למה ביקרתי באושוויץ'
3.8.2017
מאמר המקורי: https://www.theplayerstribune.com/ray-allen-why-i-went-to-auschwitz/
הערה אישית: אני מאוד נהנה מהכתיבה של ריי אלן, אני חושב שהוא כותב מצויין (קראתי גם את המאמר שלו – מכתב לעצמי הצעיר). לדעתי האישית כל ישראלי/יהודי שיש לו את האפשרות לבקר בפולין ולראות את ההיסטוריה על השואה אסור לו לפספס הזדמנות כזו. אני באופן אישי עשיתי את "המסע" לפולין בביה"ס בכיתה י"ב ואני חושב שהחוויה הזו היא אחת החשובות שבנאדם עובר בחייו, לא רק כישראלי/יהודי, אלא גם כחלק מאירוע חשוב בהיסטוריה של האנושות.
ריי אלן
שוטינג גארד / NBA
היה שם חור קטן ברצפת המטבח שהוביל למקום מסתור קטן. התמונה הזו צרובה לי בזיכרון. הגודל היה אולי מטר וחצי לאורך ומטר וחצי לרוחב.
הבעלים של הבית אמר "היו מחביאים פה שישה אנשים בפנים. כאשר הנאצים הגיעו".
השם שלו היה ת'דאוס סקוצ'ילס (Tadeusz Skoczylas), והבית בו היינו היה שייך למשפחתו בתקופת מלחמת העולם ה-2. זה היה בית לבנים קטן בעיירה סייפיילו (Ciepielów) בפולין. היה לבית גג אדום שבוודאי ראה ימים טובים יותר. דלת הכניסה היה מרחק כמה צעדים מהרחוב. בחצר האחורית היה מספר אסמים עם כמה שקים קטנים.
הייתי בפולין כבר מספר ימים, והאימה שבהיסטוריה שיצא לי לחוות היה בלתי נתפסת. אבל זה משהו אחר. זה היה ממש אישי.
אני מסתכל על המרחב הקטן הזה. ואני מדמיין שישה אנשים שם למטה, מתחבאים מהמוות. שישה אנשים אמיתיים, זוחלים דרך החור הקטן הזה שממש מולי. זמן לא רב בכלל. זה לא היה ספר היסטוריה. זה לא היה מוזיאון. זה היה ממש שם.
ת'דאוס הסביר שיום אחד ב-1942, חיילים נאצים ביקרו בבית בקצה. מישהו בכפר אמר להם שהמשפחה מחביאה יהודים. אמורים להיות 10 סקוצ'ילסים שגרים בבית. ביום הזה בדיוק, הילד הצעיר במשפחה לא היה בית כשהחיילים הגיעו. הנאצים החלו לחשוד והתחילו לערוך חיפושים בחלקי הבית. הם מצאו את החור ואת המקום מסתור, אבל המשפחה היהודית אותה הם החביאו לא היו שם. הם כבר המשיכו הלאה.
בלי לומר מילה, הנאצים המשיכו הלאה לשכנים שגרו ליד בשכונה ולקחו את הילד הצעיר שלהם. העונש על החבאת יהודים היה מוות לכל המשפחה, ולנאצים היתה מכסה למלא.
החיילים לקחו את כל ה-10 אנשים החוצה אל מאחורי הבית והוציאו אותם להורג, ממש מול האסמים והשקים שעומדים שם עד עצם היום הזה.
כאשר הילד הקטן של משפחת סקוצ'ילס חזר הביתה, הוא מצא את כל המשפחה שלו מתה.
אותו ילד היה הסבא של ת'דאוס. הבית נשאר בבעלות משפחת סקוצילס, והסבא גר בו. כרגע ת'דאוס ואמו גרים בו.
איני יכול להאמין בזה. כשחלפתי על פני חלקי הבית, התחושה הזו השתלטה עלי. כל ההיסטוריה הזו פשוט מולי. וזה היה אמיתי. יכולתי להושיט יד לגעת בזה. יכולתי להרגיש זאת בין אצבעותיי ולהריח זאת באוויר. זה היה פשוט ממשי.
החלטתי לעשות את המסע הזה רק לפני מספר חודשים. זאת היתה הפעם הראשונה שאני מבקר בפולין. נסעתי לשם על מנת ללמוד יותר על משהו שהציק לי מאז שאני נער: השואה. קראתי מלא ספרים ומאמרים על זה, אבל לקרוא מילים על דף זה לא אותו הדבר כמו לראות זאת בעיניים ממש מקרוב.
לאחר מכן ביקרתי במוזיאון השואה בוושינגטון הבירה בפעם הראשונה. זה היה ב-1998, ושיחקתי עבור מילווקי באקס. הייתי בוושינגטון כדי לפגוש את הבעלים, הרב קוהל (Herb Kohl), בזמן הקיץ. היה לנו הרבה זמן פנוי במהלך היום האחרון שלי בעיר, ומר קוהל הציע שנלך למוזיאון השואה בקניון הלאומי. לעולם לא אשכח איך הרגשתי לאחר השעתיים הללו שם – יכולתי להיות שם יומיים. ישר עלתה בי ההרגשה שכולם צריכים לבקר שם.
היה שם חדר אחד במיוחד, עליו אני חושב לעיתים קרובות. מלא בתמונות של יהודים מעיר בפולין. התמונות מציירות את הקירות ומתפשטות אל השמיים, כאשר אור מגיע מתוך חלון. כמעט 90% מהאנשים בתמונות נשלחו למותם. לפני שנלקחו למחנות ריכוז או הוצאו להורג, הם היו משאירים את חפצי הערך שלהם מאחור אצל חברים או משפחה.
האנשים של הקהילה היהודית נדחפו אל עבר הגבול המוחלט של אינסטינקטים האנושיים שלהם. הם רק רצו לשרוד. ומשם, סיפורי האחווה והאחדות כל כך מעוררי השראה. זאת היתה תזכורת למה הרוח האנושית מסוגלת – לטוב ולרע.
בכנות … זה גרם לי להרגיש לא רלוונטי. שזאת מחשבה מוזרה עבור שחקן NBA צעיר שאמור להיות על גג העולם. הבנתי שיש דברים מחוץ לבועה שאני חי בה שחשובים הרבה יותר. רציתי שחברי לקבוצה יחוו את אותה הרגשה. כך שבכל קבוצה ששיחקתי מאז, לא משנה מתי היינו בוושינגטון הבירה משחקים נגד הוויזארדס, הייתי מבקש מהמאמן זמן לעבור במוזיאון. כל ביקור היה שונה, אבל כל אחד סיים את הביקור והודה לי על כך. יכולתי לראות בעיניהם שיש להם פרספקטיבה שונה על החיים לאחר החוויה הזו.
חשבתי שידעתי מה השואה היתה, ומה היא מסמלת. נסעתי לפולין עם כמה חברים טובים על מנת ללמוד יותר. אבל לא הייתי בכלל מוכן לחוויה העמוקה שהביקור הזה השפיע עלי. ראיתי כל כך הרבה מסמכים וסרטים על אושוויץ', אבל שום דבר לא באמת מכין אותך לחוויה של להיות שם. הדבר הראשון שהרגשתי ברגע שחלפתי על פני שערי הברזל הללו … כבדות. האוויר סביבי הרגיש כבד. עמדתי על פסי הרכבת היכן שאסירי המחנה הגיעו, והרגשתי שיכולתי לשמוע שהרכבת מגיעה לעצירה. הייתי חייב לקחת נשימה לייצב את עצמי. זה היה כל כך מיידי. כל כך מדהים.
הלכנו דרך הצריפים ותאי הגזים והדבר שאני זוכר במיוחד זה מה ששמעתי: כלום. מעולם לא חוויתי שקט כזה. מלבד צעדים, היעדר הקול המוחלט פשוט צווח. זה מפחיד ומפכח. אתה עומד בחדרים הללו שכל כך הרבה מוות התרחש בהם והמוח שלך מנסה להשלים עם כל מה שקרה בחלל הזה.
שאלה אחת ממשיכה לחזור ולחזור ולחזור במחשבה שלך: איך בני אדם מסוגלים לעשות דבר כזה אחד לשני?
איך מישהו יכול לעבד את זה? אי אפשר.
זה לא היסטוריה. זה אנושיות. זה עכשיו. זהו לקח עבורנו כאנשים.
אחרי שת'דאוס סקוצ'ילס לקח אותנו לסיור בבית משפחתו, עמדתי בחוץ, לזמן מה, עם עצמי, חושב על כל מה שחוויתי.
מדוע אנחנו לומדים על השואה? זה פשוט כדי שנוכל לוודא ששום דבר כזה לא יחזור על עצמו? זה בגלל ששישה מיליון אנשים נהרגו? כן, אבל יש סיבה יותר גדולה, זאת דעתי.
השואה היא איך בני אדם – אמתיים, אנשים נורמליים כמוכם וכמוני – מתייחסים אחד לשני.
כאשר משפחת סקוצ'ילס הסתכנו בחייהם כשהחביאו אנשים שהם בקושי הכירו, הם לא עשו זאת בגלל שהם מאותה הדת או אותו הגזע. הם עשו זאת בגלל שהם הגונים, בני אדם אמיצים. הם היו כמו אותם אנשים שהצטופפו בחור. והם ידעו שלאותם אנשים לא מגיע מה שאירע להם.
שאלתי את עצמי שאלה ממש קשה: האם הייתי פועל באותה צורה?
באמת הייתי עושה אותו הדבר?
כשחזרתי הביתה לארה"ב, קיבלתי כמה מסרים מייגעים שהופנו אלי במדיה החברתית על המסע שלי. כמה אנשים לא אהבו את העובדה שביקרתי בפולין על מנת לעלות את המודעות של נושא שקרה שם ולא השתמשתי בזמן הזה ובאותה אנרגיה על מנת לתמוך בקהילה השחורה.
נאמר לי שאבותיי יתביישו בי.
אני יודע שיש "טרולים" במדיה ואני בכלל לא צריך לתת לכך תשומת לב, אבל זה בהחלט תפס אותי. בגלל שהבנתי מאיפה הם באים. הבנתי שיש מיליון נושאים במדינתנו עכשיו, אבל הם הסתכלו על המסע שלי בצורה לא נכונה. לא הלכתי לפולין כאדם שחור, אדם לבן, אדם נוצרי או יהודי – הלכתי לשם כבן אדם.
קל לומר "הלכתי לשם על מנת לוודא שהדברים הללו לא יתרחשו שוב". אבל הלכתי לשם כדי ללמוד על המציאות האמתית של מה שקרה בזמן השואה, ומה אנחנו יכולים ללמוד מכך. האנשים שמאמינים שאני מבזבז את הזמן שלא בדרך הנכונה… ובכן, הם מחמיצים את כל הנקודה. אנחנו לא אמורים לתייג אנשים על פי דבר אחד או דבר אחר. בגלל שכך אנחנו עושים, אנחנו יוצרים מושגים אלו לפני שבכלל בדקנו את העובדות הנכונות., וכך אנו מגיעים לתוך הסיטואציות האיומות הללו מלכתחילה.
אנחנו חייבים לעשות עבודה טובה יותר בלשבור את הבורות, ההתעלמות והחלוקה הזו שמשסעת את החברה שלנו ב-2017.
אני זוכר כשהייתי ילד בביה"ס היסודי, ולכולנו היו חברים שהגיעו מרחבי העולם. הייתי כל כך נרגש לשמוע אנשים ממקומות שונים. רציתי לדעת איך הם חיים. הייתי סקרן על חייהם. ואני מרגיש שקצת איבדנו זאת. נראה שעכשיו, אחנו רק רואים את עצמנו. אנחנו רק רוצים לדאוג לעצמנו. למה שבכלל המושג "אנחנו" מתכוון.
אני חושב על המשפחה של ת'דאוס. איך הם מגדירים את המושג "אנחנו"?
הם ראו את "אנחנו" שכל בן אדם, לא משנה איך הם נראו, או במה הם האמינו. הם חשבו שכל אחד ראוי להגנה. והם היו מוכנים למות עבור זה.
זה משהו ששווה לזכור, תמיד.
ריי אלן
דדי
19 אוג 2017 02:38:10אני גם חייב לבקר שם מתי שהוא. לא יצא לי עד היום.
(וזה לא "דדי" כותב את זה…)
יוסל'ה שוחמכר
19 אוג 2017 04:02:11איזה מענטש הבנאדם הזה.
תודה רבה על התרגום.
גיא א
19 אוג 2017 05:53:51תרגום מעולה ואווואו איי אלן – איזה יופי של כתיבה
גיא הרשע
19 אוג 2017 06:17:10היכולת של אלן להתבטא, להעביר מסר פשוט וחשוב שמחבר את אירועי העבר עם אירועים אקטואליים –
נהדרת.
והמסר עצמו. אם רק הייתה דרך לגרום לאנשים לקלוט, להבין, להפנים.
תודה, סמיילי.
Berch
19 אוג 2017 06:41:46וואו, בחור מרשים
אולי זה קשור לחיבור שלו לדורון שפר…
תודה על התרגום
ישראל
1 מאי 2019 23:46:50לגמרי
gogo
19 אוג 2017 06:52:38תודה על התרגום
ד"ר הופמן
19 אוג 2017 06:59:43יופי של תרגום של אדם טוב מאד. למי שלא יודע, לא רק לברון גיימס עוסק בצדקה, גם ריי ואשתו נותנים את חלקם עבור עולם טוב יותר.
גבי ביקורים באוושוויץ בירקנאו ואתרים נבחרים בוורשה, אני ממליץ כי עשיתי את זה בעצמי לפני כ 25 שנה והטיול הזה זכור לי מצויין גם כיום מכל מיני סיבות. הגעתי לשם בגלל שהיה לי קשר עם פרודקשן פולני שהיה גם מנהל של להקת פאנק פולנית. באותה התקופה היה לי קשר עם מוסיקת שוליים בישראל ואחת הלהקות רצתה להופיע בפולין כך שאני דאגתי לקשר בין הלהקה למנהל הזה שארגן ללהקה שתי הופעות. אחת בעיירה אוושניצים והשנייה בפסטיבל גדול. הגעתי לשם לפני הלהקה והשתתפתי אתם בת'ור. החוויה הכי מטלטלת היתה כמובן להתעורר בבוקר אחרי לינה בבית מלון ולגלות שישננו במלון שהוא חלק ממחנה אוושוויץ ולעבור את החוויה של סיור במחנה ואחריו נסיעה נוספת של כמה דקות לבירקנאו ולכל התמונות המוכרות כמו זו שבתחילת המאמר. הגענו למלון אחרי הופעה בעיירה אוושניצים. האמת זה היה פאתטי, אולי סוריאליסטי, לראות את הפאנקיסטים הפולנים, שסבותיהם אולי הסגירו יהודים לנאצים, רוקדים פוגו לשירים של להקת פאנק-אינדסטריאל ישראלית ששרה בעברית.
הביקור הוא חוויה מדהימה לכל מי שבא בראש פתוח, יהודי, נוצרי או בן כל דת אחרת (טוב אולי חוץ מד"ר אבו מאזן….)
יש לי הרבה תמונות ממחנה אוושויץ, מהערימות, מקיר המוות, מהצינוקים, מהקרמטוריומים. מחריד!
מבחינתי זו היתה חוויה מזככת אבל כל אחד יוצא קצת אחרת מהביקור. אגב גם בוורשה יש מה לראות, למשל השריד היחידי מקיר הגטו, האנדרטה למרד והפארק, אומשלג פלאטץ', בית הכנסת וכמובן בית הקברות עם הקברים של פרץ, זמנהוף ועוד.
למי שיחליט לקחת טיול לשם אני ממליץ לבקר גם בבית של מארי קירי בעיר העתיקה.
ד"ר הופמן
19 אוג 2017 07:03:02התכוונתי לתמונה השנייה של פסי הרכבת.
מנחם לס
19 אוג 2017 17:13:17מזעזע ומעביר צמרמורת
ד"ר הופמן
19 אוג 2017 18:37:04מנחם
כשחיכיתי לטיסה לישראל בשדה התעופה של וורשה פגשתי ניצול שואה זקן. ה"בחור" ניגש אליי ושאל מה אני עושה בוורשה, אז סיפרתי לו הכל. אתה בטח מכיר את הקטע של חברים לרגע.
הוא התרשם מהביקור שלי ומחוויותי ובמיוחד מהמפגש שלי עם האנטישמיות הפולנית מצד אחד והפלורליזם הפולני מצד שני (הייתי בקשר עם אקדמאים, אנשי רוח ואומנים פולנים לפחות בתחילת הביקור בפולין) ואז שפך את סיפור חייו, על החברי הילדות הגויים שהיו לו לפני פלישת היטלר לפולין. איך הוא אמר? אחים פולנים, ואמר זאת בזלזול. הוא סיפר שאחרי שניצל מאושוויץ חזר לעיירה שבה נולד וראה את אחיו הפולני ברחוב. הוא קרא בשמו ורץ אליו בשביל להתחבק אבל "אחיו" מהילדות התעלם ממנו. עוד סיפר שעל הבית בו גר כילד השתלטה משפחה פולנייה.
הוא סיים בכך שאמר לי שהגאווה הגדולה שלו זה צה"ל והעוצמה שלו ששומרת על העם היהודי בישראל. כשהוא מגיע לפולין ורואה שזו ארץ נחשלת לעומת ישראל (לפני 25שנה כשהנשיא לך ולנסה) הוא ממש שמח לאידם. יש לזכור שלא מזמן פולין השתחררה מהחיבוק של ברית המועצות…
Avri
19 אוג 2017 09:33:07Excellent
MBK
19 אוג 2017 09:43:18מעולה
ריי אלן הוא שחקן ובן אדם מסוג אחר לגמריי
מדהים שחטף ביקורת משחורים ,מה ציפו ממנו שיחזור לאפריקה לחפש אוהלים של אבות אבותיו …
טריי זריקה מחשידה
7 אפר 2021 21:05:25חטף ביקורת בטח מהאנשים של שייח פרחאן
משיח
19 אוג 2017 10:45:21he got game
תודה סמיילי
איל
19 אוג 2017 10:59:22תודה רבה
ולדי קוגן
19 אוג 2017 11:34:09תרגום נהדר למאמר נהדר. ריי אלן ענק לא רק כשחקן, גם כבן אדם.
סלים ווארזה
19 אוג 2017 12:05:45מעניין, מעורר מחשבה ונוגע ללב. תודה.
נתן גולד
19 אוג 2017 12:19:53תודה על תרגום שמאמר חשוב מאוד.
חזיר יבלות צעיר
19 אוג 2017 13:09:04מרגש. המאמר המקורי מצויין והתרגום לא נופל ממנו במאומה. חבל שאין עוד ריי אלנים כאלה שמודעים למה שקורה מחוץ לליגה ומגלים בה מעורבות אם כי בשנים האחרונות המצב השתפר – הרבה מסביב לטראמפ אבל לא רק. האנשים האלה משמשים דוגמא למיליונים בארה"ב ובעולם וחיייבים לגלות מנהיגות
האווי לאסוף
19 אוג 2017 13:32:57תודה על התרגום. בתור מי שביקר באושוויץ אני מניח, בתמימות או טפשות, שכל מי שביקר שם עובר איזו שהיא חוויה מרכזית בחיים. לגבי ה'תלונות' שהופנו לאלן, זה שהגעת מעם שעבר דיכוי במשך שנים לא אמור להפוך אותך לקהה חושים לגבי סבל של עם אחר, דווקא להיפך. (סמולני מרים להנחתה ובורח…)
פומה
19 אוג 2017 13:47:52ריי אלן צדיק .
אכן צדיק אומות העולם .
המונח צדיק הוא מונח של דוסים .
אותם הדוסים שכן חיים על חשבונינו לא משרתים בצבא ומנסים לכפות עלינו את אורחות חייהם ולסגור לנו את האפשרות להנות בטיולי שבת.
אבל המונח צדיק הוא מונח חשוב מונח מקרב מונח אוהב החלר היפה בתרבות היהודית..
ריי אלן הוא כזה איש לושב איכפתי בן אדם .
עוקב אחריו שנים מאז קונטיקט כך שאיני מופתע .
אך עדיין אי אפשר שלא להתרגש מהלב הענק שלו כשחקן ואדם .
תודה רבה סמיילי על ההשקעה והתרגומים הפנטסטיים שלך.
לא היללתי מספיק תירגומים קודמים זה של שחקנית הכדורסל שסיפרה על האולימפידה בברזיל
התירגום היה מצוין , אתיחס אליו בהרחבה בפעם אחרת כדי שלא לערבב נושאים .
איש יקר תודה רבה.
הציפור הנדירה
20 אוג 2017 00:39:40כדאי שתבדוק את מקורותיך: דתיים לאומיים משרתים בצבא ועובדים וגם יותר ויותר חרדים עושים זאת. ההכללה שלך היא בדיוק כמו ההכללטל של אנטישמים נגד יהודים.
הציפור הנדירה
20 אוג 2017 01:00:30במה כופים עליך את אורחות החיים הדתיים בחייך הפרטיים והיומיומיים? ובמה כופים עליך לא להנות מטיולים בשבת? רבים נהנים מטיולים כאלו ואין אף לא אחד שמפריע להם.
שמחי בן משה
20 אוג 2017 20:44:05נו בת יענה ….
לא כופים אין כפיה לא מרביצים לחיילים במאה שערים ובבני ברק …
אהה הדתיים הלאומיים משרתים …?
ולא כופים אין הדתה בצבא בחינוך …תבדוק אתה מי הקים את הארץ הזו אתם ?
הציפור הנדירה
21 אוג 2017 22:44:481. הקיצונים החרדים שהזכרת בהתחלה אינם מייצגים כלל את הציבור החרדי והם מיעוט שבמיעוט!
2. גם מהחרדים יותר ויותר משרתים בצבא.
3. אין כל הדתה כי אף אחד לא כופהעל קציני הצבא וחייליו את מצוות הדת. וזכותם של החיילים והקצינים שומרי המצוות לשמור על אמונתם גם בצבא אינה הדתה!
הדתה זה מושג של יהודים שונאי היהדות שרוב הציבור ורוב החיילים אינם מסכימים לו.
רביד אראל
21 אפר 2020 20:19:55בתור משוחרר טרי בהחלט יש הדתה, ברגע שאתה מונע ממני לחיות את חיי כפי שאני רוצה בשביל שאתה תוכל לחיות את חייך זה כפייה.
הציפור הנדירה
21 אוג 2017 22:52:39גם בחינוך אין כל הדתה ובשלטון מפא"י היו יותר לימודי יהדות מאשר היום, כולל פרקי תנ"ך ופרקי תלמוד ותפילות ועוד. ולא היה אף אחד שצעק הדתה או כפייה.
פה זו מדינת העם היהודי ובלי המסורת היהודית לא הייתה מדינה יהודית כי בדרך החילונית העם היהודי היה מתבולל בין העמים וכפי שקורה אצל הלא אורתודוקסים בעולם שהולכים ופוחתים (והסיבה היסודית היא נישואי התערובת) וחשוב שבמדינת העם היהודי התלמידים היהודים יכירו את המסורת היהודית. וכך חשבו אפילו אנשי מפא"י שא"א להאשימם ברצון לכפייה דתית.
Dor
1 מאי 2019 20:42:59תישאר בכדורסל חבר
curry
21 אפר 2020 15:57:46אולי תפקח את העיניים ותראה גם כמה החלנה יש בחינוך ובמרחב הציבורי
קובי
1 מאי 2019 21:54:44אנטישמיות ביום השואה. מצויין.
אפלטון
19 אוג 2017 13:49:20תודה שוב סמיילי. אתה גדול.
ריי אלן באמת נראה כמו איש מיוחד ויש לו יכולת מרשימה להתבטא. משום מה קצת מצחיק אבל נראה שאין מספיק "אחוות נרדפים" בין השחורים בארה"ב ליהודים. זה תמיד הפליא אותי.
מצד שני אם אני לא טועה גם היו לא מעט יהודים בין בעלי העבדים, כולל אחוז נכבד מאחת מקהילות היהודים הגדולות ביותר באותה תקופה בצ'רלסטון.
בכל מקרה קצת יותר אמפטיה לסובלים, גם אם הם לא חולקים איתך היסטוריה משותפת תמיד מועילה יותר מנטירת טינה.
ירושלמי
2 מאי 2019 08:27:14יש אחוות נרדפים בארצות הברית בין כל המיעוטים חוץ מהיהודים "והאחווה" הזאת אף יוצאת נגדם קשה לי להאמין שאם ריי אלן היה תומך במיעוט אחר היו נגדו תגובות כאלה.
רועי ויינברג
19 אוג 2017 13:50:24תרגום מעולה. הייתי השנה בפולין, גם באושוויץ (המסע עם בית הספר) ואפשר להתחבר למה שאלן מעביר במאמרו. אי אפשר לעכל את זה, ומה שאנחנו יכולים לעשות, כצאצאים של מי ששרדו, זה לשמר את הזיכרון, לצד תמיכה בניצולים שנשארו. זה תפקידנו ההיסטורי כבני אדם וכיהודים.
ריי, אגב, פעיל מאוד בכל הנושא של הנצחת השואה. סחתיין עליו
דינגו
19 אוג 2017 14:29:23תרגום איכותי למאמר חשוב.
תודה רבה סמיילי, עבודת קודש.
עידן
19 אוג 2017 14:43:22מאמר מצויין וחשוב, מעיד הרבה מאד עליו בתור אדם. כל הכבוד לו. הלוואי וכולנו היינו ערים לזוועות שאנשים שונים חוו בעולם הזה לאורך ההיסטוריה.
זה גם מעלה לי זכרונות מהביקור שלי באשוויץ, ביקרתי שם במהלך קורס קצינים, נסענו 13 צוערים כאורחים של הנשיא דאז, עזר ויצמן, ההרגשה להיות שם על מדים הייתה בעלת משמעות מאד גדולה.
מוש השור
19 אוג 2017 15:04:56המאמר המקורי נהדר, והתרגום שווה לו לחלוטין, כל הכבוד על עבודת התרגום, גם בחירת הנושאים נהדרת. תודה רבה
אסף
19 אוג 2017 15:46:26תרגום מעולה למאמר חשוב מאין כמותו, תודה סמיילי.
הייתי בפולין גם כן בכיתה י"ב בעיקר מתוך הסיפור המשפחתי, הן סבי וסבתי מצד אמי ניצולי שואה , בהחלט מסע שגורם לך להמון מחשבות .
מנחם לס
19 אוג 2017 17:15:25לי חבל שהוא לא חזר לשחק עוד קצת. שחקן מיוחד; אישיות מיוחדת. הוא ודורון הפכו לחברי נפש ממשץ
ד"ר הופמן
19 אוג 2017 18:39:26מסכים לגמרי
יכול היה לשחק עוד שנה שנתיים, אולי אנחנו לא יודעים הכל.
העובדה היא שלברון היה בקשר איתו ורצה אותו בקליבלנד. היו דיבורים גם עם בוסטון אבל נראה שנגמר לו הדרייב או שהיתה סיבה אחרת חסוייה.
אליקו
19 אוג 2017 20:27:08תודה סמיילי. אני מוכן לסלוח לו קצת על השלשה ההיא…
רועי ויינברג
20 אוג 2017 01:16:21https://youtu.be/tr6XsZVb-ZE
שירות לציבור
amitlahev
19 אוג 2017 21:18:34וואוו ממש מצמרר. ריי אלן אדם אציל נפש. תודה על תרגום מצוין. המסע לפולין הותיר בי חותם עד היום, בדיוק 20 שנה אחרי (ספטמבר 1997). לא נתפס שניאו נאצים יכולים לצעוד ולהפגין חופשי בארה"ב וגם בברלין. הגדילו לעשות החלאות מברלין שהניפו היום שלט עם הכיתוב: "לא מתחרטים על דבר". הם וטרוריסטים אחרים לא ראויים להיקרא בני אדם.
סולי
19 אוג 2017 21:32:45מרגש, כל הכבוד לו.
כל הכבוד לך על התרגום סמיילי- נראה לי זה בהחלט מתאים להיות המאמר שיכניס אותך כחבר צוות באתר 🙂
צביקה
19 אוג 2017 23:40:21בחירת מאמר מעולה ותרגום ממש מעולה. כל הכבוד סמיילי!
אסף
20 אוג 2017 01:33:31לצערנו אף אחד לא למד. שואה מתרחשת כבר כמה שנים בסוריה ואף אחד לא עוצר את זה.
קוין ג'ונסון
20 אוג 2017 10:26:08בסוריה מתרחשת מלחמה נורמלית בסקאלה ההיסטורית המוסלמית- ערבית (…-טטרית-מונגולית), אין שם בתי חרושת למוות, אין שם מלחמת גזע, ועוד ועוד.
קוין ג'ונסון
1 מאי 2019 23:14:32מי שהגיב בשמי – למה לך ? (קוין ג'ונסון המקורי). מה הקטע ?
קוין ג'ונסון
1 מאי 2019 23:15:42איזה פדיחה… לא שמתי לב שזו תגובה שלי מ2017.
גיא
20 אוג 2017 03:26:58איזה מאמר, איזה אדם. ריי אלן והשלשה הענקית ההיא.
אוהד ס"א
20 אוג 2017 14:45:53ריי אלן הוא אחד האנשים היותר אינטילגנטים שהיו בליגה הזאת והכתבה הזאת רק מראה כמה.
פינגבק: ריי אלן, ישו והאלוהים/ שרון דוידוביץ' | Hoops
זה יכול להיות פסקול מתאים
1 מאי 2019 20:31:12https://m.youtube.com/watch?v=oxU_iLKJQAI
Dor
1 מאי 2019 20:44:00מרגש. ריי אלן שגם ככה ממוקם אצלי גבוה ב favorites שלי טיפס עכשיו עוד כמה מקומות
נתן
1 מאי 2019 20:44:49ריי אלן איש מיוחד וכותב מוכשר. ממש מרגש לקרוא את המסע שלו.
לגבי הביקורת על זה שהוא בוחר להביא למודעות דווקא את ההיסטוריה של מלחמת העולם השניה, של העם היהודי ושל השואה, ההסבר שלו היה יפה מאד, הוא דיבר על העוולות האנושיות, ללא קשר ללאום או דת.
עם זאת, אני מבין מדוע השחורים בארה"ב כועסים עליו (שלא בצדק לדעתי).
היהודים בארה"ב נתפסים כמיעוט בעל פריווילגיות, שברובו במצב סוציו אקונומי בינוני ומעלה. מצב השחורים שם הרבה פחות טוב. העוולות שבוצעו כנגד האפריקאים הן מהחמורות בהיסטוריה, עבדות קשה שהסתיימה בהרג של מיליונים, ניצול, וטרנספר קשים. מה היהודים בארה"ב או בישראל עושים כדי להנציח או להביא למודעות לצרותיהם של השחורים?
בעוד שהמצב של היהודים די טוב, המצב של השחורים עדיין קשה, וזה קורה עכשיו, עדיין יש גזענות, עדיין קיימת תקרת זכוכית לשחורים, הם עדיין בנחיתות. יש מקום לביקורת על ריי ועל הבחירות שלו, גם אם הביקורת לא מקובלת על כולם.
אור
1 מאי 2019 22:21:48אני לבן ופריבילג אבל לבקר אותו על מסע לפולין כי לא עשה מסע לאלבמה במקום זה משהו שבין רוע לטיפשות.
נתן
2 מאי 2019 06:59:26רק אם אתה מסתכל על זה מהזווית הצרה שלך.
אור
1 מאי 2019 22:17:58גם ממרחק של כמעט שנתיים, תודה על התרגום.
אין לי הרבה מה להוסיף, שחקן ומסתבר אדם מיוחד שהצליח להביא לידי ביטוי את התחושות הקשות בצורה מרתקת.
Benjo
1 מאי 2019 22:47:57מאמר מאוד מרגש חיבור בכלל לא טריוויאלי.
תודה סמיילי
yoni
1 מאי 2019 23:05:06אחי המונח המקורי הוא חסיד אומות עולם…. ההשתפכות שלך קצת מיותרת….
זיו פנמה
2 מאי 2019 04:46:35תודה רבה על התרגום סמיילי.
מרגש לקרוא.
יהלי אולמר
2 מאי 2019 07:25:15שמח שלאלן יש היכולת לצאת מהקופסה של היוקרה של הnba ולהתעניין בדברים אחרים חשובים לא פחות. תרגום מעולה.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
2 מאי 2019 08:13:12פוסט חשוב ומרגש. תודה סמיילי (וריי אלן).
ראס א שטן
2 מאי 2019 09:43:45מעולה סמיילי
ניר מועלם
2 מאי 2019 12:41:54תודה רבה על התרגום.
שמח לקרוא על אגדה כמו ריי אלן ועד כמה אכפת לו מהשואה ועד כמה שזה נוגע אליו באופן אישי. אהבתי גם מאוד את דעתו לגבי כל הבריונים שבאו אליו בטענות אחרי המסע הזה, העניין שלנו כיהודים הוא שזה פגע בנו יותר מבכולם, אך חשוב לזכור שבנוסף לנו היו עוד אנשים שנספו כמו עוזרים ליהודים, צוענים, אנשים עם נטיות מיניות שלא התאימו לנאצים ועוד ועוד. ואפילו היום יש הרבה מקומות, בעיקר מדינות ערב בהם נעשים מעשים נוראיים גם כן, אך העולם כרגיל לא לומד ולא מתערב.
הלוואי ואני אסע לטיול בפולין יום אחד, האמת שכמעט נסעתי השנה אך אני בטוח שאני אסע מתי שהוא, זה טיול חובה לדעתי לכל אדם.
שחר דלאל
2 מאי 2019 16:26:20אדם מדהים. מזכיר מאוד בהתנהלות שלו את כארים עבדול-ג'אבר (שאבא שלו שחרר את המחנה שבו שהה הרב ישראל מאיר לאו).
.
תודה רבה על התרגום סמיילי.
שחר אלוני
7 אפר 2021 20:13:02מאמר יפה, ותרגום יפה, תודה
Wave Bull
7 אפר 2021 21:06:39תודה סמיילי. מרגש ומאיר עיניים
Tzafriros
7 אפר 2021 21:16:45זכיתי להיות שם פעמיים. ולשמחתי הפעם השנייה הייתה עם כל המשפחה וסבא וסבתא שלי סיפרו לנו על ילדותם. חוויה עוצמתית ומחברת. לדעתי המכה מגיעה אחרי. לא בזמן שאתה רואה את זה. כי קשה לעקל במכה. זכורים לי הערמות של נעליים, משקפיים. בכל אופן כיף לדעת שיש אנשים שרוצים לדעת ולחוות היסטוריה.
etayle
7 אפר 2021 22:43:46תודה רבה, תמיד חשוב לקרוא את המאמר הזה.
מקווה שכף רגלי לא תדרוך באדמות הטמאות והארורות של גרמניה ופולין.
השואה מלמדת קודם כל, שיש לעם שלנו משהו מיוחד, שגרם לכל כך הרבה אומות לרדוף אותנו עד טיפת דמם האחרונה.
"מאי הר סיני, הר שירדה שנאה לאומות העולם עליו.",
איני רוצה להיכנס לדיון תיאלוגי, אבל זה יום שבו כל אחד צריך לעשות חשבון, היכן מתבטאת יהודתו, והיכן הוא עוד יכול לקדם את עצמו, ואת האנושות לעתיד טוב יותר, ובהיר יותר, שלא יכוסה בעשן כבשנים עוד.
וניל טרופי
8 אפר 2021 00:27:39מאמר חשוב של שחקן נפלא תןדה סמיילי. מצער לראות שהיום יש הרבה מדינות בעולם שהולכות לכיוון הפאשיזם והנאציזם והן עדיין מקובלות בעולם. הימין הפוליטי מסוכן לדמוקרטיה וצריך לדעת לשמור עליה. הונגריה פולין ברזיל פיליפינים טורקיה סין רוסיה ישראל ועוד יש לאזרחים עוד הרבה עבודה בשביל למנוע שואה נוספת. הימין והדת מסוכנים לאנושות
etayle
8 אפר 2021 10:53:19מסקנה עקומה לגמרי, בינתיים כיום המשטרים הכי רצחניים (למעט איראן,שגם הם חסידים לעומת מי שמוזכר בהמשך), הם מה "שמאל" והחילוניות, ראה "הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה" , "הרפובליקה העממית של סין".
גם הנאציזם, שנבע מהנאורות והרג האל, היתה תנועה חילונית – לא נבעה מאידיאולוגיה דתית, אלא "מדעית"- , גם ברית המועצות לא היתה דתית או ימנית.
דווקא "היעלמות" האל היא כנראה מה שהוביל את המראות הקשים של המאה ה20.
pini
8 אפר 2021 11:19:06בחשכת ימי הביניים, הנצרות הייתה יופי של סיכון לאנושות. עד לפני כמה שנים (כיום מעט פחות), הטרור האיסלאמי וישויות מוסלמיות קיצוניות, נתפשו כאיום על האנושות. טבעי שאנשים ירגישו שדת היא איום והחיבור המסוים בין דת לימין (והטאבו הזה מרגיז), יעמיק את הזהות ואת הפחד. הדת גם נתפשת כמאיימת על החיים ביומיום, באלף ואחת דוגמאות (כשרות פה בארץ, הפלות, חיי משפחה ועוד מגבלות שהדת מטילה), מאיימת על הקידמה ועל המדע, האדם החילוני בהחלט עלול לחוש מאויים.
זה חשבון נפש, שאנחנו הדתיים, צריכים לעשות, למה היהדות, שהיא לא דומה בכלום לנצרות ולאיסלאם, נתפשת כמרתיעה ככ הרבה אנשים.
etayle
8 אפר 2021 13:55:23נתחיל מהסיפא, בוודאי יום יום, שעה שעה.
בנוגע לדוגמאות שהבאת "לכפייה" בארץ, כשרות זו לא כפייה, מי שרוצה יכול לפתוח עסק ללא כשרות, אז בסיס הכפייה אין פה.
בנוגע להפלות, זה דיון אחר, בכללי צריך לשים לב שהשאלה בנוגע להפלות היא לאו דווקא דתית(למרות שדתיים בדרך כלל יותר מתנגדים), אלא מאיזה שלב אתה מייחס לעובר את היותו אדם. הרי אם תינוק נולד ועדיין מחובר לאימו בחבל הטבור, אני מאמין שהרוב יסכימו שאין לנ הזכות להורגו. אז האם זה השלב שהוא יוצא מהרחם? זה מאין פרדוקס הערימה, וכמו בפרדוקס העתיק, מאוד קשה לשים את האצבע על הנקודה שבו מתינוק הוא הופך לייצור חי שאין לנו זכות להורגו.
ואכן הנצרות, האסלאם, וגם היהדות(ראה מלחמות היהודים), לא הביאו טוב לעולם.
אבל זה לא אומר שהבעיה בדת, עובדה שב200 שנות הנאורות, הכפירה הרגה בכמות מזעזעת מספיק(לא אטרח לנרמל ולבדוק מי רצח יותר).
לדעתי הנקודה שצריך להבין, זה איך מצד אחד לספק לחיים משמעות(מה שבאו האידיאולוגיות אחרי היעלמות אלוהים להביא), אך מצד שני לספק גם גבולות, ויכולת להביא לתפיסות שונות לחיות אחת לצד השני.
קל? אני בספק רב. אפשרי? מקווה שכן.
pini
8 אפר 2021 15:39:03אתה משעשע אותי… אני דתי לחלוטין ולא סבור שיש פה כפייה בכלל…
היא נתפשת ככופה ועל זה הלנתי.
תהיה בריא ותבזבז תחמושת מול הצל שבטח יצוץ פה אוטוטו כדי להגן על אלוהיו שחס וחלילה ויהיו פה שיירי דת…
וניל טרופי
8 אפר 2021 16:11:01אין לי בעיה עם דת כשעושים אותה בבית, כמו סמים לצריכה עצמית בבית! ברגע שאתה מחדיר אותה למערכת החינוך הבריאות הממשל הכלכלה אתה מעוות אותה וכופה אותה על אחרים. הגיע הזמן לעשות שלום באנושות והדת שמסמלת הפרדה בין אני ואתה לא עוזרת. לאנשים דתיים יש חשבטן נפש ארוך וקשה לעשות כי אתם לא רואים את התמונה מנקודת מבט אחרת פשוט כי הוסללתם כל החיים לכך.
וניל טרופי
8 אפר 2021 16:12:26אין לי בעיה עם דת כשעושים אותה בבית, כמו סמים לצריכה עצמית בבית! ברגע שאתה מחדיר אותה למערכת החינוך הבריאות הממשל הכלכלה אתה מעוות אותה וכופה אותה על אחרים. הגיע הזמן לעשות שלום באנושות והדת שמסמלת הפרדה בין אני ואתה לא עוזרת. לאנשים דתיים יש חשבטן נפש ארוך וקשה לעשות כי אתם לא רואים את התמונה מנקודת מבט אחרת פשוט כי הוסללתם כל החיים לכך.
pini
8 אפר 2021 16:56:25הדעה שלך לגיטימית כמובן, אבל אתה לבטח יכול להבין למה למישהו דתי הניסוח "הימין והדת מסוכנים לאנושות" בקונטקסט שמתייחס לשואה, נאציזם ופאשיזם, לא כל כך נוח.
Jonathan
8 אפר 2021 13:17:09תודה על התרגום.
*
מאוד התחברתי ל:"אני זוכר כשהייתי ילד בביה"ס היסודי, ולכולנו היו חברים שהגיעו מרחבי העולם. הייתי כל כך נרגש לשמוע אנשים ממקומות שונים. רציתי לדעת איך הם חיים. הייתי סקרן על חייהם. ואני מרגיש שקצת איבדנו זאת. נראה שעכשיו, אחנו רק רואים את עצמנו. אנחנו רק רוצים לדאוג לעצמנו. למה שבכלל המושג "אנחנו" מתכוון."
זה קצת לא בקונטקסט של השואה, ולא יוביל לשואה אבל זה כן מעכיר על היכולת לנהל שיח.