אליפות העולם בראגבי – יפן 2019 / סמיילי

אליפות העולם בראגבי – יפן 2019 / סמיילי

כמדי ארבע שנים, לפחות מאז 1987, נערכת אליפות העולם של הספורט הזה… המשחק הזה עם הכדור האליפטי שמוסרים אותו רק אחורה ובועטים קדימה… ומלא אנשים גדולים מתנגשים אחד בשני בלי מגנים (שלא כמו "הרכים" האלה מהענף האמריקאי…).

Related image

אליפות העולם בראגבי 2019 יוצאת לדרך ב-20 בספטמבר !!!

וזאת בהחלט סיבה למסיבה לצפות ולהיכנס לספורט המגניב והאדיר הזה.

היפנים קיבלו את מלאכת האירוח, וכנראה אפשר לצפות לתקתוק וסדר מצד המארגנים והרבה יפנים אקסטרה נלהבים ביציעים.
צפויים לנו 48 משחקים ב-12 מוקדים שונים לאורך האליפות, לאורך שישה שבועות, מה-20 בספטמבר ועד לגמר ביערך ביום שבת ה-2 בנובמבר, באינטרנשיונל סטדיום ביוקוהמה.

משחק הפתיחה יפגיש את הנבחרת המארחת מיפן מול רוסיה ב-20 בספטמבר.

אתר הטורניר – https://www.rugbyworldcup.com/


לא אלאה אתכם בחוקים וכד', אלא סקירה לקראת האליפות, שאותי לפחות מאוד מסקרנת ומרגשת.

למי שרוצה, מוזמנים לקרוא את מאמרי הראגבי שפרסמתי כאן בעבר:

מאי 21, 2015 – משחק הג'נטלמנים / דן קרטר – מאמר מתורגם מפי אחד משחקני הראגבי הגדולים בהיסטוריה.

מרץ 17, 2018 – מה עושים בניו זילנד… רואים רוגבי!!! 

יוני 20, 2018 – Let's Haka!!!

ספטמבר 22, 2018 – באנו,דחפנו (יותר חזק), ניצחנו!!!


קצת רקע והיסטוריה

הראגבי הוא משחק ישן, עפ"י ההיסטוריונים, המשחק הראשון שוחק ב-1845. למרות גילו המתקדם של הספורט, טורניר גביע העולם החל להתקיים רק משנת 1987, ומשוחק כל 4 שנים.

אומנם הטורניר בגיל צעיר יחסית, אבל לא חסרים לו רגעים אייקונים משלו – מהמהירות האמריקאית שהשאירה את בראיין אבאנה הדרום אפריקאי חסר אונים, שכנראה היה השחקן המהיר בטורניר בשנת 2007, לג'ונה לומו האגדי שרץ דרך שלושה אנגלים מסכנים בדרך לטריי, ועד ליציאתה של דרום אפריקה מצל האפרטהייד לתוך עתיד חדש ומזהיר.

הפכתם לאוהדים? השתכנעתם? 

מה בקשר לאיזה ריקוד מלחמה כפול? כנראה כבר שמעתם על ריקוד ההאקה הניו זילנדי (HAKA), אבל מה עם ה-סיבי (CIBI) של פיג'י, או ה-סיפי טאו (SIPI TAU) של טונגה או ה-סיבה טאו (SIBA TAU) הסמואי. כל שלושת אומות האיים הזעירות האלה בפסיפיק – זעטוטים בכל ענף ספורט אחר, הן שחקניות רציניות בענף הראגבי – ולוקחות כל משחק, במיוחד אחת נגד השנייה, ברצינות תהומית, ובמיוחד מול האול-בלאקס האימתניים.

הפכתם לאוהדים? השתכנעתם?

אולי תצפו בקליפ הבא ונראה אותכם נשארים אדישים מול מפגן העוצמה של "המשאיות" האלו:

הטורניר הראשון נערך באוסטרליה וניו זילנד בשנת 1987, ובגמר הנבחרת הניו זילנדית גברה על הצרפתים בתוצאה 29-9.

ב-1991, האי הבריטי יחד עם צרפת אירח את הטורניר בו הנבחרת האוסטרלית ניצחה בגמר, 12-6, את האנגלים.

דרום אפריקה אירחה ב-1995 את הטורניר הבלתי נשכח, עם נלסון מנדלה, הסרט Iinvictus (בכיכובו של מאט דיימון) שיצא ב-2009, וג'ונו לומו (ז"ל) מפחיד אחד שנעצר רק בגמר עם האול-בלאקס ע"י המארחים לזכייה היסטורית של הספרינבוקס.

הנבחרת האוסטרלית רשמה תואר עולמי שני ב-1999, בטורניר שנערך שוב באי הבריטי בשיתוף עם צרפת, שהפסידה בפעם השנייה בגמר.

ב-2003, האנגלים נשאו על גבי הרגל האימתנית של ג'וני וילקינסון כל הדרך לזכייה היחידה שלהם, כשהם גוברים על האוסטרלים 20-17 בגמר בטורניר שנערך באוסטרליה.

בשנת 2007, הצרפתים אירחו את הטורניר וקיוו ללכת עד הסוף על גבו של סבסטיאן שאבל, ה"ענק הירוק", רק כדי לראות את דרום אפריקה זוכה בגביע שני לאחר ניצחון בגמר על אנגליה.

ב-2011 הניו זילנדים קיבלו את אירוח הטורניר, לאחר שבתחילת השנה פקדה רעידת האדמה הנוראית את כרייסצ'רץ'. הניו זילנדים הלכו עד הסוף באליפות מרגשת כשהם מנצחים בגמר את צרפת בתוצאה 8-7.

שנת 2015, הניו זילנדים שוברים את המיתוס שהם מסוגלים לזכות בגביע רק בבית, ובאליפות שנערכה באנגליה, דן קרטר וריצ'י מקאו במשחקם האחרון במדים הלאומיים, נתנו תצוגת תכלית בניצחון 34-17 על האוסטרלים.

הניו זילנדים מובילים את כמו הזכיות עם 3 תארים. אוסטרליה ודרום אפריקה עם 2 תארים כ"א ואנגליה עם תואר בודד. לאורך השנים הראגבי של הכדור הדרומי איכותי יותר וזה בא לידי ביטוי כמובן בכוחן של הנבחרות, כאשר אלו של הדרום דומיננטיות מאשר נבחרות הצפון.


באליפות עצמה ישתתפו 20 נבחרות (בשלוש האליפויות הראשונות השתתפו 16 נבחרות וב-1999 הרחיבו ל-20), המחולקות ל-4 בתים:

בית A – אירלנד, סקוטלנד, יפן, רוסיה, סמואה.

בית שהוא בעייתי לחיזוי, וזה בעיקר תודות לסקוטלנד הלא יציבה, ויפן המארחת שרואה את עצמה במועמדת לגיטימית להמשיך לרבע הגמר. מצד אחד, הסקוטים חטפו הפסד צורם בצרפת, 32-3, באוגוסט האחרון, רק כדי לגבור על הצרפתים, 17-14, בשבוע שלאחר מכן. או למשל משחקם האחרון בטורניר 6 האומות מול אנגליה. הובלה של 31-0 במחצית, רק כדי לסיים בתיקו 38-38 בסיום. 

האירים הם כנראה החזקים בבית ואחת מהמועמדות המייצגות את הכדור הצפוני. האירים כבשו השנה לזמן מה את המקום הראשון בדירוג העולמי (למרות יכולת לא משכנעת העונה ואחרי שליטה כמעט מוחלטת של האול-בלאקס בדירוג העולמי) ונראו חזקים מאוד בשנת 2018 לאחר שהשיגו ניצחון ביתי על ניו זילנד החזקה וזכייה בטורניר 6 האומות.

יפן, המארחת, נבחרת המשחקת מהר ומאוד וכוח עולה בשנים האחרונות, המסוגלת לגרום ללא מעט צרות (הניצחון הסנסציוני על דרום אפריקה ב-2015) ותנסה להפתיע עם רוח גבית מהאוהדים.

רוסיה, שכנראה תסיים ללא ניצחון, וסמואה, שתנצח רק את רוסיה, לא באמת מאיימות.

שחקנים שכדאי לשים אליהם לב אלו ג'ק קונן, קונר מארי ות'אד םורלונג האירים, דארסי גרהאם וסטיוארט הוג הסקוטי, וקסוקי הימנו היפני.

תחזית: אירלנד וסקוטלנד ילחמו על ראשות הבית כשהאירים יסיימו כנראה ראשונים, רק כדי להפסיד לניו זילנד ודרום אפריקה מהבית המקביל, במשחקי ההצלבה של רבע הגמר.

בית B – ניו זילנד, דרום אפריקה, איטליה, נמיביה, קנדה.

כבר במשחק הפתיחה של הבית הזה קיבלנו בום על-קולי עם פיצוץ של משחק, הכולל את שתי המועמדות הראשיות ללכת עד הסוף (מה שאומר שהן יכולות להיפגש שוב רק בגמר), ושתיים מהנבחרות הטובות בעולם מאז ומתמיד. האול-בלאקס מול הספרינגבוקס. הדרום אפריקאים הציגו שנה מצוינת ברמה הלאומית, כאשר הם משיגים תיקו 16-16 במשחק שנערך בוולינגטון וזוכים ב-Investec Rugby Championship לשנת 2019.
שתי הנבחרות יקוו לנצח את הבית, דבר שימנע מהם מפגש לא פשוט מול האירים כבר ברבע הגמר (שלהערכתי שתיהן ינצחו, במידה אם, במשחק לא קל).

הספרינבוקס בשנת פריצה, יש להם נבחרת צעירה שעומדת להגיע לשיא בזמן המושלם מבחינתה. הם רואים את עצמם כאלו שיניפו את הגביע בסוף הטורניר, ויש להם הרבה סיבות טובות לחשוב כך.

דרום אפריקה בילו שעות נוספות בחדר הכושר.

אצל האול-בלאקס הציפיות הן כמובן זכייה באליפות, בתור הנבחרת הדומיננטית ביותר בשנים האחרונות, ואולי הנבחרת אשר מייצגת את הספורט הזה וכאשר מדינה שלמה יושבת על כתפיה, כל דבר מלבד אליפות יחשב ככישלון. זהו כנראה הטורניר האחרון של הקפטן, קירון ריד, לפני הפרישה מהנבחרת ומעבר לאירופה או ליפן תמורת חוזה כספי גדול.

באודן בארט – הרבה מאוד מונח על הכתפיים שלו.

לאורך השנה, הניו זילנדים לא הציגו משחק משכנע ברמה הלאומית, אם כי ברמת המועדונים, הקבוצות הניו זילנדיות המשיכו להציג דומיננטיות מרשימה (שלום לקרוסיידרס). הרבה פרשנים סבורים שהפער בין ניו זילנד לשאר העולם קטן ויש לנבחרות אחרות סיבה לראות את עצמן כמועמדות לזכייה.
האול בלאקס סבלו ממספר פציעות (סוני ביל וויליאמס, בן סמית, ריצ'י מואנה, ריקו יואנה, סאם וויטלוק ודמיאן מקנזי שבכלל לא בסגל עקב פציעה ברצועה הצולבת בתחילת העונה) ויש סוג של חילופי דורות בנבחרת (קירון ריד, בן סמית, אהרון סמית, דן קולס הוותיקים, שאולי ילבשו בפעם האחרונה את המדים השחורים). למרות הכל, הם עדיין הפייבוריטים הגדולים (וכנראה תמיד יהיו בראגבי העולמי) והאטרקציה מספר 1 באליפות הזו.
עניין טריקי אצל הניו זילנדים, יש להם רק שני שחקנים בעמדת הפליי-הלף החשובה: באודן בארט וריצ'י מואנה. בהרבה ממשחקי ההכנה ראינו את מאמן הנבחרת (סטיב הנסן – עוזר ב-2011 ומאמן ראשי ב-2015), מנסה את מואנה הצעיר בפליי-הלף ומסיט את בארט לעמדת הפול-בק.

איטליה, נמיביה וקנדה נמצאות כאן בשביל הפרוטוקול ולשמש תפאורה לשתי הנבחרות הטובות באליפות.

שחקנים ששווה לצפות בהם: באודן בארט, ארדי סבאה וקירון ריד מניו זילנד, סרג'יו פריסה האיטלקי, סבו נקוסי הזריז ועדן אזבת' העצום מדרום אפריקה.

תחזית: אני לא יכול ללכת כנגד האול-בלאקס. אולי יפסידו במשחק הפתיחה כחלק מחימום מנועים, אבל ילכו עד הסוף בדרך להיסטוריה עם זכייה שלישית ברציפות. באתרים שונים דרום אפריקה הפייבוריטים להניף את הגביע בסיום האליפות.

בית C – אנגליה, צרפת, ארגנטינה, ארה"ב, טונגה.

"בית המוות" של האליפות.

האנגלים תמיד רואים את עצמם כמועמדים, כמו בכדורגל, אם כי בראגבי הם זוכים ליותר נחת. יש להם שילוב ואיזון טוב בין שחקני הקו הקדמי לקו האחורי. אבל כמו תמיד, אצל האנגלים זאת שאלה של מנטליות, ושם הם עדיין טעונים שיפור.
אם הדברים יתחברו לאנגלים, אל תופתעו לראות אותם נותנים ריצה משמעותית שיכולה להסתיים בגמר.
השנה לקראת האליפות, יצאה סדרת סרטונים ביוטיוב – Rising Sons – העוקבת אחר הנבחרת בהכנותיה לטורניר.

הצרפתים גם כן חזקים וכשרוניים (אם כי בגלל לוח הזמנים של הליגה המקומית הנבחרת לא מקבלת מספיק זמן אימון ביחד) וארגנטינה כבר רואה את עצמה ככוח לכל דבר (היאגוארים מבואנוס איירס הגיעו השנה בפעם הראשונה לגמר הסופר ראגבי, שם הפסידו לקרוסיידרס האדירים). בהחלט יש כאן שלוש נבחרות שכל אחת רואה את עצמה כמסוגלת לסיים כראש בית.
קרייג צ'אלמרס (שחקן עבר סקוטי ובבריטיש ליונס וכיום מאמן) תיאר: "אנגליה קיבלה הגרלה קשה עם ארגנטינה וצרפת, פשוט אי אפשר לדעת למה לצפות. שתי קבוצות שיכולות לשחק באופן מזהיר יום אחד ולא ממש טוב ביום שלמחרת".

ארה"ב וטונגה יקוו לייצג בכבוד.

שחקנים בולטים: אואן פארל, הנרי סלאד ומארו איטוז'ה האנגלים, פקונדו איסה ואוגוסטין קריווי מארגנטינה, ולואיס פיקמולה ודמבה במבה מצרפת.

תחזית: הארגנטינאים יתנו פייט אבל לא יצליחו לעבור את שתי האירופאיות הבכירות, אנגליה שתסיים ראשונה וצרפת שנייה, רק כדי לעוף בחצי הגמר מול הניו זילנדים (אנגליה) וברבע הגמר מול ווילס החזקים (צרפת).

בית D – אוסטרליה, ווילס, גאורגיה, פיג'י, ארגוואי.

ווילס היא הנבחרת החזקה בבית, דורגו ראשונים בעולם לאחר ניצחון השנה על אנגליה ומגיעים עם רוח גבית לאחר שזכו בטורניר 6 האומות השנה. ובטח כאשר האוסטרלים מסובכים בצרות עם עצמם ( סאגת ישראל פלאו והערותיו ההומופוביות ברשתות החברתיות – דבר שגרם להשעייתו מהראגבי האוסטרלי). לווילס חסר מעט עומק, בטח עם הפציעה של גארת' אנסקומבי, אבל מצד שני הם היו ברצף של 14 ניצחונות (הכי הרבה לנבחרתם אי פעם).

האוסטרלים בעיקר חוו השנה משברים (ושוב תודה לישראל פלאו…). מצד אחד הם הציגו ניצחון גדול (ומרשים הגנתית) על האול-בלאקס, 47-26, בפרת', רק כדי להתבזות שבוע מאוחר יותר באוקלנד בתבוסה 36-0. לטורניר עצמו הם לקחו דיוויד פוקוק אחרי שסבל השנה מפציעות. אבל אפשר לסמוך על מייקל הופר, הקפטן הקשוח, שיצליח להחזיק את הנבחרת הזו עם הראש מעל המים.
מייקל צ'יקה, המאמן האוסטרלי: "אנחנו טיפה בלתי צפויים, זה היה הנושא העיקרי שלנו השנה. אם אנחנו לא נדע מה אנחנו עושים, אף אחד לא ידע מה אנחנו עושים".
בינתיים, המנג'ר האנגלי, אדי ג'ונס, אמר בנושא האוסטרלי: "כשאתה מצליח לגבור על המקום הראשון, אתה פייבוריט".

שאר הנבחרות לא ממש מאיימות, אולי הפיג'יאנים יכולים להציג משחקים טובים ולקוות להפתיע, בטח שהאוסטרלים מגיעים מבולגנים לטורניר, אך הם עדיין לא ברמה של שתי הנבחרות הגדולות.

שחקנים בולטים: ג'ונתן דייויס מווילס, לאונה נקאראווה מפיג'י, איסי ניישרני ומייקל הופר האוסטרלים.

תחזית: ווילס יסיימו ראשונים רק כדי להפסיד לדרום אפריקה בחצי הגמר. האוסטרלים יהנו מנבחרות חלשות כדי להבטיח את המקום השני והפסד ברבע הגמר לאנגלים הנחושים.


הנה מספר משחקים שהם Must Watch – לוח המשחקים המלא נמצא באתר האליפות:

21/09:
אוסטרליה – פיג'י
צרפת – ארגנטינה
ניו זילנד – דרום אפריקה – ה-משחק של פתיחת הטורניר. אש, גיצים, ותמרות עשן!

22/09:
אירלנד – סקוטלנד

29/09:
אוסטרליה – ווילס

30/09: 
סקוטלנד – סמואה

05/10:
אנגליה – ארגנטינה

09/10:
ווילס – פיג'י

12/10:
אנגליה – צרפת
אירלנד – סמואה

האליפות תשודר בספורט 1 – למעקב אחר השידורים: https://sport1.maariv.co.il/Broadcast-schedule
לכתבתו של שרון דווידוביץ' לקראת האליפות – https://sport1.maariv.co.il/other-industries/Olympic-Sports/Article-822424

צפייה מהנה!

לפוסט הזה יש 12 תגובות

  1. גדול סמיילי. גרתי בדרום אפריקה לתקופה לא ארוכה בסוף שנות ה 90 ואפילו אז המדינה עוד היתה בהיי מהזכייה ב 95 והסיפור של מנדלה. למדתי שם משפט שאומר (בתרגום חופשי) בערך ככה: ״כדורגל זה משחק של ג׳נטלמנים שמשחקים חוליגנים ורוגבי זה משחק של חוליגנים שמשחקים ג׳נטלמנים״ וכמה שהמשפט הזה נכון. הספורט הכי אגרסיבי שיש אבל בין שכיסחת או כוסחת כולם לוחצים ידיים בסוף. ממליץ מאוד למי שלא מכיר, זה פשוט ספורט מדהים.
    הספרינגבוקס נגד האול בלאקס בבית המוקדם זה פגז. ב

  2. איזה כיף שמישהו כותב על האליפות כאן באתר! (וכן, אני מקווה שיהיו כתבות המשך)
    .
    הניצחון של יפן על דרום אפריקה באליפות הקודמת עדיין טרי אצלי בראש, והדקות האחרונות שבהם עמדו מול הניסיונות של הספרינבוקס היו מדהימות. הלוואי ויהיו רגעים כאלה גם הפעם.
    .
    בית ד' הוא מבחינתי המעניין ביותר. כן, שתי העולות כנראה סגורות לגמרי, אבל אם נסתכל על האיכות הכוללת שלו מדובר בבית הטוב ביותר באליפות. הנבחרת המעניינת ביותר היא גיאורגיה, שלצערנו כנראה לא תצליח לעשות כלום בגלל שרשרת פציעות של השחקנים המרכזיים שלה, אבל את הלב לא יהיה אפשר לקחת לה.
    .
    דבר אחרון לסיום – רוסיה היא הוכחה שלכל ארגון עולמי יש את הבעיות שלו…

  3. איזה פריביו נהדר, סמיילי! למשחק שהרבה יותר קל להתחבר אליו מאשר לקריקט או בייסבול – שגם הם נהדרים בדרכם… אז איפה אתם? פשוט תענוג של אליפות, קהל ואירוח מדהימים – בכל זאת, יפן – עובר נפלא בטלוויזיה, והעיקר, הכל באמת פתוח…
    אני כהרגלי חובב ארגנטינה, ואת כל שלוש קבוצות האנדרגוג מהאיים, פיג'י, טונגה וסמואה… (שאלה מעניינת, סמיילי: מה היתה עושה נבחרת משותפת שלהן? בדומה ל"איי הודו המערבית" של הקריקט, אוסף האיים הקריביים, שבמשך תקופה היתה ה"ברזיל" של הענף…)
    ובין הגדולות, אלך עם האול בלאקס. ולו עבור ג'ונה לומו, זכר צדיק לברכה. המייקל ג'ורדן של הענף, השחקן הכי מלהיב שראיתי, שהתואר הנכסף ברח ממנו…
    באמת, תנו לזה צ'אנס ותרוויחו ספורט כיף ואליפות נהדרת. מה יש להפסיד?

    1. יש סוג של נבחרת "משולבת", מדובר בבריטיש ליונס, שמשחקים לדעתי כל 8 שנים.
      יש גם סוג של נבחרת משותפת לאיים, אם כי נראה שכל אי פשוט מעדיף לשחק בפני עצמו, הם אומנם לא בעילית, אבל הם מגיעים לאליפויות עולם כי הם פשוט טובים.
      השאלה מה יקרה אם שחקני אוסטרליה וניו זילנד, יחליטו פתאום לייצג את מדינות המוצא שלהם. לאורך שנים המעצמות האלו אזרחו שחקני איים בתמורה לחיים טובים יותר.

    1. הבדלי הרמות פשוט גדולים מדי. אולי איזה אי בפסיפיק יצליח להפתיע (50 דקות נפלאות של פיג'י לא הספיקו להם מול חצי שעה אחרונה דורסנית של האוסטרלים), או ארגנטינה שבאמת הייתה קרובה מרחק כמה סנטימטרים בבעיטה שהייתה יכולה לנצח את צרפת.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט