TAR HEEL / מאת ברייס ג'ונסון (תירגם 'רעש של התזה')

"Tar Heel" / ברייס ג'ונסון

תירגם 'רעש של התזה'

*********************

פורסם ב-20/6/2016, טרום הדראפט, בו הספיק להבחר ג'ונסון במקום ה-25 על-ידי לוס-אנג'לס קליפרס

******************

הייתי גמור.

דואב.

מותש.

מפורק.

זה היה בסך הכל יום האימונים הראשון שלי.

לא חשבתי שזה יהיה כל כך קשה. בתיכון, הייתי אצן מסלול ושיחקתי כדורסל. אז האימון הראשון באוניברסיטת צפון-קרוליינה אמור לעבור בסדר, לא?

האימון התחיל די בקלילות – סך הכל ללמוד את השיטה של קואץ' וויליאמס. לאחר מכן, עברנו לביצוע תרגילי סטים, ואז הבנתי כמה טעיתי!

למרות שהתחריתי בשני ענפי-ספורט, ביצעתי רק מעט תרגילי סטים בחיי. כך שכמובן שלא הצלחתי בתרגיל הראשון. למעשה, הצגתי את היכולת הכי גרועה שלי אי-פעם בכל דבר הקשור לספורט.

התקשרתי לאבי באותו לילה ואמרתי לו שאני חושב שאיני בנוי לזה. רציתי לחזור הביתה.

"אתה חייב להמשיך," הוא אמר. "אתה לא יכול לוותר, ולא אתן לך לחזור הביתה. לא גידלתי ותרן."

אני יודע, זה נשמע נורא. אבל סמכו עלי, זו הייתה רק מעט Tough Love. וזה היה כלום לעומת קואץ' וויליאמס.

 

קשה להגיע לחשיפה ברמה לאומית כאשר אתה משחק בעיר קטנה כמו קורדובה, דרום-קרוליינה. בשנתי האחרונה בתיכון, הממוצעים שלי הגיעו ל-18 נקודות, 10 כדורים-חוזרים ו-4 חסימות למשחק, אבל לא ידעתי אם היה מישהו ששם לב.

קואץ' וויליאמס שם לב. הוא הגיע לבית הספר התיכון שלי במהלך שנתי האחרונה שם, ושוחח עמי ועם אבי. הוא אמר שהוא מעוניין שאשחק עבורו. לא הייתי צריך לשמוע שום מילה נוספת. אבל וואו, ממש לא היה לי מושג לתוך מה אני מכניס את עצמי.

אחרי אחד האימונים הראשונים שלי בקולג', עדיין התקשיתי, אז קואץ' וויליאמס הושיב אותי ואמר שהוא הולך להיות מאוד קשה איתי, לא לוותר לי בדבר.

"אני רואה בך המון פוטנציאל," הוא אמר. "אבל אני הולך לוודא שאתה תעבוד קשה כדי למצות אותו."

הוא לא התבדח. כל היום, בכל יום, ארבע שנים ברצף, הוא צעק עלי, ישב עלי חזק, כל הזמן אמר לי שאגדות כמו שון מאי וטיילר האנסברו היו עושים את זה טוב ממני. דבר לא היה מספיק טוב עבורו, כי הוא ידע שאני אפילו לא קרוב למיצוי הפוטנציאל הגלום בי. עם זאת, מעולם לא לקחתי את זה אישית. בעיקר כי ידעתי בתוכי שהוא רק מנסה לגרום לי להיות הכי טוב שאני רק יכול.

התחלתי למצוא את ה-"groove" שלי במהלך שנתי השלישית בקולג'. באמצע עונה זו, התחלתי לפתוח בחמישיה, וקבעתי מקומי שם מאז. למרות שהגעתי לממוצעים של קרוב ל-13 נקודות ו-8 כדורים-חוזרים למשחק, עדיין צפו סביבי שאלות לקראת תחילת השנה הרביעית לקולג' – "האם אצליח לתת את העבודה הנדרשת?", "האם אהיה עקבי ביכולתי?" – שמעתי את כל אלו. אבל אני מסוג האנשים האלה שלא מודיע לכולם כשהוא הולך למכון הכושר. אני פשוט הולך!

וב-4 לינואר 2016, כל השאלות הללו קיבלו מענה, וכל הצעקות והגערות של קואץ' וויליאמס השתלמו סוף-סוף. באותו הערב, במשחק נגד מכללת "פלורידה סטייט", משהו פשוט התחבר. 39 נקודות. 23 כדורים-חוזרים. זה פשוט היה שיא שמסמל את כל מי ומה שאני, וכל מה שעבדתי עבורו במשך השנים האלה.

קואץ' וויליאמס כינה זאת אחת ההופעות הטובות ביותר שהוא אי-פעם ראה.

זה בטוח הולך להיות מוזר שלא אצטרך להסתכל מעבר לכתף כל שלוש שניות ולשמוע את צעקותיו באוזניי, באופן קבוע. אבל אני בטוח שהוא ימצא דרך לשמור על קשר ולצעוק עלי, לא משנה איפה אהיה.

בזכות חבריי לקבוצה ובזכות הקהילה במכללת צפון-קרוליינה, אני הולך לשחק ב-NBA. בזכות קואץ' וויליאמס אני נכנס לליגה הזאת, לא כילד, אלא כגבר.

 

חלומי תמיד היה לשחק עבור מכללת צפון-קרוליינה, אבל ארבע השנים שחלפו היו הרבה מעבר למה שדמיינתי. המסע לפיינל פור, הנצחון על מכללת דיוק, אליפות טורניר ה-ACC, ואפילו הצרחות של קואץ' וויליאמס.

מבחינתי, אפילו לשחק משחק אחד ב-"Dean Smith Center" – וואו, פשוט בורכתי. הפעם הראשונה שאתה רץ מתוך המנהרה למגרש, או הרגע הזה לפני שמרימים את הכדור לזריקת ביניים, 22 אלף איש עומדים, צורחים, מריעים לך – זה פשוט סוריאליסטי. וזה עוד במשחקים שבשגרה. כששיחקנו מול מכללת דיוק, זה היה מחריש אזניים. זו אחת התחושות הטובות ביותר שאדם יכול להעלות על הדעת, על אחת כמה וכמה כשאתה מנצח.

זה מצחיק, זה בסך הכל היה לפני ארבע שנים, אבל אני מבין שהייתי עדיין ילד כשהגעתי לקמפוס. לא ממש דיברתי עם אף אחד, ודאי שלא נפתחתי לאף אחד. למעשה, אפילו לא דיברתי עם חבריי לקבוצה בפעם הראשונה שנפגשנו. הם בטח חשבו שאני שונא אותם, אבל בסך הכל התביישתי.

היה יכול להיות הכי פשוט לא להתייחס אלי, אך במקום זאת, הם קיבלו אותי בזרועות פתוחות, ולאט לאט הוציאו אותי מהקליפה שלי. ודאי שמעתם הרבה שחקנים שאומרים שחבריהם לקבוצה הם כמו משפחה. סמכו עלי, זו לא סתם קלישאה.

מרכוס פייג' הוא לא סתם חבר טוב שלי, הוא אחי. אכלנו יחד, גרנו יחד, עברנו כל כך הרבה עליות ומורדות יחד במהלך ארבע שנות הקולג'. ברור, אנחנו עולים אחד לשני על העצבים מדי פעם (למשל כשהוא מתייחס אלי כאילו אני אחיו הקטן, למרות שהוא הנמוך מבינינו) – אבל זה מה שאחים עושים. אני אוהב אותו עד בלי די. מרכוס, תודה לך על חלק מהחוויות הטובות בחיי, על המגרש ומחוץ לו.

זה צפוי להיות השינוי המשמעותי והקשה ביותר עבורי בשנה הבאה ב-NBA. לא הקצב המהיר יותר, לא הלו"ז הצפוף על 82 משחקיו, אלא להיות בכוחות עצמי שוב, ללא משפחתי.

אני הולך להיות רוקי, ואני יודע שהולכים להתייחס אלי כאחד. חלק מחבריי החדשים לקבוצה יהיו ודאי בעלי ותק של חמש, שש ואולי אפילו עשר שנים בליגה. הם לא חייבים לבלות זמן איתי. כך שזו תהיה חובתי ליצור לעצמי חיים חדשים ולהכניס אנשים חדשים לתוך חיי. אבל איפה שלא אהיה, אני יודע שתמיד תהיה לי משפחה בצ'אפל היל (מקום מושבה של אוניברסיטת צפון-קרוליינה – הערת תרגום), בזכות השחקנים, המאמנים, המורים והתלמידים שהפכו את ארבע השנים האחרונות לבלתי-נשכחות. אני אולי אלבש תלבושת אחרת, אך בלבי תמיד אהיה Tar Heel (כינוי לסטודנטים וקבוצות הספורט של אוניברסיטת צפון-קרוליינה – הערת תרגום).

 

ברייס ג'ונסון, פורוורד, אוניברסיטת צפון-קרוליינה

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 20 תגובות

  1. נהנתי לקרוא, ובתור אוהד כדורסל שסוגר שנה שישית בתחום המשחק גמר של השנה זכור לי מתוך מאות משחקים שיצאו לי לראות כדרמטי ביותר (כן ריי אלן גם אתה נמצא ברשימה הזאת)

    1. דבר ראשון תרגום מופלא תודה ועכשיו לעניין מנחם, אין לו הרבה מה למכור בNBA הוא לא יכול כלל להאיבק בריבאונדבמשקל שלו ובגובה שלו, חוץ מזה הוא לא יכול לשמור על שחקני חוץ, הבעיית עבירות שהוא נכנס אליה כשהוא שומר על שחקן פיזי, אני מאמין שיהיה רול פלייר ולא יותר (מקווה שאני טועה אך אני כלל לא מחזיק ממנו) לגבי המשפט שאביו אמר לו הדבר הכי חשוב בתרבות הספורט האמריקאית הוא לא לוותר/ לפרוש. לגבי הדראפט זה היה דראפט פשוט הזוי שדני איינג באחת מהופעות הבזויות שאני זוכר לא רק שהבחירות היו גרועות/ הוא לא השתמש באף אחת לטרייד פשוט מביש, לא אתפלא אם יש לו בעיות אם ההנהלה.

  2. מילה במילה – מה שרשמו על ברייס ג'ונסון, רשמו על דריימונד גרין לפני שנבחר בדראפט.
    – לא יכול להאבק ברב'
    – לא יכול לשמור על שחקני חוץ

    (ה-2 סיימו את עונת המכללות לפני ה-NBA עם 16 נקודות, 10 רב')

    הם שחקנים שונים מאוד (החשש היה שגרין נמוך מדי ולא אתלטי מספיק, בעוד שג'ונסון נחשב ללא חזק מספיק)
    אבל יש דמיון גדול בהתפתחות האפשרית של ג'ונסון –
    העובדה שהוא נבחר על ידי קבוצת פלייאוף חזקה, תאפשר לו זריקות חופשיות מבחוץ (ויש לו יד רכה, למרות שלא זרק מספיק בקולג'ים),
    וב-NBA של היום, מוביליות של שחקני פנים, חשובה בהרבה מהכוח שלהם (בניגוד גמור למכללות)

    לאור בעיות העומק של הקליפרס, יש לי תחושה שג'ונסון יקבל לא מעט הזדמנויות להוכיח את עצמו.
    ולשחק לצד רכז כמו כריס פול, זה הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לקריירה של גבוה עם פוטנציאל.
    יהיה מעניין.

    הכי חשוב – תודה רבה על התרגום וההשקעה!

    1. המזל שהוא קיבל קבוצה עם מנהל משחק הכי טוב שיכל לקבל. השאלה עם ריברס ישמוך עליו ויתן לו דקות או שהקליפרס יחכו שהוא יעלה כמה קילוגרמים ויתחזק.

  3. יצא לי להיות לפני שנה בצפון קרולינה בצ׳אפל היל מקום מושבה של אוניברסטת צפון קרולינה
    זה אחד המקומות הכי מגניבים שהייתי בהם
    המסורת של הכדורסל שם זה משהו שמרגישים אותו באוויר
    דין סמית זכה למחלף , לרחוב ולאולם על שמו

  4. תרגום נפלא!
    "אני מסוג האנשים האלה שלא מודיע לכולם כשהוא הולך למכון הכושר. אני פשוט הולך!" – משפט לחיים.

  5. מזכיר את אנתוני ראנדולף (ששיחק בקאזאן) ולא מצא את מקומו בליגה (לדעתי היה בג"ס). שיקווה שהעתיד שלו יהיה וורוד יותר ב-NBA

כתיבת תגובה

סגירת תפריט