פרוייקט "שחקנים שאסור לשכוח" – סם לייסי / דובי עופר

סם לייסי – הסנטר המוסר

סם לייסי ואני נפגשנו בחושך, במקרה, בין אשמורת לילה אחרונה לזריחה.

השעה הייתה ארבע וחצי לפנות בוקר ובחוץ, בלול שבחצר, לחם צרחה כמו שרק תרנגולת היסטרית שחייה בסכנה מסוגלת. זינקתי מהמיטה ופתחתי בתנופה את התריס, מוכן לכל דבר. אחרי הכל, לחם היא השורדת האחרונה אחרי ששלוש אחיותיה, עוץ לי גוץ לי, שלגיה וקשת, נעלמו בנסיבות מסתוריות בלילות הקודמים, מותירות אחריהן קומץ קטן של נוצות מתנופפות.

החושך היה מוחלט כמעט, ועדיין, את הדמות שזינקה מגג הלול ונעצרה לרגע להביט בי זיהיתי מיד. לא, לא סם לייסי. האויב היה שועל, והוא ברח ונעלם בוואדי, משאיר מאחוריו  את הבזק קצה זנבו הלבן, תרנגולת מבוהלת אחת ואותי עם עוד שעה להעביר עד שהבית יתחיל להתעורר.

שועל. השדכן שלנו.

הברירה הייתה קומץ משחקי שלהי עונה בליג פאס, או לבדוק בהופסהייפ מה קורה חדש. שם, בין ציטוט של מלו לאמירה של ג'יני באס הסתבר שסם לייסי נפטר בגיל 66. החלטתי שאם מותו של כדורסלן ראוי לידיעה באתר חדשות, הוא בטח זכאי גם לתשומת לבי. אז ביררתי עליו קצת, והנה לפניכם – סם לייסי, slammin' sam, איש גדול ושקט שידע למסור, ופעם, בשנות ה70, זכה לכמה דקות של תהילה.

(קורא יקר מהעתיד, שתדע, הפוסט נכתב ב21 למרץ, היום הראשון של אביב 2014. רוסיה בהנהגת פוטין פלשה לחצי האי קרים האוקראיני, המטוס המלזי הנעלם טרם נמצא אי שם במימי אוקיאניה ופיל ג'קסון מונה לנשיא הניקס. רק אתה, מקפליי יקר, יודע האם התוצאה של כל אלה תהיה מלחמת עולם שלישית, סדרה חדשה של ג'יי ג'יי אברהמס או  שושלת אליפויות בניו יורק).

סם לייסי נבחר חמישי בדראפט של 1970. יחד איתו נכנסו גם בוב לניר, רודי טומג'נוביץ', פיסטול פיט, דייב קאונס, קלווין מרפי ודן איסל. חתיכת בציר למחזור אחד וכל אחד מהם כבודו במקומו, אבל רק סם לייסי, האלמוני מביניהם, לקח מכללה מיניאטורית מהירכתיים לפיינל פור.

לייסי מול אלסינדור, לימים מוסלמי מפורסם מהלייקרס.

לייסי בסנטר והגארד ג'ימי קולינס לקחו את ניו מכסיקו סטייט האלמונית לעונה של 74-14, ומשם לחודש מרץ חלומי עטור ניצחונות ותהילה של רגע. המסע ההרואי של הסינדרלה מהדרום ושני כוכביה נקטע רק בחצי הגמר מול מי שתיקח את התואר באותה עונה, UCLA הגדולה בעידן פוסט לו אלסינדור. עשרות שנים אחר כך, לאחר מותו של לייסי, יגיד עליו מאמנו מאז את הדברים הבאים:

Head coach Lou Henson, who recruited Lacey out of Mississippi, said "He's one of the best big men to ever play here. And he was a young man with a lot of character. Just like all our players. They worked hard, played hard and won."

לא בריחופים ולא בהיילייטס, לא בזריקות מטורפות, משחק מהיר או חוכמה שאין כדוגמתה… בעבודה קשה, בחומר ובלבנים, מוציאים את התהילה פוזשן אחרי פוזשן, נקודה אחרי נקודה, ובכל הקשור ללייסי – בזיעה וריבאונד, ובמסירות. שיאי הריבאונד , הנקודות, החסימות והמסירות של לייסי מחזיקים מעמד עד היום בניו מכסיקו סטייט.

העונה המצויינת, הטורניר המפתיע, הפיינל פור הלא צפוי הביאו את לייסי לבחירה לאול אמריקן באותה שנה. משם המשיך האיש הגדול לדראפט. לייסי נבחר במקום החמישי בדראפט 1970 וקיבל חוזה בסינסינטי רויאלס. זאת הייתה תחילתן של 12 שנות קריירה בליגה הטובה בעולם. הסתבר שמה שעבד בליגה של הילדים מצליח גם במגרש האמיתי. סם לייסי התגלה כאיש עבודה, ככוח שאין להתעלם ממנו מתחת לסל, וכאחד מגדולי המוסרים בין הסנטרים בכל הזמנים. ימים ספורים לפני מותו של לייסי השווה ג'ואקים נואה את שיא 14 האסיסטים שאף סנטר לא השיג מאז קבע אותו האיש השקט.

לייסי בפעולה. איזה מבט…

אחרי שתי עונות חזקות וטובות של 13 נקודות ו12 קרשים למשחק עבור הרויאלס עבר לייסי לקנזס סיטי. עם הקינגס הגיע למספרים הטובים בקריירה ב1972. שימו לב – 11.5 נקודות, 14.2 קרשים ולא פחות מ5.3 מסירות מדי משחק. כל זה פלוס 1.7 חטיפות ו2.1 חסימות. שווה ביותר!

המשחק של לייסי היה הכי בסיסי שאפשר. בוקס אאוט היה קיר, חסימה חסימה, הזריקה קלאסית והמסירה רכה כמו כרית נוצות וחדה כמו פגיון מושחז ללב ההגנה. מא' ועד ת', בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו היה סם לייסי איש של יסודות, נחישות, ראיית משחק וקבוצתיות. תקשיבו בעצמכם איך הוא מנתח, מדבר על הצעירים של היום, ואומר את דעתו על הדגשת הריחוף והזנחת הלחם והחמאה של הכדורסל האמיתי. כל מילה זהב. יודעים לאן הוא מפנה אותנו כדי לראות את המשחק בצורתו הבסיסית ביותר? לכו לדקה 12 וקצת ותגלו.

לסם לייסי יש גם הישגים במספרים. 100 חסימות ו100 חטיפות בשש עונות רצופות הן מספרים שרק ארבעה אחרים עשו בהיסטוריה – החלום, דייוויד רובינסון, דוקטור ג'יי ובן וואלאס. עזבו את הנגר, איזו חברה מרשימה להיות בה… תוסיפו לזה 14 אסיסטים במשחק, משחקי 30+ בקרשים, והנה לכם שחקן.

המלכים של היום

בחלק של אותות כבוד ותארים, ב1975 נבחר לייסי לאולסטאר. שנים אחרי פרישתו העלתה סקרמנטו, גלגולם הנוכחי של קנזס סיטי, את מספר 44 שלו למרומי האולם. כך נאה וכך יאה שייעשה לאיש גדול ונחמד שידע את כל היסודות. מובן מאליו שהיה אחד הראשונים להירשם בספרי התהילה של ניו מכסיקו סטייט, תהא משמעותו של זה אשר תהא…

סם לייסי פרש ב1983 עם למעלה מ10,000 נקודות, 9687 ריבאונדים ו1160 חסימות, כל זה בתוספת ל3.7 למשחק עושים אותו לגבוה שהייתם לוקחים בשתי ידיים לכל קבוצה.

נכון, לא היה לו צוואר. אבל הוא היה אחלה שחקן.
סם לייסי.

 

אי אפשר לסיים פוסט בימים האלה בלי להזכיר את הדיסק החדש שהוציא עמיר לב, אחד היוצרים האיכותיים במוזיקה הישראלית. "נוגע בדרכון" כולו עמיר לב במלוא חספוסו ויופי מילותיו. תראו את "רכבת", תקשיבו לו ותשמעו אותו. ואחר כך תעשו את אותו הדבר עם שאר השירים בדיסק.

כשתסיימו תחזרו ותודו לי. ולעמיר כמובן.

 

דובי

אנטומולוג, עובד סוציאלי ומטפל.. גר בערד וגם במייל dubiduofer@gmail.com

לפוסט הזה יש 34 תגובות

  2. אפלטון

    22 מרץ 2014 16:17:38

    אך דובי איך התגעגענו. אתה רואה? כשאתה רוצה ונחה עליך הרוח אתה מפיק מרגליות. תשמור על לחם מהשועלים ואתה חייב למצוא פיתרון לבעיית השמות שתוקפת אותך.
    אין לי שום דבר להגיד על לייסי חוץ מזה שאם הוא נכנס לרשימה מצומצמת עם האקים אז הוא חייב להיות משהו מיוחד

    1. ido moria

      24 מרץ 2014 08:29:58

      מצאתי מספר דקות. נתחיל בזה שאני לא חושב שהוא נפלא.

      להלן הסיבות:
      – השיר נשמע כמו הכנה למוחטא אחת ארוכה (שים לב כמה פעמים הוא עושה חיית ורייש)
      – גיטרה לא מכוונת (בלתי נסלח דובי בלתי נסלח, זה כמו לבוא למשחק של הניקס בלי אוויר בכדורסל)
      – מילים בלי קשר, ובחיאת רבעק השיר נפתח ומייד הכלב מדליק סיגרע, הוא לא חושב שייש אנשים שעוד לא התאוששו מהגמילה לפני 7 שנים?
      – הייתי בטוח שזה עמיר בניון שאותו אני דווקא אוהב ולכן אני מאוכזב שבעתיים.

  10. Ori88

    22 מרץ 2014 21:17:06

    ראשית, תודה על פוסט אדיר על שחקן שלא היכרתי. יכולת כתיבה משובחת.
    שנית, עמיר לב מזכיר במשהו את מאיר אריאל אך יש בו כמובן מקוריות וייחודיות משלו.
    שלישית, נראה לי שסאם לייסי זה רק תירוץ להשמיע לנו אומן יוצר ומוכשר כמו עמיר לב 🙂

    תודה, דובי

  11. איל

    22 מרץ 2014 21:18:01

    נהדר דובי, נשמע כמו סנטר ללבבי.
    גם השיר מצוין. הרבה זמן אני אומר לעצמי לשמוע את עמיר ומתעצל. עשית לי את העבודה.

  12. אלעד אייל

    22 מרץ 2014 22:06:58

    דובי אני מפרסם מודעת דרושים ללהקת שועלים שתיילל לך על הלול פעם בשבוע אם זו התוצאה. יופי של פוסט לא הכרתי את לייסי אבל הוא נראה כמו אותם שחקנים שבאים לעבוד ועוברים מתחת לראדאר בקבוצות שלא הולכות לשום מקום. בכל אופן כתיבה משובחת וסיפור מעניין תודה.

  15. א.ב

    23 מרץ 2014 10:36:05

    כרגיל, מצוין.
    אם יש עוד בקנה מציע להמתין לתקופה המתה של אחרי הפלייאוף, עכשיו עם המכללות ואחריהן הפלייאוף הטורים האלו קצת הולכים לאיבוד.

    1. דובי

      24 מרץ 2014 08:12:46

      שועלים זה צרה, וכשהתרנגולת שלך מטומטמת זו צרה צרורה!
      אני סוגר לה ומבצר לה והיא מתעקש לחמוק החוצה לשטח הפקר…!

      אם לא הייתה מתקתקת לי ביצה כל יום הייתי קושר לה מזמן פטרוזיליב וגזר לצוואר ולוקח אותה למקום שבו תרנגולות עסיסיות צריכות להיות

      1. ido moria

        24 מרץ 2014 08:32:52

        אני נלחם בשועלים וחתולים בעזרת הידית שלי וערימת כדורי גולף. הקטע הכי גרוע שפעם פגעתי בשועל והפלתי אותו ואז הייתי צריך לבוא עליו עם המעדר ולגמור אותו סופית. קטע קשה.

        1. דובי

          24 מרץ 2014 09:50:46

          אין קשר!
          בלי לקחת כלום מבניון, עמיר לב הוא אחד הרוקרים, כותבים, מלחינים ויוצרים הטובים שנולדו כאן. ..
          הוא עובד כבר בסביבות עשרים שנה וכל יצירה שלו זהב של מילים ומנגינה.
          שים אותו עם ג'וני שועלי ויוסי אלפנט ז"ל ויש לך חתיכת נבחרת אלמונים מנצחת

          1. ido moria

            24 מרץ 2014 11:06:01

            אולי בגלל שאני יורד וותיק כל השיר נשמע לי חחחחחחחחחחחחחחחחחחחח אחד ארוך… גם הגיטרה שלו לא מכוונת (מצטער אני מוסיקאי) אז אני לא יכול לקחת אותו ברצינות.

            וואלה תנסה לשמוע את הטיוב ששמת כאילו אתה לא מדבר עברית תגיד לי איך היה?

          4. דובי

            24 מרץ 2014 13:00:13

            ניל יאנג הצעיר בהופעה חיה, באחד השירים היותר טובים שלו.
            אי שם בין הדקה החמישית לשביעית נעלם הקול שלו כלא היה. פשוט איננו. מה שיוצא לו זה הכלאות של נעירת חמור וחריקת דלת.
            ועדיין, זה פיצוץ של קטע!
            יש בו אש, נשמה, התלהבות ורוק בסיסי כמו שאמור להיות.
            וכן, גם עמיר לב לא שר צלול…

          7. דובי

            24 מרץ 2014 14:48:21

            נפלא!
            הפוסט הבא יעסוק בpoetry on motion של ג'ורדן מול חוסר השלמות של יקירי המחוספס צ'ארלס oak אוקלי. לעזרה אקרר את החרוכים ביותר, הצרודים ביותר, הזייפנים ביותר, שדמותיהם חקוקים באותיות מתכת מוברשת בהיכל התהילה של הרוק, למולם אציב את טובי המלוקקים של האייטיז….

            במחשבה שניה, עדו, אני קורא אותך לדו קרב!
            .to the pain!

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט