חבריי הראשונים לכיתה – ג'ייסון טאטום / תרגום Smiley

חבריי הראשונים לכיתה – ג'ייסון טאטום / תרגום Smiley

חבריי הראשונים לכיתה

אפריל 15, 2016

מאמר מקורי: https://www.theplayerstribune.com/jayson-tatum-duke-jordan-brand-classic/

ג'ייסון טאטום

סמול פורוורד / JORDAN BRAND CLASSIC

ראיתי את זה מיד. מיד כאשר אמי החנתה את מכוניתנו מחוץ לביתנו והתחלנו לצעוד לעבר דלת הכניסה. זה היה שם.

לגדול איפה שהיינו בסנט לואיס, אתה מכיר את הדבר הזה, אתה שומע עליו. אבל לא ראיתי את זה לפני.

חתיכה קטנה של נייר ורוד מודבק לדלת שלנו.

הודעת פינוי.

אימא שלי נשברה והחלה לבכות ברגע שראתה זאת. אם זה היה החימום שנותק, או המים, זה תמיד נראה כמו בעיה אחר בעיה. והיה לה כואב. היא הלכה לחדרה. שמעתי אותה בוכה מבעד דלת חדר השינה שלה.

הלכתי גם כן לחדרי. הייתי פשוט עצבני – כועס על עצמי שאני צעיר מדי, לא יכול לעזור, בלי שליטה. ברור שהייתי רק ילד, רק בן 8 או 9, כך שלא ממש הבנתי את הסיטואציה במלואה, אבל ידעתי טוב מספיק כדי לדעת מה המשמעות של חתיכת הנייר הוורודה.

איפה אנחנו הולכים לגור?

אם מי אנחנו הולכים להישאר?

מי הולך לדאוג לנו?

***

זמן רב לפני התיכון, כבר הייתי במכללה. אימא שלי ילדה אותי כשהייתה בת 19. היא הייתה בשנתה הראשונה במכללה. אבל היא הייתה נחושה לא להפוך לעוד סטטיסטיקה, לא לסיים אצל הרווחה, לא לנשור מבית הספר.

כך שהיא הביאה אותי לשיעורים אתה.

מהזמן בו הייתי תינוק עד שהייתי בן שמונה, כשאימא שלי הלכה ללימודים, הלכתי יחד אתה. אני זוכר שהייתי יושב מאחור בכיתה, אוכל חטיפים ושוקע בספרים או משחקי וידאו. שמרתי על שקט, שומע פה ושם – עבורי, רוב המרצים שלה נראו משעממים ודברו המון. אבל היו לי את הדברים שלי להתרכז בהם, לה היו את שלה. זה הרגיש נורמלי. אז זה מה שעשינו. כשאימא שלי לא יכלה להרשות לעצמה בייביסיטר או שסבתא עבדה, הלכנו לכיתה ביחד.

ועד הזמן שהגעתי לכיתה ו', אמי קיבלה את התואר הראשון שלה ותואר במשפטים מאוניברסיטת סנט לואיס.

לעולם לא אשכח את טקס הסיום של בית הספר למשפטים. כל הדודים שלי והסבים הגיעו. כשקראו בשמה של אמי, נעמדתי, לבוש בחולצה מכופתרת ומכנסיים, וצעקתי, "אני אוהב אותך! אני גאה בך!"

היא עשתה זאת, אמרתי לה זאת לאחר הטקס, אבל היא תקנה אותי. "אנחנו עשינו זאת".

Image result for JAYSON TATUM

אני לא חושב שזה ממש הHכה בי עד לשנה הזאת, כאשר אני בדרך לשחק עבור דיוק (Duke) בסתיו הזה, כמה אמי עבדה קשה וכמה היא עברה תוך כדי.

