ברוקלין מפתיעה את בוסטון והספרס את הקליפרס ביום שישי הגדול! / דור בלוך

ברוקלין מפתיעה את בוסטון והספרס את הקליפרס ביום שישי הגדול! / דור בלוך

ברוקלין נטס (9-10) 112 – בוסטון סלטיקס (5-13) 107

ברוקלין ממשיכה להיראות טוב יותר ללא קיירי ומשיגה נצחון ביתי יוקרתי במשחק הצהריים של חג ההודיה מול בוסטון עם עוד תצוגה אדירה של ספנסר דינווידי.

ערב קליעה טוב מחוץ לקשת אפשר לברוקלין להוביל לאורך כל הערב כאשר בכל פעם שבוסטון התקרבה עוד שלשה מצאה את החישוק, אבל בדקת הסיום, לאחר שטייטום צימק ל-4 היה זה דווקא דאנק של ג'ארט אלן שסגר עניין והבטיח למארחים את הנצחון.

טייטום הוביל את הסלטיקס והיה מצוין עם 26, 9 ריבאונדים וגם 4 חטיפות באחוזים טובים, קמבה וסמארט קלעו 17 ו-15 בהתאמה אבל היו לחלוטין לא בכיוון מחוץ לקשת עם 2 מ-14 בעוד ג'יילן בראון היה במשחק שקט משלו.

אורלנדו מג'יק (11-7) 83 – טורונטו רפטורס (4-14) 90

אורלנדו הגיעה עם הרבה התלהבות למשחק הזה והשתלטה עליו בריבאונד הראשון עם שליטה בריבאונד (46-52) וירדה להפסקה ביתרון 7 אחרי שהובילה כבר ב-11 במהלך הרבה השני, אבל טורונטו עלתה אחרת לגמרי למחצית השניה כאשר נורמן פאוול עם 7 נקודות רצופות ו-10 בתוך 6 דקות, טורונטו עלתה ליתרון ועל אף ניסיון קמבאק של אורלנדו ברבע האחרון, 24 איבודים של המארחים מנעו מהם לקטוע את רצף הנצחונות של טורונטו שמגיע כעת ל-6.

פורנייה סיים עם 19 בערב קליעה חלש (1 מ-6 משלוש) ופולץ הוסיף 15, בעוד גורדון סובל מערב נורא של 2 מ-11 מהשדה, ובערב כזה, ללא ווץ' ומול אחת ההגנות הטובות בליגה אורלנדו פשוט נחנקה.

בצד השני פאוול הוביל את הרפטורס עם 33 במשחק נהדר כולל 5 מ-8 משלוש וואן וליט הוסיף 22 בעוד גאסול, סיאקאם ואנונובי סבלו ממשחק איום ונורא וקלעו יחד 6 מ-33 מהשדה מה שכאמור לא מנע מהקנדים את הנצחון.

דטרויט פיסטונס (13-6) 107 – שארלוט הורנטס (12-8) 110

משחק שלישי בין הקבוצות, משחק שלישי צמוד ושוב אלה ההורנטס שלוקחים את המשחק, ומדהים איזה הבדל זה עושה, אם שלושת המשחקים הצמודים האלה היו הולכים לפיסטונס היא הייתה מרחק נגיעה ממאזן 50-50 ולא תקועה עמוק בתחתית המזרח. דטרויט עוד הובילה ב-4 2 דקות לסיום אבל שלשה של וושינגטון בערב נהדר ועוד אחת של גרהאם העבירו את היתרון לשארלוט וניסיון של גלוואי להשוות בשלשה מחצי מרחק התגלגל מחוץ לטבעת.

דריק רוז עלה מהספסל והמשיך את העונה הטובה שלו עם 23 באחוזים טובים, דראמונד וגריפין קלעו 15 ו-17 בהתאמה, וקנרד הוסיף 21 למפסידים. בצד השני וושינגטון המשיך בעונה הנהדרת שלו והוביל את ההורנטס עם 26, טרי רוזייר הוסיף 23 וגרהאם סיים עם 16 ו-8 אסיסטים.

ניו יורק ניקס (15-4) 95 – פילדלפיה 76'ס (6-13) 101

הניקס פתחו בטירוף את המשחק הזה וקלעו 31 נקודות ברבע הראשון כאשר היתרון שלהם עלה עד 16 הפרש, אבל ברבע השלישי המארחים נתקעו על 17 נקודות, וחטפו 18 נקודות במחצית השנייה מטיילור אניס כדי לרדת מנוצחים כצפוי.

רנדל סיים עם 22 והוא מסתמן כשחקן המוביל של הקבוצה הזאת, מוריס הוסיף 20 ובארט קלע 18. בצד השני אמביד הוביל את קבוצתו כרגיל עם 27 ו-17 ריבאונדים, אניס הוסיף 20, והאריס הוסיף 19.

קליבלנד קאבלירס (14-5) 110 – מילווקי באקס (3-16) 119

ההפרש מעט משקר, הבאקס שלטו במשחק דיי לכל אורכו כשהקאבס רק הצליחו להתקרב מעט לקראת הסיום, אבל 11 של יאניס ברבע האחרון הבטיחו שהפתעה לא תהיה כאן, בערב שבו הקאבס קלעו ב-50% מחוץ לקשת, אבל השליטה של הבאקס בריבאונד הבטיחה להם את הנצחון.

גארלנד הוביל את קלעי הקאבס עם 21, אוסמן קלע 20 ונאנס הוסיף 18 בערב דיי חריג שבו רק 7 שחקנים עולים על הלוח מטעם הקאבס. בצד השני יאניס הוביל את הבאקס עם 33 ו-12 ריבאונדים על אף ערב קליעה חלש, היל הוסיף 18 מהספסל.

מיאמי היט (5-13) 122 – גולדן סטייט ווריורס (16-4) 105

הווריורס בתצורתם הנוכחית לא תהיה הקבוצה שתעצור את המאזן המושלם של מיאמי בבית, וההיט עם שליטה מוחלטת בריבאונד (30-48!) ואחוזים נהדרים מחוץ לקשת (52%), קלעו 41 נקודות ברבע הראשון בדרך ליתרון 20 ולגרבג' טיים מתמשך.

פול עלה מהספסל וקלע 20 לווריורס, פאשאל ממשיך את העונה הטובה שלו וקלע 17 ובארקס הוסיף 16. בצד השני היו אלה המחליפים של מיאמי שקיבלו את ההזדמנות לזרוח כאשר דרגיץ' עולה מהספסל ל-20 והרו מסיים עם 19 כולל 5 מ-6 מחוץ לקשת. באטלר הוסיף 16 ורובינסון עם 17 ב-21 דקות בלבד.

אינדיאנה פייסרס (6-12) 105 – אטלנטה הוקס (15-4) 104

דרמה גדולה ומשחק שהלך להארכה באינדיאנה, עם משחק ענק, אולי הטוב ביותר בקריירה של טרייל יאנג, אבל בסופה של הדרמה, היו אלה המארחים עם ידם על העליונה. יאנג השווה עם קליעה מחצי מרחק כדי לפות את ההארכה לפני שברוגדון החטיא הזדמנות לנצח את המשחק. בהארכה 1:13 לסיום שלשה של טי ג'יי ורן העלתה את הפייסרס ליתרון שמשם שמרו על קור הרוח מהקו כדי להבטיח את הנצחון.

ההפסד מוריד לטמיון משחק ענק של יאנג עם 49 נקודות ו-6 אסיסטים באחוזים מצוינים (16 מ-28) אבל גם 9 איבודים. לן ובמברי הוסיפו 15 כל אחד מהספסל. בצד השני תרומה מאוזנת של כל שחקני החמישיה כאשר לאמב קולע 20 סבוניס וטרנר מוסיפים 17 כל אחד וברוגדון וורן יורדים עם 16 כ"א.

אוקלהומה סיטי ת'אנדר (11-7) 109 – ניו אורלינס פלקינס (13-6) 104

אוקלהומה הובילו לאורך כל המשחק כאשר ברבע השני יתרונם כבר עלה לדו ספרתי, אבל הפלקינס חזרו למשחק והתפתח משחק הפכפך, אבל הפלקינס לא הצליחו לעשות נקודות ב-2 דקות האחרונות, והת'אנדר הלכו לצבע והבטיחו לעצמם את הנצחון הביתי.

אינגרם סיים עם 26 עבור האורחים, רדיק קלע 16 בעוד הולידי ואוקפור תורמים 14 כל אחד. בצד השני שרודר הוביל את הת'אנדר מהספסל עם 25, גלינרי סיים עם 17 ואדאמס יעיל כהרגלו סיים עם 14 ו-12 ריבאונדים, בערב חלש של גילג'ס אלכסנדר עם 4 מ-13 מהשדה.

ממפיס גריזליס (13-5) 94 – יוטה ג'אז (7-12) 103

משחק שהיה צמוד באופן מפתיע, הוכרע עם התפוצצות של בוגדנוביץ' עם 16 נקודות ברבע האחרון שהבטיחו ליוטה נצחון חוץ, כאשר הג'אז עם עונה מעט טובה פחות מהציפיות עדיין עם מאזן חוץ שלילי.

ולנצ'יונס סיים עם 22 ומוראנט בערב פושר עם 11 משלו עבור ממפיס שלמעט הרבע השני התקשתה מאוד בהתקפה. בצד השני זה היה הערב של בוגדנוביץ' עם 33 נקודות באחוזים נהדרים, מיטשל הוסיף 20 משלו.

סן אנטוניו ספרס (13-7) 107 – לוס אנג'לס קליפרס (6-14) 97:

הספרס ראו את לאונרד מול העיניים וזאת הייתה בדיוק המוטיבציה שהספרס היו צריכים, ונשאלת השאלה האם הנצחון הזה הוא מה שיאתחל את העונה האיומה של הספרס?

כמו בפעם שעברה שקוואי הגיע לספרס, גם הפעם הוא זכה למבול של שריקות בוז וגם הפעם ירד מהפרקט מנוצח, על אף שהקליפרס היו אלה שפתחו טוב יותר והובילו ב-8 ברבע הראשון כשהם קולעים 30, אבל נתקעו לחלוטין ברבע השלישי בו קלעו רק 18 כאשר הם סובלים מערב איום ונורא של פול ג'ורג' עם 2 מ-11 מהשדה כשגם לו וויליאמס מתקשה להביא את הניצוץ הקבוע מהספסל עם 2 מ-10 מהשדה מה שאפשר לספרס לצאת מכאן עם הנצחון.

לאונרד עם ערב פושר הוביל את קלעי הקליפרס עם 19 נקודות, גרין הוסיף 16 עבור הקליפרס, בעוד בספרס, אולדרידג' ווייט שסוף סוף מצא את הידית שלו עם 5 מ-7 משלוש הובילו עם 17, דרון הוסיף 15.

פיניקס סאנס (10-8) 113 – דאלאס מאבריקס (6-12) 120

משחק הפכפך בפיניקס מסתיים עם נצחון של דאלאס בהובלת דונצ'יץ' מול פיניקס שקיבלה את פצועיה בחזרה, אבל לא יכלה לאחד השחקנים הכי חמים בליגה. דאלאס הובילה בהפרש דו ספרתי ברבע השני, אבל פיניקס חזרה וברבע הרביעי התפתח משחק צמוד, אבל ההתקפה של פיניקס נתקעה ושלשה של סת' קרי החזירה את דאלאס ליתרון דו ספרתי דקות לסיום שלא נשמט.

אוברה הוביל את הסאנס עם 22, ורוביו סיים עם 21 ו-9 אסיסטים, בעוד בוקר שכפי שהעירו בתגובות לפריוויו, משחק הרבה יותר קבוצתי העונה סיים עם 18 ו-8 אסיסטים. בצד השני לוקה עם עוד משחק לפנתאון קלע 42 והוסיף 11 אסיסטים ו-9 ריבאונדים. וואו. הרדוואי סיים עם 26 משלו שסייעו למנצחים.

פורטלנד טרייל בלייזרס (12-8) 107 – שיקאגו בולס (14-6) 103:

האירוע של הערב הזה, אולי למעט הנצחון של הפרס על הקליפרס היה חזרתו של כרמלו אנתוני, אומנם בבית ואומנם מול שיקאגו אבל 23 נקודות ו-11 ריבאונדים הראו שלאחד השחקנים המושמצים של השנים האחרונות עדיין יש מה לתרום בליגה הזאת.

זאק לווין הוביל את שיקאגו עם 28 אבל הבולס ממשיכים לשקוע, כשגם 16 ו-9 ריבאונדים של קארטר ג'וניור לא סייעו. בצד השני לילארד הוביל כמובן את פורטלנד עם 28, אנתוני כאמור עם 23, ומקאלום הוסיף 20 כשוויטסייד מסיים עם דאבל דאבל לא שגרתי של 10 חסימות ו-15 ריבאונדים אבל רק 8 נקודות.

לוס אנג'לס לייקרס (2-17) 125 – וושינגטון וויזארדס (11-6) 103

מי שבנה על הפתעה התאכזב, וגם דרמה לא הייתה כאן כשאחרי פתיחה טובה של וושינגטון הלייקרס עלו ליתרון דו ספרתי ברבע הראשון שרק עלה וצמח עד הסיום, כאשר ההגנה של וושינגטון ממשיכה להיות עלובה, אבל מול הההגנה הטובה במפתיע של הלייקרס, ההתקפה של וושינגטון לא הצליחה להפוך את זה למשחק.

ביל סיים עם 18 והצ'ימורה הוסיף 16 למפסידים. אצל המנצחים הרבה דקות מנוחה כאשר אף שחקן לא שיחק יותר מ-30 דקות וכל 12 השחקנים שנרשמו בטופס שיחקו מספר דו ספרדתי של דקות. המצב הזה אפשר לקווין קוק עם 17 ורונדו עם 13 לבלוט מהספסל. דיוויס הוביל עם 26 ו-13 ריבאונדים ב-27 דקות, לברון הוסיף 23 ו-11 אסיסטים.

לפוסט הזה יש 146 תגובות

  1. תודה רבה.
    .
    חידה מרעננת לשבת בבוקר: (הנתונים לעונה ספציפית אחת)
    שחקן A:
    24 נקודות, 12 אסיסט, 6 ריבאונד, 1.5 חטיפות, 0.5 בלוק, 4 איבודים. 52% מהשדה, 20% מהשלוש, אפקטיב 0.525, על 36 דקות למשחק.
    שחקן B:
    26 נק', 11 אסיסט, 7 ריבאונד, 1.5 חטיפות, 0.5 בלוק, 3.5 איבודים. 50% מהשדה, 35% מהשלוש, אפקטיב 0.546, על 35 דקות למשחק.
    .
    מי שני התאומים הסיאמיים האלה?

      1. יפה! שני פוינט גארדים של הלייקרס.
        הראשון הוא מג'יק ג'ונסון, עונת 1987, MVP עונה סדירה, FMVP פינאלס, בגיל 27.
        השני הוא לברון ג'יימס, העונה, בגיל 35.

  2. פורטלנד עם מלו טובה יותר מאסופת הבררה שהצטרפה בתחילת העונה. בהמשך השבוע מול הלייקרס והקליפרס נראה עם הם יודעים לנצח מול הגדולים באמת.

  3. אין שום הפתעה היום מלבד זה שהקליפרס לא התיחסו ברצינות למשחק מול פופ….
    הסלטיקס חזרו על טעויות חודש נובמבר כך שלא הייתי מופתע בכלל מההפסד. אולי החזרה של הייווארד השבוע או בשבוע הבא תוציא את הסלטיקס לסטריק חדש, נחייה ונראה.

    1. דוקטור, למה אתה חוזר על הדבר הזה, בפעם השלישית כבר נדמה לי, "הקליפרס לא התכוננו ברצינות?". על סמך מה אתה שולף את זה? בטח לא על סמך צפייה. אני עקבתי אחרי כל פליי – לא יכול להיות משהו רחוק יותר!
      זה דיס-רספקט לכל השחקנים שתנו משחק אדיר, ככה, בהבל טוקבק. אבל גם עבורך, כי אתה לא יכול להיתפס ככה כמגיב לעניין.

  4. תודה דור אחלה סיקור ללילה עמוס מאוד.
    .
    כשבראש טבלת הקלעים למעט יאנג נמצאים לן ובמברי זה אומר המון. הקוריוז היה במשחק מעולה (היו הרבה איבודים), אבל זה מרגיש לפעמים שאם הקוריוז לא מוסר ללוב על המילימטר או ללייאפ חופשי לחלוטין החבר'ה פשוט לא מסוגלים לעשות סל. הקוריוז אפילו נתן היום שמירה מעולה על ברוגדון, וורן ולאמב (אני יודע שאני נשמע קוריוז בעצמי אבל הוא באמת עשה את זה) פשוט בזבוז.

      1. dont hate the player, hate the game
        לוקה עושה מה שהליגה מאפשרת ונותנת וכך גם הארדן יאניס לברון לאורי פול סוויט לו. גם הקוריוז לאט לאט לומד להעיף ראש איך שהוא עובר בחסימה ולומד את רזי האומנות. הוא צריך בהגנה לראות קלטות של לאורי וכריס פול להוציא תוקפות ולהיות כל היום על הריצפה.

  5. מאנו רעי
    הספרס חייבים פלייאוף
    דז'ונטה מארי,דרק וויט,אולדריג',דרוזן ועוד שחקנים מעוליםםם
    והכי חשוב שמר פלח אהובו של מנחם לא יפרוש חלילה :)))

  6. אני מודיע שהפרשתי את הגופיה של ראס. והקוריוז השחקן האהוב עליי בליגה. אחרי הארדן ואח"כ לוקה.
    היום קוריוז בבק טו בק נגד הארדן. אני מקווה שדאנטוני לא יביא דאבל טים פתאום בא לי לראות אותו מול ראס והארדן או ריברס, יהיה קטעים. יוסטון יביסו אבל מקווה שטריי יגיע עם כוחות לתת איזה 50 כי הארדן יתן 50 🙂

  7. ובמקום השני במזרח ….טורונטו ראפטורס! נכון שהם נהנו מלו"ז יחסית נוח עד עכשיו יחסית דבר שכבר החודש עומד להשתנות עם פתיחת חודש שכוללת את יוטה, מיאמי, יוסטון ,
    פילי והקליפרס (בהמשך גם פעמיים בוסטון ואינדיאנה)
    ועדיין מוכיחים שיש חיים אחרי הסייבורג. נרס עושה יופי של עבודה, סיאקם וואן ליט תופסים את המושכות בלי שום חבלי לידה, ההגנה ממשיכה להיות הטיקט של הקבוצה וחלק לא קטן קורה שלאורי ואיבקה פצועים…

            1. חוץ מהחבל. זה לא באמת חבל.

    1. נרס מרשים אותי העונה יותר מעונה שעברה. הוא עושה דברים מחוץ לקופסא ונהדרים, הראפס ממש מפתיעים אותי במיוחד שחשבתי שהם יככבו במסיבות של דרייק בעיקר. האמת עוד כוכב והם יכולים לקחת את המזרח ולהתחרות על טבעת בצורה רצינית.
      יש לי הרגשה שבפלייאוף מול הגנות קשות הם יתקעו מאד, ההתקפה שם מוגבלת אבל אכלתי מספיק כובעים לגביהם עונה שעברה והעונה 🙂

      1. שמעון אתה צודק בהתייחס להתקפה במידה לא קטנה מצד שני שמסתכלים על היעילות הם מקום 5 באופנסיב ודיפנסיב רנטיג כרגע בליגה וכמו שציינתי נרס מתגלה כמאמן שיודע לייצר פתרונות אז לך תדע

  8. עידו נראה לי שאני עומד להציע חוזה לבוגדן להוקס כמו שדיברנו, אין ברירה, חייבים להתקדם.
    בהתקפה איתו ועם השיפור הצפוי של האנטר וקולינס יהיה קשה להביא דאבל טים על יאנג. בוגדן יעניש. הוא גם מוביל כדור שטריי נח וגם לצידו יכול לאפשר פיתוח תנועה ללא כדור של יאנג ולתת לו שלשות יותר יעילות וקלות מאשר בכדרור מהלוגו.
    בהגנה? זה חרא אבל אי אפשר לקבל הכל, זה לא שקליי תומפסון או גוש ריצרדסון או באטלר מחכים בתור.
    ועכשיו צריכים סנטר הגנתי כלשהו…מיילס טרנר אופציה טובה.
    הייתי מציע גם לגלינארי חוזה עתק לעונה אחת כזה של 25 מיליון ואפילו יותר, לדעתי הוא יקח עונה אחת שמנה כזאת.

    יאנג, בוגדן, האנטר, קולינס, טרנר זה חמישייה לפחות טופ 3 במערב
    וגלינארי מהספסל

        1. למה רב שנתי הוא לא יקח 30 מיליון לעונה אחת ויהמר על עצמו להשיג חוזה ארוך בעונה הבאה?
          הוא בן 32 לא שווה לי לתת לו ליותר מעונה. עונה אחת אני מוכן לתת לו גם 30 מיליון. הוא יהיה בעונת חוזה אז גם יתן יותר תפוקה 🙂 יעני כמו מרקוס מוריס. לדעתי הוא יקח ושווה לנסות בלי קשר

            1. אתה אומר בגיל 32 ופציע הוא לא יהמר על עצמו ויעשה מרקוס מוריס אה?

  9. שמעון, רק תראה את המחיר ההגנתי של יאנג, שאתה נוטה קצת להתעלם ממנו… ההפרש שלו בין האופנסיב לדפנסיב מדהים ממש (גם הארדם לא רע אבל לא כזה קיצוני). נתוני TPA מצטברים, נכון עד המחזור האחרון:
    https://imgur.com/a/NhnUyeE

      1. כשאני רואה מדד, שהוא עצמו מאוד אינטואיטיבי וברור, ונותן לך תוצאות שיושבות כ"כ יפה על העונה (זו באמת רשימה, כמעט בלי סטיות או תקלות מוזרות) – אני נוטה להתייחס אליו כמדד טוב.
        אם יש משהו יותר טוב? יאללה בכיף, בוא נחליף.

          1. הכי פשוט, "סך נקודות נוסף", כמה נקודות אתה שווה לקבוצה שלך. מספר הנקודות שנוסף בהתקפה, ומספר הנקודות שנחסך בהגנה. הכנסות והוצאות, זה שעולה, וזה שיורד… אני מנחש שניתן להתווכח על הדרך בה נמדדים ערכי הנקודות, אבל העיקרון, עבורי, ממש אינטואיטיבי, מה אתה שווה בשני צידי המגרש.

            1. זה שמגדירים את זה ככה לא אומר שזה מה שזה מייצג באמת. זה רחוק מאד מלהיות אינטואיטיבי. בטח בכל מה שנוגע להגנה.

            2. השאלה היא לא מה מדד אמור לייצג אלא איך הוא עושה את זה.

            3. לזה התכוונתי, בסוף. יש משהו במקום? בנוסף? ניתן בכלל לכמת?
              או שאתה אומר – עזוב את המשוואה הקאצ'ית הזו, הכנסות + הוצאות. היא פגומה מן היסוד.

    1. עזוב מדדים. אני רואה והוא שומר גרוע אבל לא שונה מהארדן ראס סטף קיירי דמיאן. שיבנו קבוצה שתחביא את זה, זה המשימה שלהם, הם ידעו מה החבילה שהם מקבלים.
      דווקא היום הוא שמר בסדר וצחקתי האמת אפילו גאברי כנראה קיבל תשלום לפעולות הגנתיות מסויימות ועשה 2 מהלכי הגנה על סבוניס גם צחקתי

  10. אני חייב לציין שהניקס ניצלו שהטרידו את הקלסטרופוב הלטבי אחרת היו נותנים לו גם סופר מקס בהמשך. המאבס לפחות הרוויחו סקורר נהדר ושחקן שישי במידת הצורך כמו הארדוואי. פורזי מעולם לא דרס בצבע ומי שחושב שמול הארל גובר דיוויס בפלייאוף הוא פתאום יתחיל הוזה קשות. זה גארד רך סטייל מונטה אליס שתקוע בגוף של 2.21. היה מביך לראות אותו היום מחכה על קשת ה-3 לכדורים מלוקה ולא מעיז בכלל לחשוב על הצבע.
    בפלייאוף יהיו מרפקים, לכלוכים, קשיחות, האסל, נראה לכם שהוא פתאום יתחיל לטחון שם???
    גם בהגנה הוא חלש מאד ומיס מאץ' מהלך.
    מסכן לוקה עם איזה מס 2 תקעו אותו. טרייד ומהר שמישהו יאכל את הלוקש הזה. פורנייה+במבה+רוס על פורזי אפשר לדחוף למגיק. במבה יכול להביא אותה תרומה בצבע ולתת עבירות. פורנייה ליד לוקה סקורר קטלני יחד עם הארדוואי. רוס מביא נק מהספסל.
    סת קרי גם שחקן מאד מאד חלש, להעיף ומהר

  11. מעניין שרואים חזרה "לצ'אקרים" של תחילת העשור הקודם(אייברסון,קובי,קרטר,מקגריידי ואחרים) שכשהחל עידן האנליטיקס נזרקו לפח לטובת המשחק הקבוצתי של הספרס,הקבוצות של לברון וגולדן סטייט
    ועכשיו חוזר עידן הצ'אקרים בגדול הארדן, דונובן מיצ'ל , טריי יאנג , לוקה , בוקר שההבדל היחיד בינו השנה לשנה שעברה זה שיש שחקנים יותר טובים והקבוצה מנצחת(כשמנצחים הכל נראה יותר טוב) ואחרים.

    אף אחד מאלה לא יצליח לגדל סביבו קבוצה שתהיה קונטנדרית לאורך זמן , גם אם מתי שהוא לוקה יצליח להגיע לאיזה גמר NBA אחד זה לא אומר כלום , גם וסטברוק ואייברסון הגיעו לגמר ה NBA , אבל לאורך זמן זה לא עובד .

    1. לברון הכי צאקר אם כבר. הקבוצות של לברון וגולדן סטייט (למעט 2015) היו סופר טים שזכו באליפויות. ב-2015 הלוחמים זכו כי קיירי נפצע. אז לא יודע מה אתה מדבר. קובי לקח ככה אליפויות, דירק לקח ככה אליפויות.
      הספרס היו חריגים וזהו זה נגמר.
      צאקרים מביאים אליפויות
      לוקה ויאנג הולכים להיות HOF ודאים. ברור שצריך קבוצה טובה מסביב עוד לא ראיתי מישהו לוקח אליפות עם קיי באומן וקולי סטיין או קמרון רדיש. תקשיב שים את טריי יאנג/לוקה בפילי במקום סימונס ויש לך לפחות 3 אליפויות ברצף, לפחות ולא סתם אליפויות? אלא בשחיטות וזה אפילו שברט בראון מאמן.
      בכלל פילי עם יאנג/לוקה תהיה הקבוצה הכי מלהיבה בהיסטוריה ואולי הטובה מכולם. אני רק מתאר לי יאנג/לוקה ריצרדסון האריס הורפורד אמביד. אלוהים ישמור איזה אופצית. הם בלתי עצירים באחד על אחד מביאים דאבל טים הופ לפינות לקלעים, פיק אנדרולים מטורפים ולובים עם אמביד ושלשות מהלוגו, הקבוצה הכי טובה בהיסטוריה. ברט בראון עובר את פיל גקסון ופופ 🙂

      1. קובי לקח אליפויות עם שאק , כשניסה לבד זה לא הלך,בקושי הגיע לפלייאוף , היה צריך את גאסול ואודום כדי לקחת את אליפויות
        דירק לקח אליפות אחת וגם זה היה במקרה
        כמוא שאמרתי גם אייברסון הגיע פעם אחת לגמר

        צ'אקרים לא מובילים לשום מקום ,אתה יורד הרבה על הלטבי(וגם אני לא אוהב אותו) אבל אין שום דרך אחרת שהוא יכול להיות אפקטיבי עם לוקה שמחזיק כל בזמן בכדור וצריך את הצבע פנוי כדי לחדור

        1. מה זה גאסול ואודום? לעומת קיירי ולאב וויד ובוש דוראנט וקליי? צאקרים מביאים אליפויות בד"כ עם עוזר אחד חזק לידם. כמובן שסופר טים מנצח צאקרים, לא הבנתי מה אתה בא להגיד

          1. אני לא מבין מה אתה אומר , אתה רק מוכיח את מה שאמרתי , גם לברון שהוא צ'אקר לדעתך הבין אחרי 7 שנים שבדרך הצ'אקרית שלו הוא לא יגיע לכלום , והבין שהוא צריך לשתף פעולה ולתת זריקות ושליטה בהתקפה גם לוייד,בוש , קיירי ולאב.

            אתה חושב שאם היה לך קבוצה של יאנג(בכושר הנוכחי שלו) עם באטלר ואמביד הוא היה עושה משהו? אמביד היה דורש ממנו כל הזמן את הכדור ובאטלר היה לוקח ממנו את הכדור ברבע הרביעי ושולח אותו לעמוד בפינה

            וגם לוקה נראה לי אותו דבר , מחזיק בכדור כל הזמן וזורק וזורק וזורק

            כשאייברסון וקובי עשו את זה (בשנים הלא מוצלחות שלהם) ביקרו אותם קשות

            1. יאנג עם באטלר ואמביד היה מביא 3 אליפויות. היה מפנק אותם יפה יפה אמביד לא היה צריך לצאת לשלשות

            2. מי שביקר אותם היה רפה הבנה. סביב אייברסון וקובי היו אריק סנואו ארון מקיי מאט גייגר סמוש פרקר וקוואמי בראון

            1. נכון רק לשנת 2001. כבר הראיתי בעבר שבסדרות הגמר האמיתיות מול הספרס והקינגס קובי כיכב יותר.

            2. אז אצלך בעצם, מחלקים FMVP לשחקן הכי טוב לא בפינאלס, אלא בגמר הקונפרנס? בחצי גמר הקונפרנס? או בסיבוב הראשון? או סתם למי שבא לך? בחיי, זה כמו הסטרינג תיאורי…
              חוץ מזה, את "הגמר האמיתי" עם הקינגס, רצוי לא להזכיר בהקשר חיובי ללייקרס, כן…

            3. פיינלס MVP זה חרטא כמו שתמיד טענתי זה על סידרה אחת, מה עם מה שהיה לפני שלא נדבר על קושי היריבות חחח

        2. אין קשר לאוהב או לא אוהב. הלטבי לא ברמה שאני אוהב או אשנא אותו בכלל. אין לי שום רגש אליו, אני רק אומר מה אני רואה. הוא גבוה הוא אמור לקבל כדורים בצבע לא על קשת ה-3. הוא עומד על קשת ה3 רוב המשחק, מה הקשר ללוקה? לוקה מוסר גאון אם יהיה בצבע ימסרו לו
          זה מזכיר לי את סטיבן אדמס אולסטאר בלי ראס, ראס לא מוסר לו ולוקח לו ריב. פורזי הוא סתם אוברייטד מנפח סטט על שארלוטים, הבן אדם בקרבות פלייאוף ישבוק למוות, הוא בנוי על חיים מחוץ לקשת ובפלייאוף החיים האלו מתקצרים. הארל רק ישאג עליו הוא יזרוק מהלוגו מרוב פחד.

          1. אין לך מושג מה על מה אתה מדבר , אם הלטבי הזה הולך לצבע אז ההגנה עושה פקינג בצבע , אין מקום ללוקה לחדור לסל , כל מה שנשאר לו זה לזרוק שלשות כל המשחק או למסור ללטבי מתחת לסל ולחכות שהוא יעשה משהו שזה לא שונה דרך אגב ממה שפילדלפיה עושים עם אמביד.
            אם אתה חושב שככה לוקה רוצה לשחק יש לי גשר למכור לך , לוקה רוצה להחזיק בכדור,לשלוט במשחק וללכת לסל מתי שהוא רוצה

            1. לוקה זורק בעיקר מבחוץ. ולוקה מקבל את הכדור והקבוצה כי הוא טוב וגאון ומספק את הסחורה. עובדה שדניס סמית לא הצליח לעשות את זה. לוקה בכלל לא צריך לחדור
              אגב מה פורזי עשה בדיוק בניקס? ככוכב הגדול? כלום.
              לוקה בשנה 2 לבד מוביל במערב קבוצת פסחים לפלייאוף

            2. לוקה עדיין לא הוביל אף אחד לכלום , בוא נחכה עד סוף השנה , אני די בטוח שבחצי השני של העונה ימצאו דרך לעצור אותו דאלאס תחזור לגודלה הטבעי.
              אם אתה חושב שלוקה בקבוצה עם אמביד\באטלר\דוראנט\לברון,תבחר מי שתרצה יעשה מה שהוא עושה עכשיו אתה יכול לחלום.
              זה לא משחק מחשב ולכל הכוכבים האלה שאתה חושב שאם רק תשים אותם בקבוצה אחת עם יאנג או לוקה זה יעבוד אז אתה לא קרוב, לכל השחקנים האלה יש אגו וחוזי פרסום ופרי אייג'נסי , זה לא כזה פשוט

            3. לוקה ויאנג יביאו לפחות 3אליפויות רצופות בפילי. ברור שלא יקלעו 30 נק למשחק אבל יביאו בקלות 22-25 נק על 10-12 אס כמו כלום וטבעות אליפות

  12. לזירת הטריידים – מאנו בשם הספרז הציע, אני נוטה לקבל – קאריס לברט על LMA (ברוקלין תצרף עוד כמה פילרים, איזה גארט טמפל שכזה להשלמת שכר), ויקרה רק בשנה הבאה. התנגדויות? השגות?

      1. למרכוס אולדריג'. הנטס חייבים 4, ולברט בלי ספק יהיה מותרות להחזיק, עם החזרה של KD (מיותר כבר היום).
        ברוקלין עם קיירי, האריס, KD, אולדריג', אלן, ספסל: דינווידי, שוטר כלשהו, טוריאן פרינס, מוסא, דיאנדרה. זו קבוצה לאליפות מזרח.

      1. הספרז יגידו תודה למי שיחלץ אותם מהחוזה הכבד של למרכוס, ועוד לברט, אבל מה איכפת לי, אני בכלל בצד הניקס, תקבל 🙂

          1. החוזה של כריס להשנה הוא 2.6 מיל', קופץ בשנה הבאה עם האקסטנשן ל-16 כזה, לשלוש שנים. גם אם ירצו מאוד עכשיו – צריך לפרק את כל הנטס כדי להשוות שכר, ל-20 ומשהו של אולדריג'… ולמה בכלל שברוקלין תיתן מתנה כזו נדיבה.

  13. אני עם הפרוסס בויכוח הזה, הצ'אקרים עם היוזינג הפסיכי עדיין לא הביאו אליפות (דרק מקרה חריג, ולא היה צ'אקר).
    כתבתי כאן על זה מזמן – רכז/כוכב שמוסר הרבה אסיסטים ומשחק עם מדד שימוש גבוה, זה לא ממש טוב לקבוצה: ראס, הארדן, לוקה, יאנג, קיירי, דמיין, לברון, וכד'.
    זאת טעות אופטית שכל כך הרבה מומחים נופלים בה – ריבוי אסיסטים לא מעיד על קבוצתיות! לרוב הוא מעיד על "חזירות" (בול-הוג).
    שחקנים לא רוצים לעמוד שעה ואז לקבל אסיסט ולקלוע, הם רוצים להשתתף, לשחק, לכדרר, לעשות מהלכים, ליצור בעצמם.
    זה נותן שני יתרונות – אחד: מקשה מאדו על ההגנה, אין במי להתמקד, קבוצות מרובות-יוצרים תמיד היוו בעייה ליריב (דנבר, מילווקי, פורטלנד של אולדריג', קליפרס של שנה שעברה וכמובן סנטוניו).
    שתיים: השחקנים שמחים כי הם משתתפים, ואז הם שומרים.
    אני משאיר את ג"ס מחוץ לדיון כי הם לא דוגמה לכלום, ועדיין, חלוקת השימוש והזריקות בין השלושה, שמצאו דרך לוותר על הכוכבנות האישית, הפכה אותם לבלתי עצירים.
    לאן לברון הגיע עם הצ'אקריות והשימוש? אליפות אחת מקרית עם נס-פח-כד-השמן. מאז 2013
    לאן הארדן – גדול הצ'אקרים – הגיע? מרחק הדחה היסטורית של המפלצת, אבל קרס כשפול הלך. פול איזן אותו במדד השימוש.
    לאן הגיעו שאר הצ'אקרים? כמו שהפרוסס (ואביב גפן) אמר – לשומקום.
    אסיסט זה הבלוף הכי גדול בכדורסל.

    1. ג'ון סטוקטון, סטיב נאש, מג'יק ג'ונסון, אוסקר רוברטסון, אייזיאה הראשון תומאס – מה אגיד לך, בלוף אחד-אחד, חזירים מפונקים בצבע ורדרד…

      1. חחח חיכיתי לסטוקטון, אפילו כתבתי אותו בעצמי ומחקתי, יש לזה הסבר, לא אכנס לזה עכשיו, כל אלה שציינת בהתחלה לא היו ספקי נקודות עיקריים בקבוצותיהם (נאש מקרה מיוחד, יש תמיד כאלה).
        קבל את זה:
        טופ חמש בשימוש השנה:
        הארדן, יאניס, לוקה, לנארד ויאנג
        מילווקי והקליפרס חזקות יותר.
        ומה אומר מדד אחוזי האסיסטים שלהם?
        הארדן – 49.8
        יאניס – 35.5
        לוקה – 56.5
        לנארד – 37
        יאנג – 48.9

        פשוט מדהים איך המספרים מסתדרים כמו חיילים כדי לחזק את הטענה שלי. פחות אסיסטים – יותר קבוצתי (אני מקצין כדי להעביר את המסר)

            1. נו באמת, ה-USG של לברון בקבוצה עם כוכב גדול נוסף לצדו, לא באמת השתנה לאורך השנים. 30% – 32%.
              להזכיר, התגובה שהתחלה את השרשור היא התגובה שלך. אתה הכנסת את לברון לדיון.
              אז אי אפשר מצד אחד "לחזר" (מלשון חזיר) את לברון, ומצד שני להחליט שהוא לא מתאים לרשימה המוגבלת ל-5.

          1. ריקי רוביו שלך , אולי הכי קבוצתי בליגה, שגם משפיע ישירות לטובה על הישגי חבריו וקבוצתו,
            שימוש : 19.7
            אחוז אסיסטים : 34.2
            מדהים!

            1. א. אוי ואבוי אם רוביו היה זורק את אותה כמות שלברון זורק. אנחנו מדברים על פער של 10% אפקטיבי בין 2 השחקנים.
              ב. יש דוגמאות נהדרות לשחקנים שמסרו המון אסיסטים והיה להם USG נמוך יחסית. אין דוגמה (לטעמי) טובה מסטיב נאש. האמת? כבר בזמן אמת הצטערתי שהוא לא זורק יותר. אם היה לצדו איזה קומבו גארד נוסף שיודע לנהל משחק, נאש יכל לפרוח כאיום אוף דה בול (לא במפתיע, את שיא הנק' למשחק שלו, נאש השיג בעונת 06', העונה שאמרה היה פצוע, ודיאו התגלה כמי שיודע לעשות הכל על הפרקט).
              ג. כל זה לא משנה דבר אחד ברור –
              נתון האסיסטים לבדו, באמת לא מספק. יש את שאלת היעילות. עובדתית, ההתקפה של הקבוצות של לברון תפקדה ברמה הגבוהה ביותר כאשר הוא "התחזר". את אותו הדבר אפשר לכתוב בלב שקט על עוד כמה שחקני על ששיחקו בליגה.

    2. "אליפות אחת מקרית עם נס-פח-כד-השמן. מאז 2013".
      זה ענק.
      יאללה, אולי לא ישימו לב לעובדה הפעוטה שב-12' וב-13' (השנים הצמודות ללו הזמנים שלך, אותן משום מה בחרת להשמיט) הוא דווקא כן זכה באליפויות.
      או לעובדה שהיריבה שלו מאז שחזר לקאבס היא האימפריה מהמפרץ (לטעמי, אחת מהשושלות הגדולות שראתה הליגה).
      או שאותן "צ'אקריות והשימוש" הובילו את אחת ההתקפות החזקות בליגה. ברמה של גולדן סטייט, למעשה.
      .
      לענייננו. אסיסט, כמו סל שדה, בשביל להבין את האיכות שלו, צריך קונטקסט. אחוז אפקטיבי מתאר יפה את היעילות של זריקה.
      אסיסט?
      לטעמי ON/OFF התקפי (מתאים רק לשחקנים עם מספיק דקות על הפרקט) הוא נתון משלים שמאיר את נתון האסיסטים כך שאפשר ללמוד ממנו.
      פוינט לברון?
      בדקות שלו העונה על הפרקט ללייקרס יש אופססיב רייטינג של 116.4, ואחוז אפקטיבי של 56.2%
      כאשר הוא על הספסל האופנסיב רייטינג צונח ל-103.5, והאחוז האפקטיבי ל-49%

      1. גיא אתה נלחם פה בטחנות רוח שלצערי שום עובדה שתמיד לא תשכנע אותם ….בחייאת אל תחמיר את ה-OCD. חבל על הבריאות הנפשית.

      2. באתר הופס לא צריך לציין שתי אליפויות של מיאמי, אין כאן אחד שלא הבין את 2013
        ג"ס ללא דוראנט, היא הדוגמה הכי טובה למה שאמרתי. ללא בול-הוגר שלטה בליגה ביד רמה במשך כמעט שנתיים. הפסידה לשחקן הגדול בדורו + שני כוכבים משלימים מעולים, לא בושה, ועברה בקושי רב את ראסל-דוראנט כמעט בשיאם, עם אחת ההגנות הטובות בעשור.
        תאכלס – לברון הגדול בדורו – הביא אליפות אחת עם חצי-בול-הוג. זה לא עובד! איזו עוד ראייה אפשר להביא?
        .
        לגבי פוינט לברון – זה הבדיחה הכי גדולה ואולי הדוגמה או הסמל המובהק ביותר לפשיטת הרגל של הליגה השנה. מי שנותן לו להוביל את הכדור מעבר לחצי – הוא פושע (ספוטיבי כמובן).

          1. ברור שנחשבת, אליפות מפוארת, אבל מאז עברו שש עונות, ורק אליפות אחת, בדם יזע ודמעות (וגם קצת מזל).

            1. לקחת את סדרת הגמר, אולי הכי גדולה שהיתה פה, עם סדרת היחיד, בלי ספק, הגדולה בתולשדות הליגה, ולקרוא לזה "מזל" – אוי. זה באמת אוי. סדרה שהולכת לגיים 7 ופוזשן אחרון בשוויון, ברור שזה על יהיה הקשקש, כי זה המשחק. אבל להגיע עד לרגע הזה – זה הכל פרט למזל. זו היכולת הכי גבוהה שיש.
              מזל? פציעות לקיירי ולאב, למשל, מתאים יותר. או פציעות לדוראנט וקליי. לא סדרת 2016, בחייאת.
              ואתה גם לא יכול לאחוז במקל משני הקצוות – אתה כ"כ מפאר את אותה גולדן סטייט הזו, המודל שלך לפיסגת הכדורסל – ואז קורא "מזל" לנצחון של לברון והקאבס עליה. מזל? כדי לנצח את הכי-הכי-הכי טוב, אתה צריך להתעלות לפיסגה הכי-הכי-הכי-הכי גבוהה. וזה לא קשור לשום מזל.

            2. הסדרה הזאת נטחנה כאן מכל כיוון אפשרי. בוא נאמר שזאת לא אליפות עם עליונות ברורה כמו מיאמי 2012, ס"א 2014, או ג"ס 2018
              כשלברון מתחזר – זה לא טוב לקבוצה. בדקתי גם סטטיסטיקות של נאש לצורך העניין – מדד אסיסטים נמוך יחסית אליו בעונות ה-MVP שלו והגמרים האיזוריים של הסאנס. מדד גבוה בהרבה מהממוצע שלו בשנים 2010-2012
              ומה עשתה פיניקס שלו אז? זה ממש אחד-לאחד (ואני בטוח שיהיו יוצאי דופן, זה לא אומר כלום)

            3. ?
              2007 הייתה העונה בה הסאנס היו הכי קרובים להצלחה. לנאש היו 50%+ אסיסטים, נתון גבוה מ-2 העונות שקדמו, ומ-2 העונות שהגיעו אחר כך.
              .
              נאש הוא דווקא דוגמה אדירה לשחקן ש-% אסיסטים גבוה שלו = התקפה מוצלחת.

            4. צודק – 2007 אצל נאש חורגת מהכלל שהצבתי, אם כי לא בהרבה, בעונות המאוחרות שלו בפיניקס, שהיו גרועות קבוצתית, יש לו אחוז אסיסטים גבוה גם כן. גם אצל הארדן מצאתי חריגות, זה עדיין לא מספיק כדי להפריך את טענתי. חייב לפרוש לעת עתה, בנאש ננוחם… (חוכמה לתת דוגמה עם נאש? נו באמת… הוא לא דומה לכלום, אפילו בכדורגל הוא כוכב)

        1. לרוב הקבוצות אין את סגל עמוק מספיק בשביל להפעיל לחץ שכזה כבר בחצי המגרש של הלייקרס. לקליפרס יש, והם עשו את זה לפרקים, ובהצלחה, במשחק הראשון העונה בין 2 הקבוצות. לא שללייקרס אין פתרונות לתרחיש הנ"ל –
          בראדלי ורונדו מסוגלים להעביר את החצי, ואז יש מיס מאצ' על לברון שפשוט דורס מתחת לסל.
          .
          ה-USG של לברון במיאמי היה דומה לזה שהיה לו בקליבלנד 2.0 , אז למה להשמיט את אותן 2 אליפויות?
          מאז שעזב את קליבלנד בקיץ 2010, העונה עם ה-USG הגבוה ביותר שלו היא עונת 12'. אנחנו זוכרים איך עונה זו הסתיימה.
          לא ברורה לי הבחירה שלך להשמיט 2 מהאליפויות של לברון. יש לו 3 אליפויות, 3 פיינלס MVP. איזה שחקן פעיל יכול להציג רקורד שכזה, שאתה ככה בוחר לשנמך את מה שהוא עשה?

          1. תודה מיקי – כנראה שאתה יותר ברור ממני.
            גיא – אני מדבר על לברון בלי הטריו של מיאמי, זה הכל, מה נתפסתם לזה? חוץ מזה לברון ענק אדיר הגדול בדורו, מצד אחד אי אפשר להכניס אותו לקטגוריות, מצד שני – באופן אבסורדי – הוא אפילו מחזק את דברי. אפילו הוא, גדול ככל שיהיה, ברגע שהפך לכוכב-יחיד-רומס-כל-דשא-מסביב (כמו חלק גדול מאלה שצויינו לעיל) – השיג פחות ברמה הקבוצתית.

            1. יש איזו נקודה שלא מובנת לי. ללברון בלי החברה מההיט יש אליפות אחת. לקרי בלי דוראנט יש אליפות אחת. לדוראנט בלי הטריו של גולדן, יש 0 אליפויות.
              אתה מזהה כאן את התבנית?
              באליפות לא זוכים שחקנים. זוכות קבוצות. קרי, לברון, דוראנט, הם היו חלק מקבוצות אליפות.
              .
              אתה מחפש לבדוק האם האיסיטים של לברון שווים משהו? זה לא מסובך. תבדוק איך ההתקפה של הקבוצה משחקת כאשר הוא משחק כפי שהוא משחק.
              לקאבס, הייתה התקפה מדהימה, לא פחות. ההבדל ביניהם לבין גולדן סטייט הייתה ההגנה.
              ללייקרס, עם פוינט לברון, יש התקפה טופ 5 בליגה, וזה כאשר אנחנו מדברים על קבוצה "חדשה".

            2. גיא – אתה מתעלם מנתונים שהראיתי שמדד אסיסטים גבוה לכוכב מרכזי די תואם הצלחה פחותה של קבוצתו. אתה גורר את הדיון ללברון וגדולתו, וזה לא העניין כאן.
              לאחר בדיקה אקראית של סטוקטון ונאש, אני עוד יותר מתבצר בעמדתי. אפילו גדולי הרכזים מסרו פחות אסיסטים בעונות הטובות של קבוצותיהם. הבאתי גם את רוביו עם מספרים הזויים מהצד השני שמחזקים את טענתי מכיוון הפוך.
              אני חוזר כדי שיהיה ברור:
              כוכב ראשי עם מדד אסיסטים גבוה במיוחד – פחות טוב לקבוצתו.

            3. אני לא ראיתי נתון שכזה. מה שכן ראיתי זה צ'רי פיקינג.
              יש קבוצות שהצליחו בענק עם כוכב מרכזי דומיננטי (בולס של ג'ורדן, לייקרס של שאק, לייקרס של קובי), יש קבוצות שנשענו על חלוקה בין מספר כוכבים גדולים (גולדן סטייט, ספרס, פיסטונס).

            4. למה צ'רי פיקיניג? אני אומר אמירה ברורה ומגבה אותה במספרים מאוד יציבים.
              אפילו לברון – האנומלי שבאנומלים:
              במיאמי – אחוז אסיסטים נמוך, בעיקר באליפויות
              בקליבלנד השניה – אחוז גבוה בהרבה (קפיצה של 6% ואפילו 8%)
              בקליבלנד השניה – באליפות, אחוז נמוך יחסית, ב-2018, הכי חלשה – אחוז אסיסטים הכי גבוה.
              .
              יותר אסיסטים לשחקן הכוכב, פחות טוב לקבוצה.
              אם יש לך טענה שכנגד – אנא גבה אותה במיספרים.

            5. אני כופר במשוואה שמנסה לחבר % אסיסטים לאליפויות. הרי יש 2 צדדים למשחק:
              התקפה, והגנה. אם אתה רוצה להוכיח את הנקודה שלך, אתה צריך להראות ש-% אסיסטים גבוה = התקפה פחות טובה.
              רוצה דוגמאות הפוכות?
              בבקשה:
              .
              השנה, ההתקפה מס' 1 בליגה (עד כה): דאלאס. דונצ'יץ' במקום ה-2 ב-% אסיסטים.
              ההתקפה של הלייקרס במקום ה-5, לברון מוביל ברשימת % האסיסטים.
              .
              בעונה שעברה, ההתקפה של יוסטון במקום ה-2, הארדן במקום ה-4 ב-% אסיסטים.
              .
              ב-18', הארדן במקום ה-2 באחוז אסיסטים. לברון במקום ה-3. ההתקפה של יוסטון מס' 1 בליגה, של הקאבס 5.
              .
              ב-17', הארדן מקום 1 ב-% אסיסטים, לברון במקום ה-4. ההתקפה של יוסטון במקום ה-2, של קליבלנד במקום ה-4.
              .
              אני יכול להמשיך, ולהמשיך, אבל אצמצם את המגילה ואזכיר את התקפת הסאנס בתקופת נאש, את התקפת הלייקרס בתקופת מג'יק.
              .
              השורה התחתונה?
              % אסיסטים לא מנבא הצלחה או כישלון. זה בגלל שלא כל האסיסטים "נולדו זהים". מספיק לבחון את נתוני ההתקפות של הקבוצות של ווסטברוק יקירך, בשביל להבין את זה.
              אבל כאמור, הם ממש לא מנבאים כישלון.
              .

            6. אין לי סיכוי נגדך בסטטיסטיקה, זה כמו ויאדוליד נגד המכונה של בארסה.
              חזור בבקשה לראש השרשור – כתבתי שם ששימוש גבוה וריבוי אסיסטים פוגע "בשמחת" השחקנים ומשפיע גם על ההגנה.
              יש התאמה ברורה בין הצלחת הקבוצה של כוכב על במהלך הקריירה שלו, לבין אחוז האסיסטים שחילק. אני חושב שזו ההתאמה הכי חזקה שתמצא בין נתון אישי צר להצלחה קבוצתית. זה פשוט מדהים.
              תבדוק גם אסיסטים ללא אחוזים. יותר אסיסטים לכוכב=פחות הצלחה לקהוצתו. ביחס אליו! מיקום ביחס לליגה לאחרים לא רלוונטי.

            7. גיא מה שדה שוט מנסה להגיד בעצם- זה כששחקן אחד לוקח על עצמו גם את מלאכת הקליעה וגם את האסיסטים זה ברוב המקרים, למעט יוצאי דופן , פחות צורם לקבוצה בניצחונות, כי בעצם השחקנים מרגישים שהשחקן לוקח להם את כל התפקידים.
              יש כמו מן משל או אימרה או לא יודע מה לקרוא לזה- שאומר ככה-
              בכל קבוצת אנשים יש כמו משבצות/כיסאות איל שתרצו, וכל אחד תופס משבצת/כיסא. כל כיסא מייצג משהו נגיד הוא המצחיקן , הוא המסודר וכו, וקשה לעבור ביח משבצות/כיסאות שכבר תפסת(זה לא בדיוק האימרה היא מנוסחת בצורה יפה יותר כמובן).
              מה באתי לומר פה בעצם- שכששחקן תופס את משחבצת הקלעי, המוביל כדור, המוסר, וכו, זה דורש משאר השחקנים פחות מעורבות(כי הם לוקחים פחות משבצות כביכול)- ופוגע בקבוצה.

      3. לברון לא שייך לקבוצה הזו, זה ברור גם בלי המספרים, הארדן מקרה ביניים, אבל בגדול הסוגיה שדה שוט מעלה היא רלבנטית – היכולת של שחקן אחד דומיננטי (בכל פרמטר – אסיסטים, נקודות, ווטאבר), להגיע עד הסוף היא מוגבלת.

  14. הצעירים משתלטים על הליגה.
    שאלה לדיון – אם מחליפים את לוקה ואת יאנג, המאזנים נראים אותו דבר לאטלנטה ודאלאס? לא סגור על זה.
    ברור שכרגע בלי קולינס הסגל של אטלנטה חלש יותר, ועדיין – האם זה מצדיק התרסקות כזו?

    1. איזה התרסקות?

      הסגל של ההוקס לפני פתיחת העונה היה טופ 4 הכי חלש בליגה וזה עם קולינס.

      אני רוצה לראות כוכב אחד בליגה מנצח עם קמרון רדיש, האנטר, גבארי ואלכס לן בחמישייה (לא לברון, לא קאווי, לא הארדן ולא אף אחד, קאווי עם הסגל הזה בלוד מנגמנט כל העונה). אה בעצם ראינו את סטף קרי עם כוכבים בסגר גודל הזה מה עשה. ושיהיה ברור שחקני גולדו סטייט הנוכחיים טובים ממה שיש בהוקס.
      ועל הספסל אוון טרנר, הוארטר, אלן קראב, במברי, קרטר ודמיאן גונס, טיירון וואלאס וברונו פרנדדו. שילוב של גופות ושחקני קולג'. תראה קודם משחקים, הכל מבטים פנויים והם לא מסוגלים לשים סל. מחטיאים דאנקים ולייאפים ושלא נדבר על ההגנה

      אתה משווה את זה לסגל של לוקה אמיתי? מי שם ברמה של פורזי? טים הארדוואי? אה? וגם לוקה מוציא הרבה מהסגל כי יש לו מאמן טוב.

      1. בדיוק זה יאנג ופיסחים האפסים האלה מחטיאים זריקות אימון , לא ידעתי שקיימים כאלה שחקנים חלשים בליגה , השחקן הכי טוב שם פרט מיאנג שם נבעט משיקגו, יאנג הוא סופרסטאר כבר היום

      1. אז נתחיל בזה שהחלק ההגנתי של המדד הזה נקבע פשוט על פי ההפרש בין הסך הכללי להתקפי. עכשיו מכיון שזה מדד מבוסס בוקס סקור הוא תמיד יעדיף שחקנים שממלאים את הבוקס סקור. בכל מקרה נשאלת עכשיו השאלה למה משווים. אז ההשוואה או הבנץ'-מארק לנכונות הם נתוני RPM שזה בעיני לפחות סופר בעייתי (מכמה סיבות שאני לא אתחיל לחפור בהם אם לא תבקש). אחרי כל זה ההתאמה שהמדד נתן היא לא מרשימה במיוחד (ערכי מקדם קורלציה של סביב ה-60-70%).

          1. על ה-RPM אתה יכול לחפור חופשי, למרות שנתקלתי כבר לא פעם בטיעונים. לא חובה! שבת וזה.
            רק בקשר למשפט האחרון – יש לך משהו טוב יותר מ-60-70%?

            1. אני אפילו מנסה להרחיב, לשאלה העקרונית: איך אתה קובע, מי הכי טוב. או עוד לפני: האם בכלל אתה יכול? ("יכול" = באופן שיניח את הדעת שלנו, ונשאל גם, כמה זה יוצא, "מניח את הדעת")
              שאלה פילוסופית ידועה. איך אמר ליבוביץ', על 3 מדדי NBA מפורסמים?
              "אלינור רוזוולט אמרה, טוב זה שלכל ילד אמריקאי תהיה כוס חלב בבוקר. הגנרל טוג'ו אמר, טוב זה למות בעד הקיסר. ואני אומר, טוב זה לעבוד את השם! ועכשיו צא ותכריע בינינו…"

            2. זה באמת בעייתי ובלב כל מדדי הפלוס מינוס המתוקננים למיניהם. לכן חשוב להגדיר בדיוק למה אתה משווה ולפי זה לקבל את המשמעות ה'אמיתית' .

            3. כל מה שאני אומר זה שלבחור במדד בגלל שהוא בא לך טוב בעין לא נותן כלום ממעבר ללהגיד – זה מה שנראה לי נכון. הוא לא באמת נותן סימוכין.

            4. למה הrpm זה בנץ' מארק טוב? בטח כשזה מדד שמשתמד בפריורס ולכן להסתמך עליו לגבי מה שהיה ולא לתחזית למה שיהיה זה מפוקפק. לא יודע אם יש טוב יותר זה לא הופך מדד שמצליח לשחזר אותו לבעל משמעות רבה.

  15. סתם – חבריקו – קבל:
    סטוקטון על פני הקריירה עם 50% ממוצע אסיסטים (גבוה) על 18.9% שימוש (שזה מה שלוקה ויאנג עושים בחימום בערך…)
    עכשיו השוס!
    בעונת 96/97 הטובה בהיסטוריה של הג'אז – סטוקטון עם 46% אסיסטים, הכי נמוך שלו בקריירה!!! (למעט שתי עונות הפתיחה שלו). אין צורך לומר שזה פחות מהזקן, הקוריוז והאתרוג. ואנחנו מדברים כאן על אחד המוסרים הגדולים של המשחק בכל הזמנים

  16. חברה אתם דשים יותר מידי בסטט שלא מנבא כלום. אחוז היוסג של הארדן יאניס טריי לוקה גבוה כי אין להם ככ עם מי לשחק והם מקבלי החלטות נהדרים. בפילי לא הארדן לא לוקה ולא יאנג במקום סימונס היו עם היוסג הזה.
    דה שוט עם יד על הלב כמה משחקים של ההוקס ראית? יאנג שם משתף את כולם., לך תראה איך הם נראים שהוא שנייה על הספסל. כיתה ו 3.

  17. תודה בלוך, אחלה סיקור. בתקווה זה התחלה של משהו חדש עבור סן אנטוניו, אבל אני לא אופטימי. דריק וויט נראה כמו רכז העתיד שלהם (ולא מארי). השלשה של דרוזן מאוד חריגה.

  18. הקליפרס היו במשחק קצת חלש אבל הם עדיין הטובים בליגה בהפרש קטן מהלייקרס שההתקפה שלהם מתחילה לזרום קצת יותר טוב.
    יש מצב שטריידים בחורף ייצרו עוד קונטנדרית מלבד שתי אלה (וקצת מילווקי)

  19. קצת באיחור – שארפ שוטר צודק, מייקל הוא הדוגמה הכי טובה לכך.
    שמעון – צודק, קשה לי לראות את אהובך החדש, רוקי שלא סופר אף אחד ומרים קרנות מהחצי. סטף בחיים לא שיחק ככה. הדמיון היחידי ביניהם זה בגובה.
    לברון והארדן היחידים שהצליחו להטיל על משחקים את מלוא כובד משקלם, לכופף ידיים ולהכריע קבוצות לבד.
    בכרמלו ננוחם

    1. התבוננות לא מעמיקה מדי בנתונים מלמדת (לפחות אותי) שהניסיון למצוא קורלציה בין כישלון לבין קבוצות שלשחקן המוביל שלהן יש % אסיסטים גבוה, זה ניסיון לא מוצלח.

    2. אם תסתכל ברוב הקבוצות האלופות לא היה שחקן עם 10 אסיסטים+.
      לא הלכתי לבדוק כי אני בן אדם עצלן, אבל מזכרוני זה העובדות.
      אפילו ברוב האלופות לא היה שחקן של 9(למרות שעל זה אני לא סגור). וברוב האלופות, לא היה שחקן ששם 25+ ו9+ אולי חוץ מהקבוצות של לברון שבקטע הזה, הוא די מיוחד לדעתי, למרות שאני לא נמנה מאוהדיו.

      1. מציע לך לבדוק את הלייקרס של מג'יק. לברון אגב, עד השנה ושינוי התפקיד, לא הגיע למקומות האלה. עשה כמו שעון 7 אסיסטים למשחק, 7-7-27, ממוצע הקריירה המהולל שלו. רק השנה כפוינט במשרה מלחאה הוא עושה מספרי מג'יק, אבל בשיאו, של 11 אס' למשחק.

        1. אמרתי רוב האלופות, לכן אם הייתה קבוצה אלופה אחת שכן הייתה ככה זה לא משנה, רוב האלופות לא היה עם שחקן 10+ אסיסט למשחק. כנראה שזה לא עובד.

  20. שוטר אמרו את מה שאתה אומר על ראס

    תראה איפה נמצאים מאז אדמס, אברינאס, פטרסון, קבארט, פרגסון, רוברסון, כל אלו שראס "חיסל" אותם ו"ניפח סטט" עליהם. חלק נפלטו מהליגה, חלק בדרך להיפלט וחלק נעלמים. או שכריס פול לוקח להם עכשיו את התפקיד? בסוף יש גם שחקנים חלשים וגרועים אין מה לעשות וזה מה שהיה לOKC, זה מה שיש להוקס ולמאבס. לפעמים עם מאמן טוב ממש ובסיטואציה מאד מסויימת הם מוציאים טיפה יותר אבל זה האסל של פה ושם ולא משהו עקבי של כמה שנים.
    יאנג ולוקה לא לוקחים שום דבר בכוח

    1. רוב הפעמים בשביל להפוך את השלם לגדול מסך חלקיו, ושכותם ירגישו חלק, ויהיו שמחים לתרום, אתה לא יכול להפקיד יותר מדי תפקידים אצל איש אחד, וזה בכל דבר בחיים עובד ככה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט