עובדות וסיפורי נ.ב.א (78)/ רון טחן ועידו גילרי

השבוע ניזכר בעוד סיפור מבית היוצר של לארי בירד, על משפחת ג'ונס ונציגיה בליגה הטובה בעולם, ונסיים עם החלטה חשובה של קארים.

1. שחקנים ששיחקו עם ובעיקר נגד לארי בירד, סיפרו לימים כי לעיתים נראה שבירד יכול היה לעשות מה שהוא רוצה על המגרש, כולל לקלוע מתי שהוא רוצה, מאיפה שהוא רוצה, וכמה שהוא רוצה.

מי שבטח יאשרו זאת הם שחקני אטלנטה, שב-3/12/85 ספגו לא פחות מ-60 נק' מבירד, שיא קריירה.

מה שמעניין הוא שעל פי האגדה, בירד לא קלע 60 נק' "סתם", אלא כדי להוכיח נקודה אחת.

תשעה ימים לפני אותו משחק, חברו לקבוצה קווין מקהייל הצטיין עם 56 נק' מול דטרויט, ובכך שבר שיא מועדון.

בירד ככל הנראה החליט שמדובר בשיא שצריך להיות שייך לו, והפך את אטלנטה לקורבן.

בשלב מסויים בירד צלף 32 נק' במחצית השנייה תוך 14 דק' בלבד, וגרם לשחקני אטלנטה להשתאות מההישג ולהחליק כיפים עם עצמם (מה שהוביל לכך שמאמנם קנס אותם).

יריבו של בירד באותו משחק, דומיניק ווילקינס, סיפר אחרי: "הדרך שהוא (בירד) זרק בה את הכדור, הייתה כאילו הוא משחק משחק וידאו. זה לא יכול היה להיות אמיתי, אבל זה היה".

2. בשנת 2008 נשלח השופט טים דונהי לכלא לתקופה של שנה ושלושה חודשים, לאחר שהורשע בקבלת כספים מ-מהמרים תמורת נתינת טיפים.

דונהי עצמו הצהיר קודם לכן כי הוא היה רק בורג במערכת משומנת ורחבה של שופטים מושחתים, אשר לא הסתפקו במסירת "טיפים" ולמעשה דאגו להטות תוצאות של משחקים, אך לשמחתם של נציגי הליגה הפרשה הסתיימה בשקט יחסי על רקע החשדות הכבדים שהשיפוט בליגה מושחת.

בכל מקרה, בעוד פרשת דונהי מוכרת לרבים, כדאי לדעת שהוא ממש לא היה השופט הראשון להיות מעורב בעסקים אפלים שכאלה.

ב-1951 עולם כדורסל המכללות זועזע על ידי פרשת סידור המשחקים של האלופה סיטי קולג' מניו יורק.
הפרשה התרחבה גם למכללות אחרות, וגם ל-נ.ב.א כשהתגלה שהשופט סול לוי קיבל 3000 דולר כדי "לסדר" את ההפרש בשישה משחקים ב-1950.

הקומישנר דאז, מוריס פודולף, מיד פיטר את לוי מתפקידו, אבל המשפט של לוי נמשך יותר משנתיים. בסופו של דבר הוא נמצא אשם בשישה סעיפים של שוחד ונשפט לשלוש שנים בכלא.

למרות זאת, בניגוד לדונהי, לוי לא ישב יום אחד מאחורי הסורגים.
הוא ערער על תוצאות המשפט וזוכה על סמך העובדה ששופטים בליגה לא נכללו אז תחת החוק לעבירות הונאה.

המסקנה? כנראה שלפעמים צריך לדעת גם מתי לבצע את הפשע.

3. הנושא של שילוב שחקנים שחורים בליגה בשנותיה הראשונות היה תמיד נושא נפיץ שנכנסו לתוכו המון דעות קדומות וגזענות.

הבוסטון סלטיקס היו מהחלוצים לשלב שחקנים שחורים בקבוצה, למרות שהקהילה המקומית לא תמיד הייתה תומכת כפי שציין לא אחת ביל ראסל.

הסלטיקס היו למעשה הראשונים לשבור את החוק הלא כתוב של "לא יותר משני שחורים בקבוצה", וכך גם הפכו לארגון הראשון שמינה אפרו-אמריקאי לתפקיד המאמן הראשי בקבוצה בשנת 1966.

מעניין לדעת כי השינוי שהנחילו הסלטיקס בליגה התחיל עוד מוקדם יותר, כשב-1950 המועדון השתמש בבבחירה ה-13 בדראפט כדי לבחור את צ'אק קופר, השחקן השחור הראשון בדראפט, וזאת לאחר שעשר בחירות קודם לכן בחרו את מי שיהפוך לכוכב הגדול הראשון של הקבוצה –בוב קוזי.

השניים שובצו כשותפים לחדר במסעות החוץ של הקבוצה והפכו די מהר לחברים.

קוזי סיפר בריאיון ב-2018: "אהבנו את אותם דברים. אהבנו ג'אז רך. היינו יושבים במועדון סטוריביל מול לנוקס, מקשיבים למוזיקה ושותים בירה עד 2:00 בבוקר. היה לנו את אותו חוש הומור מוזר"

הידידות בין השניים גרמה לקוזי להיות הרבה יותר מודע חברתית אבל לא לקחת צעדים אקטיביים, למעט פעם אחת.

קוזי מספר כי לקבוצה היה משחק בראלי שבצפון קרוליינה.
בדרום הגזעני של אז קופר לא הורשה להתאכסן עם הקבוצה במלון, מה שהרתיח את רד אורבך ששקל לבטל את המשחק.
אלא שקופר וקוזי הורידו אותו מהעניין, וביקשו ממנו לישון ברכבת.

"זו הייתה הפעם הראשונה בה נתקלתי בכזו גזענות בוטה" סיפר קוזי.

אחרי המשחק השניים הלכו לתחת הרכבת ושתו לא מעט בירה וקוזי המשיך את הסיפור: "בסביבות חצות היינו חייבים להשתין. הלכנו לשירותים שם היו שני שלטים גדולים: צבעוניים ו-לבנים. התמלאתי בדמעות כשראיתי זאת, אבל פתרנו את הבעיה.

הלכנו לרציף כשבסביבות חצות אין אף אחד בסביבה והשתנו מהרציף. זה היה רגע ה-רוזה פארקס שלנו, אבל לא יכולנו לדבר עליו, כי אם היינו חוזרים לראלי היו זורקים אותנו לכלא."

4. כישרון הוא לא פעם שילוב של גנטיקה מוצלחת וסביבה דוחפת. לכן זה לא מפתיע לראות זוגות של אחים שמגיעים ל-NBA.

למעשה כבר יותר מ-60 משפחות שלחו ייצוג מרובה לליגה לאורך השנים.

בעונת המשחקים הקרובה (2019/20) אף נזכה שוב לראות שני זוגות של אחים משחקים באותה בקבוצה (האחים אנטדוקומבו והאחים לופז במילווקי), כאשר בשנים האחרונות כבר ראינו שלישיות אחים ששיחקו במקביל בליגה (האחים זלר, פלאמלי, והאחים הולידיי).

אולם, רק משפחה אחת יכולה להתגאות בכך ששלחה ארבעה מבניה למגרשי הליגה הטובה בעולם – משפחת ג'ונס.

קולדוול ג'ונס סניור ואשתו ססיליה הביאו לעולם שמונה ילדים.
רצה הגורל ולמרות שהאב התנשא "רק" לגובה של 1.91 מ' והאם לגובה של 1.75 מ', נולדו לזוג ילדים גבוהים בהרבה.
מבין ילדיהם, בתם קלוביס הייתה ה"גמדה" של המשפחה כשנעצרה על אותו הגובה של אביה, "רק" 1.91 מ'.

שבעת הבנים של המשפחה עברו כולם את רף ה-2.03 מ', כאשר הגבוה מביניהם מתנשא לגובה של 2.11 מ'.

לכן זה ממש לא מפתיע שכדורסל משך את כל המשפחה וסייע להן להתקדם בחיים, כאשר 6 מביניהם למדו בקולג' בזכות מלגת כדורסל, וארבעת הבנים הצעירים אף הגיעו ל-נ.ב.א.

למעשה הנציגות היחידה של אוניברסיטת אולבני סטייט שבג'ורג'יה היא של משפחת ג'ונס בלבד, אבל זו בהחלט נציגות מכובדת.

הראשון לפלס את הדרך היה ווילברט (וויל) שנכנס ב-1969 למיאמי פלורידאנס ובילה את מרבית שנותיו ב-איי.בי.איי ואף זכה באליפות עם הקנטקי קולונלס ב-1975, לפני המעבר לליגה.

שני הגיע קולדוול ג'וניור שעתיד היה להפוך לנציג הבולט של המשפחה.
באותן שנים בליגה תמיד מקום לשחקים גבוהים ועבי בשר כמו האחים לבית ג'ונס, וקולדוול שהיה הגבוה במשפחה נדד בליגה במשך 17 עונות. כמו וויל הוא התחיל ב-איי.בי.איי אך לאחר התפרקותה עבר ל-נ.ב.א והעביר את מרבית שנותיו בפילדפליה ובפורטלנד (ובשמונה קבוצות סה"כ).

שלישי להיכנס בשערי הליגה היה מייג'ור שבילה שלוש שנים בליגות המשנה לפני שהצטרף לרוקטס ב-1979, ובילה 6 שנים בליגה.

האחרון מהמשפחה היה צעיר הבנים צא'רלס, שנבחר בדראפט ב-1979 אבל נאלץ לשחק קודם בליגות אחרות עד שב-1983 פילס את מקומו לפילדלפיה והרוויח מקום של קבע בליגה, בעיקר במדי הבולטס והרוקטס, איתה זכה באליפות ב-1995.

בשנת 1998 צ'ארלס פרש ממשחק בגיל 40, ובכך השלים 30 שנות נציגות סך הכל של משפחת ג'ונס בליגה.

5. קארים עבדול ג'באר הוא אחד הגדולים ביותר שידע המשחק, אבל גם אחד שתמיד היה ידוע כעוף מוזר.

ככזה הוא שיחק תמיד לפי כללים אחרים- כללים משלו.

כשסיים את תקופתו האגדית במכללות הוא היה בעמדה אידיאלית להשיג חוזה היסטורי, שכן עוד לפני שנבחר בדראפט קיבל הצעה בסך של מיליון דולר מההארלם גלבוטרוטרס.

קארים, שנקרא באותם ימים לו אלסינדור (לפני שהתאסלם), נבחר ראשון בדראפט של אותה עונה על ידי המילווקי באקס., ובמקביל נבחר ראשון בדראפט של ה-איי.בי.איי על ידי הניו יורק נטס.

קארים יכול היה לתת לשני המועדונים לנהל מלחמה על שירותיו, אבל הוא פעל על פי עקרונות אחרים.

הוא שלח את יועציו הפיננסים להודיע לשני המועדונים שהוא יקבל הצעה אחת בלבד מכל אחד מהם, ועל פיה יחליט.

אפילו בגיל צעיר וכשהוא על סף הגשמה כלכלית קארים אמר "מלחמת מחירים מבזה את כל מי שמעורב בה. זה יגרום לי להרגיש כמו סרסור, ואני לא רוצה לחשוב ככה."

הבאקס הציעו לקארים 1.4 מיליון דולר ל-5 שנים, בעוד ג'ורג' מיקאן שניהל את הנטס האמין שאלסינדור בכיס שלו מתוך מחשבה שיעדיף לשחק בעיר מולדתו על פני מילווקי הקפואה, ולכן הציע סכום של כמיליון דולר.

כשאלסינדור בחר בבאקס הנטס ניסו להזדרז ולתקן את הטעות והציעוו חוזה עצום ובלתי נתפס במונחים של אז בסך של 3.25 מיליון דולר, אבל הכוכב הצעיר עמד במילתו וחתם בבאקס.

מאותה נקודה קארים המשיך לצעוד למנגינה שלו לאורך כל הקריירה והפך לקלע המוביל בתולדות הליגה, בעוד שג'ורג' מיקאן איבד את משרתו בנטס.

לפוסט הזה יש 26 תגובות

  1. אחלה מעורב
    כל מי שיודע קצת אסטרונומיה מבין שכולנו פה כלום ושום דבר.
    כל אחד מאתנו זעיר בצורה בלתי נתפסת יחסית ליקום שסובב אותנו.
    לפיכך ההבדלים בין בני האדם, כמו צבע העור, הם זניחים לגמרי.
    זה ממש לא משנה.
    אני ממש חושב שצריך ללמוד אסטרונומיה בבית הספר אבל הדתיים מתנגדים
    🙂

    1. לגבי דתיים ומדע, מדענים שגדלו על השקפה חילונית חזרו בתשובה לאחרהשהכירו את השקפת הדת הינודית וזה נמדד לא מתוך כלל המדענים שלא מכירים את הדת הינודית אלא מתוך אלו שמכירים את שתי ההשקפות: https://he.m.wikipedia.org

    1. מניח שבמושגים של שנות ה70 זה היה המון כסף. למה לך לוותר על העקרונות שלך אם גם ככה אתה מאוד מאוד עשיר?

  2. תודה לשניכם
    לארי ולו באמת היו טיפוסים מיוחדים.
    קווין מול לארי רואים את ההבדל בסגנון.
    הסלים של לארי ברובם סווישים ואילו קווין בעיקר גלגול על הטבעת או קרש סל.
    השניים האלה היו הכוכבים האמיתיים של הסלטיקס של שנות השמונים. נתנו ביחד ממוצעים שלמעל ל 20 נקודות בחלק מהשנים.
    גאה בסלטיקס שהיו כאלה פורצי דרך בהחדרת שחקנים כהי עור. זו הגישה שהפכה אותם לקבוצה המעוטרת באן בי איי.
    הפיספוס של הג'רסי עם החתמת לו/ג'בר היא בכייה לדורות.

  3. נהניתי מכל מילה. אני באמת חושב שלארי היה במידה מסויימת אנדרייטד.
    פרשת 1951 בסיטי קולג' קיצרה לנט הולמן המאמן את חייו.
    כמובן שאין להצדיק דבר, אבל הפרשה היתה לא 'להפסיד' אלא 'POINT SHAVING'. לשחקנים זה היה מוכר מאד כי בימים ההם כמעט כל השחקנים עשו כסף ממשחקים בקיץ בין מלונות גדולים בהרי הקצקלס, באזור שנקרא "רצועת הבורשט" (Borscht Belt). מלונות כמו הקונקורד, גרוסינגר'ס ואחרים היו יותר RESORT HOTELS עם מאות (ואולי אלפי) חדרים, עם הקומיקאים והבדרנים מס' 1 בכל ארה"ב, וזה היה הלאס ווגאס של ארה"ב אז, ללא הימורים. אבל כן היו הימורים לא לגליים בהרבה עיסוקים, והחשוב ביניהם היה הימורים על משחקי כדורסל. כל השחקנים הטובים ביותר במכללות שיחקו עבור המלונות המולטי-גדולים ועשירים אז, ו'מכירת משחקים' היה חלק מהעניין. לכן ב-1951 כשכמה שחקנים מסיטי קולג' היו מעורבים במכירת משחקים (ואז התברר שגם שחקנים מ- NYU ולונג איילנד יוניברסיטי היו מעורבים) זה לא נראה לשחקנים כדבר איום במיוחד כי 4 חודשים לפני כן הם עשו בדיוק אותו דבר ב-'רצועת הבורשט).
    אבל האפקט של מה שהיה נשאר עד היום: סיטי קולג' – הטובה בכדורסל במכללות – הורידה את כל מחלקת הספורט שלה לדיביזיה III, וכך עשתה NYU. רק סיינט ג'ונס המשיכה חזק בכדורסל, וקצת פחות LONG ISLAND UNIVERSITY (הנמצאת בברוקלין, וכשאני אימנתי באדלפי היא היתה בדיביזיה II; אולי מאז היא עלתה לדיביזחה I, אני לא בטוח).
    נכתבו כמה ספרים נהדרים על התקופה, הספר האינפורמטיבי ביותר (נהדר!) הוא ^ "Catskills Institute: Jewish scholars study history, cultural significance of the Borscht Belt" (Press release). Providence, Rhode Island: Brown University. November 29, 1995

    1. מעניין שאתה מזכיר את LIU. לאוניברסיטה יש שתי שלוחות מרכזיות – אחת במחוז נאסאו שנקראת "פוסט" (וכינוי הקבוצה היה "הפייונירס") והשניה בברוקלין (הציפורים השחורות). השלוחה הראשונה שיחקה שנים בדוויזיה השניה והשלוחה של ברוקלין בדוויזיה הבכירה. לפני כשנתיים החליטו באוניברסיטה לאחד את שנתי מחלקות האתלטיקה של שלהם על מנת לחסוך בכסף, והחל מהעונה הקרובה תהיה קבוצה מאוחדת שתיקרא "שארקס" (הכרישים).
      .
      אגב, אוניברסיטאות רבות בארה"ב מחזיקות מחלקות אתלטיקה שונות שמתחרות באותה דוויזיה. אפשר למצוא את זה בוויסקונסין (ווסקונסין, גרין ביי ומילווקי) ובאילינוי (אילינוי ואילינוי-שיקאגו), אך המוכרת מכולם היא אוניברסיטת אלאבמה שמחזיקה שתי שלוחות נוספות – UAB בדוויזיה הבחירה ושלוחה בהאנטסוויל בדוויזיה השניה.
      הדירקטוריון של האוניברסיטה החליט השלוחה שבברמינגהם (UAB) "גונבת" לשלוחה הבכירה של האוניברסיטה שחקנים ולכן החליטה לסגור את תוכנית הפוטבול של השלוחה. לאחר מחאה ציבורית נרחבת הוחלט להחזיר את קבוצת הפוטבול לאחר הפסקה של שנתיים והם אפילו זכו למימון של אצטדיון שיכיל 45,000 מקומות.

  4. בירד באותו משחק קלע 36-22 מהשדה (1-1 מהשלוש) וגם 16-15 מהקו, קלט שבעה כ"ח ומסר שלושה אס'.
    32 מהנקודות קלע ב-14 דקות במחצית השנייה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט