משבצת הקרב הגדול: פריוויו (1) ומקורי מהתיבה: מי באמת ניצח? / מנחם לס

******************

לפני שאני מתחיל, יש לי ספור עבור האשך. היום היתה לכיתתי בחינת גמר. אחרי הבחינה לקחתי כמה סטודנטים לבאר מקומי, והתפתח ויכוח בין שחורה פצצה בשם אשנטה וולקר – שמשך כל הסמסטר ישבה ראשונה עם חזה פתוח, רק בשבילי עם תקווה ל-A. דיברו על אהבה בין שחורים ולבנים, ואשנטה אמרה שלגביה האהבה היא עוורת. מתתי לומר לה שאם האהבה היא עוורת, שדיה שלא ראיתי נהדרים מהם יכולים לשמש ככתב הבריל שלי, אבל לא היה לי דם.

*****************.

הגיע הזמן לשכוח את הויכוחים וההאשמות בשני המחנות, כי כשהגונג יישמע בשבת ב-9 בערב, הדברים היחידים שיהיו חשובים הם הכושר הגופני, האגרופים, ההתקפה, ההגנה, והמזל של שני המתאגרפים הגדולים, שכל אחד כבר הוגדר כ-"גדול מכולם פאונד-פור-פאונד".

היתרון המשמעותי הראשון של פלויד מריוות'ר הוא REACH. מוטת ידיו ארוכה ב-12.5 ס"מ מזו של מני פאקיו. 4 ס"ה בהבדל הגובה הם פחות משמעותיים כי מייקל טייסון הוכיח שוב ושוב שבאגרוף, קומה נמוכה יכולה אפילו להוות יתרון, תלוי בסגנון המתאגרף והאסטרטגיה שלו.

אני כבר לא זוכר כמה פעמים חזיתי בכל אחד מהם בפיי-פר-וויו, במרכז CNN עם חותני, וכמה פעמים בבארים של ספורט שגבו דמי שתייה ראשונה בסכום שהיווה למעשה מעין כרטיס כניסה. הייתי אומר שבמריוות'ר חזיתי לפחות תריסר פעמים ובפאקיו בערך 8 פעמים. בכל אופן מספיק כדי לזכור בבהירות את המיוחד בכל אחד מהם.

לכל אחד מהם נקודות חוזק ונקודות חולשה, ובסידרת מאמרים עד יום הקרב אנסה להבהיר ולתאר למה יש לצפות בערב הקרב.

אני כבר רכשתי "PAY PER VIEW" ב-$89 לקרב עצמו. ניתן לרכוש פיי-פר-וויו הכולל אימונים, מסיבת השקילה, ומסיבות עיתונאים מחירים שונים, אך שמעתי אותם מספיק וראיתי אותם מספיק. נשאר הקרב עצמו אותו אתאר כאן בקיצור בזמן חי סיבוב-סיבוב מבלי להיכנס לפרטים כי ברצוני להינות מהקרב ולא להיות עסוק יותר מדי בכתיבה. אתארו באריכות כשהכל ייגמר.

התקפה

כללי:

כמו שבד"כ קורה בין SOUTHPAW (שמאלי) לבין מתאגרף אורטודוכסי-קלאסי, ה-CROSS יהיה הפאנץ' החשוב ביותר של הקרב (חבטה שבאה אחרי ג'אב של המתאגרף, ואז כשהיריב חובט ג'אב משלו, באה חבטה לצד הנגדי של הג'אב, ולכן המילה 'קרוס') . פאקיו ניחן בשמאלית חזקה מאד ומלאת POWER, אבל הוא פחות מדוייק ויותר פראי. מייוות'ר הוא הרבה יותר מחושב, שמרני, קלאסי, סבלני ומדוייק עם הימנית הישרה שלו.

מייוות'ר מהיר יותר באגרופיו מפאקיו, והרבה יותר וורסטילי במבחר מהלומותיו. פאקיו מתקיף בזעם ופראות עם השמאלית שלו – ואם לא יחלול שינוי בסגנונו – הוא משאיר בכך את עצמו פתוח לימניות שיבואו במהירות הבזק מפלויד מייוות'ר. פלויד הוא לא אמן ה-"בום אחד וגמרנו" ורוב הנוק-אאוטים שלו היו כתוצאה מנזק מתווסף, שהנוק-אאוט היה לא יותר מהחותמת הסופית. הנוק-אאוטים שלו מגיעים בסיבובים האחרונים כשיריבו מחוסל מנטלית ופיזית, ונמאס לו לסבול את הכאב והוא נישכב. רוב מהלומות הנוק-אאוט שלו לא היה משכיבות את יריביו בסיבובים הראשונים, ורק מלאכת ההכנה הביאה את הנוק-אאוט בסיום.

פאקיו הוא תחנת רוח שלא מפסיקה לעבוד. מהלומות שפוגעות רק באוויר לא מייאשות או מדכאות אותו כי הוא מתאגרף הבונה על זריקת עשר בתקווה ששלוש או ארבע תגענה למטרתן.

מיוות'ר הוא הרבה יותר COUNTERPUNCHER ("מגיב") מיוצר. פאקיו בדיוק ההיפך. הפראיות שבו בסופו של דבר עושה את הנזק כפי שהוכח בקרבות נגד בראדלי ואלגיירי שכמו פלויד הם נעים ללא הפסק ולא מהווים מטרה עומדת, ופאקיו הצליח לחסלם בסופו של דבר מסך מצטבר של מהלומות שכן פגעו, בין המאות שפגעו רק באוויר החם והדחוס של לאס ווגאס ופורטו ריקו.

פאקיו יראה את פניו הכאילו בלתי מוגנות של פלויד המגרות אותו לתקוף, וכשהוא עושה זאת מייוות'ר שולח את הג'אב הימני המדוייק שלו, 'באם-באם'. ואז 'באם'-'באם'-'באם' כשהוא נע ימינה ואז שמאלה, מזיז ראשו אחורה עם של שמאלית של פאקיו, כשהקאונטר-ג'אבים מגיעים כמכונה מכל צד.

הג'אב של פאקיו אינו אורטודוכסי. רוב המתאגרפים שולחים ג'אבים בעמידה ישרה רק כדי להכין את הפאנץ' האמיתי. פאקיו הוא אחד היחידים השולח ג'אבים דווקא כשיריבו אינו במצב איתן על רגליו, ו-OUT OF POSITION. הוא משתמש בג'אב הימני שלו גם כמין 'מודד מרחק' לרגע הנכון לזרוק את הפאנץ' הממית בשמאלו. במילים אחרות, מייוות'ר משתמש בפאנץ' שלו לאסוף נקודות, לעייף, ולמוטט בהדרגה את יריבו. פאקיו משתמש בג'אבים כהכנה לפאנץ' שכתוב עליו "נוק-אאוט". הג'אבים של פאקיו הם גם בעלי עוצמה גדולה מאלה של מייוות'ר. הם לא רבים אך מטרתם להכין את הפאנץ' הסופי. הג'אבים של מייוות'ר הם 'ליטופים', אבל 100-120 'ליטופים' כאלה, והיריב מוכן ליפול.

(המשך מחר).

מי באמת ניצח? הויכוח ממשיך עד היום

כשהגעתי לארה"ב האגרוף היחיד שידעתי היה האגרוף שאלוף ארץ ישראל יפתח זייד לימד אותי כשעבדתי בחווה שלו בגבעות זייד כשהייתי בן 16. הוא היה אלוף הארץ ב-1946 כשגבר על מתאגרף בריטי, ונשאר אלוף עד שנות ה-50 המוקדמות.

כשהגעתי לארה"ב והיה לי הכבוד לדבר עם קסיוס קליי בלואיוויל, הפכתי שפוט אגרוף לנצח עד היום הזה.

בשנת 1978 עתון 'חדשות הספורט' היה בשלבי גסיסה, והוא ממילא אף פעם לא שילם לי הוצאות טיסה למופעי ספורט. אבל האקרדיטציה היתה עדיין בתוקפה, וארבעה ימים בסיזר פאלאס עם כל המי ומה על חשבון  דון קינג פלוס קרב על אליפות העולם באגרוף בין לארי הולמס וקני נורטון?

אני שם לפני שאמרת "הלייקרס לאליפות ב-2016".

מאמר לא שלחתי כי לא היה לי למי. אפילו לא כתבתיו, מלבד רשימות על חוויות, ומהלך הקרב עצמו. הצעתי פעם למוסף 7-ימים של 'ידיעות' לכותבו, אבל הם דחו אותי בטענה של "לא מעניין את הקוראים". במקום שמו איזה ספור על דוגמנית בת 22 ומה היא מעדיפה לעשות בימי החופשה שלה. אז הנה הזדמנות לרקום עור וגידים מהרשימות של אז.

**********************

קני נורטון תמיד ניקלע למצבי ביש מזל. הכינוי שלו הוא "HARD-LUCK FIGHTER". כולם ידעו שמה שלא עוזר ב'הארד לאק' שלו היא עצלנותו הידועה. אצלו עירנות היא הפרעה בין שינה לשינה. הוא שם את הווליום הכי נמוך שאפשר כדי לא להפריע לכדורי השינה. כשהיה תלמיד תיכון אמרו עליו שהפעמים היחידות שהוא רוחץ את אוזניו הן כשהוא אוכל אבטיח. אשתו סיפרה שהוא אפילו מתעצל לבשל קפה אז הוא שם גרגרי קפה על שפמו ושותה מים חמים.

אבל עצלנות לא קשורה למזל רע. האם הערב סוף-סוף יקרה לו משהו טוב? הוא מבוגר בהרבה מלארי הולמס, ועולם האגרוף לא ראה מתאגרף חזק ובנוי למומת כלארי הולמס בן ה-28 מאיטון,פנסילבניה, אולי אף פעם.

הבעייה של נורטון היתה שהוא היה בשיאו בשנים שמוחמד עלי היה בשיאו, והפסיד לעלי פעמיים. אבל את הקרב של 1976 נגד עלי – הקרב השלישי – הוא ניצח על נקודות ע-ל   ב-ט-ו-ח, אבל השופטים נתנו את הקרב לעלי.

נורטון טען עד שארית חייו שההפסד הזה לעלי בקרב שהוא ידע שהוא נייצח שבר אותו והוא לא חזר לעצמו יותר.

אולי כן ואולי לא. אבל בקרב הזה נגד הולמס הוא נתן לנו הצגה שלא נישכח לעולם, ואת סיבוב האגרוף המלהיב, מרתק, מרתת, ואולי נפלא, קסום, ומשובח אי פעם. בסוף הפוסט אתן לכם ליהנות מהסיבוב ה-15 במלואו שהיה הדגש לקרב עצמו, שלדעתי הוא הקרב השני בטיבו אי-פעם אחרי ה-THRILLA IN MANILA של מוחמד עלי נגד ג'ו פרייזר עליו אכתוב ביום ששי מאמר מקורי.

לקרב הזה הוא אסף מאין שהוא SOME VINTAGE STRENGTH שלא האמנו שעוד נשאר לו, ונתן ללארי הולמס את כל מה שיכול היה לספוג.

כמה מילים על מה היה לפני הקרב. אחרי שמוחמד עלי הפסיד לספינקס באחת מהפתעות האגרוף הגדולות ב-1978, 'הגדול מכולם' דרש קרב חוזר. ה-WBC סרב בטענה שאין לעשות רימץ' כזה קרוב, ואז אפילו החליטו לקחת את התואר מספינקס על שלחם בכלל נגד עלי בניגוד להוראות, כשקן נורטון היה הבא בתור של WBC.

וכך, יום אחד מגיעה מונית לביתו של קן עם חבילה. הוא פותח אותה ומה הוא מוצא אם לא חגורת אלוף העולם בכבד של WBC. וככה, הופוס-פוקוס, הוא אלוף עולם.

ועכשיו הוא מגן על התואר נגד הצעיר הנפלא מפנסילבניה ששומעים עליו רק ניסים ונפלאות.

אני לא יודע מה גרם לקרב הזה להיות סערת מהלומות שעולם האגרוף לא ראה מעולם. השניים בקושי הגנו על עצמם תוך אמונה שההגנה הטובה ביותר היא התקפה. אבל כששני המתאגרפים חושבים אותו דבר, התוצאה היא סערת מהלומות שלא היתה מביישת טייפון באוקיאנוס ההודי.

 

 

111112222norton

 

מאז לארי הולמס  זכה במדליית הזהב באולימפיאדת מינכן ב-1972 איש לא הטיל ספק בחוזק מהלומותיו, אבל היו שאלות רבות בקשר לליבו, יכולתו לחטוף מהלומות, והאשכים בין רגליו. הוא נחשב ל-PRETTY BOY יותר מדי שלא אוהב להתלכלך.

הבמה היתה מוכנה לאלוף חדש: THE GREATEST היה מחוסל, וזה היה ברור בקרב נגד ספינקס. ג'ורג' פורמן, ג'ו פרייזר, וג'רי קווארי פרשו. העולם היה מוכן לאלוף חדש.

אבל קני נורטון המבוגר עם סגנונו המוזר?

כולם רצו אלוף חדש ולארי הולמס מילא את כל התנאים החיצוניים. הבעיה הייתה שכנראה גם  השופטים  היו מוכנים לאלוף חדש וטרי.

איש לא ציפה להרבה מהקרב הזה, ולכן נשארנו פעורי פה כשהשניים נתנו לנו הצגה שלעולם לא תישכח.  הכל התחיל הסיבוב הראשון כשלארי – זהיר בד"כ – פתח במתקפה כללית מכל הכיוונים ומכל הצדדים. קני נורטון לא הבין מה קורה, אבל כשהתאושש הוא הבין שמה שיש לו כאן הוא קרב FREE-FOR-ALL שהכל הולך בו.

הולמס רצה להפחיד את נורטון עם מבטי אימים, ונורטון רק גיחך ואפילו צחק בקול שנשמע עד השורה ה-25 בה ישבתי. הולמס ניסה לחקות את מוחמד עלי וכינה את נורטון "PINHEAD", ונורטון פשוט השיב במהלומה כשהוא מסנן בין שיניו "מהפינהד".

ב-'חמישי' נורטון CONNECTED בחבטת מגל ימנית שחשבתי שתחסל את הולמס לא רק לקרב הזה, אלא לכמה מהחודשים הבאים. לארי הולמס ניקה את הלסת בכפפתו, ירק מעט דם, וענה במיתקפה של חבטות וו ומגל. למי שהיתה שאלה בקשר ליכולתו לסבול מהלומה – השאלה קיבלה תשובה מחלטת. זאת החבטה שאני מדבר עליה:.

Norton-connects

תראו. יש לי 22 דפי רשימות עם תאורי הסיבובים. הסיפור היה פשוט: קני נורטון היה הטוב שבין השניים, אבל בסיבוב ה-13 וה-14 הוא החל להתעייף. חשבנו שב-15 הוא ייפול.

במקום זאת קבלנו את סיבוב האגרוף המוגדר ע"י כל מומחי האגרוף כ"הסיבוב הגדול ביותר בכל תולדות האגרוף במשקל כבד". הנה, הסתכלו ותחליטו אתם:

.

כשהקרב הסתיים היינו כה עייפים מנטלית שאפילו לא חשבנו על המנצח. אבל כששופט הזירה קרא "142-143, הולמס. 143-142, נורטון. 142-143 הולמס, והמנצח הוא הולמס, אלוף העולם החדש במשקל כבד" כל האולם – אם לא כל העולם שחזה בתיאטראות – החל לשרוק בוז ולהשתולל.

בקרבות אליפות העולם הטוען לתואר לא מנצח אלא אם כן הוא משכיב את האלוף, או מנצח את הקרב באופן מחלט וללא תנאי.

הולמס היה רחוק מכל הכתוב לעיל. למעשה, אם היה מישהו שניצח, היה זה קני נורטון. קני לא השלים עם ההפסד שרדף אותו עד יום מותו בגיל 70.

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 16 תגובות

  1. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

    28 אפר 2015 08:37:11

    מנחם, כפרה עליך, יוזמה ראויה, אך במאמר ניתוח הקרב בין פאקיו לפלויד שתרגמת יש הרבה טעויות, שים לב איזה מאמרים אתה בוחר לתרגם !

    ד"ש לאשנטה

  3. אשך טמיר המקורי

    28 אפר 2015 14:24:05

    תודה! סיפור מעולה על אשנטה! (עוד לא קראתי את השאר)

    אפרגן חזרה בסרטון.
    אמשיך בקו של הימים האחרונים של שדריות הקווים.
    והפעם – רמפייג' ג'קסון (לוחם כלשהו) ספק מפלרטט ספק מטריד מינית כתבת פצצה (jojo בטח לא תסכים איתי ותגיד שמדובר ב-100% פלירטוט).

    https://www.youtube.com/watch?v=kYmYA4ZPsIM

  5. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

    28 אפר 2015 17:51:45

    חיחיחי… אין לי הרבה זמן, קשישא, אבל אתן לך אחת:

    "מייוות'ר מהיר יותר באגרופיו מפאקיו, והרבה יותר וורסטילי במבחר מהלומותיו."

    שטויות במיץ חיפושיות…

    לפיליפיני יש יותר מהירות ויצירתיות בידיים גם כשהוא שוכב מחוסר הכרה מהנוקאאוט שהמקסיקני מארקז חיבר לפרצוף שלו בקרב ה 4 בניהם.

    הא ועוד משהו:

    http://sd.keepcalm-o-matic.co.uk/i/this-is-the-finger-you-sit-on.png

  6. אפלטון

    28 אפר 2015 20:40:36

    מצויין מנחם, אני מת על הספורט הזה, למרות שה-MMA לקח אותי רחוק ממנו, תמיד הסיפורים הטובים והאנושיים ביותר מגיעים מזירת האגרוף.
    באמת מעניין אם מישהו מהם ישנה מעט את הסגנון שלו בשביל להתאים אותו ליריב. אני מקווה שפאקייה לא יהיה הססן ונראה אותו שולח אגרופי ברק לכל כיוון כמו בימים הטובים.
    למרות שאני חושב שפאקייה מתאגרף טוב יותר, ואני מת שינצח, למייוותר יש את הכלים לסחוב את הקרב הזה עד הסוף עם ההגנה שלו, ואז בנקודות, ההשפעה והכסף שלו יעשו את העבודה.
    פשוט ברור שאם לא יהיה נוק אאוט ברור של פאקייה, מייוותר יקח בכל הכרעת שופטים שתהיה.

  8. רועי ויינברג

    28 אפר 2015 23:08:43

    יש תחושה שהקרב הזה הוא שירת הברבור של האגרוף, שני מתאגרפים שביחד בני 72, ועדיין המלכים הבלתי מעורערים של הענף.

    אני מקווה שהאיגרוף יחזור להיות פןפולרי על חשבון היו אף סי ושות׳, כל זה סתם הצגות.

  9. Berch

    29 אפר 2015 00:38:26

    הולמס-מורטון היה צריך ללכת ללא ספק לנורטון.
    אתה יכול לנצח אלוף רק אם אתה מוריד אותו או עליון עליו בכל פרמטר.
    אם זה כל כך תיקו (והסיבוב ה 15 המדהים מראה את זה) זה סימן שלא הורדת את האלוף.
    נראה לי שההימורים בין ראשי המאפיה שנכחו באולם במהלך הקרב (15 סיבובים, אחרי הכל) הם שהכריעו את הכף….

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט