הרפתקאות דנידין ב-NBA / אשוח תמיר

לאחר עשרות שנים של מעשי גבורה למען המדינה, בעורף האויב ותחת תנאים מסוכנים ביותר, החליט דנידין, הרואה ואינו נראה אשר שתה בילדותו את הנוזל הסגול של פרופסור קתרוס ונעלם מהעין האנושית לנצח, שהגיע הזמן לתלות את הנעליים.

הוא כבר לא ילד, חשב לעצמו, הוא הציל את המדינה לפחות חמש פעמים מאסונות נוראיים, ניצח לבדו בשלוש מלחמות, חווה הרפתקאות מסעירות בים, באוויר וביבשה.
"הגיעה הזמן לחופשה", חשב דני, וההחלטה גמלה בליבו לפרוש בשיא.

הוא התיישב על הספסל במכון הכושר הצמוד לביתו, בו שהה לאחר אימונו היומי, וניסה להחליט – מה הלאה?
"אני אוהב כדורסל!" חלפה במוחו מחשבה פתאומית.
"אני גם נורא אוהב ג'אנק-פוד!" הופיעה המחשבה השנייה, וגלגלי מוחו הבלתי-נראים החלו לנוע לכיוון החלטה.
"ושמעתי שיש גם חופים בקליפורניה בהן צעירות אמריקאיות משתזפות טופלס!" רכבת מחשבותיו החלה לדהור.
"אני אטוס לאמריקה לחופשה!"

מה רבה הייתה פליאתם של המתאמנים השונים אשר נכחו באותו זמן בחדר ההלבשה, כשראו זוג נעליים מתחיל להתרומם באוויר מן הקרקע, מרחף במעין מגע קסם, היישר אל עבר מתלה הבגדים הממוקם על אחד הקירות.
הזוג נשאר תלוי על אחד הווים ובעוד הם עומדים, משתוממים (אחד מהם פספס את החיזיון שכן היה במקלחת הפתוחה, ובדיוק התכופף לסבון), חשו לפתע משב רוח חולף על פניהם ("הלא החלונות סגורים!" חשב אחד מהם), ולפתע נשמע צליל רם המזכיר מחיאת כף, והאדון המתקלח אשר בדיוק הצליח לאחוז בידו בסבון החלקלק, לפתע כרע קדימה ונפל אפיים, מתרסק על הרצפה הרטובה, ישבנו החשוף אדום-לוהט ועליו מתחילה להסתמן טביעת יד.

"so long, bitches!" נשמע לפתע קול מאי-שם, דלת חדר ההלבשה נפתחה בחטף, ונטרקה רגע אחרי ברעש גדול.
"אני לא אדבר אם אתם לא תדברו," אמר האדון השרוע על רצפת המקלחת בקול מייבב, בעודו משפשף את ישבנו הדואב.
הם החליטו לשמור את האירוע לעצמם, פן יאושפזו בכפייה, אבל הם כן ניצלו את כוחם על הנפגע העיקרי בפרשה המסתורית ("הבבון" הם קראו לו מעתה ואילך), והנהיגו מסורת בה בכל פעם שהנ"ל מתקלח, שאר השותפים לקשר רשאים לבוא ולכפכף אותו בישבן כאוות-נפשם, מתוך תחרות סודית (הם נורא אהבו להתחרות, החבר'ה האלה) להשגת הגוון האדום המושלם.

אבל נעזוב את חבורת המתאמנים לנפשם.
דנידין היה בדרך לאמריקה!
הוא התגנב למטוס הראשון שהמריא לארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות (הרי לא היה צריך אפילו לעצור בבית לארוז בגדים, וכרטיס חופשי-חופשי יש לו ברכבת ובאוטובוס, מאז ששתה את המשקה כשהיה קטן), ליבו עולץ ומחשבותיו מתרוצצות בחדווה, נרגש מן ההרפתקה החדשה שבפנסיה.

הוא הרביץ כמה משקאות ש"סילק" מהעגלה של הדיילת, חיסל ערימה של שוקולדים שמצא (לקראת הנחיתה התעוררה מהומה גדולה, לאחר שנוסעים מאוכזבים זעמו שלא קיבלו), חפן את ישבנה של הדיילת החיננית (היא הסתובבה והעיפה סטירה מצלצלת לזקן שישב שם), ואפילו הצליח להתגנב לתא הטייס!
שם נהנה מתעלול קטן כששפך קפה רותח על מכנסיו של הקברניט (המטוס נכנס לצלילה חדה, 12 פצועים קל-בינוני ועשרות נפגעי חרדה), שיחרר נפיחה אחת ארסית שאגר (בלתי-נראית כמובן, אבל נוכחת לחלוטין לחוש הריח!), יצא משם ונרדם שמח וטוב לב עד הנחיתה.

כשנחת הוא החליט מייד שהוא רוצה לראות משחק NBA.
בתור חובב הופס נלהב (דנידין היה אוהד מושבע של הקבוצה הבלתי-נראית של הליגה – פיניקס, מאז נחשף אליהם בתקופת בארקלי), אך גם ציוני גדול וגאה במסורתו ובעם הנבחר, דני הגיע למסקנה שבמשחק הראשון שהוא יראה בליגה הטובה בעולם, הוא צריך לראות את עומרי כספי!
מה רבה הייתה שמחתו כשראה שהלו"ז זימן לשחקננו הישראלי משחק נגד הגולדן סטייט ווריירס! אחת הקבוצות הטובות בליגה!

דני הגיע למגרש לאחר קונקשן קצר, שנ"צ והמבורגר כפול, התגנב פנימה על-נקלה והתיישב ממש על הפרקט, לראות את אליליו ואת הגיבור הישראלי שמולם.
ישר על ההתחלה סטף קארי, שבאותה שנה החל לצבור את המוניטין שלו כקלע מטורף מטווחים אסורים, אולי הטוב בהיסטוריה, החל לצלוף על ראשם של שחקני סקרמנטו ההמומים עוד שלשה ועוד שלשה, ולשלשל על ראשם.

"לא ינום ולא ישן גיבור ישראל!" אמר בליבו דנידין הזועם.
"אני אראה לגמד הזה מה זה!"

בפסק הזמן הראשון, בעוד קארי חוגג, הוא עלה על הפרקט וטיפס על הסל שאליו תקפה סקרמנטו.
"לא אכפת לי שגולדן האלה ינצחו," חשב, "סקרמנטו האלה חלשים מדי גם ככה ולא יגיעו לפלייאוף. אבל אני אגרום לקארי לאכול את הכובע! הוא יקבל מולו צלף שלא ראה מימיו! ועל הדרך אני אעורר גאווה לאומית בארצנו שלא תישכח זמן רב!"
בקיצור, דני החליט שבמשחק הזה, כל כדור אותו יזרוק כספי לסל, ימצא את מקומו בטבעת. הוא החל במשימה במרץ ועד מהרה הכניס כדורים תועים רבים של כספי הישר לפי-הטבעת, מה שגרם לכספי לתפוס ביטחון ולזרוק יותר ויותר!

דנידין ניתב את הכדורים היישר לפי-הטבעת!

המשחק הסתיים, גולדן אמנם ניצחו, אבל עומרי כספי הפך לגיבור ישראל וסיפק תצוגה שתיזכר לדורות! הדו-קרב המפואר מול הצלף הטוב בהיסטוריה!
מאז אותו משחק והלאה כספי ניסה שוב ושוב לשחזר את המאורע אך כשל נחרצות, ולבסוף סיים את דרכו בליגה.

ומה קרה עם דני שלנו אתם שואלים?
ובכן, דני התאהב כל-כך בתחביבו החדש, עד שהחל לפקוד את המגרשים השונים בליגה דרך-קבע.
הוא כמובן לא הסתפק בצפייה מן הפרקט, ושלח ידו (ורגליו) בתעלולים שונים.
התרגיל האהוב עליו היה הישן והטוב – שים רגל לשחקן הרץ. זה פשוט לא הפסיק להצחיק אותו.

הוא אפילו הפיל את המלך ואת נושא כליו!

הוא כמובן לא שכח להתעלל ביריבו המושבע, חסם אותו כשניסה להטביע, אחז בו כשניסה לפרוץ לסל, המעיד אותו אפילו כשהיה על הקווים, דחף אותו, ואפילו גרם לו לכמה איירבולים נדירים בחסימות בתזמון מושלם.

לעזאזל, הוא אפילו הפיל את השופטים!

ולאחר ששאקיל אוניל עשה קריירה על חשבונו, וניצל את תעלוליו לתוכנית חדשה, לוקח את כל הקרדיט, הוא אפילו התגנב לאולפן וגם שאקיל בעצמו חווה את נחת רגלו של דני שלנו!

ההנאה הייתה רבה, וסיפקה לו שעשוע רב למשך שנים מספר.
אך לאחר כמה עונות העניין החל למצות את עצמו, ודני החליט לנסות להעלות את הרמה.

בתור המרדן ושונא המרות שהוא, דני החליט שהוא עדיין מעוניין להשפיל את השופטים, אבל הפעם בדרך יותר מתוחכמת.

הוא המשיך להפיל ולדחוף את השחקנים, אך הפעם חיכה ממש לרגע הנכון, בזמן שהיו בזריקה או כשהיה שחקן יריב לידם, מתוך כוונה להפיל את השופט בפח כדי שישרוק עבירה שלא הייתה ולא נבראה.
השופטים אכן החלו ליפול בפח זה אחרי זה ונאלצו הן לספוג את זעמם של שחקני ההגנה, שלא עוללו מאומה, והן להיות מושפלים קבל עם ועדה כשההילוך החוזר הוצג באולם וניכר בבירור שלא הייתה עבירה כלל וכלל! (של המגן, לא של דני כמובן)

הדבר סיפק לו שעשוע לעוד עונות רבות, למרות שהסב זעם רב אצל חלק מאוהדי הכדורסל, אשר זעמו על מדיניות השיפוט החדשה, ביניהם כאלה הלוקחים חלק באתר שלנו.

לשיאו המקצועי בליגה הגיע דנידין כאשר העניק נוקאאוט מהדהד ליריבו המר, סטף קארי.
אותו צלף מרקד עלה לו על העצבים למן הרגע הראשון, ודני נשבע כי יום יבוא והוא יראה לו מאין משתין הדג, כמו שהחברים של מנחם מירושלים אומרים.

ובכן, הרגע הזה הגיע בגמר 2016.
דנידין עשה ככל יכולתו על מנת להכריע את האלופה הגאה, בעלת הסיכויים הנעלים לעין שיעור על הקבוצה מקליבלנד.
ראשית, הוא הפיל בפח את השופטים וגרם להרחקתו של דריימונד גרין.
על-מנת לשפר עוד את הסיכויים, הוא גרם לפציעת בוגוט.
אבל לשיא הוא הגיע כשווידא הריגה במשחק 7, טיפס על הסל, ומנע מכל הכדורים של קארי להיכנס!

ודני לוקח את האליפות עבור קליבלנד! קאמבק מדהים של דני מול יריבו המושבע, בסדרה שתיזכר לעד, בחסד ולא בזכות, על שם השיקוץ הגדול.

למעשה, הצלחתו של דני הייתה כה גדולה, עד כי לא נעלמה אפילו מעיניו של נשיא הליגה, אדם סילבר.

הוא הצליח להבחין שמשהו חשוד פה, החל חקירה סודית ואף הגיע לדני שלנו, כשזה השתזף בעירום באחד החופים בקליפורניה, מוקף בטופלס.

אבל סילבר לא פראייר! המוח היהודי זיהה את ההזדמנות, והציע לדני עסקה – הוא לא ילשין עליו, ולא יחשוף אותו, דני יוכל להמשיך במעלליו ככל העולה על רוחו – בתנאי שדני יסכים לעזור לו במקרים מיוחדים!

ומקרה מיוחד אכן לא בושש לבוא, הנשיא היה בצרה לאחר שמעברו של לברון ללייקרס נחל כישלון חרוץ, והם לא רק שלא הצליחו להגיע לפלייאוף, אלא גם לא להחתים את AD.
אחוזי הצפייה והמרצ'נדייס היו בצניחה, והנשיא רקם תוכנית נועזת להביא את הגבה ללייקרס ובתמורה לפצות את ניו-אורלינס בבחירה הראשונה!

לדני שלנו היה תפקיד מפתח בתוכנית, והוא זה שהצליח להביא את הכדור מס' 1 לניו-אורלינס בלוטרי, למרות הסיכויים הקלושים, ואף הצליח להביא את הבחירה 4 ללייקרס!

ההצלחה הייתה אדירה, ודני הרגיש ככל-יכול בליגה.

עד כדי כך, למעשה, שאפילו הסכים לקחת חלק בתוכנית נועזת נוספת של סילבר – יש היאמרו בלתי שפויה בעליל – לעזור להחזיר את פיניקס סאנס, אהובתו משכבר הימים, לקדמת הבמה.

הסאנס הסריחו כבר שנים רבות כל כך, עד כי רבים מתושבי אריזונה התרגלו לריח וסברו שהמדינה מקדמת מזבלה ענקית בשטחם, אליה היא מרכזת את בורות הצואה מכל רחבי המדינה, וכי כנראה הפסולת רעילה שכן חיות בר רבות ניזונות ממנה, מתות, ונרקבות בשטח.

לא מכבר פיניקס הצליחה לזכות בבחירה הראשונה, ובחרה את הגבוה הגמלוני אך המוכשר, דיאנדרה אייטון.
אך עד מהרה התברר, כי חתול בשק הוא, ודיאנדרה החביב אולי ניחן בנתונים מרשימים, אך מרחף כדבורה ועוקץ כפרפר.
אייטון לא הצליח למצוא את מקומו במגרש, נידף כעלה ברוח, נדחף כמו ילד קטן ברוח הקלה ולא הצליח לתפוס מקום בצבע, ועל ההגנה עדיף שלא נדבר.

המשימה שקיבל דנידין הייתה בלתי-אפשרית ממש: "עם ההתקפה שלו עוד נסתדר," הנחה אותו סילבר, "אבל למען השם – תעזור לו להיראות נורמלי בהגנה! זה ממש מביך הסיפור הזה!"

אומץ או טיפשות? דני קיבל עליו את המשימה!

דני התגייס כולו למען המשימה.

הוא ניסה וניסה, דחף את אייטון לעמדה הנכונה בהגנה, שם רגל ליריבים, חסם אותם ושימש כחיץ בינם לבין הסל, כאשר הם נתקלים במעין חומה בלתי נראית גם לאחר שעברו את אייטון בצעד קל!

אבל שוד ושבר! לאחר מספר פעמים הם פשוט הפסיקו לנסות לעקוף את אייטון ועשו את הדבר הבא:

דני הבין שנכשל במשימה בלתי אפשרית זו, ונפל מן האולימפוס.

כל הכיף שלו מתעלוליו במגרשי ה-NBA נעלם, והוא פרש מן הקריירה שלו מעבר לים.

הוא נפל לדיכאון לאחר הכישלון הנחרץ, איבד את אמונו בעצמו והוא כיום מסתובב כהומלס בניו-יורק.
למזלו לא רואים אותו אז הוא עדיין לא הורחק מן העיר כמו ההומלסים האחרים.
הוא חי מן היד לפה ותושבים שונים במטרופולין הענק עדיין מספרים כי הם שומעים מפעם לפעם זעקת שבר מרה בלילות קרים ואפלים, העולה מן הרחוב, ליד החבית הבוערת:

"פיניקס! רציתי לעזור לפיניקס!"

יש דברים שמעבר ליכולתו של כל אדם, גם אם הוא גיבור מהולל ובלתי-נראה.


אשך טמיר המקורי

was born, sort of living, will die somewhere in the future

לפוסט הזה יש 18 תגובות

    1. אוי זה גדול
      חלק מהספרים אני זוכר, על דנה דין לא שמעתי מעולם.
      "מרחף כדבורה ועוקץ כפרפר" זה בכלל פרייסלס
      יצירת אומנות ארגת פה
      מחכה כבר לפרק הבא על רפי ואלון
      🙂

    1. בטעות הגבתי במקום הלא נכון אבל הפוסט הזה כל כך משובח שהנה עודפם

      אוי זה גדול
      חלק מהספרים אני זוכר, על דנה דין לא שמעתי מעולם.
      "מרחף כדבורה ועוקץ כפרפר" זה בכלל פרייסלס
      יצירת אומנות ארגת פה
      מחכה כבר לפרק הבא על רפי ואלון
      🙂

  1. התבלבל לי הכל
    אחלה טור
    פתאום זה משעשע לחשוב על דנידין עם בגדים. קצת מאבד מהאפקט והופך את זה לקצת קריפי. העטיפה של דנידין גיבור ישראל זו דוגמא מדוייקת….

כתיבת תגובה

סגירת תפריט