הלילות הללו שהיא הייתה עדיין בלימודים, היינו יושבים בשולחן חדר האוכל ביחד. כל אחד עושה את שיעורי הבית שלו. היא היה הולכת וחוזרת מהמטבח, מבשלת ארוחת ערב בזמן ששאלתי אותה שאלות בקשר למטלות שלי במתמטיקה (אמי הייתה הכי טובה במתמטיקה. היא תמיד מצאה דרך לפשט את הדברים ככה שיכולתי להבין). ומתי שהגיע זמני ללכת למיטה היא השכיבה אותי לישון וחזרה לשולחן האוכל, נשארת ערה במשך שעות, לומדת, קוראת, שומרת על כך שהיא מבצעת את המטלות שלה.

היא הייתה אומרת לי לעתים קרובות, "ג'יי, אל תתן לאף אחד להגיד לך מה אתה יכול או לא יכול להיות. לא משנה מה".

כשזה נהיה ברור בחטיבת הביניים שכדורסל נהיה חלק גדול מחיי, המילים שלה רק הלכו ונהיו יותר ברורות.

שיחקתי כדוסל מהיום בו יכולתי ללכת. אבא שלי שיחק במכללה ואז במשך כמה שנים כמקצוען מעבר לים, שזאת הסיבה מדוע לא ראיתי אותו הרבה בשנים הראשונות. אבל ישנן תמונות שלי במשחקים שלו. כך שאפשר לומר שהמשחק היה חלק ממני מהתחלה. כשהייתי רק בן שלוש, הייתי משחק בליגה של גיל חמש ומטה במתנ"ס בגלל שהייתי הרבה יותר גבוה משאר הילדים בגילי.

כשאמי גילתה שכל מה שרציתי לעשות זה לשחק כדורסל, היא החלה לדרוש שאעבוד קשה בבית הספר באותה המידה. היא לא רצתה שאנשים יביטו בי ויחשבו, הוא רק ספורטאי, כל מה שהוא יכול זה לשחק כדורסל. הוא אינו יכול לדבר כמו שצריך.

Image result for JAYSON TATUM

פתאום היו חוקים חדשים בבית. אם הציונים שלי לא היו היכן שהיא רצתה שהם יהיו, אז אין טורנירי כדורסל בסופי השבוע.

"כן, בטח – אוקי, אימא". הייתי עונה בסרקזם. "לאימהות של חברים שלי אין את החוקים הללו".

פשוט הייתי ילד.

טעות גדולה. יום אחד, היא חזרה הביתה מפגישת הורים-מורים עם הדוח שלי. היא הצביעה על שני ציוני C שקיבלתי.

היא הושיבה אותי והעבירה לי את אחת מהשיחות האלו – אחת משיחות האימא הארוכות. אם אתם יודעים למה אני מתכוון, ואתם מבינים למה אני מתכון.

כשטורניר הכדורסל שלי היה באותו הסוף שבוע, היא לא צחקה. היא ממש הושיבה אותי בחוץ. ללא רחמים. זה פקח את עיניי. לעולם לא זלזלתי באמי שוב. זה לקח רק פעם אחת.

מאז והילך, נהפכנו לצוות בדיוק כמו בעבר שהיא לקחה אותי לבית הספר. בזמן ההוא, היא הייתה עושה מה שהיא רק יכלה – עובדת בשתי עבודות, לוקחת עבודות צדדיות כמנקה אצל אנשים בבתים, דואגת שהמטלות בלימודים שלה נעשות, בנוסף לכל חובותיה כאימא שלי. אפילו כשסיימה את התואר שלה, עבודתה הקשה לא פסקה, כך שהייתי צריך להרים את עצמי גם כן.

Image result for JAYSON TATUM

כשגבהתי והתחזקתי, התחלתי להתבגר בדרכים אחרות. ניסיתי מאוד להתמודד עם מטלות בית הספר כדי שהיא לא תצטרך לבדוק אותי יותר מדי כפי שעשתה בעבר. ניסיתי להיות עצמאי ככל שיכולתי כדי להקל קצת מהנטל עליה. התחלתי לכבס ולגהץ את בגדיי, למצוא בעצמי הסעות לאימונים, להכין את ארוחת הבוקר שלי בבקרים – ואם היא הייתה בחוץ כי עבדה עד מאוחר, ניסיתי שיהיה אוכל מוכן כשהיא חוזרת הביתה (שותפי לחדר למכללה, יש לך מזל, אני מכין אחלה טאקו).

המשחק שלי השתפר גם כן.

בקיץ לפני שהלכתי לתיכון, הוזמנתי למחנה עילית של כדורסל באטלנטה. היו שם ילדים שהיו להם קטעי ביצועים מיוטיוב, קלטות ביצועים, כל הדברים האלו. זיהיתי כמה מהשחקנים האחרים – ג'וש לנגפורד, וי ג'י קינג, באם אדבאיו – כשחקני עילית לגיוסים. פשוט החלקתי פנימה כילד חדש. אף אחד לא ידע את שמי או מהיכן הגעתי. אבל בסיום המחנה בסוף השבוע, הרגשתי כאילו כמה אנשים נוספים הכירו את שמי. כדורסל מכללות היה על הרדאר שלי, ואולי, גם מלגה.

לקראת שנתי הראשונה בתיכון, אמי הושיבה אותי לאחת מהשיחות שלה. הדרך בה הבטתי אל קובי ולברון, היא אמרה, הייתה כמו שילדים צעירים בסנט לואיס יביטו אלי: הייתי שם גדול כשחקן כדורסל שכנראה יעשה זאת.

לא משנה מה עשיתי מחוץ למגרש, היא אמרה, זה חשוב באותה מידה כמו המספרים שאני נותן על המגרש.

בנוסף לשיעורי הבית, אמי גרמה לי להיות מעורב בעבודה התנדבותית, עוזר במקלט לאנשים מחוסרי בית ומשמש כמדריך לאתלטים צעירים בעיר שלנו. הייתי הולך לאימונים ולמשחקים שלהם, מדבר איתם על בעיות שהם מתמודדים בבית הספר. לפעמים הייתי זוכה לדבר בנשפים שלהם או באירועים קבוצתיים אחרים.

לא הייתי רגיל לחלק עצות. מה כבר יכול ילד בן 18 לומר לילדים אחרים?

תמיד התחלתי באותה הדרך, עם סיפור.

Image result for JAYSON TATUM

כשהייתי בבית ספר יסודי, המורים שלי הלכו מסביב בכיתה ושאלו ילדים מה הם רוצים להיות כשיגדלו. רוב חבריי לכיתה אמרו משהו על איך הם רוצים להיות רופאים או עורכי דין או מורים. אני תמיד הייתי אומר, "אני רוצה להיות שחקן כדורסל מקצועני". בדרך כלל המורים היו פשוט מחייכים ומשיבים, "זה מעורר השראה, אבל תחשוב על משהו יותר ריאלי".

אז הייתי מספר לספורטאים הצעירים מה אמי אמרה לי.

"אל תתן לאף אחד להגיד לך מה אתה יכול או לא יכול להיות. לא משנה מה".

"אני פשוט כמוך", הייתי אומר. "אני מהשיכונים הללו, שיחקתי בליגות הצעירות האלו, המשפחה שלי הייתה מתקשה באותה דרך של המשפחה שלך. אין שום סוד מיוחד. פשוט תעבוד קשה ותדחוף את עצמך (ואם אתה בר מזל, תהיה לך אימא שתדחוף אותך אפילו קשה יותר).

כאשר הצעות למלגות החלו להגיע, כל מכתב גרם לאמי לבכות. השיחה מהמאמן K הייתה חלום שהתגשם – חלום שהיא הכינה אותי אליו בשנים האחרונות, אפילו כשלא הייתי כל כך בטוח שזה יקרה בעצמי.

חשבתי שהשיעור נגמר, אבל טעיתי. אפילו כשידעתי שאני הולך לדיוק, אמי המשיכה לדחוף אותי.

היא הייתה באה לחדרי מתי שהייתי צופה בטלוויזיה, תופסת את השלט ושואלת, "ג'יי, אם כתב ניגש אליך לאחר המשחק ושואל אותך, 'על מה חשבת בדקות האחרונות?' מה אתה הולך לומר?"

בזמן הזה, לא ממש הבנתי מה היא עושה. רק רציתי לצפות בטלוויזיה.

"אאאייימממאאא! אף אחד לא ייגש וישאל את השאלות הללו".

אבל היא הייתה מתעקשת, כך שלבסוף אני משתף פעולה. היא הייתה אוחזת בשלט באגרופה מתחת לסנטרי, כאילו זה מיקרופון דמיוני.

בהסתכלות לאחור, זה די מצחיק, אבל אני חושב שזה עזר לי להתכונן. עכשיו אני אף פעם לא נלחץ כשאני צריך לדבר עם התקשורת.

Image result for JAYSON TATUM

אימא שלי מצאה דרך לשמור על הבית שלנו לאחר שקיבלנו את הודעת הפינוי. כמו התארים שלה במכללה, כמו שהיא עבדה עד מאוחר במספר עבודות, היא מצאה דרך.

הבית לא משהו מיוחד, רק אחד-שנים חדרי שינה. אבל זה בית.

לפעמים אני ואמי חולמים בהקיץ על לעשות משהו כדי לעזור לאימהות חד הוריות אחרות שמנסות להסתדר. אנחנו מדברים על הפיכת הבית שלנו למקום בו אימהות וילדים יוכלו לגור ללא שכירות למשך שנה או שתיים בזמן שהם חוזרים לעמוד על הרגליים – כך שהם לא יצטרכו לעבור את מה שאמי ואני עברנו, תוהים במשך 30 ימים אם עדיין יהיה לנו בית. אני מקווה שיום אחד החלום שלנו יהפוך למציאות.

עכשיו דיוק נמצאת באופק שלי. וזה רק אפשרי בגלל אמי, חברתי למכללה האמתית.

אז תודה לך, אימא, שדאגת שאני אוכל, שדאגת שיהיה לנו בית, שדאגת שאהיה הבנאדם שאני היום.

… ושדאגת שעשיתי את שיעורי הבית שלי. אני מבטיח לשמור אותך מעודכנת במטלות המכללה שלי. חוץ מזה, אני יודע שאת תבדקי אם לא אדווח.

תודה שוב, אימא, עשית זאת.

טעות שלי, אנחנו עשינו זאת.

ג'ייסון טאטום

לפוסט הזה יש 22 תגובות

  1. תודה על התרגום של סיפור חיים מרשים שיש הרבה מה ללמוד ממנו.
    הערה: Whatever I was doing off the court, she said, was just as important as the numbers I was putting up on it.
    נכון יותר לתרגם: ״מה שעשיתי מחוץ למגרש, היא אמרה, חשוב …״

  2. קלאסיקה במיטבה .
    לפעמים בשקט בשקט אני מסתכל על הסרטונים ברשת של הרוקיס לפני הבחירה .
    גייסון טאטום הוא השחקן שהכי הרשים אותי לפני .
    כפי שקארל אמטוני טאינס הרשים אותי בזמנו .
    הימרתי שיהיה רוקי השנה ,חושב שהייתי אחד הבודדים באתר .
    אחרים חשבו שהוא לא בשל.
    הסיבה שהימרתי עליו לא היו היכולות שלו באותו זמן אלא הרצון שלו להתקדם ,האבא שלו סיפר שהוא פשוט החל לזרוק מהשלוש בזמן מסוים והמשיך,האבא מאמן כדורסל .
    בנוסף הציגו את תוכנית הלימודים שלו הוא התעקש להיכנס לנבא בסוף השנה אך בו בזמן התעקש גם להשלים את התואר ,נראה משכיל מאד אדיב מנומס מאד ,לטיני טיפוסי , מהקריביים עם משפחה מעודדת תומכת ,הוא גאות המשפחה הדבר האחרון שהם רוצים שישאד טמבל , תאמינו לע מהיכרות זה לא שהם מזלזלים הם לא ,אבל מבחינת המשפחה הם רוצים תואר ,אם לא יביא תואר דוקטור הביתה המשפחה תאכל את הלב ,קארל יודע עדכמה הדברים חשובים להם כהמגרים עניים מהקריביים .
    ברור לו כמ הכסף מבחינתם הוא לא הכרטיס הניסנ הביתה אלא השכלה תהיה משהו ?
    גייסון כשהסתכלתי עליו שלט בכל הרפרטואר זריקית הניסות לסל ,הזיע עבד קשה ראו שהוא נותן הכל ,ובו בזמן ראו שהוא חושב ,לא חוזר על אותו התרגיל פעמיים , עובד קשה ומביא את רמת הפינס הסטייל לשלמות,טןב בהרבה מכל שחקן אחר שראיתי בגילו ,היה לי מאד ברור שיש בו את הדבר הזה ממנו קרוצים הגדולים מכולם .
    הסיפור המצוין הזה הוא רק השלמה למה שהרגשתי ,ראיתי את מרקל פולץ מדהים כישרון ענק אבל לא ראיתי אצלו את הנחישות של גייסון ,ראיתי את.לונזו שחקן חביב מאד ,רכז טוב מאד שחקן שמשתלב טןב בקבוצה אבל צעיר מכדי להוביל קבוצה לדעתי הוא לא מוכן לזה לא יודע אם יהיה מוכן ומתי כרגע הוא לא הציפיות.ממנו שלא באשמתו הן נטל חבל עליו .
    גייסון ברור לגמרי חד כתער הוא הגיע כדי להצליח ,מרקל הנרגה טוב ממנו אבל לא טוב כמוהו ,משפט סתום כולנו נרכה בהמשך.
    תודה דבה סמיילי על עוד קלאסיקה.

  3. תרגום מעולה לסיפור מצויין
    אני לא יודע הרבה על הקריירה שלו ( העתידית ) אבל עם כזאת נחישות הוא צריך להגיע רחוק

  4. מצטרף למחמאות על התרגום, המאמר מסביר אולי את הבגרות והבשלות שהוא מפגין על המגרש מעבר ליכולות המקצועיות

  5. תרגום מעולה לאחל כתבה. בחור מרשים ועם מוסר עבודה כזה יכול להגיע רחוק.
    ותודה לך סמיילי על כל התרגומים המעולים. לא הגבתי על כולם אבל קראתי את כולם בהנאה רבה. שבת שלום

  6. סמיילי, מה שחסר בתרגום המצויין הזה הוא תמונה של האם.

    האם ידוע מה ניגמר עם האב?

    דבר שמעניין אותי הוא אם החברה כותבים הכל לבדם או משהו עוזר להם.

    סמיילי, אין לך מושג כמה אתה מוסיף לאתר!

    תודה

    1. אני חושב שהתמונה הראשונה במאמר זה עם הוריו.
      בכתבה המקורית ישנן מספר תמונות עם האם (אבל זכויות יוצרים וכד'…).

  7. הוא שחקן נהדר, יש לו בגרות במשחק שלא מתאימה לגיל.
    הוא משחק מאד בוגר כי הוא לא מכריח כלוםן ותורם בהרבה דרכים.
    בוסטון שחקו אותה איתו.

  8. סיפור נהדר ומלא השראה, תודה רבה. הוא נראה כמו הצלחה גדולה של הסלטיקס, ועכשיו קצת יותר ברור למה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט