בפעם הבאה שאתם מתכננים טיול באזור Upstate New York, תוסיפו לכם עצירה: כשלוש שעות וחצי ממנהטן, למרגלות Lake Otsego, שוכנת עיירה חביבה בשם קופרסטאון. שם, בפינת הרחובות פיוניר ומיין, נמצא הבית של ההיסטוריה של הבייסבול האמריקני.

"היכל התהילה", המוזיאון שמכיל את כל השמות הגדולים, הוא מקום מהפנט לחובבי הענף. בייב רות' (חדר שלם לזכרו), ג'ו דימאג'יו, ווילי מייז, האנק ארון, מאות אגדות, אלפי סיפורים וסרטים, והכל סביב אותו כדור קטן. נכון להיום נכנסו להיכל התהילה של הבייסבול 329 כוכבים. אך יש לא מעט שעשו דברים גדולים ב-MLB, אך לא נכנסו ל-Hall Of Fame. הרמתי את הכפפה ששחר דלאל זרק לי – להלן רשימת השמות הגדולים שלא נכנסו להיכל התהילה, למרות קריירה מופלאה.

נקודה חשובה להבהרה: מספר שחקנים לא נכנסו להיכל התהילה, בעיקר בשל העובדה שהקריירה שלהם מסומנת בכוכבית, עם שמועות / עובדות על שימוש בחומרים אסורים. מובילים את הרשימה הזו: רוג'ר קלמנס, מארק מגוואייר, אלכס רודריגז, נומאר גרסייפארה, בארי בונדס ומאני רמירז. כל אחד מהם היה נכנס בריצה קלה לקופרסטאון מבחינת מספרים.

הרשימה (לפי סדר א-ב):

• דווייט גודן (בן 55, פרש בתום עונת 2000)

הניסיון: כבר בניסיון הראשון שלו גודן נעצר על 3.3 אחוזי הצבעה. על פי חוקי הליגה, כדי לנסות שוב יש לעבור את ה-5 אחוזים, כך שלצערו לא יכול היה להמשיך לנסות להיכנס להיכל.

בעד: לגודן יש לא מעט נקודות לטובתו. הוא זכה ברוקי השנה ב-1984, ובסיי יאנג שנה מאוחר יותר. הוביל את הליגה בניצחונות (1985), ב-ERA (1985) ובסטרייק אאוטס (1984,1985). תוסיפו לזה שלוש אליפויות, כולן בניו יורק (שתיים עם היאנקיז, אחת עם המטס), ו-No Hitter אחד, ותקבלו רזומה שלפחות מדגדג את ההול אוף פיים.

נגד: 194 ניצחונות זה לא ממש מספיק, ERA של 3.51 זה לא ממש מספיק, ורוב הדומיננטיות שלו התרכזה בשלוש העונות הראשונות שלו בקריירה. כדי להוריד אותו סופית מהרשימה, היו לא מעט כתבות בהן הופיע גם שמו וגם צמד המילים "חומרים אסורים" זה לצד זה. ככה לא בונים חומה.

• ג'ו Shoeless ג'קסון (הלך לעולמו ב-1951 בגיל 64, פרש בתום עונת 1920)

הניסיון: מעולם לא היה ניסיון, ג'קסון הוחרם על ידי הליגה.

בעד: קריירה מופלאה, כשאחד האאוט-פילדרים הטובים בליגה בשני העשורים הראשונים של המאה ה-20. ממוצע חבטות של 356., אליפות אחת ב-1919 עם הווייט סוקס, אליה עוד נחזור בסעיף הבא. אם היו מחלקים את תואר כפפת הזהב לפני 1957, סביר להניח שהוא היה זוכה מספר פעמים.

נגד: ג'קסון זכה באליפות אחת בלבד לאורך קריירה של 12 עונות. אך זו לא סתם אליפות, מדובר בזכיה המוכתמת ביותר בהיסטוריה של הספורט האמריקני, המכונה ה-Black Sox Scandal, כשהסתבר שמספר שחקני שיקגו היו מעורבים בפרשת מכירת משחקים. ג'קסון עצמו הואשם גם הוא, אך מאוחר יותר התברר שלא היה לו יד בדבר. זה כבר היה מאוחר מדי…

• קית' הרננדס (בן 66, פרש במהלך עונת 1990)

הניסיון: הרננדס לא באמת היה קרוב. בין השנים 1996 ל-2004 ניסה כוכב סיינפלד להיכנס להיכל, אך מעולם לא עבר את ה-10.8 אחוז (כדי להיכנס להיכל יש לעבור את ה-75 אחוז). ב-2004 ירד קית' מתחת ל-5 אחוז (4.3) ובזאת תם החלום.

בעד: יש לא מעט – שבע עונות עם ממוצע חבטות מעל 300., 11 כפפות זהב, הוביל את הנשיונל ליג פעמיים בריצות. שתי אליפויות, אחת מהן עם המטס (1986), האחרונה שלהם עד היום. וכמובן, הופעה בלתי נשכחת בסיינפלד (זה נחשב?).

נגד: אחד הדברים שפגעו בהרננדס היתה העובדה שהוא לא היה מתאמץ כשהיה רץ לבסיס ראשון, משהו סטייל מאני מצ'אדו. היו גם שמועות על שימוש בחומרים אסורים, מה שבוודאי לא שיפר את המצב. תוסיפו לזה 162 הום ראנס בלבד, וממוצע חבטות מתחת ל-300. (296.) ותקבלו את התשובה.

• רוג'ר מאריס (הלך לעולמו ב-1985 בגיל 51, פרש בתום עונת 1968)

הניסיון: מאריס ניסה להיכנס להול אוף פיים בין השנים 1974 ל-1988. הכי קרוב שהוא הגיע ל-75% היה בניסיון האחרון, ב-1988, כשהוא נעצר על 43.1.

בעד: מאריס נכנס להיסטוריה של המשחק, כששבר את שיא ההום ראנס לעונה בודדת בשנת 1961 – 61 הום ראנס. השיא הזה החזיק עד 1998,כשגם אלו ששברו אותו מעוטרים בכוכבית. תוסיפו לזה שתי עונות בהן היה ה-MVP של הליגה, כשהוא רושם בממוצע 126 RBI בעונה. מאריס היה שבע פעמים אול סטאר, וזכה בשלוש אליפויות.

נגד: עם כל ההייפ על ה-Power שלו, למאריס היו לאורך הקריירה בסך הכל 275 הום ראנס. ממוצע חבטות בינוני של 260., וכפפת זהב אחת בלבד, כל זה לא מספיק כדי לעבור את הדלתות של קופרסטאון.

• פרד מגריף (בן 56, פרש במהלך עונת 2004)

הניסיון: מגריף ניסה מספר פעמים להיכנס להיכל התהילה, עד שמיצה את כל האפשרויות. המקסימום שהוא קיבל היה בניסיון האחרון, 39.8 אחוז, כך שלמעשה מעולם לא התקרב באמת.

בעד: פרד מגריף נחשב לאורך שנים לאחד החובטים המפחידים בליגה. שש עונות רצופות עם 30 הום ראנס ומעלה (פעמיים מלך ההום ראנס של הליגה), ובסך הכל 493 הום ראנס, בדיוק כמו לו גריג. תוסיפו לו אליפות אחת עם אטלנטה, ושלושה תארי סילבר סלאגר (שחקן ההתקפה הטוב ביותר בעמדתו בשתי הליגות ביחד).

נגד: בגדול, קשה לענות על זה. שני נתונים שהקשו על מגריף – ממוצע החבטות הלא גבוה שלו (284.), והעובדה שהמועמדות שלו היתה בשנים שלצידו נרשמו שחקני על, דוגמת גרג מדוקס, קן גריפי ג'וניור, פרנק תומאס או פדרו מרטינז.

• דון Donnie Baseball מטינגלי (בן 58, פרש בתום עונת 1995)

הניסיון: מטינגלי ניסה מספר פעמים בין 2001 ל-2015 להיכנס להיכל התהילה, אך מעולם לא הצליח להגיע ל-75 אחוז. הוא החל ב-28.2, הידרדר ל-12, ולאחר 15 ניסיונות הוא יורד מרשימת המועמדות.

בעד: 14 עונות רצוף ביאנקיז, ממוצע חבטות 307., תשע כפפות זהב כשחקן בסיס ראשון, שש הופעות באול סטאר, ומעל לכל, הסמל של היאנקיז לאורך עשור וחצי מאוד לא מוצלחים. דוני בייסבול היה האור היחיד בברונקס לאורך רוב התקופה.

נגד: נראה שהיה חסר לו הגרוש לשקל. הוא אמנם היה שחקן הגנה מצוין, אבל "רק" בבסיס ראשון. ממוצע חבטות של 307. זה טוב מאוד, אבל לא מצוין. ואפס אליפויות, בוודאי לא תרמו לו.

• דייויד קון (בן 56, פרש במהלך עונת 2003)

הניסיון: כמו גודן, גם קון נאלץ לוותר כבר אחרי הפעם הראשונה, כשהוא נעצר על 3.9 אחוז בלבד, מתחת ל-5 אחוז הנדרשים כדי לנסות שוב.

בעד: קון היה פיצ'ר של "מאני טיים". משחק גדול? אתה רוצה אותו בצד שלך. הוא ייצר ERA של 2.12 בשישה משחקים בוורלד סירייס, מה שבהחלט עזר לו לזכות בחמש אליפויות. קוני עצר את ה-ERA שלו מתחת לשלוש שבע פעמים, כשהשיא היה ב-1988 במדי המטס, עם מאזן של 3:20 ו-ERA של 2.22. והקינוח: Perfect Game במדי היאנקיז ב-1988.

נגד: כמו גודן, גם קון לא הגיע למספרים ה-באמת גדולים. 194 ניצחונות זה לא מספיק, 3.46 זה ERA טוב, אבל לא מעולה. וזכיה בודדת ב-Cy Young לא מובילה אותך לרשימה של הגדולים. היתרונות של קון – משחק חכם, והתעלות ברגעי השיא, לא ממש באים לידי ביטוי במספרים, וזה פגע בו מאוד.

• פיט רוז (בן 78, פרש בסיום עונת 1986)

הניסיון: מעולם לא היה ניסיון, רוז הוחרם על ידי הליגה.

בעד: וואו, כמה סעיפים – ממוצע חבטות 303., 4,256 חבטות (הכי הרבה אי פעם), 3,215 סינגלס (הכי הרבה אי פעם), 3,652 משחקים (הכי הרבה אי פעם), שלוש אליפויות, 17 הופעות באול סטאר, וזו רק רשימה מקוצרת. רוז היה אחד הפנומנים בשנות ה-60, 70 ו-80 בכל המייג'ורס. גם המאזן שלו כמנג'ר (373:412) לא רע בכלל.

נגד: במהלך עונתו האחרונה כמנג'ר, נחשף כי רוז הימר על משחקים, גם בתקופתו כשחקן וגם בתקופתו כמנג'ר. הליגה החרימה אותו מכל פעילות, מאז ועד היום. לאחר שנים של הכחשה, הודה רוז בספרו האוטוביוגרפי "My Prison Without Bars" (ראה אור ב-2004) כי הימר. לטענתו, רוז מעולם לא הימר נגד קבוצתו.

• קורט שילינג (בן 53, פרש בתום עונת 2007)

הניסיון: שילינג ניסה ב-2013 לראשונה, אך זכה ב-38.8 אחוזי הצבעה בלבד. שנה לאחר מכן הוא הידרדר ל-29.2 וב-2015 טיפס ל-39.2. לשיא הוא הגיע השנה, עם 60.9, אך לא מעבר.

בעד: פיצ'ר של Money Time. מאזן של 146:216, ERA של 3.46, עם 3,116 סטרייק אאוטס, פלוס שלוש אליפויות, שתיים בבוסטון ואחת באריזונה. אך ה-היי לייט שלו זה אוקטובר: מאזן של 2:11, ERA של 2.23, כשבוורלד סירייס הוא מתעלה ל-1:4 עם 2.06. תחפשו במילון "Ace", וזה מה שתקבלו.

נגד: קודם כל, המספרים. הם טובים, אבל לא מעולים. פחות מ-300 ניצחונות, ERA מעל 3, ומעולם לא זכה ב-Cy Young. ומעבר לכך, הוא די חלש בפוליטיקה, מה שמאוד מקשה בבחירות לקופרסטאון. הביקורת שלו כנגד אלה שהשתמשו בחומרים אסורים לא עשתה לו שירות.

• גארי שפילד (בן 51, פרש בתום עונת 2009)

הניסיון: שפילד ניסה מספר פעמים להיכנס להיכל התהילה, אך ההצבעה שלו נעה בין 11 ל-14 אחוז, הרחק מקופרסטאון.

בעד: כששפילד עמד לחבוט, כל אוהד היה רוצה להיות בצד שלו ולא נגדו. הוא היה מהחובטים המפחידים בהיסטוריה של המשחק, כשהתנועה הכל כך מזוהה שלו, כשטלטל את המחבט קדימה ולאחור, תקועה בראש של לא מעט פיצ'רים עד היום. 509 הום ראנס, חמש זכיות בסילבר סלאגר, תשע הופעות באולסטאר ואליפות אחת בהחלט מייצרים סטטיסטיקה מרשימה.

נגד: שפילד כמעט נכנס לרשימה בפתיחת הכתבה, כשהשמועות על שימוש בחומרים אסורים רצו מכל כיוון. תוסיפו לזה את האופי הבעייתי שלו, והגנה רעועה, ותקבלו ביקור בקופרסטאון, אבל רק כאורח.

ראויים לאזכור:

• אלברט בל: שחקן התקפה מפחיד, 381 הום ראנס, ממוצע חבטות של 295., חמש זכיות בסילבר סלאגר.

• אלסטון האוורד: השחקן השחור הראשון במדי היאנקיז. שש אליפויות, 12 הופעות באול-סטאר, שתי כפפות זהב, ה-MVP  של האמריקן ליג ב-1963.

• טוד הלטון: 369 הום ראנס, ממוצע חבטות של 316., כל הקריירה בקולורדו. שלוש כפפות זהב, חמש הופעות באול-סטאר.

• בילי ווגנר: מה-קלוזרים הבולטים במשך כמעט שני עשורים. 422  שמירות, ERA  של 2.31 ושבע הופעות באול סטאר.

• לארי ווקר: שחקן התקפה מפחיד, 383 הום ראנס, ממוצע חבטות של 313., שבע כפפות זהב, חבר בהיכל התהילה של קנדה.

• ת'רמן מאנסן: לך תדע איך הקריירה שלו היתה מסתיימת אם לא היה נהרג בתאונת מטוס בגיל 32. היה המנהיג של היאנקיז, שתי אליפויות, שבע הופעות באול-סטאר, ממוצע חבטות של 292., וכל זה מעמדת התופס.