השבוע לפני 36 שנה נרשם אחד האירועים יוצאי הדופן שראה עולם הבייסבול. אז מה באמת קרה באותו יום ביאנקי סטדיום? וגם: הרחקנו 140 שנה לאחור, ומה קרה עם פיט רוז?

 

כדי להבין את הסיפור שלנו, צריך קודם כל להכיר את הדמויות הראשיות, והקשר ביניהן. להלן, הקנזס סיטי רויאלס, והניו-יורק יאנקיז. לקבוצה ממיזורי יש עד היום שתי אליפויות, הראשונה ב-1985. אך אם לא היאנקיז, סביר להניח שהיו למלכים עוד אליפות-שתיים, או אולי אפילו שלוש. בסוף שנות השבעים / תחילת השמונים, הקבוצות מהניו-יורק וקנזס סידרו לעצמן דייט כמעט קבוע בסדרת גמר האמריקן ליג – ALCS, מה שייצר יריבות בין שני המועדונים.

 

הסדרה הראשונה נרשמה ב-1976. אחרי 2:2 בשני המשחקים הראשונים, המשחק החמישי ביאנקי סטדיום היה סופר דרמטי. הום ראן של ג'ורג' ברט השווה ל-6:6 באינינג השמיני, רק כדי לראות את כריס צ'מבליס מעיף ווק אוף הום ראן בתשיעי (הום ראן אחריו לא מחודש המשחק), אחד הרגעים הזכורים בתולדות היאנקיז, שחגגו בזאת אליפות אמריקן ליג לראשונה מזה 12 שנה. כל זה, אגב, רק כדי לחטוף 4:0 מסינסינטי בוורלד סירייס.

 

• את סיכום השבוע האחרון בבייסבול כבר קראתם?
• ועל פרשת "גרביים בשחור"?

 

עונה לאחר מכן, שוב השתיים נפגשות, שוב 2:2, הפעם קנזס מובילה 1:3 באינינג השמיני, רק כדי לראות את היאנקיז הופכים את זה ל-3:5 בדרך לעוד וורלד סירייס. הפעם, אגב, זה נגמר באליפות, ראשונה מאז 1962.

 

חלפה שנה, ושוב, השתיים נפגשות ב-ALCS, הפעם זה היה פחות דרמטי, כשהברונקס בומברס ניצחו את הסדרה 1:3 די בקלות. 1980 היתה שנת הנקמה, כשהרויאלס מקרקסים את היאנקיז המזדקנים 0:3, בדרך להפסד בוורלד סירייס לפיליס 4:2. אך ארבע הסדרות האלה, בטווח של חמש שנים, יצרו יריבות ושנאה בין היאנקיז לרויאלס. ספורטיבית כמובן.

 

הקוסם מארץ עוץ

דמות חשובה נוספת בסיפור, הוא ג'ורג' ברט – השחקן הגדול ביותר בתולדות הרויאלס. האינפילדר (בסיס שלישי וראשון) הפנטסטי שיחק כל הקריירה במדים התכולים (1973-1993), כשבדרך להיכל התהילה הוא רשם 13 הופעות באול-סטאר, אליפות אחת, MVP של הוורלד סירייס, ממוצע חבטות של 305. ו-317 הום ראנס. מספר חולצתו (5) יצא מהרוטציה, אחד מארבעה בלבד בקנזס עד היום.

 

ברט, בן למשפחה מאוד ספורטיבית, נבחר בדראפט 1971 על ידי הרויאלס, דווקא כשורט סטופ. אך מהר מאוד עבר לבסיס שלישי. 1974 היתה העונה המלאה הראשונה שלו בבוגרים, כשלאט לאט הוא הופך להיות מהשחקנים המרכזיים בקבוצה, בדרך לארבע הופעות פלייאוף בחמש שנים.

 

עוד משחק רגיל

אז עכשיו, כשאנחנו מכירים את כולם, אפשר לדלג לסיפור שלנו. יום ראשון, ה-24 ביולי 1983, השבוע לפני 36 שנה. שתי הקבוצות נלחמו על מקום בפלייאוף, כשאנחנו לקראת אמצע העונה, אך אף אחת מהן לא בעונה גדולה. 33,944 חובבי המשחק הגיעו בשעת צהריים (14:00) לברונקס, לצפות בעיקר בכוכבים בפסים, דוגמת קן גריפי, גרג נטלס, לו פנילה, דון מטינגלי ודייב ווינפילד.

 

המשחק עצמו היה הפכפך, כשהרויאלס מובילים פעמיים, אך המארחת הפכה ל-3:4, וכך נכנס המשחק לאינינג התשיעי. המנג'ר הצבעוני של היאנקיז, בילי מרטין, מהמר על דייל מארי שיצליח לסגור עניין. מארי פוסל שני שחקנים, אך חוטף סינגל מיו.אל וושינגטון, ופתאום נהייה מעניין.

 

מרטין הולך לנשק החזק שלו, גוס גאסג', הרליבר המפחיד והמצוין. אז, אגב, לא היו קלוזרים. "כולנו היינו רליברים, לא היו קלוזרים", סיפר גאסג' לפני כמה שנים. "זה לא כמו היום. היינו יכולים להיכנס באינינג החמישי, או לזרוק שמונה אינינגים אם זה מה שהיה צריך. היום שלושה שחקנים עושים את מה שאני עשיתי", סיפר וצחק.

 

"שום דבר דומה לג'ורג'"

מולו, הכוכב של קנזס סיטי, ברט. "כשג'ורג' היה בשיאו היה הכי קשה נגדו", סיפר גאסג'. "היו חובטים טובים באותה התקופה, אבל לא היה שום דבר דומה לברט. אם היית צריך הום ראן, הוא היה חובט אחד. אם הייתי צריך דאבל – הוא היה חובט דאבל". והרויאלס, באותו הרגע, היו זקוקים להום ראן.

 

ברט העיף את הכדור הרחק ליציעי הרייט פילד, והפך את התוצאה ל-4:5. פחות מדקה אחרי שברט סיים להקיף את האינפילד, עלה מרטין, כשהוא מצביע על המחבט של ברט, ומסביר לשופטים מדוע ההום ראן הזה לא חוקי.

 

אה, כן, כאן נכנס גיבור נוסף לסיפור. ה-Pine Tar. התרגום לעברית קצת קלוקל, זהו כנראה השרף של האורן. חומר שחובטים אוהבים למרוח על המחבט שלהם, כדי לקבל אחיזה טובה יותר. אך יש חוקים כמה מותר למרוח והיכן, ולפי טענותיו של מרטין, ברט עבר עליהם.

צפו באירוע:

 

"You're Out!"

השופטים עמדו במרכז המגרש דקות ארוכות, מתייעצים, מסתכלים על המחבט, כאילו משהו פתאום יצוץ שם. מרטין, כמובן, עומד בסמוך, מחזק את ידם לקבל את ההחלטה הנכונה מבחינתו, וברט, מסתובב כמו אריה בכלוב, בספסל של הרויאלס.

 

מכאן התקדמו השופטים לצלחת הבית, מדדו את האורך של המחבט ביחס לרוחב הצלחת, התקדמו לכיוון הספסל של קנזס סיטי, וסימנו לברט – אתה פסול. הסלאגר של הרויאלס, כאילו הוא נורה מלוע של תותח, טס לכיוון השופטים, כשאש בעיניו, ואם דיק האוזר המנג'ר שלו, ושופט בשם ג'ו בריקמן לא תופסים אותו, ברט עלול להיות מואשם ברצח השופט המרכזי, טים מקללנד, בהמשך היום. מקללנד, אגב, היה בעונתו הראשונה כשופט ראשי במייג'ורס.

 

חוק זה חוק

על פי החוק בספר החוקים של המשחק, מותר למרוח חומרים על 46 הס"מ התחתונים של המחבט. מעבר לכך – אסור. על פי הבדיקה של השופטים הפיין טאר חרג ממידה זו, מה שהופך את המחבט ל-לא חוקי. ועל פי החוק, כל שחקן שחבט עם מחבט פסול, נפסל בעצמו. פסילה של ברט, עם שני אאוטס באינינג התשיעי, משמעותה סיום המשחק בניצחון של ניו-יורק.

 

הרויאלס, כמובן, ערערו, וימים ספורים לאחר מכן החליט לי מקפייל, נשיא האמריקן ליג, לקבל את הערעור. על פי טענתו, הסיבה למגבלות לא קשורה ביתרון לחובט, אלא כלכלית. ברגע שכדור מוכתם, הוא נפסל למשחק וצריך להחליפו, לכן אסור לשים כל חומר באזורים הגבוהים של המחבט. ולכן ההום ראן של ברט – חוקי.

 

חוזרים למגרש

המשחק, כך הוחלט בבית הדין של הליגה, יחודש שוב מאותה הנקודה שהופסק, לאחר ההום ראן של ברט, ב-18 באוגוסט 1983, כשלושה שבועות לאחר מועדו המקורי. למרות שה-הום ראן הוחזר, ברט עצמו הורחק מהמשך המשחק בשל התפרצותו כלפי השופט. גם המנג'ר של הקבוצה, דיק האוזר, הורחק מהמשך המשחק. שחקן נוסף של הרויאלס, גיילורד פרי, הורחק אף הוא, זאת כיוון שהוא נתן את המחבט של ברט לאחד הילדים כדי שזה יחביא אותו בחדר ההלבשה.

 

כ-1,200 צופים בלבד הגיעו לצפות במשחק שיכול להימשך אולי עשר דקות. ברט עצמו כלל לא הגיע למשחק, כשהוא טס ישירות לבולטימור, שם הרויאלס ישחקו ביום שלמחרת. היו שטענו, אגב, שהוא לא טס לבולטימור אלא חיכה בשדה התעופה כשהוא משחק קלפים…

 

בילי מרטין, המנג'ר של היאנקיז, כבר אמרנו, היה צבעוני משהו. כמחאה על חידוש המשחק, הוא החליט להעלות את רון גידרי, הפיצ'ר המצטיין שלו, לעמדת הסנטר פילד, ואת דון מטינגלי, שחקן הבסיס הראשון בבסיס שני.

 

עוד אנקדוטה

אך האירועים המשעשעים בנוגע למשחק הזה לא הסתיימו. מקפייל, השופט שפסל את ברט, לא היה בצוות השופטים הנוכחי. כשחודש המשחק, זרק הפיצ'ר של היאנקיז את הכדור לבסיס ראשון ולבסיס שני, בטענה שכשברט ו-וושינגטון רצו לאחר ההום ראן הם לא נגעו בבסיסים. השופטים, למרות שלא נכחו באותו המשחק, סימנו Safe – כלומר שהכל בסדר.

 

מרטין, בסוג של דה ז'וו, רץ החוצה כדי למחות, אך אז שלפו השופטים תצהיר של מקפייל, בו רשום שהרצים נגעו בכל הבסיסים. נשאלת השאלה – מאיפה ידעו השופטים שהיאנקיז מתכננים תרגיל שכזה? על פי השמועות אחד מעובדי היאנקיז, שלא ממש אהב את מרטין, הדליף את התכנית לשפוטים, ואלה נערכו מראש.

 

25 ימים לאחר שהחל, הסתיים סוף סוף האינינג התשיעי העליון, כשבחלק התחתון לא הצליחו הפינסטרייפס להשוות את התוצאה, והמשחק הסתיים ב-4:5 לקנזס סיטי. ניצחון שלא עזר לרויאלס בסופו של דבר להגיע לפלייאוף.

 

הגיע עד למוזיאון

והמחבט, אתם שואלים? ברט המשיך להשתמש בו עוד מספר משחקים, אך בסופו של דבר הוא חשש שאם המחבט יישבר הוא יאבד מערכו המיוחד, ולכן הוא הוחלף. הוא מכר אותו לאספן תמורת 25 אלף דולר, אך התחרט על כך, קנה אותו בחזרה באותו הסכום ואז תרם אותו להיכל התהילה שבקופרסטאון, שם הוא נמצא עד היום.

 

הסיפור הזה נכנס גם לעולם המוזיקה, כשזמר הקנטרי, סי.וו מקאל, כתב את השיר Pine Tar Wars, בו הוא מספר בדיוק את סיפור האירוע.

 

השבוע לפני

נתחיל באחת התחנות העתיקות ביותר שידענו, ה-26 ביולי 1879, השבוע לפני 140 שנה! הארי מקורמיק, הפיצ'ר הפותח של סירקיוז, חבט הום ראן כבר באינינג הראשון, בדרך ל-0:1 על בוסטון רד סטוקינגס. היתה זו כנראה הפעם היחידה אי פעם שפיצ'ר מנצח משחק בזכות הום ראן שלו באינינג הראשון.

 

הלאה, ל-27 ביולי 1984, השבוע לפני 35 שנים. פיט רוז עולה למקום הראשון בהיסטוריה של המשחק בסינגלים, שם הוא נמצא עד היום. הכוכב של מונטריאול אקספוז עוקף את טיי קוב (שעדיין שני עד היום), עם 3,053 חבטות לבסיס אחד, כשעד לסיום הקריירה הוא יגיע ל-3,215.

 

התחנה האחרונה השבוע – ה-22 ביולי 1999, לפני 20 שנים. מני רמירז, הכוכב של קליבלנד, אמור היה לשחק DH (שחקן שרק חובט ולא משחק בהגנה). אך בטעות הוא עלה לשחק בהגנה במקום אלכס רמירז, מה שיגרום לאינדיאנס לאבד את ה-DH לכל המשחק. משעשע.