שלום וברוכים החוזרים לפרויקט "שרים הופס"!
והפעם – להקות סוף שנות ה-80 תחילת ה-90 (כהרגלי…) שרות על הקבוצות השונות, והשחקנים השונים, טרם פתיחת העונה.
נתחילה!
1. DJ Jazzy Jeff & The Fresh Prince – Summertime
מכיוון שאנו עדיין עמוק בפגרה, נתחיל באיזי עם השיר הזה.
השחקנים עדיין נופשים, מבלים, יושבים רגל על רגל בחוף הים ונהנים ממנעמי העולם (מלבד כמובן "חבורת הארורים" של פופ).
עבור חלקם זהו זמן מנוחה חשוב לפני הקרבות המצפים להם בעונה הרגילה, דחיפת הקבוצה להישגיות, קרבות מיקום לפלייאוף, שלאחריהם קרבות מרים עמוק לתוכו ועונה ארוכה ומתישה של 100 משחקים.
עבור חלקם האחר… מדובר בסייטה מתמשכת מקיץ לקיץ, עם איזו הפרעה קלה באמצע להכנסת מיליונים לחשבון הבנק תמורת ריצה קלה על מגרש המשחקים, התמקדות בסטטיסטיקה אישית לצורך שיפור החוזים, כמה היילייטס במשחקי זבל ויאללה, לפגרה הבאה.
כן, אני מדבר על קבוצות הלוטרי הקבועות של הליגה בתקופה הנוכחית, אלה שלא ראו פלייאוף שנים רבות, וגם ללא שמץ של ציפייה לראות אחד כזה גם בשנים הקרובות.
פיניקס, ניקס, מינסוטה, קליבלנד – אני מדבר עליכן.
שותפות על הנייר בליגה הזו, אשר נמצאות במוד summertime מתמשך.
2. Kris Kross – Jump
ובקפיצה מהירה נעבור לקופצים של הליגה.
באקלים הכדורסלני הנוכחי בארה"ב, ובעיקר בקרב השחקנים הצעירים השחורים, האתלטיות ויכולת ההטבעה האימתנית היא חזות הכל.
מסירה? חוכמת משחק? משחק גב לסל? הגנה? למי אכפת?
מה שחשוב זה להיות מסוגל לככב בהייליטס של ליגת סילבר למזומנים, תן איזה ארבעה צעדים מול סל ריק ותרביץ הטבעה אימתנית, ואתה על גג העולם.
שחקנים מדגם דניס דמית' ג'וניור ומייקל פורטר ג'וניור (שעוד לא שיחק דקה) הם הדגם המייצג שגדל על ליגת ההיילייטס הנוכחית, אשר חושבים שאם הם יכולים לקפוץ גבוה ולהטביע מקו העונשין, הרי הם שחקני על מהטופ של הליגה.
לפחות המציאות עדיין טופחת על פניהם, ושחקנים נטולי אתלטיות אך מלאי חוכמת משחק כמו יוקיץ' ודונצ'יץ מקרקסים אותם ומזכירים לנו כדורסל מהו.
3. Vanilla Ice – Ice Ice Baby
התחלנו בלוקה, ולכן נסיים.
למרות קמפיין כושל שלי בעונה שעברה להצמיד לו את הכינוי "ונילה אייס", בחרתי להקדיש לו את השיר הנ"ל.
לאחר עונת רוקי מופלאה בה סחב לבדו את הקבוצה והפגין משחקים מדהימים, חוכמה שמזכירה את לארי בירד וקלאץ' שמזכיר אותו לא פחות, לוקה מגיע לעונה שנייה כשהוא כבר מאוקלם, חזק יותר גופנית, ומלווה בחצי השני שלו – האיטרייה הלטבית החוזרת מפציעה.
הדואו מסתמן כאחד המסקרנים בליגה ופוטנציאלית המלהיב שבהם – פורזינגיס כבר מעט נשכח, אך מיטיבי הלכת זוכרים את סט יכולותיו המגוון והמרשים: הקליעה מבחוץ, היכולת לשים את הכדור על הרצפה ולהיכנס למרות הגובה הפריקי, והאופי הנחוש והזוהר.
ביחד עם לוקה החכם שעושה את כולם סביבו טובים יותר, דאלאס יכולה להמריא ולהפתיע, למרות סגל משלים חלש למדי.
אני אישית כבר ממש מחכה לראות את השניים בפעולה ואת הכימיה ביניהם!
4. MC Hammer – U Can't Touch This
נעבור לאסורים בנגיעה.
אני מתכוון לאלה אשר מאוד רוצים, ומנסים ומנסים, אך נכשלים וימשיכו להיכשל בהחזקת הגביע הקדוש – גביע האליפות.
לברון – אני מדבר עליך. לאחר שנכשל מול הלגסי של גולדן ודוראנט שוב ושוב, נשבר והלך לעשות לביתו – בלוס אנג'לס.
בפנסיה הפעילה בהוליווד, הוא מפיק, מככב בתוכניות וסרטים, מקדם אג'נדות להמשך הקריירה בפוליטיקה ומצייץ הרבה בטוויטר.
על הדרך הוא גם מנסה למשוך כוכבים ולבנות עוד סופרטים כדי לנסות ולגעת בגביע שוב, אך גם בזה הוא נכשל שוב ושוב, וגם הוא כבר יודע שזה דבר אחד שבו כבר לא ייגע במה שנותר מהקריירה שלו.
הארדן – אני מדבר גם עליך. הקורבן השני של הקבוצה מהמפרץ היה קרוב מאוד לנצח את המפלצת בעלת שלושת הראשים, אך גם הוא כשל (הרבה בגללו), וכרגיל הרוע פונה כלפי עצמו ויוסטון שלו הגיעה לסופה של תקופה עם ההימור על פול והסכסוך המתוקשר בינו לבין הארדן, אשר הסתיים עם סילוקו של הראשון והגעתו של הנגר מס' 1 במערב.
יוסטון גמרה את הסוס. דאנטוני כבר מרפד את הישבן לקראת הבעיטה הצפויה, הכישלון הצפוי עם ראס מרוח באותיות ענקיות על הקיר, תקרת השכר חנוקה והארדן ייאלץ לוותר על החלום ולהסתפק בפיתוח השטיקים שלו מול השופטים, דבר אשר הוא מקדיש לו את מירב זמנו בכל פגרה.
כריס פול – אני מדבר גם עליך. נפוליאון הקטן סיים את דרכו ככוכב מוביל ונתלה עליו אות קין משולש – פצוע כרוני, מחרב חדרי הלבשה ובעל חוזה ענק התלוי על קבוצתו כאבן ריחיים.
הוא מגיע לאוק' המתחדשת, אשר עושה הכל כדי לוותר על נכסיה ולהתחיל מחדש עם קלפים חדשים, לאחר תקופת שילטון האימים של ראס.
היו בטוחים שבהזדמנות הראשונה פול ימשיך בנדודיו, עם חוזהו העצום, לנמושה אחרת אשר תצטרך להשלים שכר.
5. Neneh Cherry – Manchild
ומלברון והלייקרס של העונה הקרובה, הגענו לדווייט הווארד, הקש החדש של המלך להיאחז בו.
הילד הנצחי של הליגה קיבל צ'אנס אחרון, בתנאים משפילים.
לאחר שקובי כינה אותו soft בקדנציה הראשונה שלו בקבוצה, ולאחר שנדד ברחבי הליגה מבלי להשאיר חותם, הווארד השטותניק אשר קריירה שלמה סירב להתבגר ולקחת את משחקו ברצינות (למרות שתמיד התנהג ככוכב) מגיע ל-dead end.
הלייקרס, אשר חיכתה לקוואי וקיבלה זמבורה, ונאלצה להסתפק בוטרנים ובשאריות, איבדה אפילו את קאזינס שהיה אמור להיות חלק משמעותי בפאזל שנשאר.
לאחר חיטוט מתמשך בפח של הליגה, היא בחרה בדווייט כדי להחליפו.
הדיווחים, כרגיל, מספרים על אדם חדש, ששינה גישה ומגיע בכושר שיא.
אבל לפי חוזהו – נראה שאפילו הקבוצה שהחתימה אותו לא מאמינה בזה.
האם נותר מישהו שעדיין מאמין באדם-ילד הזה לקראת העונה הקרובה?
6. Naughty by Nature – O.P.P
ונעבור ל-naughty אחר באופיו, אבל במובן שונה לגמרי – דריימונד גרין.
בניגוד להווארד הגופי, דריימונד הוא "ילד רע" במובן הקשוח של המילה ולא השובב, שריד מתקופות קדומות בהן הזן שלט בליגה, בשנות ה-80 וה-90 עד אמצע האלפיים.
דריימונד, בניגוד להווארד, מיצה את הפוטנציאל הדל שלו עד למקסימום, ועשה את הדרך ההפוכה – מכלום בליגה לחבר של כבוד בקבוצה ההיסטורית של גולדן סטייט.
ובמשך כל הזמן הזה, ולמרות שהוא נחשב למנהיג של החבורה, מקטרגיו הרבים המשיכו לזלזל בו ובתרומתו לקבוצה (צמד החבובות שמעון & ברוך מובילים את הקולות הללו), וטענו שוב ושוב שהוא פשוט טרמפיסט על קבוצה עמוסה בכישרון, ושללא הספלאש ודוראנט דריימונד לא היה שווה דבר.
ובכן, השנה זו שנת המבחן שלו.
ללא דוראנט שעזב, ללא קליי הפצוע, ואפילו ללא איגי, נטל המשקל ייפול השנה במלואו על שני שחקנים מרכזיים בקבוצה – סטף ודריימונד המנהיגים, ובמידה מועטה יותר על דיאנג'לו ראסל, שמגיע כפרילנסר מבחוץ ולא ברור עדיין כמה יישאר.
יהיה מעניין לראות לאן יוביל דריימונד קבוצה מועטת כישרון שכזו, ולקבל סוף סוף תשובה לשאלה – דריימונד גרין – נגר או אולסטאר?
7. The KLF – Last Train to Trancentral
הגענו לקבוצה שעבורה זו ההזדמנות האחרונה לעלות לרכבת.
וזו פילדלפיה סבנטי-סיקסרס.
התהליך הושלם מזמן, הקבוצה נותרה בסיומו עם אמביד וסימונס, והחליפה כבר מספר פעמים את הסגל מסביבם בניסיון להגיע להישגים.
עד כה היא כשלה, ונחבטה חזק בתקרה.
סימונס מחרבן בפלייאוף מול הגנות רציניות וחכמות, אמביד נותר עם הלשון בחוץ או מגיע לשלבים המכריעים לא כשיר לחלוטין, ובראון, שמוביל את הקבוצה מאז ימי המדבר, נכשל שוב ושוב בהתאמות ומתעקש על לבנות את השיטה שלו סביב סימונס.
זו הקריאה האחרונה לפילי להוכיח שהתהליך היה שווה את כל שנות הבושה ולעשות משהו רציני בפלייאוף.
טורונטו תחלש משמעותית ללא קוואי, בוסטון התרסקה, ומילווקי אף היא עושה רושם שנחלשה כשאיבדה את ברוגדון.
פילי, לעומתן, התחזקה בהורפורד הוותיק והמנוסה, והצליחה להשאיר את האריס הסקורר.
השנה אין לה שום תירוץ שלא להגיע עד הגמר.
זוהי ההזדמנות האחרונה של בראון הכושל להוכיח שהוא יכול, של סימונס להראות למאמיניו האחרונים שהוא עוד מסוגל לפתח סוג של זריקה, ולאמביד להראות שהוא מסוגל להגיע להתרכז בדברים החשובים ולהגיע לשיא בזמן.
8. Technotronic – Get Up (Before The Night Is Over)
Get up on your feet
Before the night is through for you want miss
השיר מדבר כמובן על בוסטון.
הקבוצה, שהייתה אמורה לשלוט במזרח במשך שנים רבות ונהנתה מסגל רחב וכשרוני, התפרקה מנכסיה באחת ועליה לנסות ולעמוד על הרגליים לפני שחלון הזמן שלה ('הלילה') מסתיים.
קיירי חתך לאחר שכבר הבטיח בתחילת העונה לאוהדים שהוא נשאר.
הורפורד, מנהיג הקבוצה, העדיף את הכסף הגדול והחוזה הארוך של פילי.
דייוויס לא הגיע.
ואיינג' ספג את כל אלה וחטף התקף לב.
בוסטון מגיעה כאנדרדוג השנה.
שחקניה בנבחרת כשלו כישלון חרוץ ונראו רע, טייטום מתחיל להיראות כשחקן אשר הגיע לשיאו בעונתו הראשונה ומאז נתקע, הייווארד חזר כצל של עצמו וסטיבנס הפך מקוסם למה שמנחם טען עליו כל הזמן – חנון אבוד על הקווים.
זה הזמן להיעמד על הרגליים ולהתחיל לבעוט, לפני שהלילה ייגמר עבורם.
9. Technotronic – Pump Up The Jam
נמשיך עם הלהיט הקלאסי של הלהקה, והפעם על קבוצה במצב שונה לגמרי – הקליפרס.
בניגוד לבוסטון העומדת בפני שוקת שבורה לאחר הבטחה נכזבת, הקליפרס רק מתחילים העונה להסתכל קדימה בציפייה, והעתיד ורוד.
לאחר חילופי משמרות מהירים ומוצלחים, הן בגזרת הבעלים והן על הפרקט, הקבוצה הצליחה להישאר תחרותית לאחר שנפרדה משלושת כוכביה (בלייק, פול, וג'ורדן), לשים את ידה על כמה צעירים מוכשרים ובחירות, יחד עם כמה חבר'ה קשוחים (הארל ובברלי), ולקבל העונה את הפרס הגדול בדמות קוואי ופול ג'ורג'.
בעיניי רבים (כולל אני), היא המועמדת הברורה השנה ללכת עד הסוף.
יש לה הכל – התקפה, הגנה, מאמן מנוסה, מערכת מצוינת, צוות מסייע מצוין, ניסיון.
נותר לה רק להתחיל לרקוד לפי הקצב ולפמפם על הרחבה בעוז! היא הכוכבת של רחבת הריקודים.
10. The Soup Dragons – I'm Free
בשתי מילים – ג'ימי באטלר.
כוכבה של פילי בעונה שעברה והילד הרע של הליגה, שעשה בלאגן בשיקגו ומינסוטה, סוף סוף חופשי.
הוא כל הזמן רצה "להיות האיש", והאיש היחיד.
הקובע הבלעדי בקבוצתו, זה שלוקח את כל זריקות הקלאץ', כמו גם את אור הזרקורים.
והוא סוף סוף קיבל את מבוקשו.
באטלר מגיע למקום שרצה – למיאמי של אחרי עידן ווייד, להיות הפנים הבאות של הפרנצ'ייז, ולהנות על הדרך ממסיבות הבריכה של העיר.
הוא מגיע לקבוצה בינונית להחריד וחסרת כישרון, אך לוחמנית וקשוחה כפי שהוא אוהב.
הישגים? זה פחות מעניין כנראה את באטלר.
בחורות, כסף גדול, ולהיות הכוכב היחיד בקבוצה.
כל מה שתמיד רצה.
11. Sir Mix-A-Lot – Baby Got Back
את הסעיף הזה נעשה פשוט, כדי להנות מהקליפ – אין שום דבר שעומד בדרכה של מילווקי לחזור שוב לגמר המזרח, והמכשול הרציני היחיד שעומד בדרכה לגמר הכללי היא פילי.
הבייבי של יאניס חייבת לחזור למעמד.
12. Deee-Lite – "Groove Is In The Heart"
ונסיים עם עוד שלוש קבוצות במערב, שם העניינים קצת יותר מעניינים.
הראשונה, אליה מתייחס השיר הזה, היא דנבר.
כישרון יש, ניסיון כבר יש אחרי העונה האחרונה.
הקבוצה הצעירה והנאיבית אמורה להתחיל לממש את הפוטנציאל שהראתה בעונה הרגילה האחרונה.
הכל תלוי בגרוב שתגיע אליו.
ויש לה.
הג'וקר, ג'מאל מאריי, מילסאפ המנוסה והחבר'ה הצעירים והאנרגטיים שמסביב נראו נהדר כשהקבוצה דפקה בכל הצילינדרים.
אין לי ספק שהעונה היא תיראה טוב יותר בפלייאוף ותהיה כוח רציני.
13. Terence Trent D'Arby – Sign Your Name
הפליקנס המסקרנת רק מתחילה את דרכה, ואף אחד לא מצפה ממנה להישגים – אבל היא רוצה לחתום את שמה בליגה כבר מהעונה.
ההייפ סביב זאיון, שיחתום את שמו פעמים רבות למעריצים השנה ברחבי הליגה, הטרייד על דייוויס שהביא את צעירי הלייקרס שבאים להוכיח, הבחירות המצוינות בדראפט, וההבאה של וטרנים מצוינים כרדיק ופייבורס, אשר מצטרפים להולידיי, מבטיחים קבוצה מצוינת ומלהיבה שתטוס על המגרש ותבוא מורעלת להוכיח שהיא כבר כאן ועכשיו.
14. The KLF – Justified and Ancient
ונסיים בווישפול ת'ינקינג.
They're Justified, and they're Ancient .
על מי זה כבר יכול להיות אם לא על הספרס?
הם משחקים את המשחק נכון – בוחרים שחקנים קודם לפי אופיים, ואז משקיעים בלפתח אותם.
הם מקדשים את הקבוצה ולא את היחיד.
הם כמעט ולא מבצעים טריידים ומדובר במשפחה לכל דבר.
ובנוסף, הם עתיקים כמו הזמן עצמו.
כל שנה בפלייאוף, כל שנה תחרותיים.
ובראשם מלך הלילה הנצחי.
אני חושב שהקבוצה השנה תגיע עם קוף על כתפה, לאחר שפספסה צ'אנס אדיר בפלייאוף של עונה שעברה.
דז'ונטה מארי חוזר, ווייט התפתח להיות רכז שני מעולה, יש צעירים טובים ודרוזן התאקלם, וכמו כל אחד שמגיע לספרס – ימצה את יכולתו למקסימום.
כולם להשתחוות לספרס, אשר באים לדרוס את הליגה!
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
22 ספט 2019 08:25:53אחלה פוסט, תודה רבה לאשך, וכל מילה על הסיומת – נפרק אותם
🙂
Berch
22 ספט 2019 08:59:39מעולה
לא יודע אם בכיתי מנוסטלגיה או מזה שלאשתי יש היום יומולדת 40 ואני צריך להתמודד
🙂
חייב לציין שהתקליט של KLF הוא לדעתי אחד מהגדולים בהיסטוריה מתחילתו ועד סופו.
למרות שאין ויכוח ששני הדפקטים מההרכב היו מסובבים על כל הראש המוזיקה שלהם הקדימה את זמנה.
טכנו אלקטרוני אדיר שאחריו כל הטכנו היה לא יותר מ"בסדר".
שילוב כלים קלאסים, חשמליים ואלקטרונים יחד עם ווקאליות ברמה הגבוהה ביותר.
זה ששידכת ללהיט הגדול שלהם את פילדלפיה יקירתי זה מבחינתי סימן משמיים.
השנה או אליפות או רוטציה. לא רואה אפשרות אחרת
🙂
אשך טמיר המקורי
22 ספט 2019 09:29:46אחלה תגובה 😆👍
דוקטור רזי הופמן
22 ספט 2019 09:17:18חחחח
שי, אתה איש אשכוליות!
אבל איפה נירוונה?
אשך טמיר המקורי
22 ספט 2019 09:30:48חפש בתגית, שני פוסטים של "מחווה לשנות ה-90" הוקדשו לרוק.
asaf
22 ספט 2019 09:20:52נהדר אשך. שנון כרגיל, קישורים מצוינים.
אשך טמיר המקורי
22 ספט 2019 09:28:46תודה חבר'ה. השירים אפילו טובים משזכרתי.
ברוך רובין
22 ספט 2019 10:54:17אשך אתה גאון טור נפלא, הקטע על לברון והארדן גאוני, גם השיר על הליידי בוי דוויט, הייתי יוסיף את השיר שהנכדה שלי שומעת wrecking ball על ווסט רוק, שלכל מקום מגיע מותיר רק הרס, ועל פילדלפיה את השחר הוטל קליפורניה (איפה שיבלו את חודשי הפלייאוף לאחר שאמביד וסימונס יפשלו שוב).
אשך טמיר המקורי
22 ספט 2019 11:53:14מתאים בול, רק לא מהתקופה 🙂
גיא רוזן
22 ספט 2019 12:40:10נתחיל במהות –
נהדר!
.
בסוף שנות ה-80', תחילת שנות ה-90', אני לא יכולתי להאזין לאפילו אחד מהשירים שבפלייליסט של הפוסט הנוכחי.
הייתי נער פריק עם מראה "ישועי" (שיער עד אמצע הגב, ובהמשך, זקן מכוער כמו שרק נער יכול לגדל…),
בגדים שחורים, מעיל עור שחור, וגישה כללית של FU כלפי כל העולם.
המוזיקה ששמעתי הייתה יותר בכיוון של And Justice for All של מטליקה,
עם מוכנות להתמתן ולהאזין למוזיקה יותר "פופית" כמו זו שבקעה מהמוסכים של סיאטל (הגרנג').
.
https://www.youtube.com/watch?v=k7_hwgD1ugg
(To Live Is to Die , מתוך אלבום המופת And Justice for All של מטליקה, 1988)
.
זה מוקדש לכל הלמדים, ולתחושות הצפויות בסיומה של העונה הקרובה…
.
תודה, טמיר.
גיא רוזן
22 ספט 2019 12:51:24אם במטליקה עסקינן, השיר הבא מוקדש לדוראנט.
נכון, זה שיר מ-84', אבל אני קניתי את התקליט רק ב-87' / 88' (לך תזכור, עברו יותר מ-30 שנה…),
אז מבחינתי הוא מתאים ללוחות הזמנים –
.
https://www.youtube.com/watch?v=WEQnzs8wl6E
(Fade to Black, מתוך האלבום Ride the Lightning של מטאליקה, 1984)
Berch
22 ספט 2019 14:25:48היית מסתובב בבארי הרוק של דאון טאון אלנבי ?
סטארסקי, צ'יירס וכאלה ?
גיא רוזן
22 ספט 2019 14:53:16אני נהרייני במקורי.
המקום עליו יכולתי להגיע בקלות (יחסית) זו חיפה. שם היה את מועדן "העיר השנייה", שבהמשך הפך ל-"סיטי הול" (זצ"ל),
שהיה מארח ערבי מטאל מפעם לפעם (פחות קשור למטאל, אבל עדיין – שם יצא לי להיות בהופעה של ניק קייב. ההופעה הכי מגניבה שיצא לי לראות),
כך שהוא הפך ל-"בית השני שלי…"
בכלל, חיפה של אותה תקופה (ראשית שנות ה-90') הייתה מעוז הרוק, המטאל, והפאנק בארץ. מלא הרכבים צעירים צמחו כאן בצפון,
ובהופעות היה ווייב מטורף.
מה שמצחיק זה שבפעם הבודדת (לפני גיוס) שנסעתי להופעה בתל אביב (רוקסן, או נכון יותר, רוקXן) זה היה בשביל לראות להקת מטאל חיפאית…
(ההופעות ב-"עיר השנייה" היו מוצלחות בהרבה)
Berch
22 ספט 2019 15:17:03תמיד רציתי להגיע ל"העיר השניה"
לצערי לא יצא לי
אולי בגלגול הבא
🙂
דוקטור רזי הופמן
22 ספט 2019 17:27:09מעניין ברץ שאני בכלל לא זוכר אותך מהדאונטאון 🙂
היה פאב נהדר והמדבר החליף אותו ואחר כך הגלולה.
זכרונות תל אביב
Berch
22 ספט 2019 19:54:27במדבר היינו בסוף, אחד מהחבר'ה שלי היה שוטף כלים שם.
לגלולה גם היינו קצת צעירים.
בתקופה ההיא הרמנו את הקאמה סוטרה בראשון ואח"כ המטרוק בקיבוץ חצור
🙂
בסיבוב מאוחר יותר הייתי בארמן בסטארסקי….
דוקטור רזי הופמן
23 ספט 2019 08:14:52אני כבר יצאתי מהסצנה ועברתי לים….
פאקו
22 ספט 2019 14:50:40מעולה אשך. את O.P.P (האדיר) הייתי מקדיש דווקא לג'ימי באטלר בגלל הסיבה שהוא כבר לא במינסוטה.
אשך טמיר המקורי
22 ספט 2019 16:15:27מה זה בכלל opp?
פאקו
22 ספט 2019 16:41:47Other People's Property
רועי ויינברג
22 ספט 2019 14:51:25נהדר אשך. מוסיף שיר שמוקדש ליוטה, או ליוסטון שכבר שנתיים מעיפה אותם מהפלייאוף:
https://www.youtube.com/watch?v=cxN4nKk2cfk
(We got the jazz – A Tribe Called Quest)
golan
22 ספט 2019 15:40:40וואו … תודה. מעולה.
שחר אלוני
22 ספט 2019 16:23:42תודה 🙂
מסכים עם הרוב
אק לברון יקלקל כנראה את התחזית
יש מצב לסדרת אליפות בדרבי העירוני בהנחה של חיבור סביר בשתי הקבוצות
מנחם לס
22 ספט 2019 16:58:06אשך הוא האדם שמכניס יותר חיים, יותר עליזות, ויותר כיף מכל ארחד אחר כאן.
תודה
אשך טמיר המקורי
22 ספט 2019 19:01:13מנחם, השיר ב-11 ממש בשבילך!
חגי "התותח" ניסני
22 ספט 2019 20:31:40תודה רבה אשכוס.
כל עוד הקליפרס לא תביא רכז רציני היא לא תראה אליפות. ויש לה בעיה כי הנכסים שלה התרוקנו. נם יצטרכו לוותר על העומק שלהם במידה והם ירצו רכז סביר (נגיד על שאמט וסוויט לו)
יצרן טיטולים מדופלם
23 ספט 2019 01:00:32תודה רבה,וולקאם בק אשך יקר,שותפי לציניות.
סימן שהעונה קרבה
מתכוננים לעונה,
MC Hammer אחלה,
Naughty by Nature יופיטופי
Technotronic – Get Up אחלה מוסיקה
Pump Up The Jam
The Soup Dragons – I'm Free חחחח בול ג'ימי באטלר.
רפי
23 ספט 2019 04:18:09תודה אשך , פוסט מרענן ושנון
הציפור הנדירה
23 ספט 2019 11:03:05לגבי מוזיקה, כל המוזיקה כאן היא מוזיקה דפוקה ואומללה. זו מוזיקה:
http://kcm.fm/
http://www.toker.fm/live-popup
חגי "התותח" ניסני
23 ספט 2019 12:21:02או שיש לך חוש הומור עילאי או ש..
הציפור הנדירה
23 ספט 2019 13:16:19כתבתי בהומור. אני לא מזלזל בסגנונות אחרים של מוזיקה עם הסתייגות של סגנון מופרע ופרוע שהוא אינו מוזיקה ראויה בעיניי וגם שירים עם תוכן מיני פסולים בעיניי. אך סגנונות רבים של מוזיקה מרחבי העולם מכובדים בעיניי.
רציתי להביא קישור למוזיקה שונה ממה שכאלו כמוך מכירים.
אשך טמיר המקורי
23 ספט 2019 13:37:44משהו כזה?
https://www.youtube.com/watch?v=56-LtvV6O4A
גיא רוזן
23 ספט 2019 13:53:21אני מאוכזב. הייתי בטוח שהקישור הוא לאחד משירייה המופתיים של סמנתה שועלי.
אשך טמיר המקורי
23 ספט 2019 14:06:14בעבר חשבתי שהיו לה כמה להיטים.
אחרי זמן הסתבר לי שכולם חלקים שונים של אותו שיר.
הציפור הנדירה
24 ספט 2019 14:27:37לםי השם ברור שאתם מכירים היטב כי זה בדיוק לפי הרמה הערכית והמוסרית שלכם ובפרט כאלו כמוך!!!
הציפור הנדירה
24 ספט 2019 14:28:12*לפי השם
חגי "התותח" ניסני
23 ספט 2019 13:52:25אצלי זה גירסא דינקותא חביבי – האמן לי שאני מכיר לא פחות טוב ממך.
הציפור הנדירה
24 ספט 2019 14:32:25לא הייתה כל סיבה אמתית חעזוב את האמונה הנצחית לתרבות חיים של שחיתות מוסרית על כל הדיבור המלוכלך והמתירנות המינית והמסיבות המופרעות והמסוכנות
הציפור הנדירה
24 ספט 2019 14:48:02*לעזוב
חגי "התותח" ניסני
24 ספט 2019 15:25:30תשמע אם אתה אומר אתה בטוח יודע. הרי אחרי כל ההיכרות העמוקה בנינו ואחרי כל מה שסיפרתי לך ואתה שמעת והקשבת ועדיין חושב שאין כל סיבה אז יש מצב שאני מרים טלפון לאבא ומודיע לו שאחרי כל הניג'וזים שלו I'M BACK.
.
עכשיו אחרי העוקצנות והארסיות הלא יפה שלי (תסלח לי כי בכל זאת אתה נוגע במקום טיפלה רגיש) הצעה בשבילך כדי באמת לבסס את האמונה שלך – אל תסתמך על אחרים. אותו אחד שחזר בתשובה ושהוא מקור ההשראה שלך יכול מחר בבוקר לחזור בשאלה – ואז מה? עם מה תישאר? ואל תגיד לי שהוא לא יכול כי מניסיון גם כשאומרים את זה בסוף יכולים. האמן לי.
הציפור הנדירה
25 ספט 2019 13:58:46ההסתמכות שלי היא הרבה יותר מחוזר בתשובה כזה או אחר.
הציפור הנדירה
25 ספט 2019 13:59:34ראה כאן:
https://haemethayehudit.blogspot.com/2015/02/blog-post_11.html?m=1&fbclid=IwAR261fdfUXxKCnYqulr0StjT8u-wSiS3971Bu6NNSIxKo6PyYlWcsxrLD_g
חגי "התותח" ניסני
25 ספט 2019 14:12:31אהה רגע אז הנה הוא אומר אחרת https://www.youtube.com/watch?v=3FOxQfLUl3c
איך נוכיח מי צודק? (אתה שואל אותי גם הוא סלקטיבי להחריד וגם הוא מסמן את העיגול סביב המטרה)
לגבי מין סמים ואלימות בחברה החילונית מול הדתית – תשמע אני אומר לך את זה בצער גדול פשוט אין לך קצה של מושג על מה אתה מדבר. אתה לא קרוב. עד לפני כשנה הייתי יושב בוועדות שנקראות "וועדות תכנון טיפול" לא אסבך אותך בפרוצדורה אבל בגדול כאשר הורים רוצים או פקידת הסעד חוששת לשלום הילדים מכנסים וועדה שכזו. אני השתתפתי בעיקר באיזורים החרדיים של ירושלים כולל זה שנחשב לגרעין הליבה החרדי בארץ – מאה שערים. אין לך מושג כמה מין אלימות וסמים יש שם פשוט קצה של מושג. תגיד טוב זה בא מהחילון – אז איך זה שהדברים הללו נמצאים במשפחות הכי חרדיות והכי טובות?
עגל
23 ספט 2019 13:03:57תודה אשך.
החיבור לנ.ב.א משעשע. בניגוד למה שהאדון קרמר אומר יש לך טעם מוסיקלי מצוין, כמעט כל השירים כאן היו חלק בלתי נפרד מהפסקול שלי. דילייט והחבר הדיג'יי הרוסי שלה, אמ.סי האמר, טכנוטרוניק, NBP, להקות הראפ הגדולות של תחילת שנות ה-90, וואו, נחמד מאוד.
הציפור הנדירה
24 ספט 2019 14:49:20כתבתי לא ממש ברצינות. גם מוזיקה לועזית יכולה בהחלט להיות יפה ואף מקסימה.