והתרומה היחידה של תאילנד 2007 עבורי בתחום הספורט היא דיון מאוד מוזר עם נהג טוק-טוק לגבי הסיכויים של ילד הפלא המקומי, דנגדה, להצליח במנצ'סטר סיטי (השאלה שעוברת לך בראש אמורה להוכיח שצדקתי). לפעמים צריך לדעת איפה להיות גם כשנמצאים במקום הנכון.

כמובן ששמעתי על האול בלאקס, אבל אתחיל לצפות בסדרה, בהזדמנות, תודה. וגם את ארם אבירם אני לא קורא מספיק.

תודה על השמות. אתחיל לנסות לחפש.
ובכלל, תודה על התגובה.

1. אני נכנסתי לראגבי "יחסית" מאוחר בחיי. ב-2007 הייתי בתאילנד ומצאתי את עצמי צופה באליפות העולם בפאב עם מלא בריטים שמחים ושיכורים.
תמיד יכולתי להסתכל על ספורט, אבל האוויה עם שידור המשחק וכל זה גרמו לי להתעניין ולהמשיך לשם.
2. כמובן שהאול-בלאקס הניו זילנדים נחשבים לקבוצה הטובה בעולם.
ממליץ לך לראות את הסדרה שהוציאו השנה: All or Nothing:
https://www.youtube.com/watch?v=em0AWhbysxU
3. לגבי שחקנים. אני מודה שגם אני חלש בתחום (וגם בחפירה לתוך חוקי המשחק). אבל אני מכיר ומתעניין בחברה הניו זילנדים.
באודן בארט הוא אולי הכוכב הכי גדול היום של הספורט (ממשיך דרכו של דן קרטר האגדי). לבריטים היה את ג'וני ווילקנסון שפרש.
בנוסף לניו זילנדים יש את הקפטן קירון ריד ושחקן העתיד ריקו יואנה.
לאוסטרלים יש שחקן מאוד כישרוני בשם ישראל פלאו.
4. ממליץ לך לקרוא קצת את ארם אבירם מדה-באזר
http://debuzzer.com/?s=%D7%90%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%9D

כל פעם שאני מנסה לתשאל ביני ובין עצמי מה הסיבות שאני לא צופה בפוטבול, לחלק גדול מהן אני מוצא פתרון פשוט. בראגבי עושים את זה נכון. המשחק נעצר כל שלוש שניות? בראגבי ממשיכים. שחקנים נכנסים אחד בשני בלי הכרה ובעידוד הקהל? בראגבי הם יודעים לעצור את עצמם. מסרבים "לתת לאסירים לנהל את בית הכלא"? בראגבי… אין לי מושג, אניח שלא יכול להיות גרוע יותר.

אז… למה אני לא רואה ראגבי?
קודם כל, זה קשה להיכנס לספורט חדש באמצע החיים. חסר כל כך הרבה פרטי מידע שנותנים הבנה רחבה, שקל ללכת לאיבוד. זה כמו להתחיל לראות קומיוניטי באמצע הסדרה. מה לעזאזל זה דרימטוריום? למה הוא דין-חף את השם שלו לכל משפט לא משנה כמה זה מצ'אנגולץ? באיזו רמה של מטא אנחנו עכשיו?
דבר שני, אולי חסר בדעה הספורטיבית שלי על הראגבי את סוג השחקנים שאני משום מה נמשך אליהם. מי ה-סטף קרי/סטיב נאש/ניקולה יוקיץ' של הראגבי?