היום לפני 89 שנה: בייב רות', ה"במבינו", חובט HR מס' 60 / מנחם לס

(משחקו האחרון של בייב רות' ביאנקי סטדיום ב-1934. תמונה שזכתה בפרס  פוליצר לצילום)

September 30, 1927                                                                                        Yankee Stadium.

 

הנה מה שקרה היום, לפני 89 שנה, ב-30 לספטמבר:

 

בייב רות השיג היום ביאנקי סטדיום דבר שנחשב לבלתי ניתן להשגה. הום ראן מספר 60 מהזרוע השמאלית של הפיצ'ר בנג'מין זכרי שנחת בקן המועדפת על הבמבינו בייב רות' – HIGH ON THE RIGHT FIELD BLEACHERS שלא רק זכה לשאגה שכמוה אתה לא מרבה לשמוע בבול פארק הזה, אלא היה זה גם הכדור המנצח ב-2-4 על הסנטורס בנצחון מס' 100 של היאנקיס, יום אחד לפני המשחק האחרון של העונה, מחר.

כשהבייב צעד לאיטו בצעדו המוכר לעבר הפלטה של החובט, התוצאה היתה שוויון 2. קונינג היה על הבסיס השלישי כתוצאה מ'טריפל',  המצב היה ONE OUT, ו-41,776 לבבות פועמים.

היה זה הטיול הרביעי של ה-'בייב' לפלטת החובט באחר הצהריים הזה, כשבשלושת הראשונים הוא הגיע פעם אחת לבסיס הראשון כתוצאה מבולס, ופעמיים בחבטת בסיס.

הכדור הראשון שזכרי הציע לבייב רות היה מהיר וגבוה שהבייב רק הסתכל עליו אבל השופט ראה סטרייק. הבייב לא אהב להתווכח עם הזיברות, אבל הפעם הוא כן סובב את ראשו ותקע מבט חודר בשופט. לו המבט היה נשאר עוד 3 שניות, הוא היה ניזרק למקלחת. הכדור השני היה גבוה עוד יותר מהראשון והבייב הסתכל עליו שוב כשהקריאה 'BALL' נשמעה עד הבליצ'רס. הכדור השלישי היה קרוב ונמוך וכנראה שזה הכדור שהבייב חיפש. ההתנגשות בין האלה והכדור גרמה לנפץ שנשמע בכל הפארק.

41,776 איש, אשה, זקן, וילד, לא חיכו עד שכדור יעוף מעבר לגדר. קול הנפץ הספיק להם לדעת שהכדור הזה היה GONE. כולם קמו כאיש אחד על רגליהם בשנייה שהכדור עזב את האלה כשהם יודעים שהבייב חבט עתה שיא חדש ששבר את מס' 59 שלו מ-1921.

 

 

 

הבייב יצא לדרך כפי שהוא יצא לכל הסיבובים סביב ארבע התחנות: קודם היסוס קל…אח"כ נענוע קל בכובע הבייסבול שלו – התודה הרגילה לקהל המריע. ואז בצעדו הקצר, כציפור ההולכת על חול הים, הוא מגיע לכל תחנה, נוגע בה בכוח מוגזם בכף רגלו, ומגיע לבסיס הבית כשהוא מוקף 25 שחקנים היוצרים מעגל של קפיצות, חיבוקים, וצרחות "WAY TO GO”…THE BABE DID IT…60 HR!!!…

האיצטדיון התמלא בגלילי נייר, נייר טואלט, ואווירה של חג עטפה את כל האיצטדיון.

41,776 איש ידעו שהם חזו בהסטוריה.

 ***************

ג'ורג' הרמן רות' – שנודע בשמו בייב רות', או 'הבייב', נולד בבולטימור ב-1895. הוא הפך להיות האייקון האמריקאי הגדול מכולם בספורט. אילו תשאל היום קבוצת אנשים אמריקאית בגילאי 60-70-80 מי היה הספורטאי האמריקאי הגדול מכולם, אני מעריך שיותר מ-90% היו בוחרים בו. אני מאמין שעד היום כל קבוצת אמריקאים שניבחרה אקראית היתה עדיין בוחרת בו.

הוא הפך לאגדה. אגדת הספורט האמריקאית הגדולה ביותר. מה שעשה ממנו גיבור אמריקאי ללא אח ורע היתה כמובן יכולתו העליונה כשחקן בייסבול ששבר אז שיאים לא יאומנים, אבל עשה זאת עם גוף הנוטה להשמנה ("אוכל הוא התענוג השלישי הגדול שלי בחיים אחרי נשים וויסקי"), מין שמנמון כזה עם פנים רחבות הנראות יותר כמתאגרף במשקל כבד מאשר שחקן בייסבול, ואישיות שלא היתה שנייה לה. הוא עשה הכל בימי ה-Roaring 20th’ , ימי ה"ברנשים וחתיכות", כשבייב רות היה ניו יורק, וניו יורק היתה בייב רות.

 

הוא שיחק 22 עונות, מ-1914 עד 1935, והיה ידוע בכינוייו "THE BAMBINO" , "THE BABE”, ו-"THE SULTAN OF SWAT".

הוא החל את הקריירה כפיצ'ר שמאלי עבור הבוסטון רד סוקס, אבל את תהילת העולם שלו הוא השיג כ-SLUGGER הגדול ביותר בתולדות הבייסבול בניו יורק יאנקיס. היאנקי סטדיום, האיצטדיון המפורסם ביותר בארה"ב ידוע כ-"THE HOUSE THAT BABE RUTH BUILT"

 

בתמונה הבייב עם לו גריג. הם היו חברים בלב ונפש אם כי לו גריג (על שמו המחלה 'לו גריג') לא הצטרף לחיי הלילה הסוערים של הבייב עם נשים ואלכוהול. יום אחד הבייב קרא בדיילי ניוז שאמו של לו גריג פלטה "היה נחמד אם אבלין היתה מלבישה את בתה מרילין כפי שהיא מתלבשת בעצמה". אבלין היתה אשתו החדשה של בייב, שחקנית קולנוע יפהפיה עם בתה מרילין בת ה-15. כשהבייב קרא זאת, בפעם הבאה כשראה את לו גריג הוא אמר לו "תגיד בבקשה לאמך שתשמור את דעתה לעצמה". זה היה סוף ליחסים ביניהם. אבל בייב רות' הופיע ליום המפורסם בו לו גריג נפרד מקהל האוהדים של היאנקיס, ב-"נאום המוות" המפורסם שלו, ובחדר ההלבשה אחרי המשחק השניים התחבקו.

 

הוא שבר שיאי בייסבול שנשארו בספרים עשרות שנים כגון כמובן ה-60 HR שהחזיק מעמד עד 1961, ה-714 הום ראנס לקריירה, שהחזיק מעמד 47  שנה עד שארון האנק שבר אותו ב-1974. גם 2,213 RBI'S, מס' פעמים שעבר בסיסים על BALLS (2,062), אחוז  SLUGGING, של 690. (אחוז סלאגינג הוא מספר הבסיסים שהשחקן עבר חלקי מספר הפעמים שהיה תורו  לחבוט ), מס' פעמים שעבר בסיסים על BALLS (2,062), ו- on-base plus slugging (OPS) (1.164);

שני השיאים האחרונים קיימים עד היום.

בייב רות' ניבחר ע"י ספורטס אילוסטרייטד כ-"ספורטאי המאה-21", והוא נחשב כמעט ללא יוצא מין הכלל לשחקן הבייסבול הגדול מכולם.

אחד הסיפורים הגדולים ביותר הקשורים לבייב רות' הוא הטרייד שלו מהרד סוקס והעברתו ליאנקיס. אני יכול לכתוב על הטרייד שקרה בשנת 1920, ואז אי יכולת הרד סוקס לזכות בוורלד סרייס עד…2004 – שמונים וארבע שנים הידועות בבוסטון (ובכל העולם) כ-"CURSE OF THE BAMBINO" – 'קללת הבמבינו', שרבים וטובים בבוסטון, כולל בישופים, קרדינלים, רבנים, סנטורים, ואפילו נשיאים (הנשיא קנדי) האמינו שהיא חיה וקיימת, והתפללו לאלוהים שאנא, יסיר אותה, כי עד שזה יקרה הם לא ינצחו את הוורלד סרייס בעת שהיאנקיס מנצחת עשרות ממנה!

הקללה הוסרה סוף סוף בנצחון על הקרדינלס בשנת 2004.

 

בייב רות היה גדול מהחיים. הוא בילה בניו יורק בימים הסוערים של שנות ה-20 וה-30 של המאה שעברה כשחבריו לבירה או כוסית סקוטש היה סופרים כדיימון רניון או ג'ון סטיינבק. כל ביקור בעיר המפרי בוגרט או ג'יימס קגני – גדולי השחקנים בהוליווד – חיפשו DRINK עם הבמבינו. הוא בילה בבאר במסעדתו של ג'ק דמפסי עם לו גריג יותר מאשר בביתו, ולמרות שהיה נשוי פעמיים הוא אהב לבלות עם רקדניות רדיו סיטי שכולן חיפשו את חברתו. הבוסים של המאפיה, דונים כקרלו במבינו, פול קסטלינו, או ויטו ג'נוביזה היו מזמינים אותו קבוע לארוחות טובות של לובסטרים ב'ליטל איטלי', וכל ביקור של אל קפונה בניו יורק כלל פגישה "עם הבמבינו".

רופאים הזהירו אותו לשמור יותר על בריאותו, לאכול פחות, לשתות פחות, ולעשון פחות. אבל הבייב היה יותר מדי 'ניו-יורק' והוא לא הצליח אף פעם לוותר על חיי הלילה.

בשנת 1946 גילו בגרונו סרטן ממאיר אבל לא גילו לו כי אשתו אמרה שאם הוא יידע "הוא יחליט לסיים את חייו".

הוא נפטר ב-1948, ולווייתו היתה אחת הגדולות בתולדות העיר.

 

וויסקי, בירה, ודגים...

 

 

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 14 תגובות

  1. Berch

    30 ספט 2016 08:11:55

    אני בדיוק אותו דבר מבחינת 3 האהבות בחיים
    חבל שלא היה בייסבול בארץ בנעוריי
    הייתי טוב ב"הקפות" אבל זה לא סידר לי שום חוזה גדול ואף מכללה לא ביקשה אותי.
    נו שויין 🙂

  5. סומסום

    30 ספט 2016 12:44:45

    מאז רכישת מנהטן ב-60 גילדרים לא היתה עיסקה כזו. וברור שהיא תיפול בידי היאנקיז. 100 אלף דולר, בערך השכר היומי של מייק קונלי. עיסקה שבראה את הפרנצ'ייז הכי גדול בספורט האמריקאי.

    תודה על הפוסט.

  9. נעמן

    30 ספט 2016 21:41:22

    תודה רבה על הכתבה מנחם! באמת נראה שרות' היה גאון במה שהוא עשה… אבל אני חייב לשאול – איך שחקן בייסבול יכול להיות ה-גיבור של הספורט האמריקאי? אולי זו שאלה שנובעת מבורות אבל לי נראה מהצד שלחבוט הום-ראנים זה הרבה פחות מורכב מלעשות את מה שמוחמד עלי, ג'ו מונטנה או ג'ורדן עשו בתחומם… איך האמריקאים יכולים לרכוש כל כך הרבה כבוד לספורט שאפשר לנהל בו אורח חיים כמו שרות' ניהל, ועדיין להיות הכי טוב?

    1. מנחם לס

      30 ספט 2016 23:06:01

      הבייסבול הוא המשחק של אמריקה. הוא המסורת והתהילה. נכתבו עליו מאות ספרים, הוסרטו מאות סרטים, והוצגו עשרות הצגות!

כתיבת תגובה

תגיות: ,
סגירת תפריט