מייקל ג'ורדן אחד אלוהינו וגם לו היה את פיפן שהוא לכל הפחות אחד מהסמול פורוורדים הטובים בהיסטוריה משני צידי המגרש , את רודמן שהיה ריבאונדר "סביר" ושחקן הגנה מטורף .

לקארים היה את מג'יק . למג'יק היה את קארים . ואפילו לא צריך להוסיף את וורתי למשוואה .

לשאקיל אוניל היה את פני של לפני הפציעה ולאחר מכן בשלושת האליפויות את קובי . ובאליפות הרביעית תצוגת על של וויד .
לקובי היה את פאקינג אוניל שהיה הסנטר הדומיננטי בהיסטוריה ( אל תיעלב ווילט ) . אחר כך היה לו פרונט קורט של ביינום גאסול ואודום טרם ההפרעות הקרדישניות וארטסט המופרע . וכן , זאת חתיכת עזרה אם במשחק 7 על האליפות הוא קולע 6-24 ועדיין מצליח לזכות באליפות . דאנקן לא יכל להרשות לעצמו אף משחק כזה באף שלב בקריירה בפלייאוף . בטח שלא לקחת אליפות .

לבירד היה את פאריש ומקהייל ( שנחשב בצדק לאחד מהפאוארים הגדולים )

על ראסל וצמברליין אני לא מדבר כי התקופה שבה שיחקו לא ברת השוואה ל30 השנים האחרונות בשום צורה ואופן .

אולאג'ואן ? אמנם לא קיבל עזרה באליפות הראשונה אבל ב95 כבר קיבל עזרה מדרקסלר שהיה סופרסטאר יותר ממה שפארקר או מאנו היו אי פעם . ואחרי זה קיבל את בארקלי ויותר מאוחר את פיפן

הדוקטור הצתוות למוזס שמקומו בדפי ההיסטוריה של הסנטרים גבוה גבוה בשביל לזכות באליפות ב83 .

לקארל מאלון היה את סטוקטון . ולהיפך . וזה לא עזר להם לקחת אליפות אחת .

לברון ג'יימס הצטרף לבוש ובעיקר לוויד במיאמי שהוא בעיני רבים אחד מ5 השוטינגס הטובים בהיסטוריה לכל הפחות .
וגם עכשיו כשהוא חזר לקליבלנד ובעיקר נשאר במזרח הוא קיבל איתו את אירווינג שנבחר ראשון והוא כבר עכשיו סופרסטאר בהתהוות , כמו גם את קווין לאב שהוא אחד הפאוארים הכי טובים בליגה כבר שנים ושהגיע בעבור 2 בחירות דראפט ראשונות ( וויגינס ובנט ) .

הדבר הכי גדול לסופרסטאר שהיה לדאנקן בקריירה זה האדמירל בשלושת העונות הראשונות שלו ( 1998-2000 ) .
בעונה הרוקי הם נפלו מול יוטה שהפסידה בגמר . בשנה שלאחר מכן זכו באליפות הראשונה שלהם . בפלייאוף 2000 הוא לא שיחק בגלל פציעה.
ב2001 רובינסון כבר ירד לממוצעים של 14 ו 8 ובתחילת הפלייאוף דרק אנדרסון שהיה הסקורר השני בטיבו באותה עונה נפצע וגמר את הסיכווים הנמוכים ממילא מול שאקיל וקובי .
ב2002 האדמירל ירד עוד ביכולת ובפלייאוף כמעט ולא שיחק . עם מי דאנקן היה אמור לקחת אליפות ? טוני פארקר כרוקי ?

ב2003 דאנקן לקח אליפות כמעט לבד . הכי קרוב אליו מהבחינה הזאת היה אולאג'ואן ב94 .
ב2004 הוא ניסה לקחת אליפות עם פארקר ומאנו שאיך שלא הופכים את זה היו שחקנים של פחות מ15 למשחק ויותר קרובים ל40 אחוז מהשדה מאשר ל50 אחוז בטח בפלייאוף . עם זה אמור לנצח את פייטון קובי מאלון ואוניל ??? בסדר…

מ 2005 עד עכשיו פארקר וג'ינובילי היו סטארים פחות או יותר אבל אף פעם לא סופרסטארים ברמה של מי שצוינו למעלה . מה גם שהאחוזים שלהם ירדו בפלייאוף ( פארקר) או לא שמרו על עקביות (מאנו ) .

לי נמאס כבר מחיזוקים של נסטרוביץ , מוחמד , אוברטו , וויליס , פרנסיסקו אלסון , קורט תומאס , גודן ואפילו ספליטר .
פעם אחת אחרי כמעט 20 שנה בליגה אני רוצה מישהו בצבע שיעזור לדאנקן כמו שצריך ! זה מוגזם לבקש עזרה כשאתה בן 40 ??

בקיצור תחרותיות או לא ….שחרר אותנו מדאנקן .

לברון דווקא עם מקסימום

הטיעון על הכרת התודה בגלל הירידה בדקות נשמע לי קצת מופרך, סליחה. יכול להיות שמציאותית אם פופ היה שוחק את דאנקן יותר ב5-6 שנים האחרונות הוא לא היה מחזיק מעמד יפה כמו שקורה אבל להגיד שבגלל זה דאנקן הואיל בטובו להוריד משכרו מרגיש תלוש מהמציאות.
ולמה כל הזמן לחזור לדאנקן, הוא לא באמת הסוגייה פה. הוא רק דוגמה.
מבין דור הנפילים שיפרוש או פרש בשנים האחרונות (דאנקן, קובי, גארנט, פירס, נוביצקי, גאסול, ריי אלן- פחות נפיל אבל עדיין) קובי לקח משכורת הרבה מעל שוויו, גם גארנט בנטס, השאר הורידו בשכר כולל ריי אלן שבחר בהיט בחצי משכורת ממה שהסלטיקס הציעו לו.

פעם הבאה אני נותן לעורך חיצוני לבחור את הכותרת ועל אחריותו להסביר 🙂

איך עוד לא התיאשת להסביר את עצמך?!?! כנראה זה העונש כל הכותרת הפרובוקטיבית (גם אם היא בצחוק…)

לומר שהשווי של דאנקן הוא באמת 6-7$ מיליון זה כבר דבר אחר. הפוסט נכתב בהנחה שהחוזה אכן "ידידותי". חוץ מזה, הערות יפות.

מנטליות "לנו זה לא יקרה" היא מנטליות מצוינת. אז אולי נבטל את התקרה?

יש נקודת איזון מאוד עדינה שבה הסה"כ שווה או עולה על סכום חלקיו.

נקודת האיזון הקבוצתית היא בד"כ 3 פרצ'ייזים מקסימום שבדרך כלל רק שתיים מביאים את מלוא (או קרוב למלוא) הפוטנצייל והשלישי מוותר על מספרים ותפוקה. נבחרות כוכבים לאו דווקא מנצחים (ארה"ב 2004 באולימפיידה מול האיזון של 2008 ו-2012). האיזון הקבוצתי דורש פועלים שחורים, מומחים לדבר אחד, סותמי חורים שיכולים לסגור בעיה ושחקנים שיודעים לתת 5-10 דקות מבלי שהם נעלבים או שולחים מסרים מאיימים.

הפיירול הקבוצתי הוא נטול קורלציה לאליפויות בשנים האחרונות בגלל:
1. הנהלות לא חכמות בבניית מארג קבוצתי
2. עצה וביקוש (יש שווקים שמשלמים יותר כדי למשוך כוכבים)
3. בחירות דראפט שהפכו כוכבים לפני שקיבלו כסף או דריימונדים כאלה

היופי בליגה הוא שלא משנה כמה ההנהלות עושות הכל נכון, כשקבוצה מנצחת אז השחקנים שהפכו גיבורים פתאום רוצים כסף כדי להכות בברזל כשהוא חם. וכך יוצא שנדיר שקבוצות יכולות להחזיק את כלל השחקנים שלהם לאורך שנים.

לגבי טים דאנקן. טים קיבל מקסימום הרבה מאוד שנים. המועדון במקום להיות חזירי ולשחוק אותו את תוך האדמה שמרה על גופו ונתנה לו מנוחה וצמצום דקות ובכך האריכה את הקריירה שלו. בתור הוקרת תודה הוא ויתר בשנותיו האחרונות על כסף כדי שהספרס יוכלו להתחזק. יכול להיות שבשקגו היה נפצע תכופות ומרוויח 4-5 שנות מקסימום בלבד לפני שהיה הופך לג'ואקים נואה. טים שחקן ענק אבל ראלית הוא לא שווה היום כמו לברון או דוראנט