החיים של "דאדאדו" – רונאלדו / תרגום Smiley

החיים של "דאדאדו"

אוגוסט 3, 2017

מאמר מקורי: https://www.theplayerstribune.com/ronaldo-brazil-the-life-of-dadado/

רונאלדו

פרש / נבחרת ברזיל

כשאני חושב על גביע העולם, הדבר הראשון שעולה במחשבותיי הוא צבע.

פחיות קטנות של צבע, בכחול, ירוק וצהוב.

הצבעים הבהירים ביותר שאתם יכולים לדמיין.

בברזיל, יש את המסורת הזו כל ארבע שנים לפני שהטורניר מתחיל. יוצאים החוצה וצובעים את הרחובות של העיר שלכם. ישנה קצת תחרות לראות מי בסוף צייר את הציורים היפים ביותר על הרחובות והמדרכות. אז, עבור גביע העולם ב-1982, בדיוק כמו כל ילד אחר במדינתי, יצאתי החוצה וציירתי ברחוב שלי עם הילדים האחרים שגרו על ידי. כל אחד בעיר שלנו לקח חלק, ואז ציורי הקיר היו בכל מקום… בכל מיני צבעים ועיצובים: ציפורים, הדגל הברזילאי, שחקנים של הנבחרת הלאומית.

לאחר שסיימנו לצייר, אחד מהשכנים הוותיקים שלנו, מר רנאטו, שאסף את כולם כדי לצפות במשחקים. אני לא ממש זוכר הרבה עליו… מלבד זה שהוא היה נראה לי גדול מאוד כשאני הייתי כל כך קטן. הוא פרש מחיל האוויר, או משהו כזה, והוא היה קונה לכולנו צ'יפס ושתייה. עכשיו זה היה עניין גדול. לא היינו זוכים לקבל אוכל כזה לעיתים קרובות. זה משהו כל כך קטן שגורם לזיכרון מיוחד במחשבותיי… צ'יפס ושתייה… לשבת עם החברים מול הטלוויזיה ולצפות בכדורגל, חושב אולי… יום אחד… שזה יכול להיות אני… כדורגלן מקצוען.

גדלתי בבנטו ריביירו (Bento Ribeiro), שזה פרבר צפוני של ריו דה ז'נרו. זה מעמד ביניים נמוך. אין שכונות עוני או משהו כזה, או ערימות של בתים שתמיד רואים בטלוויזיה. זה היה רק… בית. ולא היה יום שכדורגל לא היה בראש המחשבות של כולם.

ובכנות, בזמן שהייתי בן חמש, כבר ראיתי את חיי סובבים סביב הכדורגל. אני לא יודע איך להסביר זאת, אבל אני פשוט התחברתי עם הספורט הזה מיד. זה היה פשוט שם… בתוכי. הרגשה מאוד קלה לומר שכשאתה צעיר. אני רוצה להיות כדורגלן. אבל כילד, אתה לא ממש יודע מה הכוונה בזה. לא מבין מה המשמעות של זה. המציאות זה לא משהו שאפשר להבין כשאתה ילד ורק חולם.

ואני לחלוטין לא ידעתי מה זה אומר עדיין כשהייתי רק בן חמש… כשטבלתי את המכחול לתוך פחית של צבע. לא ידעתי לאן הכדורגל עומד לקחת אותי… כשהצבע הכחול טפטף על פרק כף היד שלי ועל הזרוע, כשעמדתי שם עם חבריי ברחוב שלנו. בזמן שדיוקן חדש של זיקו צופה בנו.

אני לא ידעתי כמה מהר הכל יקרה. כמה מהר החלום יהפוך… למציאות.

Image result for ronaldo BRAZIL 1994

בימים ההם, הייתי רק אחד מהילדים הקטנים בעיר שלנו שידוע כמי שמשחק כדורגל.

ואני מתכוון למשחק כל הזמן.

אולי, בהסתכלות לאחור, זה מה שהפך אותי לשונה מכל שאר הילדים בברזיל שרצו להיות כדורגלנים. לא רק חלמתי להיות הכי גדול, אלא באמת האמנתי בזה. שאני באמת יכול להיות… אחד מהטובים שאי פעם שיחקו.

אני צוחק במחשבה על זה, כי אני לא יודע מאיפה היא הגיעה, או מאיפה המחשבה הזו החלה.

זה היה רק… החיים… מהרגע הראשון שבעטתי בכדור.

אבל, בכנות, אני לא ממש זוכר את המשחק הראשון של פלאמנגו שהלכתי אליו עם אבי במראקנה. זה מוזר, אבל הדבר היחידי שאני יכול להשוות את זה אליו שזה קצת כמו ללכת. אתם מבינים? ברור שיש זמן שאתם לא יכולתם או פשוט לא הלכתם, אבל אתם לא מכירים את החיים בלעדי זה. ואני פשוט לא מכיר את החיים שלי ללא כדורגל.

אפילו הכינוי הראשון שלי מגיע מאיפשהו שאיני זוכר.

לא משנה מתי הבקעתי גול נגד שני אחיי הגדולים, הם צעקו, "דאדאדווווווווו!"

כשהייתי קטן, התקשיתי לבטא רונאלדו. זה תמיד יצא החוצה ונשמע יותר כמו "דאדאדו"… אז… כך היה דאדאדו.

כשאחיי נכנסו לתוך הבית, הייתי נשאר בחוץ עם הכדור שלי, פשוט בועט ובועט. רגל שמאל, רגל ימין, רגל שמאל. אהבתי לשחק בחוץ בחצר שלנו. לא היה לנו בית מאוד גדול וישנתי על הספה רוב הזמן. אבל הדבר הטוב היה שהבית ישב על כל האדמה הזו. וזה כל מה שהייתי צריך: מקום לשחק כדורגל. בהיותנו בברזיל, הבית שלנו היה מוקף בכל עצי הפירות הללו… גויאבות… מנגו… ג'בוטיקבה (jabuticabas). כך שהייתי נותן דריבל בין העצים שאחיי עזבו אותי.

בזמן שהייתי שם בחוץ הייתי חושב לעצמי, אני הולך להיות הכדורגלן הגדול ביותר אי פעם.

הסתכלתי על כל הזדמנות כשלב לעבר הפיכתי לכדורגלן מקצועני. זה היה כמו איום במחשבותיי. לא יכולתי לחשוב על משהו אחר – כמה שהורי רצו שאתרכז בבית הספר. ולאחר שנה אחת של משחק פוטסל (futsal), כל שאר השלבים נראו מסתדרים במקומם. חלק מזה היה מזל… הרבה מזה היה נחישות. בשנה לאחר מכן התחלתי להתאמן עם המועדון של סאן כריסטובאו (São Cristóvão). וכשהגעתי לגיל 13, מועדונים כבר הסתכלו עלי. אז הלכתי לבלו הוריזונטה (Belo Horizonte) לשחק עובר קרוזיירו (Cruzeiro). כשהגעתי לגיל 15, קיבלתי את הזימון הראשון שלי להתאמן עם הנבחרת הלאומית. כשהייתי בן 16, עשיתי את הבכורה המקצוענית שלי עבור קרוזיירו.

ובשנה לאחר מכן, ב-1994, הלכתי לגביע העולם הראשון שלי עם ברזיל.

כמו שאמרתי, הכל קרה כל כך מהר.

וכמה שרק רציתי את כל זה, כל רגע הרגיש כמו הפתעה, בדרך מסוימת. לא ידעתי מה משך הזמן להפוך למקצוען אמור להיות. אין איזושהי תכנית או ספר. לפעמים הרגשתי שיום אחד שיחקתי בבית ספר או בחצר שלנו ולמחרת אני מתאמן עם בבטו.

ואז גביע העולם הגיע. איך אני יכול לתאר את גביע העולם 1994? או את הקבוצה ההיא?

Image result for ronaldo BRAZIL 1994

תנו לי לספר את זה כך. הארוורד זה עניין רציני באמריקה, נכון? ובכן, לשחק בקבוצה הזו בטורניר הזה היה כמו ללכת לליגת האייבי (Ivy League) של הכדורגל. זה היה מחלקה ראשונה, לשבת בשורה הראשונה ולקבל חינוך איך לא רק לשחק כדורגל, אלא גם איך להיות כדורגלן. איך להיות אלוף גביע העולם.

לא שיחקתי דקה בטורניר הזה, אבל הסתכלתי וקלטתי כל מה שיכולתי. רשמתי הערות, אספתי את כל המידע, שאני יודע שיום אחד אני אחזור.

הקיץ הזה שנה את חיי ואת הקריירה שלי.

בגלל שזאת גם הייתה הפעם בה פגשתי את רומאריו לראשונה, הוא היה לחלוטין מישהו שעליו גדלתי כשאני צופה בו כסקורר, ובינו לבין זיקו, חשבתי, ככה שחקנים נראים, על ומחוץ למגרש. כשהלכתי למחנה האימונים באותו הקיץ, רומאריו היה כל כך קשוב לשחקנים הצעירים… במיוחד לי. אולי בגלל ששנינו היינו סקוררים, או שהוא ראה בי את אותה נחישות ורצון, אני לא יודע. אבל היו כל כך הרבה פעמים לאחר האימונים שפשוט דיברנו. זה היה מוזר, אבל הרגשתי שהוא רואה את הספורט בדרך שאני רואה: שיכולה להיות האבולוציה הזאת, סדרה של צעדים שאתה לוקח עד שאתה מצליח להגיע לשלב הבא. ולשלב הבא. עד שאתה נהיה הכי טוב שיש.

והשלב הבא, הוא אמר לי, צריך להיות אירופה.

רומאריו כבר הצטרף לברצלונה בנקודת זמן ההיא וכבר שיחק עבור פ.ס.ו (PSV), שדיברו איתי על הצטרפות. זה ישמע מצחיק, אבל אחד הדברים שדיברנו עליו היה מזג האוויר. איך זה לעבור ממשחק בברזיל ולמגרשים של הולנד שמכוסים בשלג?

אם כי ההתאמה הגדולה ביותר תהיה התחרות. הוא סיפר לי על לנצח את לה ליגה או לשחק בגמר ליגת האלופות. ואז ידעתי גם כן… אם רציתי באמת להיות הטוב ביותר, אני צריך לעקוב אחר הדרך הזו גם כן. אז חתמתי בפ.ס.ו.

Image result for ronaldo PSV

ג'ורג' וואה

מרקו ואן בסטן

פאולו מאלדיני.

אלו היו חברה שהבטתי אליהם כילד. הטובים ביותר. ועכשיו אני משחק באירופה גם כן. אני צריך להתבלט כמוהם. אז… הפכתי להיות קירח, בואו נגיד. סימנתי מטרות ויצאתי למגרש להשיג אותן. ווידאתי שאנשים יודעים מה עשיתי בנוסף.

כשהגעתי לפ.ס.ו., אמרתי שאבקיע 30 שערים בעונתי הראשונה.

אז כבשתי 30.

אז אמרתי שאהיה הטוב בעולם.

אז עברתי לברצלונה וזכיתי בכדור הזהב (Ballon d’Or).

תמיד היה לי את הביטחון בעצמי כילד. אבל להכריז על השערים, הפרסים? פשוט עשיתי את מה שראיתי ששחקנים אחרים עושים כשצפיתי בהם בילדותי. ההתרברבות… ההופעות… זה לקח לי מספר שנים – כנראה יותר ממה שזה היה אמור לקחת – להבין, שזה לא אני. זאת לא הייתה האישיות שלי להיות שחקן כזה שמדבר כך. בסופו של יום, יכולתי רק לתת למשחק שלי לדבר במקומי.

הרצון שלי לא נעלם, ברור. המשכתי לתת לעצמי את האתגרים הללו. אבל שמרתי אותם לעצמי. להיות הטוב ביותר לא צריך להיות מלווה בכותרות. להיות הטוב ביותר היה תמיד כיצד אני רוצה לשחק את הספורט הזה. לדחוף את עצמי בעקביות. בעקביות למצוא את הגבולות שלי… ולעבור אותם.

מה שעשיתי בדיבורים שלי זה לבחון את הגבולות שלי.

למעט הדבר היחידי שטרם השגתי והוא לשחק בגביע העולם.

במחשבותיי, זה היה רק עניין של זמן. והיה לי מלא זמן.

בגביע העולם 98, הייתי בן 21 וכדורגל היה פשוט כיף עבורי. כבשתי ארבעה שערים בדרך לגמר להתמודדות מול צרפת. ואז, ביום של הגמר, קרה משהו שאני לא יכול להסביר. הייתי מאוד מאוד חולה, והיה לי התקף במיטתי. אני לא זוכר הרבה מכך. אבל שהרופאים בצעו את בדיקותיהם והרשו לי לשחק, שיחקתי. לא שיחקתי טוב, זה ברור, והפסדנו במשחק 3-0.

הזמן הזה היה אסון. אבל, במחשבותיי, הייתי עדיין צעיר, ויהיו עוד הרבה גביעי עולם. יהיו עוד הרבה הזדמנויות.

ברור, ככה לא באמת החיים הולכים, לא כך?

בשנה שאחרי, עברתי פציעת ברך קשה מאוד. היא הייתה כל קשה שחלק מהאנשים אמרו שלא אשחק יותר כדורגל שוב. חלק מהאנשים אפילו אמרו שלא אהיה מסוגל ללכת שוב.

ואז הגבולות שלי באמת נבחנו.

אני חייב להיות כנה ולומר שישנם דברים בכדורגל שתמיד מטרידים אותי. הנסיעות. ההמתנה. אבל הרגע הזה על המגרש… רק… לשחק? אני אוהב את זה כל כך. הרגש הזה מעולם לא פחת אצלי. בפ.ס.ו, או בברצלונה, או באינטר – תמיד הרגשתי את אותו האושר שהיה לי כילד קטן.

החיים, עבורי, הרגישו כאילו הם מתחילים ונגמרים על מגרש הכדורגל. אז כשהברך שלי נהרסה, זה היה כאילו החיים שלי נלקחו ממני.

Image result for ronaldo 1998

אז עשיתי את כל מה שיכולתי על מנת שאוכל לשוב. נסעתי לארה"ב להיפגש עם רופאים ומנתחים. הסתובבתי בעולם. ככה זה הלך במשך שלוש שנים של החלמה וישיבה בצד. ידעתי שגביע העולם ב-2002 מתקרב, אבל אלו לא היו גביעים או שערים שהניעו אותי. רק חשבתי על ההרגשה הזו – ההרגשה שאני יכול למצוא רק על מגרש הכדורגל עם הכדור ברגליי.

שלוש שנים לאחר הפציעה הנוראית שלי, וארבע שנים לאחר ההפסד בגמר ב-1998, הכדור היה ברגליי בדרום קוריאה, כשאני משחק עבור ברזיל בגביע העולם.

וממש לפני הגמר נגד גרמניה, משהו מדהים קרה.

כשהגענו לחדר ההלבשה לפני המשחק, המאמן שלנו, לאויס פיליפה סקולארי, הראה לנו משהו בטלוויזיה. אנחנו פחות או יותר הבטנו אחד לעבר השני, לא בטוחים מה הולך לקרות. טלוויזיה בחדר ההלבשה לא הייתה דבר רגיל.

"שבו", לאויס אמר לנו, "יש משהו שאני רוצה שתראו".

הוא הדליק את הטלוויזיה ולחץ על הכפתור. זאת הייתה הקלטה מגלובו, ערוץ ברזילאי. לא הספקנו לראות את החדשות מהמדינה שלנו מאז ששיחקנו ביפן, כך שזאת הייתה הפעם הראשונה שאנחנו רואים או שומעים מהאנשים בבית.

אבל זה לא היה שידור רגיל. בתכנית, הם הלכו לכל אחת מהמקומות שמהם הגענו, להראות איך האנשים והמדינה חוגגים. לבסוף הם הגיעו לבנטו ריביירו… ושם, ממש לפני… אני רואה את הרחובות בהם גדלתי… ראיתי את הקירות שכנגדם בעטתי בכדור שלי.

וראיתי ילדים קטנים עומדים ליד דיוקן צבעוני שהם ציירו עבורנו, כפי שאני נהגתי לעשות.

זה היה הדבר האחרון שראינו לפני שעלינו לכר הדשא.

Image result for ronaldo Brazil 2002

כשעדיין התוצאה הייתה 0-0 במחצית, לא היו שום חששות אצלנו בקבוצה. אני אומר לכם את האמת… לא היו הרבה דיבורים, או איזו אסטרטגיה גדולה ששוחחנו עליה בחדר ההלבשה. פשוט ידענו מה עלינו לעשות. פשוט קיבלנו זאת. ידענו שעלינו להבקיע את השערים. וננצח.

היה רק את זה… ביטחון.

הרגשנו זאת במהלך הטורניר. כל משחק היה שלנו. לא היינו צריכים לומר כמה גדולים אנחנו יכולים להיות. כולנו פשוט הרגשנו זאת. הנבחרת הזו אולי הייתה הגדולה ביותר שאי פעם שיחקתי בה.

ועבורי, אני לא יודע, ככל שהלחץ עולה, ככה הדברים נעשים קלים יותר. יכולתי לראות דברים. הייתי רגוע. יכולתי פשוט… לנשום. אני חושב שזה מה שעושה חלוץ טוב: לחוות את כל הרגשות האלו, אבל לדעת כיצד לשלוט בהם.

ואז כשמבקיעים… זה כאילו כמו אורגזמה… אבל יותר.

אז כשהבקעתי פעמיים כדי להעלות אותנו ליתרון מול גרמניה, חשבתי, זהו זה. הכל היה שם… גביע העולם, דקות ספורות מלהיות שלנו… מעולם לא הרגשתי משהו כזה על המגרש.

ואז בדקה ה-90, הוחלפתי. זה היה הדבר המדהים ביותר – מה שלואיס עשה עבורי – בגלל שיכולתי לראות הכל. יכולתי להפנים את מה שבדיוק עשינו. שירדתי מהמגרש, חשבתי על האנשים שאמרו שלעולם לא אחזור. שאני לא ישחק יותר שוב. שאני אולי לא אהיה מסוגל ללכת שוב.

זה היה ב-2002, ואנשים רק החלו להשתמש בטלפון נייד. אז שהבטתי סביב באצטדיון, ראיתי את הריבועים הלבנים הקטנים הללו, כמו דיסקו. לקח לי דקה להבין מה שקרה. אנשים כיוונו את הטלפונים שלהם לעברי והם לקחו תמונות.

בתקופה ההיא, זה היה משהו חדש.

ואז, כשהגעתי לצדי המגרש, ראיתי את רודריגו פאיווה, קצין העיתונות של הנבחרת הלאומית. האיש הזה היה איתי בכל נקודה במהלך ההחלמה שלי. הוא נהג לצעוד לאט לידי כשכל מה שיכולתי היה רק לצעוד. פשוט התפרקתי והתחלתי לבכות. כל הרגש הזה, מעולם לא הרגשתי כך לפני.

הרגע ההוא… היה מתנה.

Image result for ronaldo Brazil 2002

ואז, כמובן, חגגנו. אני לא חושב שישנו באותו הלילה. זאת הייתה פשוט חגיגה אחת גדולה עד שטסנו הביתה לברזיל. ובטיסה הביתה, ישבתי עם בני – שהיה בן שנתיים באותו הזמן – בחיקי והבטתי אל אבי. לא באמת אמרנו משהו אחד לשני. לא באמת היינו צריכים… זו היתה מערכת היחסים שלנו. אבל שנינו ידענו מה זה אומר גביע העולם. מה זה אומר עבור המשפחה שלנו. מה זה אומר עבור ברזיל.

ומה זה אומר עבור בנטו ריביירו.

המטוס עצר בהרבה מאוד ערים בברזיל בדרך חזרה. אלו היו כמה מהימים הטובים ביותר בחיי. לראות את כל האנשים במדינתנו, ואת כל האושר. לראות ציורי דיוקן בכל מקום. אבל עכשיו… עם הפנים שלנו שם.

לאחר שזכינו בגביע העולם, ובכן, הסתכלתי לשלב הבא… למטרות הבאות… האתגרים הבאים בקריירה שלי על הדשא. למרות שזה נהייה קשה יותר לאחר הפציעות שלי. עדיין חשבתי איפה הייתי אם הפציעות האלו לא היו קורות – אם ידעתי כיצד להתאמן בצורה נכונה.

עבורי, כדורגל היה תמיד לראות עד כמה אני יכול לדחוף את עצמי ואני חושב שעשיתי זאת ככל שיכולתי. הצלחתי לעבור עוד פציעת ברך והצטרפתי לקורינטיאנס (Corinthians). אבל לאחר שבעיות בריאות אחרות גרמו לי לקשיים לא רק לשחק, אלא גם לנשום, ולעמוד, וללכת… ידעתי שעלי לעצור. אם לא יכולתי להיות השחקן שרציתי להיות על המגרש, אם לא יכולתי לחוש את אותה ההרגשה, אז לא יכולתי להיות שם בכלל.

ב-2011, הייתי צריך לקבל החלטה.

ידעתי שעלי להיפרד לשלום מהכדורגל.

לפחות, לזמן שלי על הדשא.

Image result for ronaldo Brazil

אבל כדורגל – זה כמו התמכרות. עבור שחקנים, אוהדים, עבור כולם, זה למה זה תופס כל כך הרבה אנשים בכל העולם. אז ביליתי הרבה זמן בחשיבה על כך מאז שהפסקתי לשחק. אני חושב על מה שהספורט העניק לי.

אני רוצה לוודא שילדים שגדלים עכשיו – איפה שהם יהיו – יראו את הכדורגל באותה הדרך שאני ראיתי. אבל ערים ויישובים אחרים משתנים. כשאני גדלתי, היו מגרשי כדורגל בכל מקום. עכשיו, ישנם בניינים ועוד כל מיני דברים שמשתלטים על אותם שטחים, אז אתם לא רואים ילדים בחוץ ברחובות משחקים או סתם בועטים בכדור.

עבורי, מגרש הכדורגל הוא הדבר המושלם ביותר בעולם. זה יכול להיות אצטדיון, או על החוף, או סתם על משטח גדול של דשא עם עצי פרי. זה לא משנה. כשאתם ילדים, אתם יכולים להסתכל על כל מגרש ולראות את העתיד שלכם.

אחד הדברים שגורמים לי לאושר בחיים הוא לשמוע כיצד בחורים כמו מסי, ניימאר, כריסטיאנו רונאלדו או איברהימוביץ' מספרים איזו השפעה הייתה לי על המשחק, או איך הם שיחקו, על הזיכרונות והחלומות שלהם שהם גדלו והרצון שלהם להיות כדורגלנים. תחשבו על זה… הייתי רק ילד בברזיל מצייר דיוקנים וחולם להיות כמו זיקו. ישנם רק ילדים בברזיל וארגנטינה ופורטוגל ושבדיה שחולמים להיות כמוני. אנחנו מחוברים על ידי ההרגשה הזו, אתם יודעים?

זה מה שיפה בעיניי. זה מה שכדורגל עבורי.

אתם יודעים, חשבתי הרבה על איך לסיים זאת. אני טוב בלהתחיל לספר סיפורים, אבל אני אף פעם לא רוצה לסיים אותם.

אני אסיים כשאומר זאת: חייתי את החלומות שלי. כמה אנשים יש שיכולים לומר זאת על חייהם? לראות ולחיות בצבעים כה רבים.

רונאלדו

לפוסט הזה יש 13 תגובות

  1. זה מזכיר מאוד את ההשוואות בין לברון לג'ורדן.

    הסטטיסטיקה לא משקרת, רונאלדו השמן לא הגיע לרמה של רונלדו האמיתי.

  2. באסה שגדלתי בחולון. היה רק מגרש כורכר מול הבית וכל השתטחות גררה שפשפות וחבלות עמוקות.
    מי יודע מה היה נהיה ממני אם היה שדה דשא עם עצי פרי ליד הבית…..
    בטח הייה לי דוכן מיצים בשנקין 🙂

    תודה על התרגום המצויין. שחקן שמאד אהבתי.

  3. אם לא הפציעות הוא היה הטוב בהיסטוריה כנראה. לחשוב שהוא התאושש פעמיים מקרע ברצועה הצולבת ועדיין הוא השחקן החמישי בטיבו בהיסטוריה. גם זה שהוא עבר כל עונה קבוצה לא עזר לו לדעתי מסי רונאלדו הפורטוגלי מארדונה ופלה גדולים ממנו

  4. נהדר. מחבב אותו כאיזשהוא ספורטאי טהור, של פעם (לא ראיתי אותו אלא זה הרושם שלי). אגב מאז שכתבת שזה מתורגם חיכית לכתבה הזו.

  5. מדהים ששחקן שהוביל את הנבחרת שלו לגמר מונדיאל ולזכייה במונדיאל, עדיין נחשב ככשרון שלא מומש במלואו.
    לא יודע, כשאני שומע את השם ״רונאלדו״ אני נזכר קודם כל בו, ורק אחרי כמה שניות מבין שהכוונה היא לכריסטיאנו.

    לולא כל הפציעות שלו, אני משוכנע שלא היה צורך בשום דיון לגבי מיהו הרונאלדו הבכיר.

    תודה על המאמר! אהבתי ממש כיצד נסגר אצלו מעגל כשהוא סיפר על הוידאו שסקולארי הקרין להם, כשראה ילדים בשכונת ילדותו צובעים ברחובות.

    1. מונדיאל זה רק חודש.
      בגלל הפציעות הקשות שעבר נתן מספר מצומצם של עונות טובות ולא מימש את הפוטנציאל שלו במלואו,אפילו לא 50 אחוז

  6. אחד השחקנים המוזרים לדעתי. הוא לא הגיע לפוטנציאל שלו שיכול היה להיות הגדול מכולם. ממש היה לי לא נעים כשהוא השמין והמשיך לשחק.
    ספור נהדר. תרגום משובח ביותר שכמעט נשמע "בראזילאית".
    תודה סמיילי. נפלא

  7. מעולה
    הסיפור על גמר 98 וההתמוטטות היה סיפור גדול בזמנו לא סיפרו על כך ביום המשחק
    במונדיאל של 2002 ברזיל ורולנדו לקחו את הגביע כנגד כל ההערכות המוקדמות
    שמן או לא רונאלדו היה שחקן ענק ,מכונת שערים ושחקן שכייף לצפות בו

  8. התרגומים שלך הם מהפנינות של האתר!!

    אוף כמה אהבתי אתו, לא יודע אם היה בהיסטוריה של המשחק חלוץ רחבה עם טכניקה כל כך טובה. היו שחקני התקפה עם טכניקה טובה יותר אבל לא חלוצים קלאסיים.
    מדהים איזו קריירה מדהימה הוא עשה כשעוד לפני שיאו הוא קרע פעמיים את הרצועות ואחריהם עוד נתן עונות אדירות כולל שלושער בלתי נשכח באולד טראפורד במדי ריאל.

  9. אובריגדו ווסה .
    יש כמה דברים שאנשים לא יודעים והוא לא סיפר כאן .
    מהבית שלו לאצטדיון של קרוזיירו הפרידו עשרה קמ .
    הוא לא כתב כאן ,כתב מעמד בינוני לא מדויק , אבל כןסף למיקרו כמה גרושים בשביל האוטובוס המאד עממי וזול בריולא היה לו .
    אז אחרי הבית ספר הוא רץ.לאצטדיון ,וכשנגמר האימון רץ הביתה .
    עשרים קמ ריצה בסל הכל ליום כל יום .
    היכולות שלו הגיעו מהנחישות הזו שהביאה אותו לשם ,הוא היה די תמים במהחך הקריירה ,בחור שקט בחור טוב .ושחקן ענק.פציעות ברכיים צפויות למי שהשתמש בברכיים בצורה כה אגרסיבית וסבל מסופר עודף אימון כמוהו .
    אבל זו ברזיל מאה מליון ילדים חלמו להיות גארינצה ואחר כך פלה ואיר כך רומאריו הענק ,או בבטו התינוק בבה תינוק בפורטוגזית .
    ואחר כך רונאלדו .
    עוד יצערת מופת מבית סמיילי ,נקדיש אותה לחיים הפשוטים. אלו שרונאלדו זכה להנות מהם כילד ,החיים הילדות שהוא מתגעגע אליהם כבוגר .
    אובריגאדו ווסה סמיילי.

  10. ותגובה על הכדורגל הברזילאי לא יכולה להסתכם בלי
    את הדגל הברזילאי בכדורגל נושאים אשפי הכידרור שחקני מרכז המגרש פלה זיקו רומאריו בבטו רונאלדיניו .
    שחקנים כמו רונאלדו החלוץ וסוקרטס המגן היו היוצאי דופן ,הם לא היו חלק מנושאי הדגל ,כדורגלן ברזילאי צריך להיות קוסם לשחק את הזוגה בוניטו לשחק יפה,
    מסוג הבעיטות בננה המסובבות שח זאיוזיניו שאי אפשר לעצור ,בכלל אי אפשר להבין איך הן נכנסות לשער בכלל מהזווית הזו .
    פלה גארינצה זיקו רומאריו ריוואלדו רונאלדיו היו קוסמים .
    מסי ומאראדונה היו הקוסמים בארגנטינה לא קוסמים מהסוג הברזילאי פחות מפלה אך עדיין קוסמים .
    רונאלדו לא היה קוסם הוא פשוט היה האתלט הרץ הטוב והחזק מכולם אבל את מגע הקסם הזה לא היה לו .
    בלי קסמים כשאתה ברזילאי קשה ואכן רונאלדו דאדאדו לא שרד .

  11. אולי אני יכול "להשתחצן" שהצעתי לתרגם את המאמר על רונאלדו האמיתי (לטעמי)
    http://www.hoops.co.il/?p=111137
    תגובה 12.

    מסתבר, שאחרי הכל, מאחורי הדמויות המפורסמות שרובן גם עשירות מאד מבחינה כספית, מסתתרים בני אדם רגילים שעברו בצעירותן חוויות שמעצבות את האישיות שלהן שנים רבות לאחר מכן. הם לא שוכחים מהיכן הם באו.

    לגבי רונאלדו: הבן אדם הבקיע בכל מצב. בעיטות מחוץ לרחבה. שערים בתוך הרחבה. הפגנת וירטואוזיות. שליטה בשתי הרגליים. נגיחות. ומה לא עוד.
    הוא לא היה שחקן רחבה כמו רומאריו, לדוגמה. בטרם הפציעות שלו היו לו גם יכולות אתלטיות גבוהות מאד. הוא יכל להשיג כדור במחצית המגרש ולדהור אתו, תרתי משמע, עד למצב בעיטה קרוב לשער היריב ואף אחד לא יכל לקחת את הכדור מרגליו.
    הכדורגל שלו לא היה "מתוכנת" או טקטי אלא טהור מהלב ומאהבת המשחק. וזו הייתה אחת הסיבות שהוא היה כל כך אהוב ושעד ימינו הוא זכור כאחד השחקנים הגדולים.

    נ.ב
    אם ניתן לתרגם גם את המאמר של פלה שנקרא Letter to My Younger Self אז אני בטוח שכולנו ניהנה מאד.

    ועוד פעם תודה על התרגומים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט