משחקי האול-סטאר מקבצים לנו כל שנה את מיטב שחקני הליגה נכון לחלקה הראשון של העונה.
במהלך השנים שיטות ההצבעה לאול-סטאר השתנו והמגמה ברורה, "הכוח לעם" כשבשונה מבעבר הקהל זוכה ל 50% השפעה, 25% כתבים ומדיה, ו 25% שחקנים .
אם זאת, כדי למגר תופעת אינטרנט ידועה בשנים האחרונות, תופעת ה"troling" בה כמעין חלק מבדיחה מנסים לקדם שחקנים שלא בהכרח הכי טובים אלה קיבלו חשיפה עקב דברים שקורים מחוץ למגרש במדיה ובאינטרנט.
הליגה כן דאגה לרגולציה מסויימת כך שרק ה-5 הפותחים יבחרו בצורה זו.
שחקנים כמו בובאן "bobi" מריאנוביץ', אלכס "White mamba" קארוסו, טאקו פול (שקיבל יותר הצבעות מהכוכב הבאקס קריס מידלטון) קיבלו כמות הצבעות ניכרת אך לא הצליחו להגיע לטופ 5 כמובן ובכך השיטה הוכיחה את עצמה.

נכון לזמן כתיבת הכתבה הזו ידועים לנו רק שחקני ה-5 הפותחת כאשר אלו הם הנבחרים:
EAST: יאניס אנטטוקומפו (קפטן), ג'ואל אמביד (פצוע כנראה יעדר), פסקאל סיאקם, קמבה ווקר, טריי יאנג
WEST: לברון ג'יימס (קפטן), אנטוני דיוויס, ג'יימס הארדן, קוואי לאונרד, לוקה דונצ'יץ'.
בהמשך יתכנסו שני הקפטנים לבצע ALL-STAR DRAFT בו כל קפטן יבחר 5 שחקנים לחמישיה הפותחת שלו ללא שיקולי מזרח או מערב (משמע לברון יוכל לבחור שחקנים גם מהמזרח וגם מהמערב וכך גם יאניס)
ב-06/02 בשעה 02:00 לפנות בוקר שעון ישראל.
בשלב הבא המאמנים בעלי המאזן הטוב ביותר מכל cost יבחרו לאמן את הקבוצות בהתאמה. את שאר 7 שחקני הסגל יבחרו מאמני הליגה ובמקרה ששחקן פצוע הקומישינר יבחר מחליף כמו במקרה של דווין וויד ב-2019.
TEAM LEBON: יאמן פרנק ווגל מאמן LOS ANGELES LAKERS עם מאזן חיובי של (36:10)
TEAM GIANNIS: יאמן מייק בודנהולצר MILWAUKEE BUCKS עם המאזן הטוב בליגה העומד על (40:6)

משני צידי היבשת אפשר לראות כמה פרצופים מוכרים כאשר לברון ג'יימס מוביל ללא עוררין עם 16 הופעות אול-סטאר, ג'יימס הארדן עם 8 הופעות, אנטוני דיוויס עם 7 הופעות.
מהצידו השני של המדרג עומדים להם שניים מהשחקנים הצעירים המבטיחים שיש לליגה להציע משני קצוות היבשת שבשנה שעברה התחרו בינהם על "Rookie of the year".

נתחיל בשני לתואר טריי יאנג. יאנג מציג השנה ממוצעים אישיים מדהימים (29/5/9) בעונתו השניה בליגה ומוכיח שוב ושוב שהעונת רוקי שלו לא הייתה מקרית ומשפר את הסטטיסטקה והאחוזים.
למרות חוסר היציבות של קבוצתו וההרחקה של קולינס בשלבים הקריטים של התחברות הקבוצה טריי יאנג לא הוריד רגל מהגז וערב אחרי ערב מוכיח שמגיע לו הזמנה למשחק האול-סטאר הראשון שלו.
קבוצתו של יאנג אטלנטה הוקס אומנם מדורגת במקום האחרון במזרח אחרי הניקס! הקאבס וההורנטס אך הקבוצה הציגה כמה משחקים טובים מאוד העונה שלצערה ולצער יאנג בעיקר נגמרו בצורה מאכזבת.
ולמרות זאת ישנה נקודת אור מעניינת כאשר הקבוצה המאוד צעירה כוללת שחקנים צעירים איכותיים מאוד כמו ג'ון קולינס (שהוא לא מושעה), ג'ברי פארקר (כשהוא לא פצוע),דיאנדרה האנטר, הג'ינגי קווין הרטר (39% לשלוש מ5 נסיונות למשחק)
וכמובן וינס קרטר הבלתי נגמר. קבוצה כזו בנוסף לבחירת דראפט גובהה עקב דירוג נמוך וטריידים נכונים על שחקנים אלכס לן, קאם רדיש ,אלן קראב ואוון טרנר
יכולה להנחית כוכב אחד נוסף לפחות ויהיה אפשר להתחיל לפנטז על פילייאוף ומי יודע אולי גם יותר.

אל מול יאנג המתפתח עומד לו ROY2019 ומועמד לMVP של העונה הנוכחית לוקה דונצ'יץ'. אחרי עונת רוקי מסחררת (21/9/9) שגרמה להמון אוהדי כדורסל וגם כאלו שלא,לצפות באירופאי צעיר שולט במשחק
כאילו נולד עם הכדור ביידיים
הגיעה העונה השניה המהווה נקודת מפנה, והעלתה כמה סימני שאלה: האם לוקה יכול לסחוב את דאלאס הצעירה והצנועה לפילאוף? האם הסגל שנבנה מספיק עמוק ואיכותי כדי לעזור לו במשימה?
האם וכמה לוקה יכול להשתפר?
נכון ליום כתיבת מילים אלו דאלאס ממוקמת במקום ה-5 במערב העמוס עם יחס חיובי של 28:17, מאזן שווה למאזן של יוסטון (6) ושני משחקים הפרש מאוקלהומה סיטי "המתחדשת"(7)
כאשר לוקה מעמיד ממוצעים חסרי תקדים של (29/9.5/9)!
אחרי 45 משחקים אפשר לומר בבטחה שלוקה יכול להוביל את דאלאס הצנועה לפליאוף המערב. כמובן חייבים להתחשב בפציעתו של דווייט פאוול (סיים את העונה)
הסנטר שרוב מהלכי הפיק אנד רול של דונצ'יץ' עוברים דרכו שבהחלט הראה ניצוצות של סנטר צעיר, אתלט, חזק ומוכשר ונקווה שיחלים במהרה וימשיך בהתקדמות שלו.
במהשך לכך, האם הסגל שנבנה סביב לוקה מספיק איכותי? דאלאס ביצעה במהלך הקיץ מהלך מבריק בהבאתו של קריסטופ פרוזינגס, למרות היותו פצוע ולמרות התאקלמותו האיתית לסגנון המשחק עם הפנים לסל שהמאמן ריק קרליל
דורש ממנו בשונה ממשחק ה-post-up אליו היה רגיל, פרוזינגס עושה את המיטב כדי להיכנס לקצב ואין ספק שהוא אחד משחקני הליגה המבטיחים לשנים הבאות (היו ספקות לגביו שחזר מהפציעה קצת מקרטע)
אבל שברגע שהשלשות יתחילו להיכנס בקצב שפרוזינגס מצפה מעצמו אנחנו הולכים לראות את אחד השילובים המעניינים בליגה.
חוץ מחד הקרן הנ"ל חשוב לציין את טים הארדווי ג'וניור שסביב כל הבלאגן וה"חוסר בגרות" בקבוצה הצעירה נותן ביטחון ברגעים שלוקה לא על המגרש וגם שנראה שדאלאס מאבדת משחקים טימי הקטן מופיע עם התפוצצות של כמה דקות
ומחזיר את דאלאס לעניינים, אי אפשר לפסוח על סת' קרי שנותן ריווח למשחק ההתקפה של דאלאס כשמשחק הפיק אנד רול של לוקה מושך תשומת לב ומשחק מעין לו ווילאמס כאשר עולה מהספסל להוביל את ההרכב השני,
מקסי קלבר שעושה עבודת קודש בהגנה וצולף מחוץ לקשת שנדרש (47% לשלוש), וכמובן דוריאן פיני-סמית' שלמרות שממוצעיו לא מהמרשימים בקבוצה חלק בלתי נפרד מהצלחת הקבוצה ובורג חשוב בהחלט.
אז האם הסגל מספיק איכותי? אני חושב שכן אבל! לא מעבר לסיבוב ראשון במערב
בעיקר עקב הסגל הקצר והפציעות שמגיעות עם בניית סגל קצר (חשוב לציין דאלאס החתימה את ווילי קולי-סטיין כמחליף לפאוול וצריך לראות איך השילוב איתו בפיק אנד רול יעבוד).

פרצוף חדש נוסף התברג לו ב-5 הפותחת מהצד המזרחי של הינו פסקאל סיאקאם. סיאקאם, MIP2019 , מצליח להראות לנו שמבחינתו השמיים הם הגבול והוא יכול, רוצה, והולך להשתפר.
מאלמני שקולע 7 נק' למשחק ב 20 דק' ל-16 נק' ב31 דק' בהחלט אפשר להסכים על ההחלטה לתת לו את תואר השחקן המשתפר של העונה הייתה ראויה ומתאימה בנוסף לכך שהיה בורג משמעותי מאוד במסע לעבר אליפות היסטורית.
אבל כמובן לכל חלום יש את בוקר יום ראשון שמגיע אחריו וכך גם עזיבתו של כוכב הקבוצה קוואי לאונרד הגיעה. עזיבת הכוכב כמובן גרמה לספקות רבים לגבי הקבוצה והדעה הרווחת הינה שטורונטו סיימה את הסיפור,
פאסקל חשב אחרת, 23.5 נק' ב35 דק' מוכיחות לנו שפאסקל מוכן לקחת את המושכות ולא לוותר על הקבוצה שהאמינה בו (לא משנה כמה שלשות החטיא ברצף העיקר שיזרוק) ועכשיו הוא מאמין בה.
למרות סגל קצת מבוגר והרבה פצוע סיאקאם, ולא פחות חשוב פרד ואן-וליט, מובילים את טורונטו לעונה שעולה על הציפיות של המון חובבי NBA כאשר הראפטורס ממוקמים במקום השני במזרח עם מאזן חיובי של 32-14
משחק אחד מעל ההיט עם 31-14 (3) והסלטיקס מיד אחריהם 30-15 (4).
דירוג הקבוצה האומנם מאוד רגיש עקב מזרח משתפר וצמוד כשקבוצות מהמזרח מנצחות את אריות המערב אך אחרי כמעט חצי עונה אפשר להסכים שלא נופתע אם נראה את טורונטו מסיימת שניה במזרח
ובעזרת יתרון ביתיות משתחלת שוב לחצי גמר מזרח ואולי מי יודע אולי גם גמר מזרח שני ברצף?

השחקן האחרון שלא נכלל ב-5 הפותחת שנה שעברה ועשה את דרכו אט אט אל עמדת הפורוורד הפותח הינו אנטוני דיוויס.
דיוויס לא שחקן שצריך לדבר עליו אלה פשוט לצפות בו משחק. דיוויס שחקן מוכח בליגה שמעמיד ממוצע קריירה של 24 נק' 10.4 ריב' ב35 דק' למשחק מאז שהחל לשחק בליגה בעונת 12/13.
אחרי לא מעט שנים מתסכלות בניו אורלינס וכישלון חוזר בסיבוב הראשון של הפליאוף דיוויס איבד את אמונתו בקבוצה לבנות סביבו סגל מספיק טוב
והחליט שהוא לא מעריך את חוזהו בקבוצה וחובר ללברון בעיר המלאכים בצידה הצהוב של העיר.
לא מעט אנשים בזו למעבר עקב תופעת מעבר שחקנים במטרה ברורה, אליפות מיידית! (לברון להיט, דוראנט לווריורס, קוואי לקליפרס).
למרות זאת ההחלטה של דיוויס הייתה שקולה ומדוייקת כשהחליט להצתרף לאחד הפריינצ'יז המועטרים בליגה עוד בהיותו צעיר, עם שיכולים כלפי המשך הקריירה שלו.
בנוסף חבר דיוויס לשחקן הטוב בליגה שמספק מעבר ליכולת קליעה פנומנאלית מעל 10 אס' למשחק מה שמעיד על רצון לשיתוף שאר השחקנים וכפי שאותו שחקן ציין "זה הזמן של דיוויס אני פה כדי לעזור לו לעשות את זה"
משפט מוכר שנאמר על אותו שחקן כמה שנים לפני על ידי חברו לקבוצת ההיט והכוכב באותה העת דווין וויד (האגדי).
כשהזדמנות כזו מגיעה ואיתה הציפיות גם כן נמדד האופי של השחקן, השנה נבנה סביבו צוות מסייע מעניין מאוד, וכמובן השחקן הטוב בעולם נכון לרגע זה עומד מאחוריו ורק דוחף קדימה!
דיוויס מציג לנו השנה יכולת טובה מאוד שלא תבייש אף אול-סטאר עם 26.5 נק' למשחק 9 ריב' 3 אס' וכמעט 3 חס' ב-35 דק' למשחק.
נכון, מי שצופה בלייקרס העונה יכול לשים לב לכך שישנם משחקים בהם דיוויס קצת נעלם או משחק תחת הקצבת דקות אבל חשוב לזכור שעצם היותו על המגרש מכווצת הגנות לעזור ומפנה את קלעי הקבוצה לזריקות קלות מחוץ לקשת גם כאשר אינו קולע 25+.
שני הנתונים היחידים שמדאיגים לגבי דיוויס הם אחוזי הקליעה שלו מ-3 כאשר משחקים דרך שחקן אחר והוא מרווח לכיוון קשת אחוזיו עומדים על 30% (מהנמוכים בקריירה שלו) ופציעות חוזרות שמשביתות אותו ללא מעט משחקים.
אך עם זאת אני חושב דיוויס מציג השנה יכולת הגנתית מצויינת כשמשחק ליד עוד סנטר ויכולת קליעה ממצבים לא קלים בכלל כאשר מבודדים אותו בפוסט ואם הכל יסתדר כשורה בעיר המלאכים (בצד הנכון)
אין סיבה שלא נראה אותו חוצה בגאווה את מחסום הסיבוב הראשון ואולי גם עד גמר מערב ראשון בקריירה ואולי אפשר לחלום על איזו אליפות.

לסיכום, משחק האול-סטאר האומנם נועד כמובן בשביל השואו, הקהל והשנה גם צדקה! אבל יותר מכך אני מרגיש שהוא נותן לנו אוהדי הכדורסל
שמתרגשים מכל טרייד, שלשה על הבאזר, דאנק מהסרטים או חסימה מרגשת מין הרגשה מסקרנת של מה היה קורה אם… איך הם היו עובדים ביחד… זה שילוב שירוץ אליפות בטוח… וכו'.
אז נכון המון אנשים סולדים משבוע האול-סטאר בגלל עייפות שחקנים, סיכון בפציעה, פספוס של אימוני קבוצה ועוד סיבות נכונות ולגיטימיות אבל עם זאת, אני חושב שזה גם מעין הכרה ופירגון הכרחי
בהתקדמות של שחקן ומתן מעין אסמכתא על התקדמות בעוד שלב לעבר ההצלחה לשחקנים מוכשרים בליגה שבה יש רק מנצחת אחת!
off the record: כמו שכולנו יודעים הטריידים הכי טובים וחמים שאנחנו אוהבים ומחכים להם נרקמים בסופש האול-סטאר אז כל מה שנשאר לנו זה רק לחכות ולהנות.