הופס ב-NFL / יובל שחם
הופס ב NFL !

הופס ב-NFL / יובל שחם

תקציר הפרקים הקודמים: אתמול סיקרתי עבורכם את משחק פוטבול המכללות באוניברסיטת נוטרדאם. למי מכם שקרא את הסיקור (תודה!) ידוע שקיבלתי מהסקאוט של הברס אקרדיטציה להיום – שיקגו נגד קרוליינה.

בגלל ההתראה הקצרה והעובדה שאני במרחק שעה וחצי נסיעה משיקאגו לא הצלחתי לישון יותר מדי ועל הבוקר יצאתי לעיר. הגעתי לחניון כשעה לפני המשחק ונחשפתי לתופעה המדהימה שנקראת טיילגייטינג ב – NFL.

תשמעו, האמריקאים האלה שיהיו בריאים. כולם עושים על האש במכוניות, שומעים מוזיקה, מציבים כל מיני משחקים כאלה של זריקת שקים לתוך חורים וכו'. השיא היה שראיתי חבורת גברים שהביאו איתם מעין Goal line קטן ובעטו אליו פחיות בירה שהם סיימו כאילו זו בעיטת שדה. קורע מצחוק.

טיילגייטינג ופילד גול הבירה

המשכתי להתקדם לכיוון האיצטדיון. העובדה שאני לא מכיר איך הדברים עובדים בליגת הפוטבול והעובדה שזו הייתה הפעם הראשונה שלי במשחק בשיקאגו מעט סיבכה אותי אבל בעזרת מייגן, עוזרת הדובר שעזרה לי לאורך כל הדרך באימיילים מצאתי את המיקום אספתי את האקרדיטציה ונכנסתי לאיצטדיון.

"סולדיר פילד" – מפלצת. אין מילה אחרת לתאר את המתקן הזה. איצטדיון ענק עם כל הרבה שערים וכניסות ויציאות. פשוט מטורף. כיוונו אותי ישר לתא העיתונאים שממוקם במעלה האיצטדיון, אך אני כמו כתב מיומן ישר חיפשתי מאיפה נכנסים לדשא.

השומר בכניסה לדשא הסביר לי שהאקרדיטציה שלי מאפשרת לי לעלות על הדשא רק בסוף המשחק. לא ידעתי כמה מהר אצטרך לצאת מפה וידעתי שאני חייב לעלות על הדשא כאן ועכשיו. אין ברירה אחרת.

הסברתי לבחור שהגעתי במיוחד מההולי לנד (הדוק לימד אותי את משפט הפתיחה הזה) לאחר טיסה של 14 שעות ואני רוצה להביא לקוראים שלי באתר את התמונות הכי טובות שאני יכול. הוא השתכנע ואישר לי לעמוד על הדשא בפינה דקה או שתיים. פיספסתי כבר את החימום אז הספקתי לצלם רק שתי תמונות, אבל את החוויה שלי חוויתי.

הופס ב NFL !

לאחר מכן עליתי במעלה המבוך לכיוון תא העיתונאים כדי להתמקם לפתיחת המשחק.

תא עיתונאים ב- NFL הוא דבר מרשים ביותר. שלוש שורות ארוכות של עיתונאים שיושבים מול חלון זכוכית נקי ומצוחצח. הראות הייתה מצוינת והאכזבה שלי הייתה רק מהאוכל. מסתבר שבמשחקי 1 בצהריים מגישים ארוחות בוקר. הם הגישו חביתה, בייקון ופנקייקים והכל קופל בסוף הרבע הראשון כך שבקושי יצא לי לטעום.

המשחק החל והתרגשתי מאוד לראות בעיקר את קאם ניוטון מהפנתרס ואת טאריק כהן מהברס. לפני המשחק ראיתי שבקבוצת הפנטאזי שלי אין ולו שחקן אחד מהברס או מהפנתרס. אמרתי לעצמי שדבר כזה לא יכול לקרות ומיד משכתי את ההגנה של הברס (במקום ההגנה של הפטריוטס שהייתה לי עד כה) בתקווה שזה יביא להם מזל מכיוון שאני נוכח באיצטדיון. מהר מאוד הופתעתי לגלות שאני אכן קמע. כבר בפתיחה פאמבל של קרוליינה כוסה על ידי ההגנה של שיקאגו ואדי ג'קסון שרץ מרחק 75 יארד לטאצ'דאון מרשים. הזיקוקים באיצטדיון יצאו לראשונה!

ההגנה של שיקאגו המשיכה לאמלל את קאם ניוטון ומעט מאוחר יותר אינטרספשן מדהים הוביל לריצה נהדרת נוספת של אותו ג'קסון שהעלה את שיקאגו ל14-0! איזו אווירה באיצטדיון. החלונות בתא העיתונאים ממש רעדו.

https://twitter.com/Ria_Martin/status/922160835782422528

ברבע השני קרוליינה הגיעו בקושי סוף סוף לקו ה-28 יארד והצליחו להבקיע בעיטה ולעלות על הלוח 14-3 לשיקאגו שעדיין מרשימה הרבה יותר מהפנתרס בשלב זה של המשחק.

שלוש דקות לסיום הרבע השלישי הגיעה מסירה נהדרת של טרוביסקי לטאריק כהן שנעצר רק על קו ה-5 יארד. משם הדרך של טרוביסקי הצעיר הייתה קצרה עד לאנדזון, אך הטאצ'דאון בוטל אחרי שהשופטים שינו את החלטתם. שיקאגו החליטו לבעוט והכניסו את הבעיטה בקלות. 17-3 במחצית.

במהלך ההפסקה הופתעתי לגלות שמגישים ארוחה חדשה לגמרי בתא העיתונאים והרכבתי לי סנדוויץ' עמוס בנקניקים וירקות.

ארוחת המחצית

המחצית השניה החלה כשקרוליינה ממשיכה לנסות, אבל שוב ושוב נתקלת בהגנת הברזל של הברס. בסיום הרבע התוצאה לא השתנתה. מה שמעניין הוא שעד כה קרוליינה היו 30 דקות בפוזישן לעומת 10 דקות של הברס. התוצאה הפוכה בזכות שני טאצ'דאון ההגנה של שיקאגו. אם להקביל את זה לכדורגל אז קרוליינה שולטים בכדור, אבל הברס כבשו פעמיים מהתקפות מתפרצות.

סיפור המשחק נמשך גם ברבע הרביעי. משחק מוזר ביותר. קרוליינה שלוטים בכדור בצורה מוחלטת, אבל לא מצליחים להגיע לאנד זון. לברס עד עכשיו (אמצע הרבע הרביעי) היו רק 3 דאונים ראשונים! והם מובילים בשני טאצ'דאונים. מוזר ביותר.

הסיבה אולי נמצאת גם בקאם ניוטון שמספק משחק חלש ביותר והוסיף לעצמו עוד אינטרספשן 7 דקות לסיום שזרק את הכדור היישר לידיים של הגנת שיקאגו.

בסיום משחק לא רע בכלל שיקאגו מנצחת 17-3.

לאחר שריקת הסיום ירדתי למטה לנסות ולהבין איך דברים עובדים ב – NFL לעומת ה- NBA. התהליך די דומה כשחדר ההלבשה של שתי הקבוצות נפתח לתקשורת ובו בזמן יש חדר מסיבת עיתונאים לא רחוק משם. נכנסתי כמובן להתרשם מחדר ההלבשה של הברס. בסך הכל דומה מאוד למה שאני מכיר מה-NBA רק גדול פי 3 (בהתאם למספר שחקני הקבוצה בפוטבול). דקה אחרי שנכנסתי הסקאוט שפגשתי אתמול במשחק של נוטרדאם זיהה אותי והיה נרגש כאילו הוא פגש הרגע אולסטאר מהאן בי אי.

"My brother! my brother! you made it! man i'm so happy your'e hear"

האמת שזו הייתה קבלת פנים נחמדה. בהתאם להתלהבות שלו אתמול שסיפרתי לו שאני אוהב את טאריק כהן בגלל שמו היהודי הוא כמובן זכר ומיד לקח אותי לפגוש את טאריק. הלכתי לכיוון הלוקר של כהן שבדרך נתקלתי ביציאה של השחקנים מהמקלחות. תמונות לא פשוטות…

הגענו ללוקר של טאריק והבחור מיד הזיז את כל מי שראיין אותו כדי שהראנינג בק הצעיר יכיר ויפגוש אותי. טאריק היה מבסוט שסיפרתי לו שאוהבים אותו בישראל בגלל שמו. שאלתי אותו מה פשא שם המשפחה והוא טען שלפני שנים ארוכות משפחתו אומצה על ידי יהודים (ככל הנראה משפחתו היו עבדים של משפחה יהודית ומשם השם, אך הוא כמובן לא אמר זאת כך). בהמשך שוחחתי איתו על גובהו (6'5 שזה בערך מטר ושבעים). בחור קטן, אבל חזק כמו בטון במיוחד שהוא רץ ומעיף שחקנים מהדרך שלו. הוא באמת כישרון ייחודי ואמרתי לו שעבורי כבחור נמוך הוא ממש מודל לחיקוי.

רציתי מאוד להצטלם איתו, אבל לא רציתי להוציא לעצמי שם רע מכיוון שאני כבר יודע את החוקים במקומות האלה – יש איסור ברור על תמונות בחדר ההלבשה.

אבל מסתבר שאני המשכתי להיות ה"special guy". הסקאוט שליווה אותי ישר שאל אם אני רוצה להצטלם עם כהן וששאלתי האם זה אפשרי הוא מיד ניגש לאחראי התקשורת  וקיבלתי אישור להצטלם בחדר ההלבשה.

שחם וכהן
חדר ההלבשה

לסיכום החוויה – משחק NFL זה אירוע מיוחד. מלפני המשחק, במהלכו ולאחריו. אווירה נהדרת והאמריקאים כמו האמריקאים יודעים לטפל באנשי המדיה שלהם בצורה נהדרת.

חוויות הפוטבול שלי ככל הנראה יסתיימו ועכשיו אני מתפנה לדבר האמיתי – כדורסל!

ניפגש שוב ביום חמישי עם הגריק פריק במילווקי.

לפוסט הזה יש 17 תגובות

  1. הטורים האלה של "כתבנו בשטח" הם נלעגים. מעין בלוג טיולים ודאווין של לרוץ לספר לחבר'ה. כל טור כזה הוא סוג של גרפיטי סטייל "ברוך ג'מילי היה פה".

    הכל כדי שהחבריה באתר והמייסד המכובד יתרפקו על אשליות שזה אתר כביר ועתיר השגים.

  2. תודה יובל. טיילגייטינג זו אחת החוויות ההזויות מצד אחד והכי אמריקניות מהצד השני. זה לא סתם לשבת למנגל מחוץ למגרש זה אשכרה אירוע.
    לגבי 2 הקבוצות…. אין הרבה מה לספר הביתה

  3. איזה כיף. סולדרס פילד הוא אצטדיון מדהים. ראיתי בו גם כדורגל והופעות מוזיקה וזו הייתה חוויה אמיתית. המקומיים לא אוהבים אותו כי הוא אצטדיון עם גישה קצת בעייתית. תהנה במילווקי – האולם שם הוא תמונת מראה הפוכה של סולדרס פילד ויונייטד סנטר אבל יש לו את הקסם שלו.

  4. כשהייתי צעיר, ואולי אלכוהוליסט, לפעמים שתיתי כל כך הרבה בטיילגייטים שהשתכרתי ולא זכרתי דבר מהמשחק. קראנו לקבוצה שלנו "GIANTS PACK". יום ראשון אחד הזמנו ממסעדה איטלקית ארוחה שלמה, שמנו שולחנות עם מפות לבנות, ושכרנו כמה נגנים – אחד כינור, אחד מין כלי נגינה איטלקי, הרמנו דגל איטליה (היו בינינו רוב של אמריקאים איטלקים) וערוץ 4 של ניו יורק צילם אותנו.

  5. בפן סטייט הטיילגייטים מתחילים ביום ששי בערב ונ=אז הולכים לישון או במכוניות או באוהלים מתקפלים, שקי שינה, וכו', ובבוקר מטכ=גנים ביצים, בייקון, ומה לא.

  6. אתם האמריקאים פשוט לא יודעים אנגלית!!

    טיילגייט שנוסעים קרוב מידי למכונית שלפניכם וסיבה א א לעצור את המכונית בצד הדרך וללכת מכות עם הנהג השני.

  7. טור מצויין, אין כמו האווירה המחשמלת בפוטבול, זוהי מעלה שNBA לא מצליחה לייצר למרות כל המאמצים שלה, זה היה משחק פשוט נוראי שהצלחת להעביר בצורה מופלאה. הדבר שמדאיג אותי ביותר הוא שההגנה של הפטס סוף סוף הופיעה וזה צריך להדליק נורה אדומה לשאר הליגה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט