עובדות וסיפורי נ.ב.א (73)/ רון טחן ועידו גילרי

השבוע בפינתנו ניזכר בגבוה בלונדיני גבוה ומתולתל עם יד מעולה מהקו, בשחקנים שלא הייתם מצפים לראות במשחק האולסטאר, בשחקן שאוהדי הפייסרס לא כ"כ רצו, ועם סיפור של אחד הרכזים הגדולים בתולדות המשחק על קולגה.

1. באופן מסורתי, מי שמובילים בדרך כלל את טבלת קלעי העונשין באחוזים הם שחקנים המשחקים בעמדת הרכז או הקלעי. בקיצור – גארדים.

עם זאת, פה ושם תמיד אפשר למצוא שחקנים גבוהים שקולעים באחוזים מעולים מקו מהעונשין.

דירק נוביצקי וקווין דוראנט (שניהם בסביבות ה-2.10) נחשבים לקלעי עונשין מעולים בכל קנה מידה, כאשר כמובן שחובה לציין את פז'ה סטויאקוביץ ואת לארי בירד (2.06 מ'), כאשר האחרון אף הוביל את הליגה מספר שנים בתחום.

אלא שמלבד לארי בירד, בשנות ה-80' התהלך על המגרשים גבוה בלונדיני מתולתל אחר, שהצעירים יותר מביניכם בטח הכירו לראשונה במשחקי וידאו – ג'ק סיקמה.

את שנותיו הגדולות בקריירה העביר סיקמה בסיאטל, שם זכה באליפות ונבחר 7 פעמים ברציפות למשחק הכוכבים.
בתחנה השנייה שלו בקריירה, מילווקי, סיקמה כבר היה מעבר לשיא, אך עדיין שבר שיא ליגה שעומד עד היום: בעונת 1987/8 סיקמה הפך לסנטר הראשון ולשחקן הגבוה ביותר בתולדות הליגה שהוביל אותה באחוזים מקו העונשין.

סיקמה דייק בלא פחות מ-92.2% מהקו. בירד אגב הסתפק במקום השני עם 91.6%.

2. סוף שבוע האולסטאר אמור לספק אתנחתא קלה באמצע העונה, בה יכולים הצופים ליהנות מכוכבי ה-NBA הגדולים ביותר משחקים זה מול זה ומתמודדים בתחרויות השונות. שיאני הבחירות לאולסטאר הם חלק מגדולי הענף – קארים, קובי, לברון, ד"ר ג'יי, דאנקן ושאקיל.

אבל מה בנוגע לשחקנים הכי גרועים שלקחו חלק במשחקי האולסטאר? קבלו כמה בחירות שנויות במחלוקת:

  • ג'יימס דונלדסון זכה בתואר הבחירה התמוהה ביותר. השחקן האלמוני יחסית נבחר לאולסטאר בעונת 1987-88, לאחר שהעמיד ממוצעים של 7 נקודות, 9.3 ריבאונדים וחסימה למשחק בדאלאס שסיימה את העונה במאזן 53-29.
  • איי.סי. גרין אמנם היה חלק מהלייקרס הגדולה בסוף שנות ה-80, אך ספק אם היה שחקן ברמת אולסטאר. למרות זאת, גרין נבחר לנבחרת המערב בעונת 1989-90 בזכות 12.9 נקודות ו-8.7 ריבאונדים למשחק כשקבוצתו סיימה את העונה במאזן 63-19.
  • סטיב ג'ונסון שיחק בעונת 1987-88 ב-43 משחקים בלבד בהם השתתף בכ-24 דקות למשחק. כל זה לא מנע ממנו להיבחר למשחק האולסטאר לאחר שקלע 15.4 נקודות וקלט 5.6 ריבאונדים בממוצע למשחק. קבוצתו פורטלנד סיימה את העונה במאזן 53-29.
  • רוי היברט אמנם היה פעם סנטר בולט בליגה, אך ספק אם בחירתו לנבחרת המזרח בעונת 2013-14 ראויה לאחר שקלע 10.8 נקודות, קטף 6.6 ריבאונדים וחסם פעמיים בממוצע למשחק באותה עונה. אינדיאנה המוצלחת שלו סיימה את העונה במאזן 56-26.

  • קייל קורבר נבחר לנבחרת המזרח באולסטאר של עונת 2014-15 כחלק מהרביעייה המוצלחת של אטלנטה הוקס (ביחד עם טיג, מילסאפ והורפורד), אשר סיימה את אותה עונה במאזן 60-22. קורבר עצמו רשם ממוצע סולידי של 12.1 נקודות למשחק ולא בלט באף מדד אחר, למעט קליעתו האבסולוטית – הצלף קלע באותה עונה 2.9 שלשות למשחק ב-49.2%.

  • דייל דיוויס שחותם את הרשימה נבחר לאולסטאר בעונת 1999-00 לאחר שרשם במדי אינדיאנה 10 נקודות ו-9.9 ריבאונדים למשחק. הפייסרס סיימו את אותה עונה במאזן 56-26. לשם השוואה, באותה עונה 15 שחקנים רשמו בממוצע למשחק 10 נקודות ו-9 ריבאונדים ומעלה. מתוכם, דיוויס אחרון בכמות הנקודות ועשירי בכמות הריבאונדים והחסימות.

מה אנחנו לומדים מכך? התקפה זה לא הכל, ואם כבר נתת עונה בינונית ואתה עדיין רוצה להיבחר למשחק האולסטאר – לפחות תשחק בקבוצה מוצלחת…

תודה לאדר ארז על הפוסט

3. אינדיאנה ידועה כמדינת כדורסל שהתושבים בה לוקחים את הספורט ברצינות תהומית.
לכן היה זה רגע לא קל כשדוני וולש יצא אל האוהדים במרקט סקוור ארינה באינדיאנפוליס כדי לבשר להם על בחירת הסיבוב הראשון של הפייסרס בדראפט של 1987.

וולש שכיהן כג'נרל מנג'ר של הקבוצה זכה למטח של קריאות בוז שגרמו לו לווותר בעתיד על האינטראקציה הזו עם האוהדים.
למה? האוהדים המקומיים רצו מישהו אחר. הם רצו את הגיבור המקומי שלהם.

סטיב אלפורד  נולד וגדל באינדיאנה למאמן כדורסל, איך לא.

הוא גדל עם הכדור ביד והפך לכוכב שאף זכה ב"מר כדורסל" של המדינה כשהיה בתיכון.


משם הדרך שלו הייתה סלולה לאוניברסיטת אינדיאנה אותה אימן בובי נייט האגדי.
אלפורד המשיך לככב גם שם כשכבר בעונתו הראשונה נבחר להיות חלק מהנבחרת האולימפית של ארה"ב שזכתה בזהב בלוס אנג'לס.

השיא הגיע בעונתו האחרונה כשהקבוצה הגיעה לגמר המכללות ב-,1987 ואלפורד הנהיג את הקבוצה לניצחן דחוק 73-74.
הוא אמנם לא קלע את סל הניצחון שניייה לסיום (קית' סמארט), אבל הוא קלע 7 שלשות (כמות מטורפת לאותם ימים), ו-23 נקודות שסללו את הדרך.

מכאן, שכשהגיע ערב הדראפט לאוהדים באינדיאנה היה ברור את מי הקבוצה צריכה לקחת בבחירה ה-11.

האכזבה הייתה עצומה כשוולש בישר להם שבמקום לקחת את הגיבור המקומי הקבוצה לוקחת בחור כחוש וצנום, ועוד מקליפורניה.

אותו בחור אגב ענה לשם רג'י מילר, ולא עשה הרבה רושם על המקומיים שלא היססו להביע את מחאתם.

זה לא לקח למילר הרבה זמן לשנות את הדיעה של האוהדים על הבחירה בו.
כבר בשנתו השנייה בקבוצה קלע 16 נקודות למשחק ובשלישית כבר היה אולסטאר.
מילר הפך לאייקון מקומי כשהוא מסיים קריירת היכל תהילה של 18 שנה, כולן במדי הפייסרס.

אלפורד אגב, נבחר על ידי דאלאס 12 מקומות מאוחר יותר, ופרש אחרי 4 עונות בהן פתח בשלושה משחקים בלבד.

4. המילווקי באקס של עונת 1978/79 הייתה קבוצה בינונית להחריד בעידן פוסט -קארים עבדול ג'אבר, הכוכב הגדול שדרש לעזוב וקיבל את מבוקשו.

מה שכן ייאמר לזכות הבאקס הוא שהם שיחקו כדורסל קבוצתי ובאותה עונה מסרו 31.2 אסיסטים למשחק, שניים רק לשואו-טיים לייקרס של 1984/85 שמסרו 0.2 אסיסטים למשחק יותר.

לא פחות מרשימה היא העובדה שלא היה שחקן אחד בסגל של מילווקי שמסר מעל 6 אסיסטים למשחק (קווין באקנר הוביל עם 5.8) כך שזה היה לחלוטין עניין קבוצתי.

ב26 לדצמבר של אותה עונה הבאקס אירחו בביתם את הפיסטונס החלשים.

המשחק עצמו לא שווה דיון נרחב מכיוון שכבר במחצית הוא היה "נעול בתיבה" כשהבאקס מובילים 40-78 וממשיכים להנחיל לפיסטונס את התבוסה הגדולה בתולדותיהם 84-143 (וה-8 בתולדות הליגה).

אז למה כן להיזכר באירוע הזניח הזה? כי הבאקס לפחות עשו את זה בסטייל והציגו את היכולת הקבוצתית שלהם לראווה כשהם מוסרים שיא ליגה של לא פחות מ-53 אסיסטים על 65 סלי שדה.

5. בריאיון שהעניק בשנת 2011, חלק ג'ייסון קיד סיפור מעניין על הפעם בה חסם את גארי פייטון.

קיד סיפר כי חסם את פייטון כשזה ניסה לבצע עליו תרגיל פוסט אפ, וייחס זאת לכך שהוא למד את פייטון ואת המקומות מהם הוא מנסה לקלוע.

הבעיה הייתה כשלאחר החסימה קיד התלהב יתר על המידה וקינח עם טראש טוק של : Get that shit out of here.

התוצאה, פייטון יצא לריצה פרטית של 0-15 בדרך לניצחון של סיאטל.

לאחר המשחק קיד סיפר כי הלך לפייטון והתנצל על מה שאמר, כי פשוט "שכח נגד מי הוא משחק". פייטון דווקא הודה לו, וציין כי ההערה שלו העירה אותו.

לפוסט הזה יש 23 תגובות

  1. מעניין, כתמיד.
    משעשע שהדבר היחיד ששמתי לב אליו בסרטון של קורבר זה כמה ״קטן״ נראה יאניס. ביחס להיום, הוא פשוט ממלא הרבה פחות פריים ב- 2014-5…

  2. אחלה טור חברים, תודה רבה.
    .
    בעניין האולסטארים ה"גרועים", לדעתי עדיף להבדיל בין סתם שחקנים גרועים לבין שחקנים שאולי נהנו מהצלחת הקבוצה שלהם, אבל גם תרמו לה, ויתכן שתרמו יותר מאשר השורה הסטטיסטית מרמזת. אינדי של היברט ואטלנטה של קורבר היו קבוצות לתפארת, ואני חושב ששני הברנשים תרמו להן לא מעט והרוויחו את מקומם ביושר. זו איזושהי דרך להכיר ולהוקיר משחק קבוצתי.
    .
    וכמי שהריע לסלטיקס בשנות השמונים, אני חושב שקריירה כמו של אייסי גרין בהחלט ראויה לאולסטאר אחד אם לא יותר. הוא אמנם לא היה ברמה של קליי, אבל המשותף לשניהם הוא שהם המקום שבו אתה מבין שהשמיכה שלך פשוט קצרה מדי – גם אם עשית הכל נכון, סגרת את סופרסטאר א', האטת את סופרסטאר ב', ואתה חושב שהנה זה הולך להסתדר, אתה חוטף שלוש שלשות שמבהירות לך שזה פשוט לא מספיק… לא יודע איך להגדיר שחקנים כאלה, אבל כשאתה חוטף מהם אתה מבין שהם לא פחות משמעותיים מאף אחד אחר.

    1. מסכים עם ההפרדה בין השחקנים היותר גרועים לשחקנים שהיו חלק מקבוצות מצליחות ותרמו להצלחה, אבל אני לא חושב שההימצאות בקטגוריה השנייה זה משהו שמצדיק בחירה לאולסטאר.
      לדעתי זה מצריך יכולות אישיות יותר גבוהות, קליי שחקן ברמה הרבה יותר גבוהה מAC GREEN ואפשר יותר להשוות אותו לג'יימס וורת'י או ביירון סקוט שהמספרים שלהם יותר מרשימים והיו משמעותיים יותר לקבוצה. אגב, סקוט לדוגמא לא היה אולסטאר אף פעם וזה נתן לי רעיון לפוסט הבא 🙂

      בראייה ספציפית פר עונה, הבחירה באמת מושפעת הרבה מהצלחה קבוצתית ומהאלטרנטיבה שמציגים שחקנים אחרים באותו קונפרנס, ולכן כנראה שהבחירה בקורבר ואולי גם בהיברט היו מוצדקות באותה העונה.
      אני התמקדתי בראייה יותר כללית של הבחירות במשך השנים, ואם נדרג את כל הבחירות שהיו אני חושב שנסכים שכל השחקנים שהוזכרו ידורגו נמוך ב"מדרג הבחירות המוצדקות".

    1. מוריס צ'יקס היה רכז נהדר בזכות עצמו ובחירתו למשחק האולסטאר מוצדקת והוא אינו קשור לשחקנים החלשים ביותר שנבחרו לאולסטאר, עם יכולת התקפית מכובדת וניהול משחק מצוין ויכולת הגנתית מרשימה ויכולת חטיפה אדירה.

      נורם ואן ליר היה מנהל משחק ומוסר משובח ומגן מצוין וגם בחירתו למשחק האולסטאר מוצדקת. יחד עם ג'רי סלואן היו מטובי צמד שחקני חוץ ההגנתיים.

      מעל 15 נק' וחמישה כ"ח ב-24 דק' זה מצוין וראוי לפחות כמחליף באולסטאר

  3. נורם ואן ליר היה שחקן הרבה יותר גדול מהמספרים שהציג ובסיום הקריירה הנהלת הקבוצה הבטיחה לו שתפריש את מספר החולצה שלו. זה כמובן לא קרה, אך מאז יש "קללה" על מי שלובש את גופיה מס' 2 בשיקאגו. מספר דוגמאות:
    1. חאליד אל אמין – הרכז הנהדרת של מכללת קונטיקט הפתיע את כולם בעונתו היחידה בליגה וכיכב במשחק הרוקים, אך לאחר עונה אחת בלבד נפלט מהליגה.
    2. אדי קארי – הסנטר שהיה אמור להפוך לכוכב הגדול של הקבוצה אחרי ג'ורדן סיים (מעשית) את הקריירה אחרי שהתגלה לו מום בלב ונשלח לניקס.
    3. דניס הופסון – הגארד הראה יכולת מצוינת בשנתיים הראשונות שלו במדי הנטס, אך לאחר שהגיע לשיקאגו נפלט מהליגה והתדרדר עד מכבי ראשל"צ.
    4. נייט רובינסון – אלוף ההטבעות לשעבר אומנם הגיע בשלהי הקריירה שלו, אבל סיים מעשית את הקריירה שלו ב-NBA לאחר עונה בודדת במדי הבולס.

  4. יישר כוח על גם הסיפורים.
    הערה לשונית קלה: מאזן של למשל 65-17 בתוך טקסט עברי פירושו מאזן שלילי מאוד. בטקסט אנגלי מאזן כזה הוא חיובי מאוד. למאזן חיובי בטקסט עברי יש לכתוב הפוך ממה שכותבים באנגלית ואז מקבלים 17-65.

  5. לגילרי וטחן: בתגובה 9.2 (הובאה שם בטעות) על שלושה מאלו שהבאתם כנבחרים לא מוצדקים למשחק האולסטאר שהם כן נבלרו בצדק.

  6. כמו שהגבתי למאנו, הרעיון לא היה לטעון שבאותה עונה הבחירה בהם לא הייתה מוצדקת, אלא שבראייה כללית של המושג "אולסטאר" והשחקנים שנבחרו לאורך השנים, השחקנים האלה הרוויחו מסיטואציה נתונה כלשהי (לרבות האלטרנטיבה שהציבו שחקנים אחרים, ההצלחה הקבוצתית שלהם או פציעות של אחרים) ולא כי הם עונים לגמרי על המשמעות הכללית של מה זה להיות אולסטאר.

    לדוגמא, ב-2015-16 לילארד לא נבחר לאולסטאר למרות שהציג מספרים הרבה יותר טובים מאלו של צ'יקס (25 נק', 7 אס', 4 ריב' וחטיפה) והוביל את פורטלנד למקום 5 במערב. הגארדים שנבחרו לאולסטאר במערב כולם מגדולי כל הזמנים – סטף, קובי, הארדן, ווסטברוק, פול וקליי שלדעתי הוא קצת מתחת לאחרים.

    המאזן של פורטלנד באותה עונה כמובן פחות טוב מפילי של צ'יקס (אם אפשר לקרוא לה ככה) – אבל הישג קבוצתי נגזר גם מהקבוצה שיש לידך, וסי ג'יי מקולום זה לא מוזס מאלון ודוקטור ג'יי…

    אילו גארדים נבחרו לאולסטאר עם צ'יקס ב-1982-83? אייזיה תומאס היחיד ששייך לרשימה של הגדולים. חוץ ממנו נבחרו סידני מונכריף (גדול אבל לא מתקרב לאחרים) ואז אנדרו טוני ורג'י ת'יוס. קשה למצוא גארדים שנתנו עונה טובה בשילוב עם הישג קבוצתי ראוי (לדוגמא, וורלד בי פרי עם עונה אישית טובה אבל את רובה העביר בקליבלנד שסיימה את העונה במאזן שלילי 23-59) ולכן הבחירה בצ'יקס אולי הייתה מוצדקת לאותה עונה, אבל מגרדת את המונח "אולסטאר" כמו שאני רואה אותו.

    במובן של סטטיסטיקה אישית + הצלחה קבוצתית, עדיף להיות כמעט טוב כמו כריס פול (של הקליפרס) מאשר קצת יותר טוב מאנדרו טוני. לילארד לדעתי הרבה יותר שחקן אולסטאר מצ'יקס.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט