זמן פלייאוף. כן, עכשיו / יאן מלניקוב

זמן פלייאוף. כן, עכשיו / יאן מלניקוב

דמיינו לרגע תרחיש כזה. יאניס אנטטוקומפו, MVP כבר בגיל 24, מוותר על זמן מנוחה והכנה בקיץ כדי לייצג את נבחרת יוון בגביע העולם. אך בדיוק בכניסה לשיאו הפיזי, אחד השחקנים המלהיבים, המבטיחים ומכאן גם החשובים בליגה, קורע את הרצועה הצולבת. יאניס מפסיד שנה קריטית להמשך התפתחותו, ומכאן גם הליגה מפסידה שנה של שחקן קריטי עבורה ואולי את מה שיכול היה להיות. אין ספק שכל אוהד כדורסל יכאב את האובדן, גם אם אפשר להקל על התחושה – בכל זאת, הוא נסע מבחירה לייצג את מדינתו.

עכשיו אפשר להפסיק לדמיין, ולגלות שבמקבילה הנשית של ה-NBA, המצב גרוע פי כמה. החוסר המשמעותי של הליגה בתקציבים משפיע לרעה בכל שלב והיבט של הענף – בין אם בתנאים היומיומיים, אבל בעיקר במשכורות ובאורך העונה. עונת WNBA סדירה מורכבת מ-34 משחקים בלבד, ונמשכת משלהי חודש מאי עד תחילת חודש ספטמבר. הליגה משוחקת בקיץ, בין היתר כדי לאפשר לשחקניות לצאת לאירופה במהלך העונה ביבשת הישנה, כדי להמשיך לפרנס את עצמן ו\או להישאר בכושר משחק.

אחת מהשחקניות הרבות שעשו זאת היא בריאנה סטיוארט, MVP העונה הסדירה והגמר של עונת 2018, בה זכתה סיאטל באליפות. סטיוארט קיבלה את פרס העונה הסדירה בגיל 23 בלבד, אך מעמדה ב-WNBA לא באמת שווה לה הרבה, לא מספיק כדי לוותר על השלמת הכנסה ברוסיה הקרה. אז כעבודה זמנית, הובילה "סטואי" את דינמו קורסק לגמר יורוליג הנשים. כמה נגמר? זה לא משנה. משנה איך נגמר – הכוכבת הגדולה של הליגה קרעה את גיד האכילס, והעונה האמיתית שלה נגמרה כחודש וחצי לפני שהתחילה. לא מבחירה, לא בשביל ייצוג הנבחרת. ה-WNBA איבדה עונה שלמה של שחקנית שיכולה להפוך לאחת הטובות שלה בהיסטוריה, פשוט כי אין מי שישקיע בה כסף.

נשאר רק לקוות שנראה את זה שוב

במיבן הפחות רחב של הטרגדיה, הקורבן המרכזי היו הסיאטל סטורם. הן החזירו את האליפות לצפון-מערב המדינה בשנה שעברה, וכעת היו צריכות להסתדר ללא ההווה והעתיד של המועדון. בתחילת העונה, נודע שגם העבר וההווה של הסטורם, סו בירד האגדית, נאלצה לעבור ניתוח בברך וגם כן להפסיד את כל העונה. האלופה נראתה בדרכה ל"עונה פיננסית", אך למזלה, שאר הסגל שלה פשוט טוב מדי כדי לוותר. זה כולל את אקסית אליצור רמלה, נטאשה הווארד, שזכתה השנה להופעת אולסטאר ראשונה בחמש עונות בליגה; את ג'ואל לויד, שהגיעה לליגה ככוכבת בשנת 2015 ונשארה כזו עד היום; את הסנטר הצעירה מרסדס ראסל והקלעית המדופלמת סאמי וויטקום, שעשו צעד גדול קדימה השנה; ואת ג'ורדין קנדה, שעשתה את הפריצה הגדולה ביותר מבין כל מחזור הדראפט שלה (2018), תפסה את מקומה של סו בירד בצורה הטובה ביותר האפשרית, ואף הובילה את הליגה בחטיפות.

בזכות כל אלה, סיאטל עלתה על כל הציפיות ומחצה אותן. היא סיימה את העונה הרגילה במקום השישי, בחצי הראשון של הטבלה, ומספיק כדי לארח את הסיבוב הראשון בפלייאוף, אז תפגוש את מינסוטה (05:00, יום חמישי) המונהגת על ידי שחקניות ותיקות כמו סילביה פאולס, אודיסי סימס וסימון אגסטוס, ומצד שני על ידי הרוקי המרשימה נאפיסה קולייר. הן יתחרו על הזכות הפוטנציאלית לפגוש את אחד הפרוייקטים השאפתניים בהיסטוריית הליגה, הלאס וגאס אייסז, או את הקבוצה בעלת המסורת הארוכה בליגה, הלוס אנג'לס ספארקס, גם כן במשחק "הכל או כלום" אחד. אם נסתמך על ארבעת החודשים האחרונים, נדע שאת סיאטל אסור לעולם להפסיק לספור. ומי יודע? אולי גם מוגאס, או מאל. איי, יצאו הסטורם מנצחות.

הסערה עדיין כאן, והרבה בזכותה. ג'ורדין קנדה

ברוכה הבאה למועדון

לשלבים מסויימים שלה העונה – אולי למעשה למשך כולה – הוושינגטון מיסטיקס נראו כמו צונאמי. הן היו הרסניות ובלתי ניתנות לעצירה. התקפת המסירות החדה והמהירה לא נראתה לפני כן בליגה הזו, ונדמה היה שכל שחקנית תוכל להשתלב במערכת הזו ולפרוח בכל ערב נתון. וושינגטון רשמה 26 ניצחונות העונה לעומת 8 הפסדים בלבד. מחצית מהניצחונות היו בהפרש של מעל 20 נקודות, ושלושה הפסדים הגיעו בהיעדרה של אלנה דלה דון.

בהיעדרה של סטיוארט, הליגה הייתה חייבת עונה אדירה מכמה מוקדים אחרים. דלה דון, שנאלצה לצפות בסטיוארט מניפה את גביע האליפות בשנה שעברה, ועוד במגרשה הביתי לאחר השלמת סוויפ חסר רחמים, סיפקה את הסחורה בגדול. חובבי הליגה זכו לראות שחקנית התקפית שלמה בכל מובן שהוא, שלא רק השתלבה בהתקפה הקבוצתית למדי של וושינגטון, אלא למעשה הפכה אותה למה שהיא. זה לא רק הקיום שלה כשלעצמו, שיוצר שטחים ומעוות הגנות – זו גם היכולת שלה לייצר נקודות בכל דרך, מכל מצב ומכל טווח למרות תשומת הלב המוגברת של ההגנות מולה. גם אם מתעקשים ומנסים, פשוט קשה למצוא היום שחקנית טובה יותר מדלה דון על מגרש הכדורסל. אפילו בעונה "רגילה" שלה, ובטח בעונה היסטורית.

פני טיילור (2010) ואלי קוויגלי (2017) היו רחוקות קליעת עונשין אחת בלבד מכניסה למועדון. דלה דון לא התכוונה לתת לזה לעצור אותה, וקלעה מעל 97% מהעונשין בעונה שחלפה. זה כמובן שיא כל הזמנים ומרשים בפני עצמו, אבל הרבה נשים קלעו זריקות עונשין באחוזים גבוהים מאוד. לעומת זאת, אם נצרף לכך את האחוזים שלה מהשדה (51.5) ומחוץ לקשת (43.0) נקבל הישג שאף אישה לא הגיעה אליו מעולם. אם מחפשים דרך קלה ומהירה להמחיש את הדומיינטיות של מספר 11 באדום, לא צריך יותר מזה. עבר זמן רב מאז שהייתה בחירת MVP קלה יותר, ואולי במידה מסויימת, זה בדיוק מה שהייתה צריכה הליגה כדי לפצות על אובדן במקום אחר.

כמו דלה דון עצמה והרבה בזכותה, המיסטיקס היו מפלצת התקפית, ששיחקה מהר, מסרה המון וזרקה המון, במיוחד מרחוק, תוך שמירה על יעילות מקסימלית. כמובן, אסור להזכיר את המיסטיקס מבלי לתת קרדיט למאמן הנהדר מייק טיבו, ולשאר הסגל המוכשר, שכולל שחקניות התקפה נפלאות כמו קריסטי טוליבר, נטאשה קלאוד ואריאל אטקינס הצעירה; וגם רול פליירס מהטובות שיש בליגה, ה"סטרץ' 5" הבלגית אמה מיסמן וכמובן אריאל פאוורס (Aerial Powers, השם המגניב בכדורסל העולמי כולו). רק בעוד כשבוע נזכה לראות אותן בסדרת פלייאוף, אז באמת יעמדו למבחן מול יריבה קשה שתהיה הרבה יותר מוכנה אליהן, כפי שבדרך כלל קורה בפלייאוף. מה שבטוח, קשה להתחיל לדאוג כשאלנה דלה דון נמצאת בקבוצה שלך.

המסיכה. דלה דון

הקרוסאובר השאפתני בהיסטוריה

בניגוד לאוקלנד ריידרס, האייסז מראות לאמריקה בדיוק איך צריך לעבור ללאס וגאס – בפיצוץ גדול. לפני שנתיים היא עוד הייתה קבוצת בת של הסן אנטוניו ספרס, אך הבעלים החליטו לבסוף למכור את סניף ה-WNBA של הקבוצה. גם הליגה רק הרוויחה מהמהלך – בכל זאת, קבוצה בלאס וגאס על חשבון קבוצה בסן אנטוניו היא עדיין רווח נקי.

הקבוצה בחרה ראשונה בדראפט בשלוש השנים האחרונות. בדראפט של השנה בחרה את ג'קי יאנג, לאחר שסיימה קריירת מכללות מרשימה בנוטר דאם. בשנת 2017, עדיין בסן אנטוניו, כוכבת מכללת וושינגטון קלסי פלאם נחתה בקבוצה. אבל הנכס המשמעותי ביותר הגיע בשנת 2018, הראשונה של הקבוצה בנבאדה – זו הייתה אייג'ה ווילסון, שהשתלבה בליגה מהר יותר מכולן והפכה לאולסטאר כבר בעונת הרוקי שלה, ובשנתה השנייה כבר נבחרה לקפטנית לצד אלנה דלה דון. כל אלה מצטרפות לקיילה מקברייד, שגם כן נכנסה לאולסטאר בשנתה השנייה בליגה וחיכתה בקוצר רוח לרענון השורות ותוספות כוח לאחת הקבוצות החלשות בליגה.

אה כן, גם ליז קמבייג' הגיעה לוגאס. קמבייג', סנטר בגובה 203 ס"מ, נבחרה בדראפט בשנת 2011 וגם כן הפכה לאולסטאר בעונת הרוקי שלה. אך הקשיים שעברו עליה בהמשך, הנפשיים, הפיזיים והכספיים (המשכורות ב-WNBA לא באמת גבוהות), דחפו אותה לעזוב את הליגה בשנת 2013. בין הליגה הסינית, לליגה האוסטרלית הביתית שלה, קמבייג' הייתה לשחקנית הכדורסל הטובה בעולם, מחוץ ל-WNBA. לאחר חמש שנים היא חזרה לליגה, חתמה בדאלאס, והפכה מיידית לאחת הכוכבות הגדולות שלה. בחודש יולי בשנה שעברה, קמבייג' קלעה 53 נקודות ובכך שברה שיא קליעה למשחק אחד – וכמובן שבמשחק הבא היא הוסיפה עוד 35. בסיום העונה היא ביקשה לעזוב את דאלאס, קיבלה את מבוקשה, וכך הושלם הסגל שהיה אמור לשטוף את הליגה בשנת 2019 והלאה.

רק שהמציאות ב-WNBA קשה מכל דמיון. לאס וגאס התקשתה להתחבר במהלך העונה – בכל זאת מדובר בקבוצה צעירה שרק חוברה לה יחדיו. קלסי פלאם הצליחה להסתגל למעבר החד מכוכבת מכללות לעוד שחקנית במקצוענים, אך זה לקח לה משהו כמו שתי עונות וחצי. ג'קי יאנג נמצאת בשיאו של התהליך, ליז קמבייג' נאלצה לקחת הפסקות מהמשחק כדי לדאוג לבריאות הנפש, ואייג'ה ווילסון נעדרה תקופה ממושכת באמצע העונה. למרות הכל, שפע הכישרון הספיק להן כדי להשתחל למקום הרביעי ולדלג על סיבוב פלייאוף אחד.

ביל לאמביר הוא ללא ספק אחד השמות המוכרים של שנות השמונים והתשעים ב-NBA. אבל במקבילה הנשית, המעמד שלו גובל בזה של האגדות. הוא כבר זכה שלוש פעמים באליפות כמאמן, כולן עם דטרויט שמאז כבר לא קיימת. האם יצליח לקחת את אסופת השחקניות הזו ולהביא אותה מוכנה למשחק מול שיקגו, סיאטל או מינסוטה? חשוב מכך, כמה הוא יצליח להקשות את החיים על קבוצות מוכשרות פחות אך מחוברות וקטלניות יותר, כמו המיסטיקס או הקונטיקט סאן? או שאולי כדאי לתת לו הנחה, ולהעביר את הציפיות הגבוהות לפלייאוף של השנה הבאה? את התשובה, או חלקים ממנה, כנראה נקבל בבוקר יום שני.

מי יעצור אותן מלבד עצמן?

חוקי הפורמט

בדומה ל-NBA, תריסר קבוצות הליגה מחולקת לשני אזורים. במזרח ניתן למצוא את וושינגטון, קונטיקט, ניו יורק, שיקאגו, אינדיאנה ואטלנטה. למערב נשארות סיאטל, לוס אנג'לס, לאס וגאס, מינסוטה, פיניקס ודאלאס. בניגוד ל-NBA, לאזורים אין משמעות פלייאוף כלל, והקבוצות מדורגות בסוף העונה לפי מאזנן ללא קשר לחלוקה הגאוגרפית. שמונה הקבוצות עם המאזן הטוב ביותר ממשיכות לפלייאוף בסיום העונה.

שני הסיבובים הראשונים אינם סדרות, אלא משחקים בודדים. בסיבוב הראשון, המדורגת 5 תארח את המדורגת 8, והמדורגת 6 תארח את המדורגת 7. בסיבוב השני, המדורגת 3 תארח את המנצחת המדורגת נמוך יותר, ותשאיר את המנצחת השנייה למדורגת 4. חצאי הגמר והגמר הם סדרות של הטוב מ-5. שתי המצטיינות של העונה הסדירה יארחו את שתי המנצחות מהסיבוב השני, וגם כאן המדורגת ראשונה תקבל את המדורגת נמוך יותר.

מה יקרה העונה?

השיקאגו סקיי המצוינות (מדורגות 5), בהובלת קורטני ואנדרסלוט ששברה את שיא ה-WNBA לאסיסטים בעונה אחת בפעם השנייה ברציפות, יפתחו הלילה (03:00) את שלב הפלייאוף במשחק נגד פיניקס (מדורגת 8), שלאחרונה קיבלה חזרה את דיאנה טוראסי. מלכת הסלים של כל הזמנים תחזור לצד מלכת הסלים של העונה, בריטני גריינר, ותנסה להוביל עוד ריצת פלייאוף עמוקה. מיד לאחר מכן תארח סיאטל, האלופה הגאה, את מינסוטה ואת נאפיסה קולייר, שבעונת הרוקי שלה מצאה את עצמה גם בשיחות ה-MVP, וזאת למרות שאפילו לא הייתה הראשונה להיבחר מהמכללה שלה (קולייר נבחרה שישית מאוניברסיטת קונטיקט, קייטי לו סמואלסון נבחרה רביעית לשיקאגו).

בסיבוב השני מחכות הלוס אנג'לס ספארקס (מדורגת 3), שגם כן קיבלו את הכוכבת שלהן בחזרה בשלב מאוחר – מדובר כמובן בקנדס פארקר, אחות של – ואחת השחקניות הטובות בהיסטוריה של הליגה. גם בלעדיה מדובר בקבוצה חזקה כתמיד, כשבשורותיה משחקות גם האחיות נקה וצ'ייני אוגוומיקה, אלנה בירד הותיקה וצ'לסי גריי הרכזית המלהיבה. גם האייסז (מדורגת 4) זכו במנוחה, וינסו להמשיך הלאה מסיומת לא נעימה לעונה – רק שהן יצטרכו לעבור יריבה עיקשת, לא משנה מי משלוש האפשרויות יגיעו לשחק אצלה בליל ראשון.

הקונטיקט סאן (מדורגות 2) הפתיעו רבים השנה, ומהפתעה הן עברו להפחדה. מאחורי הסנטר המגוונת מהבהאמס, ג'ונקל ג'ונס, כל שחקנית ברוטציה של הקבוצה הזו עשויה להתפוצץ בכל ערב נתון, וזה מקשה אפילו יותר על יריבות להתכונן לסדרות מולן. על הוושינגטון מיסטיקס (מדורגות 1) כבר אין סיבה להכביר במילים, הן הראו על המגרש למשך כל העונה שהן הקבוצה שיש לנצח בדרך לתואר.

אוקיי, אז איך צופים?

טורניר גביע העולם, שמושך בצדק את רוב תשומת הלב של חובבי הכדורסל כעת, יגמר בדיוק בזמן לשיאו של הפלייאוף, ביום ראשון ה-15 לחודש. כמובן, זה לא אומר שערוצי הספורט בארץ יהיו מוכנים לזנק על האקשן, ולכן הפלייאוף לא ישודר כלל בטלוויזיה הישראלית. אם בכל זאת התגעגעתם ללילות של כדורסל, הליגה מציעה שירות League Pass דומה לשל ה-NBA. לתקופת הפלייאוף, המחיר שלו הוא חמישה דולר בלבד. לא תראו מהלכים אתלטיים מדהימים, ודאי שלא הטבעות. האיכות הכללית של המשחק לא באמת מתקרבת – בכל זאת, מדובר בענף חדש למדי. אבל אם קורץ לכם כדורסל טכני, יסודי, חכם ובעיקר מסעיר ומותח, פלייאוף ה-WNBA צפוי להחזיר את ההשקעה בגדול.

לפוסט הזה יש 14 תגובות

  1. תודה רבה יאן, חבל שאין מספיק כסף כרגע בWNBA.
    דלה דון פשוט מפלצת והיא אחת מ8 שחקנים ושחקניות בסך הכל שהשיגו 40/50/90.

  2. יאן, תודה על כתבה מצויינת ומלאת 'בשר' של בעל ידע על ליגת הנשים. חבל שהיא לא מצליחה להתרומם. עכשיו היה לה עוד יריב – אליפות העולם. הדבר היחיד הטוב – שני דברים – הם 1) רמת המשחק ו-2) הקהל הבא למשחקים. SI הוא גוף המדיה היחיד הנותן להן קצת כבוד הנה שני מגבילים שמספרים את הסיפור:

    1. גם ב-WNBA וגם הפוסט שלך הם ברמה גבוהה ומצויינים
    2. גם ל-WNBA וגם לפוסט הסופר-טוב שלך אין מספיק מגיבים.

    רק א\ל תתיאש ותמשיך לכתוב לנו.

  3. מעולה, תודה.
    המכשפות (מצטער, מיסטיקס לא מספיק טוב בעיניי) מפחידות ומרהיבות השנה (ההתקפה שלהן זה מה היה קורה אם ההתקפה של גולדן סטייט הייתה פוגשת את הזריקות של יוסטון), אריקה אוגונבוואלה עדיין לא מצאה זריקה שהיא לא אוהבת ושהיא לא מסוגלת לקלוע (אבל, בסדר, שנה ראשונה, יש עוד זמן. אולי קרי סטייל מהחצי?), ליילאני מיטשל קופצת בעונה ה-11 שלה מ-4 נקודות למשחק למספרים כפולים ומובילה את פיניקס ללא טוראסי. בקיצור, הייתה עונה נחמדה מאוד. חבל ששתיים מהקבוצות הולכות לאבד עונה שלמה במשחק יחיד לבד ובודד של 40 דקות.
    ובקשר לשכר ולפציעות: כן, נורא. מה הסיכוי שבשיחות ה-CBA הבאות כריס פול יאחד כוחות עם מקביליו ב-WNBA כדי לעשות משהו בנושא?

    1. דיברתי על זה בכתבות קודמות. יש דחיפה גדולה מאוד מצד שחקנים מובילים דוגמה סטף קרי להכללה של הנשים בהסכם השכר, אך קשה לי מאוד לראות איך זה קורה כשלברון ג'יימס וכריס פול מנהלים את העניינים.

  4. אחלה פוסט יאן.
    .
    כשכותבים על סיאטל בהקשר ישראלי חייבים לציין את אלישיה קלארק, שחקנית נבחרת ישראל, שבנתה ביחד עם סו בירד (יהודיה עם אזרחות ישראלית) מושבה "ישראלית" בקבוצה.
    .
    לאס וגאס היתה הקבוצה שכולם אהבו לאהוב בתחילת העונה, אג'ייה ווילסון האלילה וקיימבריג' היו אמורות לסחוף אותה למעלה, אך כפי שציינת החיבור לא היה כפי שציפו.
    .
    אם הייתי צריך לסמן 4 קבוצות שיילכו עד הסוף אז הראשונה היתה כמובן וושינגטון (בטח אחרי ההופעה בגמר הקודם), ל"א (עם ההרכב הוותיק בליגה), לאס וגאס שיכולה להתפוצץ בכל רגע נתון ופיניקס של טוראסי שמחזיקה במאזן של 90% הצלחה במשחקים מכריעים לאורך הקרייה.

  5. איפה הימים של היוסטון קומטס עם השלישייה הגדולה: סינת'ייה קופר, שריל שוופס וטינה תומפסון…
    .
    ל-WNBA יש בעיה כספית מאוד גדולה. יותר משתלם לשחק באירופה ולנוח בקיץ (דיאנה טראסי כבר עשתה את זה לדעתי פעם או פעמיים כי היא מקבלת את הכסף הגדול ברוסיה).

כתיבת תגובה

סגירת תפריט