ספור מחייב קריאה של הולדן בתגובות, משבצת הקרב הגדול וסיפור על קרב מדהים מהתיבה / מנחם לס

,תראו, אינני מבין בהימורים. בגדול, אני מבין שהמצב היום הוא שאם אתה מתערב על נצחון מייוות'ר, עליך לשים $170 כדי להרוויח $100 (וכמובן את ה-170 שלך מינוס קומישיון). אם אתה מתערב על פאקיו, עליך לשים $120 כדי להרוויח $170

את השאר אינני מבין. אולי מומי יוגל להסביר.

אחרי ההימורים יש לי מאמר מהתיבה

MGM Grand Garden Arena – Las Vegas, Navada
WBC/WBO/WBA Super World Welterweight Titles

Mayweather vs. Pacquiao Betting Odds at Bovada as of April 22:

Floyd "Money" Mayweather Jr -210
Manny "Pac Man" Pacquiao +170

Over 11.5 Rounds -310
Under 11.5 Rounds +240

Floyd "Money" Mayweather Jr vs. Manny "Pac Man" Pacquiao – Will the fight go the distance?

Yes (Fight goes the distance) -300
No (Fight does not go the distance) +230

Floyd "Money" Mayweather Jr vs Manny "Pac Man" Pacquiao – Fight Outcome

Floyd "Money" Mayweather Jr by KO, TKO or Disqualification +550
Floyd "Money" Mayweather Jr by Decision or Technical Decision -140
Manny "Pac Man" Pacquiao by KO, TKO or Disqualification +400
Manny "Pac Man" Pacquiao by Decision or Technical Decision +375
Draw or Technical Draw +1400

Floyd "Money" Mayweather Jr vs Manny "Pac Man" Pacquiao – Round Betting

Floyd "Money" Mayweather Jr to win in round 1 33/1
Floyd "Money" Mayweather Jr to win in round 2 40/1
Floyd "Money" Mayweather Jr to win in round 3 50/1
Floyd "Money" Mayweather Jr to win in round 4 50/1
Floyd "Money" Mayweather Jr to win in round 5 50/1
Floyd "Money" Mayweather Jr to win in round 6 40/1
Floyd "Money" Mayweather Jr to win in round 7 40/1
Floyd "Money" Mayweather Jr to win in round 8 40/1
Floyd "Money" Mayweather Jr to win in round 9 40/1
Floyd "Money" Mayweather Jr to win in round 10 40/1
Floyd "Money" Mayweather Jr to win in round 11 40/1
Floyd "Money" Mayweather Jr to win in round 12 40/1
Floyd "Money" Mayweather Jr to win by Decision or Technical Decision 5/7
Manny "Pac Man" Pacquiao to win in round 1 33/1
Manny "Pac Man" Pacquiao to win in round 2 50/1
Manny "Pac Man" Pacquiao to win in round 3 50/1
Manny "Pac Man" Pacquiao to win in round 4 50/1
Manny "Pac Man" Pacquiao to win in round 5 40/1
Manny "Pac Man" Pacquiao to win in round 6 40/1
Manny "Pac Man" Pacquiao to win in round 7 33/1
Manny "Pac Man" Pacquiao to win in round 8 33/1
Manny "Pac Man" Pacquiao to win in round 9 33/1
Manny "Pac Man" Pacquiao to win in round 10 33/1
Manny "Pac Man" Pacquiao to win in round 11 33/1
Manny "Pac Man" Pacquiao to win in round 12 33/1
Manny "Pac Man" Pacquiao to win by Decision or Technical Decision 15/4
Draw or Technical Draw 14/1

*************************************

ג'ק, נשדדת ב"שביעי"!

(1996, ניו יורק)

70  שנה ל"קרב הספירה הארוכה",

ג'ק דמפסי – ג'ין טאני,

שיקגו, אוגוסט 1926

 

הם עולים לקברו כדי לזכור. מדי שנה ביום השנה לקרב, ב-10 לאוגוסט, כבר 70 שנה תוכלו למצוא שם פתקאות או מכתבים שהונחו ליד הקבר, כולם, כמעט ללא יוצא מן הכלל, אומרים: "ג'ק, נשדדת ב'שביעי'. הקרב היה שלך, אבל השופט נתן אותו לג'ין טאני בספירה הארורה".

אני זוכר את המסעדה של ג'ק דמפסי בהצטלבות ברודווי ורחוב 49. היא הייתה מאורת השתייה והזלילה של כל עכברי האגרוף בתפוח הגדול, שבאו לומר שלום וללחוץ את ידו העצומה של הצ'אמפ. היה שם אחד מהסטייקים הטובים בעיר, והבירה מהחבית שם הייתה אלוהית. הוא היה "טדי-בר" גדול ממדים, אדם חביב, אוהב אדם ורחב-לב. אגדה עוד בחייו. כשהחל להידרדר פיסית – מוחו נשאר חריף עד הסוף – ענה פעם לעיתונאי שאמר שהלווייתו תהיה הגדולה בעיר: "היי, PAL, לא חשוב כמה אוהבים אותך וכמה היית מפורסם, גודל הלוויה תמיד תלוי במזג האוויר". ג'ק דמפסי היה מהדמויות האהובות בתולדות התפוח הגדול. הוא היה מארח לבבי שאהב לספר על קרבותיו לכל מי שרצה לשמוע. ב-1971 הבאתי לשם את קבוצת הכדורגל של אוניברסיטת לידס האנגלית, שהייתה אורחת קבוצת הכדורגל שלי באדלפי יוניברסיטי, והוא הזמין את כולנו – קבוצת אנשים שמנתה 28 איש – להמבורגר וצ'יפס על חשבון הבית, בכלל זה בירה אחת ("את השאר תשלמו אתם. אני יודע איך האנגלים שותים. הם ירוששו אותי!" אמר בצחוק). בילינו שם שלוש שעות ושמענו את סיפוריו המרתקים.

הוא היה חבר של דיימון רניון, מיקי מנטל, פרנק סינטרה וכמה סנדקים מהמאפיה, שאהבו לשבת שם ולדבר על אגרוף עם שוטרי העיר, שאף הם עשו מהמסעדה מקום מפגש פופולרי.

 

הוא היה יושב תמיד בשולחן האחרון משמאל, ומסביבו אוסף טיפוסים שנלקחו היישר ממיטב סיפורי דיימון רניון. לכל אדם שנכנס ושאל "?COUNT THE ABOUT WHAT", חזר ג'ק הזקן (שמת ב-1983) וסיפר שוב את הסיפור בפעם המיליון.

ב-22:07, באותו יום חם ורטוב בעירו של אל קפונה (שישב בסמוך לזירה), הורה השופט דייב בארי לשני המתאגרפים הלבנים לגשת למרכז הזירה לקרב על אליפות העולם במשקל כבד. תחילה זרק את ההוראות הרגילות, ואז הוסיף: "מה שאני רוצה שיהיה ברור", אמר בקול החלטי, "זה שבמקרה של נוק-דאון (הפלה לקרשים), זה שזרק את המהלומה חייב לזוז מיד לפינה הניטרלית הרחוקה, ברור?"

ג'ק הניד בראשו. גם אלוף העולם ג'ין טאני ענה "כן". טאני לקח את הכתר מראשו של דמפסי שנה אחת קודם לכן, אבל עד שמת ב-1978 הוא טען שאיש מעולם לא פנה אליו בתואר 'צ'אמפ', למרות שפרש כשכתר האלוף על ראשו. הצ'אמפ האמיתי היה תמיד דמפסי, או לפחות כך היה נדמה לכל עכברי האגרוף של הימים הטובים ההם.

דמפסי הכה, ריטש, ואחר כך זרק לרצפה את ג'סי ווילרד ב-1919 וקיבל את התואר ה"כבד". בשבע השנים אחר כך הוא גמר ארבעה יריבים נוספים בנוק אאוט: בילי מיסקי ב"שלישי", בילי ברנן ב"שתים עשרה", ג'ורג' קרפנטייה ב"רביעי" ולואיס אנל ("השור הפראי מהפמפס") ב"שני". רק טומי גיבונס החזיק מעמד כל הקרב והפסיד לדמפסי בנקודות ב-1923.

בין הקרבות על התואר הוא נלחם בעשרות קרבות ראווה (לפעמים נגד עשרה יריבים בזה אחר זה), חרש את מנהטן, קנה לנשים שלו את הפרוות היקרות בעיר וגמע גלונים של ויסקי בחברת דיימון רניון, בייב רות', ראש העיר לה-גווארדיה, הגאנגסטר אנטוני "ארבע אצבעות" גמבינו ושאר הטיפוסים האפלים שלאורך ולרוחב הברודוויי. הוא היה אומר אז שאסור להתחתן בבוקר, כי לעולם אין לדעת את מי תפגוש בערב, ושאר פנינים כאלה של רווק מושבע ומתהולל.

דמפסי היה פייבוריט  4 ל-1 בקרב נגד טאני ב-26', בקרב האליפות הראשון ביניהם, למרות שהוא בילה שלוש שנים ארוכות מדי עם נשים, שתייה, התהוללויות בהוליווד ובאירופה. בזמן שדמפסי העביר תקופת שעשועים לחם טאני וניצח 18 קרבות קשים והיה בכושר שיא. בקרב האליפות ביניהם הופיע טאני שרירי ומוצק בעוד שדמפסי נראה רך ושמן. "בדקות הראשונות של הספארינג" (הגישושים)", סיפר טאני שנים מאוחר יותר, "הטעיתי את הצ'אמפ כמה פעמים, ואז שלחתי את הימנית הקשה ביותר ששלחתי אי-פעם. היא נחתה ישר, ובכל העוצמה". דמפסי לא נפל, אבל מאוחר יותר הודה שהימנית הזאת, בדקות הראשונות, ניצחה את הקרב לטאני: "היא עשתה אותי גרוגי. רק הבושה השאירה אותי על רגלי. לא הייתה לי זכות לעמוד אחרי הפגז שזרק לעברי". טאני שלט עד הסוף, זכה בכתר והיה לאלוף העולם העשירי במשקל כבד.

קרב הגומלין היה מאורע הספורט החשוב של שנות ה-20'. זה היה גם הקרב העשיר ביותר עד אז. ייתכן, ובהתחשב במדד יוקר המחיה, שהיה זה הקרב העשיר בהיסטוריה עד שהטלוויזיה נכנסה לעניינים. הקרב הכניס 2.7 מיליון דולרים, סכום השווה ל-100 מיליון היום, כשיותר ממאה אלף איש צופים בו באיצטדיון הפוטבול, מספר שיא לקרב אגרוף שלא נשבר עד היום. כשנשמע הפעמון פרץ דמפסי מפינתו כשהוא נחוש בדעתו להיות למתאגרף הכבד הראשון המחזיר לעצמו כתר שהפסיד. לקרב הזה בא כשהוא כבר נשוי, שקול יותר, רציני מתמיד ומוכן פיסית. לפני הקרב אמר לאשתו אסטל (שלה היה נשוי באושר עד סוף ימיהם): "יקירתי, הסיבה היחידה שהפסדתי  בקרב הראשון הייתה ששכחתי להתכופף כשהימנית באה לכיווני".

הימנית הראשונה של דמפסי החטיאה. טאני הטעה ודחף את דמפסי, ואז שלח ימנית לראשו, שגרמה לאלוף לשעבר למצמץ בעיניו. אף שדמפסי התקיף באגרסיביות, סירב טאני להיכנע וניצח בשני הסיבובים הראשונים כשהוא שולח ג'אבים תוך כדי נסיגה אחורנית.

את ה"שלישי" לקח דמפסי כשהוא לוחץ את טאני לפינה ואוסף נקודות במהלומות לקיבה, לפעמים אף נמוכות מהמותר. השופט בארי הזהיר את דמפסי, אבל הוא התעלם והמשיך להתקיף בפראות.

בזירה נכחו מושלי תשע מדינות, כוכבי קולנוע, הוואנדרבילטים, הרוקפלרים ושאר עשירי ארה"ב, וכמובן כל הגנגסטרים המפורסמים של שיקגו וניו יורק (שניצלו את הקרב לוועידה חשובה של העולם התחתון שהתכנסה באחוזתו של אל קפונה).

טאני המשיך לסמוך על הימנית כשהוא משתדל להוציא את דמפסי מהעמדה הסגורה שלו. דם החל ניגר מעל עינו הימנית של דמפסי אחרי שהפסיד את ה"רביעי", וטאני יצא בהתקפה מוחצת בתקווה לגמור את אהוב הקהל ב"חמישי". ממש לפני סיום ה"חמישי" תפס טאני את דמפסי עם שתי ימניות חדות לפרצוף ודמפסי נראה רע. כדי להינצל הוא הכה את טאני הרבה מתחת לחגורה. פינתו של טאני רצתה להגיש ערעור רשמי, אך האלוף אמר, "לא, בשום אופן".

ג'ין טאני היה אחד המתאגרפים הגדולים. סגנונו הקלאסי הושווה לסגנונו של בני ליאונרד, אלוף העולם היהודי הגדול במשקל קל, סגנון של ריחוף וריקוד תוך כדי שליחת ג'אבים קצרים, עד שמגיע הרגע הנכון לאגרוף המחסל. איש לא השכיבו מעולם. ב-1922, כך סיפרו לי הזקנים במסעדה של דמפסי, הוא לחם נגד אחד, הארי גראב, שחבט בו קשות. טאני שחה ממש בדמו, אבל סירב להיכנע עד שהפסיד בנקודות ב-15 סיבובים. אחר כך גבר על גראב ארבע פעמים רצופות.

ב"שישי" היה זה דמפסי שהראה אומץ: עינו הימנית הייתה חתוכה ומכוסה דם, והשמאלית כמעט סגורה מנפיחות, ועדיין הוא דהר קדימה, מתקיף בכל כלי הנשק ומנצח בסיבוב. טאני נראה רגוע ומשוחרר לחלוטין, כאילו ידע שדמפסי לא יוכל להחזיק מעמד 15 סיבובים.

יום לפני הקרב נשאל טאני על ידי עיתונאי ה"הראלד" אם יש אמת בשמועה שהוא יחליט לצנוח בכוונה ב"שביעי" על פי הוראות המאפיה. "אם אפול", ענה טאני ברוגז, "תהיה זו השמאלית של דמפסי שתעשה זאת". טאני היה הג'נטלמן שבין המתאגרפים. היחיד שידע והבין את שייקספיר, והיחיד מבין כל הכבדים שאי-פעם נראה במטרופוליטן אופרה. הוא היה מסוגל לדקלם את אותלו, האמלט ומקבת באותה קלות כמו לשלוח את ימינו החדה. לא פלא שאחרי שפרש היה לאחד האריסטוקרטים (והעשירים) בארה"ב, אדם שכולם חיפשו את קרבתו. הוא היה גם מעורב בפוליטיקה, ובנו, שהושפע מאווירת וושינגטון, היה לסנאטור ברבות הימים.

ב"שביעי" פתח טאני בהתקפה מסיבית מקסימה. בקלות ובאלגנטיות הוא שלח את כל כלי הנשק – "ראונדהאוזים", ימניות ישרות, וכמה ווים שמאליים, ומצבו של דמפסי נראה שוב  בכי רע. אבל באמצע הסיבוב שלח דמפסי ימנית – מיד אחרי שמאלית של טאני שהחטיאה – שהאלוף ספג בפדחתו בכל עוצמתה והחל להתנדנד. דמפסי, שחש כי טאני בצרה, התקיף בשמאלית, כמה ימניות ברוטליות ושוב שמאלית מהממת.

טאני נזכר שנים אחר כך: "שבע מהלומות ישירות פגעו בי. ברובן ימניות, אבל לפחות שתיים שמאליות. הרגשתי שרגלי צונחות, אבל סירבתי לשכב. נעזרתי בחבלים והתיישבתי על ברכי".

דמפסי, ששכח לחלוטין את "הוראת הפינה הניטרלית", עשה מה שתמיד עשה במקרים כאלה: נעמד ליד היריב הממוטט למקרה שיעז לקום, ואז תבוא סדרת מהלומות חדשה שתחתום את תעודת המוות.

"לא זכרתי מאומה", הוא סיפר לנו שנים אחר כך במסעדתו, "רק רציתי שהבן-זונה יקום כדי שאוכל לשלוח אותו לבית הקברות". שופט הזמן פול ביל החל לספור, אבל כשראה שהשופט בארי מנסה לדחוף את דמפסי לפינה הניטרלית הוא הפסיק את הספירה.

עברו ארבע שניות לפחות עד שדמפסי זז לפינה הניטרלית. יש זקני אגרוף הנשבעים שעברו לפחות שבע שניות. פול ביל צעק לבארי FIVE"" כדי שבארי יוכל להמשיך את הספירה משם, אבל בארי קרא ""ONE וממשיך לספור מנקודה זו, TWO… THREE…. כשמוחו של טאני החל להצטלל, הגיעה הספירה של בארי רק לשלוש. "איזו הפתעה נהדרת זו הייתה!" כתב באוטוביוגרפיה שלו שנים מאוחר יותר.

היו לטאני שבע שניות לקום. "ארבע", קרא בארי, ואחר כך "חמש, שש, שבע… שמונה… תשע…" הקהל על רגליו. "UP! IS TUNNEY", צרח השדר, "טאני נעמד!" אחרי לפחות 14 שניות על הקאנבס, ויש האומרים אפילו 17, הורשה טאני להמשיך. הוא ניסה לסיים את הסיבוב בבריחה, אבל לקראת הסוף כבר חזר לעצמו וסיים אותו בימנית מתחת ללבו של דמפסי.

"חשבתי שאמות", סיפר דמפסי, "המהלומה ללב חיסלה אותי". ב"שמיני" השכיב טאני את דמפסי בשמאלית, אבל הוא קם מיד. מהרגע הזה עד סיום הקרב הראה טאני מה שעכברי האגרוף מכנים עד היום "אנציקלופדיה של אגרוף" וניצח בקלות בקרב שהיה צריך להפסיד ב"שביעי".

מה שחשוב לדעת הוא, שטאני תמיד האמין שהוא היה מסוגל לקום גם אילו הייתה ספירה רגילה: "היה לי BLACKOUT קצר, וכשבארי קרא FIVE כבר יכולתי לקום אם הייתי חייב". טאני היה תמיד כזה, ג'נטלמן ומהימן, שרבים, פרט אולי למעריציו העיוורים של דמפסי, מאמינים לדבריו.

את האמת לעולם לא נדע. מחצית הקהל בשיקגו האמינו שטאני ניצח, והאחרים שדמפסי הוא שניצח. מי שעוד מאמין שדמפסי ניצח וכי נגרם לו עוול, הם כל אותם העשרות המשאירים מכתבים על קברו פעם בשנה, ביום הקרב.

***

 

שני המתאגרפים היו לידידים בלב ובנפש שנים אחרי הקרב, למרות שהיו שני טיפוסים שונים  לחלוטין: אחד – דמפסי – נולד לאב במכרות הפחם בקולורדו, דיבר שפה קלוקלת ומעולם לא למד. מנגד, טאני, בן להורים אמידים בגריניץ' וילג', למד בבתי ספר פרטיים והסתובב בחוגי האריסטוקרטיה. הוא נישא לפולי לאודר, נכדתו של המולטי-מיליארדר אנדרו קרנגי, איל הפלדה של ארה"ב. בנו ג'ון היה כאמור לסנאטור. את שארית חייו בילה עם האריסטוקרטים של פאלם ביץ', בהמפטונס ובאיסט-סייד, אך תמיד מצא זמן להרים טלפון לדמפסי ולבלות צהריים ארוכים אתו באחת ממסעדות מנהטן הקטנות, כדי שאיש לא יזהה אותם. גם דמפסי סיים את חייו בכבוד: מסעדתו הייתה למכונה לייצור כסף, וכשמכר אותה היה גם הוא למיליונר שבילה את שארית ימיו בחודשי הקיץ עם החבר'ה שלו במנהטן, ואת חודשי החורף במשחקי גולף ודיג בפלורידה.


מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 15 תגובות

  1. holden

    27 אפר 2015 07:51:21

    סיפור מרגש , ככה זה שמתבגרים נעשים מפוייסים ומשלימים עם היריבים הגדולים מפעם.

    התקופה הזו של אמריקה בשנים ההם הזכירה לי סיפור קצר שכתבתי בזמנו על נער בגיל 15 שמספר מזכרונו:
    אני נזכר בעבודה הראשונה שלי שדודתי סידרה לי לאחר שהעניקה מחסדייה להארי אחראי הבריכה השכונתית בניוארק ניו ג'רזי,זו עבודה לא הכי קלה שבעולם לילד צעיר אבל ללא ספק עבודה מענגת ורטובה.
    הייתי אחראי על עגלת השתייה מין כלוב נירוסטה ענקי שמתגלגל על גלגלי גומי וחורץ פסים בשבילי הדשא המצהיב שמובילים לעמדת השיזוף.
    המשקה הפופולארי באותם הימים היה בעיקר סודה מבעבעת שאולי עקב הבועות שמתפרצות מלוע הבקבוק גרם ללקוחות קשיי היום של השכונה שלי לשכוח מעט מטרדות היום יום.
    הייתה את בטי הספרית בעלת הקול המאנפף והשמלות הקייציות האלו שדמו לוילון ישן .
    היה את ריק הרפד שתמיד דאג לשחזר ספות ישנות ויש הטוענים שלנשים נאות הוא תיקן תמורת דמי עלות בלבד.
    אני הכי אהבתי את צ'ארלי שתמיד בא עם הגופייה הלבנה שלו שהבליטה את הכרס המשתפלת שלו,היו לו עיניים טובות כאלו וזה לא בגלל שהוא "תישר" אותי או משהו בסגנון הזה.
    הוא אהב לשתות ווילד טארקי עם 2 קוביות קרח ולנשנש טוגנים עם רוטב עגבנית פיקנטי.
    למרות המראה הלא הכי מצודד שלו צ'ארלי שלנו תמיד היה מוקף בנשים ,נשים שהיית רואה תלויות בעיקר על לוחות שנה במוסכים או במכבסות וגורמות לך לחטוא במחשבות אסורות עבור ילד קתולי שכמותי.
    עם הוותק שצברתי בחופשות הקיץ הוא סמך עליי יותר ויותר והרגשתי קרוב אליו מאי פעם,זכורה לי אותה פעם מיוחדת שהוא נתן בי את אותו מבט מפורסם שלו וניפנף לעברי בצרור מפתחות ובקול בריטון פנה אליי:
    "ילד,גלגל לכאן את הגרוטאה שלי,היא חונה ממול אצל הספר וכדאי שזה יהיה מהר"
    ואילו אני שלמעט כמה סיבובים שערכתי עם החברה בערבים על מכוניות גנובות לא הכי ידעתי לנהוגכ באמת בתנועה סואנת בלעתי את הרוק ועניתי בביטחון של עמיר פרץ טרום מלחמת לבנון:
    "צ'ארלי כמה דקות והמכונית תהיה כאן לרשותך"
    רגליי בקושי נשאו אותי למרות שזה היה מרחק כמה גושי בטון , בכל זאת לנהוג במכונית של צ'ארלי זה לא דבר שבשגרה.
    המפתחות בקושי מצאו את דרכן לחריץ המנעול אבל עם קצת נחישות והתמדה הצלחתי איכשהוא להתגבר על החשש ועל ההתרגשות שאחזה בי.
    למרות שהבריכה הייתה במרחק של מייל וחצי אני נשבע שהרגשתי מלך העולם באותם חמש דקות קסומות.
    כמה חנוונים שעמדו בפתח מכולתם קדו לעברי בנימוס ורק מחלק העיתונים האירי זיהה אותי וגיחך לעברי בבוז מופגן.
    למרות שזו הייתה שליחות מזערית וחסרת חשיבות שנכנסתי לרחבה המרוצפת של הבריכה השכונתית ניפחתי את החזה הנערי שלי והתהלכתי לי כמו טווס בגן -חיות.
    צ'ארלי שילשל לעברי כמה מטבעות של ניקל והפטיר לעברי:
    "היי ילדון תגיע בערב למועדון הקלפים ,יש לי משימה עבורך"
    אני נשבע שבאותו היום אפילו אמי התפלאה כמה שהייתי להוט להיכנס במהירות לאמבטייה ולהתסתבן במרץ תחת המים הקרים,איכשהוא הצלחתי לגנוב מהשידה של אבי את בקבוק האפטרשייב הירקרק שלו ולהזליף על פניי כמה טיפות שגרמו לי להרגיש כמו גבר אמיתי.
    בדרך התכופפתי מול איזו מראה של מכונית חבוטה והסתרקתי עם המסרק הקבוע ששכן בכיס האחורי של מכנסיי השחורות,אני מוכרח לציין שאחרי כמה נסיונות הייתי מרוצה מהמראה שלי והרגשתי מוכן לכל משימה שהיא.
    אפילו בטי הספרית ניפנפה לעברי בידייה למרחוק וטענה שסופסוף אני נראה מסודר כמו שילד מחונך צריך להיראות.
    שומר מנומנם עם כובע בארט ובירה שהתתרוקנה מהבקבוק שאחז בידו השמאלית חסם לי את המעבר לקלוב הקלפים וטען שכאן זו לא אגודת הצופים או משהו מזויין שכזה.
    ואילו באשר אליי ….ובכן אני כיחכחתי בגרוני ובקול עבה ככל האפשר נתתי לו את המבט הכי קשוח שלי ולחשתי:
    "היי אדון ,אם אתה רוצה להמשיך לעמוד על משמרתך וללגום עוד בירה מזויינת מוטב שתאפשר לי להיפגש עם צ'ארלי ידידי"
    השומר ניסה להבליע חיוך ,דבר שלא עלה בידו ובמחווה אצילית טען שהוא בעצמו יכנס פנימה ויברר את דבר הפגישה.
    מחוג השניות לא השלים הקפה מלאה ומצאתי את עצמי בתוך אולם גדול מלא בשולחנות לבד ובגברים מכל הצבעים שלכולם תקועה סיגרייה בזווית הפה וכולם כאחד נראים עסוקים במיוחד.
    מלצרית מצודדת במיוחד ניגשה לעברי והגישה ךי מיץ חמוציות והחוותה בידה לעברו של צ'ארלי שהיה בעייצומו של משחק קלפים סוער במיוחד,אולי זה בגלל החולצה הפרחונית שהוא לבש ואולי מנורת האהיל השוותה לו מראה מכובד ושונה אבל באותם רגעים פשוט התאהבתי והערצתי אותו במיוחד.
    הוא ליטף את ראשי בחיבה וקירב את פיו לאוזני ולחש לי באוזן מילים שהתערבלו עם ריח הויסקי הקבוע שלו שהוא כבר מתפנה עבורי.
    כחצי שעה מאוחר יותר מצאתי את עצמי יושב איתו באיזו גלידרייה מצועצצת מלאה בניקלים מבריקים ומלצריות בסינרים ורודים מלקק גלידת אגוזים ענקית ומביט בהמולת הרחוב .
    מכאן הכל התחיל באמת…
    לא אחשוף את השליחות הראשונה שהוטלה עליי ,רק אציין שמכאן זו היתה תחילתה של דרך ללא מעצורים שחשפה אותי לעולם אפל ושונה כל כך,עולם שהחוקים בו שונים והכללים קבועים כמו השעה שבה אני שומע את מחלק העיתונים פוסע בגרם המדרגות בבלוק שלי.

  3. holden

    27 אפר 2015 13:55:36

    טוב, אז זה המשך עלילותיו של אותו נער בן חמש-עשרה:

    טוב למרות שהבטחתי להם בפרק הקודם לא לשתף אתכם בתלאותיי אני מחבב ומכבד אתכם ועל כן ..כן אשתף:
    צארלי תישר אותי ב5 גדולים(500 ירוקים)זה הסכום הגדול ביותר שאיי פעם יצא לי להחזיק ביד.
    הרגשתי לרגע כמו איש מאפייה אמיתי ומכובד,בכלל זו הרגשה כזו שאתה מלך העולם לפחות עד שיאזלו לך המרשרשים.
    למרות שאני נשמע לכם נער פוחז אולי בתוך תוכי אני דיי מופנם וביישן,אני מקווה שלא תגלו זאת לאיש מבין מכריי.
    אני מדיי פעם נהגתי להציץ בחוברות האלו שאבי היה מעיין בהם לפני השינה,חוברות כאלו משונות עם מאמרים ופרסומות של מכוניות לעשירים,אבל מה שבאמת משך את תשומת ליבי היו הנערות שם,נערות שופעות כאלו ומעורטלות לחלוטין מכל פיסת-בד.
    האמת שחשבתי אולי שאת השטרות הראשונים אנדב לטובת איזו גברת שעוסקת במקצוע העתיק בעולם(אם אתם מבינים למה אני מתכוון.
    אמנםן אני כבר בן חמש עשרה אבל מעולם לא יצא לי לראות גוף נשי וערום וחשבתי לעצמי שזו הזדמנות ראויה על מנת להיכנס לעולם של הגדולים באמת.
    שאני חושב על זה אני יודע שדזה לא נשמע הכי רומנטי בעולם לאבד את עלומיי לטובת איזו נפקנית,אבל מצד שני lets face itלא בא לי להמתין לאיזו נערה מנומשת שתעשה לי קולות של התנגדות באולם הקולנוע השכונתי ותנעל את ברכייה בחשיכה.
    ניפחתי את החזה והילכתי בהליכה טווסית כזו ,הרגשתי כאילו העוברים ושבים יודעים מה אני זומם וזה קצת הביך אותי…אבל זהו שרק קצת.
    הייתי נחוש מתמיד להרגיש גוף נשי ויהי מה.
    הנפתי יד בנונשאלנטיות לעבר מונית חבוטה וצהובה ונכנסתי כמו גנסגטר למושב האחורי והתכנסתי במושב בארשת כזו של חשיבות עצמית.
    "הלו נהג,אולי אני נראה לך צעיר אבל מבטיח לך שזו תהיה הנסיעה הכי משתלמת שלך היום" הנהג הפנה לעברי מבט זעוף מעט וקטע אותי בקול בריטון:
    "שמע ילדון ,אני לא מתרשם מנער צנום כמוך תן לי את הכתובת ושב בשקט"
    אופססססססססססס
    לא הייתי זקוק להרבה יותר מכך.
    לעסתי את מסטיק המנטה בקולניות ובאדישות כזו מופגנת ושלפתי שטר של20 וממש ליטפתי איתו את העורף של הנהג ….קשה העורף.
    כנראה שמשהו ברכות של הנייר ריכך מעט את הנהג שלי והוא התחיל לחייך אליי בזוית פיו מבעד למראה הקדמית והמלבנית.
    "שמע אדון העשרים כבר שלך ללא קשר לעלות הנסיעה,תוביל אותי בבקשה למועדון טוב של חשפניות מחוץ לשכונה הזו,אני מבטיח שאם אהנה אתה תהיה שותף להנאה שלי"
    נסיעה של כמחצית השעה הסתיימה שאני מוצא את עצמי בחניון מעוגל כזה ושדרה של דקלים מעטרת חזית של בניין שצבוע בורוד כזה סליזי מעט.
    שלט ניאון ענקי עם אותיות מרצדות ותמונה של עוף מים ענק "פלמינגו"
    מצא חן בעיניי השם של המקום,לרגע הרגשתי כאילו אני במיאמי או בווגאס עם כל העשירים האלו שוולטר קונקרייט כל הזמן מדבר עליהם בטלוויזיה.
    מזל שהייתי נעול בנעלי העקב שלי שהגביהו אותי במעט,הדלקתי לי סיגרית מאריט במצית הכסוף ונכנסתי למבואה במבט כזה שאנן ובטוח.
    עציצים עם צמחיים טרופיים כאלו פיארו את המסדונות ,מוסיקה דרומית כזו של סוינג או צארלסטון או השד יודע איך שלא קוראים לזאנר הזה קידמה את פניי.
    נערות ללא חלק עליון רדקדו שם על במה מעוגלת כזו ונצמדו לעמודים כאלו מניקל מבריקים ונוצצים,האמת שבהתחלה לא ממש הבנתי לשם מה העמודים שם במרכז הבמה.
    הזמנתי לי כריך עם נקניקייה טעימה וחמה ופחית של סרגנט פפר לשטוף מעט את גרוני שגם ככה נשנק כזה מהתרגשות.
    חי אדוני אני ממש רואה ציצים של נשים במרחק נגיעה-יש לי תחושה שהנערים בשכונה לא יאמינו לי ויחשבו שהמצאתי את הכל מדמיוני הקודח.
    בחורה גינגית כזו עם חולצה סגולה ניגשה אליי ושאלה אם אני זקוק לחברה.
    אלוהים אלוהים לא הייתי מוכן לזה,בעצם גם לא הכי הבנתי למה היא מתכוונת בשאלה הזו שלה,בכל מקרה הגינגית הזו ליטפה את פניי ברוך כזה אימהי ובחמלה ולחשה לי:
    "תזמין אותי למשקה נער,אני מבטיחה לעשות לך טוב"
    נשבע לכם שבאותו הרגע הייתי מוכן להזמין אותה גם לארגז של כל הליקרים בעולם על מנת שהיא תעשה לי טוב.
    היא התיישבה לצידי וחיככה את רגלייה הארוכות והחלקות במכנס הבד השחור שלי,הרגשתי כזו הרגשה מוזרה ומצמררת נורא.
    לא היינו לבד שם ובכל זאת לא הכי ידעתי מה נהוג ומקובל לעשות בסיטואציות כאלו.
    המקסימום שהגעתי עם נשים היה למשוך לבת של ריק הרפד בצמה או למתוח לה את הגומי בחזייה דרך החולצה …בקיצור לא נסיון ששווה לכתוב עליו הביתה.
    גאד דאמט!התיישה לצידי אמרתי….ובכן הגברת הזו ממש מתיישבת עליי,לא לא סתם מתיישבת אני מרגיש שהיא נעה כזה על הברכיים שלי ונותנת לי להסניף את ניחוח הבשם שלה מהעורף והצוואר שלה.
    אני נשבע שניסיתי לחשוב על צארלי ועל הפנים הזעופות והלא מגולחות שלו…
    אפילו דמיינתי את המנהל בבית ספר עם המשקפיים ששמוטות על חוטמו
    ניסיתי להפליג עם המחשבות כמה שיותר רחוק ממנה ומהמקום הזה
    אבל כנראה שזה לא הכי הצליח לי
    הרגשתי חום כזה והרגשה מוזרה ונעימה ונראה לי ש… נו אתם יודעים כבר בטח מה קרה לי.
    אני יכול רק לספר שהנערה הזו לא עבדה קשה במיוחד באותו היום…
    נהג המונית לא טרח לחפש קליינטים נוספים מלבדי
    ואילו באשר אליי…
    מממממממממ
    איך אני אנסח את זה
    נראה לי שהייתי נחפז מדיי ונו אני מתבייש אפילו לכתוב את זה
    טוב בסדר אגלה לכם
    כנראה שגמרתי בתחתוניי
    אז כמו שהייתי הגון ושיתפתי אתכם ,אני מצפה להדדיות .
    מקווה שלא תספרו לאיש שאני עדיין בתול ו"עני"בכמה מאות ירוקים

  4. אוריה

    27 אפר 2015 18:47:11

    מנחם קראתי במשך היום את הסיפורים והכתבות של האגרוף, ואני כל היום נכנס לראות עם עלה משהו חדש. לדעתי מגיע לך כמה וכמה פוליצרים עליהם

  5. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

    27 אפר 2015 18:52:43

    הולדן, לאן הברווזים עפים כשהאגם קפוא ?

    ויופי של סיפור, כתיבה מרשימה ביותר.

  7. holden

    27 אפר 2015 19:45:36

    תודה רבה על הסופרלטיבים שקיבלתי,
    בעקרון לפעמים אני חוטא בכתיבה , את הסיפור הזה ספציפי כתבתי במהירות בהתבססי על הסגנון של דיימון ראניון, הפוסט של מנחם על המתאגרף דמפסי הזכיר לי את הסיפור הקצר הזה

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט