מאמר משובח ביותר מנחם.

הוא צריך להיות מפורסם בכל פלטופרמת ספורט אמריקאית ושיגיע לאוזניו של המלך. כי אתה צודק ב1000 אחוז כשאתה אומר שהוא לא משחק טוטאל בסקאבול, והוא לייאביליטי בהגנה.

לא טענתי שרק לברון נהנה מהיתרון הזה. רק שכששחקן בעל כישרון ועוצמה כשלו נהנה מיתרון שכזה זה מוציא את האויר מהמפרשים. לברון ניצח את הטבע (אני מזמן ויתרתי בטענותי האחרות מכיוון שאין לי שום הוכחה אחרת ואתן לו להנות מהספק). שחקנים כמוהו בעבר זכו להגבלות מהליגה (וילט, קארים, שאק). לברון מקבל הקלות. צעדים מקבלים את הפרשנות המקלה ביותר ועברות תוקף ברורות לא נשרקות. בסרטון המהלך על רדיק בסבסוב הוא דווקא הבעייתי לשיפוט. היו שם עוד כמה מקרים מאוד ברורים איך תוך כדי כדרור הוא מעיף שחקן או במרפקו או בידו כדי להשיג יתרון. הוא כה מהיר שצריך עין חדה אבל זה ברור. לכל שופט מנוסה.

לגבי המהלך עם רדיק. הספר החוקים קובע כך:

. A dribbler shall not (1) charge into an opponent who has established a legal guarding position, or (2) attempt to dribble between two opponents, or (3) attempt to dribble between an opponent and a boundary, where sufficient space is not avail-able for illegal contact to be avoided.
b. If a defender is able to establish a legal position in the straight line path of the dribbler, the dribbler must avoid contact by changing direction or ending his dribble.
c. The dribbler must be in control of his body at all times. If illegal contact occurs, the responsibility is on the dribbler.

תסתכל על הסעיף האחרון. סיבסוב לסל הוא לא כמו קו ישר לסל כשהתוקף צריך להקדים את המגן בראש ובכתף כדי לבסס יתרון במגע מולו בקו ישר. לכן האחריות להשאיר ספייס למגן להיכנס לעמדה חוקית היא על התוקף. כאן נכנסת פרשנות של שופט לגבי מה הכרחי לגבי שליטה על הגוף. הטענה של דריימונד שרגלו נזרקת קדימה בעלייה לסל לא התקבלה כתנועה טבעית וכך גם הכתף המופנית מטה של האוורד שנשרקה כבר בתקופת שאק. בעיני כששחקן מסתובב בצעד וחצי ולקראת סיומו מרפקיו פתאום נדחפים קדימה עוד לפני עליה לסל ומרפק פוגע בראשו/חזיהו של מגן כאשר השחקן כלל לא צמוד לתוקף חייב לקבל שריקה לתוקף. 1. כי לתוקף יש אפשרות בסיסית לבצע את התנועה ללא מרפקים בחוץ. בדיוק כפי שעשו לא מעט שחקנים אחרים. 2. המגן אומנם לא ביסס עמדה אך כבר היה בנתיב החדירה לפני התוקף כך שהאחריות למגע הוא לא אוטומאטי שלו. העניין הוא שכששריקה כזאת עוד נותנת עבירת מגן מי בכלל יעז לעמוד ולנסות להגן במהלך הבא. זה נכון שהוא חוטף לא מעט בעליה לסל ואולי זה אמור להתאזן. אבל אם אני הייתי בחוזק שלו הייתי מעדיף שיתעלמו מהדרך בה אני מגיע עד לטבעת גם על חשבון מגע בסיימת שלי מטר מהסל…

נרגעתי 🙂

כי כשסימונס נולד, ג'ורדן כבר פרש בפעם השניה.

לברון כבר שמה ומקבל הערכה של 'עז' מכל צעירי הליגה.

אלו טענות שגויות.
לברון לא מקבל את הכבוד שג'ורדן קיבל ולא את השריקות שאחד כמו ארדן או ראסל מקבלים בכל משחק.

כתבת בטור דברים חשובים בהחלט. אבל מהשנייה הראשונה הם הלכו לאיבוד בבליל של ״למי יש גדול יותר״. אחד אומר שמנגו הוא הפרי הכי טעים והשני מתעקש שזה אבטיח. זה מה שאינפנטילי, לא התגובה שלי.
ולגבי האמירה על פיסיקאים – זו מחמאה.

אפשר להתייחס רק למה שאתה מביא כדוגמה כפאול.
אני מנחש שאתה מתכוון למהלך ב 0:16 בסרטון?

כי אם כן, אני אשמח אם תביא את הכלל שקובע שזה אופנסיב,
או דוגמה (כמו אלו שב-NBA מפרסמים).
למיטב הבנתי –
לא נוצר יתרון על ידי שימוש במרפק (הוקינג), 2 הידיים אחזו בכדור, והמרפק לא נשלח קדימה על מנת להשיג יתרון של השחקן המתקיף.

(למען הסר ספק –
אני לא שופט כדורסל, ולא הוכשרתי מעולם במלאכת השיפוט,
מה שאני יודע, זה לקוח מהמרשתת.
אולי שופט הכדורסל שלנו יכול לחוות דעה?)

ההאשמה שה-NBA נותן בעיקר ללברון יתרון לא הוגן כאשר הוא על הפרקט,
עם האשמה כזו קשה להתווכח, בהעדר "קייס" ברור יותר, כזה שכולל דוגמאות לאיך לברון מקבל יחס מסוג אחד (אי שריקות), ושאר השחקנים מקבלים יחס מסוג אחר (שריקות על אותם הדברים).

having said that

אי אפשר להתעלם מהעובדה שהכוכבים בליגה מקבלים יחס שונה מ-"לא כוכבים".
הדגש שכל אוהד שם על כוכב ספציפי בדרך כלל קשור לאהדה של אותו אוהד.
(ע"ע הדיונים על הצעדים שהתבררו כלא צעדים של הארדן)

מה הקשר בכלל ? אני מדבר על התגובה , החשיבות העצמית, הלגאסי המוגזם. כל כך לא קרוב.

אני מתעב את לברון – ויחד עם זאת חייבים להדגיש שכמות הפאולים שלא נשרקים עליו היא לא פחות גדולה מכמות הפאולים אותה הוא מבצע. הבנאדם כל כך חזק שבכל חדירה עליו כמעט יש מגע וניתן לשרוק – יחסית למה שזה קורה בפועל הוא לא מקבל את השריקות הגיוני שזה יתאזן עם שגם לא שורקים לו תוקף.