלנו.

  4. תודה רבה סמיילי.

    אני אמנם לא זכיתי לראות אותו משחק, אבל צפיתי בעשרות סרטונים שלו, הבנאדם היה אחד מהקלעים היותר טובים שראיתי, חבל שהסוף היה טראגי כל כך

  5. איזה שחקן מדהים, ואשריי שזכיתי לאהד כדורסל אירופי בשנות השמונים ולראות אותו. היה לו אפקט של ג'ורדן באירופה. היו קלעים גדולים, כמו גאליס וג'מצ'י, אבל לא היה משהו כמוהו. אני זוכר את הימים שלו בnba, ואת התחושה שהוא לא מקבל הזדמנות שווה, ובעיקר את המוות המזעזע.
    תודה על המאמר, תרגום מעולה

  6. אדיר, אדיר סמיילי.

    ראיתי אותו רק ביטיוב וכבר מספיק לראות איזה מפלצת היה, הקדים את זמנו, היה פורח בכדורסל של היום.

    הוא שיחק עם המוטיבציה הכי גבוהה נגד מייקל גם במדי נבחרת קרואטיה.

    היה צלף לא נורמלי עם דרייב מטורף, סטף קרי הראשון.

    הוא גם קלע 112 נק במשחק אחד מול לובליאנה בליגה הסלובנית

  7. פוסט נהדר. לשמחתי אני מספיק זקן וראיתי אותו תופר את מכבי. שמחתי שהגיע ל NBA והיה ממש עצוב כששמעתי על התאונה……

  8. קודם כל תודה סמיילי!

    אהבתי מאוד את דראזן פטרוביץ אבל כל הסיפורים על כך שאלמלא מת היה סופר סטאר בליגה הם לא יותר מספקולציות ונוסטלגיה נעימה לזכר הימים של פעם.

  9. תודה סמיילי.

    אני אהבתי את פטרוביץ' בגלל משחקו כמובן, אבל גם בגלל שהוא היה העארס האירופאי הראשון בכדורסל!

  10. פטרוביץ היה פורץ דרך גם בכדורסל ששיחק שדומה מאוד לזה של קליי וקרי..שחקן של 50, 45, 90 בשיאו בליגה כשהשיא של הקריירה היה לפניו.

  11. מאמר מצויין ותרגום מצוין, תודה רבה סמיילי. קראתי כבר את המקור וקריאת התרגום שוטפת ומעבירה את הניואנסים. ממש מלאכת מחשבת. תרומה משמעותית לאתר.

    בקשר להערה של זעפרני למעלה – הסגנון אז היה שונה, גם באירופה וגם בנ.ב.א, אבל לדעתי גם אם לקח לדראזן זמן להתאקלם בנ.ב.א, אלמלא התאונה, הוא עדיין היה מספיק טוב כדי לשנות, במשהו, את המשחק גם בנ.ב.א, כפי שעשה באירופה. נכון שלא היה כשרוני כמו סטף, אבל הסגנון עצמו היה מציב דוגמא לאחרים ויתכן שמהפכת השלשות הייתה מתרחשת מוקדם יותר. לפעמים פשוט צריך מישהו מטורף מספיק, כמו דראזן, כדי לשנות את הסטטוס קוו. זה עניין של ביצים, חוצפה ועקשנות לא פחות מאשר עניין של כשרון, ולדראזן היו מנות גדושות משלוש התכונות הללו.

    קשה לנסח כללים ומגמות על סמך מקרה יחודי כמו של דראזן, אבל לא אתאפק – לדעתי לא במקרה נוצר דראזן כזה באירופה לפני שנוצר בנ.ב.א (לא מכיר מספיק טוב את מרביץ'), מאחר והגארדים בנ.ב.א פשוט כל כך אתלטיים, שלא "נזקקו" לקליעה כזו משלוש. דראזן השחיף, מעבר לכשרון בקליעה וכדרור, היה חלש מדי מכדי לחדור בכוח לצבע כל הזמן, וצריך היה להמשיך ולשפר את היתרון היחסי שלו. כולנו הרווחנו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט