יש לנו נטייה לערבב בין מושגים כמו שוק חופשי – קפיטליזם או חופש התאגדות.

בארץ אין באמת שוק חופשי, אלא יש יותר כלכלת מקורבים, בו "כללי המשחק" מוטים לטובת שחקנים מסויימים.
בין אם מדובר על מערכת הביטחון (פרשת 3000 לדוגמא), 18 המשפחות השולטות במשק (מתווה הגז), מגזרים מסויימים: חרדים, מתנחלים, התיישבות עובדת או ועדי עובדים חזקים.

דעתי על זכות ההתאגדות היא דיכוטומית:
ב- NBA, העובדים נותנים תמורה ואין לי שום בעיה עם תנאים שנועדו להגן עליהם.
בארץ, דור א' יכול לא לעשות דבר ולקבל עשרות אלפי שקלים בחודש כדי לא למנוע נזק כלכלי.
איך אמר לי פעם נציג ועד: גם אם אני אאנוס את הבת של המנכ"ל לא יפטרו אותי.
לא מזמן החלו סכסוכי עבודה בהייטק בניסיון התאגדות מבלי כלל להבין את השוק, כאשר לא הלקוחות מחוייבים לחברה (הם נמצאים בחו"ל בשוק משוכלל), יש עובדים זרים זולים מאד בשוק (הודים) שניתן להחליף את הישראלים בהם והחברה נסחרת בבורסה (מה זה יעשה למניה אם בעלי המניות יגלו שעובדי החברה מאוגדים בהסתדרות של ניסקורן או שלי).

ועוד נקודה שמדברים עליה פחות:
הליגה כמו בשנות ה- 70 גם כיום היא מורכבת ברובה משחקנים שחורים, הנהלות, בעלים וקהל לבן.
יש לזה משקל כשמדברים על בעלות, זכויות. על שלשלאות ועל חוקי עבדות.

לסיום, אני רק רוצה להניח על השולחן את הדמיון המדהים והמצמרר בין 2 העמים: היהודי והאפרו האמריקאי:
– עמים שהיו מאות בשנים עבדים
– עמים שעברו שואות איומות בהם נרצחו ונטבחו מליונים מבני עמם (בתאי הגזים או על ספינות העבדים ובמטעים). השואה השחורה נמשכה מאות בשנים
– עמים עם מנטליות של עבדים (שמתקשה להשתחרר ממנה)
– עמים שחווים עד היום: דיכוי, אפלייה, שנאה וגזענות קשים

ועדיין, קיימת איבה הדדית בין 2 העמים:
העם היהודי נגוע בגזענות קשה נגד השחורים והשחורים רואים ביהודים מנצלים.
אילו רק יכולנו להסיר את החומות הללו

ברור שהאינטרס של הבעלים הוא לעשות כמה שיותר כסף. הכוונה ב"שהליגה לא תקרוס" הוא לא מבחינה תחרותית אלא כלכלית. הייתה סכנה ממשית כזו בעקבות ההחלטה בתיק רוברטסון. רוב הקבוצות היו בהפסד באותן שנים ואם לא הייתה נכנסת תקרת שכר אז לא הייתה לנו היום ליגה.
התפיסה שהשחקנים שבויים בגלל שהבעלים עשירים וחזקים יותר היא מה שהובילה להפסדים של השחקנים בשני הסכסוכים הקודמים. עד אז ההתאגדות שלהם הובילה אותם להישג אחר הישג. מעורבות היתר של סוכני השחקנים בשני העשורים האחרונים היא אחד הגורמים לנפילת כוחו של הארגון. בתכלס לבעלי הקבוצות יש לא מעט מה להפסיד מהשבתה לכם אם השחקנים היו מתארגנים בהתאם היו יכולים פצאת עם הסכם טוב יותר.
בסופו של דבר בשגשוג הנוכחי זה אינטרס משותף של שני הצדדים לפתור סכסוכים במשא ומתן ולא דרך בית המשפט.

זה לגמרי מדויק לגבי השואוטיים והשלשות. הקצב היה כזה גם ב NBA.

https://en.m.wikipedia.org/wiki/National_Basketball_Players_Association#Presidents

הרשימה

צודק.
אני מוכן להסתפק ב-"החזיק את הליגה בתקופת השפל שלה אל מול המונופול".
חייבים לתת את הקרדיט לניצחון המורלי של ה-ABA על הליגה הגדולה בתחום הסגנון: קצב מהיר, ריווח המשחק, שלשות, דאנקים – הדבר הזה שנחשב רק "גימיק" בהתחלה, הפך למשחק המרכזי.