ה-22 בספטמבר 2019. אינינג שמיני תחתון. שלמה ליפץ, הפיצ'ר הוותיק של נבחרת ישראל (עוד נחזור אליו), מאבני היסוד של הבייסבול בארץ, על המאונד. ליפץ יורה כדור לכיוון התופס שלו, ניק ריקלס, כדור אותו ג'ונתן פיליפס מנבחרת דרום אפריקה מעיף לכיוון השדה הימני. ה-רייט פילדר סיימון רוזנבאום תופס את הכדור וקובע היסטוריה – נבחרת הבייסבול של ישראל העפילה למשחקים האולימפיים, טוקיו 2020.
לכל מי שעוקב אחרי הענף הכל כך מיוחד הזה, המשפט הקודם נשמע הזוי. לא לפיטר קורץ, נשיא האגודה הישראלית לבייסבול, ה"בנימין זאב הרצל" של הבייסבול בארץ. "אף אחד לא חשב שנגיע לטוקיו", סיפר לי קורץ בשיחה על קפה בגבעתיים. "סקאוטים יפנים הגיעו לטורניר כדי לעקוב אחרי הולנד ואיטליה, ובסוף קיבלו אותנו".
הכל התחיל בספורטק
קורץ נולד בלב ניו-יורק, אך החל מ-1989 הוא חי בארץ, עם אשתו הצברית, ומנצל כל דקת זמן פנוי כדי לקדם את הענף הכל כך אהוב עליו פה בארץ. הבייסבול בישראל אמנם החל עוד לפניו, אי שם באמצע שנות השמונים, כששניים בשם ליאון קורפלד וסם פלטר עשו זאת על אש קטנה, אך הקפיצה המשמעותית חלה בשנים האחרונות.
"ב-1996 לקחתי את הבן שלי לאימון בספורטק", נזכר קורץ. "אחרי מספר אימונים שאל אותי קורפלד: 'אתה רוצה לעזור?' בהתחלה נרתעתי כיוון שמעולם לא אימנתי, הייתי בעיקר אוהד. אבל ליאון הסביר לי שבכל מצב אני יודע הרבה יותר מכל הילדים שמגיעים לאימונים. התחלתי לעזור, ולאחר מספר חודשים הפכתי למאמן ראשי".
השלב הבא היה לקחת נבחרת לטורניר באירופה. "חששתי, אז צירפו אלי חייל שיעזור לי. זו היתה הפעם הראשונה שהכרתי את שלמה ליפץ, שילווה אותי לאורך כל הדרך. הפסדנו את כל המשחקים, אבל זו היתה התחלה".
או שהכל התחיל בסטארבאקס?
ההתעוררות האמיתית של ענף הבייסבול בישראל החלה עם הניסיון להקים כאן ליגה מקצוענית. מי שחתום על הניסיון הזה היה איש העסקים לארי באס. "נפגשנו ב-סטארבאקס במנהטן בנובמבר 2005. הוא סיפר לי שהוא אוהב את ישראל, אוהב בייסבול, ורוצה להביא בייסבול מקצועי לארץ. אמרתי לו שהוא משוגע, אבל אחרי שנה וחצי היתה פה ליגה".
"אירוע הפתיחה היה מדהים", סיפר קורץ, "אבל למשחקים שלמחרת הגיעו בקושי שלושה אנשים. באס עשה דברים גדולים, אבל הוא לא עקב, ולא עשה שיווק נכון. אנחנו מצידנו לא ידענו לנצל את זה, אם זה היה קורה עכשיו הייתי עושה דברים אחרת, וזה חלק מהתכנית שלי לעתיד. אבל זה היה קיץ אדיר, ומאז יש לנו הרבה תומכים".
הטורניר הגדול הראשון
לאחר אותו הקיץ עברו כמה שנים קשות, אך העיניים של קורץ ושות' חזרו לנצוץ ב-2011. הנהלת המייג'ור ליג בייסבול שלחה זימון לנבחרת ישראל להשתתף במוקדמות אליפות העולם, ה-WBC. "עד אותה שנה הוזמנו רק 16 נבחרות, לא היו מוקדמות. אך ברגע שהאפשרות הזו נפתחה, הם חיפשו נבחרות. מישהו אמר להם שלישראל יכולה להיות נבחרת טובה".
אז אחלה, קיבלנו זימון. מה עושים עם זה עכשיו? ג'רי וויינשטיין, שאימן את הנבחרת האמריקנית במכביה, סייע לייצר קשרים, וכך הגיעו לנבחרת שני שחקני חיזוק: שון גרין וגייב קפלר, שרק פרשו לא מזמן, והמאמן הבא של הכחולים לבנים: בראד אוסמוס. "הוא התחיל לגייס שחקנים", סיפר קורץ, "בהתחלה היה קשה, כי לא ידענו האם מותר למייג'ור ליגרס לשחק או לא, אפילו איאן קינסלר רצה לבוא. אך בסופו של דבר הטורניר נקבע לספטמבר, במהלך עונת ה-MLB, כך שזה ירד מהפרק".
Close, But No Cigar
טורניר המוקדמות התקיים בג'ופיטר, פלורידה, בספטמבר 2012. הנבחרת כללה מספר צברים, כמו ליפץ שהכרנו קודם ודן רותם, אך את מרכז תשומת הלב תפסו שניים: ג'וק פידרסון, שהיה אז פרוספקט צעיר של הדודג'רס והיום אחד השחקנים החשובים ב-LA, ונייט פריימן, שחקן התקפה מפחיד שלא הפסיק להעיף הום ראנס.
קורץ נזכר: "קיבלנו את מתחם האימונים שבוע לפני תחילת הטורניר, הבאנו את הצברים שיספגו מהאווירה במקום. לאחר שבוע הגיעו גם האמריקנים, ממש לקראת ראש השנה. את ארוחת החג אני זוכר מצוין". ישראל התמודדה מול דרום אפריקה, צרפת וספרד, כשהקרב על העליה היה מול הספרדים, במשחק בודד. "הפסדנו באינינג העשירי, זה היה אחד ההפסדים הקשים ביותר שחוויתי".
אך גם הפעם, כמו אחרי אותו טורניר באירופה בשנות התשעים, וכמו בתום אותו קיץ חלומי פה בארץ, ידעו קורץ וחבריו להסתכל על חצי הכוס המלאה, למרות התוצאה המאכזבת. "היה מאוד קשה לחזור לארץ", הוא סיפר, "אבל אז התחלנו לייצר קשרים".
סוגרים מעגל
בספטמבר 2016 שוב התמודדה החבורה שלנו במוקדמות אליפות העולם. לא מעט שחקנים מהטורניר הקודם חזרו גם הפעם. אחד מהם היה ג'וש זייד, שהפסיד את המשחק המכריע בג'ופיטר. "המאמן ביקש מכל אחד לספר את הסיפור שלו, זייד קם ואמר: 'אני פה רק בגלל ההפסד בטורניר הקודם. חשבתי כמה פעמים לפרוש, אבל החלטתי להישאר כדי לנצח. אני חטפתי את שתי הריצות שבגללן הפסדנו, עכשיו אני רוצה לנצח'".
קורץ השיג חיזוק מרשים, בדמותם של ג'ייסון מרקיז, אייק דייויס וראיין לווארנוויי, שחקני MLB לגיטימיים. הפעם היריבות היו בריטניה וברזיל, כשהבריטים עלו נגד ישראל גם למשחק על העליה. שוב היה זה זייד, אך הפעם בצד המנצח. 1:9 מוחץ, וישראל עלתה לראשונה ל-WBC!
צוחק מי שחובט אחרון
ערב פתיחת ה-WBC תפסה ישראל את המקום ה-41 בעולם. אף אחד לא ספר אותנו, ב-ESPN צחקו עלינו: "מי אלה הישראלים האלה?". אבל קורץ דאג להוסיף כמה שחקנים וידע שיש סיכוי: "הגענו לקוריאה, שיחקנו כמה משחקי הכנה, גם נגד קוריאה, ואפשר היה לראות את העצבים והמתח של הקוריאנים".
הטורניר התחיל מצוין. 1:2 בעשרה אינינגים על קוריאה, יכול לקרות. למחרת, 7:15 מפלצתי על טאיוון, ופתאום הנבחרת שלנו במאזן של 0:2, כשרוב הנבחרות עדיין לא החלו לשחק בכלל. "זה היה השלב שהחלו לדווח עלינו", נזכר קורץ.
הדובר דייויס
ואז הגיעה נבחרת "אמיתית". ההולנדים, עם ליינאפ שכלל את דידי גרגוריוס, ג'ונתן סקופ ואנדרלטון סימונס, שלושה שחקנים ברמה של אול-סטאר. "הם היו עושים אימונים לפני המשחק, אני הייתי המום. ארבעתם זורקים כדורים מאחורי הגב". ועם כל זה, המשחק נגמר ב-2:4 לישראל, מי היה מאמין.
השלב הבא ב-WBC נערך ביפן. "הגענו לשדה, שם חיכו לנו מלא עיתונאים, דחפנו את אייק דייויס שידבר", סיפר קורץ כשהוא מחייך. למחרת קיבלו את ישראל 43,000 צופים, בטוקיו דום המפחיד. את מי הוא מפחיד? אולי את נבחרת קובה, שחזרה הביתה עם הפסד 4:1, והכחולים לבנים כבר עם מאזן של 0:4 בטורניר. כאן החבורה של קורץ נעצרה, כשהפסדים להולנד ויפן המצוינות החזירו אותנו מעט למציאות והביאו לסיום הטורניר. "זה היה חלום".
הראש של המחט
את אליפות העולם כבשנו. צריך יעד חדש. מזל שהוחלט להחזיר את הבייסבול לאולימפיאדה. הנבחרת היתה שייכת אז לדרג ב' באירופה, כשבקיץ 2017 התקיים טורניר: 12 נבחרות, רק אחת עולה לדרג א'. אבל הסגל הנוכחי לא הספיק, כשבטורנירים כאלה שחקני MLB לא יכולים לשחק.
"לא ברור מאיפה, אבל גייסנו עוד כמה ישראלים. למצוא יהודי שמשחק בייסבול זה כמו למצוא מחט בערימה של שחט. למצוא מישהו שיש לו דרכון ישראלי – זה למצוא את הראש של המחט", הבהיר קורץ.
הנבחרת שלנו הגיעה עד לגמר הטורניר, אך נכנעה לאוסטריה החזקה, וחלום ההעפלה נגוז. "ידעתי שאנחנו כל הזמן משתפרים", הוסיף קורץ. "הרמה בארץ כל הזמן משתפרת. ולמרות זאת, הבנתי שאנחנו צריכים עוד עזרה".
מבר מצוות עד בתי קברות
כאן החל תהליך גיוס מורכב יותר. "כעת כדי לשחק בנבחרת אתה לא חייב להחזיק בדרכון, רק צריך להיות זכאי. לא דיברתי עם השחקנים, אלא ישירות עם ההורים שלהם. ג'ייסון מרקיז, לדוגמה, חגג בר מצווה. במקרה של אייק דייויס, אימא שלו מצאה הזמנה לאירוע שעשתה בבית כנסת. שחקן אחד צילם את הקבר של הסבתא שלו, עם מגן דוד. זו היתה חתיכת עבודה".
ואז החל קיץ 2019 הקסום. השלב הראשון, שוב, היה ניסיון העפלה מדרג ב'. החבורה הישראלית, אותה הובילו דן רותם, שלמה ליפץ, אופיר כץ, טל אראל ואלון ליישמן, חוזקה בשמות כמו בלייק גיילין, מיץ' גלזר, זק פנפרייס, מאט סוריין, לצד גייב קריימר וסיימון רוזנבאום שכבר היו ותיקים. הכחולים לבנים סיימו את הטורניר עם מאזן 0:6, וטסו לדרג א'.
מעדן ושמו דני
לטורניר הבא, חודשיים מאוחר יותר, הגיע חיזוק משמעותי: דני ולנסיה, שחקן מייג'ור ליג לגיטימי. הנבחרת שלנו סיימה את הבית המוקדם עם מאזן 1:4, ונעצרה רק בחצי הגמר, לאחר הפסד לאיטליה 7:6, למרות יתרון 4:6 באינינג השמיני. אך המקום הרביעי הספיק כדי לשלוח את ישראל לטורניר מוקדמות טוקיו 2020, כשזו למעשה היתה המטרה.
הנבחרת טסה לאיטליה, שם ייקבע האם החלום האולימפי יתגשם. הפסד בודד לצ'כיה לא הצליח להרוס את ההישג הסופר מרשים של המאמן אריק הולץ והחבורה שלו, כשניצחונות על דרום אפריקה, ספרד, איטליה, והניצחון החשוב מכולם, 1:8 על הולנד החזקה, שלחו את הכחולים לבנים למקום הראשון בבית – ולטוקיו, הישג בלתי נתפס!
הכסף של ארד
עכשיו, נשאלת השאלה, מה יותר חשוב: לחזור מטוקיו עם מדליה, או לתת יותר הזדמנות לשחקנים צברים. "עברנו ארבעה טורנירים בקיץ הזה, הסביר קורץ. "בראשון היו לנו 8-10 צברים מתוך 24 שחקנים. באוגוסט הגיע חיזוק לטורניר דרג א', ולכן שיחקנו טוב יותר". האם זה אומר שככל שיש פחות צברים, הנבחרת יותר טובה? ימים יגידו
"האם יותר חשוב לזכות במדליה ולקבל חשיפה, או לתת במה לצברים? התשובה לא ברורה", המשיך קורץ. "אני אישית חושב שלהשיג מדליה זה העיקר כרגע. תראה איך ענף הג'ודו התעורר כשיעל ארד חזרה עם מדליה. יש לנו סיכוי טוב לזכות במדליה, וזה יכול לשנות את התמונה".
גאים בחולצה הכחולה
"יש לנו ארבעה צברים שמשחקים בנבחרת, ועוד 20 אמריקאים, עולים חדשים, ישראלים, שבאו ללבוש את המדים של ישראל, ושמאוד גאים בזה. זה נכון שהם לא גרים בארץ, אבל זה בעיקר בגלל שכרגע הם לא יכולים להתפרנס מהספורט הזה בארץ. אני בטוח שחלקם יעלו ארצה בתום הקריירה".
"יש עוד דבר שאסור לשכוח – במהלך הקיץ האחרון זכינו במוקדמות אליפות אירופה עד גיל 18 עם ילדים ישראלים לגמרי, שגדלו פה. בעוד שמונה שנים הטורניר האולימפי ייערך בלוס אנג'לס, היעד שלנו הוא נבחרת שחצי מהסגל יהיה בנוי על צברים". אמן.
שחר דלאל
22 נוב 2019 14:44:25נהדר יוני!
.
כמה כיף לקרוא על ענף ספורט ישראלי שמתנהל עם תוכנית ושם לעצמו מטרות. וכן, אני מסכים איתו, מדלייה תשדרג את הענף פלאים, חלום רחוק ככל שיהיה.
רועי ויינברג
22 נוב 2019 16:09:28כתבה נהדרת יוני. מדליה בענף ספורט קבוצתי תהיה הישג ענק ונראה שהראש של השחקנים במקום הנכון, אבל לא פחות מרשימה היא העלייה עצמה. הזכייה במוקדמות אליפות אירופה היא משהו שלא שמעתי עליו ומעודד לקראת ההמשך. יכול להיות שנראה המשכיות בנבחרת הבייסבול שמתפתחת כאן.
מנחם לס
22 נוב 2019 16:14:27תודה יוני. נפלא. ראיון ושיחה שמלמדים המון. אני מכיר את הקבוצה הזאת ועקבתי אחריה מההתחלה של ה\קמפיין לוורלד קאפ כשהגיעו לשמינית הגמר ובסוף נכנעו ליפאן הגדולה אחרי שקובץ יהודים החובשים כיפות לשירת התקווה וגאים לייצג את ישראל (ורובם היו בה בסרט הנהדר שנוצר מכך), ורובם ככולם שחקני מינור ליג נתנו את נשמתם וניצחו אריות כקובה ודרום קוריאה.
ישראל צריכה לקבלם באהבה. התרומה של כולם היא גם כספית וגם מקצועית כי במקום TO ESTABLISH THEMSELVES ןמ איקןר AAA אן AA או A TEAMS הם טסים לאולימפידה אחרי שניקו את אירופה.
זה הישג עצום. זוהי השקעה מצידם. אם ייזכו במדליה ישראל תזכה לראשונה במדליה קבוצתית. הם יהיו מאושרים על מה שהשיגו, אבל אז יחזרו לארה"ב כשהם יודעים טוב ממך וממני שלקודום האישי שלהם למדלייה איך ערך, והם צריכים להתחיל היכן שהפסיקו לפני חחצי שנה ויותר
שחר דלאל
22 נוב 2019 17:41:32הדבר המשמעותי ביותר היה ההבנה שאליפות אירופה פחות חשובה השנה, והם נתנו לאיטליה והולנד להילחם על התואר בעוד הם שמרו על כוחות למוקדמות המשחקים האולימפיים. זה מראה על ניהול מצוין ואני שמח שיש לנו כזה בנבחרת.
מנחם לס
22 נוב 2019 16:26:13לדעתחי לא משנה כמה צברים בנבחרת. מדלייה בטוקיו תכניס את הספורט לישראל אחת ולתמיד ומספר הצברים יגדל בהתאם
מנחם לס
22 נוב 2019 16:28:54מאמר שגורם לקורא גאווה. חבל שכל כך מעט אנשי צוות וגולשים יודעים ומבינים. אתה יכול להביא את הסוס למים אבל אינך יכול להכריח אותו לשתות. יוני וטני עושים את הווב ביותר שאנחנו יכולים. כאן, בהופס, יכולה להיות התחלה טובה של חשיפה, אבל רק אם יקראו ויגיבו
יניב ש.
22 נוב 2019 19:02:26אל אל ישראל
מאמר פנינה, כל הכבוד יוני
אור
22 נוב 2019 19:35:26מצוין כרגיל, גם אני לא האמנתי על כל הנצחונות ב-wbc ואז באליפות אירופה ובטורניר הקדם אולימפי
גיא רוזן
22 נוב 2019 19:35:35אותו רגע באינינג השמיני, זה היה פשוט יפה לראות את החיבוק שקיבל שלמה ליפץ מאותה נבחרת שנאספה לה.
יש משהו שובה לב בספורטאי "חובבן" שמשחק את המשחק בגלל אהבת המשחק, ולא יותר.
.
לעילא ולעילא, הפוסט הזה. תודה, יוני.
פאקו
22 נוב 2019 21:20:21נפלא יוני.
יוני יצחק
22 נוב 2019 21:22:10יופי של כתבה.
הלוואי ונוכל לספר בקרוב גם על התקדמות של הגולף בארץ…
Smiley
23 נוב 2019 01:43:47נהדר.
אולי זה הדמיון או חלומות בהקיץ… אבל שיווק נכון יכול לשים ליגת בייסבול בישראל בזמן הפגרה ב-MLB, ולמתג אותה במן "ליגת קיץ" לשחקנים הרוצים חשיפה. מזג האוויר בישראל לא רע בכלל.
אלכס דוקורסקי
23 נוב 2019 12:31:39יוני, נהניתי מאוד לקרוא. כתיבה מעניינת, מלמדת וקולחת. הרבה בהצלחה לנבחרת במשחקים האולימפיים וכל הכבוד לכל העוסקים במלאכה על העפלתה לשם.
stam
23 נוב 2019 12:43:41כתבה מעולה, רמה גבוהה מאוד שלא נמצא בארץ, בכלל.
.
בהצלחה לחברים הנחמדים. כי בכל זאת, בייסבול. והלב היהודי החם. סיפור נהדר.
having said that (ואלה המילים היחידות שהם יבינו) – יש לזה קשר קלוש בישראל. לישראל. לי. וליתר. וגם המאמץ להוכיח באותות ובמופתים כמה הוא קיים קיים – רק מעצים את הבלוף, הפארסה, והצביעות ה"לאומית" עלק, מהצד השני.
עצם ההשתתפות, "הייצוג", של פנסיונרים יהודים מאמריקה שסידרו להם אחלה פרויקט תגלית ברחבי תבל; ואז בהליך מיקרוגל מקבלים אזרחות פיקטיבית, בחסות משרד הפנים הישראלי וצביעות מחוף-לחוף. ישראל, שסוקלת אנשים שאשכרה חיים פה ומשלמים מסים והולכים לצבא ונותנים את החיים ומקימים משפחה, אבל ישראלים – הם לא. כי הם לא שחקני בייסבול מפלאטבוש, שפעם אכלו מאצו-בול. ובעקבות זה, עליה לטורניר, הנה הם בטוקיו, בטורניר! האולימפי! ממש! וקל וחומר, מדליה שם !!?? =>
זה יהיה אירוע הרבה יותר משעשע-ביזאר, מהישג לספורט הישראלי. אפילו – וזה באמת לא באשמת חברי תגלית – יוריד את התחתונים מהדבר הזה, שנקרא "ספורט ישראלי", "גאווה לאומית". לאומיות, גמישה כמו קונדום של עורך דין. HARTA BARTA. (יצא לי עוד אחד. אבל אין ח' בבייסבול).
מכיוון שאני לא רוצה לשפוך שוב מים קרים, נסתפק בכך.
.
אבל באמת, שיהיה ל-boys בהצלחה. בטוקיו אני איתם.
stam
23 נוב 2019 12:50:19אה, ועוד דבר אחד סימבולי:
מחוץ לטקסים דתיים, המקום היחידי פרט ל"נבחרת הבייסבול הישראלית", שאנשים שמים באופן מלאכותי כיפה על הראש "כדי להוכיח משהו" – זה שלב הטיעונים לעונש בבית המשפט.