מה כל קבוצה יכולה ללמוד מהיום ה-42 של הפלייאוף? / רועי ויינברג

גולדן סטייט-קליבלנד

בדומה לשנה שעברה, לא נתמקד במה כל קבוצה יכולה ללמוד להמשך הסדרה או הפלייאוף, כי אין. המאמר יהיה ניתוח של המשחק עצמו.

גולדן סטייט: אחד הנשקים היעילים ביותר של גולדן סטייט הערב היה החדירות היעילות של איגודלה מה-weakside לסל. היו לו 5 הטבעות ו-20 נקודות כשהוא מצליח לנצל את הריווח שהווריורס יוצרים, כשרוב הערב הם משחקים עם הדת' ליינאפ – קרי, תומפסון, איגודלה, דוראנט וגרין. זה הראה שהם רוצים לסיים את הסיפור הלילה והם הצליחו לעשות את זה.

עוד שחקן שניצל אותו ריווח והיה נהדר הוא קווין דוראנט. הבחור היה מכונה התקפית כל הגמר, אבל 39 נקודות ב-20 זריקות מהשדה (33 אם מורידים את העונשין) זה מטורף. סקורר בחסד עליון ו-MVP גמר ראוי לשמו. דבר נוסף שבלט, גם במשחק הזה וגם בכל הסדרה, זה התפקיד המעולה של קליי תומפסון בהגנה. לא משנה על מי הוא שמר הוא היה פנטסטי, וזה משהו שימושי מאוד שאפשר לדוראנט וגרין לא להתמקד במשימות הגנה אישיות.

עוד משהו שבלט לטובה הערב היה הנוכחות של דיוויד ווסט. הוא שיחק 11 דקות והיה עם פלוס מינוס מאוד גבוה, 15+. זה לא מקרי שהוא היה על המגרש כשהווריורס הצליחו לברוח וחוכמת המשחק שלו באה לידי ביטוי בצורה טובה. אני לא יודע אם ימשיך בשנה הבאה, אבל עכשיו זה לא משנה. הם אלופים.

קליבלנד: התפקיד החשוב ביותר של מאמן במהלך משחקי הכרעה, בטח מול קבוצה כמו גולדן סטייט, זה לקחת פסקי זמן בזמן. טיירון לו פשוט לא עשה את זה הערב ואפשר לגולדן לרוץ, 27-4. יכול להיות שאם הוא היה לוקח פסק זמן המצב היה נראה אחרת הערב, אבל לא בטוח שזה היה מספיק.

ג'יי אר סמית' היה מצויין וקיירי אירווינג שיחק טוב עד שנפצע, ולברון כמובן היה מדהים (הבחור סיים סדרת גמר עם טריפל-דאבל), אבל שוב, זה לא מספיק. הספסל של קליבלנד קלע 7 נקודות במשחק הכרעה. קייל קורבר ודרון וויליאמס נתנו סדרות גמר מזעזעות, שאמפרט שיחק רק בצד אחד של המגרש וריצ'רד ג'פרסון נתן את כל מה שהיה לו, אבל הוא לא יכול לבד. פריי היה צריך לקבל דקות אבל קליבלנד צריכה תוספת כוח משמעותית לספסל. יכול להיות שהגעה של דווין וויד תפתור את הבעיה הזאת. יהיה קיץ מעניין באוהיו.

*

לכבוד סיום הטור היומי אני מעוניין להודות לכל הקוראים והמגיבים. מקווה שנהנתם מהקריאה באותה רמה שבה נהניתי לכתוב את הטורים.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 59 תגובות

  1. וידוי קטן שלי..
    כל כך חיפשתי את הטור שלך אחרי המשחקין באותה רמה של ססלנות כמו בדרך שחיכיתי למעורב של מנחם..
    המון תודו לך היה כיף 🙂

  2. תודה רבה רועי על טור נפלא!

    מה הליגה יכולה ללמוד?
    בגדול בNBA המקום הכי גרוע הוא באמצע. עכשיו זה נכון יותר מתמיד. יותר מדיי קבוצות לטעמי יבינו שאין להם סיכוי להתמודד על אליפות ב2-3 הקרובות וינסו לעשות טרייד על כוכבים שלהם כדי לקבל בחירות דרפט ולייצר מגה קבוצות שינסו לדגדג את ג"ס.
    אני מאמין שנראה הבדלי רמות תהומיים בין הדרג העליון לביניים בקנה מידה היסטורי.

  3. תודה רבה רועי, על הטור הזה ועל הכתיבה במהלך כל השנה. מבחינתי אתה הMVP של הופס השנה.

    עוד כמה נקודות על המשחק והסדרה:

    סטיב קר – למרות ההפי אנדינג, שתי אליפויות בשנתיים וכל שאר ההישגים המוכחים, אני חושב שהיו לא מעט רגעים שהקבוצה לא נראתה טוב ונראה היה שחסרה יד מכוונת יציבה בעיקר בכל הקשור בניהול המשחק במהלך הסדרה וההתנהלות במשחק הרביעי. כמובן שיש כאן נסיבות מקלות, ואני מאחל לו בריאות מלאה, אבל בנקודות לתחקיר בקיץ צריך להתייחס גם אליו.

    סטף – אני חושב שהסדרה הראתה שהוא מתפתח כשחקן, ראו את זה באסיסטים, בהגנה ובריבאונד, ואני חושב שחשוב שימשיך להתפתח. זה אולי נשמע קצת לא טבעי להגיד את זה על מישהו שהיה MVP ליגה שנתיים רצוף, אבל באופן מעניין דווקא העובדה שהקבוצה פחות תלויה בו בנקודות מאפשרת להסתכל טוב יותר על התרומה הכוללת שלו ולראות שהוא עדיין לא מיצה את הפוטנציאל שלו והוא ממשיך להתקדם. עניין הFMVP הוא מעין חלון להסתכל על העניין הזה – אני חושב שהיום דוראנט שחקן שלם יותר מסטף, ואשמח בשביל סטף אם יזכה בשנים הבאות לא רק על תרומתו בנקודות אלא על תרומה כוללת יותר בסגנון דוראנט, לברון וקוואי.

    לברון – על תרומתו כשחקן אין מה להגיד שלא נאמר כבר, אבל כמאמן בפועל ובעל קבוצה בעתיד עוד יש לו מה ללמוד. בסופו של דבר המכונה הקליבלנדית, עם כל התוספות וההשקעה הכספית, עדיין תלויה יותר מדי בשני שחקנים, שאחד מהם "הצטרף" רק במשחק שלוש ואילך, ובמובן זה הם יצטרכו לראות איך משנים את הרוסטר כך שהקבוצה תהיה יותר יציבה ופחות תלויה בשני שחקני העל שלה. דווין וייד זה רעיון, אולי גם מישהו מהקליפרס, אבל מה שלא יהיה אי אפשר לבנות קבוצה שהצלחתה בגמר תלויה ב-45 דקות למשחק של שני שחקנים.

    1. סטף לעולם לא יהיה שחקן שלם כמו דוראנט, פשוט כי אין לו את המימדים של דוראנט.
      הוא כבר מוציא הרבה יותר מעצמו ממה שאי פעם היה בליגה לשחקן בגודל הזה. ברור שיש לו מה להשתפר, אבל לשמור על לברון הוא לא יוכל (וגם ההפך נכון, לברון לא יכול לשמור עלו)

    2. מבחינת הריבאונד זה משהו שמאוד יכול להיות לטובת הווריורס. רוב הגמר הם שיחקו ללא סנטר וזה שה-1.91 מ' הזה לקח 8 ריבאונדים למשחק בסדרה זה טוב מאוד.

      ככה הם יכולים להרשות לעצמם לשלוח את גרין ודוראנט על שחקני חוץ ולחיות עם הריבאונד. גם פטריק מקאו נתן אחלה סדרת גמר יחסית לרוקי ויכול לתרום יותר בשנה הבאה

    3. היא תלויה גם בלאב ובלעדיו שני השחקנים האחרים לא יעזרו. בטח לא נגד הווריירס עם דוראנט. לאב היה החוליה החלשה בין השחקנים המובילים והיו לא אחוזי הקליעה הנמוכים ביותר ביניהם.

  4. רועי, תודה רבה על סדרת פוסטים מעולה ובכלל על כל השנה.
    בגדול ניתן ללמוד מהסדרה הזו שמשחק מספר 3 היה המכריע בסדרה ושהשלשה של דוראנט היא המהלך הכי חשוב בסדרה.
    דוראנט היה הגורם העיקרי לריצה של ג"ס בסוף משחק 3 וזו הסיבה העיקרית שהוא ה- MVP ולא אחרים.

  5. רועי אני יודע שהרבה פעמים לא ראינו את הדברים אותו הדבר אבל כל הכבוד על ההתמדה זה לא קל בכלל לעשות את זה יום אחרי יום.
    לגבי המשחק היום, אני לא מחזיק מלו כל כך אבל כמו שבמשחק הקודם כולם נפלו על קר גם כאן אי אפשר להפיל הכל עליו. בריצה הגדולה שציינת של הווריורס ברבע השני הוא לקח שני פסקי זמן. כמו שכבר אמרתי בעבר זה לא פיתרון קסם. לפעמים זה עובד ולפעמים לא. הוא גם עשה שם איזה 4-5 חילופים. בסופו של דבר אלו השחקנים שצריכים לעשות את שלהם על המגרש.
    אני לא חושב שהספסל של הקאבס חלש הוא שיחק פחות בעיקר בגלל שהוא מתקשה בהגנה. זאת הנקודה שחייבים לטפל בה בקליבלנד לקראת העונה הבאה.

    1. קודם כל תודה 🙂

      תראה, הספסל של קליבלנד היה נוראי בסדרה הזאת ב-2 צדדי המגרש. יש שם בערך שני שחקני הגנה טובים (שאמפרט וג'פרסון) ואני לארג' איתם, ובסדרה הזאת די-וויל (נקודה ב-12.5% למשחק עם 1.2 אס') וקורבר (4 נקודות למשחק ב-37% מהשדה) ממש לא היו פקטור.

      מאוד מסקרן אותי מה היה קורה אילו דוולדובה היה נשאר או שצ'למרס/סטיבנסון היו חותמים במקום וויליאמס. שלושתם שחקנים שגם יודעים לעשות עבודה טובה בהגנה והיו הרבה יותר מתאימים לסדרה הזאת

  6. האמת שהסדרה הזו התפתחה פחות או יותר כמו שניתן היה לצפות. שתי התקפות ברמה היסטורית שלאחת יש הגנה ולשנייה אין.
    לברון קלע 40 באחוזים מטרופים JR קלע 7-8 שלשות. כל הקבוצה עשתה 11 מ-24 מחוץ לקשת וקלעו ב-53.4% מהשדה. היה שוויון באיבודים ובריבאונד התקפה ואחרי כל זה זה אפילו לא היה צמוד.
    בסופו של דבר הקאבס נתנו את מה שיש להם אבל אי אפשר לרמות. כל השנה הם לא שיחקו הגנה והעלאת אגרסיביות לא בהכרח מייצרת הגנה יותר טובה.

  7. קודם כל, תודה על הפוסטים וההשקעה לאורך הפלייאוף. מקווה שזה לא הפריע לך ללמוד לעלייה לתורה.

    שני הסנט שלי לגבי הלוחמים –

    נוצרה בקבוצה הזאת כימיה שעוד לא יצא לי לראות באף קבוצה. צפיתי בראיונות שאחרי המשחק, וזה פשוט מדהים. דוראנט אומר בפה מלא, רגע אחרי שזה ב-FMVP שסטף הוא המנהיג הבלתי מעורער של הקבוצה, מחמיא מאוד לקליי ודריימונד. אותו דבר סטף – המון מחמאות לדוראנט על ההתפתחות שלו. באמת שיש ביניהם כימיה מעולה.

    הייתה בקרב הרבה מגיבים וקוראים באתר איזו אקסיומה שלרוב סופר-קבוצות אינן לוקחות אליפות בשנה הראשונה כי לוקח להן זמן להתחבר. אז נראה לי שזה נכון גם הפעם, למעט הכוכבית הזאת שהלוחמים כן לקחו אליפות. מה כוונתי? אני חושב שללוחמים יש עוד הרבה לאן לשאוף בקונסטלציה הנוכחית. הם עוד לא מיצו מספיק, הן מבחינת חיבור והן מבחינת יכולות, את הפוטנציאל הקיים במארג הקבוצתי הבלתי-נתפס הזה.

    לגבי סטף כשחקן – לדעתי, במהלך הפלייאוף הזה, סטף הפך לשחקן שלם הרבה יותר ממה שהכרנו עד כה. התרגלנו שהוא מכונת נקודות ולהטוטים, אבל הפעם הוא באמת נלחם על כל כדור, קפץ לריבאונד, חטף לא מעט פעמים וכו'. היום, כשהשלשות לא נכנסו והוא ראה שדוראנט חם מאוד, הוא פשוט לקח על עצמו תפקיד של רכז טהור ומילא את השורה הסטטיסטית שלו באסיסטים אשר סיפקו נקודות לאיגי, דוראנט ושאר החברים.
    אציין כי לדעתי, קליבלנד, שיודעים שסטף יכול להתפוצץ הלכו עליו בכל הכוח כבר שני משחקים. במהלך המשחק, ראיתי לא מעט פעמים שהיה עליו טריפל-טים. שחקני קליבלנד עברו מעל חסימות כדי להפריע לו בדריבל, ולעתים זה הגיע אליו וגרם לו לאיבודים, ולא נתן לו את המרווח הדרוש למבטים פנויים לשלשות.
    אני סבור שאחת המשימות הגדולות של סטף בקיץ, לאחר ששיפר את יכולותיו מאז שנה שעברה בחדירות, מסירות והגנה, היא להבין איך הוא יכול להתגבר על שמירות הדוקות בפלייאוף בצורה טובה. הפעם, נראה שהפיק אנד רול עם דוראנט עבד יפה לפרקים, אך, כרגיל, לא נעשה בו שימוש מספק, בעיני – ואולי בצדק, כי זה עשוי להרוג את המשחק הקבוצתי של ג"ס ולהופכה לקבוצה של שני כוכבים. אבל עדיין, בקיץ ייאלצו סטף, שאר השחקנים וצוות האימון, לחשוב על פתרונות לסוגיה זו, כי פשוט לא הגיוני ששחקן בקליבר הזה לא יגיע למשחק שלם בסדרת גמר. זה קצת מזכיר את ה-Jordan Rules של דטריוט בסוף שנות ה-80, לטעמי.

    לגבי דוראנט – אין מילים. פשוט מדהים. מגיע לו.

    עם זאת, משהו משעשע שמישהו כתב עליו – "האליפות של דוראנט שקולה לגבר שמאבד את בתוליו עם זונה" 🙂

    לגבי לברון – עד הגמר של שנה שעברה, תיעבתי אותו. השנה ובמיוחד בסדרת הגמר הנוכחית, השנאה שלי אליו נעלמה כלא הייתה. שחקן שמגיע לעבוד, להנהיג ולתת את הכל על המגרש. מכבד את המעמד, מכבד את שאר השחקנים. מפסיד בכבוד. מנהיג אמיתי, גבר אמיתי ושחקן ענק. כשתחל הירידה ביכולת, אני אהיה הראשון לומר שאתגעגע לשחקנים כמוהו וליריבות הנוכחית.

    לגבי קיירי – לדעתי, יש לו הרבה לאן להתפתח כדי להיות פרנצ'ייז פלייר של קבוצה כלשהי. הוא שחקן מדהים. להטוטן, קליעה מעולה בשתי ידיים, אבל הוא אינו מנהיג. עדות לכך היא כמות הנקודות שהלוחמים קלעו כשלברון לא היה על המגרש. זה נראה שלקיירי עדיין אין מספיק בטחון בעצמו. כמו כן, ניתן לראות שברגע שהוא מתחיל את הדריבל המדהים שלו, הכדור ייזרק לסל, ולא יצא למסירה. זאת בניגוד ללברון, וחבל. כי זריקות קשות נכנסות וזה נחמד, אבל זה לא דבר נכון כשיטה.

    בקיצור, הייתה סדרת גמר מעולה בעיני. כיף לראות את היריבות הספורטיבית הזו.

    אני גם מאוד אוהב את החיבור של השחקנים למשפחות. את החיבור בין האמהות של סטף ודוראנט. שאפו לאדם סילבר שהפך את הליגה לספורט לכל המשפחה, על אף הירידה באלימות (שאני מברך על ירידתה, כמובן).

    וכמובן, תודה לכל העוסקים במלאכה באתר המדהים הזה.

  8. שאפו ענק על ההתמדה וההשקעה היומיומית.

    אנחנו יכולים רק לנחש מה הולך לקרות שנה הבאה, כשהווריירס במתכונתם הנוכחית ייכנסו לשנתם השנייה, עם תיאום ועם ביטחון של אלופים.
    היריב היחידי שלהם יהיה השובע.

  9. תודה רבה רועי על כל הפלייאוף הזה.

    לגבי המשחק הזה אני חושב שאפשר ללמוד שלג"ס יש עוד איך להשתפר וזה מפחיד. ההגנה שלהם ברמה גבוהה מאוד כשגם קרי נתן פוזשנים הגנתיים מעולים ב1*1 מול קיירי היום וקליי כמו שציינת פשוט היה אדיר.

    מבחינה התקפית שוב הוכח כמה הנוכחות של קרי כשהוא טוב וחודר לסל ככ משמעותית וההחלטה המודעת של הקאבס לנסות כמה שיותר למנוע ממנו להיות דומיננטי ע"י טראפים ולשמור רגיל על כל השאר ועדיין הוא מצא מתי לחדור ומתי למסור לשחקן הפנוי למצבים של 4*3. השילוב הזה עם היכולת של דוראנט זה באמת או מאצ' ובמבט לעתיד אני חושב שהפיק&רול בין קרי לדוראנט/גרין הוא מהלך שכרגע אין אליו פתרון טוב, בטח כשקרי מנצל חילופים לטיולים לטבעת ודוראנט לקלוע מעל שחקן נמוך. והם עוד לא השתמשו המון במהלכים האלה.

      1. גם נכון, כל מי שרצה למצוא את עצמו לבד היום פשוט הלך לתת חסימה לקרי, הוא שחרר כדורים בזמן וככ הרבה סלים קלים הגיעו מזה

  10. תודה רבה לכולם, מאוד מעריך את הפידבקים.

    בטור דיברתי יותר על המשחק מהסדרה, ועכשיו יש לי יותר זמן (וגם סיימתי את כל הבגרויות לשנה הזאת), אז אדבר קצת על הסדרה:

    אין יותר מדי מה להגיד על גולדן סטייט. קבוצה מדהימה, שחקני כדורסל עילאים שהצליחו להסתדר טוב. הדבר היחיד שיכול אולי להגביל אותם זה הבריאות של קר, אבל זה שיש לו צוות עוזרי מאמן חזק עובד. התחלופה של עוזר המאמן הראשי (ג'נטרי עזב, וולטון עזב ולא אופתע אם בראון יאמן בקבוצה כלשהי בתחילת השנה הבאה) פוגע בהם, אבל זה הדבר הכי טוב מבחינתם. גם מאמן ראשי עם ניסיון ב-NBA, איזה דיוויד בלאט או אפילו רנדי וויטמן.

    מבחינת קליבלנד, הבעיה בספסל. דרון וויליאמס וקייל קורבר מנוסים על הנייר, אבל זה היה הגמר הראשון של שניהם וראו את זה. זה השאיר את הקאבלירס עם ריצ'רד ג'פרסון ואימן שאמפרט, וזה לא מספיק מול העומק של הווריורס.

    הקאבלירס צריכים מישהו שידע לנהל את המשחק ולתת מנוחה ללברון, גם לשחק לידו כסמול פורוורד ולתת הגנה טובה. שחקן שישי לכל דבר. מישהו אמר אנדרה איגודלה?

  11. תודה רועי על הטור הזה כל העונה.
    לג"ס יש רק לאן להשתפר, כשיבואו לשנה השניה עם דוראנט והכל ילך בייתר קלות. לא בטוח שיש להופס מה לפתוח את שעריו.
    יהיה מעניין לראות את סטף קרי מתפתח להיות שוטר כמו רג'י מילר (משודרג) ומתחיל למצוא את הפינה שלו בקבוצה, כאשר לאט לאט KD הופך להיות המלך.
    יהיה מעניין לראות מה קליבלנד תעשה כדי להתחמש מול המפלצת.

    טיירון לו נכשל בדבר אחד מאוד משמעותי – הוא לא בנה רוטציה ושיטת משחק שתאפשר ללברון לשבת יותר מ-2 דקות בסדרה חשובה. 2 דקות! המפולות שראינו כשהוא ישב היו הרסניות וניתן לומר שזה מה שהפסיד לקליבלנד את הסדרה. זה לא רק ה פלוס-מינוס, זו ההגנה הנירפית של לברון בכמה דקות במשחק ה-5 והאחרון כשהיה ברור שהוא שומר כוח להמשך (או שבעצם הוא כבר גמור)

    1. קארי ומילר הם בכלל לא אותו שחקן ולא אותו סגנון. אפשר להשוות אותם רק באחוזי קליעה. קארי רכז, שהרבה מהנקודות מגיעות בכדרור, בעוד מילר היה רץ סביב החסימות (יותר בדומה לתומפסון).

        1. זאת בהחלט השוואה יפה.
          אם כי אני חושב שתומפסון עדיין לא הגיע לרמת הבולדוג ההגנתי של אלן (בטח שהוא התקפית בספירה אחרת מהנגר ממפיס).

    2. עגל, אני ממש מתפלא עליך. איך אתה יכול לכתוב שקרי "מתחיל למצוא את הפינה שלו בקבוצה, כאשר לאט לאט KD הופך להיות המלך." ???

      אולי KD יהיה השחקן עם התפוקה הגדולה ביותר אבל סטף תמיד יהיה המנהג שלה והשחקן שעליו הם בנויים.

      1. עגל? מה נסגר?

        קרי הוא לגמרי הפוקאל פוינט של הקבוצה, ששינה את פני הפוינט-גארד בליגה. לעולם הוא לא יהיה רג'י מילר שרץ על חסימות, מין שוטר אלא (והפלייאוף האחרון הוכיח זאת) רכז משודרג שיכול לסדר לעצמו מצבי קליעה, לחדור עד הטבעת, או להרוג אותך עם פיק נ' רול.
        בנוסף, KD לעולם לא יהיה "מלך". זה פשוט לא באופי שלו. הסטטוס קוו יישמר בעונה הבאה ובעונות אח"כ- קרי הרכז הכל יכול, גרין שר ההגנה, דוראנט הקלע הטהור, קליי הכל מהכל והשאר יתמכו כמה שאפשר. מי יעצור את זה? כרגע אף קבוצה.

  12. ג"ס – בבית שהאליפות מונחת על הכף ואחרי מה שעברו במשחק הקודם לא היה סרט שהם מפסידים את המשחק.
    יש להם כ"כ הרבה כוח אש שזה כמעט לא כוחות. ועוד מהספסל עולים איגואדלה (שממעיטים בערכו אבל השחקן הזה קבוצתי וחכם ברמות הכי גבוהות), ליווינגסטון (מיס מאצ' מהלך בתור רכז של 2 מטר), ווסט עם הקשיחות וצעירים רעבים.
    בנוסף כל ה-4 אול סטארים פשוט מרוויחים לשחק אחד עם השני. בגלל שהם משחקים ביחד לאחרים הרבה יותר קל לבוא לידי ביטוי עם היכולות שלהם מהסיבה הפשוטה שאין ממי לעזור, בטח שג"ס כל הזמן נעה, חוסמת וחותכת לסל.
    קליבלנד – סדרה הרואית של לברון (שוב, כבר 3 שנים) וארווינג קפץ מדרגה והוא כנראה שחקן ה1 על 1 הטוב בליגה, אבל זה פשוט לא מספיק מול הווריורס. לאב קצת נעלם לאחר פלייאוף מצויין ותומפסון חזר למימדיו הטבעיים (שלא מצדיקים חוזה עתק). מה שטוב מול המזרח לא עובד מול ג"ס והספסל גם לא היה פקטור מול צורת המשחק של הווריורס.
    בסופו של דבר קליבלנד עשו מה שהם יכולים פשוט בצד השני היתה קבוצה הרבה יותר טובה.

  13. טור תענוג.
    קטונתי מלהתמודד עם התגובות הארוכות, המפורטות והמלומדות.
    רק אגיד תודה על הפוסט הזה
    ועל כל השאר 🙂

  14. רועי, תודה רבה על הטור!
    עשית ממש עבודת קודש לכל אורך הפלייאוף. גם אם לא הגבתי בכל 42 הטורים, תהיה בטוח שככל הנראה את כולם קראתי, וכמובן שגם נהניתי!

  15. רועי מצטרף לברכות של כולם , הייתה שנה עמוסה מאוד ועמדת בכבוד מעל ומעבר לכל סטנדרט ואנחנו יודעים שהוא גבוה מלכתחילה. שאפו!

    ולא ראיתי אף מילה אחת על השביקה של קווין לאב במשחק הלילה…

  16. לרועי – תודה תודה תודה! הפסד של האתר בשנה הקרובה, רווח של צה״ל אני מקווה, מאמין שתוכל להישאר בעניינים – בלעדיך זה לא זה!

  17. פינה נפלאה הטורים הללו. אתה תותח. תכלס הקאבס נפלו על עומק. כי מלבד לברון כמעט אף אחד לא נתן בתוך 5 המשחקים יותר מ2 משחקים ממש טובים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט