*אתה מדבר רק משנאה עיוורת.

הדברים שאמרת קשורים לאישיות לא ליכולת בכדורסל. רק כוכב על יכול להשיג את מה שהשיג לברון וראה תגובתי לחיים וגם ממוצעי הקריירה שלו הם ממוצעים של שחקן ענק.
אתה מדבר רק משנה עיוורת ולא קשור באמת ליכולת של לברון במציאות.

+1000

תודה אהרון על הטור

אני עם חיים.. נוביצקי ונאש ושלא נאמר שאקיל לקחו מה שהיה סביבם ןעשו מזה לימונדה. לברון לקח תותים ליהלומים. בנה את עצמו ונטש. רוצים דוגמה? כריס בוש.. שחקן ענק בכל אספקט של המשחק הפך לקאץ' אנד שוטר בכדי להתאים ללברון. עכשיו תענו לעצמכם.. קבוצה של וויד בוש ובכרמלו אנטוני לא שווה שתי אליפויות? כנראה שכן. לה ברון לא כזה גדול בכלל

רוב שונאי לברון מגיבים בצורה לא עניינית ומגמדים את יכולתו.

אנסה לומר כמה משפטים בתור אחד מגדולי מבקריו באתר לפחות.

בעיני אין ספק שמדובר באחד הגדולים בכל הזמנים ולצערי הרב מבחינה כדורסלנית נטו הוא עולה על כל מי שבא לאחר מייקל וזה כולל בעיני את קובי ,דאנקן ,דוראנט והיתר .

אין על כך ספק או כל ויכוח .

ובכן מה נקודת הביקורת עליו ?
לי יש אחת גדולה מאד ואחת קטנה .
בואו נסיר את הקטנה .
הקטנה היא סגנון משחקו שגם אותי לא מלהיב ולא מצית את הדמיון כפי שעשו למשל קרי ,קובי ובוודאי מייקל ,מג'יק ומייקל .

זה לא סותר את העובדה שהוא הטוב מכולם מאז המלך .

הביקורת הגדולה עליו זה מה שלדעתי הוא פחדנות או אם תרצו במילים יותר עדינות היותו הסממן הגדול ביותר לחוסר התחרותיות בליגה.

היה לנו את הדיון הזה המון בעבר וייתכן שלא דייקתי בכל קוצו של יוד בדיוקים היסטורים .
אבל הנקודה המרכזית ביותר הבעייתית במורשתו היא העובדה שהוא הנציח את חוסר התחרותיות בליגה לרמות על.
עצם החיבור שלו לוויד ולבוש יצר פער גדול מאד גם אם הוא לא מומש בשנה הראשונה.
השלישייה הזו ודרך חבירתה ועיתוי חבירתה הייתה גדולה יותר מהותית מהשלישייה של בוסטון עם גרנט ,פירס ואלן .

בזמנו הם דיברו על אליפות ועוד ועוד וזו אכן הייתה התחושה בזמן אמת.
(במאמר מוסגר לדעתי היסטורית צריכה להיות אכזבה גדולה מאד לשלישייה הזו שהסתפקה ב 2 טבעות בלבד אך חייבים לומר שיש נסיבות מקלות בכך).

בזמנו בזמן אמת (מיד לאחר ההחלטה בסוף מונדיאל 2010 ) הופיעו מאמרים שונים שלך מנחם כאן באתר שבדיוק אז עבר לבעלותך .
ואתה אמרת למשל משהו כמו "כנראה לברון לא רוצה /ולא בנוי להיות דמות של מנהיג מוביל הוא רוצה לשחק את המשחק ולתת לוויד לעשות זאת"
מי שזוכר אלו היו הדיונים בזמן אמת .
המציאות כמובן הייתה אחרת גם אם לא מיד .

בשורה התחתונה צריך לנסות להבין את המניע למעבר הזה .
אני מאד קשה איתו כי למיטב התרשמותי (שנומק לא פעם ) המניע היה "עזרת חבר" לנסות ולקבל סיוע מאישיות כדורסל כמו וייד וליתר ביטחון גם מבוש ולקחת אליפויות על מנת לא לסיים קריירה כמו למשל קארל מלון (שהוא השחקן שהכי מזכיר לי את לברון במובני יציבות לפחות מבין אלו שלא לקחו טבעת).

בשורה התחתונה לברון חיפש לעצמו חיים (ספורטיביים ) קלים וקיבל אותם במיאמי .
בכל זאת לזכותו צריך לומר כמה דברים .
1. בדיעבד הוא היה צריך לעשות זאת בתור ברומטר מרכזי שכן וייד נפצע בוש נכנס לכל מיני בעיות ולברון היה חייב לגלות דומיננטיות רבה גם אם מרצונו ניסה לברוח מזה וברח מזה בגמר 2011.

2. הוא להבנתי לפחות חש חוסר נוחות מכך שלקח אליפויות "קלות" בעזרתם של חברים והרגיש שהוא צריך "לחזור בתשובה"
הוא הרגיש שהוא צריך לקחת אליפות דווקא בקליבלנד והוא הצליח לעשות זאת בענק (גם עם בדרך קלילה עד הגמר ).

3. נקודה נוספת היא הסלים המכריעים ב 2/3 אליפויות הוא היה שם והיה ענק אבל את הסל הזכור לא הוא קלע כמובן שהנקודות הכי גדולות שעלו על הלוח בעידן לברון היו של אלן בשלשה הכואבת ההיא …
ובמקום השני השלשה של קיירי .

נכון שזה היה גם אצל מייקל אך שם מייקל הוביל את המהלך ובבחירה בחר למסור במקום לקלוע במהלך שהתחיל ממנו מה שאין כן אצל לברון שלא תמיד לקח אחריות ברגעי ההכרעה החשובים ביותר (איני מדבר על כלל הפליאוף אלא על זריקות ההכרעה של משחקי ההכרעה בגמרים הכללים בלבד ואני מודע לכך שהדגימה קטנה מלהיות חד משמעית ).

לסיכום בעיני לברון יותר משייזכר כשחקן גדול ייזכר כמי ששינה את כל הגישה /התפיסה/ החוקים הג'נטלמיניים אלו הלא כתובים .
חוסר התחרותיות בתקופתו הייתה הגדולה ביותר הזכורה לי (ואני בעניין משנת 86 עת בוסטון לקחה את יוסטון 2-4 אני זוכר גם קצת אחורה ).

לברון הוא אחד הגורמים המרכזיים לחולשת המזרח ויותר מכך הגורם המרכזי להחלטה הפחדנית והמקוממת של דוראנט .
ולצערי יותר משהיה שחקן גדול הוא ייזכר אצלי כסוג של "עסקן על" או כפי ששמעון כינה אותו בצדק כתאגיד .
והתאגיד הזה הלך כיוון קפיטליסטי קפיטליסטי מדי במובן התחרותי של המילה.

תודה לכולם .

עם E בהתחלה יותר מתאים