אהלן. תודה.
לגבי כשרון. קוואי הוא כשרון הגנתי פסיכי. לא התקפי, הבחור לא ידע לקלוע, בלי איזה שחרור מהיר מהיד, קליעה גבוהה או טווח. עד עונת 2015-16 הוא לא היה האופצייה הראשונה בהתקפה. הווה אומר שלא נבנתה סביבו המערכת ההתקפית, לא נדרש ממנו לנצח משחקים, הוא לא היה צריך לפתח דריבל או קליעה מיידית והוא יכל להתמקד בצד ההגנתי.
תחשוב על מה פול גורג נדרש לעשות בשנה 3 – ללכת ראש בראש מול לברון הגנה והתקפה בלי אופציה של יום טוב יום רע – לך תן לו בראש. לילארד, קרי, דוראנט, קיירי, לברון, כולם נדרשו להוביל את ההתקפה שלהם בעונה הראשונה\השנייה שלהם. זה אומר תרגילים סביבם, זה אומר לחץ אדיר מצד שאר השחקנין, האוהדים והמדיה.
לקוואי היה את הלוקסוס לגדול בקונטנדרית שנותנת לו את הנסיון פלייאוף הדרוש, 3 הול אוף פיימרים שמלמדים אותו את כל הטריקים בספר ללא הצורך לתת אימפקט מיידי בהתקפה.
מי בהיסטוריה של הכדורסל קיבל את זה תגיד לי?
יתרה מכך, 6 שנים לתוך הקריירה שלו – הוא עדיים לא המהנהיג של הספרס. הוא הכוכב, לא המנהיג. זה לוקסוס אדיר.
אני חושב שזה נתן לו את המרחב בשביל להתפתח למי שהוא (לדעתי יכול להיות ברמה של קובי, אבל אני לא אובייקטיבי בשיט), אני חושב שבלי זה, הוא לא מקבל את אותן זריקות, מבטים, הזדמנויות. היחידי שהתפתח כך לאיטו בליגה היום זה גיאניס, אבל הוא לא התפתח ככה לצד אותם שחקנים ובאותה בימה. הוא לא קיבל את האפשרות לא לשחק כמו שקוואי קיבל ומקבל.
היום קוואי שחקן אדיר.
אין לי ספק שבמערכת אחרת זה לא היה קורה.
והפינוק התקשורתי \ יחס החברים, אתה מתאר לך את קוואי מתמודד עם דריימונד גרין בתור חבר לקבוצה? עם ? עם דוויט הווארד? טוני פרקר הוא חתלתול לעומתם. זה משפיע המון על היכולת שלך לשחק, אינדיאנה איבדה עונה שלמה בגלל שפול גורג הרס אותה ואף פעם לא חזרה לעצמה. הספרס חזרו לעצמם, כי הם יותר חזקים מזה שטוני פ. ישכב עם.
עוד יותר מזה, הוא קיבל את המערכת הכי פחות לוחמת מבחינת דקות משחק וכמות משחקים. תחשוב על תיבס, תחשוב על דאנטוני, תחשוב על מרק גקסון. לא חסרות סיטואציות בהן הוא גומר כבר את הקריירה בגלל שהעמיסו עליו יתר על המידה.
אז כן, זה ממש הספרס לדעתי.
וכן, אמא שלו בפיתה הוא כפוי טובה, כי הטענות הן שטויות, הן סצם מוסיפות רעש לא הכרחי. ואם הוא רוצה ללכת לליקרס שיקח בחשבון שס"א יעשו מה שטוב להם

אמרו על ראיין גוסלינג בזמנו שהוא מסתובב כל הסרט עם הבעה של אחד שמנסה להחריש פלוץ (((:

יש פה הקטנה עצומה של קוואי כשחקן. יותר להקטין מזה לא ניתן.
לתת לו רק את האתלטיות, ואת כל השאר למועדון, לשיטה, למאמן הזה, למאמן הזה, לשחקנים הענקים שפינו את הדרך. אבל הקרדיט היחיד שניתן לו זה האתלטיות, משל היה מכונה שמכניסים לה הוראות ובתנאים האלה זה ברור שהיא תוציא לפועל.

אז קודם כל, זה שחשבו על קוואי כשבחרו בו שהוא ברוס בואן הבא, 3 אנד די ותו לא, והוא הוגשם להיות הרבה יותר מזה – מ.ו.פ גמר, פעמיים שחקן ההגנה, פעמיים מועמד מ.ו.פ טופ3 בליגה. היה המועמד המוביל בקיץ הקודם למופ העונה שנגמרה, לפני שהבינו כמה זמן הוא לא ישחק ולא משחק בפועל. שחקן טופ5 ברור בליגה. הרבה אומרים טופ3 בליגה. והרבה אומרים טופ2 בליגה. שני ללברון כן? אז להגיד שחשבו עליו דבר אחד, הוא נהיה הרבה הרבה הרבה יותר (בחלומות הכי הכי הכי ורודים של ברוס בואן הוא לא שמינית מזה) ולתת את כל הקרדיט לאנשים אחרים – באיזה עולם אתה/אתם חיים?

שנית לגבי הדראפט ציפיות וכאלה. טוני פארקר הענק נבחר בסוף הסיבוב הראשון וקיוו שהוא יהיה במקרה הטוב אייברי ג'ונסון. טימי לא הבין מאיפה הקריצו לו את הגמד הצרפתי הזה. טוני בזכות עצמו נהיה הרבה יותר מאייברי ג'ונסון. מאנו נבחר בסוף הסיבוב השני, זאת לפני שהיה אלוף אירופה ואלוף אולימפי, אבל גם אחרי לא האמינו שהוא יהיה שחקן שלדעת רבים (שחקנים רבים בעיקר לצערנו) שני רק לקובי בליגה. אז זה לגבי דיבורי הדראפט, ציפיות וכאלה. אז גם שם הקרדיט רק לאחרים? טוני לא היה נהיה מי שהוא במקום אחר? בטח שכן. מאנו? היה לפני ויהיה אחרי. גדול דור. זה לגבי הענקים.
קוואי ענק כבר גם כן – מ.ו.פ גמר, שחקן ההגנה פעמיים, טופ3 בליגה. ולדעתי, השחקן שהכי מזכיר לי את ג'ורדן בסט היכולות.
"בחור עם כריזמה של עמבה" לא מגיע למקומות האלה.
(אגב, לעמבה יש המון כריזמה, היא משתלטת על הטעם, על הריח, ועל הריח של הגוף לכמה ימים)

מלבד ההקטנה של קוואי יש גם הקטנה של אחרים! לילרד, לברון, תומאס לא בליגה של קוואי בכלל בתחום השתיקה. בכלל בכלל בכלל.
בכלל לא. איפה. ועוד כתבת שם מה שרובינסון אמר.

בנוסף, יש פה הכללה סלקטיבית לעדריות חסרת הבדלה של א.ס.פ.ן. צריך להפריד בין האנשים ומה שהם אומרים.
מצד אחד, א.ס.פ.ן זאת רשת שמייצרת כותרות, כשעיקר החגיגה והאש (בקטע טוב, של להט. קטע טוב של אש. לא קטע טוב של סיקור תקשורתי) קשור ללברון וללייקרס. יש שם אנשים שכל מה שמעניין אותם סובב סביב הלייקרס. ויש שם אנשים שכל מה שמעניין אותם סובב סביב לברון. ואם הוא לא קשור ללייקרס או ללברון, אז מקשרים אותו ללייקרס וללברון.
זה מה שכביכול נראה שנעשה עם קוואי.
מצד שני, יש אנשים כמו ג'יילן רוז, שאומנם יוצאים בהצהרות בובמסטיות כבר שהדבר היה בחיתוליו – "קוואי רוצה לעזוב". אבל הוא אחד מנאמני האמת הגדולים. הוא וסטפן ג'קסון. הדברים שהם חושבים ואומרים לא נקנים על ידי שאר אנשי א.ס.פ.ן. ג'יילן רוז מפיל פעם אחר פעם את סוגיית הלייקרס "הבוערת". סטפן ג'קסון עונה לעניין, ובעניין ענייניו האישיים (סכסוך עם טוני).
סטיבן איי אומר בעצמו שם בקטע לעיל, שמשום מה לא זכה להתייחסות של ממש בטקסט, שקוואי פשוט רוצה ללוס אנג'לס ושכל השאר זה חרטא.
ובכלל לא הוזכר אדם משמעותי בתקשורת הספורט האמריקאית שכבר לא בא.ס.פ.ן ואמירותיו שלו, והוא כנראה גם אוהד הספרס הבולט בתקשורת – סקיפ בייליס. סקיפ אמר שוב ושוב (כמו כל דבר שהוא אומר בערך) כמה שקוואי והצוות שלו ניפחו את הסיפור הזה, מכלום למה שהוא היום.
אז יש צדדים אחרים.

לזכות קוואי יאמר, הוא לא זה שאומר את הדברים. אנשים בשמו, שלא בדיוק מפרטים מיהם, "מקורות ליגה", ונשאר לנו רק לנחש מיהם – "הקבוצה שלו".
לרעת קוואי יאמר, כפי שברוס בואן אומר, הוא לא יוצא נגד הדברים. הוא לא אומר כלום בעצמו. הוא מרוצה? הוא לא מרוצה? רוצה לעזוב? לא רוצה לעזוב? וגם אם נפגעת… אז מה? תמשיך הלאה, אתה הפנים של המועדון עכשיו.
עוד לרעתו – בדרך כלל דברים כאלה שנאמרים הם נכונים.

נכתב על ידי אוהד ספרס מתוסכל ופגוע, שמעדיף לראות את קוואי ממשיך את הקריירה שלו בהורנטס ושלא יקבל את המקסימום הנכסף, אבל היי… בוא ניצמד למה שנראה כמו האמת.

גדול. ראיתי את דרייב. עוד קיבלתי תלונות מזוגתי שתחייה על כך שראיתי את הגוסלינג לבדו.
אכן שעמומון עם אזכור משעשע לסל של הבלייק גריפין כשהוא עוד היה בלייק גריפין.

ממש. תודה.

היי צביקה זה מאוד מעניין. זה יכול להחליש את הטיעון שלי (תפסתי אותו פעמיים שלוש ביום רע או לחזק – מול התקשורת המקומית הוא סבבה וכאשר הוא יוצא מאיזור הנוחות שלו הוא מסתגר בקונכייה שלו

תגובה מצויינת

נכון מאד, כל ענייני התדמית חרטא אני תמיד צוחק שאומרים דברים של תדמית על זה וההוא. מבחינתי לא אופתע אם טים דאנקן יתגלה כרוצח סדרתי עם גופות במרתף.