פריוויו פלייאוף – ממפיס גריזליס / אייל פרנקפוטר

מאזן: 38-43, מקום שביעי במערב.

מהאול-סטאר ועד עכשיו:

את החודש (וקצת) שחלף מאז פגרת האול-סטאר פתחו הדובים ברגל שמאל עם הפסד לאינדיאנה אבל איזנו מיידית עם שני נצחונות ושמרו על המקום השישי מעל אוקלהומה. אולם, כמו שכמה מגיבים ציינו שהדובים עשו לא פעם, הגריזליס נתקעו מנטלית אחרי הפגרה והפסידו את חמשת המשחקים הבאים. מלבד האומללות שכרוכה בהפסד לאטלנטה או לברוקלין (!) לשרשרת ההפסדים היו שתי משמעויות חשובות לקראת הפלייאוף:

א) הגריזליס שהחזיקו במאזן מדהים מול ארבע קבוצות הצמרת של המערב (הובילו בכל הסדרות מול הווריורס, הספרס, הרוקטס והג'אז) הראו שהם פגיעים מנטלית עם הפסד לרוקטס ושוויון בסדרה.

ב) ממפיס איבדה את המקום השישי לת'אנדר וכעת נאלצה לרדוף אחרי אוקלהומה כדי לא להפגש עם סן אנטוניו בסיבוב הראשון בפלייאוף.

היה צורך בשינוי וממפיס קיבלה אותו עם פציעתו של צ'אנדלר פארסונס. השתדלתי לא לכתוב על פארסונס – בין השאר כי התרומה שלו נשארה די אחידה לאורך העונה וכולם ידעו, והביעו זאת בתגובות ביומנים הקודמים, מה התרומה הזו – אבל אין ספק שהדקות הארוכות שקיבל מפיזדייל היוו בעיה. בלעדיו ממפיס העלתה בחמישיה את וינס קרטר הותיק וטסה לארבעה נצחונות רצופים (כולל נצחון על הספרס בהרכב מלא) כשהיא שוב נראית כמו קבוצת ההגנה המפחידה שהיא יכולה להיות כאשר היריבות של הגריזליס הוגבלו ל92.75 נקודות בממוצע.

במשחק הבא הקו הקדמי החדש של הפליקנס דרס את הדובים והחל רצף הפסדים חדש שהביא שוויון בסדרת המשחקים מול גולדן סטייט וכמעט קיבע את מיקומה של ממפיס לקראת הפלייאוף עם הפסד לאוקלהומה סיטי שקיבלה גם יתרון בשובר שוויון. רצוי לציין שברב המשחקים הללו ממפיס שיחקה בהרכב חסר מאד ונראה (זהירות, תיאוריית קונספירציה!) שהדובים ויתרו על המירוץ למקום השישי אחרי ההפסד בניו אורלינס והחליטו לתת לשחקנים מנוחה ארוכה לקראת הפלייאוף, המשחקים הבאים נראו בהתאם כאשר הגריזליס עוד מספיקים לנצח את אינדיאנה ודאלאס ולהפסיד ללייקרס (שוב) ולספרס (שוב) ובכלל לשחק כדי להעביר את הזמן עד הפלייאוף בלי תקלות טיפשיות.

הרהורים על עונה שנגמרה:

ה"חתול של שרודינגר" הוא מונח שאני נתקל בו יותר ויותר לאחרונה. מאז הפרק האחרון של העונה הראשונה בסדרת "המפץ הגדול", והשימוש הקלוקל שנעשה במושג, כדי לתאר את חוסר הודאות הכללי ובמערכות יחסים בפרט, עולה ה"חתול" פעם אחר פעם בסיטואציות כאלה ואחרות בחיי. לרוב, כמו ב"מפץ הגדול", ההקבלה בין המונח המקורי והסיטואציה לה הוא משתייך לזו שבגינה הוא עלה רופף למדי.

ועדיין, כשאני מסתכל על העונה האחרונה של הממפיס גריזליס אין לי תיאור אחר להשתמש בו. הגריזליס הציגו העונה את מלוא הפרדוקסליות שלהם כשלמרות השינויים שנעשו בקבוצה (מאמן,ראנדולף מחליף, הטמעה של הצעירים, כמות השלשות!), נראה שאלו אותם הגריזליס, קבוצה שדורסת בהגנה ומפספסת בהתקפה. קבוצה שיכולה לחזור מ24 הפרש מול סגנית האלופה ולהפסיד לברוקלין. להפסיד חמישה משחקים רצופים ואז לנצח ארבעה רצופים ושוב להפסיד ארבעה. להבטיח את המקום בפלייאוף כמעט עם סיום החודש הראשון, לא מעשית כמובן, ועדיין לא להיות קבוצת צמרת. קבוצה שהרכש הגדול שלה מהקיץ לא מהווה שום דבר אבל שחקן הספסל בן ה-40 שלה משחק יותר טוב בלאו הכי.

אז אין לי תיאור אחר עבור העונה של ממפיס, כי ממפיס היא היציבות ואי היציבות בעת ובעונה אחת, היא שתי ישויות שלא מתיישבות אחת עם השנייה כמו חלקיק וגל, היא "החתול של שרודינגר" במלוא תפארתו, מתה וחיה, משעממת ומהווה השראה. ואם אתם לא אוהבים את התיאור הזה לעונה, הנה השוואה שלה לנבוקוב:

http://www.grizzlybearblues.com/2017/3/24/15051854/grit-n-grind-burned-in-a-pale-fire-memphis-grizzlies-nba

כמה מילים על היריבה:

עבורי, הסן אנטוניו ספרס של פופוביץ'-רובינזון-דאנקן-ג'ינובילי-בואן-פארקר-קוואי-אלדרידג'-גאסול היא קבוצת כדורסל שונה. לא בגלל הגישה שלהם (למרות שאין ספק שהגישה הזו עיצבה אותם כך), אלא במשמעות שלה לליגה כולה. אני רואה את הספרס כאויב הפנאולטימטיבי, או בצורה קצת פחות מפוצצת כאבן הבוחן של הקבוצות בליגה. כדי להוכיח שיש לקבוצה כלשהי זכאות לתואר, היא צריכה לגבור על הספרס.

וזה המבחן שעומד כעת מול ממפיס.

אחרי כל העונה הסדירה, אחרי שלא השכילו להתברג במקום שלא יוביל אותם למאבק בקבוצה שלא רק נועלת להם את ראשות הבית הדרום מערבי אלא גם מדיחה את הגריזליס בתדירות גבוהה מהפלייאוף (כולל בשנה שעברה), הדובים צריכים להוכיח לעצמם ולשאר הקבוצות מה הם מסוגלים לעשות. האם הם עוד קבוצה מבוזבזת שהיו לה כל הכלים ורק הגרוש ללירה היה חסר, או שאולי, ממש ככה, אולי, הם יכולים להוציא מעצמם קצת יותר לגרש את השדים שלהם, ולשרוט, ולחבוט, ולהתיש, ולנשוך, ולהראות שהעונה נגמרה ובחודשי האביב הדובים קמים.

והם רעבים…

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 19 תגובות

  1. Mbk

    14 אפר 2017 11:22:30

    יופי של פריוויו אייל
    עזוב את החתול של שרדינגר , מה עם הדוב של פופביץ ?
    ממפיס מצד אחד היא יריב קשה לכל קבוצה אבל מצד שני מגיעה לכל סדרה פצועה וחבולה
    ללא אלן ופרסונס זו סדרה גמורה

    1. גמביט

      14 אפר 2017 13:09:35

      אני נוטה להסכים איתך. אבל רק כדי לשמש כפרקליט של השטן:
      א. הפציעה של פארסונס היא שיפור בחיסור. אני לא מאמין בזה שהוא היה מתעורר בדרך נס בפלייאף.

      ב. הפציעה של אלן משמעותית אבל התרומה שלו היא בעיקר מורלית. יכול מאד להיות שהאילוץ לשחק עם האריסון או דניאלס יהיה דווקא יתרון כי שניהם קולעים טוב יותר.

      ג. זו אולי הספרס החלשה שאני זוכר. כן, יש להם מאזן מעולה. כן, יש להם מועמד ל MVP. וכן, יש להם וטרנים מפחידים כמו גאסול, אלדרידג', ג'ינובילי ופארקר. אבל הם פחות מהירים ואגרסיביים מבעבר ותלויים מאד בתפוקה של קוואי. אלה חולשות שממפיס יכולה, בתיאוריה, לנצל.

  2. דובי

    14 אפר 2017 11:43:22

    לא לומדים. העיפו את ייגר והחתימו את קונלי הבינוני במקום לרענן את הקבוצה, והתוצאה היא ים של אפור. פנדה בעור של גריזלי.

    2. גמביט

      14 אפר 2017 12:53:53

      ייגר הוא לא אבדה גדולה פיזדייל עושה אחלה חיקוי שלו. למעשה, זו העונה הטובה ביותר (התקפית) של ממפיס מאז 2010 ועדיין בגלל התנודה ההתקפית שעברה על הליגה הם כמעט בשליש התחתון ברייטינג התקפי. האפרוריות שלהם היא תוצאה של קביעת מטרות. ממפיס מראש לא מכוונת לאליפות, אלא לכניסה לפלייאוף ומשיכת האוהדים מהמשחקים של הטייגרס. רק חכה שלמארק ימאס והם יהפכו מפנדה לקואלה.

  4. אהרון שדה

    14 אפר 2017 12:23:15

    יפה מאד.
    אני חושב שתהיה סדרה ארוכה מאד ..ולא אתפלא אם בסיומה נראה את מראות 2011…אם ס.א תתגבר על ממפיס היא תתגבר גם על ג.ס והקבאס בדרך לזכייה בתואר.

  5. רועי ויינברג

    14 אפר 2017 13:26:15

    אחלה פריוויו. העדרו של טוני אלן משמעותי, כי הוא עצר די טוב את קוואי בעונה הסדירה. הייתי נותן לווין שלדן לנסות לעצור אותו כי הוא מיני אלן, או מעלה את וינס קרטר ונותן לג'מייקל גרין לשמור על לנארד ומתמקד בכוח אש מאחורה כדי לנצל את החולשה של הספרס.

    בכל מקרה, הם לא יקחו יותר ממשחק אחד

  7. Berch

    14 אפר 2017 14:11:00

    בממפיס תמיד אותו דבר.
    עדיין מדהים לראות את ההשפעה של האחים גאסול על הליגה לאורך השנים….
    לא נראה לי שהיה עוד צמד אחים כזה…. והם עוד ספרדים!!!
    -)

  8. אסף

    14 אפר 2017 14:20:44

    כמעט כהרגלם ינשכו ויילחמו עד טיפת הזיעה האחרונה, לא רואה אותם עוברים את הספרס אבל בהחלט ימתכו אותם ל-6 משחקים. בעיניי אחד המועדונים האהובים בליגה, לא מוותרים ותמיד שואפים להשאר תחרותיים דבר שלעצמו ראוי להערכה עם כל הטנקינג והסרחות הפארקט מסביב של מועדונים כביכול בכירים מהם.
    (בוקר טוב לייקרס והניקס)

  9. מנחם לס

    14 אפר 2017 16:53:43

    יופי של פריוויו אייל. ממפיס – כמו שיקגו – הן הנעלמות הגדולות של ה-NBA. יכולות להיות גדולות משחחק אחד, ויומיים אחרי להיראות כמו ליגה למקומות עהודה. קבוצות סכיזופרניות לחלוטין (כמובן שפציעות לא עוזרות)

  10. איתי

    14 אפר 2017 18:39:00

    לא רואה איפה ממפיס מגרדת ניצחונות בפלייאוף בטח שלא מחברת ארבעה ומנצחת סידרה. הם יבואו להילחם ישרטו ויקשו אבל הליגה התקדמה והסגל שלהם פשוט לא מספיק כשרוני

  11. אופיר נ

    15 אפר 2017 09:11:18

    מבחינתי ממפיס השנה היא הפתעה, כי לא ציפיתי שהם יגיעו לפלייאוף,
    יש לה שלד מצויין כבר הרבה שנים: גאסול, קונלי, זיבו. ועדיין גם השנה, ההנהלה לא הצליחה לשים שחקני משנה שיוכלו להתרומם בקלאץ', ואולי להפוך לסטארים בפני עצמם.

כתיבת תגובה

תגיות: ,
סגירת תפריט