אז בקצרה, דאלאס פתחה את הצורה לקבוצת המילואים של ווריורס, כשאפילו שחקנים חביבים בסך הכל כמו באומן ולי לא משחקים, בגלל ש… ככה, למה לא? אבל מה שמעניין הרבה יותר מהניצחון הוא האופן שבו דאלאס בנתה את הקבוצה שלה בשביל להתמודד בצמרת הליגה. נתחיל:

.

1. בסס את עצמך על כוכב:

לווריורס יש כמה וכמה כוכבים, אבל הרציניים שבהם פצועים. מה שמשאיר את דריימונד גרין ואת דאנג'לו ראסל. נגיד. לדאלאס יש גם כוכב, קוראים לו לוקה ושתי שלשות מצוינות שלו ברבע הרביעי סגרו את המשחק.

בעצם, קבלו תיקון. המשחק היה סגור בערך ברבע הראשון, ודונצ'יץ' למען האמת היה לא רק חלש, אלא גם במקרים רבים קצת אגואיסט. הדברים אמורים בעיקר לגבי שיתוף הפעולה שלו עם בובאן, שאמנם היה מצוין היום בדקות בהן הוא שיחק, אבל לא בגלל דונצ'יץ'. למעשה, מה שבלט במיוחד הוא שדונצ'יץ' מעדיף לשחק על האתלטיות של דוויט פאוול מאשר על הגובה של הסרבי. ושביותר מדי מקרים דונצ'יץ' פשוט כידרר את עצמו למוות, ולמרות שהוא סיים עם 20 נק' ו 8 ריב', קשה להגיד שהוא בלט במיוחד לטובה.

מצד שני, קרלייל קלט את העובדה שדונצ'יץ' לא באמת צריך לשחק בשביל שדאלאס תמעך את הווריורס, ואכן נתן לו רק 27 דקות. בכל מקרה, גם אם מדובר במשחק חלש מאד של הסלובני הצעיר והנאה, הרי שבסופו של דבר זה לא משנה – האיש הוא כוכב והוא הבסיס של הקבוצה.

בצד השני, כאמור יש את דריימונד שגם שיחק מעט מאד, וגם שיחק רע מאד, ואם יש משהו שהוא מוכיח השנה זה שהוא צריך כוכבים לידו בשביל לבוא לידי ביטוי. ואת דאנג'לו ראסל שאמנם ניסה פה ושם (13 נק', עם 0-6 מהשלוש) אבל בואו נהיה הוגנים – סופרסטאר הוא לא. למעשה, גם לא ממש אולסטאר.

2. הקף את עצמך בקלעים

עכשיו שלא תבינו לא נכון, גם לגולדן סטייט יש שחקנים שיודעים לקלוע מהשלוש. היום אלו היו קצת ברקס ובעיקר ג'ורדן פול (הקצת שנוא עליי…) אבל לדאלאס יש שחקנים שהם פשוט קלעים קונסיסטנטיים. וכל מה שהקבוצה היתה צריכה בשביל לנצח הוא לתת רבע ראשון דומיננטי (26-36) בזכות אותם קלעים, ובמקרה הזה מדובר על מקסי קלבר הגרמני וטימי הרדוואי הבן של שחילקו 5 שלשות ברבע הראשון, ולמעשה סגרו את המשחק.

ואם כבר ברור שכוח המשיכה של דונצ'יץ' בא לידי ביטוי כאן. הוא אולי לא תמיד נתן את המסירה לאחד הקלעים האלה, אבל כוח המשיכה בהגנה שלו הצליח לפנות את הקלעים האלה (בעיקר במקרה של קלבר) ולפתוח את המשחק עבור דאלאס. וזה בהחלט מספיק.

ואפרופו קלבר, ראיינתי את הבחור המאד חביב הזה היום, ושאלתי אותו כמה שאלות קשות כמו – האם הוא חושב שהוא יותר שרמפף מאשר נוביצקי. האם הוא חושב שיש מקומות בהם הכדורסל באירופה דווקא קשה יותר מאשר זה באמריקה, וגם על כך שהוא נחשב יותר לשחקן הגנה דווקא כאירופאי מאשר שחקן התקפה.

3. תבנה לעצמך שחקן שבנוי על נקודות זבל.

זה אמנם לא הכרחי, אבל זה ממש מועיל כשיש לך שחקן שיודע לנקות דברים כשצריך. הווריורס הגדולים לא באמת היו צריכים אחד כזה בשנות הגדולה, ועדיין דריימונד היה סוג של, שלא לדבר על איגודלה. שחקנים בולטים שהם כאלה הם למשל ת'אד יאנג שבונה את הטיקט הזה כבר עשור ומעלה. דאנקן הזקן היה כזה (לעומת דאנקן הצעיר שהיה סתם כוכב) ועוד רבים וטובים. בכל מקרה, דוויט פאוול אולי יותר מכמעט כל שחקן אחר היום בנ.ב.א הוא בדיוק כזה – שחקן שבנוי על נקודות זבל. שתמיד יהיה שם בשביל לקחת את הריבאונד ולסיים אותו בפולו. שתמיד יהיה שם בשביל להיות נקודת ההגנה האחרונה של הקבוצה ובאופן כללי תמיד יהיה שם בשביל לעשות את העבודה השחורה שאף אחד אחר לא עושה, והיום הוא עשה את זה יותר טוב מכולם כשהוא היה המצטיין במגרש עם 21 נק' ב 100 אחוז מהשדה.

אז התאום של ארון גורדון (שמשום מה החליט שזה הגיוני לעזוב את המשחק בחליפה מחויטת) נתן היום את המשחק שלפעמים מגיע לו, אבל כך או כך – האיש הוא נכס רציני, מסוג השחקנים שכל קבוצה מתברכת בהן. ומבחינתי היום, המשחק היה לגמרי שלו.

4. שיהיו כמה וטרנים

תראו, בראה בקושי שיחק. כלומר, הוא שיחק המון אבל רק ברבע האחרון ונתן 11 נקודות מהירות, כי ככה הוא – שחקן שנותן נקודות מהירות. אבל האיש שהיה סוג של שחקן שישי כבר באליפות ההיסטורית של דאלאס לפני 9 שנים, עשוי להיות חשוב מאד גם בפלייאוף הקרוב, כי כל קבוצה צריכה גמד שיוצר נקודות, ובראה הוא בדיוק זה – גמד שיוצר נקודות.

עוד גמד שיוצר נקודות הוא סת' קארי שהגיע למעוז ה"קרי" בגולדן סטייט ונתן משחק בינוני. מאד התרגשתי כשראיינתי אותו בתור האח של השחקן האהוב עליי בכל הזמנים (וזה בא לידי ביטוי בשאלה הראשונה בה שכחתי את האנגלית שלי), אבל בעיקרון מה שעניין אותי בעיקר היה לשאול אותו על איך הוא מרגיש כשהוא משחק בסן פרנסיסקו (לעומת שרלוט למשל) ואולי אף יותר מכך – מה הוא חושב על המושג של "הזדמנויות" בכדורסל האמריקאי

5. מאמן טוב זה דבר חשוב

קרלייל הוא מאמן טוב, לעזאזל – האיש לקח את אחת האליפויות הכי אנדרדוגיות בעולם. עכשיו, מאמן טוב זה לא שווה ערך למאמן קוסם, וקרלייל הוא לא קוסם, והיו לו לא מעט שנים בהן הקבוצות שלו נראו כמו כלום. אבל העובדה שהוא הצליח לבנות קבוצה חביבה פלוס פלוס, ליצור בה היררכיה אמיתית, להקיף אותה בקלעים ובשחקנים שעושים הגנה ובוטרנים וכל שאר הדברים שעליהם דיברתי כאן, כולם חשובים. וקרלייל, בסופו של דבר, הוא עדיין אחד הטובים בביזנס, וכאן הוא גם מסכם את המשחק כשהוא יודע שזה היה קל במיוחד למרות שבתור אמריקאי הוא חייב להגיד שלא.

עכשיו זה לא שקר הוא לא מאמן טוב, כמובן, אבל לקר יש קבוצות ג'י ליג וגם זה בקושי. לקרלייל, הפעם לפחות – לא.

6. קח לעצמך בובאן

יא-אללה, איזה מלך הבן אדם הזה. הוא עוד הגיע לדוכן הראיונות, אבל לתומי חשבתי שזה היה בשביל להתראיין למרות שמה שבאמת קרה הוא שהוא הקשיב לשאלות באוזניה וענה עליהם ואז הלך וזה מאד חבל, כי כבר כמה וכמה זמן אני מת לשאול אותו איך הוא היה מתמודד אם ארווידאס סבוניס ועם שאקיל, ואת מי מהם הוא היה מעדיף. באופן אישי אני מת עליו והמשחק שלו היום (13 נק', 11 ריב') היה אמנם מול קונוסים וכלום, אבל עדיין היה חביב בהחלט.

רבים דיברו על כך שבפילדלפיה שנה שעברה הוא היה נזק הגנתי מיידי. אבל קשה לי להסכים עם זה. האיש משחק בתקופה הלא נכונה, זה ברור לי (ונדמה לי שלפני 20 שנה, האיש היה לפחות סבוניס, אם לא שאקיל)… אבל גם היום יש לו ערך רב בתור שחקן שהוא בעיקרון בלתי עציר כשהוא מקבל את הכדור במקומות מסוימים. או כמו שאמר הכתב האסייאתי האלמוני שאיתו דיברתי כשבובאן דיבר למיקרופון – "גם ליאו לא היתה כזאת נוכחות".