רשמים מהגארדן / יהונתן חזני ציון

יהונתן חזני ציון.

שליח הוראה של ההסתדרות הציונית ליד בוסטון. לפני 7 שנים שליח סוכנות בויסקונסין, בימים הטובים של ג׳נינגס ומונטה אליס, לפני בוא היאניס. רואה נבא מ98 מההפסד של יוטה, ובתור אוהד הפועל ירושלים הבנתי שאני בעד האנדרדוג ולכן אוהד יוטה מאז.

רשמים מהמשחק אתמול בגארדן – 

כל הרשמים הם רשמים בלבד, רובם אסוציאטיביים…

אני משחק לא מעט כדורסל. עוד מימי השלוש על שלוש עד השעות הקטנות של הלילה בגן הפעמון בירושלים, דרך משחקי ליגה ב צפון (הפועל בן משגב!), ועד משחקים בליגה בJCC  המקומי. (יש לי הרבה מה לומר על ההבדל בין האמריקאים לישראלים בהקשר הזה…).

ויש לי נוהג שכזה להסתכל על שחקנים שמשחקים איתי בJCC ולהשוות אותם לשחקני נבא, ולהפך כמובן… ככה יש שחקן מדהים, ילד בן 18 שמשחק איתי, שקולע מהחצי, לא צוחק, בסטפ בק. אמיתי לגמרי. אבל מה? נעל בית בקבלת החלטות, בלמסור, בלשחק פיקנרול כמו בן אדם (הוא מושך דאבל טים כמעט כל התקפה, קולע מעל שניים לרוב, אבל לפעמים גם לא…) הוא מזכיר לי משהו בין דונובן מיטשל להארדן, למרות שהארדן משחק פיקנרול מדהים. או השחקן הותיק והשמן הזה שכבר לא רץ, אבל מנהל את ההתקפה של הקבוצה שלו בדייקנות כירורגית וברגע שיש שחקן פנוי הוא יזהה אותו לחיתוך או זריקה, הוא כמובן מזכיר לי את יוקיץ׳ כפרה עליו.

בכל מקרה הנה ההשוואה של הראש שלי מהמשחק אתמול בין בוסטון לפילדלפיה בין השחקנים על המגרש לשחקנים שאנחנו פוגשים במגרשים שלנו.

יש שחקן שמשחק איתי בקבוצה, הוא בגובה שלי 1.9 כזה, 20 קילו יותר ויד רכה מאוד מחצי מרחק ומטה. אבל מה? נמנע מפוסט אפ, מסתובב מיד עם הפנים לסל ואם מגיעים לעזרה הוא מיד נבהל ומוסר את הכדור ויוצא החוצה. אם הוא כבר ייקח שחקן בכדרור זה יסתיים בפייד אוויי והחטאה לרוב. במקום לטרוף שחקנים פנימה (אף אחד לא יכול באמת לעצור אותו, הוא ענק), הוא מתפשר ובורח החוצה. אז ג׳ואל אמביד. של המחצית הראשונה. אמביד קיבל ביקורות מאוד מוצדקות על חוסר הדומיננטיות שלו. זה מעצבן וקשה לצפייה. אמביד שחקן גדולה, הוא חזקה (כבלים…) אבל כל הזמן בורח.

 הערת אגב – אשתי לא היתה בבית שבוע שעבר אז היה לי זמן לראות קלאסיקות: משחק 7 פורטלנד לייקרס שנת 2000, משחק 4 דטרויט לייקרס 2004, משחק 5 ניקס שיקאגו חצי גמר מזרח 92. בכל מקרה, ראיתי כמה משחקים של שאקיל בשיאו. ואז ראיתי פילדלפיה. וכאב לי לראות את אמביד אחרי שאק. ונכון שההגנות של היום מתוחכמות יותר, ונכון שהשחקנים אתלטיים יותר. אבל בחייאת, תדרוססססס!!!

יש קבוצה אחת של הרי אדם שמשחקת, כולם מעל 1.9 והסנטר שלהם 2 מטר. אבל הם הקבוצה הכי לא מאורגנת ואינטליגנטית שיש, מנסים להתערבב בתפקידים, נתקלים ברגליים אחד של השני. בסוף הם מנצחים. למה? כי הם פשוט ייקחו ריבאונד התקפה אחרי ריבאונד התקפה להתקפות הפרימיטיביות שלהם. או הסנטר הענק שלהם יחסום מתחת לסל את מי שצריך אחרי שההגנה שלהם תקרוס מחסימה פשוטה אוף דה בול. אז פילדלפיה. הם פשוט גדולים וחזקים יותר מכולם, האריס יכול לדרוס, אמביד (של המחצית השנייה) יכול לחסום בשנייה האחרונה אם צריך, ריצרדסון פשוט יכסה בגופו את ווקר וככה הם ינצחו. אותה ביקורת יש לי גם על הקליפרס אגב. ואני יודע ששתי הקבוצות מדהימות בהגנה.

יש שחקן אחד זקן, שכל מה שהוא עושה זה להסתובב סביב קשת השלוש ולמסור לאחרים, מדי פעם יעשה פייק לקליעה, יחדור, ואז… ימסור. גם אם הדרך פנויה אל הסל. בתכלס אחרי כמה התקפות מולו אנחנו פשוט מפסיקים לשמור עליו. שמים עליו עין אבל מכסים על שחקנים אחרים. אז בן סימונס. אני אפילו לא מבין למה לכופף ברכיים מולו. צריך לעמוד מולו תוך כדי שהעין פקוחה כל הזמן על אמביד או האריס. הבן אדם לא איום על הסל. וזה מעצבן, עם גודל ואתלטיות כמו שלו הוא חייב לתקוף יותר.

יש קבוצה אחת שיש לה שחקן תזזיתי בטירוף, קולע, לשמור עליו זה כמו לרוץ מרתון, האוויר נגמר אחרי שתי התקפות. באמת קשה. אבל לפעמים הריצה שלו לא מובילה לשום מקום, בסוף גם הקבוצה שלו מתעייפת ומסתכלת עליו מנסה לעשות קסמים, וכשהמשחק צמוד הם פשוט בוהים בו (כי בסוף רובנו חובבים ואין לנו את הכושר שלו לרוץ משחק שלם ועוד לעלות לקליעה ועוד לשמור…). אז קמבה בסוף המשחק. או כמו שאחד האוהדים צעק – ״קיירי כבר עבר בטרייד״.

יש את השחקן הזה שכל המשחק מחטיא מחצי מרחק ואז באיזשהו שלב עוזבים אותו. אפילו אומרים ״תזרוק תזרוק״ והחברים בהגנה אומרים ״עזוב אותו בוא לעזור בהגנה״. ואז בסוף בסוף, אחרי שכל המשחק הוא מחטיא, הוא נותן את האחת הזו שמלחיצה את כל ההגנה. אז ג׳ייסון טייטום אתמול. הקהל כבר איבד את הסבלנות אליו, הוא החטיא לייאפ במתפרצת והמן זריקות נוחות פנויות. אבל בסוף נתן את הצ׳אקה הזו שצימקה את הפער. אני מת עליו.

זה משחק שלישי שלי העונה בגארדן ושוב אני חייב לציין את הקהל המדהים של בוסטון שצועק בוז כשצריך, שמח כשצריך, מעודד כשצריך. מעורב במשחק,זה לא סתם בילוי אמריקאי בשבילו. הסלטיקס מסמלים המון בשביל העיר והעיר עומדת מאחורי הקבוצה. כיף לבוא למשחקים שם ואני לא יכול כבר לחכות למרץ כשיוטה  יבואו לבקר.

לפוסט הזה יש 18 תגובות

  1. דוקטור רזי הופמן

    13 דצמ 2019 19:46:27

    ברכות על ההנאה מהגרדן
    אין על האהדה הזו בעולם. אולי באליאנץ ארינה או באולד טראפורד. האוהדים האלה הולכים עם הקבוצה לכל מקום. ומי שלא ראה את היונייטד או באיירן משחקות בחוץ מול יציע שלם אדום ופעלתני לא ראה עידוד מימיו.

  3. מנחם לס

    13 דצמ 2019 20:28:47

    מאחר ואני כבר כמעט לא מעורב בהרצת האתר, אני אפילו לא יודע אם נכנסת עם אקרדיטציה שלנו, או כקונה כרטיס פרטי?
    היכן מקום מגוריך הקבוע?
    היית פעם ב-JCC של אטלנטה. ה-JCC הזה הוא עיר שלמה. הייתי אומר שכפול בגודלו מכפר במכבייה, ואם להוסיף את מגרש הגולף אז אין כלל על מה לדבר.

  4. רועי ויינברג

    13 דצמ 2019 20:42:25

    אחלה של פורמט. אהבתי את הסגנון. אני חושב שפילדלפיה קצת תקועה בין סימונס לאמביד ולכן לא מצליחה להוציא את ה-100% מאף אחד מהם. לכן גם מנסים יחסית להפריד את הדקות שלהם, אבל טרייד בהמשך יהיה בלתי נמנע לדעתי (שווה דיון נרחב בהמשך. אולי יהיה אחד). תמשיך לכתוב לנו 🙂

כתיבת תגובה

סגירת תפריט