פוסט דוקטורט: בייסבול לידענים 701 (חלק ג') / אור בן יעקב

 

בייסבול למקצוענים – חלק ג'

תמונות של סוגי הגשות והתנועה שלהן:

base1

 

הסבר קצר על המגרשים:

בניגוד לרוב ענפי הספורט בבייסבול אין גבולות אחידים למגרש. המרחק בין הבסיסים ובין הגבעה שעליה עומד המגיש לבסיס הבית יהיו קבועים, אך גבולות המגרש החיצוניים משתנים ממגרש למגרש ויוצרים חוויה שונה בכל משחק. למשל במגרש AT&T Park בסן פרנסיסקו בנקודה מסוימת גבול המגרש מגיע ל-128 מטרים (הכי רחוק בMLB) והגבול הקצר ביותר ל-103 מטר, באצטדיון זה משיגים יחסית מעט הום-ראנס אבל הרבה דאבלים וטריפלים, כיוון שבמגרש ארוך יותר ההגנה צריכה לכסות יותר שטח ולזרוק את הכדור למרחקים ארוכים יותר. לעומת זאת בטרופיקנה-פילד בטמפה-ביי הגבול הארוך ביותר מגיע ל-123 מטרים והקצר ל-96 מטרים בלבד – ולכן באצטדיון זה יהיו בדרך כלל יותר הום-ראנס אבל פחות דאבלים וטריפלים. בנוסף למידות יש כל מיני קירות במקומות מוזרים בחלק מהמגרשים – כמו למשל "המפלצת-הירוקה" ב-Fenway park בבוסטון-קיר שמתנשא לגובה של יותר מ-11 מטרים שבשביל להשיג הום-ראן צריך לחבוט את הכדור מעליו.

 

מרחקים שחשוב להכיר:

המרחק בין הגבעה של המגיש לבסיס הבית – 18.44 מטרים.

המרחק בין כל שני בסיסים: 27.43 מטר.

הנה תמונה של המפלצת בבוסטון – מצד שמאל בתמונה. ניתן לראות כמה היא גבוהה לעומת שאר גבולות המגרש:

 

מבנה הליגה:

בדומה לרוב ענפי הספורט בארצות הברית ליגת הMLB מתחלקת ל-2 ליגות – National league (NL) ו-American league  (AL).

בין הליגות יש הבדל אחד מהותי במהלך המשחק שחשוב לציין: ב-NL המגיש חייב להיות חלק מהליין-אפ ולחבוט בעצמו כשמגיע תורו. ב-AL יש אפשרות לקבוצות להשתמש ב-DH – חובט מיועד שכל תפקידו הוא לחבוט במקום המגיש. כשיש מפגש בין קבוצת AL ל-NL המשחק יתנהל לפי חוקי הקבוצה הביתית.

כל ליגה מתחלקת ל-3 בתים בני 5 קבוצות כל אחד.

בסיום העונה מעפילות לפלייאוף 5 קבוצות מכל ליגה – 3 הקבוצות שסיימו במקום הראשון בבתים ושתי הקבוצות עם המאזן הטוב ביותר אחריהן.

2 הקבוצות שלא סיימו במקום הראשון יפגשו ביניהן למשחק אחד מכריע – Wild-card. המשחק יתקיים בביתה של הקבוצה עם המאזן הטוב מבין השתיים – והמנצחת תעפיל לשלב ה-Division-series.

בשלב הבא, ישחקו 4 הקבוצות שנשארו בסדרה של הטוב מ-5 כשבדיוק כמו ב-NBA הקבוצה עם המאזן הטוב ביותר תפגוש את הקבוצה עם המאזן הגרוע ביותר (זאת שהעפילה מהווילד-קארד) ותהנה מיתרון ביתיות בסדרה (3 משחקים בבית ו-2 בחוץ).  שלב זה נקרא Division-series ובקיצור – NLDS או ALDS – על שם הליגה.

בשלב שלאחר מכן, הנקרא Championship-series (או NLCS/ALCS) ישחקו 2 הקבוצות שנותרו מכל ליגה בסדרה של הטוב מ-7 משחקים. המנצחת בסדרה זו תוכתר כאלופת הליגה. שלב זה מכונה גם Pennant race.

השלב הבא הוא בעצם ה-World-series ובו יפגשו אלופות שתי הליגות בשביל להכריע מי תהיה אלופת ה-MLB לאותה עונה. סדרה זו גם תיערך במתכונת של הטוב מ-7 משחקים.

סדר המשחקים:

קבוצות בייסבול משחקות כמות לא נורמלית של 162 משחקים ב-6 חודשים פחות או יותר.

בגלל שהן משחקות כמעט כל יום לוח המשחקים בנוי בצורה של סדרות – לדוגמא: קבוצה א' תשחק 3-4 משחקים נגד קבוצה ב' בבית, לאחר מכן עוד 3-4 משחקים נגד קבוצה ג' בבית, ולאחר מכן תצא לסדרת משחקי חוץ. לעיתים קורה שמשחקים נדחים בגלל מזג-אוויר וביום שאחרי כן משחקים 2 משחקים (באותו היום). מות

חשוב להתעכב במקצת על שיטת המשחקים מכיוון שהיא משפיעה מאוד על אופן המשחק – קבוצות שפוגשות יריבות 3-4 פעמים ברצף לומדות ממשחק למשחק איך להתמודד יותר טוב עם היריבות ולנטרל את החוזקות שלהן. שחקנים שנמצאים בתקופה רעה צריכים כוח מנטאלי אדיר בשביל לצאת ממנה – כיוון שאין יומיים-שלושה מנוחה בין משחק למשחק ואין זמן להתאושש ממשחקים רעים. קורה לא מעט ששחקן בעונה אחת יכול לחבוט מצוין ובעונה לאחר מכן בלי שום סיבה נראית לעין כלום לא מצליח לו – זה נובע מאבדן בטחון שנגרר ממשחק למשחק ומהקושי להתאושש כשמשחקים יום אחרי יום.

 

ליגות הפיתוח:

ה-MLB מאוד ייחודי בצורה שבה הוא מתנהל כלפי שחקנים צעירים. יש מספר ליגות פיתוח לכל קבוצה (הליגות מוגדרות באות A – ככל שיש יותר A הליגה נחשבת ליותר טובה –  AAA תהיה בדרך כלל שלב ההתפתחות האחרון בדרך לMLB, כש-A תהיה הליגה שבה בדרך כלל משחקים רוקיז ושחקנים שלא הצליחו להתפתח עדיין). בנוסף יש כמובן ליגות קיץ וחורף בכל מיני מקומות שגם בהן אפשר למצוא שחקנים ששייכים לקבוצות MLB ונמצאים בתהליך התפתחות.

יש כמות עצומה של חוקים שנוגעים למתי ואיך אפשר לקדם שחקנים מליגות הפיתוח לליגה הבכירה, ומתי אפשר לשלוח שחקנים חזרה מה-MLB לליגות הפיתוח. מה שחשוב לדעת זה ששחקן יכול להיבחר בדראפט בגיל 21 ולעלות לשחק פעם ראשונה ב-MLB רק בגיל 28 למשל.

עוד דבר שחשוב לציין: אין ב-MLB תקרת שכר – ועם זאת אף קבוצה במילניום הנוכחי לא זכתה ב-2 אליפויות או יותר ברצף. לצורך הדוגמא האלופה בשנת 2015 (קנזס-סיטי) אפילו לא העפילה לפלייאוף העונה. האלופה מ-2014 (סן-פרנסיסקו) לא הפעילה לפלייאוף ב-2015, והאלופה מ-2013 (בוסטון) סיימה מקום אחרון בבית בעונה שאחרי. למרות שאין תקרת שכר והגבלות כמו ב-NBA התחרות ב-MLB הרבה יותר מפתיעה וקבוצות מתקשות לשמור על הפסגה. לשם ההשוואה תתארו לעצמכם מצב שבעונה הקרובה קליבלנד וגולדן סטייט לא מעפילות אפילו לפלייאוף ב-NBA…

 

 

הגנות:

הגנה הוא נושא שקל להתעלם ממנו. הרבה יותר קל להתמקד במשחק החבטות-הגשות, אבל להגנה יש חשיבות מכרעת. שחקני הגנה טובים נעים במסלולים מדויקים לעבר הכדורים שנחבטים, מבצעים תפיסות קשות ויכולים לעשות את ההבדל בין דאבל לסינגל, כמו גם בין הום-ראן לפסילה. הנה שני סרטונים שממחישים את חשיבות ההגנה במשחק.

מהלכי הגנה גדולים:

*

*

מונחים הגנתיים שחשוב להכיר:

סוגי פסילות:

Fly-out: כדור שנחבט ונתפס באוויר על-ידי אחד המגנים לפני שפגע בקרקע. במידה והכדור עף בגובה נמוך לעיתים מכנים אותו Line-out. במידה והכדור עף גבוה מאוד ולמרחק קצר נוטים לכנות אותו Pop-out ובמידה והוא נתפס מחוץ לשטחי המגרש מכנים אותו Foul-out.

Ground-out: מצב שבו הכדור נחבט ופוגע בקרקע, ולאחר מכן נתפס על ידי ההגנה ונזרק לבסיס הראשון. פסילה כזו נחשבת לעדיפה ליותר טובה כיוון שהכדור נשאר בדרך כלל בתוך ה-Infield ופחות סיכוי שיצאו ממנו מהלכים גדולים.

Strike-out: כאמור שחקן שנפסל כיוון שלא הצליח לחבוט בכדור ונצברו לחובתו 3 Strikes.

Force-out: מצב שבו יש רצים על הבסיסים וההגנה מצליחה לפסול אחד מהם באמצעות זריקה לבסיס שאליו ניסה להתקדם. מצב זה יכול להתקיים רק במידה והבסיס שמאחורי הרץ שנפסל כבר תפוס. לדוגמא: אם יש רץ בבסיס הראשון והכדור נחבט על הקרקע הרץ חייב להתקדם לבסיס השני כדי לפנות מקום לחובט להתקדם – ולכן אפשר לפסול אותו באמצעות מגע של שחקן ההגנה המחזיק בכדור בבסיס השני. דוגמא:

*

Tag-out: פסילה שבה שחקן הגנה המחזיק בכדור נוגע עם היד המחזיקה בכדור בשחקן התקפה שלא נוגע בבסיס. מצב זה מתקיים הרבה בניסיונות לגניבת בסיס. כמו-כן במצב שבו שחקן מנסה להתקדם לבסיס הבא והבסיס מאחוריו פנוי זו הדרך היחידה לפסול אותו (לא ניתן לפסול אותו באמצעות מגע עם הבסיס עצמו כיוון שהרץ יכול לחזור לבסיס הקודם שעדיין פנוי).

שני החוקים האחרונים מעט מסובכים אז אנסה לעבור עליהם שוב בקצרה: אם לרץ שמנסה להתקדם יש לאן לחזור – חייבים לעשות לו Tag ואי אפשר להסתפק ביצירת מגע עם הבסיס שאליו הוא מתקדם. במידה והבסיס שמאחוריו תפוס מספיק לגעת בבסיס וליצור Force-out.

Error: מצב שבו שחקן התקפה מצליח לבצע מהלך בגלל טעות של ההגנה – למשל שחקן שניסה לתפוס כדור ופספס אותו, או שחקן שזרק כדור לא טוב והכדור ברח לשחקן שהיה צריך לתפוס אותו. דוגמאות לErrors:

*

Pickoff: מצב שבו המגיש מצליח לתפוס שחקן שמנסה לגנוב בסיס ולגרום לפסילה שלו. דוגמא:

Shifts: שינוי בפריסת ההגנה שנעשה בהתאם לסטטיסטיקות של החובט. למשל נגד חובט שרוב החבטות שלו הן לצד שמאל של המגרש – המנג'ר יזיז את השחקנים לצד שמאל כדי לשפר את ההגנה בצד ההוא – תוך כדי שהוא לוקח סיכון בכך שהוא חושף את צד ימין.

 

מושגים ומונחים נוספים שחשוב להכיר:

סטטיסטיקות מגישים נוספות שכדאי לדעת (ותודה לעידו גילרי שהסב את תשומת לבי):

מאזן ניצחונות הפסדים של המגיש: בסטטיסטיקות של המגישים תמיד יופיע מאזן הניצחונות-הפסדים שלהם. בשביל לזכות בניצחון מגיש פותח צריך:

  1. להגיש לפחות 5 אינינגים.
  2. לעזוב את המשחק כשקבוצתו ביתרון
  3. הקבוצה חייבת לשמור על היתרון עד לסיום המשחק – אם הקבוצה איבדה את היתרון ולקחה אותו בחזרה מאוחר יותר הניצחון ירשם על שם המגיש שהיה במשחק בזמן שהקבוצה המנצחת עלתה ליתרון שהחזיק עד הסיום.

בשביל שירשם לחובת המגיש הפסד הוא צריך לסיים את המשחק בפיגור (לא משנה כמה אינינגים שיחק) ושפיגור זה ישמר עד סוף המשחק.

Closer: מגיש מחליף בקבוצה שתפקידו "לסגור" משחקים. הוא יכנס בדרך כלל באינינג ה-9 כשקבוצתו ביתרון קטן וצריך לשמור על קור רוח תחת לחץ ולשמור על היתרון. המדד הכי משמעותי כיום לקלוזרים נקרא Saves: בשביל לזכות בSave- מגיש צריך להיכנס למשחק כשקבוצתו ביתרון של ריצה אחת עד שלוש ריצות ולהגיש את האינינג האחרון במלואו, או – להיכנס למשחק גם בשביל פחות מאינינג אחד במצב שבו השחקן שמשווה את התוצאה נמצא על הבסיס, בעמדת חבטה או שהוא השחקן הבא שמיועד לחבוט (On-deck).

Innings-pitched: כמות האינינגים שהמגיש הגיש. במידה והמגיש פסל רק חובט אחד ירשם לזכותו שליש אינינג ששיחק, אבל בדף הסטטיסטיקה זה ירשם כ-0.1. שני שליש אינינג ירשמו כ-0.2. במידה ומגיש נכנס למשחק ולא הצליח לפסול אף חובט (למשל איפשר חבטה לשחקן היריב ומיד לאחר מכן הוציאו אותו מהמשחק) ירשם לזכותו 0.0 אינינגים שהגיש.

Setup-man: פיצ'ר שנכנס בדרך כלל באינינג ה-8 כשהקבוצה ביתרון ו"מכין" את המגרש לקלוזר.

Relievers: כינוי למגישים המחליפים.

Bullpen: המקום שבו נמצאים המגישים המחליפים בזמן המשחק.

Dugout: כינוי לספסל הקבוצה. בו נמצאים המאמנים, המחליפים וכל שחקן שלא נמצא באותו רגע על המגרש..

Rotation: רוטציה של הפיצ'רים הפותחים. כשמדברים על הרוטציה של הקבוצה מתכוונים לסדר המגישים הפותחים. בדרך כלל המגישים הטובים ביותר פותחים במקומות 1 ו-2 ברוטציה וכן הלאה.

Ace: כינוי למגישים הטובים ביותר. כל מאמן רוצה שיהיה לו אס או שניים בתחילת הרוטציה

Umpires: כינוי לשופטים. במשחק רגיל יש 4 שופטים – אחד לכל בסיס. במשחקי פלייאוף בדרך כלל יש 6 שופטים – שני השופטים הנוספים אחראים על הגבולות ב-Outfield.

Check swing: מצב שבו החובט מתחיל לבצע תנועה במטרה לחבוט בכדור ועוצר באמצע. לשופט של בסיס הבית יש אפשרות להתייעץ עם שופטי הבסיס הראשון והשלישי אם לרשום Strikke כנגד החובט על ניסיון חבטה, או שהחובט עצר את התנועה בזמן ולקרוא Ball (כמובן רק במידה והכדור נזרק מחוץ לStrike-zone).

Ground rule double: מצב שבו שחקן חובט כדור שפוגע בתוך תחומי המגרש ולאחר מכן ניתז ליציע. במצב כזה החובט וכל הרצים יתקדמו 2 בסיסים.

Pinch-hitter: שחקן שנכנס מהספסל בשביל להחליף את החובט.

Pinch-runner: שחקן שנכנס מהספסל בשביל להחליף רץ שנמצא על הבסיס.

Cycle: שחקן שמצליח במשחק אחד לחבוט לסינגל, דאבל, טריפל והום-ראן.

פרסי בייסבול חשובים:

CY Young: הפרס למגיש המצטיין של העונה. מוענק למגיש אחד מהAL ואחד מהNL בכל שנה. רוג'ר קלמנס מחזיק בשיא הזכיות עם 7. קלייטון קרשאו הוא הפיצ'ר הפעיל עם כמות הזכיות הגדולה ביותר – 3.

MVP – השחקן המצטיין של העונה. יכול להינתן למגיש או לחובט. גם פרס זה ניתן לשחקן AL ולשחקן NL בנפרד. בארי בונדס מחזיק בשיא הזכיות עם 7.

Gold glove: נבחרת ההגנה של העונה. גם פה נבחרת אחת ל-AL ואחת ל-NL. גרג מדוקס זכה ב-18 כפפות זהב והוא מוביל בקטגוריה. מהשחקנים הפעילים התופס ידייר מולינה זכה בתואר ב-8 השנים האחרונות ברצף אבל כנראה שהעונה הרצף יסתיים.

Silver slugger: נבחרת שחקני ההתקפה של העונה. בארי בונדס זכה בתואר 12 פעמים. דיוויד אורטיז שפרש העונה היה השחקן הפעיל המוביל עם 6 זכיות. ג'ייסון מרקיז המגיש של נבחרת ישראל זכה בתואר מעמדת המגיש ב-2005.

יש כמובן תארים נוספים כמו – מנג'ר העונה, ה-MVP של הוורלד-סירייס, רוקי העונה, המגיש המחליף של העונה ועוד.

שיאים חשובים:

שיאי חבטה:

אחוז החבטות הגבוה ביותר בקריירה: טיי קוב – 366.

שיא החבטות לשחקן MLB –פיט רוז – 4256. העונה איצ'ירו סוזוקי הגיע ל-4308 חבטות בכל הקריירה – כולל התקופה ששיחק ביפן.

הכי הרבה הום-ראנס בהיסטוריה: בארי בונדס – 762

הכי הרבה הום ראנס בעונה : בארי בונדס – 73.

שיא החבטות לעונה: איצ'ירו סוזוקי – 262

רצף משחקים עם חבטה אחת לפחות: ג'ו דימג'יו – 56. שיא שכנראה לא ישבר לעולם ונכתבו עליו שירים!

שיאי הגשה:

הכי הרבה NO-HITTERS: נולאן ריאן – 7

הכי הרבה Saves: מריאנו ריברה – 652

ה-ERA הכי נמוך בעידן המודרני: מריאנו ריברה – 2.21

הכי הרבה סטיירקאאוטס לעונה בעידן המודרני: נולאן ריאן – 383

הכי הרבה סטרייקאאוטס בקריירה: נולאן ריאן – 5714.

שיא הסטרייקאאוטס למשחק אחד של 9 אינינגים – 20, הושג על-ידי 3 שחקנים, האחרון מביניהם מקס שרצר העונה. לפניו רוג'ר קלמנס השיג אותו פעמיים.

 

ולפני שאנחנו נפרדים -מהלכי פלייאוף בלתי נשכחים:

ממליץ לשים לב גם לתוצאה ולאינינג – חלק מהמהלכים כאן הם הכי מאני-טיים שיכול להיות.

 

 

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 18 תגובות

  1. מעולה, תודה רבה.

    עניין אחד לגבי התחרותיות:
    מה שהופך את הליגה מאוד תחרותית הוא עצם המשחק, ההבדלים בין שחקני-על לשחקנים בינוניים הם לא גדולים.
    לכן – בשתי ליגות עם 30 קבוצות – כמעט כולן בלי יוצא מהכלל, אחרי 162 משחקים, מסיימות עם לא יותר מ-60 אחוז נצחונות, ולא פחות מ-40 אחוז נצחונות. זה כל ההפרש. זה כלום.
    באנלוגיה ל-nba: לייקרס או פילי מסיימות עם לפחות 32-33 נצחונות. גולדן סטייט או סן אנטוניו – לא מגיעות ל-50 נצחונות. וכל היתר – ביניהן.
    לכן הקרב על כניסה לפלייאוף, ובמיוחד ל-wc, כ"כ אכזרי. וזה למה קבוצה כמו האינדיאנס תגיע לוורלד סירייס, עם התקציב ה-24 בליגה, 86 מיליון דולר. והדודג'רס עם 223 מיליון, או היאנקיז ימ"ש עם 213 מיליון – לא.

    1. אני לא כל כך מסכים. ההבדלים בין השחקנים המצטיינים לממוצעים הם לא פחות גדולים רק שהיכולת של שחקן מצטיין להשפיע על התוצאות הרבה יותר קטנה. בהקבלה ל-NBA אי אפשר להעלות את ה-usage שלהם.

      1. צודק.
        בהפשטה גסה, חובט של 30% הוא יתרון על חובט 25%. רק שאני לא יכול לתת ל"קארי" הזה לחבוט כל המשחק – יש לו חבטה אחת, ואז הבא אחריו, וכן הלאה. רק לסבר את האוזן.

        1. לא רק זה – גם אם החובט של 30% מצליח להשיג חבטות הוא עדיין צריך שהבאים אחריו יכניסו אותו עם חבטות משלהם.
          בשנים האחרונות ספציפית גם זכו קבוצות שהתבססו על סוג של "סמול-בול" עם הרבה חבטות והולכות ומעט ביג-היטס והום-ראנס.

    1. נכון.
      לא ציינתי את השם שלו ורשמתי לא מספיק ברור – 3 שחקנים הגיעו להישג הזה.
      שרצר השנה
      קלמנס פעמיים
      וקרי ווד פעם אחת.

  2. מצויין.
    אם הבנתי נכון, שחקן שמחוץ לבסיס ומנסה לגנוב אבל הפיצ'ר עדיין לא זרק, המגן על הבסיס הקרוב לא יכול לפסול אותו בנגיעה נכון? זה נחשב כאילו המשחק 'מת'?

  3. פנטסטי אור, תודה רבה.

    עוד נקודה שאשמח לקבל עליה הרחבה-
    מה לעזאזל הם לועסים/מפצחים/יורקים תוך כדי משחק?
    באחד ממשחקי הפלייאוף השנה, בזמן צ'לנג' של אחת הקבוצות, אפילו אחד השופטים עם האוזניות היה עם פה מלא של גרעיני עפולה או עלי גת.

    1. טבק, מסטיק, גרעינים
      אומרים שזה טוב בשביל לשמור על ערנות וריכוז במשחק
      תכלס בעיני זה סתם מגעיל ומיותר אבל מי אני שאשפוט

כתיבת תגובה

סגירת תפריט