הבעיה: סיכום שבוע ב-NFL/ שחר דלאל

לאחרונה שמנו לב בחבר'ה כי משחקי יום שני הפכו לאירוע זניח בלו"ז הספורט השבועי, אפילו ביחס למשחקי יום חמישי שידועים בקרב המתמיד בין טנסי לג'קסונוויל. אבל השבוע היה משהו שונה, ולא אני לא מדבר על איכות המשחק שהתעלתה על כל המשחקים אותם שידרה העונה ESPN.

אירועי המשחק שהתקיים בגרין ביי ביום שני שמים תחת עננה את המחזור כולו, ואולי אפילו את העונה בכלל. כן, דיברנו בעבר (למעשה כל שבוע) על החלטות שיפוט שנויות במחלוקת, אבל הפעם הדברים שקרו בלמבו פילד זעקו כל כך שהליגה חייבת לקחת את עצמה בידיים (בינתיים, היא הודתה רק בטעות אחת…).

לטובת מי שלא היה מאורע ברבע האחרון של המשחק, רק נאמר שהיתה קבוצה אחת (דטרויט) שעשתה את כל מה שצריך כדי לנצח, ומולה היתה קבוצה אחרת (גרין ביי) שהיתה אמורה לסיים את המשחק בצד המפסיד. לא, הפעם לא מדברים על קאמבק מזהיר של ארון רוג'רס, אלא על תצוגת הבלהות של השופטים שנתנו את המשחק בצורה בוטה לקבוצה הביתית. וזה משהו שכבר צריך לעשות איתו משהו.

למשחק המדובר יש הרבה מניות בשיח על השיפוט ב-NFL, אבל קשה להגיד שהוא הסיבה המרכזית. "השיפוט" היא האימרה שמובילה את השיח בנוגע לליגה, כאשר זה כבר לא מוגבל רק לתוכניות הדיבורים ברשתות הספורט, הנושא כבר חצה מגזרים רבים, כאשר גם מאמנים ושחקנים כבר לא פוחדים להביע את דעתם בנושא.

מעטים מכם זוכרים את הודעת הפרישה של השדרן האגדי הווארד קוסל בסיום קרב האיגרוף בין לארי הולמס לבין רנדל קוב (אני כמובן ראיתי אותה רק בדיעבד), שם הוא הכריז ש"נמאס לו" מהספורט וזה היה הקרב האחרון אותו הוא שידר. ביום שני היתה הרגשה דומה.

לפני הכל כשאנחנו מדברים על ה-NFL אנחנו מדברים על האווזה שמטילה ביצי זהב. אף רשת לא מוכנה להסתכן באיבוד זכויות השידור שלה (שמחולקות בין כל רשתות השידור הגדולות), בטח לא ESPN (או רשת ABC, האחות הגדולה), בטח לאחר שיש להם כבר ניקוד אדום במשרדי הליגה (מהתקופה בה שידרו סדרת דרמה שהחזיקה עונה אחת בלבד, ודיברה על "דברים שאסור לדבר עליהם"). לכן, הקריאה הבלתי מתפשרת של כל המעורבים באותו שידור – החל מג'ו טסיטורה השדר, דרך בוגר מקפרלנד הפרשן ועד סקוט ואן פלט באולפני ספורטסנטר – היו אירוע חריג מאוד.

לא, הליגה לא יכולה להתעלם יותר מהאירועים (הרבים) על המגרש ולדחות את ההכרעה עד לסיום העונה, אז ידונו בבעיות הצוות הממונה על השינוי בחוקה. מדובר בבעיה שהיתה חייבת להיפתר אתמול, ואסור שתמתין מחזור אחד נוסף.

בשנה האחרונה נחשפתי להרבה מאוד אנשים שטוענים שהם לא מסוגלים יותר לצפות בפוטבול מקצועני ונשארים רק עם המכללות. אומנם יש לי הרבה מה להגיד על הבחירה הזאת, אבל אני לא יכול להתעלם מריבוי הקולות, שכנראה, מייצגים ציבור גדול יותר שבוחר לא לצפות במשחקים. וירידה בכמות הצופים, היא ירידה בכמות ההכנסות – הדבר היחידי שהבעלים לא יכולים לחיות איתו.

אז מה עושים? דבר ראשון מוסיפים שופט נוסף, שבדומה למשחקי המכללות צופה בהחלטות מתא השידור ויכול להפוך אותן על דעת עצמו. למעשה השופט הראשי זקוק "לאישור" השופט שבתא ולא להיפך. מצב כזה יימנע את האפשרות של טעויות בזיהוי, וחמור יותר, יימנע מהשפוטים לדבוק בהחלטה המקורית שלהם למרות שהם יודעים שטעו (קרה כבר מספר פעמים העונה).

השבוע התקיימה פגישה מתוכננת מראש של בעלי הקבוצות. קשה לי להאמין שבעלי הליונס, משפחת פורד, ידפקו על השולחן ויבקשו הסברים מהליגה (משהו שרוברט קראפט או ג'רי ג'ונס היו עושים), אבל אני מקווה שיהיה הצדיק שיחליט שהנושא הזה חשוב אפילו מהסכם השכר החדש. בו אפשר לטפל עוד שנה, בזה חייבים לטפל באופן מיידי.

ג'ונס וקראפט. אצלם זה לא היה קורה

*

משחק יום חמישי (3:20 בין חמישי לשישי): קנזס סיטי צ'יפס (2:4) אצל דנבר ברונקוס (4:2)

אם הייתם שואלים את האוהד הממוצע לפני שבועיים מי תנצח את המשחק, כנראה שהתשובה היתה ברורה מאוד. אבך בשני המחזורים האחרונים הגנות היריבה הצליחו למצוא דרך לעצור את פאט מהומס, מה שהוביל לשני הפסדים מפתיעים ואיבוד המאזן המושלם.

הקולט היו הראשונים לזהות, כאשר שלטו בקצב המשחק, השאירו את מהומס על הספסל (וללא טאצ'דאון) וניצחו בקרב חפירות. ביום ראשון האחרון זה היה קצת שונה, אבל גם יוסטון בחרו באותה שיטה, ניצלו טעויות בהגנה של הצ'יפס, וחזרו לטקסס עם הניצחון.

לא יטעה מי שירצה להגיד שדנבר לא באותה רמה. אך הקבוצה של ויק פאנג'יו, שסיימה את החודש הראשון ללא ניצחונות, סופרת כבר שניים רצופים ולפעמים מומנטום זה כל מה שחשוב ב-NFL, בטח כשמדובר במשחק באוויר הדליל של קולורדו.   

הימור: למרות הכל, ניצחון של הצ'יפס.

מהומס. יותר מידי זמן על הספסל

לפוסט הזה יש 32 תגובות

  1. תודה מצויין כרגיל, השיפוט השנה נהיה בגילה הולכים בכיוון של הNBA שאסור להגן יותר, מעניין אותי מתי יהיה מחאת אוהדים שיחזיר לנו את המשחק האוהב שלנו ולא את הקרקס הזה שנהיה

  2. לגבי השופטים, הבדיחה הכי גדולה היא שהכניסו ריוויו ל-PI אחרי מה שקרה עם הסיינטס והראמס אבל מי שמחליט הוא סגן יו"ר איגוד השופטים שכמובן לא הופך גם את הטעויות הגדולות ביותר, מתוך עיקרון.

  3. שחר, רועי, עידן… אתם עושים עבודה נהדרת. אבל………..
    אתם לא פעילים ולא משתתפים בדיונים בפוסטים שלכם, וחבל.
    מרגיש לי כאילו אתם כותבים ובורחים, ולא צריך להיות ככה.

    אתם כמובן לא חייבים לאף אחד כלום, אבל אם אתם רוצים תנועה בפוסטים, באתר, ווטאבר, זה הא.ב של תנועה. הדיונים.
    עכשיו כשאין בלוג דה באזר, אתם המקור היחיד, אז אם כבר נכנסתם, לכו על זה עד הסוף.

    1. היי, ראשית תודה על המחמאות.
      .
      אני משתדל מאוד להגיב לתוכן שאני מעלה לאתר. עם זאת, בגלל הפרשי השעות אני מתזמן את עליית הפוסט לשעות הלילה שלי (שעון ניו יורק) ומגיב כמה שעות מאוחר יותר. מקווה שזה מסביר את זה.

  4. ברוק אוסוויילר הודיעה הלילה על פרישה. זה כמובן לא חדשה גדולה אבל מעלה אצלי שוב את התהיות לגבי ק"ב בדראפט.
    אם נחזור לעונת 2012: לאק(1) – פרש, רוברט גריפין (2) – מחזיק מגבות, רייאן טנהיל (8) – בפרק ב' עם קריצה לספסל, ברנדון ווידן(22) -כבר מזמן שכחנו, ברוק אוסוויילר (57) – פרש ומזמן כבר לא רלבנטי. בינתיים, ווילסון (75) בדרך ל-HOF, פולס (88) – עם טבעת על היד, קאזינס (102) עם 84 מיליון.
    2014? לא דראפט ק"ב מזהיר אבל עדיין בורטלס(3), ומנזיל(22) ירדו מהלוח לפני ברידג'ווטר (32),קאר(36) וגארופולו (62)
    2015: ווינסטון (1) ומאריוטה(2) לא נראים כהשקעה כל כך מוצלחת בהסתכלות אחורה.
    2016: כבר מתחיל להיות מוקדם מדי לסיכומים אבל גוף(1) או וונץ(2) לא נראים מבטיחים יותר מבריסט (91) או פרסקוט (135) כשפקסטון לינץ' (26) כבר היסטוריה.
    2017: לגמרי בתחום המוקדם מדי כדי להגיד אבל עדיין – טרוביצקי (2) ירד מהלוח לפני מהומס (10)או ווטסון (12)
    2018: כיתת ק"ב שנחשבה מאד מבטיחה ובינתיים מי יכול להבטיח שבעוד חמש שנים לא נבין שג'קסון (32) היה עדיף על מיייפילד(1) , דארנולד (3), אלן(7) או רוזן (10).
    מה שמביא אותי ל-2019 – כמה זמן ייקח עד שנתחרט על הבחירה בקיילר מורי?
    .
    איך זה שבעידן שבו הק"ב היא העמדה הכי חשובה בהא הידיעה עדיין באופן עקבי לא מצליחים להעריך כמו שצריך מי יהיה הצלחה ומי לא. והאם לאור זאת באמת משתלם להשקיע כל כך הרבה משאבים בבחירות גבוהות בק"ב?

        1. האמת שבאמת לא נכנסתי לפרטים כי יש לך נקודה למרות שאני בדעה שהתשובה היא כן, תשקיע בחירת סיבוב בק"ב עד שתסתדר גם אם יש הרבה אי ודאות. רק אומר שיש מלא הסברים אפשריים לאי הודאות הזו

          1. אבל אם אפשר למצוא את אותו ק"ב בסיבוב שלישי ורביעי אז למה? או במקרים היותר קיצונייים למה לוותר על בחירות אחרות כדי להתקדם בדראפט ולקחת ק"ב?

    1. זו בהחלט שאלה מעניינת.
      .
      אני לא חושב שאני בקיא מספיק בשביל שתהיה לי התשובה לשאלה,
      אבל אעלה 2 שמות לדיון –
      פייטון מאנינג ואנדרו לאק. ה-2 נבחרו ראשונים בדראפט על ידי אחד הארגונים הפחות מתפקדים (ניהולית ומקצועית) בליגה. ועדיין, בשיאם הם היו קווטרבאקים שהופכים קבוצה (גם אם זו הקולטס) לקונטנדרית.
      .
      אז אני מנחש שכאשר זה "נו בריינר" (ההייפ סביב מאנינג ולאק היה גדול במיוחד. גדול מהרבה מזה שסביב ראש הקווטרבאקים שברשימה),
      שווה להמר עם בחירה גבוהה.
      בשאר המקרים, אולי על באמת עדיף ללכת על שחקנים מעמדות שקל יותר לנבא את הצלחתם בליגה.

    2. עידו,
      אם היו לך 250 מיליון שקל ביד. נגיד ש 150 מהם מובטחים.
      הייתי הולך לחטוף מכות מחייזרים של 150 קילו, 2 מטר גובה, או הולך לנפוש לך קצת?

      הגיוני בפרש…

      1. לא הבנתי מה הקשר? בנוגע ללאק? בסדר אבל זה אוף טופיק.
        אם הייתי נכנס לעסק הזה זה היה מאהבת המשחק אז אני מניח שהייתי מעדיף לחטוף מכות.

    3. אחוז ההצלחה של ק"ב בסיבוב הראשון הוא עדיין גדול עשרות מונים מאשר ההצלחה של ק"ב בסיבובים מאוחרים (אגב, הנמוך ביותר הוא בסיבוב השני).
      .
      בספורט בו יש חשיבות כ"כ גדולה לעמדה אחת (בדומה לסנטרים בעבר ב-NBA), אתה תמיד תעדיף את התקרה הגבוהה ולא את השחקן הסולידי. אני לא רואה איך זה משתנה בקרוב…
      .
      אנסה להתייחס לזה בשבועות הקרובים כדי להיכנס לדיון יותר מעמיק.

      1. זה ברור ודי מוסכם אבל אנחנו רואים לא מעט קבוצות שעושות טריידים כדי לקחת ק"ב כשברוב המקרים זה לא משתלם.
        השאלה השנייה שמטרידה אותי היא איך עדיין אנחנו לא מסוגלים לצפות באופן יעיל יותר סיכויי הצלחה של ק"בים בליגה.

        1. איך אמורים לנבא את ההצלחה של QB?
          יש את האלמנטים הפיזיים, ברור, שאותם קל יחסית לבדוק.
          אבל איך נכנסים לראש של השחקן? גם מחוץ לעולם הספורט זה קשה, כשמבחנים כמו פסיכומטרי הם בעיקר כדי לסנן את הלא רצויים ומבחני IQ הם בולשיט אחד גדול. גם בנ.ב.א לא ממש מסתדרים עם זה ונדבקים לדברים המדידים יותר.

    4. נקודה טובה
      אני תמיד טוען שלו היתה לי בחירה ראשונה בדראפט הייתי ממיר אותה ל 3 בחירות גבוהות ולוקח ק"ב בסיבוב השני ומטה.
      יש משהו אחר בק"ב שמגיעים ממקומות טיפה יותר נמוכים.
      ק"ב שנבחר גבוה זה בדר"כ ק"ב כוכב עם הילה מסוימת והאמת היא שאני מעדיף ק"ב בלי שום מניירות וכזה שלא גירד את מלוא הפוטנציאל שלו ושאף אחד לא ממש בנה עליו, כי כנראה הק"ב הכוכבים שאני רואים במכללות זה פחות או יותר התקרה שלהם.
      ואלה שמתחבאים בפינות יותר חשוכות הם שם בגלל שלא ניסו או התאימו שיטה מסוימת לצרכים שלהם.

  5. אני לא מצליח למצוא התייחסות באינטרנט או כאן שבאמת מפרטת, בלי להסתפק ההפניות לטעויות ספציפיות, מניחים פשוט שכולם יודעים ומסכימים, אז… מה בדיוק בעיית השופטים ולמה?
    (חוץ מעניין עבודות הקבלן, זה פשוט רע)

    1. עבודת הקבלן היא המשמעותית פה. אין הכשרה לאורך השנה, אין התמקצעות אמיתית בחוקים או במעבר על סרטי משחק כמו שעושים השחקנים. אבל בעיקר, אין אחריות על המעשים שלך, שחקנים נקנסים, שופטים באיגרוף מושעים לחודשים ארוכים, אבל ב-NFL פשוט כלום…

  6. לא יודע אם אני בדיעת מיעוט, אבל השיפוט ב- NFL ברובו טוב ומדויק, וגם לא שוקט על שמריו (טלוויזיה למשל).
    הבעיה היא יותר בכייוון שרשם ברוך, שהחוקים מסרסים את משחק ההגנה, ואולי זה מה שלמעשה גורם לירידה בכמות הצופים, אולי.

  7. הייתי אומר שיכולת של ק"ב בנויה מ2 אלמנטים חשובים ועוד אחד טיפה פחות חשוב. השניים הם הכשרון (1) והקו התקפה (2)
    והדבר השלישי זה הספורטינג קאסט.
    אם אין בקבוצה רץ איכותי קשה מאוד להוביל קבוצה (היוצא דופן זה כריסטיאן מקאפרי שעושה את שני הדברים מדהים) או ההפך- כשאין רסיברים איכותיים.
    משחק חד מימדי מאוד משפיע על איכות המשחק של קבוצות (ראה ערך דרק קאר)
    בקיצור. כישרון חשוב וגם קו התקפה ואחרי הכל האנשים בעמדות שמסביב

כתיבת תגובה

סגירת תפריט