רגע לפני סיום העונה הסדירה, הנה מספר סיפורים שהשבוע האחרון של חודש ספטמבר ייצר לנו בעבר. מהפרידה מבייב רות' ומהמונטריאול אקספוז, ועד האליפות של קליבלנד והתפיסה המטורפת של ווילי מייז
"שלום אדון ינשוף, ספר ואל תעוף, רוצים סיפור. באמת? אתם רוצים סיפור?". כל מי שגדל סביב שנות השמונים, זוכר את הינשוף מספר הסיפורים, שפתח כל פרק ב: "סיפורים פה". אז ימים ספורים מסיום העונה הראשונה המשותפת שלי ושל גולשי HOOPS, אספתי מספר סיפורים שאירעו בשבוע האחרון של ספטמבר בעבר.
הורנסבי הקדוש
כולם מכירים את בייב רות' או את לו גריג, מעטים יודעים מי היה רוג'רס הורנסבי. אז בואו נתחיל מזה שהאיש נכנס להיכל התהילה, שיחק 23 עונות, כשהוא שומר על ממוצע קריירה מטורף של 358., ניצח 701 משחקים כמנג'ר, זכה באליפות במדי סיינט לואיס, ועד ועוד.
אבל עזבו הכל, שימו לב לזה. ב-28 בספטמבר 1924, השבוע לפני 95 שנה, סיים שחקן הבסיס השני של הקארדינלס את העונה עם ממוצע חבטות של, שימו לב, 424., וכל זה ב-143 משחקים!
רק לצורך השוואה, שתבינו עד כמה 424. זה מספר מטורף. מאז תחילת המילניום, המקסימום שראינו היה 372, של טוד הלטון ונומאר גרסייפארה (באותה עונה). מתחילת העשור הממוצע הגבוה ביותר עמד על 359., כך ש-424 נשמע היום מספר דמיוני.
מילר, פרק 1
הנה דוגמה עד כמה ספורט יכול להיות מחבר. ב-25 בספטמבר 1929, השבוע לפני 90 שנה, התארחו היאנקיז אצל הרד סוקס בפנוויי פארק. כידוע, מדובר ביריבות רבת שנים כבר אז. במהלך האינינג החמישי, התכנסו כל השחקנים סביב צלחת הבית, לאחר שהגיעה הודעה כי מילר האגינס, המנג'ר של היאנקיז עד אותו היום, הלך לעולמו. הקהל עמד, הדגלים הורדו לחצי התורן, כשהשופט הראשי ביקש דקת דומיה.
האגינס היה מהמנג'רים המוצלחים ביותר של היאנקיז. ה"ראביט" אימן בניו-יורק בין 1918 ל-1929, והוביל את הקבוצה מהברונקס לשלוש זכיות באליפות, כשהוא מדריך את קבוצת הכוכבים שכונתה "Murderers Row", שכללה את הבייב, לו גריג, בוב מיוזל וטוני לאזרי. עוד במהלך עונת 1929 אימן האגינס את היאנקיז, אך ב-20 בספטמבר הוא אושפז בעקבות מחלת השפעת, וכעבור חמישה ימים הלך לעולמו.
Bye Bye Babe
אז אם כבר הזכרנו בסיפור הראשון את הבייב, השבוע לפני 85 שנה נרשם יום היסטורי. ג'ורג' הרמן רות', הבייב בשבילכם, חבט ב-29 בספטמבר 1934 את ההום ראן ה-659 והאחרון שלו במדי היאנקיז. הרבה שחקנים עברו בקבוצה הזו, בייב רות' היה אחד.
הסלאגר האמיתי הראשון במשחק, שגם היה פיצר לא רע בכלל, או אפילו טוב מאוד (46:94, 2.28), עם רזומה סופר מרשים, של שבע אליפויות (שלוש מהן בבוסטון לפני הקללה), 714 הום ראנס וממוצע חבטות קריירה של 342. אז השבוע לפני 85 שנה, תם פרק בניו-יורק, כש"האיש שבנה את היאנקי סטדיום" סיים את חלקו בקבוצה.
אינדיאני ים תיכוני
בואו נדבר רגע על האליפות האחרונה של הקליבלנד אינדיאנס. 1948. שני אירועים יוצאי דופן ליוו אותה. באותם הימים היה לאינדיאנים בעלים מאוד צבעוני, בשם ביל ויק. האיש, שכונה "Sport Shirt" (אין על הכינויים של האמריקאים, שווה כתבה), כבר עבר בעלות על מספר קבוצות לפני כן. ב-1946 הוא רכש את הקבוצה מאוהיו, וכבר לאחר שנתיים הוביל אותה לאליפות שניה בהיסטוריה של המועדון.
אך הסיפורים מגיעים בעונה שלאחר מכן. בתחילתה, כנהוג, נתלה דגל האליפות באצטדיון, אך ב-23 בספטמבר, השבוע לפני 70 שנה, ולאחר שהעונה הסדירה הסתיימה והאינדיאנס סיימו רק במקום השלישי, ערך ויק טקס הלוויה לאליפות, כשהוא ומספר שחקנים קברו את דגל האליפות במרכז המגרש. עד היום האינדיאנים מחפשים את האליפות השלישית…
אבל הסיפור לא מסתיים בזה. אוהד הקבוצה, בחור, איך נגדיר אותו, לץ, בשם צ'ארלי לופיקה. הבחור החליט לייצר קצת עניין בעיר, סידר לעצמו מושב על תורן בגובה 15 מטרים, וטיפס לשם בתחילת העונה. הוא הודיע לקהל הרחב, שהוא יירד משם רק ברגע שהאינדיאנס ייקחו אליפות, או יאבדו כל סיכוי לזכות בה שוב.
אז הגיע ה-25 בספטמבר 1949, לאחר 113 ימים למעלה, ולעיני קהל של 33,977 צופים, הובל התורן של לופיקה לאצטדיון של האינדיאנס, שם הוא ירדה בחזרה לקרקע. הפרס על ההשקעה? ויק העניק לו רכב חדש. שווה (:
The Catch
נדלג חמש שנים קדימה. אותם אינדיאנס הגיעו לוורלד סירייס, שם חיכו הג'איינטס, עדיין מניו-יורק. המשחק הראשון נערך ב-29 בספטמבר 1954, השבוע לפני 65 שנה, ב"פולו גראונדס" של הג'איינטס. אינינג שמיני, 2:2, קליבלנד בהתקפה. רץ על בסיס שני, כשמי שעומד לחבוט היה ויק וורז, שכבר השיג שלוש חבטות מוצלחות.
חשוב להבין, ה"פולו גראונדס" לא היה מגרש כמו שאנחנו רגילים לראות היום, היה שם אאוטפילד גדול במיוחד, כך שתפקידם של האאוטפילדרים היה חשוב כפליים. וורז העיף כדור לסנטר פילד, שם חיכה בחור בשם ווילי מייז.
אז בואו נעצור שניה על ווילי מייז. היתה זו העונה המלאה השניה שלו, והראשונה לאחר שחזר משירות צבאי, הבחור היה בסך הכל בן 23, אבל כבר תותח, בדרך להפוך לשחקן הגדול ביותר שהענקים הכירו, ואחד הגדולים בהיסטוריה של המשחק.
אז ווילי "The Say Hey Kid" (דיברנו כבר על הכינויים?) מייז, באחד הרגעים הגדולים של הספורט האמריקאי, החל לרוץ לכיוון הקיר, וכשהוא עם הגב לכדור הוא הרים את הכפפה ותפס את הכדור, מהלך סופר ענק.
אבל זה לא מסתיים כאן. בשל המידות המוזרות של ה"פולו גראונדס", ניתן היה להגיע הביתה מבסיס שני גם אם האאוטפילדר תפס את הכדור. אבל מייז השלים את המהלך עם זריקה מדהימה בחזרה לאינפילד, בדרך לניצחון במשחק ולאליפות היחידה של הג'איינטס בין 1933 ל-2010. וואו.
מילר, פרק 2
סיפור קטן וחביב. מישהו פה מכיר את ג'ון מילר? כנראה שלא. אבל את הנתון שהוא סיפק, אף אחד אחר לא הצליח. מילר שיחק ב-MLB בין 1966 ל-1969. הוא הופיע ב-32 משחקים, וחבט שני הום ראנס. הראשון – במשחק הראשון בקריירה, ב-At Bat הראשון במשחק, במדי היאנקיז. השני? באחרון. זה קרה ב-23 בספטמבר 1969, השבוע לפני 50 שנה, במדי הדודג'רס.
סיום תערוכת אקספו
הנקודה הצפונית ביותר ששימשה בית לקבוצת בייסבול במייג'ור ליגס, היתה מונטריאול. האקספוז, שחלום האליפות שלהם נגדע בשל השביתה בעונת 1994, החלו את דרכם ב-1969, אך ללא הישגים מרשימים, מעבר לגידול כוכבים סטייל ולדימיר גוררו, טים ריינס, גארי קארטר ואנדרה דוסון.
ב-29 בספטמבר 2004, השבוע לפני 15 שנה, הודיעה הליגה כי מקום מושבה הבא של הקבוצה יהיה וושינגטון, והקבוצה תיקרא "נשיונלס". ממש באותו היום נערך המשחק האחרון ב"אולימפיק סטדיום", כשכמה סמלי, גם אז הובסה הקבוצה, 9:1 מול פלורידה, לעיני 31,395 צופים. עצוב.
שחר דלאל
27 ספט 2019 15:58:42תודה יוני.
.
ראיתי התייחסות נוספת השבוע בספורטסנטר לניסיון להחזיר קבוצה למונטריאול, ובנוסף לניסיון ההזוי עם טמפה ביי אני מתחיל לחשוב שיש רצון אמיתי שזה יקרה. מה אתה שומע בנושא?
יוני לב ארי
28 ספט 2019 12:35:23האמת שלא הרבה, הדברים האלה נמשכים בדרך כלל שנים עד שמשהו זז….
stam
27 ספט 2019 16:29:28אחלה, תודה רבה.
בייב רות' היה גם פיצ'ר לא רע? אפילו טוב מאוד?
בנאדם, הוא היה פיצ'ר מהגדולים בהיסטוריה! ERA של 2.277 מעמיד אותו במקום ה-16 בכל הזמנים.
הרבה-הרבה מעל הפיצ'רים הכי טובים הפעילים היום, קלייטון קרשאו עם 2.44 (מקום 34), ג'ייקוב דה-גרום עם 2.62 (מקום 56), והבאים בתור זה ממש רחוק, כבר 3 ומעלה, כריס סייל, מאד-בום ושות'…
זה מה שעושה אותו, באמת, לתופעת טבע. הכי טוב שיש, גם פה וגם פה. בלתי נתפס.
אור
27 ספט 2019 17:36:38אי אפשר להשוות בכלל בין התקופות.
יניב ש.
28 ספט 2019 10:09:15דווקא בייסבול זה אחד ממקצועות הספורט הבודדים, אם לא היחידי, שלא יהיה מופרך לההשוות בין המשחק של היום לזה של לפני 100 שנים.
The one constant through all the years, Ray, has been baseball
מנחם לס
27 ספט 2019 16:58:14את רוב הסיפורים אני כמובן מכיר מקריאת עשרות ספרים בנושא, ועדיין יש בכתיבתך משהו המרגש לא פחות, בשורות הבודדות שאתה מקדיש לכל סיפור. קבירת דגל האליפות של האינדיאנס…התפישה של מייז…הבייב, או הבייב…ביל וויק שנראה יותר ככוכב סרטים הוליוודי מאיש בייסבול.
שמע יוני, אתה טוב הרבה יותר משנדמה לך. אני ממש מחכה לסיפורים האלה שלך. תענוג לשבת, ואני מלא תודות – לא רק שבחים! – לתרומתך המיוחדת לאתר.
גיא רוזן
27 ספט 2019 17:46:36תענוג צרוף!
רועי ויינברג
27 ספט 2019 19:21:55תודה יוני. סדרה שהופכת לקורה תומכת באתר הזה.
מנחם לס
28 ספט 2019 05:09:49התמונות והסרטונים שאתה מוצא הם אוצרות של ממש! אני מתכוון לזה: אין כמוך, יוני!
פינגבק: עושים חג בבסיס – שנת הדינגרים / יוני לב ארי – Hoops