פריביו פלייאוף סן אנטוניו ספרס / דור בלוך
Mar 8, 2016; Minneapolis, MN, USA; San Antonio Spurs forward Kawhi Leonard (2) dribbles in the third quarter against the Minnesota Timberwolves at Target Center. The San Antonio Spurs beat the Minnesota Timberwolves 116-91. Mandatory Credit: Brad Rempel-USA TODAY Sports

פריביו פלייאוף סן אנטוניו ספרס / דור בלוך

מאחר וכבר כתבתי סיכום של העונה הסדירה של הספרס וניתוח התופעות המרכזיות שליוו אותה העונה (http://www.hoops.co.il/?p=93635), חשבתי לעשות משהו קצת אחר עם פריביו הפלייאוף, לעבור שחקן שחקן, ולראות מה הוא צריך לתרום על מנת שהספרס יוכלו ללכת עד הסוף, אז בואו ניגש לאקשן!

עמדת הנקודה שומר:

טוני פרקר: 10.1 נ' 4.5 א' 1.8 ר'

פרקר המשיך העונה בירידה התלולה שלו שנמשכת החל מעונת 2012-2013 שמתבטאת הן בדקות משחק והן בנקודות, אבל מה שמעניין הוא שהעונה גם האחוזים שלו משלוש צנחו אחרי שנתיים של מעל 40%, פרקר ירד ל-33% העונה.

בשנים שבהן סן אנטוניו רצה חזק בפלייאוף פרקר קלע סביב ה-20 נקודות למשחק בפלייאוף ובשנתיים האחרונות סביב ה-10. אבל אם אתם מסיקים מכך שפרקר (שנח הרבה יותר העונה מבכל עונה אחרת ושיחק פחות דקות), צריך לקלוע 20 נקודות למשחק על מנת שסן אנטוניו תרוץ, אתם עושים זאת על אחריותכם בלבד וזאת משני טעמים, הראשון הוא שהספרס האטו השנה באופן מכוון (ויתכן ומאוד קשור לירידה ביכולת של פרקר, ג'ינובילי ויתר הגארדים לייצר נקודות), השניה היא בסעיף הבא.

פטי מילס: 9.5 נ', 3.5 א', 1.8 ר'

במקביל לירידה של פרקר ניתן לראות עליה במספרים של פאטי מילס, שמתקרב ל-10 נקודות, לראשונה מאז עונת 2013-2014 שהייתה עונת השיא שלו והוא מוסר כפול אסיסטים מאשר באותה עונה.

במילים אחרות המפתח האמיתי כאן לטעמי הוא למעשה מילס, אם הוא יהיה מספיק טוב כדי לאפשר לפרקר מנוחה ולתת לו לעלות בדקות הקריטיות כשהוא רענן על מנת לקבל את ההחלטות הנכונות, זה יכול להיות גיים צ'נג'ר אמיתי.

אגב, פרקר קולע 2 נקודות יותר בנצחונות, בעוד מילס קולע 4 נקודות יותר וזה גם מלמד על העובדה ששניהם יחד הם הברומטר האמיתי ולא פרקר לכשעצמו.

עמדת הקליעה שומר:

דני גרין: 7.3 נ', 1.8 א', 3.3 ר'

נקודה סטטיסטית אחת שראוי לציין על דני גרין היא שהוא שיפר את הקליעה שלו לשלו ב-2% השנה ומתקרב בחזרה לאזור ה-40%. אני תמיד חשבתי שהוא הברומטר ההתקפי האמיתי של הקבוצה, ושהיכולת שלה לשחק את משחק הריווח והזזת הכדור הנפלא שלה בעיקר תלוי בו. כאמור פופוביץ' הלך השנה לכיוון אחר, ואחת העדויות לכך היא העובדה שאין הבדל ממשי במספרים של גרין בין נצחונות להפסדים (אני אתייחס לא מעט לנתון הזה אבל אציין שיש לקחת אותו בערבון מוגבל, הספרס הפסידו 20 משחקים, מהם לא מעט בהרכבים חסרים).

בקיצור בהנחה שהספרס לא ישנו לפתע סגנון בפליאוף הגנה מופתית 40% משלוש ו-10 נקודות למשחק זה כל מה שצריך מגרין לא יותר.

מאנו ג'ינובילי: 7.5 נ', 2.7 א', 2.3 ר'

סימן שאלה גדול, המספרים שלו ירדו השנה אבל דקות המשחק לא, מה שמלמד שלפופוביץ' עדיין יש אמון בו והוא עדיין מסוגל לעשות סל בדרכים שאף שחקן אחר לא יכול. ראיית המשחק שלו מופתית, אבל הרגליים לא מה שהיו פעם ובהגנה הספרס עלולים לשלם עליו מחיר, על אף שהוא ממשיך לחטוף כדור למשחק כבעבר.

לטעמי מה שהספרס צריכים ממנו זה משחק או שניים שבו הוא יכנס וישנה את הכיוון של המשחק, לצד 15-20 הדקות שהוא יקבל לערב, התרומה האמיתית שלו יכולה להיות שחקן שנכנס ועושה דברים לא צפויים כשהעסק תקוע, והוא יתקע.

קייל אנדרסון וג'ונתן סימונס:

שני שחקנים שבוודאי קיוו לתרום יותר העונה, אבל קשה להגיד שהותירו חותם של ממש העונה. צריך לשים פה כוכבית ולדבר על ג'ונתן סימונס. השחקן בן ה-27 נתן חודש אוקטובר מדהים עם 10.5 נקודות למשחק ואז דעך, אבל באפריל הוא לפתע שב לתת תרומה משמעותית עם 9 נקודות למשחק (הממוצע העונתי שלו הוא 6.2), ומעניין לראות מה נקבל ממנו בפליאוף.

בקיצור כל מה שיקבלו מהם יהיה נחמד, אבל לא מצפים ליותר מדי.

עמדת הקטן קדימה:

קוואי לאונרד: 25.5 נ', 3.5 א', 5.8 ר'

אין פה יותר מדי מה להגיד למעט זה שהספרס צריכים את קוואי בפלייאוף מוד, זה הזמן שלו להשתלט על משחקים, לא להותיר אותו לאחרים על אף אופיו הנוח, להפוך להיות קצת יותר רע במובן הטוב של המילה.

פופ הכין אותו לזה. העונה שעברה הייתה עונת השיא שלו עם 21 למשחק, השנה בדיוק עם אותה כמות דקות הוא קולע 25.5, זה סביב ה-20% גידול, וזה בשנה שבה הספרס קולעים פחות מבשנים קודמות כך שהתלות שלהם בהתקפה בקוואי משמעותית מאוד, אחת הסיבות לכך שהוא יכול לקלוע בכמויות האלה היא שהמשחק האגרסיבי וההרכב הגבוה של פופ מאפשרים לקוואי להתמקד פחות בריבאונד, הוא לוקח השנה 5.8 ר' למשחק, הכי מעט מאז עונת הרוקי שלו.

דיוויס ברטאנס: 4.5 נ', 1.5 ר', 0.7 א'

עוד שחקן שנהנה משיפור משמעותי באפריל הוא דיוויס ברטאנס, שבששת משחקיו בחודש הזה משחק 20 דקות למשחק וקולע 8.8 נקודות, הרבה מעל הממוצע שלו. הרוקי שקולע היטב השנה משלוש לא צפוי לקבל דקות רבות מדי בפליאוף, אבל אם הוא יוכל להיכנס עם ה-2.08 והקליעה הטובה משלוש (40%) הוא יכול בהחלט לתת דקות מנוחה יקרות לקוואי בלי לוותר על גובה או קליעה, ולתת להרכב השני של הספרס ערך מוסף. יהיה מרוצה מאוד עם מספר דקות דו ספרתי.

עמדת החזק קדימה:

למרקוס אולדרידג': 17.3 נ', 7.3 ר', 1.2 חסימות

שינוי הסגנון של הספרס לא היה מתאפשר, בלי שלמרקוס יקבל על עצמו את תפקיד הכינור השני באופן המושלם שבו הוא קיבל אותו על עצמו. בשנתיים שלו בספרס דקות המשחק שלו נחתכו בכ-6 למשחק, והנקודות בכ-5 לעומת התקופה שלו בפורטלנד לצד דמיאן לילארד.

בפליאוף, כפי שגם קרה בשנה שעברה, למרקוס צפוי לקחת על עצמו יותר, ולאור שינוי הסגנון של הספרס שבמובהק מוכוון לפליאוף, אני צופה שהתופעה הזאת תתעצם, אולדרידג' יצטרך לקחת על עצמו יותר גם בהגנה וגם בהתקפה, גם בריבאונד וגם בקליעה, והיכולת שלו להיות דומיננטי תעמוד למבחן כבר בסיבוב הראשון מול הקו הקדמי הקשוח והמצוין של ממפיס.

דיוויד לי: 7.3 נ', 5.6 ר', 0.5 ח'

בגיל 33 לי הוא כבר מזמן לא הפורוורד האקספלוסיבי שהיה בניו יורק ובתחילת דרכו בגולדן סטייט, אבל פופ כמו פול מצליח לזהות בכל שחקן את מה שיש לו לתת, ולשכנע אותו לתת את זה ערב אחרי ערב בצורה אפקטיבית, ובדומה לאולדידג' אני צופה שלי יצטרך לתת יותר בפליאוף מאשר בעונה הסדירה, ובמשחקים שבהם הכוכבים לא שיחקו הוא גם הראה את היכולת שלו לעשות זאת, כמו במשחק מול המאבס בתחילת אפריל בו קלע 16 נקודות לקח 13 ריבאונדים ו-5 אסיסטים.

הוא גם הוכיח את התאמתו לקשיחות של הפליאוף עם מרפק לפניו של לברון, המדור כמובן לא מעודד פעולות אלימות שכאלו, אבל אם הן כבר נעשות אין להכחיש שהמדור לא בהכרח מצטער שהן נעשות נגד המלך מאקרון.

עמדת המרכז:

פאו גאסול: 12.4 נ', 7.8 ר', 1.1 ח'

לפעמים נראה שפופוביץ' כותב את הספליטס של שחקניו לפני העונה ולאחר מכן מכוון אותם לעמוד בסטטיסטיקות האלה בכל חודש בחודשו על מנת להביא אותם בדיוק למקום הנכון ולהתאמה הנכונה בבואם לפליאוף.

באוקטובר כשפאו הגיע הוא קלע 9.5 נקודות ולקח 7 ריבאונדים, בחודש המלא הראשון שלו הוא כבר קלע 11, ובדצמבר כבר 14 ו-9 ריבאונדים. לפני האולסטאר הוא עמד על 11.7 נקודות ולאחריו על 13.4, במילים אחרות ההשתלבות של פאו הייתה הדרגתית ומוצלחת וכעת הוא כבר נראה כאילו הוא נולד בארגון ושיתוף הפעולה שלו עם למרקוס מצוין.

שיתוף הפעולה הזה הוא המפתח המרכזי להצלחה של הספרס בפליאוף, אם הם יפגינו תיאום הגנתי, משחק בין גבוהים איכותי וסגירה של הריבאונד, הספרס יהיו קבוצה שיהיה סיוט לשחק נגדה גם אם קוראים לך גולדן סטייט.

דוויין דדמון: 5.1 נ', 6.5 ר', 0.8 ח'

אחד השחקנים החביבים עליי באופן אישי בספרס, ושימו לב לנתון מעניין לגביו – דדמון קולע כפול בנצחונות לעומת הפסדים ולוקח ריבאונד שלם יותר, באותו מספר דקות, יהיה מוגזם להגדיר אותו כברומטר, אבל הוא בהחלט מסוג השחקנים שכשהוא משחק טוב זה נותן ערך מוסף עצום לקבוצה שלו. משחקן שנע ונד בליגה בשתי שנותיו הראשונות הוא הפך לבורג משמעותי בפרנצ'ייז האיכותי על פני הגלובוס.

הוא משחק 17.1 דקות למשחק, ונותן הגנה מצוינת סוגר את הצבע, לא לוקח זריקות רעות (61% מהשדה), קולע לא רע מהעונשין בשביל סנטר (70%), ובגיל 27 יש בו את הבגרות והבשלות לתרום גם בפליאוף, אם הוא יוכל לתת דקות של הגנה איכותית אם הגבוהים יסתבכו בעבירות זה יהיה טוב אבל בעיקר המשמעות שלו ושל לי היא בעצם קיומם – היכולת לתת דקות מנוחה לקו הגבוה הסופר איכותי של הספרס הוא שמאפשר לה להיות סן אנטוניו של השנה.

מילה על ממפיס:

מודה שרימיתי וקראתי את הפריביו המצוין של אייל פרנקפוטר לפני שכתבתי את הקטע הזה.

ממפיס פתחה את העונה מרשים והתדרדרה עם הזמן בגלל פציעות, עייפות ובעיות מנטליות, אבל אף פעם אסור לזלזל בהם, מדובר בקבוצה קשוחה מנוסה ומלוכדת, ואני משוגע על הגירסה הותיקה של וינס קרטר זה באמת תענוג צרוף לראות איך הוא הפך להיות משחקן שהוא בעיקר אתלטיות למה שהוא היום.

עם זאת צריך להודות שלספרס יש את המספר של ממפיס בבחינת anything you can do, i can do better, ובלי טוני אלן קשה לראות איך בדיוק הגריזליס מתכוונים לשמור על קוואי, ועם הפוקוס שללא ספק יהיה על השלישיה הקודמית, יכולת קליעה ולו סבירה של שחקני החוץ של הספרס יכולים לנפק כאן תצוגות התקפיות שלא יותירו לממפיס סיכוי.

על אף שהקבוצות חילקו את משחקי העונה הסדירה ביניהן, אני מתקשה לראות את הסדרה הזאת הולכת ליותר מ-5.

לפוסט הזה יש 36 תגובות

  1. מצוין. מעניין שאין לספרס אף מנהל משחק כפארקר עם הכי הרבה אסיסטים מוסר פחות מ-5 למשחק. לא יצא לי כמעט לראות ספרס העונה אבל סתם קפץ לי עכשיו כשקראתי את זה.
    לא רואה את הגריזליס לוקחים משחק בסדרה הזו. נגד יוסטון יהיה אש

  2. חידתיים ביותר. גשטלט מושלם. קוואי אמנם סופרסטאר וMVP קנדידט ומה שיגידו, אבל מה חוץ ממנו? אולדריג' האנמי? גאסול המזדקן? פרקר שכבר שנים נראה גמור? מילס? גרין?
    החל מקייל אנדרסון האיטי כמו חילזון שקרע את הצולבת דרך דדמון שהוא סנטר קלאסי למכבי, רחובות, ועד ג'ונתון סימונס שלא מצליח אפילו להיות יונתן כמו שצריך, הרוסטר של סן אנטוניו נראה בינוני כמו פתח תקווה.
    או שפופוביץ באמת קוסם ויוציא מכל המישמש הזה אלופה, או שהאמת תתגלה בסיבוב השני.

    1. לפי התיאור שלך גם מקום שני בליגה זה הישג מדהים וסיבוב שני בפני עצמו – כנ"ל.
      זה הקסם של הספרס – שלם שגדול בהרבה מסך חלקיו.

        1. האינסטינקט הראשון שלי היה לרשום שהוא בוודאי יהיה ארוך יותר מהניקס.
          אבל זה לא פייר , ותכלס אני גם חושש שזה מה שיקרה 🙁

          1. עצה ידידותית, אם אתה רוצה להגיד על משהו שהוא גדול, מרשים, טוב, איכותי, אל תגיד שהוא יותר גדול, מרשים, טוב ואיכותי מהמשהו של הניקס…

  3. הפער בעמדת הרכז הוא דרמטי .
    ייסלח לי טוני הגדול (!) רכז איכותי עם רגליים מביא אותם להתמודדות מכובדת עם הגולדנס

  4. מסוכנים כמו תמיד ואף אחד לא רוצה להסתבך איתם.
    פופוביץ' בנה סגל שכל שחקן יכול לתרום בכל ערב, אבל עדיין התרומה המשמעותית תהיה מלנארד ואולדריג'.
    אם אצל לנארד הוא יודע איך לתפקד בתור אחד בקבוצה עדיפה אצל אולרידג' עדיין לא ברור אם הוא מעדיף את עמדת האנדרדוג או להיות בקבוצה שצריך לנצח.

  5. לס"א יש הרבה יתרונות , אבל 2 חסרונות בולטים .
    – החסר בעמדה 1 , גם באיום ההתקפי וגם בתרומה ההגנתית .
    – הגיל , שמהווה פקטור רציני גם בעייפות בהתמודדויות ממושכות ( ע"ע אוקלהומה סיטי בפלייאוף בשנה שעברה ) וגם באיטיות בהגנה מול קבוצות אתלטיות ודינמיות .
    ג"ס תעבור בקלות יחסית את ממפיס, בפרט לאור זה שהאחרונה תחסר את טוני אלן .
    בחצי הגמר היא תיתקל כנראה ביוסטון . סדרה לא קלה , אבל אני חושב שהיא תעבור את הטילים .
    ואז יגיע גמר המערב . וזו תקרת הזכוכית של ס"א השנה.

  6. פריוויו מעולה, אבל אני מסכים עם ה"א בקשר לחולשה מאחורה שיכולה להשפיע, בעיקר בסיבוב השני והשלישי. הגמישות שלהם אפילו גדולה יותר משנה שעברה כשיש שני שחקנים טובים בכל עמדה בערך.

    מאוד מעניין אם יעברו את הווריורס, ואשמח אם הם יקחו אליפות. אבל אני לא חושב שיש להם כוח אש לזה.

  7. הקו הקדמי של הספרס מעולה ועמוק, וכנראה ייתן מה שמצופה ממנו, סימן השאלה אצלם (כבר כמה שנים) זה הקו האחורי.
    אישית אני מאמין שלפארקר ומאנו יש עוד פלייאוף טוב אחד במיכל, ושגרין יכול פה ושם להזכיר את ה 3&D המצויין שהוא היה לפני כמה שנים, ועם זאת, איזה קורי ג'וזף שייתן חיפוי מהספסל פה ושם היה יכול לעשות להם את החיים יותר קלים.

    הימור שלי – סיבוב ראשון (ממפיס) ושני (כנראה יוסטון) יש לספרס יתרון משמעותי על היריבה, ושתי הסדרות יסתיימו ב5-6 משחקים, גמר מערב מול ג"ס נצחון צמוד וקשה ב6-7, וגמר NBA קליל מול הקאבס ב4-5.
    הימור אופטימי 🙂

  8. יקומו וייפלו על הרמה שאליה יצליח להגיע פרקר בסופו של יום,
    אין לי מושג ולא מעיד להמר משהו בין סיבוב שני לטבעת אליפות .
    סימונס וברטנס יכולים להיות שפנים רציניים מהספסל במידה ופופ יחליט להשתמש בהם האחד הגנתית יותר על הגארדים ממול והשהי התקפית

  9. אחלה טור. תודה רבה דור.
    בנוגע לדני גרין – גם אם האחוזים התישרו, עדיין קיים פער משמעותי ביכולת – הוא לוקח פחות זריקות מבעונת האליפות, הופך לאיום פחות משמעותי מה שפוגע בריווח, נמנע מזריקות ל3 לטובת 2, ועוד. לאור 2014 אני חושב שיש עוד הרבה שהוא יוכל לתרום, ואם לא יתרום זו תהיה פגיעה בקבוצה, בעיקר מול קבוצות איכותיות.
    בנוגע לפרקר – כנ"ל, הירידה אמנם טבעית אבל ללא התעלות בפלייאוף לא יצליחו להתמודד ברמות הגבוהות.
    באופן אבסורדי, דווקא התרבות הארגונית, עבודת הצוות והמנהיגות של פופ, מאפשרים הישגים במהלך העונה הסדירה שמסתירים או לפחות מטשטשים את החוסרים העמוקים ברוסטר, בעיקר בחמישיה, ואלו "מתגלים" רק בפלייאוף.
    גם חוזי הענק, באופן יחסי לרמה, לדקות ולמספרים, של מאנו ופרקר, מקשים על משיכת מחליפים איכותיים ויקרים. אני לא חושב שצריך לשחרר אותם, תרומתם כמובן תיזכר לדורות, אבל זו חולשה יחסית של התרבות הארגונית של הספרס.
    בברכת "בשנה הבאה עם כריס פול" – גו ספרס.

  10. תודה דור.
    לספרס יש את המספר של ממפיס?
    אם יש קבוצה שכבר נתנה לה בראש בפלייאוף זוהי ממפיס.
    ב2011 הספרס מקום ראשן בליגה ניגפו מול הגריזליס ונראו לגמרי כאילו הזקנה קפצה עליהם.

  11. זו אולי הקבוצה עם הפער הכי גדול בין ציפיות ליכולות, מעניין לראות איך יתמודדו עם זה לאורך הפלייאוף. אני עדיין מתקשה להאמין ששחקן עם אופי כמו של קאווי יכול להוביל מועדון עד הטבעת

  12. מצויין דור. עם כל העליות – ובמיוחד הירידות החדות של פרקר – המון עדיין תלוי בו. אני לא מדבר על ממפיס. אני מדבר הלאה. כדי לגבור על הוטובות ביותר במערב טוני פרקר חייב לחזור לעבר: לחדור ולקלוע. אחרת הם לא יהוו יריב רציני בקרבות האמיתיים בחצי הגמר ובגמר המערב.

  13. הסיכוי היחיד של הספרס מול ג"ס הוא אם הם יצליחו לקצר את הסדרות הראשונות לארבעה – חמישה משחקים. אחרת בגמר האזורי הם יפלו מהרגליים מול הקצב המטורף של הלוחמים. לצערי אני לא רואה אותם עוברים את יוסטון או אוק' בפחות מ-6 משחקים. מצד שני, לך תדע מה שועל הקרבות הזה פופוביץ' מסוגל לעולל.

  14. התלות בפארקר פחותה משמעותית מבעבר.
    התפקיד הראשי שלו היום היא לדאוג להכניס כדורים לגבוהים וללנארד – כי זה המשחק שהספארס נבנו בו ויילכו עליו.
    חוץ מלממפיס, אין קבוצה שהספארס אמורים לפגוש העונה שיש לה גבוהים שבכלל יכולים לדגדג את הספארס.
    להלחם בגארדים של היריבות זה קרב אבוד מראש ולכן חבל אפילו לדון בזה.

    כל שנה מחדש אנחנו רואים איך הקצב של הפליאוף יורד. זה לא אומר שכל המשחקים הם כאלה, אבל המנטרה בפליאוף שונה לגמרי.

    לגבי אולדריג' – הוא לא נותן את אותם מספרים כמו בפורטלנד, בין היתר כי הוא משחק פחות והוא גם לא נדרש לתת כאלה מספרים.
    העונה אולדריג' הוא הגבוה by far הכי משמעותי של הספארס בשני צדי המגרש והוא העלה רמה בהגנה, בטח מאז פגרת האולסטאר.

    אני דווקא רואה את הבעיה של הספארס בעמדה 2. אם דני גרין לא הולך לזרוק 8-10 שלשות במשחק, חבל לנו על הזמן, אלא אם סימונס הולך לשחק ולעשות את כל מה שגרין לא מסוגל, אבל אני בספק.

  15. תודה דור! תאכלס הסדרה הזאת זה הדבר הכי קרוב לכדורסל אירופאי שיש לנו בפלייאוף + מפגש בין האחים גאסול זה תמיד כיף.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט