שחקנים שאסור לשכוח: ריק סמיתס – the dunking dutchman / דור בלוך

לאינדיאנה יש מסורת מוזרה של לבחור שחקנים גבוה בדראפט, לאכזבתם הגדולה של אוהדיהם שפותחים במחאות רק כדי להתאהב בשחקן שנבחר מעט זמן לאחר מכן.

זה בדיוק מה שקרה עם רג'י מילר שנבחר במקום הבן יקיר לי המקומי, ואותו הדבר קרה כאשר הפייסרס הודיעו שיבחרו בהולנדי גבוה עם יד רכה בבחירה מספר 2 בדראפט של 1988.

ריק סמיתס גדל באיינדהובן, שיחק ב-PSV המקומית לפני שיצא לשחק במריסט קולג' בניו יורק, לא אחת התכניות הבכירות, אבל יכולתו ובעיקר גובהו והאלגנטיות שבה הצליח לגרום לכדור להיכנס לטבעת משכו את תשומת הלב של לא מעט קבוצות.

סמיתס כאמור נבחר במקום ה-2 והיה אמור להיות מחליפו של סטיב סטיפנוביץ', אך כאשר הסנטר הפותח של הפייסרס נפצע וסיים את העונה (ולמעשה את הקריירה) סמיתס נכנס לנעליו וסיים עונת רוקי מוצלחת עם 12 נקודות ו-6 ריבאונדים.

סמית'ס קלע 10 נקודות או יותר בכל עונה בקריירה שלו, אבל שנותיו הטובות ביותר חפפו עם השנים שבהן אינדיאנה הפכה להיות כח של ממש בליגה. בתחילה במאבקים עם הניקס בשנות הפרישה הראשונה של ג'ורדן, לאחר מכן מול ג'ורדן עצמו והבולס שלו, ולבסוף מול הלייקרס של שאקיל וקובי.

צריך לזכור שאלו היו שנים שאם לא היית טורף של ממש לא היה לך שום סיכוי להסתדר בצבע ב-NBA. דיוויד רובינסון, שאקיל אוניל, האקים אולג'ואן, פטרינג יואינג, אלונזו מורנינג ועוד ועוד הובילו עידן שבו הסנטרים נתנו את הטון בליגה הטובה בעולם, וסמיתס הסתדר בכבוד עם כולם.

רגע השיא של הקיירה שלו היה בוודאי גמר המזרח של 1995, אז הוא קלע סל ניצחון בשנייה האחרונה, שבסופו של דבר לא הספיק מול אורלנדו של שאקיל.

אוניל יפרגן מאוחר יותר לסמיתס כשיגיד: "ריק הרג אותי בכל פעם, פיק אנד פופ, ג'אמפ הוק, לא יכולתי לעצור אותו אם לא בעיות הרגליים שלו לעולם לא הייתי יכול לעצור אותו". השניים יפגשו שוב בגמר של 2000, הגמר היחיד אליו הגיע אותה אינדיאנה גדולה שהגיעה 3 פעמים נוספות לגמר המזרח ונעצרה שם.

סמית'ס יפרוש בתום אותה עונה, וישקיע את זמנו באיסוף והשתתפות במירוצי מוטוקרוס. הוא ממשיך להתגורר בארה"ב וכעת בנו, דריק סמית'ס, מתכונן לקריירת NBA משלו עם מעבר מולפו לבאטלר בשנתו האחרונה בקולג'ים.

אחד הכוכבים השקטים של הליגה, ואחד הסיפורים הלא צפויים שלה הסתיים אחרי עשר שנים של כדורסל, גמר אחד ו-4 גמרי מזרח, הוא יזכר כחלק מרכזי באחת הקבוצות החזקות של המזרח בשנות ה-90, ועוד אחד מהסנטרים שפיארו את הליגה בעידן שאלו שלטו בה.

גדול כדורסלני הולנד בכל הזמנים לעולם לא ישכח, בוודאי לא באינדיאנה.

לפוסט הזה יש 13 תגובות

  1. אינדיאנה אתו, עם רג'י מילר ונדמה לי שני דיוויסים (שהייתי מתבלבל ביניהם) היתה אחת הקבוצות החביבות בליגה.
    גם אני ממש אהבתי אותם
    🙂

  2. הגיע גם פעם אחת לאולסטאר, ב 1998. דייל דייויס הגיע לאולסטאר ב 2000, אבל חוץ מזה ומרג'י אתם פייסרס היו קבוצה שהוכיחה שהשלם יכול להיות גדול מסוים חלקיו. חבל שכשהגיעו כבר לגמר בשנת 2000 הברכיים של סמיתס היו גמורות וכבר לא היה יכול להתמודד מול שאק.

  3. בצפייה במשחקי העבר, אני חושב שהוא היחיד שלא ראיתי אותו נופל בדרים שייק של אולג'ואן. לא יודע אם זה כי הוא היה היחידי שהצליח להבין מה קורה, או כי היה פשוט איטי מדי בשביל להגיב להטעיה הראשונה.

  4. עקב צעירותי לא זכיתי לחזות בלייב בו, ברג'י ובדיוויסים מקיזים דם לכל יריבה שפגשו בפלייאוף (רק כדי לרוב להפסיד בתום הסדרה), אבל כן היה לו חלק משמעותי בקבוצה שבה כפי שהגדיר נכון אחד המגיבים לפני- "השלם היה גדול בהרבה מסך חלקיו". אנדרייטד כמו רוב הקבוצה ההיא (בטח בהשוואה לסנטרים האדירים שפיארו את התקופה המדוברת, אך הסתכל להם בלבן של העיניים) שדעכה ביחד עם ירידת קרנו של המזרח בעידן פוסט ג'ורדן (כשהגמר ב2000 הוא סימן מובהק לכך).
    כמובן הרים תרומה והשפיע על תהליך הגלובליזציה שעברה הליגה בשנות ה90 (ביחד עם שרמפף שגם עבר באינדיאנה, פטרוביץ' זצ"ל, סאבוניס ונוביצקי), במיוחד בכל האמור להשתלבות של אירופאי בקולג' אמריקאי (לצד שרמפף).

כתיבת תגובה

סגירת תפריט