מינסוטה טימברוולבס – פריוויו לעונת 2019-2020 / רן ריין

מינסוטה טימברוולבס

מאזן עונת 2018-2019: 36 ניצחונות – 46 הפסדים.

מאמן:
רייאן סונדרס – לאחר שהחזיק בתפקידי עוזר מאמין בקבוצה משנת 2014, קיבל בשנה שעברה את משרת המאמן לאחר העזבתו של תום ת'יבידו. סונדרס, כמובן, הוא בנו של מאמן מינסוטה האגדי פליפ סונדרס, שאימן את הקבוצה בין השנים 1995 ל-2005, התקופה האחרונה שבה הקבוצה הזו הייתה איכשהו רלוונטית לליגה. ראיין סונדרס הוא בן 33, המאמן הצעיר ביותר בליגה, אך בעל ניסיון רב וחיבור טוב לארגון. יש לו חלק חשוב באיך העונות הבאות יראו עבור הפרנצ'ייז הזה.


ג'נרל מנג'ר: סקוט ליידן – הגיע כ-GM ב-2016 יחד עם ת'יבידו ונשאר גם אחרי שהאחרון הועזב. בעבר, היה בעל תפקיד GM בניקס בתחילת שנות ה-2000, לא סיפור הצלחה גדול.


נשיא לענייני כדורסל: גרשון רוסאס – חתם במאי 2019 כנשיא לענייני כדורסל, אחרי ששימש ברוקטס בתפקיד סגן נשיא לענייני כדורסל. רוסאס מביא איתו ניסיון עשיר בבניית קבוצה ובניהול.

המשולש הזה של סונדרס, ליידן ורוסאס אמור להיות אבני היסוד בבנייה מחדש של מינסוטה. לאחר עזיבתו של ת'יבידו, חולקו תחומי האחריות בין שלוש צלעות המשולש הזה. הניסיון העשיר יחד עם ההיכרות עם המועדון, אמור לייצר שילוב מוצלח של אימון, ניהול ויכולות בנייה לטווח ארוך. יש להם הרבה עבודה ואדמה מעט חרוכה שנשאר מתקופתו של ת'יבידו, אבל אין ספק שזה משולש שאפשר להתחיל לנסות לבנות מעליו פירמידה.

אז מה היה לנו בעונה שעברה?

מאיפה מתחילים לתאר את עונת 2018-2019 של מינסוטה. לכאורה, הקבוצה סיימה את עונת 2017-2018 עם תקווה, אחרי שחזרה לפלייאוף לראשונה זה שנים רבות. למרות האופטימיות, שהתרכזה סביב השילוב בין הפוטנציאל של טאונס ו-וויגינס לניסיון ורוח הלחימה של באטלר, הכל התחיל להתפרק כשבאטלר ביקש טרייד לפני פתיחת עונת 2018-2019, כאשר יש לו עוד שנה בחוזה. מינסוטה, בהובלת תום ת'יבידו דאז, לא השכילה למהר ולהטריד אותו הלאה כדי להתמקד בצעירי הקבוצה וגררה רגליים. באטלר, יחד עם מטען רב שהביא איתו לאימונים, למשחקים ולחדר ההלבשה הועבר בטרייד לפילדלפיה רק בנובמבר. בתמורה לבאטלר, הוולבס קיבלו את דריו סאריץ' ואת רוברט קובינגטון ושאריות נוספות מפילדלפיה.


לכאורה, בשלב הזה עמדה במינסוטה קבוצה סבירה, עם פוטנציאל מעניין להמשך העונה. דריק רוז הראה סימנים של חזרה לכושר טוב, טאונס נתן מספרים טובים והרכש של קובינגטון וסאריץ' נתן מעט מקום לאופטימיות יחד עם התקווה שברגע שבאטלר עבר בטרייד הדברים מעט ירגעו בחדר ההלבשה ועל המגרש.


לאחר הטרייד, לא הצליחו הזאבים לעשות קפיצה ולייצר יציבות, לכן הנהלת הקבוצה החליטה להיפרד מתום ת'יבודו שהחזיק אז גם בתפקיד נשיא לענייני כדורסל וגם בתפקיד המאמן. ת'יבודו פוטר בינואר כאשר מאזן הקבוצה עמד על 19-21, ולא היה נראה שהיא בכיוון הנכון.
בשלב הזה לא ברור היה איך העונה של מינסוטה תראה, והיא למעשה נכנסה לאזור הדמדומים של הנ.ב.א, לא מועמדת לשום דבר ולא בבנייה מרגשת. קבוצה שמחכה לפריצה של כוכב בדמותו של קארל אנטוני טאונס ומחזיקה אצבעות לאנדרו וויגינס, שכבר ברור שאינו שווה את חוזה המקסימום שקיבל, אבל עכשיו מקווים שהוא בכלל שווה דקות בליגה הטובה בעולם.


אני חושב שאפשר לומר שהרגע המרגש ביותר בעונה הזו של מינסוטה הוא משחק 50 הנקודות של דריק רוז, שריגש והחזיר לרגע את כולם לדריק רוז של פעם ולמחשבות מה היה קורה אילו.

קיץ 2019

שחקנים שהגיעו: ג'ארט קולבר (גארד רוקי, הבחירה השישית), שבאז נאפייר (רכז מברוקלין), נואה וולנה (פאוור פורוורד מניו יורק), ג'ורדן בל (סנטר מגולדן סטייט), ג'ק ליימן (פורוורד מפורטלנד), טרבון גרהאם (גארד מברוקלין), טיירון וואלאס (פורוורד מהקליפרס).

שחקנים שעזבו: דריק רוז (גארד לדטרויט), דריו שאריץ' (פורוורד לפניקס), טאג' גיבסון (פורוורד לניקס), לואל דנג (ללא קבוצה), טיוס ג'ונס (גארד לממפיס).

הקיץ של הטימברוולבס התחיל דווקא לא בשחקנים, אלא בעמוד הבכירות של מאמן, GM ונשיא לענייני כדורסל. בעמדת המאמן, סונדרס קיבל את המושכות באופן קבוע ונפטר מהטייטל "מאמן זמני". ה-GM משנת 2016, ליידן, גם הוא נשאר וקיבל סמכויות נוספות. הרכש המשמעותי ביותר הוא כאמור רוסאס שמגיע אחרי 16 שנים ביוסטון רוקטס והרבה שעות עבודה עם דריל מורי ונוספים שמעריכים אותו מאוד.


לאחר בניית היסודות, התפנו במינסוטה לחשוב על השלב הבא. בדראפט הם ביצעו טרייד שהעביר את דריו סאריץ' לפיניקס, בתמורה לזכויות לבחור את ג'ארט קולבר. שווה להתעכב רגע על קולבר, שכן הוא מרכיב חשוב בבנייה של מינסוטה והצלחה שלו יכולה להחזיר את הקבוצה להיות רלוונטית מתישהו. קולבר הוא גארד גדול, 2 מטר ו-88 ק"ג, אתלט, בלי פחד מרגעים גדולים (לפחות לא על במת הקולג') ועם יכולות מגוונות אבל לא מפותחות. הוא מגיע למינסוטה אחרי שנתיים בטקסס-טק. באם יצליח לקחת תפקיד משמעותי בהתקפה של מינסוטה ולהפעיל את השחקנים סביבו כמו גם לייצר בעצמו נקודות בצורה אגרסיבית כפי שעשה בקולג' ותיכונים, יתכן ויהווה חלק משמעותי בקפיצה של מינסוטה, ואולי גם במוטיבציה ובנכונות שלהם לוותר על וויגינס. לעוד קצת קריאה עליו מוזמנים להעיף מבט פה.

מהלכים בולטים של קולבר מהקולג'

מינסוטה עשתה עוד מספר שינויים קטנים בקיץ האחרון שכוללים, בין היתר, את הגעתם של – ג'ייק ליימן, ג'ורדן בל, שבאז נאיפייר וטרביון גראהם. זאת במקביל לעזיבתם של – טיוס ג'ונס, דריק רוז, טאג' גיבסון ודריו סאריץ'.
אין לדעתי הרבה מה להתרגש לא מהעוזבים, ולא מהמצטרפים. אפשר לקוות שליימן, בעל יכולת קליעה נדירה, אתלטיות וגם לא מעט הגנה, יהיה יציב יותר, ואולי סוף סוף יקבל מעמד של קלע-על בליגה, כמו שפעם היו התקוות. ג'ורדן בל הראה סימנים טובים בגולדן סטייט, ובאופן מפתיע צבר שם ניסיון לא רע והוא למעשה גרסא צעירה יותר ומרגשת יותר של טאג' גיבסון שעזב. שבאז נאיפייר הוא רכז לגיטימי בליגה שכבר צבר כמה שנים בכמה קבוצות ויכול להוסיף מעמדת הרכז.


בפינת הקשר הישראלי, אז בטרייד שהביא את נאיפייר וגרהאם למינסוטה עברו גם הזכויות של ליאור אליהו ממינסוטה לגולדן סטייט. נקדיש לליימן את הסרטון הבא שמראה כמה יכולות יש לו, ואולי ימצא קצת יותר דקות ויציבות במינסוטה בעונה הקרובה:

זה יותר מרשים ממה שאתם חושבים – שווה צפייה

אולי מה שמעניין בקיץ 2019, הוא דווקא מה שלא קרה, וזה טרייד של אנדרו וויגינס. וויגינס לא הראה התקדמות כלל בעונה האחרונה, שלא נאמר שאולי אפילו הייתה רגרסיה. הוא חתום על חוזה ענק של כ-27 מיליון דולר לעונה עד 2023, והוא למעשה השאלה הגדולה ביותר שמרחפת מעל המועדון. בקיץ 2019, שהיה מלא בטריידים ומעברים, וויגינס שמר על מקומו במינסוטה. במהלך הקיץ היו מספר שמועות על וויגינס, בין היתר סביב ראסל ווסטברוק וגם סביב חזרה של וויגינס (יליד קנדה) לטורונטו אחרי עזיבתו של קוואי. שום דבר לא הבשיל בקיץ, אבל אין ספק שוויגינס הוא אחד המועמדים לא לסיים את העונה במינסוטה.

מה צפוי לנו ב-2019-2020?

אז מה יהיה – אפשר כנראה להסכים שטאונס ימשיך לתת מספרים טובים, אולי להיות יותר אגרסיבי (הלוואי) ולקחת קצת יותר אחריות. אפשר כנראה להסכים שמינסוטה לא תגיע לפלייאוף, המערב חזק מידי ואין להם הרבה מה להציע. צריך להחזיק אצבעות לעונה שפויה, בלי שינויים משמעותיים בעמדות הבכירות, בלי שחקני מפתח שיבקשו טרייד (טאונס הוא המועמד הטבעי) ותחילת גיבוש של סגנון משחק ואופי של הקבוצה. למינסוטה יש כישרונות צעירים מעניינים, שיכולים להתפתח ולסייע לקבוצה לחזור להיות רלוונטית, אבל זה ידרוש הרבה השקעה ופיתוח שחקנים וגם סבלנות.


בין השחקנים הצעירים שיכולים לעשות קפיצה בעונה הקרובה כדאי לציין את גו'ש אקוג'י, קייטה בייטס דיופ וג'ורדן בל.


באופן כללי, אפשר להגיד שמינסוטה מכוונת להרכבים אתלטיים, של שחקנים ארוכים שידעו להחליף בהגנה ולהיות ורסטיליים בהתקפה. ההרכבים שהם ידעו לשים על המגרש יכולים לייצר קשיים ליריבות, ואם יצליחו להביא רוח לחימה וקצת אנרגיה (לא משהו שהם הצטיינו בו לאחרונה), ייתכן וגם יצליחו להפתיע כמה יריבות במהלך העונה הרגילה. נראה שהעוגנים בחמישייה הפותחת הם טאונס בעמדת ה-5, קובינגטון בעמדת ה-4, וויגינס בעמדת כנף וג'ף טיג בעמדת הרכז. עמדת הכנף הנוספת פתוחה לאיוש, כנראה על ידי קלובר או אוקוג'י או לחלופין שקובינגטון יזוז עמדה אחת למטה ויפנה את עמדה מספר 4 אולי לבל או אחרים.


כך או כך, מדובר בחמישיות גמישות, אתלטיות וחזקות שטיפה לוקות בחסר מבחינת יכולת יצירת נקודות עצמאית ובעלת נקודות תורפה בהגנה (כדוגמת וויגינס). שילוב של שחקנים עם אנרגיות מהספסל – בל, ליימן, אקוג'י, וונלה ובייטס דיופ, יכולים לסייע כל אחד בתורו ובתקווה לתת לסונדרס את הגמישות שהוא יצטרך מול קבוצות חזקות במערב.


חמישייה צפויה – טאונס, קובינגטון, וויגינס, קולבר, טיג.
ספסל – אקוג'י, בל, ליימן, גורג'י דג'ינג, נאיפייר, וונלה, בייטס-דיופ, גראהם ו-וולאס.

תחזיות או לא להיות

אופטימית – גם בתחזית האופטימית אין פלייאוף עבור מינסוטה, אבל זה לא היעד גם ככה. בתחזית האופטימית, וויגינס, שפעם קובי ברייאנט אמר עליו שהוא רואה בו את עצמו, מגלה את הממבה הפנימי שלו ומתחיל בראש ובראשונה לשחק הגנה, לוקח אחריות על משחק ההתקפה שלו, משפר ומייעל אותו. במקביל, טאונס לוקח צעד נוסף קדימה, זורק משמעותית יותר שלשות ומשפר עוד טיפה את יכולת המסירה שלו. שחקנים צעירים משלימים כמו אקוג'י, ליימן ובייטס דיופ עושים את הקפיצות הנדרשות, זזים הרבה ובצורה חכמה על המגרש, מראים יציבות ואחריות ומשתלבים היטב בהתקפה. שחקנים משלימים וותיקים כמו טיג וקובינגטון מסייעים לחבורה הצעירה ברגעי האמת, מלמדים אותם מוסר עבודה ואחריות ועוזרים הרבה בהגנה. במקביל לכל הטוב הזה, אין שינויים בעמדות המאמן, ה-GM או הנשיא, אולי אפילו מביאים עוד מאמן פיתוח שחקנים מוצלח ושומרים על יציבות.


פסימית – שלא נדע מה יכול להשתבש במינסוטה. טאונס יכול להחליט לעשות מהלך ולבקש טרייד גם עם כל השנים שנשארו לו בחוזה, דברים מקצינים בתחום הזה מאוד בשנים האחרונות. וויגינס יכול להמשיך ברגרסיה שלו. קלובר יכול להתברר כפלופ שלא מצליח לקלוע בליגה הטובה בעולם ובמהלך של חוסר קור רוח עוד יכולים לפטר את סונדרס ולהמשיך בחוסר היציבות של הקבוצה.


ריאלית – טאונס יעשה עוד קפיצה, אבל קטנה כי כבר באמת אין לו עוד הרבה להשתפר בלי לשפר את מה שקורה סביבו. וויגינס יעבור בטרייד עם עוד קצת בחירות דראפט למי שיהיה מוכן לקבל אותו. הצעירים ימשיכו להשתפר, אבל לא משהו יוצא דופן. הנהלת הקבוצה לא תעשה אול אין על טנקינג כי צריך למכור כרטיסים, ויסיימו איפשהו בחצי התחתון של המערב.

לפוסט הזה יש 50 תגובות

  1. לא יהיה פלייאוף, כן יהיו ביקורות על משחקו של וויגינס והאנמיות שטאונס מראה.
    יקוו למצוא טרייד על וויגינס, שטאונס לא יבקש טרייד ושהצעירים יתנו סיבה להאמין שיש שם בסיס טוב.
    .
    הצד החיובי, לפחות נפטרו כבר שנה שעברה מת'יבודו

  2. הקבוצה שהפכה בצורה המהירה ביותר מקבוצת העתיד לקבוצת העבר.
    הימרו בתחילת הדרך בטרייד שהביא את בנט וויגינס, יחד עם הבחירה בטאונס ובלאבין, היה נראה שהעתיד של הטימברוולס הולך להיות ורוד והם בדרך להיות קבוצת עלית בליגה.
    די מזכיר לי את פורטלנד של ברנדון רוי, רק ששם זה נגמר בגלל פציעה איומה.

    לטעמי, וויגינס הוא השחקן עם ההבנת משחק הכי חלשה בליגה.

  3. מעניין שהיו להם המון שחקני בחירות גבוהות ולא יצא מזה כלום ושום דבר.
    לא פרוסס ולא נעלים. קבוצה תקועה.
    ולתופעה מוזרה שאני רואה ו/מרגיש בשנים האחרונות –
    מאמן לא מצליח עם הקבוצה
    מאמן מקבל גם את משרת הנשיא/GM
    מאמן לא מצליח עם הקבוצה
    המאמן, על כל כובעיו, מפוטר
    מוזר
    אחלה סקירה
    🙂

  4. תודה רן על הפריוויו המושקע. מהמר על מקומות 12-15 במערב, יקוו לבחירת דראפט גבוהה ומישהו שיאכל את הלקדה על שם וויגינס

  5. תודה רן.
    אישית עוד לא נפלה התקווה של מוויגינס. מקווה שהשפיות תחזור למערכת הזו לאחר החורבות של ג'יימי ושל תיבס

  6. אם הכישרון שיש שם ינותב נכון הם יוכלו להיכנס לפלייאוף. אני בספק אם זה יקרה לאור וויגינס ולאור העובדה שיש להם בעית קליעה מבחוץ. בסופו של יום אבל השאלה העיקרית לגביהם היא ההגנה. זו הבעיה הגדולה שלהם תמיד.

    1. אני חושב שזה רצף המשחקים שהסתיים עת הגיעה פגרת האולסטאר בשנה שעברה. היה לו חודש רצוף בו ברוב המשחקים הוא סיים עם דאבל פיגרס,
      כאשר הוא מגלה ניצוצות של יכולת קליעה. השיא היה במשחק האחרון לפני האולסטאר, אז פורטלנד ניצחה את הנמסיס מהמפרץ כאשר לליימן ויכולת הקליעה שלו האותו לילה מניות רבות בניצחון (גולדן סטייט שיחקו בהרכב מלא, וחטפו הפסד בהפרש של 20+ נקודות).
      .
      בדיוק משחקים כאלו, ורצפים כאלו, הם שבונים את התפיסה שלנו לגבי שחקנים.
      .
      דרך אגב, לא לגמרי לא בצדק.
      אותו חודש היה הפעם הראשונה שהוא קיבל הזדמנות להוכיח את עצמו, עם כמות מספקת של דקות.
      יש קלעים שזקוקים לדקות בשביל להיכנס לקצב.

        1. טוב, בדקתי.
          באותו חודש (בין ה-13 לינואר ל-13 לפברואר) ליימן שיחק ב-14 משחקים, 25.6 דקות למשחק, קלע 14.1 נק' למשחק ב-67.5% אפקטיבי, 41.8% מהשלוש.
          בשאר משחקיו בעונה הוא שיחק 17 דקות למשחק.
          באותו חודש הוא זרק 3.9 פעמים במשחק מהשלוש,
          בשאר משחקי העונה הוא זרק 2.2 פעמים.
          .
          אני לא אומר שהוא קלע נפלא. הוא קודם יצטרך להוכיח זאת.
          אני אומר ששחקן ששיחק 141 משחקים בקריירה על פני 3 עונות, בהחלט יכול להיות שהוא שווה יותר ממה שהנתון היבש שלו מלמד (30.2% מהשלוש בקריירה).
          יש שחקנים שכאשר הם מקבלים הזדמנות לזרוק יותר, לשחק יותר, התועלת שלהם עולה.
          .
          השאלה היותר מעניינת היא –
          על איזו קלישאה אתה מדבר?

            1. יש לי תחושה שלא הבנת למה אני מתכוון.
              אני מדבר על שחקנים צעירים. בלי זמן על הפרקט, אי אפשר לצבור ניסיון. וניסיון, הוא פקטור בפיתוח יכולות הכדורסל השונות. כולל קליעה.

            2. אז על איזה קצב אתה מדבר בדיוק אם לא בתוך המשחק?

            3. ומה קרה אחרי החודש הזה? הוא איבד את הנסיון שלו?

            4. אתה יודע כמוני ש-14 משחקים לא מלמדים כלום. לא טענתי את זה.
              בו זמנית, לא חסרים שחקנים שאחרי 141 המשחקים הראשונים של הקריירה הראו שיפור והתקדמות באחוזים.
              .
              הקצב עליו אני מדבר, קשור לנפח הזריקות. לא ערכתי מחקר, או אספתי נתונים,
              אבל לא יכולתי שלא להבחין בכך שיש לא מעט שחקנים שהאחוזים הגבוהים בקריירה שלהם הם בעונות בהם הם זורקים יותר.
              עכשיו, ברור שיש כאן שאלה של ביצה ותרנגולת, אבל עדיין זו תופעה שתפסה לי את העין.
              .
              מה שכן טענתי, זה שאותם משחקים לפני האולסטאר השפיעו על התפיסה של השחקן (בעיני האוהדים). תחזור ותקרא תגובות על פורטלנד מאותה תקופה, וממשחקים אחר כך בשביל לראות דוגמה טובה לתופעה.

            5. אני מבין, אבל לבחור תקופה שרירותית ולהעלות טיעון כזה יוצר רושם שיש סיבה לפתח תקוות שכמו שאתה מסכים זה לא ממש ככה. אלא יותר נכון להגיד שמוקדם לסגור את הגולל על יכולת הקליעה שלו. יש הרבה יותר שחקנים שאחרי 141 משחקים לא הראו התקדמות.

            6. מסכים שאולי נתתי לו יותר מידי קרדיט..
              עונה אחרונה במכללות הוא קלע 39.6% מהשלוש ולדעתי מהאתלטיות שלו ומצורת הזריקה שלו יכול לעשות נזק לא רע משם.
              יש לו עוד ה-מ-ו-ן מה להוכיח כמובן!

            7. קולג' זה עולם אחר לגמרי. גם לונזו בול קלע 41% לשלוש בקולג' ואני חושב שתתקשה למצוא אחד שיגדיר את הקליעה שלו כנדירה. טוב היא באמת נדירה אבל לא במובן שאתה מתכוון אליו אני חושב.

  7. תודה רן. פריוויו מעולה. מיניסוטה תקועה ואני לא רואה איך הם יוצאים מזה. להטריד את וויגינס זו באמת התחלה טובה. אני הייתי חושב גם על להטריד את טיג+ עוד כמה חלקי חילוף, אולי לניקס תמורת דניס סמית׳ שהשקט במיני יכול לשדרג אותו פלאים. בגזרה של סונדרס אני חושב שהוא חייב לשים דגש על הגנה. בשנה שעברה הם שמרו זוועה. אם וויגינס ממשיך עם מופע הקונוסים שלו הוא צריך לשבת וקלובר וליימן (אחלה שחקן) יתנו תחת במקומו. אני נסכים עם רן שלטאונס אין עוד הרבה לאן להשתפר ברמה האישית אבל ברמת הקבוצה הוא צריך לספק את האש והמלחמה.

  8. אחלה פריוויו רן. עשו קיץ סולידי והביאו כמה שחקנים כדי לראות מי מהם יכול להתאים ליד טאונס, כשהחמישייה עם קולבר וקובינגטון יכולה להיות שימושית בהגנה. אנדרו וויגינס תקוע להם כמו עצם בגרון וחבל, אבל יתנחמו בבחירה גבוהה בדראפט. מקווה שנראה את כריס פול מגיע לשם

  9. פריוויו נהדר רן, תודה רבה.
    קבוצה פרווה ממש, וחבל שכך כי היו חייבים לשים שחקנים טובים ליד טאונס, כי כשיש לך פרנצייז פלייר כזה אתה צריך לעטוף אותו, וזה מה שהם לא עשו, ואני לא אתפלא לראות אותו עושה סטייל דיוויס למרות שהוא נראה ילד טוב יותר מאשר דיוויס.
    אגב, הרעיון של הסקר בסוף – ענק.

  10. כולם יורדים על וויגינס ו ב צ ד ק.
    אבל, אם אני זוכר נכון הוא נראה בכלל לא רע בעונה לפני שבאטלר הגיע. יש מצב שההגעה של באטלר די הרגה אותו מנטלית – לא מופרך, בהנתן האופי הקיצוני של באטלר והעובדה שהוא קצת דרך לו על המשבצות.
    תרשמו – טאונס הולך לתת עונה מפלצתית של 28 ו13.
    קיצר, הינה תחזית בשביל שתוכלו לתת לי לאכול איזה כובע בסוף השנה – וויגינס חוזר לעצמו, טאונס נראה כמו מפלצת, ומיני מגיעה לפלייאוף מהמקום השביעי.

    1. עונה לפני וויגיניס פשוט לקח יותר זריקות עדיין קלע באחוזים רעים. באטלר פשוט גם הוציא לו את הכדור מהיד ומנע ממנו להגיע לק באותה תדירות. סביר שהנקודות שלו יעלו בחזרה אבל קשה לומר עד כמה הקבוצה תרוויח מזה.

      1. בעונה לפני שבאטלר הגיע הוא קלע 23 למשחק, ב45% (53.4 טרו שוטינג) ו35% מהשלוש. לא מדהים אבל ממש לא רע. נראה לי שמינסוטה חותמים על מספרים כאלו גם השנה.

        1. פחות מהממוצע בליגה וזה לא שהוא מייצר כתוצאה מכך מצבים קלים יותר לאחרים.
          בנוסף כמו שצייינתי למעלה הבעיה האמיתית היא בצד השני שם ציפו שהוא יהפוך למגן הרבה יותר טוב.
          בסך הכללי זה לא מקדם אותם לשום מקום.

            1. אין לך מושג איך אני מבסוט מעצמי כרגע ששלפתי את המדד הזה לצורך הויכוח. אני מרגיש כמו רבע גיא, או לפחות חצי גילרי! 🙂 (הכל בחברות אנשים!!)

            2. ומה זה שהוא היה 11 ב-PER באותה עונה לעמדה שלו אומר לך? כלום.
              בפועל אתה רואה שהם לא מצליחים לנצח איתו. יש לזה סיבות. אז הוא יקלע יותר העונה. ה-PER שלו שוב יעלה בגלל זה. האם הקבוצה תנצח יותר בזכות זה?

            3. מה זה אומר!??! עד ששלפתי נתון כזה מתקדם (אני מרגיש דריל מורי פה) ואתה בא לי בטענות?!? 🙂

              לגבי הטיעון, אני מניח שזה אומר שהיעילות שלו לא היתה כזאת נוראית כמו שעושים ממנו, כי זה מה שהולינגר מנסה למדוד. זה שהם הפסידו גם לאו דווקא מעיד עליו כי כדורסל משחקת קבוצה שלמה ולאו דווקא שחקן אחד. בדיוק כמו שאם הם ינצחו יותר העונה זה לאו דווקא יהיה בגללו.

            4. החלק השני בהחלט נכון. אבל מה אומר לך PER של 16(שזה טיפה מעל 15)? אפילו במונחים המאד גסים של המדד של הולינג'ר זה אומר שחקן ממוצע – עבור שחקן שמקבל מקס זה פשוט לא מספיק טוב.המשמעות היא שאתה לא יכול לתת לשחקן שהוא ממוצע להוביל את הקבוצה שלך או להיות אחד המובילים.

            5. אברי אני מסכים איתך לגמרי מ – 2 סיבות:
              א. יש המון היגיון וטעם בדבריך.
              ב. אני חולה על וויגינס עוד מליגת הקיץ שהוא שיחק בה. ובפרט מאז הדאנק שלו על רודי גולבר

  11. תודה רן.
    לדעתי הבעיה העיקרית של מינסוטה זה המנטליות. וזה גם הבעיה של וויגנס את קא"ט. לוויגנס היה משחק של 50 נק בעונה השנייה שלו, כששאלו אותו מה קרה הוא ענה שהמאמן אמר לו להיות אסרטיבי אז זה מה שהוא עשה.
    כשג'ימי הגיע ראו קבוצה שונה ומיוחדת אך בלעדיו הם נשארו אותו פח זבל. במקום שהצעירים ילמדו ויפרחו מג'ימי, הם נהיו רכים ולא אכפתיים. הטרייד היה צריך להיות על וויגנס ולא על באטלר, הוא הראה לכולם כמו הוא שווה בכך שלקח קבוצה בינונית והעלה אותם לפלייאוף אחרי 14 שנה.
    לקראת סוף העונה קא"ט היה מעורב בתאונת דרכים ומשם הגישה שלו השתנתה והוא הראה איזה שחקן אגדה הוא יכול להיות. נקווה שיממש את הפוטנציאל שלו. לגבי וויגנס אני ויתרתי עליו ואפשר להכתירו לפלופ.

  12. רן, פריוויו מצוין! תודה רבה!

    לדעתי, וויגינס יוטרד במתישהו במהלך העונה תמורת כמות זעומה של בחירות דראפט לא גבוהות במיוחד.

    אני מקווה שטאונס יהפוך להיות אגרסיבי יותר, אך כדי שמהקבוצה הזאת ייצא משהו, נדרש מנהיג אמיתי, הן על המגרש והן בחדר ההלבשה, וכרגע לא נראה שזה המצב.

  13. כמו שאמרתי כבר לפני שנתיים הימרו על הסוס הלא נכון בטרייד של בטאלר , נתנו את הנכסים הטובים במקום לדחוף את ויגנס שאז עוד שיקגו רצו אותו .
    צריכים אוברול כללי , במקומם מוכן לשים גם את טאונס בטרייד העיקר להעביר את ויגנס ולהיפטר מהחוזה שלו ולהתחיל מחדש.
    העתיד של הקבוצה זה קולבר שנראה כמו גימי באטלר הצעיר .

כתיבת תגובה

סגירת תפריט