מספר 61

בשנת 1961, חודש וחצי לפני ה-1 לאוקטובר, האנייה 'שלום' הגיעה למנהטן. על סיפונה סטודנט בן 24 עומד על הסיפון ומסתכל בחזיון הלא יאומן של גורדי השחקים של וול-סטריט ואז האמפייר סטייט בילדינג. הלב פועם במהירות שיא ממש מרוב ציפייה, חשש, והתרגשות.

לקח לי אולי שבועיים להיכנס לכל הקלחת של הריצה אחרי השיא – דבר לא פשוט עבור אחד ששמע על משחק הבייסבול רק בשם – והמאבק בין מיקי מנטל ורוג'ר מאריס על מי יגיע לשיא ראשון. כתבתי על כך בספרי "חיצים ובונבונים" ולא אחזור על כך.

ממליץ ביותר על סרטו של ביל קריסטל "61" המסביר ומספר על הכל!

יד הגורל רצתה שב-30 לספטמבר, 1927 בייב רות' יקבע את שיאו האגדי של 60 הום ראנס בעונה, ושלושים וארבע שנים ועוד יום אחרי, ב-1 לאוקטובר, 1961, רוג'ר מאריס ישבור את שיאו עם הום ראן מס' 61.

בפני קהל של 23,154 היריבה של היאנקיס היתה – מי אם לא היא? – הרד סוקס השנואה מבוסטון. היה זה המשחק האחרון של העונה לפני הוורלד סרייס העומד להתחיל עוד יומיים.

לא כל הקהל התפלל להום ראן. לפחות שליש מהפטרונים שרקו 'בוז' כי לא רצו שהשיא של 'הבייב' יישבר. מספיק שרוג'ר הישווה אותו לפני ארבעה ימים.

ואז החבטה הגיעה.

הנה החבטה וכיצד היא נשמעה ברגע שקרתה:

*

*

החבטה קרתה באינינג הרביעי, בהליכה השנייה של מאריס לפלטת החבטה. הפיצ'ר המפסיד של הרד סוקס היה הצעיר טרייסי סטלארד בן ה-24, שיהפוך משך השנים לפיצ'ר מפורסם כפי שהיה תום זכרי, הפיצ'ר שזרק בשעה שהבייב חבט את מספר 60 שלו. ההום ראן נתן לפיצ'ר ראלף האוק וליאנקיס נצחון 0-1 במשחק האחרון של העונה, יומיים לפני שהוורלד סרייס התחיל.

הוא לא השם היחידי שהתפרסם אחרי המשחק. השני היה סאל דורנטה, נהג משאית בן 19 מסטייטן איילנד, שתפס את הכדור שעף מאחורי הגדר ישר לבליצ'רס הימניים, שורה 10,  של האיצטדיון.

סטלארד לא רצה להיות הפיצ'ר שייזכר לזה שנתן למאריס את השיא. שתי הזריקות הראשונות היו בולס. סטלארד גם לא רצה להיות הפיצ'ר שיאשימו שפחד ממאריס והוליך אותו ב-BALLS במקום לנסות לשורפו בסטרייקים.

אז הכדור השלישי היה FAST BALL בגובה הירך וימינה. מאריס החל בתנועה הריטמית שלו, ואלתו פגשה בכדור במרכזו, עם הקול הידוע המודיע לכולם שהיתה כאן חבטב טובה, כשרה, חבטה שבדרך כלל כתוב עליה HR.

רוג'ר עצמו ידע. הוא היסס לרגע לצאת לדרכו שתביא לו תהילת עולם. ואז הוא יצא כשרוב הקהל על רגליו, והוא לא יודע בדיוק כיצד להגיב. כשעבר בתחנה השלישית הוא לחץ יד לצעיר שקפץ מעל הגדר לברך אותו.

בתחנת הבית חיכו לו כבר 25 שחקני היאנקיס שהוא חייב היה לפלס דרך דרכם כדי לגעת בתחנה הראשונה. החגיגות רק התחילו, אבל איתן הויכוחים.

איזה ויכוחים? הבייב עשה זאת ב-154 משחקים בעוד שרוג'ר מאריס עשה זאת במשחק האחרון, משחק מספר 162. אבל הפעמים שהם הופיעו TO BAT היו 590 למאריס נגד ה-540 של הבייב. אבל סך כל החבטות שלהם היה כמעט זהה: 698 למאריס נגד 692 לבייב. הליגה החליטה ששום כוכבית לא תופיע לצד שיאו של רוג'ר מאריס, או לצד ה-60 של בייב רות', שהיה האחרון כשהליגה עדיין שיחקה רק 154 משחקים:

No asterisk in the baseball record book noting that Roger Maris set his record in 163 games while Babe Ruth reached his in 154 ever really existed-the records were simply listed separately. But the twin listing itself was controversial, implying to some that Maris's record was somehow inferior. In 1991 a major-league baseball committee on statistical accuracy voted to remove the distinction, giving the record fully to Maris. He did not live to see the change, having died of cancer in Houston at age 51 in 1985.

יד הגורל 'קבעה' שב-30 לספטמבר בייב רות' יקבע את שיאו האגדי של 60 הום ראנס בעונה, ויום אחרי, ב-1 לאוקטובר, רוג'ר מאריס ישבור את שיאו עם הום ראן מס' 61.
בפני קהל של 23,154 היריבה של היאנקיס היתה – מי אם לא היא? – הרד סוקס השנואה מבוסטון. היה זה המשחק האחרון של העונה לפני הוורלד סרייס העומד להתחיל עוד יומיים.
לא כל הקהל התפלל להום ראן. לפחות שליש מהפטרונים שרקו 'בוז' כי לא רצו שהשיא של 'הבייב' יישבר. מספיק שרוג'ר הישווה אותו לפני ארבעה ימים.
ואז החבטה הגיעה.