Boylen Point / Ljos

ת'יבודו לא מכיר מוות. הוא יודע שאנשים הולכים לפעמים. לפעמים הם חוזרים. לפעמים לא. לפעמים הוא לא רוצה שהם ילכו. אז הוא מחזיר אותם. פניהם מעוקמות ומעוותות בצורה של כאב כשהם חוזרים. ת'יבודו לא שם לב. זה הפרצוף שכולם עושים ליד ת'יבודו.

(איזה מן נרקיסיסט מצטט את עצמו בכתבה שלו?)

בשנים האחרונות התמזל מזלי לחוות מאחד מאנשי ה-NBA חווייה שאף אחד משחקני הכדורסל שעברו אצלו לא זכו לחוות – אשכרה נהניתי מתום ת'יבודו. הגישה האולד סקולית שלו לכדורסל ולחיים, סגנון משחק הבידודים האיטי, השחיקה של שחקני המפתח והפציעות הרבות שנבעו מזה, ו, אלוהים אדירים עדיין יש לי סיוטים מזה, הצרחות התמידיות שלו מהספסל שהגיעו מפרצוף שנראה שנגנב מאמסטאף לא מרוצה, הכל הצביע על מאמן פוטבול ילדים עצבני במיוחד שמתגעגע לימים בהם הרשו לו להרביץ לתלמידים.

וגאד, נהניתי. לא בטוח שאחרים נהנו כמוני (למעשה, אני די בטוח שלא…), אבל נתתי לעצמי רשות לקפוץ למחוזות הביזאר איתו (ולהביא בחזרה יצור קטנטן שנובא שישתלט על העולם, אבל בינתיים רק עושה פיפי על השטיח). התחלתי, ככה בקטנה, עם השוואות ישירות למפלצות בסגנון קתולהו:

תיבודו לא נולד. באמצע משחק תיכונים שני המאמנים צרחו באותו הזמן על השופט. באותו רגע נשמעה צעקה חזקה. צעקה שנשמעה ברקע לכל אורך קיומו של האדם ורק עכשיו לבשה צורה. תום התינוק הופיע בקצה האולם, מצונף ומקופל תחת רשת כדורסל פרימיטיבית מקש. הוא אחז בידו הקטנה והרטובה חץ שראשו בוער באש. באותו יום הוא גם אמר את המילים הראשונות שלו. "עכשיו תורי".
לתיבודו לא היו חברים. השרת של אולם הספורט הכין בזמנו הפנוי בובות קש והגיש אותן לתום. ברגע שהבובות התקרבו לאזור בו תיבודו שהה, הן היו מתחילות להישבר ולהתפורר. "עוד", הוא היה דורש.
תיבודו מעולם לא נראה מחוץ למגרש כדורסל. כשניסו לשכנע אותו לצאת הוא רק חזר ואמר "השמש שורפת". זה היה באמצע הלילה.
תיבודו לא קורא. השרת הביא לו פעם ספר שמצא, "120 ימים של סדום". תיבודו רק הסתכל על הכריכה ופניו התעוותו לצורה של חיוך. כל פגישת וידיאו בקבוצה של תיבודו מתחילה עם הקרנה של הסרט שמבוסס על הספר. השחקנים מבקשים ממנו להפסיק. תיבודו לא מכיר את המילה.
תיבודו לא מבין ילדים. הם זוג רגליים עם גוף בשרי מעליהן. הוא מסתכל על הרגליים בעזרת החורים שבהם נמצאים העיניים שלו. "עדיין לא מוכן", הוא מצהיר.
תיבודו לא מתחתן. הוא עומד במרכז אולם כדורסל חשוך ומתבונן עמוקות אל החשיכה. "כן", הוא אומר, ובאותו רגע השחקן היה מרגיש כאב חד ברגל. יום אחד תיבודו יאחד אותם עם גומי שרוף ויצור את האישה הנכונה. זו שתבין.

(הנה הוא ממשיך. תחושת גדלות אנשים קוראים לזה. פתטי אני קורא לזה)

כשבאטלר, תלמידו הראשי והמוצלח ביותר, ביקש לעזוב את מינסוטה שלו, העליתי הילוך. דיווחתי על כל מוצא פיו. תיסרטתי שיחה בינו לבין הבעלים, אחרי שפצצת ווג' דיווחה לנו שת'יבס מנסה להסתיר הצעות טובות על באטלר מראשי המועדון. ציטטתי קטע מהלבוי עבורו. וכשהמו"מ בינו לבין מיאמי קרס לאחר שדרש יותר מדי ובתגובה פט ריילי כביכול אמר לו ש-"Get your house in order", הוצאתי את הדבר הבא (לא המיטב שלי, אבל זה מה שיצא):

Thibodeau went down to Florida. He was lookin' for a playoff spot to steal
He was in a bind cause his team untwined. He was forced to make a deal
When he came across this old man managin' on a dribble and playin' it heat
Thibodeau jumped on a palm tree stump and said "old geezer, tell you what."
"I bet you didn't know it, but I'm a President, too
And if you'd care to take a dare I'll make a trade with you
Now your team plays good dribble, geezer, but no star in your view
I'll trade a top ten player against your high flyer ’cause I think I can out bid you."
The geezer said, "My name's Riley, and you might be mean
But I'll negotiate your trade, and you're gonna regret, ’cause I'm the best there's ever been."
Riley, rise up and pry and be on your guard
Cause Bulls broke loose in Florida and Tom don’t wanna deal the cards
And if you win you get Injury prone top ten player of ball
But if you lose Thibodeau gets your whole
Thibodeau opened up his case and he said, "I'll start with Winslow."
And fire flew from his fingertips as he demanded Adebayo
As he requested for Josh and Dragic he went for the killer
And as he was about to sign it sounded like he wanted somethin' sweeter.
When Thibodeau finished, Riley said, "Well, you clearly don’t want to trade your player
So go back to Taylor, you bailer, and get your Fucking house in order."

(מפגן האהבה העצמית נגמר? אל תדאגו, נעשה לו כבר ת'יבודו כנקמה)

אבל לא לעולם חוסן. ברגע אחד, הנהלת מינסוטה החליטה לקחת, לשדוד ממני את הכיף שלי, באיזה תירוץ קלוש של לנסות להציל את המועדון, ופיטרה את תום "בעל זבוב" ת'יבס. ולראשונה בחייו, האיש שאחראי על כל כך הרבה שחקנים שבורים, גרם דווקא ללב שבור אצלי.

ואז הגיע ג'ימבו, היורש. ג'ים בוילן, או האנטיכריסט (היריב, משמיד המלכים, המלאך משאול תחתיות, החיה הגדולה הקרויה דרקון, נסיך העולם הזה, אבי הכזבים, זרע השטן, אדון האופל) כמו שהוא בטח מעדיף שיקראו לו, נכנס ב, נקרא לזה בינתיים סערה, לתפקיד הישן של ת'יבודו בשיקגו ממש רגע לפני שת'יבס נלקח מאיתנו לעולם שכולו גידים קרועים.

רונדו. ידע משהו שאנחנו לא.

אפילו לא התכוונתי להתחיל לדבר פה על בוילן. בסך הכל נכנסתי לקרוא כתבה בשיקגו סאן טיימס על אחד משני האנשים שהפכו את וושינגטון של השנים האחרונות לנסבלת: תומאס סטורנסקי (פה אפשר למצוא את שני האנשים המדוברים ביחד). ואז ג'ים בוילן התחיל לדבר, ובמקום שנקבל משחק פינג פונג ראיוני קצרצר בין כתב למאמן זכיתי לראות את בוילן אוחז בכדור כמו תינוק, רץ איתו לצד השני של השולחן ומכריז "טאצ'דאון". בואו נצלול לעומקה של אותה ריצה לאורכו של השולחן ונראה אם אכן זכיתי ליורש עצר חדש לשושלת האפלה, או שאני דן את עצמי לאכזבה מרה.

When we first spoke, I just told him the truth. It’s amazing how guys respond to the truth. When you promise a guy something, he says to himself, ‘Who else is he promising [expletive] to?’ When you don’t promise anyone anything except coming in and doing work so we can be a team, it resonates with these guys now.’

המשפט הראשון שקפץ לי. משפט שמהדהד את תחילת העבודה של בוילן בשיקגו. זמן פלאשבאק:

שלושה משחקים לתוך הקריירה המפוארת של ג'ימבו הוא הוציא את כל שחקני ההרכב הראשון מוקדם במשחק הפסד לבוסטון כדי "שיהיה להם אימון טוב ביום שאחרי", אחרי שעברו שבוע שלם של אימונים מתישים מהרגיל ועל חשבון יום החופש היחיד שהיה מתוכנן עבורם. אחר כך הוא טען שהוא הוציא אותם כי לא ראה מספיק מחוייבות של השחקנים בהפסד, כי הוא כל כך מחוייב למשחק שהוא העדיף לשבור שיא תבוסה של המועדון כדי להוכיח כמה הוא מחוייב להפסד. השחקנים כמובן התמרמרו ותכננו להחרים את האימון. הסיפור התגלגל והתנפח, מקורות שונים קיבלו דיווחים שונים ובסוף בוילן ניסה בכלל להוציא את הסיפור כאילו מרד השחקנים היה בכלל רעיון שלו:
“Um. No. Ah, I think it was just a communication, a little bit of both,” Boylen said, when asked who decided not to practice. “This is what I think is necessary today. And players felt they needed a voice and to talk too. And that’s cool. That’s good."
אז אחרי שהתחלת את הקריירה עם שני שקרים בוטים, פתאום חשובה לך האמת? אחרי שתוך שבוע הצלחת לחבר את כל השחקנים כנגדך, אתה מנסה לצייר את עצמך כמתקשר מעולה?

‘‘So in my conversation with [vice president of basketball operations John Paxson] and [general manager Gar Forman], it was about what kind of character we can bring in that can still play, that can help us win because what we’ve needed is durability and availability. We haven’t had that.

…

“The thing that sold me on him was I remember when he played here [Feb. 10, 2018]. He had a big game, and I think Bobby [Portis] took him out [on a flagrant foul]. I saw him in the hallway after that game. I walked up to him, and he was already showered and dressed, talking to some people, and I said, ‘Hey, how you doing, man?’ Because that was a nasty fall, if you recall. He was like, ‘Coach, I’m going to be fine. I’m ready to play tomorrow.’ It wasn’t, ‘Yeah, Coach, I’m banged up or he hit me hard.’ It was, ‘I’m fine, I’m fine.’ I mean, he looked like he had a full concussion, but I just like that mindset of, ‘No, I’m playing.’ ’’

נמשיך במורד מחילת הארנב. הרבה שחקני שיקגו סבלו מפציעות בעונה שעברה והחסירו משחקים. בוילן כאן כדי להגיד לכם – השנה, זה לא מקובל. או כמו שהכתב ניסח זאת: "  If it isn’t hanging off or broken, you play. ". זעזוע מוח? רק חלשים משתמשים בזה כתירוץ להפסיק לשחק. היום, כשהעומס על השחקנים הוא גדול מאי פעם, כשמרקאנן פספס את סיום העונה הסדירה עם קצב לב שהטיל ספק ביכולת שלו להמשיך לשחק ספורט מקצועני, בוילן בטוח שפציעה זו רק הזדמנות להוכיח גריט ולהמשיך לשחק (עד שהגוף קורס לגמרי. רק אז מותר לנוח). ואם אתם חושבים שמדובר בדיבורי סרק של מאמן שמנסה להוכיח שהוא קשוח, תשאלו את צ'נדלר האצ'ינסון. עוד לפני שמחנה האימונים נפתח, בוילן העביד את האצי'נסון הפצוע באימון ואחר כך דיווח שהוא גאה בו. לא ברור מתי צ'נדלר יוכל לחזור לכושר משחק.

"We’re putting in a running game"

מבחינתי, זו גולת הכותרת של הכתבה. משחק הריצה. בולס לא שיחקו שנה שעברה בקצב מהיר יותר אחרי שבוילן הצטרף. או כמו שמתאר את זה סטיבן נו מהאת'לטיק: The Bulls had the fifth-highest mid-range jumper frequency, per Cleaning the Glass, and were 19th in average time of possession, per Inpredictable. They were a slow team that lacked any sort of offensive cohesion.

אז הוא לא מאמין במשחק בקצב מהיר. למה הוא כן מתכוון? זה לא מונח מכדורסל, באיזה ענף כן יש בו "משחק ריצה"?
רגע, תנו לי להוציא את הצ'קליסט שלי. מאמן אולדסקול עם גישת אולדסקול לחיים, צ'ק. שחיקה של שחקנים עד לפציעה, צ'ק. פרצוף של אמסטאף לא מרוצה, צ'ק. קישור למאמן פוטבול ילדים שמתגעגע לימים בהם הרשו לו להרביץ לילדים, צ'ק.

הבנתי, ג'ים. אתה קשוח. אתה רוצה שחקנים קשוחים. אתה רוצה קבוצה שאם היא רואה בעיה, היא מרביצה לה. אם שחקן פצוע, מרביצים לו.

יהיה לנו כיף ביחד, לג'ימבו ולי.

לפוסט הזה יש 24 תגובות

  1. האווי לאסוף

    19 ספט 2019 16:20:01

    וואו, מאיפה להתחיל להחמיא לך ljos? זה כבר לא קשור לאתר הנהדר הזה, אתה פשוט בעל יכולת כתיבה נדירה (כן, אני יודע, זה לא באמת כל כך פשוט. אם זה היה פשוט לכל אידיוט הייתה יכולת כזו, ועובדה, לי אין). טור נהדר, אפילו ברמות הגבוהות שלך. תודה רבה

    1. Ljos

      19 ספט 2019 19:50:25

      וזו רק ההתחלה.
      ובשביל זה אני צריך אותך. המשימה שלך, אם תבחר לקבלה, לזכור להציק לי לגבי אותם שני פרוייקטים שדיברנו עליהם הקיץ, כדי שאוכל לעבוד עליהם במשך השנה ולא אתקע כשאני נלחם בעצמי ברגע האחרון.

    1. Ljos

      19 ספט 2019 19:47:41

      מצד אחד, לגמרי. שיעלמו. העולם יהיה הרבה יותר טוב בלעדיהם.
      מצד שני, מה אני אעשה אז?
      זה כמו ש, הלוואי שכולם בעולם יוכלו לחיות חיים נטולי מכשולים וצרות. אבל סיפורית זה נורא. "אדם רעב, הולך למקרר. מוצא פיצה ואוכל" זה לא בדיוק מקור לפרס פוליצר.

  9. Ljos

    19 ספט 2019 21:13:42

    דרך אגב, שיר הסיום –
    הוא מגיע מהמשחק אנדרטייל. המשחק הכי מגניב שאי פעם שיחקתי בו ושאמליץ לכל בנאדם באשר הוא לנסות אותו.
    בסגנון RPG של שנות התשעים, אתם משחקים ילד שנפל לעולם המפלצות. משחק כל כך מטא, כל כך מלא לב והומור ודמויות ייחודיות.
    והטוויסט, הספוילר הגדול שבו – עדיף לא לדעת, להיכנס למשחק עם ראש נקי. אבל למי שלא מפריע לו: יש שני סופים למשחק, כאשר המשחק מעניש אותך אם תבחר לשחק בו כמו כל RPG רגיל (as in לתקוף ולהרוג את המפלצות שתוקפות אותך), מה שנקרא גישת רצח העם, ומצ'פר על גישה הפציפיסטית.
    Despite everything, it's still you.

  10. שחר צ'קוטאי

    19 ספט 2019 21:54:00

    ענק!!!
    אישית אלו מאמנים שאני אוהב, אך לא מסכים ים שיטת העבודה שלהם. תיבודו לקח קבוצה שמורכבת מרוז, רוני ברואר(מישהו זוכר אותו בכלל) לואל דנג קרלוס בוזר וגואקים נואה לגמר מזרח נגד מיאמי… הוא הפך את גואקים נואה לשחקן ההגנה של העונה.
    במינסוטה לא עבד לו עם הצעירים הרכים..
    בפה מלא אפשר להגיד שאם היו מפטרים את פרד הויברג ושמים את בוילן כמאמן ראשי של באטלר הוא היה נשאר. זה המנטליות של ג'ימי… קשיחות ועבודה קשה.

  12. גיא א

    19 ספט 2019 23:12:45

    איזה פוסט מצוין. אתרע מזלי והייתי נוכח בפעם הראשונה שג׳ימבו התראיין, מייד לאחר פיטורי הויברג, ואני זוכר שחשבתי לעצמי שמדובר באידיוט גמור. לא עזר לו שזמן קצר אחר כך שיקגו ספגה את התבוסה הקשה בתולדתיה (המשחק מול בוסטון שהזכרת) וממש לא עזר לו שבמקום להרים את השחקנים ולבנות להם את הבטחון הוא תפס את הפוזה של הרס״ר ומאז הוא לא הרפה. ההנהלה בבולס מספרת לכולם שהוא החתמה לטווח ארוך כדי לתת יציבות למועדון אבל אני נותן לו תאריך תפוגה 02.20

  14. עגל

    20 ספט 2019 10:36:41

    חחח אני דווקא אוהב את תיבודו ובכלל את המאמנים של פעם שהיו אברים כאלה, צביקה שרף, אוברדוביץ, שלא מפחדים לצרוח על הכוכבים שלהם. המאמן שלי בקטסל היה זורק עלינו כדורים בכל הכוח באימונים אם עשינו טעויות 🙂

כתיבת תגובה

סגירת תפריט